את ההלם המוחלט שאחז בממשלה בשבועות הראשונים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר אף ישראלי לא ישכח, יחד עם תחושת חוסר האונים שאין על מי לסמוך ברגע האמת. הרשות המבצעת קרסה ומי שנכנסו אל הוואקום היו ארגוני החברה האזרחית. למה חשובה התזכורת? משום שבעוד תושבי המרכז חזרו לשגרת חיים בצל הלחימה ותושבי הדרום קיבלו מענה כזה או אחר ממנהלת "תקומה", תושבי הצפון היו ונותרו חסרי אונים. הגליל העליון נטוש זה קרוב לחצי שנה ותושביו מפוזרים בארץ מותשים ומתוסכלים. "אין לנו כלום, השאירו אותנו לבד", אומרת מורן ברוסטין, מנהלת הקהילה של קיבוץ הגושרים. "המדינה לא תומכת בכלום ומשרדי הממשלה רק רבים ביניהם. אף אחד לא מדבר איתנו. יש אצלנו שוכרי בתים שפשוט הביאו משאיות להעמיס את הריהוט וירדו דרומה. הכול מתפרק, הכול מצטמצם". 

בקרב התושבים נשמעים עוד ועוד סיפורים על שבר אישי קשה שמתבטא בדרכים שונות - מפרידות וגירושים ועד משברים קשים בעבודה. סקר שנערך לאחרונה בקרב תושבי הגליל המזרחי, מצא כי 45% מתושביו טרם החליטו אם לחזור להתגורר בצפון, או שהשיבו כי הם אינם מתכוונים לחזור. "יש עשרות אלפי אזרחים שמינואר 2024 נמצאים לבד", אומר גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון. "יש המון דברים על השולחן, סוגיות של פיצויים על אובדן הכנסת, חל"ת, פטור מארנונה. התחושה היא שאין עם מי לדבר. 'שכחו אותי בבית' ואני לא מצליח להבין את זה. צריך שמישהו יצית את עצמו כדי שמקבלי ההחלטות יבינו את המצוקה?"

"בדרום, הממשלה הקימה מנהלת שמטפלת בדברים שונים. אצלנו אין את זה, ובשביל כל דבר צריך לרוץ אחרי משרדי ממשלה", אומר סורל הרשקוביץ', מנהל הקהילה בקיבוץ משגב עם

תחושת התסכול רק גוברת כאשר אנשי הצפון מביטים דרומה אל הנגב המערבי, שם המדינה מראה שאפשר גם אחרת. כשבועיים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר ממשלת ישראל קיבלה החלטה להקים את מנהלת תקומה, ולאחר מכן להקציב 18 מיליארד שקל לטובת תוכנית חומש לשיקום העוטף (סכום הכולל גם הוצאות בגין פינוי תושבי האזור). המנהלת הוקמה באופן מהיר יחסית, ולישובים שעל גדר הרצועה יש כתובת ממשלתית שעובדת. מטבע הדברים, יש גם קשיים, מחלוקות ותלונות, אבל יש עם מי לדבר. 

חמישה חודשים חלפו ובתקומה כבר העמידו תוכנית, כרגע בגדר טיוטה, לשיקום העוטף בחמש השנים הבאות. התוכנית הכוללת בין היתר השקעה רבה בשיקום היישובים, שיקום תשתיות ותמריצים להגעת תושבים חדשים. "בדרום, הממשלה הקימה מנהלת שמטפלת בדברים שונים. אצלנו אין את זה, ובשביל כל דבר צריך לרוץ אחרי משרדי ממשלה", אומר סורל הרשקוביץ', מנהל הקהילה בקיבוץ משגב עם. "אצלנו, במשרד הביטחון דורשים מאיתנו שנדווח כל יום כמה חיילים יש בקיבוץ, משום שלפי זה הם קובעים את הפיצוי שיינתן לנו. למה אני צריך לדווח? הרי יש להם מצבת מדויקת של חיילים. אבל אם אני אטעה ואגיד שהיו פחות חיילים, הם יפצו על פחות. הממשלה צריכה לשרת אותנו, לא אנחנו אותם, נראה לי שאת זה הם שכחו".

"אם היה לנו מספר הרוגים גדול יותר, אז ממשלת ישראל הייתה מקימה עבורנו את תקומה, זאת המשוואה", נחרץ איתן דוידי, יו"ר ועד מושב מרגליות שעל גדר המערכת. "ככה נראים פני הדברים פה. אתן לך דוגמה, מרגליות עובדת הרבה על גנרטורים, כי יש לנו הרבה הפסקות חשמל. אין קבלן שרוצה להיכנס לפה. פנינו לפיקוד צפון, הפיקוד הפנה אותנו ל'אופק צפוני', עד שהם חיפשו ומצאו מישהו שיהיה מוכן להיכנס, עברו שלושה שבועות. זה טיפול? בסוף, מצאתי דרך להכניס סולר. אבל אני צריך להתמודד עם הדברים האלו? מדינת ישראל צריכה להכניס סולר לצפון, כמו שמכניסים לעזה".

ב-23 בינואר, התקיימה ישיבת ממשלה ביישובי כורזים, כדי לדון באופן ספציפי על המצב בצפון. נתניהו הורה להכין בתוך עשרה ימים החלטת ממשלה ובה תוכניות מפורטות לעזרה. מאז הכל נעצר

המצב התקציבי | אז נתניהו הורה. אז מה?

"אופק צפוני" היא מנהלת שהוקמה במשרד הביטחון בדצמבר ועובדת מול ראשי היישובים בעיקר בסוגיות צבאיות שונות כמו שהיית חיילים ביישובים, עבודה מול כיתות הכוננות ומיגון יישובים. חודשיים לפני כן החליטה הממשלה על הקמת מרכז שליטה (משל"ט) אזרחי בתוך משרד האוצר, שהיה אמור לטפל בשלל הסוגיות הקשורות למלחמה בכל הארץ, מלבד עוטף עזה (שבו כאמור מטפלת מנהלת תקומה). אלא שמתחילת הדרך הסמכויות והמטרות לא היו ברורות, ובצפון, האזור העיקרי שבו נדרשה פעילות המנהלת, המשל"ט כמעט לא הורגש. לקראת סוף ינואר, פחות משלושה חודשים לאחר שמונה לתפקיד, התפטר ראש המשל"ט טל בסכס, לשעבר מנהל חברת המתנ"סים.

סמוך להתפטרות, ב-23 בינואר, התקיימה ישיבת ממשלה ביישובי כורזים, כדי לדון באופן ספציפי על המצב בצפון. ראש הממשלה נתניהו הורה להכין בתוך עשרה ימים החלטת ממשלה ובה תוכניות מפורטות לעזרה. אלא שמאז, כך נדמה, הכל נעצר.

מבירור שערך שומרים עולה, שטיוטת מסמך ל"הצעת מחליטים" לשרי הממשלה, אכן הוכנה על-ידי מנכ"ל משרד הפנים רונן פרץ, אולם הדבר לא הבשיל לכדי דיון בישיבת הממשלה. פרץ הציע, בין היתר, להקצות 3.5 מיליארד שקלים לשלוש השנים הבאות, כספים שיועדו רק להשקעות בצפון, בלי קשר למימון הוצאות למפונים או הוצאות שוטפות אחרות הקשורות למלחמה. הדבר לא יצא לפועל, בין היתר, בשל ריב על סמכויות. בעוד שראשי הרשויות בצפון רצו שפרץ יהיה הפרויקטור שיוציא את התוכנית אל הפועל, שר האוצר סמוטריץ' ביקש שחברת מפלגתו, השרה אורית סטרוק, תהיה ממונה על הפרויקט, בכל הנוגע למרחב הכפרי. כלומר, במועצות האזוריות. כמו כן, בקרב הפקידות המקצועית בממשלה היו שהתנגדו למינוי סטרוק, בטענה שצריך להיות בעל-בית אחד לכל האזור - היישובים הכפריים והעירוניים כאחד.

כך או אחרת, "הצעת מחליטים קיימת וכתובה, לפחות לשלב א', אבל היא לא מובאת להחלטת ממשלה. שר האוצר מעכב אותה, וחבל על כל דקה", כפי שמסביר גבי נעמן, ראש המועצה המקומית שלומי. "הממשלה לא מדברת איתנו, שרים לא מגיעים אלינו. סמוטריץ' רוצה את סטרוק כפרויקטרית, אבל זו תוכנית בעלת מהות תקציבית שבה אמור להיות איגום תקציבים, אנחנו לא רואים איך השרה סטרוק יכול להיות פרויקטורית לזה. כבר סיכמנו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, שפרץ הוא זה שיוביל את זה, אבל בסוף זה לא קרה". 

גבי נעמן, ראש המועצה המקומית שלומי. "הממשלה לא מדברת איתנו, שרים לא מגיעים אלינו. סמוטריץ' רוצה את סטרוק כפרויקטרית, אבל זו תוכנית בעלת מהות תקציבית שבה אמור להיות איגום תקציבים"

באמצע החודש אף אושר חוק התקציב לשנת 2024. האם הוקצאו בו תקציבים עבור תכניות ממשלתיות לשיקום הצפון או למימון החלטת ממשלה מיוחדת לצפון, כפי שהורה נתניהו? התשובה היא לא. הדברים פשוט מוסמסו, כפי שעולה גם מפרוטוקולים רשמיים. 

הנה כך, בישיבת ועדת הכנסת המיוחדת לענייני הנגב והגליל שהתקיימה ב-19 לפברואר, שאל יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון מהמחנה הממלכתי, את סגן ראש אגף התקציבים באוצר, ידידיה גרינוולד: "כמה מיליארדים אתם משאירים עבור ההיבטים האזרחיים הכלכליים של הצפון?" 

גרינוולד השיב כי "במסגרת הנוכחית של התקציב. שמנו תקציבים מאוד משמעותיים לצפון, ככל שיידרשו יותר תקציבים".

ביטון הקשה ושאל: "כמה? לא במילים. כמה?".

גרינוולד שוב ענה בכלליות: "המסגרת עוד לא נסגרה גם בגלל שהצרכים עוד לא נסגרו במלואם. כמו שאמרתי, כל משרדי הממשלה הקצנו להם מאות מיליוני שקלים עבור השנה הנוכחית בלבד. המסגרת, כמו שאמר יושב-הראש, היא עדיין לא ברורה. אנחנו עדיין לא יודעים איזה צרכים".

ביטון לא ויתר: "כשאתם מביאים לוועדת כספים עכשיו את תקציב 2024 מופיע משהו?

"זה לא מופיע", השיב גרינוולד.

לאחר כשבועיים, בדיון על אישור התקציב בכנסת אמר ביטון מעל מליאת הכנסת: "או שנרחיב את מעמד מנהל תקומה בדרום ונוסיף לה את המילה צפון, או שתקום מנהלת תקומה צפון. בינתיים אנחנו נראים מנהלת תנומה, אנחנו רדומים בעשייה האזרחית כלכלית למען תושבי הצפון". 

ביטון: "או שנרחיב את מעמד מנהל תקומה בדרום ונוסיף לה את המילה צפון, או שתקום מנהלת תקומה צפון. בינתיים אנחנו נראים מנהלת תנומה, אנחנו רדומים בעשייה האזרחית כלכלית למען תושבי הצפון"

מצב החינוך | "ב-1 בספטמבר ילמדו במדרון אחורי ולא קדמי"

בניסיון להעיר את מקבלי ההחלטות, הציבו לאחרונה פורום ראשי רשויות קו העימות, דדליין בפני הממשלה, כאשר הודיעו שהציפייה שלהם היא ששנת הלימודים הבאה תיפתח בגבול הצפון כרגיל ב-1 בספטמבר. "מבחינתנו", אומר זלץ, "התוכנית ברורה ושנת הלימודים הבאה חייבת להיפתח באותו האופן שבו נפתחה שנת הלימודים הקודמת. בשביל זה, סוף יוני, תחילת יולי - האירוע בצפון צריך להיגמר. או בהסכם או כתוצאה מלחימה". 

לא במקרה נבחר ה-1 בספטמבר כתאריך יעד לחזרה מלאה לשגרה. מצב החינוך הוא האקוטי ביותר עבור התושבים וילדיהם, כאשר מתחילת המלחמה עסוק מחוז צפון של משרד החינוך במציאת מוסדות חינוך לתלמידים מפונים בצפון, ולצד הקמת בתי-ספר לאלו ששוהים באזורים אחרים, תוך דאגה לא רק לתלמידים, אלא גם למורים שפונו. בסך הכל, מתוך 50 אלף תלמידים במחוז צפון של משרד החינוך, למעלה מ-16 אלף פונו, אולם רק 6,700 לאזורים דרומיים יותר במחוז הצפון. בין היתר, הוקם בית-ספר חדש באזור פוריה עבור מפונים המתגוררים באזור הכנרת.

איך זה נראה בפועל? בשטח המועצה אזורית גליל עליון, למשל, יש ארבעה בתי-ספר שאליהם באים גם תלמידים ממועצות אזוריות שכנות. מכיוון שמדובר בבתי ספר אזוריים שבהם תלמידים מיישובים שפונו ויישובים שלא פונו, נוצר מצב ששכבות שלמות התפזרו במקומות שונים. בבית הספר האזורי בכפר בלום, שם פיקוד העורף הטיל מגבלות על מספר התלמידים, יש כיתות שלומדות בכיתה הרגילה שלהם אך תלמידים מכיתות אחרות באותה השכבה, שלומדים בטבריה. במקרים אחרים, בית הספר פועל בשיטה של שתי משמרות. כך, כאשר בית-ספר בחצור הגלילית מסיים את הלימודים בשעה אחת, מגיעים תלמידי תיכון מבית-הספר 'הר וגיא' מקיבוץ דפנה לתחילת יום הלימודים שלהם. כך גם קרוב ל-600 תלמידים מבית-הספר בכפר בלום שנאלצים ללמוד בבית-ספר בקיבוץ איילת שחר, גם כן ב'משמרת שנייה'. 

"מבחינתנו", אומר זלץ, "התוכנית ברורה ושנת הלימודים הבאה חייבת להיפתח באותו האופן שבו נפתחה שנת הלימודים הקודמת. בשביל זה, סוף יוני, תחילת יולי - האירוע בצפון צריך להיגמר, או בהסכם או כתוצאה מלחימה"

חוסר הוודאות לגבי מצב בתי-הספר בשנת הלימודים הבאה, אומרים בצפון, הוא הגורם העיקרי לכך שמשפחות חושבות לעזוב את האזור. "יש הורים שאומרים - אם אני מסיים פה את השנה כשאני לא יודע מה קורה שנה הבאה, אז עדיף לרדת דרומה כבר עכשיו, כדי שתהיה וודאות", אומרת ברוסטין מקיבוץ הגושרים. 

למרות הדרישה של ראשי פורום קו העימות לפתיחת שנת הלימודים במתכונת זהה לזו הקודמת, יש מהלכים שעשויים לטרוף את הקלפים עם פוליטיקה מקומית לצד זו הארצית. ראש המועצה האזורית מבואות חרמון, בני בן-מובחר, מבקש להרחיב בית-ספר קיים, באזור כורזים הצופה על הכנרת מצפון, כך שבית-הספר הזה יוכל לקלוט בשנה הבאה לפחות חלק מהתלמידים של בתי-הספר שכיום נמצאים צפונה משם, בשטח המועצה האזורית גליל-עליון. את האישור התקציבי לכך כבר קיבל, והוא עתיד להציב 20 מבנים יבילים בשטח. 

"תוכנן בכורזים להיות שם בית-ספר צומח לכיתות ז-ח', אבל אפשר לקלוט בשטח הזה עוד בית-ספר שיכול להיות חליפי לבית הספר בכפר בלום, לבית הספר עינות מקיבוץ עמיר או להר וגיא מדפנה", אומר בן-מובחר. "משלושתם אפשר להקים בית ספר חדש בכורזים, הכול תלוי במשרד החינוך. אם המצב ישתנה ועד ספטמבר הקרוב המצב ישוב לקדמותו, נדע מה לעשות עם הכיתות המיועדות למפונים. כרגע, אני נערך לזה שב-1 בספטמבר ילמדו במדרון אחורי ולא קדמי". 

"יש הורים שאומרים - אם אני מסיים פה את השנה כשאני לא יודע מה קורה שנה הבאה, אז עדיף לרדת דרומה כבר עכשיו, כדי שתהיה וודאות", אומרת ברוסטין מקיבוץ הגושרים

באזור הצפון יש כאלו שמאוד לא אוהבים את היוזמה הזו. מעבר לכך שהיא פוגעת בקו האחיד שמבקשים ראשי פורום קו העימות להציג אל מול מקבלי ההחלטות, יש בה הודאה מעשית כי המדינה ויתרה על הצפון, כך שהיא אינה מסוגלת לספק ביטחון לתלמידים ללמוד בגליל העליון. בכיר באחת הרשויות המקומיות באזור, אומר לשומרים בהקשר זה: "סיפור בית-הספר כרוזים זה אירוע שמתחיל עוד לא לפני המלחמה, כי בן-מובחר רצה שיאשרו לו שם הקמת בית-ספר גדול. לפעמים אירוע כמו מלחמה, גורמת לפרויקטים להתקדם מהר יותר. אבל, בית-ספר כמו 'הר וגיא' לא ילמד שם. ב-1 בספטמבר כולנו חוזרים לאותם בתי הספר בדיוק".

במשרד החינוך מצדם, נערכים לשלוש אפשרויות: חזרה לשגרה רגילה ב-1 בספטמבר, חזרה לשגרת חלקית - כלומר, חזרה ליישובים מסוימים, אך לא לאלו שממש על הגדר. האפשרות השלישית היא המשך המצב הקיים. לדברי ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, אם בעוד חודש וחצי כיתות הלימוד החדשות בכורזים יהיו מוכנות, אז כבר בשנת הלימודים הנוכחית יעברו לשם התלמידים מכפר-בלום, שכרגע לומדים במשמרת שנייה באיילת השחר. במידה והמצב הנוכחי ימשיך, אז הם יפתחו שם גם את שנת הלימודים הבאה. בנוגע לתלמידי בית-ספר 'הר וגיא', הפיתרון עבורם לשנה הבאה, אם יהיה צורך בכך, יהיה שיפוץ מבנים בתוך פארק התעשייה צח"ר שליד ראש פינה. 

"את כל שלושת התרחישים צריך לתכנן בתנאי אי-ודאות ועמימות גדולה", אומרת שמחון לשומרים. "צריכים לראות איזה הורים עברו דירה, איזה הורים לא רוצים ללמוד באזורים המרוחקים, ועדיין לגור איפה שהם גרים עכשיו. אולי יש מורים שהתאהבו בתל אביב ולא רוצים לחזור לקריית שמונה. כבר עכשיו יש תושבים שאמרו לנו - אנחנו רוצים למכור את הבית בשלומי ולעבור לנהריה (עיר שלא פונתה ואשר מתקיימת בה שגרה יחסית). זה אירוע מאוד מורכב שבו משרד החינוך דואג לכל משפחה ומשפחה". 

"ברגע שהממשלה החליטה על מלחמת התשה, אז חייבים לקחת בחשבון את המשמעות האזרחית", אומר אראל מרגלית. "אבל לצפון אין פרויקטור, אין סעיף תקציבי נפרד, אין גורם מתכלל את העסק. מדי יום ישראל מאבדת את הצפון"

מה יהיה? | "כל חודש שלא חוזרים, עוד עשרה אחוז לא יחזרו בכלל"

בהיעדר יוזמה ממשלתית, מי שממלאות את הוואקום הן הרשויות המקומיות שמשתדלות להיות כתובת עבור האזרחים, אבל לא תמיד מצליחות, וגם אין להן את הפנאי הדרוש לחשוב לטווח ארוך. כמו במקרה של החמ"לים האזרחיים שקמו אחרי ה-7 באוקטובר, תושבים מן הצפון מגיעים להבנה שאם הם לא יקחו את העניינים לידיים, דבר לא יקרה. 

על רקע זאת, התארגנה קבוצת תושבים בגליל המזרחי ביוזמה חדשה בשם "מצפינים", שראשיה הם ארבעה מתושבי האזור: שמרית עשור, ליאת כהן-רביב, אברי אסולין, ואמיר אדרי. ביום שישי האחרון (15 במארס) הם הגיעו לבית-קפה בראש פינה, כדי לדון בתוכניות שלהם לאזור לעתיד הרחוק. למפגש הגיעו כארבעים מתושבי האזור, כאשר לדברי עשור, דנו בו במספר נושאים, בהסתמך על סקר מקדים שנעשה בקרב תושבי האזור בנוגע לנושאים שהם רוצים לראות בהם שינוי - עסקים, חינוך, ובריאות, בדגש על בריאות הנפש. מעבר לכך, גם דנו בסוגיות של התיישבות - כלומר המתח בין היישובים העירוניים לבין המרחב הכפרי, מתח שמלווה את האזור שנים ארוכות. 

בצפון רואים כיצד תקומה מתכננת את הקמתה של שלוחה דרומית למכון וינגייט, כמו גם הקמת שני מרכזי רפואה חדשים והטבות לתושבים חדשים שיביאו לגור בעוטף, ורוצים תוכניות דומות לעתיד גם עבורם

"קודם כל סיכמנו שלא מדברים על מה שכבר מוסכם גם על הממשלה - הקמת אוניברסיטה ובית חולים חדש בגליל. אבל, יש עוד הרבה דברים אחרים", אומרת עשור. "למשל, היינו רוצים שלכל בית-ספר יהיה את הייחודיות משלו - מדעים ומחשבים, אומנויות, תיאטרון, מוזיקה וקולנוע. בתחום בריאות הנפש דיברנו על כך שצריך לעשות פעולות מנע, לראות איך מטפלים באנשים בצורה כזו שיכולה למנוע את הטראומה או להפחית אותה. בתחום העסקים דיברנו על כך שצריך לעדכן את השכר לעובדים וליצור תמריצים למשוך עסקים לאזור. בחינוך, ברור שחייבים למשוך לכאן עוד מורים, ואנחנו רואים כיום שאלו גם התוכניות שמתגבשות באזור הדרום".

כך למשל, בצפון רואים כיצד תקומה מתכננת את הקמתה של שלוחה דרומית למכון וינגייט באזור עוטף עזה, כמו גם הקמת שני מרכזי רפואה חדשים והטבות לתושבים חדשים שיביאו לגור באזור, ורוצים תוכניות דומות לעתיד גם עבורם. "אנחנו ארגון של עשייה, לא של מחאה", מדגישה עשור. "המטרה היא להעלות רעיונות כדי שראשי הרשויות שלנו והממשלה, יוכלו להיעזר בהן. להשמיע את הקול של התושבים".

"אנחנו ארגון של עשייה, לא של מחאה", מדגישה עשור. "המטרה היא להעלות רעיונות כדי שראשי הרשויות שלנו והממשלה, יוכלו להיעזר בהן. להשמיע את הקול של התושבים"

השאלה הנשאלת היא אם עד שזה יקרה, העתיד הקרוב הרבה יותר לא יכריע את האזור. "95% מעשרות החברות שקמו באזור השנים האחרונות נסגרו והועברו לקיסריה, יקנעם ותל אביב", אומר זלץ. "מפעלים העתיקו פעילות למקומות אחרים. החשש שלי הוא בעיקר ממה שיקרה עם משקיעים מחו"ל, שהם יעזבו ולא יחזרו".

ח"כ לשעבר אראל מרגלית, העומד בראש קרן הון-הסיכון jvp, הקים לפני מספר שנים מרכז של חברות פוד-טק בגליל העליון, הפועל מבניין גדול מול התחנה המרכזית בקריית-שמונה. כיום, הוא עוקב בדאגה לא רק אחר היוזמה שלו, אלא גם למצב הסטארט-אפים באזור. "לפני המלחמה היו 104 סטארטאפים רציניים, רובם בקריית שמונה, וחלק במרחב שבין קריית שמונה לראש-פינה, רובם בתחום הפוד-טק", אומר מרגלית. "מאז ההחלטה האומללה לפנות את התושבים, המצב הוא קשה ביותר. כמעט כולם עברו למקום אחר. לפני כחודש עשינו כנס ל-75 סטארטאפים בבית קפה גדול בצומת מחניים הבאנו 15 קרנות עסקיות, כדי לראות מה הם יוכלו לעזור. גם דרור וין, ראש רשות החדשנות ונגיד בנק ישראל, אמיר ירון, הגיעו. הנגיד כדי לתת כיוון לבנקים. 

"וין בנה תוכנית יפה לסטארטאפים, בכל הארץ, אבל רוב הדברים לא רלבנטיים לגליל. צריך שהמדינה תתקצב באופן מיוחד כיס גדול דרך רשות החדשנות, שיאפשר לסטאר-אפים משהו כמו שישה עד תשעה חודשים מהעלויות של ההפעלה, כי הרבה מהם עדיין לא מבוססים מספיק. זה נכון גם לעסקים רגילים - את מוכר הגלידה והעוגות במרכז קריית שמונה, צריך לפצות על הפדיון החסר, ולא על ההוצאות".

מרגלית מסכם כי "אני לא במקום של לבקר את הממשלה על ההחלטה שלא לצאת למלחמה כוללת בצפון. אבל ברגע שהממשלה החליטה על מלחמת התשה, אז חייבים לקחת בחשבון את המשמעות האזרחית. כל חודש שלא חוזרים לגליל, עוד עשרה אחוז מהאנשים והעסקים לא יחזרו בכלל. אבל לצפון אין פרויקטור, אין סעיף תקציבי נפרד, אין גורם מתכלל את העסק. מדי יום ישראל מאבדת את הצפון".