שרלוט בואדי מודאגת מאד. שינוי בתקנות הבריאות שנכנס לתוקפו ביולי שעבר השאיר חלק מילדי הזרים השוהים בישראל ללא כיסוי של ביטוח בריאות. "כשמבוגר חולה, הוא יכול להסתדר. אבל כשילד חולה, אי אפשר להסתדר. צריך לקחת אותו לרופא, לראות מה הבעיה, לתת את הטיפול הנכון. כשאין גישה לכל זה - ילדים עלולים לקבל טיפול לא נכון, לפתח מחלות ואפילו למות", היא מספרת בראיון שמתקיים בגן הילדים של עמותת יוניטף, אותו היא מנהלת בדרום תל אביב. "יש לנו בקהילה ילדים בלי ביטוח עם מחלות מדבקות כמו אבעבועות רוח, עם פטריות, פריחות וגזזת, שלא מקבלים טיפול. כולם עוצמים עיניים".

השינוי עליו מדברת בואדי - ילידת חוף השנהב, בת 50 - ביטל נוהג של משרד הבריאות שהתקיים במשך כשני עשורים, ובמסגרתו היו זכאים כלל ילדי הזרים עד גיל 18 לביטוח הדומה בתנאיו לביטוח בריאות ממלכתי. "הסדר מאוחדת" נועד כדי להבטיח שישראל תעמוד במחויבויותיה לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, הקובעת בין היתר כי "המדינות החברות מכירות בזכותו של ילד ליהנות מבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה... וישתדלו להבטיח כי מאף ילד לא תישלל הגישה לשירותי בריאות" - ללא קשר למעמדו או למעמד הוריו.

"כשמבוגר חולה, הוא יכול להסתדר. אבל כשילד חולה, אי אפשר להסתדר. צריך לקחת אותו לרופא, לראות מה הבעיה, לתת את הטיפול הנכון. כשאין גישה לכל זה - ילדים עלולים לקבל טיפול לא נכון, לפתח מחלות ואפילו למות"

ביוני 2024 החליטה הממשלה לעגן לראשונה את ההסדר בחקיקה, אחרי שנים שבהן יושם מתוקף חוזר מנכ"ל משרד הבריאות. מצד אחד נקבע כי כל הילדים ובני הנוער הזרים שהיו מבוטחים עד אז בקופת חולים מאוחדת יוכלו להיכנס להסדר ביטוחי חדש עם קופת חולים לאומית. אך באותה נשימה, ביחס למבוטחים חדשים נקבע כי רק מי שהוריו שוהים בישראל כחוק, או שהוא ילד של יוצאי סודאן, אריתריאה ואוקראינה (שלוש מדינות המצויות במלחמה ולא ניתן כיום לגרש אליהן) יוגדר ככזה העומד בתנאי הביטוח.

משמעות השינוי היא שילדים שהוריהם שוהים בישראל שלא כחוק, או שהם צאצאים של מבקשי מקלט שאינם משלוש המדינות המדוברות – נותר בחוץ. מטרת השינוי, כך נראה, היא ללחוץ על זרים השוהים בישראל שלא כחוק - לעזוב. 

בשנה שעברה הוגשה לבג"ץ עתירה נגד התקנות, שהתמקדה ביוצאי אוקראינה וביקשה להרחיב את הזכאות גם לבני 18-60. בג"ץ דחה את העתירה, והשופט דוד מינץ ציין, כי "נקודת המוצא לדיון היא כי אוכלוסייה שאינה בעלת מעמד קבע בישראל, אינה זכאית להיכלל בהסדר ביטוח רפואי". 

"ההשפעה של השינוי קשה מאוד לכולם", אומרת מנכ"לית יוניטף, יעל גאולה. "אנחנו רואים הרבה ילדים עם עיכובים התפתחותיים מכל מיני סוגים שלא יכולים לגשת לוועדות האפיון והזכאות. הצפי הוא שבשנה הבאה יהיו הרבה מאד כיתות גן עם ילדים שלא צריכים להיות בהן, כי הם צריכים להיות בחינוך המיוחד. אנחנו נקבל גננות מתוסכלות וילדים שמגיעים לסביבה חינוכית מאד לא מווסתת בגלל שהחברים שלהם לא קיבלו מענה מתאים". 

לדברי גאולה, השינוי בתקנות אינו מועיל גם למדינה ובסופו של דבר הוא עולה לה יותר מבחינה כספית. "ילדים שצריכים טיפולים מגיעים בסוף לחדרי מיון. להורים שלהם אין כסף לשלם - לא על מיון, לא על אשפוז ולא על שום דבר אחר. קיבלנו אינדיקציות מבתי החולים על כך שמגיעים אליהם מקרים שבעבר לא היו מגיעים משום שהם היו נפתרים אצל רופא המשפחה. גם זו תופעה שבסופו של דבר עולה למדינה יותר".

"קיבלנו אינדיקציות מבתי החולים על כך שמגיעים אליהם מקרים שבעבר לא היו מגיעים משום שהם היו נפתרים אצל רופא המשפחה. גם זו תופעה שבסופו של דבר עולה למדינה יותר"

ד"ר מתן אטיאס, רופא שעובד במרפאה בדרום תל אביב, נתקל במקרה כזה לאחרונה: "יש אמא ממדינה באסיה שילדה בן אחרי שהתקנות החדשות נכנסו לתוקף, כך שהוא לא יכול ליהנות מביטוח", הוא מספר. "לתינוק היתה דלקת בדרכי השתן וגם חום. הוא נלקח לבית חולים ואושפז למשך עשרה ימים רק כדי שיוכל לסיים את הרצף הטיפולי. אם הוא היה משוחרר קודם לכן, לא היתה לו אפשרות לקבל טיפול בקהילה. טיפול שכזה היה חוסך הרבה כסף - גם למערכת וגם להורים, שנשארו עם חוב של עשרות אלפי שקלים".

הוא גם העלה תהייה חשובה נוספת: "מה אם היה מתגלה שלאותו תינוק יש מום בדרכי השתן? הוא לא היה יכול לעבור בדיקת אולטרסאונד ובדיקות נדרשות אחרות בלי שהוריו ישלמו אלפי שקלים נוספים".

התקנות החדשות מצמצמות את הזכאות לשירותי בריאות גם בדרכים נוספות. לדברי אטיאס, תינוק הנולד להורים ממדינות שלא ניתן לגרש אליהן, ולכן זכאי לביטוח, נדרש לתקופת אכשרה - פרק זמן שיכול להימשך עד שישה חודשים שבו הוא יקבל רק שירותי בריאות בסיסיים. "תחשוב למשל על ילדים שנולדים עם HIV או עם מצבים אחרים", הוא מתאר. "בתקופה הזו הם יכולים לקבל שירותים רק במסגרת הקופה. הם לא יכולים לקבל טיפולי חוץ, בדיקות מיוחדות או טיפולים שניתנים בבתי חולים. בניגוד לעבר, כדי לקבל טיפולים שכאלה במצבים כאלה צריך לפנות כעת לוועדת חריגים".

"זו טעות לחשוב שאם יערימו קשיים על הקהילה הזו אז היא לא תהיה פה", אומרת יעל גאולה, מנכ"לית יוניטף. "אלו אנשים שבאו לכאן כדי לעבוד או שהם מבקשי מקלט שברחו לכאן. זה מאד לא הומני ומעבר לכך – זה גם לא פתרון" 

הפרדה פסולה ומפלה

מי שעוד מתקומם על השינוי בתקנות ומצביע עליו כהפרת מחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל, הוא ד"ר ינאי קרנצלר מארגון "רופאים לזכויות אדם". "בריאות ילדים זה לא קלף במדיניות ההגירה", הוא אומר בכעס. "מדינת ישראל התחייבה לדאוג לבריאותם של כל הילדים שחיים וגדלים בה, ולא משנה מה הסטטוס של הוריהם ובאילו נסיבות הם הגיעו. במדיניות החדשה יש הפרדה פסולה שמפלה בין ילדים על סמך דברים שמחוץ לשליטתם. תינוק שנולד פה לא בחר להיות פה, הוא פשוט נולד פה. כשהוא חולה, מגיע לו לראות רופא ולקבל תרופות. אני אבא לשלושה ילדים – עצם המחשבה שהם לא יוכלו לקבל טיפול רפואי תטריף אותי. זה הדבר הכי מפחיד בעולם".

הטענות על כך שישראל מפרה את מחויבויותיה הבינלאומיות בכל הנוגע לשירותי בריאות לפליטים ומבקשי מקלט - ואף את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – אינן עניין חדש. עוד ב-2014, כשההסדר הקודם היה בתוקף, התריע מבקר המדינה בדיוק בעניין זה. "עשר שנים חלפו וכשהממשלה סוף סוף באה להסדיר את הנושא היא בחרה להותיר רבים מהפליטים וממבקשי המקלט בחוץ", אומרת עו"ד הילה אראל, מנהלת המחלקה הציבורית בא.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים). "חבל מאוד שדווקא ההסדר הביטוחי החדש פגע באנשים המצויים בשולי השוליים של החברה והותיר רבים ורבות מהם ללא שירותי בריאות נאותים".

"זו טעות לחשוב שאם יערימו קשיים על הקהילה הזו אז היא לא תהיה פה", מוסיפה גאולה. "אלו אנשים שבאו לכאן כדי לעבוד או שהם מבקשי מקלט שברחו לכאן. הם כנראה ברחו מסיבה מאד טובה וזה לא מה שיגרום להם להסתלק. זה מאד לא הומני ומעבר לכך – זה גם לא פתרון". 

"מדינת ישראל התחייבה לדאוג לבריאותם של כל הילדים שחיים וגדלים בה, ולא משנה מה הסטטוס של הוריהם ובאילו נסיבות הם הגיעו. תינוק שנולד פה לא בחר להיות פה, הוא פשוט נולד פה. כשהוא חולה מגיע לו לראות רופא"

בין שתי בנות

סול (שם בדוי), אזרחית הודו בתחילת שנות ה-30 לחייה, הגיעה לישראל כחוק כדי לעבוד כמטפלת סיעודית. לפני כשלוש שנים, כשהיתה בהריון עם בתה הבכורה, היא פוטרה בידי מעסיקתה. לטענתה, הליך הפיטורים בוצע שלא כדין ואף נשללו ממנה זכויות המגיעות לה על פי חוק. כעת, בעודה תובעת עשרות אלפי שקלים ממעסיקתה לשעבר, סול מוגדרת כשוהה בלתי חוקית, וזאת משום שאשרת השהייה שלה פגה. היא יודעת שאם תעזוב להודו, הסיכוי שתראה את הכסף ייעלם. לפני מספר חודשים נולדה לה בת נוספת.

שתי בנותיה של סול נולדו בישראל. הבכורה היתה זכאית לביטוח בריאות מתוקף "הסדר מאוחדת" ולכן זכאית לכך גם היום, במסגרת ההסדר עם לאומית. לעומת זאת, הבת הקטנה, שנולדה אחרי שפגה אשרת העבודה של האם, אינה זכאית להיכלל בהסדר החדש.

"אם לבכורה שלי יש בעיה - אני הולכת לרופא ולא צריכה לשלם. גם התרופות מסובסדות", מספרת סול. "עם הבת הצעירה אני צריכה ללכת לרופא באופן פרטי ולשלם. תמיד שואלים אותי 'איפה טופס 17' ואין לי".

בתה הצעירה של סול סובלת מבעיה בעור הפנים שעלולה להשפיע גם על העצמות ועל המוח. עקב כך, היא נדרשת לביקורים אצל רופאים מומחים, בהם רופא עיניים, נוירולוג ואורתופד. סול רכשה עבור בתה ביטוח פרטי יקר, שעלותו החודשית כ-400 שקל, ועדיין מספק כיסוי מוגבל בלבד. לשם השוואה, עלות הביטוי במסגרת הסדר לאומית הוא 140 שקל בחודש.

"הביטוח הזה לא מספיק", אומרת האם. "אני משלמת בכל פעם שאני הולכת לרופא, וזה מאד יקר. רופא עור כתב שהילדה צריכה טיפול לייזר ונתן לי מסמכים להוצאת טופס 17, אבל חברת הביטוח לא מאשרת אותו. המשמעות היא שאני אצטרך לשלם גם על זה באופן פרטי. זה 1,600 שקל לכל טיפול ואינני יודעת לכמה טיפולים היא תידרש".

"ביטוח פרטי מחריג ילדים עם בעיות בריאותיות מורכבות", מסביר ד"ר קרנצלר. "ככל שהילד פגיע יותר, כך הסיכוי שהוא יקבל מענה פוחת והולך. שזה הפוך מאיך שרפואה אמורה לעבוד. אנחנו אמורים לדאוג לילדים הכי פגיעים. כשאנחנו נתלים בביטוח פרטי, המענים בורחים דווקא כשהילד צריך אותם".

לדבריו, בגלל שפוליסות פרטיות מתחדשות מעת לעת, אם במהלך התקופה התפתחה בעיה רפואית, בפעם הבאה שהפוליסה תחודש - הבעיה כבר לא תכוסה. "זה ביטוח שדומה לביטוח של תיירים ולכן הוא מאד חלקי וכולל השתתפויות עצמיות גבוהות, במיוחד כשמדובר במחלה כרונית או במשהו שדורש טיפול ארוך טווח".

"אם לבכורה שלי יש בעיה - אני הולכת לרופא ולא צריכה לשלם. גם התרופות מסובסדות", מספרת סול. "עם הבת הצעירה אני צריכה ללכת לרופא באופן פרטי ולשלם. תמיד שואלים אותי 'איפה טופס 17' ואין לי"

500 שקל למרשם

אחד ה"פתרונות" לבעיה שמוצאים זרים בישראל לבעיה הוא פנייה לבתי חולים במזרח ירושלים, שהטיפול בהם זול באופן משמעותי. גויטום קינדמריאם, אזרח אתיופיה בן 31, אומר כי בנו, אמיל, נולד ביולי שעבר - כמה ימים אחרי כניסת התקנות החדשות לתוקפן - ולכן הוא אינו מבוטח. לדבריו, אמיל סובל ממחלת כליות שדורשת מעקב וטיפול תרופתי קבוע. "הלכנו לבית החולים הצרפתי במזרח ירושלים, אבל אין שם רופא מומחה לכליות. על אולטרסאונד משלמים שם 150 שקל, אבל אין טיפולים הקשורים לרפואת ילדים. זה יותר לאנשים בוגרים", הוא מוסיף.

"מאז שהוא נולד אני סובלת מחרדות מאד קשות", אומרת סוסייט. "איך ניתן למנוע טיפול מפעוט? הוא מרגיש מאד לא טוב, אבל לאן אני יכולה לקחת אותו? כל ההתעסקות הזו באיך אפשר לבטח אותו פוגעת בנו"

גויטום הגיע לישראל מחבל טיגראי בצפון אתיופיה, שבו משתוללת כבר תקופה ארוכה מלחמת אזרחים. ב-2010 הוא ברח למחנה פליטים בסודאן ושם נחטף, לדבריו, על ידי סוחרי אדם בדואים, עבר עינויים ולבסוף הגיע לישראל. גויטום הגיש בקשת מקלט שנדחתה, שהה שנתיים וחצי במתקן סהרונים ומאז ששוחרר ממנו, הוא שוהה בישראל ללא אשרה. לפני כשלוש שנים הכיר את סוסייט, גם היא מחבל טיגראי, והשניים נישאו והביאו את אמיל.

למרות שגויטום נמצא בישראל ללא אשרה, לא ניתן כרגע לגרשו. ב-2023 הודיע משרד הפנים לבית המשפט העליון כי בשל חוסר היציבות באתיופיה, הוא נמנע מלגרש אליה אזרחים השוהים באופן בלתי חוקי בישראל. בכך נמנע משרד הפנים מלקבוע באופן רשמי ומסודר מדיניות של אי-הרחקה, שהיתה עשויה לסייע לילדים של אזרחי אתיופיה, כמו גויטום וסוסייט, להיות זכאים לביטוח בריאות. במהלך 2024 הודיע משרד הפנים כי מבחינתו אין מניעה לגרש אזרחי אתיופיה לארצם, אך בית המשפט העליון הקפיא זאת עד להכרעה בעתירות שהוגשו בנושא. עתירות אלה עדיין נדונות. 

במהלך השיחה שקיים "שומרים" עם גויטום וסוסייט, בסיוע העובדת הסוציאלית שמטפלת בהם מטעם א.ס.ף, טענו בני הזוג שכטיגרינים הם אינם יכולים לחזור לאתיופיה. ישראל דוחה זאת אך לא יכולה לגרש אותם, וכך הם נשארים בינתיים בישראל, אך ללא פתרון ביטוחי לבנם החולה.

"היא לא יכולה להירדם, כל הזמן עם כדורי שינה", אומר גויטום על זוגתו. "זה דבר שאינני מבין. אני יודע שישראל מדינה דמוקרטית ואין דבר כזה להפלות ילדים קטנים. אז איך עשו דבר כזה? בחיים לא הייתי חושב שבישראל יהיה כזה דבר"

"עד לפני חודש או חודשיים יכולנו לקבל טיפול ב'טיפת חלב' כי יש שם רופאת ילדים, אבל זו לא רופאה מומחית (למצבים מהם סובל הבן - ד"ד)", אומר גויטום. "בהתחלה אמיל קיבל טיפול קבוע. כל שבועיים הייתי צריך לשלם 500 שקל בחדר המיון בשביל לקבל מרשם. אחר כך קיבלנו מימון מהקרן הפילנתרופית של עיריית תל אביב. לפני כמה חודשים עשו לאמיל ניתוח ולאחר מכן נגמר המימון. עכשיו הוא צריך גם רופא אחר, לטיפול בריאות שלו". 

"מאז שהוא נולד אני סובלת מחרדות מאד קשות", מוסיפה סוסייט. "איך ניתן למנוע טיפול מפעוט? הוא מרגיש מאד לא טוב, אבל לאן אני יכולה לקחת אותו? כל ההתעסקות הזו באיך אפשר לבטח אותו פוגעת בנו. בעלי מפסיד ימי עבודה. גם הקיום הכלכלי מאד קשה בגלל זה. בי זה פוגע מבחינה בריאותית".

"היא לא יכולה להירדם, כל הזמן עם כדורי שינה", ממשיך גויטום. "זה דבר שאינני מבין. אני יודע שישראל מדינה דמוקרטית ואין דבר כזה להפלות ילדים קטנים. אז איך עשו דבר כזה? בחיים לא הייתי חושב שבישראל יהיה כזה דבר".