סקר רחב היקף וראשון מסוגו שעשה משרד הבריאות ונחשף לראשונה בתחקיר שומרים מצא, כי ריכוז המגנזיום במים שאנחנו שותים נמוך בצורה שמסכנת את הבריאות שלנו. הסיבה למחסור היא הוצאה של מלחים ומינרלים בתהליך ההתפלה. למרות שמשרד הבריאות מתריע כבר למעלה מעשור שיש להשיב מגנזיום למים המותפלים, דבר לא נעשה ותוצאות הסקר חושפות את מה שמסתמן כמחדל הבריאות הגדול ביותר בעשור האחרון: מחדל המגנזיום. 

"התוצאות הדהימו אותי לחלוטין", אומר פרופ' מיכאל שכטר, מנהל היחידה למחקרים קליניים במערך הלב של בית החולים שיבא תל השומר. "ערים מרכזיות בישראל עם ריכוז אוכלוסיה גדול ביותר, מקבלים רמת מגנזיום נמוכה ביותר שעלולה לגרום לנזקים בריאותיים. הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 הוא גבוה יותר, הסיכון להתפתחות השמנה גבוה יותר, הסיכון למחלות לב גבוה יותר ומחקרים אחרונים מצביעים גם על סיכון מוגבר להתפתחות של דמנציה".

בעוד ארגון הבריאות העולמי ממליץ על ריכוז מינימום של 25-50 מיליגרם לליטר מגנזיום על מנת למנוע תחלואה לבבית, במרבית הערים הגדולות, בהן ירושלים, תל אביב ובאר שבע, ריכוז המגנזיום במי השתיה נמוך מ-10 מיליגרם לליטר. 

"למי שתייה דלי מינרלים בכלל, ומגנזיום בפרט", כתבו עורכי הסקר, אנשי המערך הארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, "עלולות להיות השפעות בריאותיות חמורות… תוצאות הסקר, מראות ריכוזים נמוכים של מגנזיום בערים הגדולות בארץ ומדגישות את החשיבות של הוספת מגנזיום למים מותפלים לצורך מניעת תחלואה לבבית".

בסקר (שעלה לאתר משרד הבריאות ביום רביעי השבוע) נמצא כי הריכוז הממוצע של מגנזיום במי השתיה בישראל עומד על שיעור של 18 מג"ל. לשם השוואה, עד מהפיכת ההתפלה, הריכוז הממוצע של מגנזיום בישראל עמד על כ-30 מג"ל.

פרופ׳ איתמר גרוטו, בעבר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מתריע אף הוא על סכנה הבריאותית שמשתקפות מהסקר: "חסר של 10 מיליגרם מהממוצע, כפול המכפלות של כל האוכלוסיה, יש לזה משמעויות גדולות מבחינת בריאות הציבור". גרוטו מפנה אצבע מאשימה לממשלה שגוררת רגליים ומעכבת את הליך הכנסת המגנזיום למים מותפלים, מהלך שאמור היה להתבצע עד שנת 2018.