מיתוגן של משפחות החטופים כאויבות העם אינו חדש. כבר בנובמבר סקר שומרים בהרחבה את הטפטופים שהפכו מאז למתקפה כוללת. ואכן, כשהן מתבקשות להשיב מתי החלו הקללות והיריקות לעברן, חוזרות המשפחות אחורה לימים הראשונים אחרי טבח השבעה באוקטובר, כשאביחי ברודץ מכפר עזה הציב כסא מול הקריה וסחף אחריו משפחות חטופים נוספות. יחד איתן הגיעו קריאות הגנאי, הדחיפות והקללות. את אלי אלבג, אביה של לירי התצפיתנית שנחטפה, תקף אדם על קטנוע שאמר לו, "אתם שמאלנים בוגדים, סכנה לישראל. הלוואי שאתה והבת שלך תמותו בעזה". אז התוקף נעצר והציבור נרעש, היום תקריות כאלה הם שגרה ברשתות וברחוב. רק לפני שלושה חודשים פונה לבית החולים גדי קדם, שבתו, חתנו ושלושת ילדיהם נרצחו בשבעה באוקטובר, אחרי ששני פעילי ימין תקפו אותו וקראו לעבר ראומה אשתו, "בוגדים, טוב שרצחו לך את הילדים. שמאלנית, בוגדת, בת זונה". 

צפו:

באותו ערב, לפי דיווחים, הותקף גם אבי מרציאנו, אביה של נועה, תצפיתנית שנרצחה בשבי. אלו מקרים קיצוניים, אבל כפי שמציין בצער העיתונאי ג'קי לוי, שאשתו נעם דן היא קרובת משפחה של משפחת דן-קלדרון מניר עוז. "לא תמצאי בן משפחה של חטוף שעמד ברחוב עם תמונה של יקירו ולא חטף קללות, שהוציאו לו את החשק לחיות. אמרו שאנחנו לא באמת רוצים שהחטופים ישוחררו, ושאנחנו משתמשים בטרגדיה הנוראה הזו לממש תשוקות פוליטיות". 

הגידופים הגיעו גם אל החטופות והחטופים ששוחררו. עדינה משה סיפרה בבכי איך "עמדנו בצומת רק החטופות שחזרו ונהג מוציא לנו אצבע משולשת ואומר, 'זונות, חבל ששחררו אתכן'. יגל יעקב בן ה-13, סיפר השבוע באינסטגרם על תגובות ששלחו לו ברשתות כמו 'למה חזרת', ו'אמן היית נרצח בעזה עם כל הילדים האחרים'".

צפו:

מעבר לרוע הלב וקהות החושים הפושעת כלפי קורבנות האסון הנורא, אלה המתנגדים למשפחות שדורשות את השבת יקיריהן, רואים בהן ככל הנראה מכשול בדרך ל"ניצחון המוחלט" - אותה סיסמה נבובה שאפילו שר הביטחון גלנט הגדיר "קשקושים". 

סקירת ההתבטאויות כלפי משפחות החטופים על ציר הזמן מעלה אבחנה מעניינת. ככל שנקפו החודשים, ההתקפות הפסיקו להיות רק תופעות שוליים סהרוריות של אנשי ימין קיצוני. גם חברי קואליציה, שאמנם לא הפגינו עד אז רגישות רבה כלפי משפחות החטופים, החלו להשתלח בהן, או כמו שמגדירה זאת יועצת התקשורת תמי שינקמן המלווה חלק מהמשפחות, ״הם החלו להפגין שוויון נפש ממשלתי כלפי אתוסים כמו סולידריות וערבות הדדית". 

את אלי אלבג, אביה של לירי התצפיתנית שנחטפה, תקף אדם על קטנוע שבוע אחרי הטבח, שאמר לו, "אתם שמאלנים בוגדים, סכנה לישראל. הלוואי שאתה והבת שלך תמותו בעזה". אז התוקף נעצר והציבור נרעש, היום תקריות כאלה הם שגרה ברשתות וברחוב

נבחרי הציבור מציגים: אין שפל שלא יגיעו אליו

חזרה לשלהי ינואר. על רקע דיווחים על עסקת חטופים חדשה ומאבק לוחמני של המשפחות, ניהל דובר הליכוד גיא לוי, לפי דיווח ב"צינור", שיחה צפופה עם קרוב של חטוף. לוי לא אהב את ההפגנות מול ביתו של נתניהו בקיסריה "בגינה עם המגפון בשבת בבוקר". "אתם צריכים לקרוא פומבית לכל אלה שמנצלים את הסבל שלכם לעצור", הוא קבע לפי הדיווח, "אתם גורמים לציבור להיות נגדנו. אתם גורמים לאנשים להפוך את זה לפוליטי. הגענו לזה שהחטופים הם נושא שנוי במחלוקת כי רונן צור מנהל את זה". הוא גם לא הסתיר את החשש שהמשפחות יובילו להפלת הממשלה. "בחירות עכשיו יגרמו להסטת תשומת הלב ולזה שאף אחד לא יתעסק חצי שנה בחטופים", התריע לוי, "זה אסון". 

מאז קרו כמה דברים, יועץ התקשורת רונן צור התפטר באמצע פברואר, פעילות המטה הרשמית הפכה לפייסנית יותר, כשרק חלק קטן מהמשפחות (שמפגינות בגשר עזריאלי ולא בכיכר החטופים ברחבת מוזיאון תל אביב), המשיכו בקו המיליטנטי, ואת הכותרות בעימות בין המטה לפוליטיקאים סיפקו דווקא חלק מחברי הממשלה. 

 מה גרם לאותם חברי הקואליציה לשנות גישה ולהפגין ניכור כלפי משפחות מרוסקות שתלויות בהחלטותיהן? מדוע נתניהו הרשה לעצמו לומר ביולי בישיבת קבינט, כי "החטופים סובלים, אבל הם לא מתים", בידיעה שלא רק עובדתית זה לא נכון, אלא גם שהתבטאות פרובוקטיבית כזו יכולה לדלוף? ומדוע רעייתו הרשתה לעצמה, לפי דיווח ב-N12, לומר לח"כית מהאופוזיציה "ראית כמה חטופים שחררנו ואפילו תודה הם לא אמרו לנו?" (נתניהו הכחישה שאמרה את הדברים). 

פריסת המקרים רומזת שלא מדובר בצירוף מקרים. סיעת הליכוד, עד היום, אוסרת על משפחות חטופים להציג את עניינן בפניה, כמו שמאפשרות סיעות אחרות בכנסת. ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) הטיחה בעינב צנגאוקר, אמו של מתן שנחטף לעזה, כי "המחאה שלכם מחרבת את המדינה", המאבטח של השר עמיחי שיקלי (הליכוד) תלש סרטים צהובים שנתלו ליד ביתו. ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה (הליכוד) אסר להכניס לכנסת את דני אלגרט, שאחיו איציק חטוף, "מחשש להפרות סדר". זאת לאחר שיום קודם התפרץ אלגרט בוועדת חוקה כלפי בן משפחה של חטוף אחר, שאמר כי "העסקה מופקרת ואסור שתעבור". אלגרט אמר ליו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן: "הבאת חיזוק מהבית", וזה השיב: "אצלנו לא מפריעים למשפחות חטופים", וביקש להוציא את אלגרט, שהתבצר בחדר והוצא בכוח ע"י סדרנים. 

בדיון אחר הוציא רוטמן את איילה מצגר (כלתו של יורם שנהרג בשבי), שכעסה על ההשתלטות של נציג פורום תקווה, צביקה מור שבנו איתן חטוף, על הזמן שהוקצה למשפחות המטה. מור הקדיש את הזמן להסבר מדוע לפי ספר "במדבר" אסור להסכים לעסקת חטופים. אותו רוטמן אגב, הסביר בראיון לכאן, שלא ראה את תמונות התצפיתניות משבי חמאס בעזה, משום ש"לא היה לו זמן" וכי הוא ראה מספיק במחנה שורה. 

יו"ר מפלגתו השר בצלאל סמוטריץ, סירב לראות את סרטון התצפיתניות ואמר לחבריו, כך פורסם ב-YNET, "אתם בכוח לא רוצים לישון טוב בלילה?". התבטאות שנמצאת בתחרות עזה עם הכעס שעוררו דבריו בוועדת הכספים כשהסביר למשפחות, שלא יוכל לתמוך בעסקה, כי זה כמו "שסינווואר יבקש שנמסור לו עבור כל חטוף חי, עשרים מתושבי העוטף כדי שיוכל להרוג אותם… אנחנו לא נתאבד קולקטיבית". 

מבחינת חברי הקואליציה - "הכל קשור לקפלן"

לא רק אצל רוטמן זה קורה. אם בתחילת דרכן בכנסת קיבלו משפחות החטופים, לרבות האמוציונליות שבהן, יחס של כבוד כשבאו להזכיר את כאבן בפתח דיוני הוועדות, הימים האלה חלפו. יו"ר הועדה לפניות הציבור, יצחק פינדרוס (יהדות התורה), אמר לאסתר בוכשטב, אמו של יגב (כשעדיין לא נודע כי נהרג בשבי) "בואי, יש פה משפחות שכולות (להבדיל ממנה באותה עת), אתם רוצים לעשות פוליטיקה, להעיף את ביבי? זה לא ערוץ 2 פה". 

ח"כ ניסים ואטורי (הליכוד) דחף קרובי משפחה שפנו אליו במסדרונות הכנסת לגבי התנגדותו לעסקה, כשהעוזרת שלו מנסה לחטוף את הסלולרי מידיו של בן משפחה שתיעד את הדיאלוג. וגם צחי הנגבי, איש הליכוד ומינוי של נתניהו לתפקידו כיו"ר המל"ל, הרשה לעצמו ללעוג לבנות משפחה של חטופים. "טוב, אז יאללה תקללי אותי", הוא אמר לאחת מהן בסוף מאי. ולאחר שיצאה מהחדר בבכי, אמר למשתתפת אחרת שקמה כועסת, "גם את הולכת לעשות דרמה ולסגור את הדלת מאחורייך?". 

צפו:

חלק גדול מהאנשים שהוזכרו כאן מעולם לא היו ממלכתיים, אבל אסופת המקרים הללו, מראה שהם מרשים לעצמם יותר. האם הבינו שההתנגחויות האלה משתלמות להם מול אלקטורט הבית שהמלחמה מזיזה יותר ויותר ימינה? דובר הליכוד לוי אמר באותה שיחה שהוקלטה, כי "משתמע שמשפחות החטופים הן נגדו, ואז יש תגובת נגד של הקהל שלו". 

מהדברים הללו ניתן גם להבין שלמתקפות על משפחות החטופים יש מטרה פוליטית - לייצר הזדהות עם נתניהו. לא סתם סיפרו לשומרים כמה מבני המשפחות, ש"יש עוד שרים שהביעו נכונות לתמוך בעסקה, אבל הם לא מצהירים על כך, כי הם לא רוצים להסתבך פוליטית עם הקהל שלהם, עד הרגע שיהיו ממש חייבים".

"הקהל הזה", אומר איש פריפריה שמכיר מקרוב את הבייס הליכודי בעירו, "מצפה מהם לא להזדהות עם שום דבר שקשור לקפלן". 

מה הקשר? אנחנו כבר לא בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית.

"לא יאמן שאין לכם עדיין מושג, כמה הכל קשור לקפלן", הוא נאנח. "אתם באמת לא מבינים איזה משקל אנשים בבייס נותנים למה שקורה שם, ולא משנה אם זה גשר בגין, צומת קפלן או כיכר החטופים. זה הרי אותו דבר מבחינתם. אתם לא קולטים איזה מיאוס יש להם מחסימות הכבישים ואיך הפגנות המשפחות מוציאות אנשים מדעתם". 

למה זה כ"כ מעצבן אתם?

"הם רואים בזה ניסיון לעצור את המלחמה ולהוריד את ביבי. את המלחמה הם לא מוכנים לעצור ולהחליף את ביבי לא נראה להם הכרחי כרגע, וכך יוצא שגם מי שכעס על ביבי אחרי השבעה באוקטובר ואפילו ראה בו אשם, מחליט בכל זאת להצביע לו בגלל קפלן".

אז מבחינת נתניהו טוב לו שההפגנות האלה מתקיימות וטוב לו שהמשפחות כועסות עליו ומפגינות באזור.

"ברור. אנשים שכעסו שהוא נהיה שמאלני, כי הוא לא מבטיח נקמה כמו בן גביר, חוזרים אליו רק בשביל לעשות דווקא". 

אז הם עושים דווקא לחטופים? 

"הטענה היא שזו כבר לא מחאה של שחרור חטופים, אלא מחאה של קפלן שנכפתה על המשפחות, ובכל מקרה הם יעדיפו לגמור את העבודה בעזה מלהחזיר את החטופים. לא כי הם אנשים רעים, כמו בגלל שזה סדר העדיפויות הנכון מבחינתם, שמשרת את טובת הכלל". 

"לא יאמן שאין לכם עדיין מושג, כמה הכל קשור לקפלן", אומר אדם שמכיר היטב את הליכוד. "אתם באמת לא מבינים איזה משקל אנשים בבייס נותנים למה שקורה שם, ולא משנה אם זה גשר בגין, צומת קפלן או כיכר החטופים. זה הרי אותו דבר מבחינתם"

"עשו כאן הפרטה של הטרור ושל השכול"

נתניהו, לפי הערכות של יועצים פוליטיים ואחרים, מנסה לשקם את מעמדו הפוליטי באמצעות הסתת הדיון מטבח השבעה באוקטובר ליעדי ה״ניצחון המוחלט״. 

"במדינה שבה אירוע רודף אירוע, הזמן עושה את הנרמול לכמעט אפשרי", אומרת שינקמן, "החטופים הם כבר לא אייטם ראשון במהדורה, הם מוזכרים כשלישי או רביעי ולפעמים לא נכנסים בכלל. ומאחר שהמשפחות מתעקשות להזכיר את קיומם, הקרב הוא על הקונטקסט, כשהאינטרסים של השלטון ושל המשפחות לרוב מנוגדים לחלוטין". 

ג'קי לוי מוסיף: "כל דיבור על החטופים, מזכיר את החלק הפוגרומי במחדל של השבעה באוקטובר, וכשאתה מחליט לא להתפטר ולא לקחת אחריות, אתה צריך שהשיח סביבך לא יזכיר את הקטסטרופה הזו, ולכן צמד המילים 'משפחות החטופים' הוא חלק מהקמפיין. החטופים לא נחטפו למדינה הזו. הם נחטפו למשפחותיהם. מה שנקרא 'טף לק', למשפחות לפעמים יש צרות, וצריך להבדיל בין המשפחות למדינה. 

"עשו כאן הפרטה של הטרור ושל השכול. כמו שאומרים לנו האנשים שהכי משמיצים אותנו, 'אם זה היה אח שלי, הייתי שורף את המדינה, אבל מדינה צריכה לקבל החלטות אחריות'. כאילו זו לא אחריות של המדינה להחזיר אזרחים שנחטפו מבתיהם, ורק אנחנו מנסים להכניס מורך לב בעולם של החלטות לכאורה בוגרות ורציונליות". 

זוגתו של של לוי, נעם דן היא בת דודה של הדס קלדרון שילדיה נחטפו ושבו בעסקה, ובן זוגה לשעבר ואביה ילדיה, עופר קלדרון עדיין חטוף בעזה. "עד היום אנחנו הודפים טענות על זה שהיא בת דודה רחוקה מדי בשביל שיהיה לה אכפת", אומר לוי, "הרדיפה הזו אחרי דרגת הקירבה המדויקת שלך לבן אדם, נהייתה לאובססיה אצל מתנגדי העסקה". 

"עד היום אנחנו הודפים טענות על זה שהיא בת דודה רחוקה מדי בשביל שיהיה לה אכפת", אומר ג'קי לוי, בן זוגה של נעם דן. "הרדיפה הזו אחרי דרגת הקירבה המדויקת שלך לבן אדם, נהייתה לאובססיה אצל מתנגדי העסקה"

בני משפחה מדרגה ראשונה של חטופים ממוטטים לעתים נפשית, ומותירים את הפעולה למעגל השני, כך שהטיעון הזה נועד לנטרל אתכם.

"נכון. הצעתי לאנשים האלה, לכו לטקסי יום השואה, תעברו בין האנשים ותבררו מה דרגת הקירבה שלהם לקורבנות, אולי גם הם תופסים טרמפ. אף אחד לא צועק את הנשמה שלו למען שחרור החטופים כי כיף שלו. אלה אנשים שלא מצליחים לאסוף אוויר לריאות כבר חודשים. חלקם מרגישים אשמה שהם חיים והילדים שלהם חיים, בזמן שבת הדודה שלהם מטפסת על קירות מדאגה לאבא שנשאר בעזה".

מה עוד מקומם אותך בשיח?

"הביטוי 'עסקה מופקרת' שבן גביר חוזר עליו כלפי כל עסקה אפשרית, כולל העסקה ששחררה את רוב הילדים. הוא מרגיל אותנו לזה שאי אפשר לומר את המילה עסקה, בלי לחבר לה את התוספת מופקרת. כאילו מה שמופקר זו העסקה ולא הביטחון האישי שלנו. לצערי שתילת התודעה הזו אפקטיבית. 

"גם כל פליטות פה האלה, דברים שנאמרו והוכחשו או שנטען אחר כך שהוצאו מהקשרם, באים כדי לשנמך את הכאב ולהגיד שבגדול זו לא צרה של כלל ישראל, אלא של השמאל כי הם כופרים שתמכו בהתנתקות. ואז יש בעיה עם הנובה, שהכילה חתך של כל החברה הישראלית. ינון מגל פתר את זה עם הפסל של בודהה שמצאו במסיבה, כאילו עשו שם פולחן פגאני. יש כאן גרסאות מאוד משוכללת וציניות של הפרד ומשול". 

מלכתחילה לא הייתם מקשה אחת, מה שמקל לתקוע ביניכם טריז.

"בהינתן שאנשים רציניים פנו למשפחות והזהירו 'אם תגידו מילת ביקורת בגנות הקואליציה זה עלול להיות בעוכריכם', אני לא יכול לבוא בטענות כלפי מי שמכריחים עצמם להיות נחמדים ולהשמיע רק מסרים של פיוס וסולידריות. גם אין לי שום ביקורת על מי שהצטרפו למטוס של ראש הממשלה (בביקורו בארה"ב בחודש שעבר, ח"ש). כולם פה תלויים בין חיים ומוות. אנשים פה לא ישנו לילה אחד כמו שצריך, כבר יותר מדי זמן. עזבו את החיים שלהם ועושים כמיטב יכולתם, לפי שיקול דעתם. מי שלא בסדר הם אלה שניסו לערבב את הראש למשפחות הדתיות, שגם ככה מסובכות עם זה שילדיהן היו במסיבה בשבת, והזהירו אותן מפני היתר. זה עשה את שלו. את חמאס ביבי לא הצליח למוטט, את מטה המשפחות הוא הצליח גם הצליח". 

עכשיו בכלל אנשים מרשים לעצמם יותר כלפי המשפחות.

"יותר ויותר פרשנים מהימין מרשים לעצמם להתייחס למשפחות החטופים כאל אנשים מסוכנים ומסיתים. טענו שכשאנחנו אומרים 'נתניהו הפקיר את החטופים', זו הסתה שהיא עניין למשטרה ולא למחאה ציבורית. הם גם כותבים שהמשטרה עדינה מדי איתנו. עדינה? אשתי חזרה הביתה מלאה בסימנים כחולים, יותר מפעם אחת. נעם ואני גם הגשנו תביעת דיבה נגד אדם שכתב עלינו בפייסבוק 'מקווה שפעולות נחרצות הרבה יותר ינקטו נגד סייעני חמאס על מלא כמו ג'קי ובת זוגו. חלאות שמאלניות מתועבות". למה? מה עשינו? חוץ מלהזכיר חרפה שיש מי שרוצה שתשכח".

"כל דיבור על החטופים", אומר ג'קי לוי, "מזכיר את החלק הפוגרומי במחדל של השבעה באוקטובר, וכשאתה מחליט לא להתפטר ולא לקחת אחריות, אתה צריך לשהשיח סביבך לא יזכיר את הקטסטרופה הזו, ולכן צמד המילים 'משפחות החטופים' הוא חלק מהקמפיין"

"אנחנו במטה לא מעוניינים בהחלפת השלטון"

הערבוב עם קפלן שחוזר שוב ושוב, נובע מכך שחלק מיליטנטי יותר מקרב המשפחות נואם במוצאי שבת מגשר עזריאלי, שתי דקות מצומת קפלן שם מתקיימת ההפגנה השבועית להפלת הממשלה. מטה המשפחות נותר בכיכר החטופים שנמצאת ליד מוזיאון ת"א, כעשר דקות הליכה משני המוקדים האלה. למי שאינו מכיר, הכל נראה אותו הדבר. וגם מי שמכיר, זולג בקלות בין שלושת המקומות.

אודי גורן, בן דודו של טל חיימי, שנרצח בשבעה באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה, אומר לשומרים: "אנחנו מנסים לשמור על בידול בין המוקדים, כי הדוברים והמסרים שונים. אנחנו במטה לא מעוניינים בהחלפת השלטון, זה השלטון הקיים ואיתו אנחנו עובדים. אין לנו זמן להתעסק בשום דבר אחר".

אולי נכון היה להחליף יום או להרחיק את המיקום?

"זה לא פשוט, כי המיקום נהיה אייקוני. אני מסכים שיש חפיפה בין הקהלים, ויהיה קשה להוציא פעמיים בשבוע אנשים מהבית, במיוחד את מי שלא גר קרוב".

"אחרי ששלושת החטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה הצליחו לברוח ונורו ע"י צה"ל בדצמבר, חשבנו שהאדמה תבער", אומר גיל דיקמן. "זה לא קרה, כי אנשים העדיפו כבר אז להדחיק. יחס הציבור למוות של חטופים בשבי עבר נרמול, נוצר זילות של חיי אדם"

גיל דיקמן, בן הדוד של החטופה כרמל גת מעריך שזה כנראה לא היה משנה. "מהרגע שהתחלנו ללחוץ על השגת עסקה, החלו הספינים שהציגו אותנו כ'משפחות קפלן', במטרה לערער את הלגיטימציה שלנו ולהציג אותנו כמי שמפריעים לצה"ל לנצח. כאילו טובת החטופים עומדת כנגד טובת המדינה, ולא משלימה אותה". 

איפה ההתנגדות הזו מתבטאת כיום בשטח? 

"בהתארגנות שתולה תמונות של חללי צה"ל ונרצחי הנובה ברחבי הארץ, בדומה למה שאנחנו עושים. הקמפיין קורא לא לוותר עבורם עד הניצחון, ומציג אותנו כמשפחות כפויות טובה, לעומת אותה הקרבה של החללים ומשפחותיהם. הם מורידים שילוט שלנו, ומסמנים באופן בוטה את המשוואה של נופלים מול חטופים, כאילו צריך לבחור". 

כשהחללים במותם ציוו לנו ללכת עד הסוף.

"ואנחנו, נציגי החטופים, 'שליחים של חמאס, שכופים על המדינה כניעה'. גם אלה מאיתנו שהקפידו על ממלכתיות עברו רצח אופי, כאילו אנחנו מוכרים את המדינה. מייחסים לנו את הביטוי 'בכל מחיר', למרות שמעולם לא אמרנו אותו". 

הקריאה "עכשיו", זה כמו לומר בכל מחיר, לא?

"לא. לכל עסקה יש מחיר. העסקה שנוכל לקבל עכשיו היא במחיר שמערכת הביטחון אומרת שתוכל לעמוד בו. במילה עכשיו הכוונה, לפני שיהיה יקר יותר ומאוחר מדי". 

קיים חשש, ששחרור אסירים ביטחוניים בתמורת לחטופים עלול להניח את התשתית לשבעה באוקטובר הבא.

"רוטמן אמר לי שהחטופים שעדיין לא נחטפו אמיתיים באותה מידה כמו החטופים הנוכחיים. זה לא נכון, והדרך למנוע חטיפות עתידיות היא לחזק את הביטחון בגבול. במקום זה המדינה משילה מעצמה אחריות ומטילה אותה על האנשים שהיא הפקירה". 

שיראל ללום נהיר מערוץ 14 דרשה ממשפחות החטופים לממן שמירה על משפחות שעלולות להיפגע משחרור אסירי עסקת נובמבר (צייצה ומחקה).

"תפקיד המדינה הוא לדאוג לביטחון התושבים. המשפחות של אברה מנגיסטו והישאם סעיד שמעו במשך שנים את הטיעון 'אנחנו לא מחזירים אותם, כי זה לא שווה את הסיכון הביטחוני'. והנה, גם לא החזירו אותם וגם חטפו ורצחו עוד אנשים. דווקא החזרה שלהם תגדיל את תחושת הביטחון של האזרחים במדינה, הם יראו שהיא דואגת להם". 

יש ציבור שהוא בעדכם, אבל אחרי עשרה חודשים, הוא פשוט מעדיף לשכוח? 

"אחרי ששלושת החטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה הצליחו לברוח ונורו ע"י צה"ל בדצמבר, חשבנו שהאדמה תבער. זה לא קרה, כי אנשים העדיפו כבר אז להדחיק. יחס הציבור למוות של חטופים בשבי עבר נרמול, נוצר זילות של חיי אדם וחוויות אנושיות, החטופים הפכו לקלפי מיקוח שכל אחד חושב אם מתאים או לא להציל אותם, כאילו מדובר במשחק. אנשים אומרים 'טוב, ממילא כולם שם מתים' או 'עם מה שהם עברו שם, אין טעם להציל אותם', שזה ממש הרצחת וגם ירשת. גם חיכיתם הרבה זמן ולכן הם נרצחו או עברו התעללות ועכשיו אתם מתלוננים שאין טעם? 

"מספר החטופים לא קטן כמו שנדמה. יש יותר חטופים חיים מחטופים שאנחנו יודעים שהם לא בחיים. רק שלא תמיד אנחנו יכולים לספר את מה שאנחנו יודעים. וגם אם אנשים לא יחזרו כמו שהיו קודם, אלה עדיין חיים ששווה להציל".