הקשר בין העדה הדרוזית למדינת ישראל הגיע בשנים האחרונות לנקודת שפל היסטורית. חוק הלאום, חוק קמיניץ, צווי הריסה לבנייה בלתי חוקית, העימותים עם המשטרה בגולן והרשימה עוד ארוכה, עוררו בקרב בני העדה זעם ופקפוק ביחס לברית עם ישראל. שורת אינדיקציות בשטח - כמו למשל הכרסום המתמיד בהיקף גיוס צעירים דרוזים לצבא - אישרו כי לא מדובר רק בתחושות וכי לכעס יש השפעה מיידית על השטח. 

המלחמה בעזה אמנם לא פתרה את הבעיות אבל ממש כמו בקבוצות אחרות של החברה הישראלית הביאה התגייסות מלאה ומוחלטת של בני העדה. ננצח את המלחמה, אומרים שם, ואז נחזור למאבקים הצודקים שלנו.

לוחם דרוזי במיל' על הפקרות הממשלה: "תתביישו לכם מכרתם אותנו בזול. כל טיפת דם נשפכה פה באשמתכם ובאחריותכם (...). הגיע הזמן שתעופו, אנחנו לא רוצים אתכם יותר. (...) בעזרת השם אנחנו נסיים את המלחמה עם האויב ונסגור את החשבון איתכם אחר כך"

גברים על ב' בכפרים ובעיירות

בשעות הראשונות של המלחמה קבוצות הווטסאפ בעדה רעשו וגעשו עם מידע ראשוני מפלישת החמאס לעוטף. זמן קצר לאחר מכן הן הפכו לכלי מרכזי להעברת מידע ביחס לחיילים דרוזים שהיו באזורי החזית. בשלב הבא החלו לבלוט בכפרים ובעיירות גברים נושאי תרמילים על מדי ב' שעושים את דרכם לעבר יחידות המילואים. גם עתה, יותר משבוע לאחר פריצת המלחמה, חיילי מילואים דרוזים שלא זומנו מביעים בקבוצות נכונות ורצון להתגייס למאמץ המלחמתי. 

וזה לא הסתיים שם: בקבוצות צצו יוזמות לגיוס תרומות וציוד לחיילים ולתושבי הדרום המפונים. כך למשל, "אוהל המחאה הדרוזי", שהוקם לפני כחמישה חודשים בעקבות צווי הריסה לבתים בכרמל ומאז היה מאויש בקביעות, הפך למוקד איסוף תרומות שממנו נשלחו משאיות עמוסות למפוני הדרום. 

את השינוי מכעס על הממשלה להתגייסות מלאה תיאר היטב לוחם דרוזי במילואים בפוסט שפרסם לקראת סוף השבוע האחרון. "אני לוחם חי"ר לשעבר (...). שירתתי במילואים עד שלפני כמה חודשים החלטתי שאני לא עושה יותר מילואים. זה קרה אחרי שבני העדה שלי ברמת הגולן הותקפו על ידי כוחות הביטחון באישורם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל השר לביטחון פנים איתמר בן גביר. בעקבות זאת הודעתי למפקדים שלי שגמרתי לשרת את המדינה.

" (...) בשבת בבוקר אני פותח את העיניים ורואה דברים שאף אחד לא רוצה לראות (...) סרט אימה אחד גדול. חיילים ירויים, ילדים ותינוקות כרותי ראש. ועוד הרבה דברים שאני מעדיף לא להזכיר. א חיכיתי לצו 8: יצאתי מהמיטה, טסתי לבית של ההורים לאסוף ציוד וביקשתי מאחי שיקפיץ אותי לשטח הכינוס".

את הפוסט סיים הלוחם בביקורת נוקבת על "הפקרות הממשלה" ביחס לדרום ולאנשי העדה כאחד: "תתביישו לכם מכרתם אותנו בזול", הוא כתב. "כל טיפת דם נשפכה פה באשמתכם ובאחריותכם (...). הגיע הזמן שתעופו, אנחנו לא רוצים אתכם יותר. (...) בעזרת השם אנחנו נסיים את המלחמה עם האויב ונסגור את החשבון איתכם אחר כך. עד אז אל תבואו אלינו, לא לנחם ולא לחזק כי לא נקבל אתכם".

"היחסים בין הדרוזים ליהודים ולמדינה הם יחסים אסטרטגיים איתנים וכך צריך לשמור עליהם. מצד אחד יש להיאבק באפליה ולחתור לשוויון מוחלט, כולל מאבק על זהותה של המדינה כדמוקרטית וליברלית, ומצד שני להזדהות באופן מלא עם המדינה ולסייע בהדיפת האיומים שיש עליה"

שום חילוקי דעות לא יעצרו אותנו

ד"ר סלים בריק, מרצה למדע המדינה המתמחה בפוליטיקה פרלמנטרית ומפלגתית מסביר בשיחה עם שומרים כי הסדק ביחסים בין העדה למדינה נוצר על רקע שורת התרחשויות בשנים האחרונות. בראשן הכעס על חוק הלאום, אך גם בשל היעדר פתרונות לבעיות הכרוניות שמהן סובלת העדה כמו מחסור בקרקעות לבניה, בעיות תעסוקה ותחושות קשות של אפלייה וקיפוח. מהצד השני, הוא אומר, לדרוזים יש מערכת יחסים היסטורית של חיבור למדינה ושירות בזרועות הביטחון וקיימת בבירור גם מגמה של השתלבות הולכת וגוברת של דרוזים בתחומים רבים ומשפיעים בישראל, אם כי איטית מאוד. 

לקשר הזה, הוא מוסיף מתווסף גם מצבם של הדרוזים כמיעוט במדינות אחרות באזור - טבח של דרוזים בסוריה בידי דאעש, רדיפה בידי השלטונות ועוני קשה גם בסוריה וגם בלבנון. בישראל, הוא אומר, עם כל הביקורת על מדיניות הממשלות, המצב טוב יותר. 

לדבריו, "היחסים בין הדרוזים ליהודים ולמדינה הם יחסים אסטרטגיים איתנים וכך צריך לשמור עליהם. מצד אחד יש להיאבק באפליה ולחתור לשוויון מוחלט, כולל מאבק על זהותה של המדינה כדמוקרטית וליברלית, ומצד שני להזדהות באופן מלא עם המדינה ולסייע בהדיפת האיומים שיש עליה". הוא אומר ומדגיש כי על הדרוזים מוטלת חובה לבקר את המדינה על יחסה לפלסטינים ועל הכיבוש, שאותו יש "לסיים ולהבטיח את זכויות העם הפלסטיני לצד מדינת ישראל".

"במצב שנוצר הערכים המשותפים של העדה ושל העם היהודי נפגשים במלוא עוצמתם כדי להגן על המדינה. שום חילוקי דעות ובעיות לא יפגעו בערכים הללו. הציפייה שלי שהמדינה תעריך זאת ותשנה את המדיניות המפלה שלה כלפינו"

ראש המועצה המקומית של ג'וליס, עו"ד ויסאם נבואני, מוסיף ש"העדה הדרוזית הייתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ויש לה חלק בלתי מבוטל בהקמתה. אכן, הפלו אותנו לאורך עשרות שנים ופגעו בזכויות שלנו לדיור, לתשתיות ולחיים בכבוד, וזה הוליד מחאה גדולה נגד המדינה והתבטאויות נגד שירות צבאי. אך כאשר הפגיעה במדינת ישראל היא כה אנושה, והאיום הוא על עצם קיומה, העדה הדרוזית בעלת הערכים העמוקים, דוחקת את בעיותיה המוצדקות הצידה ומתגייסת בכל כוחה כדי להגן על בטחון המדינה ועל העם היהודי והישראלי. 

"במצב שנוצר הערכים המשותפים של העדה ושל העם היהודי נפגשים במלוא עוצמתם כדי להגן על המדינה. שום חילוקי דעות ובעיות לא יפגעו בערכים הללו. הציפייה שלי שהמדינה תעריך זאת ותשנה את המדיניות המפלה שלה כלפינו".

התחושות בשטח זהות לחלוטין לדברים אומרים ראש המועצה והאקדמאי. סאלח אבו רוקן הוא האחראי על אוהל המחאה בכרמל שהפך למרכז איסוף תרומות. "החיים של הדרוזים בישראל הם אוסף מתמשך של מלחמות ומאבקים", הוא אומר. "בשגרה אנחנו בונים אוהל מחאה, נלחמים בחוקים הגזעניים שהורסים לנו את החיים ומצהירים שלא נשלח עוד את הילדים לצבא. אבל בין צו הריסה לצו 8 יש הרבה מרחק, ובשעת מלחמה נפסיק את המאבק ונלחם עד לניצחון. ואז נחזור להיאבק על הזכויות שלנו מתוך הבנה שאת מה שמגיע לנו נשיג בין אם יתנו לנו ובין אם נאלץ להילחם כדי לקחת".