יותר משלוש שנים חלפו מאז טלטלו פרשיות עבירות המין של חיים ולדר ויהודה משי זהב את החברה החרדית. בתחקיר שפורסם בהארץ בנובמבר 2021 נטען כי ולדר, פובליציסט וסופר מוערך, בעיקר בתחום ספרות הילדים, ניצל מינית נערות במשך שנים, בעודו מתחזק תדמית נערצת ונגישה. אחת מהנערות הייתה בת 12 וחצי כשהחל הניצול; אחרת הייתה בת 15; ושלישית הייתה בת 20. ולדר שם קץ לחייו בדצמבר אותה שנה. כנגד משי זהב, מייסד ויו"ר זק"א, חשף הארץ חשדות לפיהן הטריד ותקף מינית גברים, נשים, ילדים וילדות. משי זהב ניסה להתאבד באפריל 2021, שעות לפני פרסום עדויות חדשות נגדו בתוכנית "עובדה", ומת בבית החולים בחלוף יותר משנה.

לכאורה ניתן היה לחשוב שחשיפת פרשיות קשות כל כך, בהן מעורבות שתי דמויות בולטות ומוכרות כל כך, יובילו לחשבון נפש ושידוד מערכות בחברה החרדית, על אחת כמה וכמה לאור ההדים שעוררו בתוך הקהילה עצמה. אלא שלא כך הדבר - רחוק מכך. מעדויות שאסף שומרים עולה כי תרבות ההשתקה סביב "עניינים רגישים" ושידול נפגעי ונפגעות עבירות מין שלא לפנות למשטרה ו"לסגור את העניין" בצורה דיסקרטית – נמשכת וביתר שאת.

תרבות ההשתקה נהוגה בכל חלקי החברה החרדית. ישנם רבנים ועסקנים, המוכרים כמי שעוסקים בנושא עבירות המין, ומטרתם כך נדמה מהעדויות, היא "לשמור את הלכלוך בפנים" ולמנוע את התערבות רשויות אכיפת החוק. גם התקשורת החרדית דוממת לחלוטין ולמעט ארגון הנני - לא תשתוק, הפועל למען נשים חרדיות שנפגעו מינית, אין מי שעוסק בנושא. לחצי ההשתקה ניכרים גם על מי שכבר החליטו לחשוף את סיפורם: החשש מפני התנכלות להם או למשפחתם גרם למרואיינים בכתבה שנפגעו מינית, לבקש לעשות זאת תחת חיסיון מוחלט.

אפרים (שם בדוי) מכיר היטב את מאחורי הקלעים של הניסיונות בתוך החברה החרדית להביא לסיום את פרשיות ולדר ומשי זהב. לדבריו, שתי הפרשות הזיקו בסופו של דבר לאנשים מתוך החברה החרדית, שסייעו בחשיפתן או תמכו בנפגעות. "אחד האנשים הוא הרב... (השם שמור במערכת). הוא שיתף פעולה עם התחקיר על ולדר ולאחר מכן נפגש עם העוסקים בדבר. הוא היה בין אלה שהוקיעו את ולדר. זה גרם לסכסוך בינו לבין 'נאמני בתיהם של גדולי ישראל', או במילים אחרות - אלה שבאמת מנווטים את העניינים. כיום, הרב הזה הוא דמות ציבורית הרבה פחות משפיעה״, הוא אומר בשיחה עם שומרים. 

אהרן רבינוביץ׳, עיתונאי הארץ לענייני חרדים, שפרסם יחד עם שירה אלק את התחקיר על ולדר, מסכים שפריצת חומות השתיקה בחברה החרדית היא צעד שעלול להוביל למחיר כבד מאוד. "ההשתקה נחלקת לשניים: השתקה אקטיבית מתרחשת כשממש אומרים לאדם מסוים לשתוק; השתקה פסיבית מתרחשת כשהאדם פשוט שותק מיוזמתו כי הוא מפחד או מתבייש״, הוא אומר. 

להמחשת דבריו, נותן רבינוביץ' דוגמה מתחקיר אחר, שנחשף אף הוא בהארץ, ובו הוצגו הקלטות ועדויות על מכבש הלחצים לכאורה שהפעילו בכירים בחסידות גור על נפגעת תקיפה מינית ובני משפחתה בניסיון להביא לביטול תלונה שהוגשה במשטרה. "ברגע שסיפור על תלונות והפחדות יוצא החוצה ורואים מה קורה למי שהתלונן, כל היתר פוחדים ושותקים", מציין רבינוביץ'.

לדברי דוד, אמו פנתה לבקש עצה מרבנים ומעסקנים ואלה שלחו אותה מאחד לשני תוך שהם מנסים להפעיל עליה לחצים שונים. "אחד העסקנים הפחיד אותה ואמר לה ש'אפשר לסבך גם אותה בפרשה ואולי יפתחו גם לה תיק'"

שיטות ההשתקה

רחלי (שם בדוי), בזמנו בת 17, לא דמיינה לעצמה שהיום שבו באה לעשות בייביסיטינג בבית בשכונת מגוריה בבני ברק יסתיים באונס שלה בידי אבי הילדים, אברך המשתייך לחסידות מרכזית. רחלי, בניגוד לנפגעות תקיפה מינית רבות, דווקא לא שתקה וסיפרה למשפחתה על שאירע. אביה פנה לעסקני החסידות ואלה הסבירו לו כי ההליך המקובל הוא זימון האברך לבירור שבמהלכו יוצגו לו החשדות. אם יכחיש, כך אמרו העסקנים, תיתכן פנייה למשטרה.

במהלך הבירור הכחיש האברך בתוקף את טענתה של רחלי, ואף על פי כן, לא הוגשה תלונה במשטרה. ההסבר שניתן לרחלי ומשפחתה הוא שהאברך הצהיר שהוא מוכן להיבדק בפוליגרף. מבחינת העסקנים זה הספיק כהוכחה לחפותו אף מבלי שנבדק. 

האונס וההשתקה שהגיעה אחריה גבו מרחלי וממשפחתה מחיר גבוה. אחיה, שפנה לשומרים, סיפור כי בעקבות האירועים חוותה אחותו משבר נפשי קשה שבתורו הוביל להתמכרות. לאחרונה, הוא אומר, היא עוברת טיפולי גמילה במאמץ להשתקם. 

סיפורה של רחלי הוא קצת יוצא דופן בכך שמשפחתה ניסתה לדחוף הליך כלשהו בתוך הקהילה, אולם ההשתקות בחברה החרדית מתרחשות במגוון דרכים, אפילו במקרים שבהם הנפגע עזב את החברה החרדית. כך למשל סיפורו של דוד, חרדי לשעבר כבן 23 שחווה פעמיים את עוצמת כוחה של ההשתקה. 

"כשהייתי בכיתה ח׳, מורה של כיתה אחרת פגע בי מינית", הוא מספר. "הוא היה קורא לי לחדר שלו לאחר סיום הלימודים, נועל את הדלת ומבצע בי אקטים מיניים. הוא עשה את זה גם לילדים אחרים". לדבריו, הוא וחבריו שמעו זה מזה על המקרים וכך הבינו שהם עוברים חוויות דומות ויחד החליטו לפנות למורה אחר ולהתלונן. "אותו מורה שאליו פנינו היה נחמד כי הוא לא פגע ולא היכה תלמידים בניגוד לכל האחרים", מציין דוד.

הפתרון של המורה היה תמוה. לדברי דוד, הוא הזמין בנפרד את הנערים לבית הכנסת בשעת לילה, ללא ידיעת ההורים, ושם הרצה בפניהם על חשיבות שמירת הקדושה. "הוא סיפר לנו שבית הכנסת נתרם לעילוי נשמת ילדות בשואה שהגרמנים רצו לעשות בהן מעשים לא קדושים והן התאבדו. במבט לאחור אני שואל את עצמי מה הוא רצה. האם הוא רמז לנו ללכת להתאבד?". 

כמה ימים לאחר מכן, ממשיך דוד, מנהל בית הספר קרא לקבוצת הנערים. "היה שם גם המורה הנחמד והמנהל שאל אותי זה נכון מה שהוא סיפר על התלונות שלנו. אמרתי כן והמנהל ענה: 'ואתה בטוח שהוא לא סתם מחבק אותך ודברים דומים? כי לפעמים קורה שמורה אוהב ילדים מסוימים יותר מאחרים'. עניתי שאני בטוח והוא אמר שהוא יטפל בזה". 

לדברי דוד, בכך הסתיים העניין. מעולם לא הוגשה תלונה במשטרה, והמורה התוקף המשיך ללמד באותו מוסד במשך שנים לאחר מכן.

הפעם השנייה שבה חווה דוד את ההשתקה התרחשה לפני כשנתיים, כשהחליט להתלונן במשטרה על שעבר. על אף שכבר עזב את העולם החרדי, משפחתו הוצפה בלחצים מכל הכיוונים שמטרתם לנסות לשכנע אותו למשוך את התלונה. בין הפונים למשפחה היה גם אדם שנשלח על ידי מנהל בית הספר. "המנהל שכנע אותם שזה הכל המצאות ובלבולים של מישהו שיצא בשאלה ועכשיו מלכלך על הציבור החרדי", הוא מספר.

גורמים נוספים, בתוך המשפחה ומחוצה לה, ניסו לשכנע את הקרובים להפעיל לחץ על דוד. בין היתר נאמר להם כי המורה הפך לאלמן, יש לו בת בשידוכים ועוד כהנה וכהנה. לדברי דוד, אמו פנתה לבקש עצה מרבנים ומעסקנים ואלה שלחו אותה מאחד לשני תוך שהם מנסים להפעיל עליה לחצים שונים. "אחד העסקנים הפחיד אותה ואמר לה ש'אפשר לסבך גם אותה בפרשה ואולי יפתחו גם לה תיק'", אומר דוד.

"חשבתי אולי לתבוע אבל הוא (הרב) אמר שחבל עבור המשפחה, כי זה יעשה רעש, ואולי עדיף בלי. תקופה לא ארוכה אחרי שהיינו אצלו הפוסט-טראומה התפרצה והתאשפזתי", אומרת חני, חרדית לשעבר שעברה אונס בתוך המשפחה בילדותה

זו לא עצה 

אחד ה"פתרונות" של החברה החרדית לטיפול בנושאים רגישים הם "קווי הוראה" או "קווי הלכה". מדובר בקווים טלפוניים אליהם מתקשרים אנשים שרוצים להתייעץ עם רבנים ומורי הלכה בנוגע לשאלות הנוגעות לחייהם. 

מי הם הגורמים המייעצים בצידו השני של קו הטלפון ומה מידת הבנתם בנושאים המועלים בפניהם? מבקשי העצה אינם יודעים וספק רב אם למייעצים יש את ההשכלה או הידע לענות על חלק ניכר מהשאלות שמופנות אליהם. 

חני היא חרדית לשעבר בשנות העשרים המוקדמות לחייה, שעברה בילדותה אונס ופגיעה מינית מתמשכת בתוך המשפחה. לדבריה, כשהייתה כבת 19 היא הרגישה שהיא חייבת לעשות משהו כדי להתמודד עם הפגיעות שעברה ובשלב מסוים היא התקשרה לקו הלכה. "הייתי בטוחה שעשיתי משהו לא בסדר, שאני חטאתי. אז התקשרתי לשאול איך אני יכולה לכפר על זה", היא מספרת לשומרים. 

לדבריה, הרב מצדו השני של הקו מצא לנכון "לתחקר אותה" ושאל בין היתר אם הדברים קרו לאחר שקיבלה מחזור ואם היה לה חלק בכך שהפגיעה קרתה. "ואז הוא פשוט הציע שאשים את זה בתוך 'קופסה שחורה' ואשכח מזה. בשביל 'לחזור בתשובה', הוא הציע שאתן 200 שקל לצדקה, אתחרט ואשכח מהכל", היא מספרת. "הוא אמר שיש אופציה של טיפול, אם רוצים, אבל הוסיף שעדיף לשכוח".

התשובה הזאת לא הצליחה לגרום לחני "לשכוח" את התקיפה ובגיל 20 היא סיפרה לראשונה לאימה על שעברה. יחד הן הלכו לרב הנחשב לבעל שם באזור מגוריהן ובקהילתן (השם שמור במערכת). "חשבתי אולי לתבוע אבל הוא אמר שחבל עבור המשפחה, כי זה יעשה רעש, ואולי עדיף בלי. תקופה לא ארוכה אחרי שהיינו אצלו הפוסט-טראומה התפרצה והתאשפזתי".

"הסתייגויות" מצד רבנים, בקווי ההלכה ובכלל, הן מוטיב חוזר באופן שבו מגיבים בחברה החרדית לנפגעים המבקשים התערבות של המשטרה. בדרך כלל נלווים אליהן רמזים, עדינים או בוטים, על כך ש"הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה" אינה האופציה המיטבית. 

כדי להבין את הקו שבו נעשה שימוש, השתתף שומרים בשיחה שנערכה עם אחד מקווי ההלכה המוכרים בציבור החרדי. לרב שענה לפנייה תואר סיפור פגיעה מינית ונאמר לו כי הנפגעת רוצה מאוד לפנות למשטרה. 

הרב הסביר שהאפשרות לפנות למשטרה קיימת, אך גם תיאר בהרחבה את הקושי הרב הכרוך בכך בהשוואה לקלות הרבה שבפתרון העניין דרכו. "אני אגיד לך מה", אמר הרב. "אני יכול להאמין לך, וכאן הוא (הפוגע – ל"ס) לא יכול להכחיש, הוא הולך לטיפול ויוצא מהבעיה. אבל כשאת הולכת למשטרה תיקחי בחשבון את האפשרות שזאת המילה שלו מול המילה שלך, והתיק יסגר מחוסר הוכחות". 

הרב הוסיף כי המשטרה יכולה לשמש כ"קלף מיקוח", שמטרתו לאיים על הפוגע. "בגלל הפחד שלו (של הפוגע. ל"ס), כשאני אומר לו 'גם לך יש מצפון רע עם זה', אז הוא משתכנע והולך לטיפול. זה מה שהניסיון שלי אומר. בזה הצלחנו יותר מאשר עם מערכת המשטרה", הוסיף.

רב אחר, בקו הלכה אחר שבפניו הוצג הסיפור, היה בעיקר נבוך. בהתייחס לאפשרות לפנות למשטרה, כל שהצליח למלמל הוא: "יכול להיות כאן עניין של חילול השם, זה מורכב".

אפרים (שם בדוי) מכיר היטב את מאחורי הקלעים של הניסיונות בתוך החברה החרדית להביא לסיום את פרשיות ולדר ומשי זהב. לדבריו, שתי הפרשות הזיקו בסופו של דבר לאנשים מתוך החברה החרדית, שסייעו בחשיפתן או תמכו בנפגעות 

בשם השם הטוב

מדוע מעדיפה ההנהגה החרדית להשתיק עבירות מין למרות הסיכון הכרוך בכך כלפי כלל הקהילה? הסיבות, מסבירים שורה של גורמים מקצועיים, מרובות ונעות מהנטיה ה"טבעית" של חברה שמרנית וסגורה להעלים כל איזכור של מין ועד הפחד משיבוש הסדר הקיים בתוך המשפחות והקהילות. בהקשר הזה "חילול השם" הוא מושג שחוזר על עצמו רבות ופרשנותו שונה לא פעם מכפי שניתן לחשוב, וקשורה בכלל לשמירת שמה הטוב של הקהילה. 

שרי קרויזר, ממקימות הנני - לא תשתוק, אומרת כי בחברה החרדית "תמיד יש איזו תחושה שמחפשים את הקהילה, רוצים להשחיר אותה, ללכלך. זו כמובן עוד סיבה טובה שבגללה הרבה פעמים יעדיפו לטפל בדברים בתוך הבית, בוודאי ובוודאי כשכל פנייה לגורמים חיצוניים או לתקשורת עלולה לעלות לפונה בחרם קהילתי".

"הרבה פעמים מה שיגידו לנפגע זה שעדיף לעשות את זה כמה שיותר בשקט בגלל שזה פוגע בשידוכים או בשידוכים של האחים. במילים אחרות, אתה הראשון שתיפגע מהפרסום"

לדברי קרויזר, העובדה שמדובר בחברה סגורה היא כר נוח לפוגעים. "בחברה החרדית לא מדברים בכלל על מיניות, ובטח שלא על פגיעות, ובטח שלא על אנשים נחשבים בתוך הקהילה. גם לא אומרים 'דברים רעים' על הורים. כל הדברים האלה ביחד יוצרים איזשהו מנגנון של השתקה. החברה החרדית אמנם מורכבת מהרבה קהילות, אבל הן חוששות מאד לשם של המשפחה, של הנפגעת עצמה, של הפוגע ושל המשפחה שלו. זו חברה שהשם מאוד מאוד חשוב בה. לכן יימנעו מאוד מלפרסם דברים כאלו. הרבה פעמים מה שיגידו לנפגע זה שעדיף לעשות את זה כמה שיותר בשקט בגלל שזה פוגע בשידוכים או בשידוכים של האחים. במילים אחרות, אתה הראשון שתיפגע מהפרסום".

קרויזר מדגישה כי גם הבושה והאשמה הם מרכיבים מרכזיים שמובילים בסופו של דבר לכך שהשיח על פגיעות מיניות בחברה החרדית מושתק. כדוגמה לכך, היא מספרת על דעה נפוצה, גם בקרב החלקים ה"מודרניים יותר" בחברה החרדית, הגורסת ששיימינג לפוגעים הוא חמור לא פחות. "הרבה פעמים אלינו באים ואומרים: 'מה אתן עושות? למה ברעש? תלכו ותקימו בשקט מכוני טיפול ותעזרו. למה לומר את זה בקול?'" היא מספרת.

הסבר נוסף ביחס לדרך שבה רואים את הדברים ראשי הקהילה החרדית יכול להגיע אולי ממאמר שכתב ב-2022 צבי וינטר, הנחשב לחרדי מודרני במגזין המקוון "צריך עיון", ובו תקף את מה שכינה "מי טו החרדי" וייחס אותו לתנועה עולמית קלוקלת. "פעילי התנועה ערים לכך שהאופי ההמוני של חשיפת הפרשות מוביל במקרים מסוימים לעוולות מסוגים אחרים, כמו משפטי שדה שפוגעים עמוקות בקריירה של אנשים ובמשפחה שלהם באופן לא מידתי. תיקון נורמות ההתנהגות בין גברים לנשים היא מטרה שמצדיקה לטענתם את העונשים הלא-מידתיים שמוטלים על קורבנות התנועה, ללא דרישה וחקירה יתרה", כתב. 

"ההשתקה נחלקת לשניים: השתקה אקטיבית מתרחשת כשממש אומרים לאדם מסוים לשתוק; השתקה פסיבית מתרחשת כשהאדם פשוט שותק מיוזמתו כי הוא מפחד או מתבייש״

באשר ל"מי טו החרדי", טען וינטר כי "מסגור זה איננו עולה בקנה אחד עם תפיסות עומק בסיסיות ביותר של הציבור החרדי, הן ביחס למיניות והן ביחס להתנהלות השיח הציבורי. זאת, הואיל ושיח שכזה "כופה על הציבור מושגים וערכים הזרים לו, ובעיקר פוגע במאבק לתיקון עוולות בענייני צניעות".

קולות כמו אלה של וינטר נשמעים, אך רבינוביץ׳ סבור שישנם וצריכים להיות גם קולות אחרים. "הדרך היחידה לטפל בזה היא לדבר על פגיעות מיניות בפומבי. צריך להסביר שאין מה לפחד ואין מה להתבייש", הוא מדגיש. "זה עדיין לא קיים. יש שינוי שקורה מתחת לפני השטח, אבל זה עדיין לא מספיק".

‍

רוצים לקבל עדכונים ישירות לסמארטפון? >> הקליקו והצטרפו לקבוצת הווטסאפ של שומרים