כבר יותר משלושה עשורים שסוגיית השב"חים - שוהים פלסטינים בלתי חוקיים שנכנסים לישראל כדי לעבוד - מונחת על שולחנן של ממשלות ישראל ללא שנקבעת מדיניות ארוכת טווח. ההתנהלות, כמו כדור יו-יו, משנה כיוון כל תקופה ולרוב ללא הסבר משכנע. כך מכסת המורשים להיכנס מצומצמת מדי פעם בנימוקים ביטחוניים ('כניסת הפועלים מסוכנת'), ובתקופות אחרות מורחבת מאותם נימוקים ממש ('כניסת הפועלים וההכנסה מישראל מרגיעה את השטח').

בסיבוב הנוכחי, לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, אסרה ישראל על כניסתם של כ-150 אלף עובדים פלסטינים - מאיו"ש ומעזה כאחד - שהחזיקו באישורי שהייה. התוצאות לא איחרו להגיע והיו שידור חוזר ולא מפתיע של הסבבים הקודמים: אתרי בנייה בישראל שותקו וניסיונות לאיישם בעובדים מחו"ל לא צלחו. העובדים הפלסטינים מצידם המתינו תקופה לפתיחת השערים וכשזו בוששה לבוא, ובהיעדר אופציות בשטחים, החלו להסתנן לישראל ללא אישור. 

אף גורם רשמי לא רוצה להעריך כמה שב"חים עובדים כיום בישראל. התחושה בשטח היא שקשה יותר להסתנן בגלל סגירת הפרצות בגדר שנעשתה בתקופת ממשלת השינוי, וכי מספר הנכנסים נמוך משמעותית בהשוואה ל-40 אלף הפועלים שלפי ההערכות עבדו בישראל ללא אישור לפני המלחמה. 

נתון בודד שהצליח שומרים לקבל באמצעות בקשת חופש מידע שהוגשה בידי התנועה לחופש המידע, נותן אינדיקציה מסוימת: לפי המשטרה מאז מתקפת ה-7 באוקטובר ועד סוף דצמבר האחרון נפתחו כ-15 אלף תיקים לשב"חים. אלה, מיותר לציין, הם רק ההליכים, ומספר השב"חים שנעצרו וגורשו ללא שננקטו נגדם הליכים יהיה מן הסתם גבוה משמעותית. כמה הם מתוך כלל השב"חים בישראל? אף אחד לא יודע.

כך או אחרת, מצבם של השב"חים הפלסטינים שמגיעים לישראל רחוק מלהיות פשוט. השכר שמשלמים להם המעסיקים הישראלים צנח בגלל החשש להעסיקם ותנאי המחייה שלהם קשים מאוד. 

"אם לא הייתה לי משפחה וילדים שהייתי צריך לפרנס, הייתי מעדיף להתאבד ולא לחיות ככה", אומר לשומרים בקצרה פועל יומי שממתין כשעה לפני הזריחה למעסיק שיבוא לאסוף אותו מפאתיה של שמורת טבע שבה הוא מסתתר בלילות, ומסרב להרחיב.

אף גורם רשמי לא רוצה להעריך כמה שב"חים עובדים כיום בישראל. התחושה בשטח היא שקשה יותר להסתנן בגלל סגירת הפרצות בגדר שנעשתה בתקופת ממשלת השינוי, וכי מספר הנכנסים נמוך משמעותית בהשוואה ל-40 אלף הפועלים שלפי ההערכות עבדו בישראל ללא אישור לפני המלחמה

אבו חאתם הוא פועל אחר שממתין למעסיקו. הוא בן 57 מכפר בשומרון עם לקות דיבור. הוא אב לארבעה ילדים בוגרים ובמשך רוב חייו הוא עבד בישראל. ב-8 באוקטובר, הוא מספר, בוטל אישור השהייה שבו החזיק 17 שנה ברציפות. בהיעדר ברירה אחרת הוא מסתנן לישראל ופעם בחודש חוזר לביתו כדי להעביר למשפחתו את הכסף שהרוויח. 

אבו חאתם מספר שהוא סובל מבעיות רפואיות וכי תנאי המחייה מחמירים אותן מאוד. יחד עם פועלים אחרים הוא מסתתר בלילות בשטח פתוח במעין חושות שנבנו משאריות של חומרי בנייה, ניילונים וקרטונים. כל כמה ימים, הוא אומר, הם מפרקים את החושות ועובדים למיקום אחר מחשש שמטיילים דיווחו עליהם למשטרה. תנאים סניטריים בסיסים אין ומאז תחילת החורף הקור והגשם קשים מאוד - אבו חאתם מספר על כמה מקרים של היפותרמיה בין הפועלים. ברזנט נגד מים מהמזבלה, הוא אומר, הוא מצרך יקר ערך. 

"אם לא הייתה לי משפחה וילדים שהייתי צריך לפרנס, הייתי מעדיף להתאבד ולא לחיות ככה", אומר לשומרים בקצרה פועל יומי שממתין כשעה לפני הזריחה למעסיק שיבוא לאסוף אותו מפאתיה של שמורת טבע שבה הוא מסתתר בלילות, ומסרב להרחיב

בנקודת איסוף אחרת ממתין לפנות בוקר למעסיק שלו נער בשם יזן, בן 15 בלבד. הוא מחברון ושוהה בישראל כבר כמה חודשים. "אני עובד בשיפוצים, בדרך כלל זה הריסות, בנייה בבלוקים והכנת בטון. אין עבודה מסודרת - כל יום אני אצל מישהו אחר. מקסימום עובד אצל אותו מנהל שבוע ואז אומרים לי שנגמרה העבודה. 

"המצב קשה ואני סובל מאוד. מה שאני רוצה זה לעבוד, להרוויח כסף ולשלוח אותו לאמא שלי ולמשפחה בבית. אני לא רוצה את המלחמה הזאת - היא הפכה את החיים שלי לגיהנום".

יזן מספר כי הוא מבקש 400 שקלים ליום עבודה של 8 שעות אבל יתפשר גם על 300 או 350. במהלך יום העבודה, הוא מוסיף, המעסיק מספק לו לרוב ארוחת צהריים מהירה כמו שניצל בפיתה, שווארמה או פלאפל. לפני שהוא חוזר למקום המסתור שלו בשטח הוא קונה עוגה מוכנה וממלא שני בקבוקים במים שאיתם הוא משתמש לשתייה ורחצה. את הזמן בלילות הוא מעביר עם הטלפון הסלולרי שאותו הוא טוען במקום העבודה. "קר מאוד בלילה, יש חזירי בר וגם דורבנים ונחשים. לילה באמת מוצלח זה לילה שהצלחתי לישון בו 3-4 שעות".

במהלך יום העבודה, אומר יזן, בן 15 מחברון, המעסיק מספק לו לרוב ארוחת צהריים מהירה כמו שניצל בפיתה, שווארמה או פלאפל. לפני שהוא חוזר למקום המסתור שלו בשטח הוא קונה עוגה מוכנה וממלא שני בקבוקים במים שאיתם הוא משתמש לשתייה ורחצה

בחלק ממקבצי החושות שבהרים לנים שב"חים שיש ביניהם קשרי משפחה. החיבור מסייע להם להתמודד עם הבדידות והקור וגם עם בעיות "טכניות", כמו למשל, האפשרות להשאיר ללא חשש את הכסף המזומן שהרוויחו אצל פועל שלא יוצא לעבודה.

נער כבן 17, שלן במקבץ חושות כזה, מספר שהוא נמצא בישראל עם אביו ועם כמה בני דודים, כולם מאזור השומרון. לדבריו הוא הוברח לישראל לפני כמה חודשים על ידי "נהג" שלו שילם 1,500 שקל. "אנחנו והמשטרה זה כמו חתול ועכבר; הם מנסים לתפוס אותנו ואנחנו בורחים, כבר יודעים לנחש מאיפה ומתי הם יבואו ואז מתחבאים בהר. אם מישהו נתפס הוא לא מסגיר את המעסיק שלו. זה האדם שמפרנס ואנחנו לא יורקים בצלחת שממנה אוכלים. כך נשאר אמון ביננו לבין המעסיק שנותן לנו שכר עבור עבודה שכמעט אין בגדה". 

"אנחנו והמשטרה זה כמו חתול ועכבר; הם מנסים לתפוס אותנו ואנחנו בורחים, כבר יודעים לנחש מאיפה ומתי הם יבואו ואז מתחבאים בהר. אם מישהו נתפס הוא לא מסגיר את המעסיק שלו"

בן דודו של הנער, צעיר כבן 19 מחברון, מספר סיפור דומה. הוא עובד מגיל 14 בעיקר עבודות ריצוף וגבס. לישראל הוא נכנס לפני כחודשיים דרך פירצה בגדר שממנה אסף אותו "נהג" שלו שילם אלף שקלים תמורת הסעה לאזור שבו נמצא מקבץ החושות של בני משפחתו. מאז הוא אומר הוא עובד בכל עבודה שיש במטרה לפרנס את אימו ואחיו. "ביחד אנחנו כמעט עשרים אנשים בחושות. לפעמים פעם בחודש או חודשיים, חוזרים שניים או שלושה לגדה למשפחות שלהם. התנאים קשים מאוד - קר, יש חיות והמשטרה רודפת אחרינו". 

צעיר בן 19 אומר שהוא עובד בכל עבודה שיש במטרה לפרנס את אימו ואחיו. "ביחד אנחנו כמעט עשרים אנשים בחושות. לפעמים פעם בחודש או חודשיים, חוזרים שניים או שלושה לגדה למשפחות שלהם. התנאים קשים מאוד - קר, יש חיות והמשטרה רודפת אחרינו"

ככל שהפועלים הפלסטינים חוששים להתראיין, המעסיקים שלהם פוחדים הרבה יותר. אחרי מאמצים רבים הסכים קבלן מצפון הארץ לדבר בקצרה ובעילום שם. לדבריו, הוא מעסיק את השב"חים מחוסר ברירה כי אחרת העסק שלו יקרוס. 

לדבריו עד המלחמה, ובמשך שנים, העסיק פועלים עם היתרים. לאחר שאלה בוטלו בעקבות המלחמה הוא נותר ללא עובדים. "אין עובדים בארץ בתחומי הבנייה והמעט שיש מבקשים שכר שאני לא יכול לעמוד בו. לא הייתה לי ברירה אלא לקחת את הסיכון הזה של העסקת פועלים ללא היתר". 

הוא מספר על פרויקטים שלו שנתקעו בשל היעדר עובדים ועל הקפיצה המשמעותית בעלויות ללקוח בשל כך - 50% לטענתו, שגם אחריהם הוא מתקשה להרוויח. "בלי עובדים מקצועיים אי אפשר להישאר במקצוע, ובלי הפלסטינים פשוט אין", הוא אומר. באותה נשימה הוא גם מנסה להרחיק מעצמו כל אחריות לשב"חים. "הפועלים מקבלים משכורת יומית במזומן, ישנים בשטח ואני לא אחראי להם או עליהם". 

אתה לא מפחד שיתפסו אותך?

"מפחד, בטח מפחד. אבל מה אני יכול לעשות?"

שומרים פנה אל תגובת משטרת ישראל. המשטרה לא הגיבה והפנתה אל צה״ל. מדובר צה"ל נמסר: "כוחות הביטחון נוקטים בפעולות רבות לשמירה על יישובי קו התפר ועושים את כלל המאמצים על מנת למגר חציות בתפר בדרכים שונות - ביניהן פעילויות התקפיות הנוגעות לחציות מסתננים, שימוש באמצעים טכנולוגיים שונים וריבוי סד״כ הכוחות שנמצאים בתפר".