בשבוע שעבר אמור היה גל הירש, שמונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לטפל בנושא השבויים והנעדרים, להגיש תגובה לבית המשפט במסגרת ההליך הפלילי שבו הוא נאשם בעבירות מס בהיקף של מיליוני שקלים. עורכי דינו ביקשו מבית המשפט דחייה ונימקו כי הירש "נקרא לדגל" בשל שעת החירום שבה נמצאת ישראל. התביעה הסכימה ובית המשפט אישר אורכה של שבועיים. כך, ימים ספורים בלבד לאחר מינויו לתפקיד התערבבה המשימה הרגישה שהוטלה על הירש עם המשפט הפלילי בו הוא נאשם וחידדה עוד אספקט בעייתי של מינויו השנוי במחלוקת. 

התהיות סביב המינוי אינן מסתיימות שם. השוואה שערך שומרים בין פרטי חברות שדלפו במסגרת "מסמכי פנמה", לתשובתו של הירש לאישום, מציפה סימני שאלה סביב טענות ההגנה שהציג לבית המשפט. פירוט מלא יוצג בהמשך הכתבה אך בקווים כלליים טענת הגנה מרכזית של הירש היא שחברה זרה, שאליה הגיעו הכספים שבגין חלקם לכאורה לא שולם מס, לא הייתה בבעלותו או בשליטתו ולפיכך הוא לא נדרש לדווח עליה או על הכנסותיה. 

לפי מסמכים שנחשפים כאן, החברה הוקמה כחברה למוכ"ז (ששם בעליה אינו רשום והוכחת הבעלות נעשית באמצעות הצגת מסמך פיזי) וכשבוע לאחר מכן קיבל הירש יפוי כוח שהעניק לו באופן גורף שליטה רחבה מאוד בהתנהלות החברה.

הפרקליטות טוענת כי טמפלטון הייתה בשליטתו של הירש וכי הוא לא דיווח על כך או על הכנסותיה של החברה. לפי האישום, כאשר "משך" הירש חלק מהכספים שהתקבלו מגיאורגיה - כ-3.3 מיליון שקל - עשה זאת באמצעות חברה אחרת בבעלותו, שנרשמה בישראל

רקע: מיליונים מגיאורגיה וחקירה שנגררה שנים

תא"ל במיל' גל הירש עזב את צה"ל לקראת סוף 2006, כשברקע מרחפות מסקנות ועדת אלמוג שבדקה את חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב בגזרה שהייתה תחת פיקודו. חטיפה שלמעשה הובילה למלחמת לבנון השנייה. לאחר פרישתו הוא פנה לעסקים פרטיים ובין היתר חתם, יחד עם שותפים, ב-2008 על עיסקה עם ממשלת גיאורגיה. 

החקירה סביב העיסקה נפתחה רק ב-2015 לאחר שהתברר כי השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן מתכוון למנות את הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה. הירש טען לא פעם, במידה לא מבוטלת של צדק, לעינוי דין משמעותי ולא סביר ביחס לחקירה ולהגשת כתב האישום; החקירה נפתחה כשבע שנים לאחר העיסקה בגיאורגיה וכתב האישום הוגש רק ב-2021 , כ-13 שנים אחריה. ואם לא די באלה, האישום שהוגש מצומצם מאוד ביחס להיקף החקירה ומהות החשדות שנחקרו.

לפי האישום שבסופו של דבר הוגש, הפעילות העסקית בגיאורגיה הכניסה להירש ושותפיו למעלה משישה מיליון שקלים. לטענת הפרקליטות, הירש העביר את 

הסכום לחשבון בנק בשוויץ, ללא שהצהיר עליו במלואו ומתוך כוונה להעלים את הפרטים מרשויות המס. בכתב האישום נכללים גם שותפיו של הירש - עודד שכנאי (שהגיע לאחרונה להסדר טיעון עם הפרקליטות, הודה בעבירות מס והסכים לעונש של תשעה חודשי עבודות שירות וקנס של 900 אלף שקל) ומיכאל בנימיני. 

במרכז כתב האישום עומדת חברה מפנמה בשם Templeton Team SA, שהייתה הבעלים של חשבון הבנק בשוויץ שאליו הגיע ב-2008 נתח הארי של הכספים. סוגיית השליטה בחברה היא נדבך מרכזי במשפט שכן ממנה נגזרת שאלת האחריות ביחס לדיווח לרשויות המס וכן הידיעה מה נעשה בכספים. 

הפרקליטות טוענת כי טמפלטון הייתה בשליטתו של הירש וכי הוא לא דיווח על כך או על הכנסותיה של החברה. לפי האישום, כאשר "משך" הירש חלק מהכספים שהתקבלו מגיאורגיה - כ-3.3 מיליון שקל - עשה זאת באמצעות חברה אחרת בבעלותו, שנרשמה בישראל, וזאת למרות שלא היה לה כל קשר לעיסקאות. בנוסף, לפי האישום, הוא עשה זאת בשנת מס אחרת - 2009 - עניין שאיפשר לו לנכות מתשלומי המס הוצאות בהיקף של כ-860 אלף שקל. 

הירש כופר לחלוטין בהאשמות. בתחילת השנה הוא הגיש את תשובתו לאישום באמצעות עו"ד נבות תל צור ומייד בתחילתו הוא מבהיר, כי "הפער המרכזי ביותר בין הנטען בכתב האישום לבין עמדת ההגנה, היא הטענה המוכחשת (..) לפיה הירש שלט כביכול בחברת טמפלטון". בהמשך מסבירים עורכי הדין כי "למעשה, מדובר היה בחברה שהייתה בבעלותו ובשליטתו של אביו של הירש, יצחק הירש זייל (שנפטר ב-2011, א"ב), והירש לא היה חייב בדיווח אודות הכספים שהתקבלו בחברה זו". 

כדי לחדד את הטענה מתארת ההגנה את הפעילות העסקית של האב המנוח, מסבירה כי השימוש בטמפלטון לקבלת הכספים נעשה מסיבות רבות, בין היתר גם ביטחוניות, וחוזרת, הפעם גם עם הדגשות, על הטענה כי "חברת טמפלטון הייתה בשליטתו הבלעדית של יצחק הירש זייל, ולא הייתה בשליטתו או בבעלותו של (גל) הירש". 

לגבי הסכומים שהועברו מטמפלטון לחברה הישראלית של הירש - כ-3.3 מיליון שקלים - נטען בכתב ההגנה כי זה היה חלקו בהכנסות, וכי בגין סכום זה שולם מס כדין בישראל. יתר הכספים שהתקבלו מגיאורגיה הועברו לטענת הירש לשותפיו ולחברה אחרת שהייתה בבעלות האב המנוח. ביחס לאישומים האחרים נטען, כי החברה הישראלית שדרכה נמשך הכסף קיבלה אותו רק ב-2009, ולכן זו הייתה השנה הנכונה לדווח עליו.

הירש טען לא פעם לעינוי דין משמעותי ולא סביר ביחס לחקירה ולהגשת כתב האישום; החקירה נפתחה כשבע שנים לאחר העיסקה בגיאורגיה וכתב האישום הוגש רק ב-2021, כ-13 שנים אחריה. כמו כן, האישום שהוגש מצומצם מאוד ביחס להיקף החקירה ומהות החשדות שנחקרו

70 איזכורים במסמכי פנמה

לפני כשלוש שנים חשפה העיתונאית סימונה ויינגלס ב"זמן ישראל", כי הירש, ומנהלים אחרים הקשורים אליו, אוזכרו במסמכי פנמה כמי שהיו קשורים למספר חברות וביניהן גם טמפלטון. החברות הללו, לפי החשיפה, הוקמו ב-2008 באמצעות פירמת מוסאק-פונסקה הפנמית (שממנה דלפו המסמכים, א"ב) ובהמשך הועברו לניהולו של בנק פרטי שפעל מז'נבה בשם "יוניון בנקייר פריווה".

שומרים שלף את המסמכים הנוגעים לטמפלטון וניתח אותם מול כתב התשובה של הירש לאישום. טמפלטון מוזכרת לראשונה ב-25 לינואר 2008, אז מתבקשת פירמת מוסאק-פונסקה לאגד אותה כחברה. היא נרשמת כחברה למוכ"ז - שיטה שנאסרה מאז ברוב העולם ולפיה בעל המניות אינו רשום בשמו וההוכחה לבעלותו על המניות היא החזקה פיזית במסמך המעיד על כך. ובמילים אחרות: הבעלים של טמפלטון העדיף מלכתחילה ששמו לא יהיה רשום והוא נותר אלמוני.

שישה ימים בלבד לאחר מכן לאחר מכן, לפי המסמכים, מקבל גל הירש ייפוי כוח גורף המקנה לו שליטה רחבה מאוד בהתנהלותה של החברה וביצוע פעולות בשמה ועבורה. כמיופה כוח, נאמר במסמך, יכול הירש "לנהל את החברה ללא הגבלה", לחתום בשם החברה על חוזים, ללוות ולהלוות כסף, לנהל חשבונות בנק, לפעול בשם החברה ברחבי העולם, למנות בעלי תפקידים ועוד ועוד. אביו המנוח של הירש, יצוין, לא מוזכר כלל במסמכים הללו. 

שומרים פנה לעורכי דינו של הירש וביקש את התייחסותם לשאלה כיצד עולים הדברים בקנה אחד עם טענתו בפני בית המשפט לפיו לא הייתה לו שליטה על החברה. עורכי הדין מסרו בתגובה, כי "התשובה של גל הירש לכתב האישום, כפי שהוגשה לבית המשפט, מדברת בעד עצמה. איננו רואים מקום לעסוק בתקשורת במחלוקות ובראיות שאמורות להתברר בקרוב במשפט".