א' הגיע לישראל ב-2011 מאריתריאה, כשהיה בן שבע. כבן להורים מבקשי מקלט הוא היה חסר מעמד, אך בכל זאת נהנה מהסדר שמאפשר לילדים כמותו לקבל ביטוח רפואי בקופת חולים. כמי שסובל מאפילפסיה קשה זה היה הבדל מבחינתו בין חיים עם התקפי פרכוסים לבין יכולת לרכוש באופן מסובסד את התרופות שמאפשרות חיים נורמליים.

ביום בו הגיע א' לגיל 18, הכל השתנה. "הוא הגיע אלינו ואמר שעד עכשיו קיבל טיפול בקופה", סיפרה לשומרים זואי גוטצייט מארגון רופאים לזכויות אדם. "אבל פתאום הכרטיס של הקופה לא עובר יותר והוא לא זכאי. יש לו אפילפסיה, ורופא המשפחה שלו כותב שזו סכנת חיים אם הוא יפסיק לקבל את התרופה. אז אמנם יש אצלנו מרפאת מתנדבים שבה יש נויורולוגית שתעשה מעקב, אבל את התרופות הוא צריך לקנות בעצמו, וללא סבסוד של הקופה העלות היא מאות שקלים בחודש".

א' מצא את עצמו ללא ביטוח רפואי, כיוון שההסדר של מדינת ישראל עם קופת חולים מאוחדת מעניק ביטוח לקטינים חסרי מעמד, אולם לא לבגירים. כך, מדינת ישראל מציבה את אותם ילדים במלכוד: מצד אחד, לפחות במקרה של משפחות מבקשי מקלט מאריתריאה, היא מעניקה להם הגנה קבוצתית ולא מגרשת אותם, מכיוון שחייהם עלולים להיות בסכנה אם יחזרו לארצם. מצד שני, היא לא מעניקה להם מעמד שיאפשר להם גישה גם לשירותים בסיסיים כמו ביטוח בריאות.

כאמור, קופת חולים מאוחדת סירבה להמשיך לבטח את א' וכיוון שהוא חסר מעמד וחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל עליו, היא יכולה לעשות זאת. בפני א' עמדו רק אפשרויות לא טובות, כפי שמסבירה גוטצייט: ביטוח בריאות של תייר, או יציאה לעבודה ודרכה רכישת ביטוח כעובד זר. אלא שבשתי האפשרויות מדובר בביטוחים יקרים שממילא אינם מכסים את הטיפול באפילפסיה, שהיא במקרה שלו 'מצב רפואי קיים', שתועד עוד לפני תחילת הביטוח.

בסופו של דבר, לאחר פנייה של רופאים לזכויות אדם, נמצא פתרון זמני. למרות גילו, א' עדיין לומד בכיתה י"א, ומאוחדת הסכימו להמשיך לבטח אותו עד שיסיים את התיכון. זה ייתן לו אוויר לעוד כשנה וחצי. מה יהיה אחר כך? לא ברור. 

הממשלה היוצאת קידמה מהלך שיכול לספק פתרון חלקי: יצירת ביטוח בריאות למבקשי מקלט, גם בגירים, שלא ניתן לגרשם מישראל. באוקטובר פורסם המכרז לשירות החדש, אולם גורמים שפועלים בתחום מטילים ספק בכך שהממשלה החדשה תוציא את התוכנית לפועל

30 אלף קטינים חסרי מעמד חוקי

מקרים כמו של א' הולכים להפוך בשנים הקרובות ליותר ויותר נפוצים. על פי ההערכות של רשות האוכלוסין וההגירה, שנמסרו בתשובה לפניית שומרים מוקדם יותר השנה, בישראל חיים כ-30 אלף קטינים חסרי מעמד חוקי. הם יכולים להיות ילדים למבקשי מקלט כמו א', ילדים של עובדים זרים או של תיירים שנשארו בישראל לאחר שהאשרה שלהם פגה, או פלסטינים שהגיעו לכאן בנסיבות שונות. רבים מהם נולדו בישראל, דוברי עברית, לומדים במערכת החינוך הישראלית ולא מכירים שום מדינה אחרת.

"יש בארץ אלפי ילדים שהם חסרי מעמד, חלקם נולדו כאן, ואין להם אופק או איזשהו הליך שבמסגרתו הם יוכלו להפוך לתושבים בהמשך", אומרת גוטצייט. "זה שורש הבעיה. מעבר למקרים המאוד קשים שהתחלנו לראות, אני צופה שנראה הרבה יותר כאלה, ויש כאן בעיה מערכתית של ילדים שהתגלגלו לסיטואציה שהם לא בחרו בה והם לא יוכלו לקבל את הטיפול הרפואי אחרי שיתבגרו. זה לא אחראי ומאד לא אתי".

הממשלה היוצאת קידמה מהלך שיכול היה לתת לפחות פתרון חלקי: יצירת ביטוח בריאות למבקשי מקלט, גם בגירים, שלא ניתן לגרשם מישראל. באוקטובר פורסם המכרז לשירות החדש, אולם גורמים שפועלים בתחום מטילים ספק בכך שהממשלה החדשה תוציא את התוכנית לפועל. 

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בקטינים חסרי מעמד שהוצאו מרשות הוריהם על ידי רשויות הרווחה. בדרך כלל, כאשר רשויות הרווחה מוציאות קטין חסר מעמד מרשות הוריו (באישור בית המשפט), משרד הרווחה מנסה ראשית לאתר בני משפחה שיוכלו לגדלו אותו במדינת המוצא. אם אין כאלה, הוא נכנס למסלול של מוסדות רווחה או משפחת אומנה. המדינה ממנה לו אפוטרופוס מטעמה ודואגת לו לקורת גג ולמסגרת חינוכית, אך כפי שפורסם בשומרים, היא לא מסדירה את מעמדו. התוצאה היא שביום שאותם בני נוער הופכים בגירים, הם נשארים חסרי מעמד וזכויות, ובדרך כלל ללא שום מסגרת תמיכה. על פי משרד הרווחה, ביוני האחרון היו כ-130 קטינים כאלה בישראל.

"לפני שהוציאו לי את הביטוח היו לי מלא בעיות, גם גופניות", מספרת אוסטופנקו שהגיעה ארצה כשהייתה בת שנתיים. "ואז אתה רואה שזו הולכת לבדיקה, וזו נבדקת ואני לא יכולה. בגיל שכל החברות שלי הלכו להוציא תעודת זהות, אתה היחיד שמרגיש שאין לך את כל זה. אתה שונה"

"אתה מרגיש לא חלק מכולם, למרות שאני כמו כולם"

נסטיה אוסטופנקו, בת 19, הגיעה ארצה מאוזבקיסטן עם אמה ושני אחיה למחצה כשהייתה בת שנתיים. האם החלה בהליכים לקבלת אזרחות מתוקף זוגיות עם אזרח ישראלי, אלא שלאחר כמה שנים הם נפרדו. מאז ניסתה האם לקבל מעמד בישראל ללא הצלחה והיא וילדיה נשארו פה ללא מעמד חוקי. 

בשנת 2017 הוצאה נסטיה מחזקת אמה, לאחר שבית המשפט קבע שהאם לא מתפקדת כהורה ולא מסוגלת לגדלה. הנערה בת ה-13 נדדה בין מסגרות, כשהיעדר המעמד מרחף מעל ראשה. "הייתי צריכה לעבוד רק בשחור, ולא יכולתי לעבוד בעבודה מסודרת", היא מספרת לשומרים. "אני לא יכולה להוציא רישיון נהיגה. לא יכולתי לעשות כלום. אפילו את תעודת ה-12 שנות לימוד שלי לא קיבלתי בגלל הבעיות האלה. למבחני הבגרות לא רצו לרשום אותי, כי אין לי מעמד. זה פשוט להיות תקוע ותמיד להרגיש שונה, וכשאתה נמצא בפנימייה זה הדבר הכי קשה שיש". 

ואף שהיא הייתה זכאית ליהנות מהסדר הביטוח הרפואי לילדים חסרי מעמד, לדבריה הדבר לא הוסדר במשך כמה שנים. "לפני שהוציאו לי את הביטוח היו לי מלא בעיות, גם גופניות. ואז אתה רואה שזו הולכת לבדיקה, וזו נבדקת ואני לא יכולה. בגיל שכל החברות שלי הלכו להוציא תעודת זהות, אתה היחיד שמרגיש שאין לך את כל זה. אתה שונה. אתה מרגיש לא חלק מכולם, למרות שאני כמו כולם. אני מנקה כמו כולם, מקבלת עונשים כמו כולם, אבל אין לי את הזכויות שיש להן".

כשהגיעה לגיל 15 או 16, היא מספרת, עברה להוסטל סגור בירושלים שדאג סוף-סוף להסדיר את הביטוח הרפואי לו הייתה זכאית. הדבר אפשר לה לקבל טיפולים. בסמוך להגיעה לגיל 18 חלה הידרדרות חמורה במצבה הבריאותי, שאף דרשה לעתים טיפולי חירום. על פי מסמכים שצורפו להליך משפטי בעניינה, הרופאים שטיפלו בנסטיה חששו כי ללא ביטוח רפואי, לא ניתן יהיה להמשיך לתת לה את הטיפול התרופתי לו היא זקוקה באופן קריטי. במקרה של הידרדרות נוספת, חששו הרופאים, היא עלולה להיות מסוכנת לעצמה או לאחרים.

"ילדים גדלים בלי מעמד וזה גוזר עליהם פגיעות בלתי נתפסות", אומרת עו"ד דנה יפה שייצגה את נסטיה בהליך. "המדינה צריכה לדאוג לצעירים האלה מתוך תפיסה לפיה צעירים חסרי עורף משפחתי צריכים להמשיך לקבל ליווי גם מעל גיל 18"

בסופו של דבר, בחודש שעבר החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, עו"ד תומר מוסקוביץ', להעניק לנסטיה בת ה-19 רישיון לישיבת קבע בישראל למשך שנה מטעמים הומניטריים. זאת, כדי לאפשר לה "לקבל את הטיפולים הנדרשים לה על מנת להשתקם ולהשתלב בצורה מיטבית בחברה". 

למרות שהיא כבר בעלת מעמד קבע, נסטיה תצטרך להמתין חצי שנה כדי להיות זכאית לקופת חולים תחת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ממש כמו עולה חדשה שהגיעה לישראל. "אם יקרה לי עוד פעם משהו ב-180 יום האלה?", היא שואלת, "עוד פעם אני אהיה בחוב כי אלך למיון? למרות שיש לי כבר אישור, והייתה לי קופת חולים בעבר, למה אי אפשר לעשות את זה אחרת? חס וחלילה שוב המצב הנפשי שלי יידרדר ואני לא אבחין בין דמיון למציאות ואתחיל לצאת מהבית, לאן אני אלך?".

"הבעיה העיקרית מתחילה מזה שילדים גדלים את כל החיים שלהם בארץ בלי מעמד, וזה גוזר עליהם פגיעות בלתי נתפסות", אומרת עו"ד דנה יפה מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית, שייצגה את נסטיה בהליך הסדרת המעמד. "אמנם המדינה כן מסכימה לתת להם ביטוח רפואי כקטינים, אבל במקביל לא מטפלים בשום צורה במצב שברור שיגיע, שהם יהיו בגיל 18, לא יהיו יותר בחזקת המדינה, ואז לא תהיה להם שום אפשרות לקבל ביטוח בריאות או לעבוד בצורה חוקית. 

"המדינה צריכה לדאוג לצעירים האלה מתוך תפיסה שקיימת כאן, לפיה צעירים חסרי עורף משפחתי צריכים להמשיך לקבל ליווי גם מעל גיל 18 באמצעות כל מיני תוכניות. צריך להחיל את זה גם על חסרי מעמד, שלגביהם זה נכון פי כמה וכמה".