זה אך הגיוני שעמדת ה"היבדק וסע" התל אביבית תמוקם מול הלונה פארק, טווח נגיעה מהגלגל הענק. אדם מגיע למגרש חניה שהוסב למעבדה כדי לבדוק אם חייו בסכנה כשמול עיניו המקום שנועד להבריח אותו מטרדות היומיום לעולמות של פנטזיה ושעשועים. אבל הפארק סגור, האורות הצבעוניים של הגלגל כבו ואין שומעים יותר צעקות התרגשות וחרדה מהמתחם. אין בריחה מהמציאות. "רק לא לרדת מהגלגל", נהג אריק שרון המנוח לומר כשנדרש להסביר איך שורדים בפוליטיקה, "פעם למעלה, פעם למטה, אבל כל עוד אתה על הגלגל, אתה במשחק". ברוכים הבאים להזיה שהיא חיינו: פעם למעלה, פעם למטה.

הנתינות האזרחית שלנו דורשת ממחזיקיה דבר מה חמקמק יותר מאחיזה חזקה בכיסא כשהגלגל מסתובב. היא דורשת מאיתנו להאמין שהמנגנון שבבסיסה תקין. אם נחשוב שיש סיכוי טוב שהמנגנון הוזנח ואנחנו בסכנה, נפסיק לראות אותה כלגיטימית ונדרוש שינוי. אמון לא בונים ביום ומדינה לא מאבדת אותו ברגע, אלא בתהליך של שחיקה איטית. שכבה אחת נשחקת בסכימת הפעמים שאזרח פוער את פיו בתדהמה אל מול מהלכים שפוגעים בצרכיו הבסיסיים. שכבה נוספת כשהוא רואה שיש מי שמקבל את הפריבילגיה להמנע מהפגיעה. והשלישית כשהאזרח חוזה במנהיגיו מבולבלים מול הוראות שעה ותקנות שמשתנים בלי היגיון, בלי תוכנית, בלי רציונל.

דבר מה מוזר קורה לישראלים עם פארקי השעשועים שלהם. לא משנה כמה פעמים הם מדווחים על ליקויים או התנהלות לא ראויה, והם עדיין מגיעים, עדיין מוכנים לקחת את הצ'אנס על המתקן. אנחנו מצויינים בהדחקת אי האמון כדי להמשיך להשתתף במשחק. בכל משחק. משהו בנו משכנע אותנו שהפעם זה יהיה בסדר. הלונה פארק הוא זירה מצויינת לתרגל עם הציבור אמון במוסדותיו. לו זה תלוי בי, שעריו היו נפתחים לרווחה והנבדקים במתחם ה"היבדק וסע" היו מקבלים בסיום הבדיקה כרטיס חינם.האמנם יהיה הפעם בסדר?

‍