ל

פני קצת יותר משנה, במארס 2021, פורסם בשומרים וב-ynet, תחקיר שחשף את זהות התורמים של רשות הטבע והגנים (רט"ג), הגוף שאחראי בין היתר על שמירת הטבע בישראל. שומרים חשף כי לצד הפקחים הידידותיים בשמורות והאג'נדה הסביבתית, לרט"ג אין שום בעיה לקבל תרומות מחברות עם התנהלות סביבתית בעייתית. כך למשל, ברשימת החברות שתרמו לרט"ג בין השנים 2017 ל-2019, אפשר היה למצוא את חברות קידוחי הגז נובל אנרג'י, דלק ניהול קידוחים, רציו ואנרג'יאן, כמו גם את כימיקלים לישראל (כיל), את מפעלי מלט נשר וכן שורה של חברות שהמשותף להן הוא עיסוק בהתפלת מים. סך התרומות לרט"ג בתקופה הזאת הסתכם בכ-7.4 מיליון שקלים.

רט"ג טענה בתגובה כי "טענות בדבר ניגוד אינטרסים משוללות כל יסוד", אולם סימני השאלה ביחס לקשר בין הרשות האמונה על שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל לבין חברות שחלקן עומדות במרכזם של כמה מהמאבקים הסביבתיים הגדולים בארץ, וכן ל"גרינווש", אותו מירוק תדמיתי סביביתי לו הן זוכות, נותרו בעינן.

מה השתנה מאז? נראה שלא הרבה. מסמכים עדכניים ל-2020 מראים כי רשות הטבע והגנים המשיכה לקבל תרומות מחברות שעיסוקן רחוק מלהיות ידידותי לסביבה. עם חלקן המשיכו תחומי עיסוקה להצטלב באופן שמעורר חשש למצבים של ניגודי עניינים בעת התרומה ו/או כלפי עתיד.

כך למשל, גם ב-2020 המשיכה חברת נשר לתרום לרט"ג. מדובר ב-150 אלף שקלים שמצטרפים ל-300 אלף שקלים בשנים קודמות. רשות הטבע והגנים, נזכיר, השתהתה באותן שנים בהשלמת תהליכי ההכרזה של מערת איילון, הנדירה בקנה מידה עולמי, שממוקמת בלב מחצבת נשר ברמלה, כשמורת טבע. כמו כן נמנעה רשות הטבע והגנים מלפעול לשימורן של מערות נוספות דומות שהתגלו במחצבה באופן שעלול היה להגביל את פעולות החציבה של חברת נשר. בתגובה לשאלה שהופנתה לרט"ג בעבר ביחס לעיכוב בהליכי ההכרזה של מערת איילון, נטען ברשות שמדובר היה בטעות אנוש.

גם ב-2020 המשיכה חברת נשר לתרום לרט"ג. מדובר ב-150 אלף שקלים שמצטרפים ל-300 אלף שקלים בשנים קודמות. רשות הטבע והגנים, נזכיר, השתהתה במשך שנים בהשלמת תהליכי ההכרזה של מערת איילון, הנדירה בקנה מידה עולמי, שממוקמת בלב מחצבת נשר ברמלה, כשמורת טבע

ראוי  להזכיר עוד שרשות הטבע והגנים הנה משקיפה בוועדת המעקב והבקרה של תמ"א 14/ב - התוכנית הארצית לכרייה וחציבה.

חוות הדעת של ועדת הבקרה והמעקב נדרשה באותן השנים סביב בקשת חברת נשר להרחיב את אחת המחצבות שלה באזור בית שמש, בקשה לה התנגדו תושבי האזור מחשש לפגיעה בבריאותם. מעבר לכך, כפי שנחשף בשומרים, פרוטוקול הדיונים בוועדה לשמירה על השטחים הפתוחים בה חברה רט"ג אישר כי נציגיה היו גם חלק מצוות בין-משרדי שהגיע לשטח ובחן חלופות שונות עד שהתקבלה חלופה מוסכמת על הצדדים.

המצב הזה, שבו רט"ג עוסקת באופן ישיר באינטרסים של תורמת שלה נראה על פניו בלתי תקין ועלול להעמיד אותה בניגוד עניינים. ומה בעניין הגרינווש? - כדאי לדעת שבשנת התרומה הגיעה חברת נשר ברמלה למקום השלישי ברשימת המשרד להגנת הסביבה של החברות המזהמות את האוויר (זאת לאחר שב-2019 דורגה במקום השני). על פי דוח הפליטות לסביבה, מפעל המלט של נשר פלט ב-2020 מזהמים בעלות חיצונית של 817 מיליון שקלים.

ים המלח? אין לרט"ג עמדה

נציגה נוספת ברשימת המזהמים של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2020 היא מפעל רותם אמפרט של כיל. נוכחות שלא מנעה מרשות הטבע והגנים להמשיך לקבל תרומות מן הקונצרן, הפעם ממפעלי ים המלח שבבעלותו.  

כיל ורשות הטבע והגנים מקיימות כזכור שיתוף פעולה מתמשך ובכלל זאת שיתופי פעולה כספיים בתחום החינוך. המקום הכי חם בגיהנום חשף בעבר, כי כיל מימנה שני כלי רכב ופקח אחד של הרשות. ברקע הייתה גם קרבה משפחתית שקשה היה להתעלם ממנה -   אחיו של מנכ"ל הרשות עד לאחרונה שאול גודשטיין, מכהן כבכיר בכיל.

דרכן של רט"ג וכיל הצטלבו גם בדיוני הוועדה הארצית לתכנון ובניה, בנוגע לשאלת הכרייה בשדה בריר, הסמוך לערד, שנתפסה על ידי כיל כקריטית מבחינה עסקית. בנוסף יש מקום לתהות על הפרופיל הנמוך שמתחזקת רט"ג בנושא הדרישה להקטנת היקף השאיבה של מפעלי ים המלח, שאיבה שכידוע תורמת להתייבשותו. עיון בדוחות של הרשות לאורך השנים 2017-2020 לא מגלה כל התייחסות מקצועית לשאלה, ופניה של שומרים (ר' תגובת רט"ג בהמשך) בנושא אישרה שאכן לא קיימת עמדה פומבית כזו, תוך שהופנינו למשרד להגנת הסביבה. הדבר תמוה נוכח העובדה שרשות הטבע והגנים היא חלק מצוות היגוי רב משרדי שהוקם על פי החלטת ממשלה (3742, מ-2018) לגיבוש מדיניות ארוכת טווח לאזור האגן הצפוני של ים המלח. תחום אחריותו כולל דיון בסוגיות רוחביות בכללן שאלת גובה המפלס. על פי אותה החלטה רט"ג גם חברה בצוות היגוי לליווי מחקרים שנוגעים לנושא.

ואכן, במסגרת התכתבות אישרה רט"ג לבסוף כי היא לוקחת חלק בדיון המקצועי

בנושא.

בכך לא נגמרות ההצטלבויות. על פי תחקיר של הזמן הירוק בכאן 11 רט"ג גם היתה מעורבת בתהליך האישור של תעלת השאיבה שזיהמה השבוע את מניפת נחל צאלים. מהתחקיר עולה כי על אף האזהרות בנוגע לסיכונים משימוש בתעלה פתוחה (שהיתה זולה יותר), ברט"ג התעקשו כי מדובר בפתרון מיטבי.

‍

הקשר הכלכלי בין כיל לרט"ג בתחקירה של יפעת גליק בחדשות כאן 11

יש מקום לתהות על הפרופיל הנמוך שמתחזקת רט"ג בנושא הדרישה להקטנת היקף השאיבה של מפעלי ים המלח, שאיבה שכידוע תורמת להתייבשותו. עיון בדוחות של הרשות לאורך השנים 2017-2020 לא מגלה כל התייחסות מקצועית לשאלה, ופניה של שומרים בנושא אישרה שאכן לא קיימת עמדה כזו, תוך שהופנינו למשרד להגנת הסביבה

גם כימצ'יינה בתורמים

תורמת נוספת מחוד החנית של תעשיית הכימיקלים בישראל היא יצרנית חומרי ההדברה אדמה (מכתשים אגן בשמה הקודם), הנשלטת כיום על ידי ענקית הכימיקלים כמצ'יינה. לרשות הטבע והגנים תרמה קבוצת אדמה כ-570 אלף שקלים בין השנים 2017-2020, 50 אלף מהם ב-2020.

אגב, מעניין לגלות כי רט"ג איננה הגוף הסביבתי היחיד לו תורמת אדמה. מאז 2012, לפי דוחות לרשם העמותות, העבירה הקבוצה כ-1.745 מיליון שקלים לחברה להגנת הטבע. מדובר בשני הגופים הגדולים והמשפיעים על הסביבה בישראל.

אדמה עושה בחלק ממוצריה שימוש בחומרים הנחשבים מזיקים לבריאות האדם והסביבה. כך למשל עמותת "אדם טבע ודין" מנהלת מאבק  לאיסור מוחלט של השימוש בחומרים אטרזין, כלורופיריפוס וגלייפוסייט שבין היתר משמשים בחלק מהמוצרים של אדמה.

תרומות קטנות יותר באופן יחסי המשיכה לקבל רשות הטבע והגנים גם משורה של חברות בתחום התפלת המים. למרות שחלק מהתרומות הסתכמו בעשרות בודדות של אלפים כל אחת, עצם העובדה שחלק נכבד מהשחקנים בתחום ההתפלה מופיעים ברשימה התורמים של רט"ג ממשיך לעורר תהיות. בין השמות מופיעות בין היתר חברת H2ID, חברת שורק חברה לתפעול ותחזוקה וחברת VID - כולן חברות-בנות של חברת הנדסת התפלה (IDE). לצדן ברשימה גם מגדל חברה לביטוח ששותפה החל משנת התרומה עם חברת GES של קרן ג'נריישן קפיטל במתקן ההתפלה בפלמחים. לאלו מצטרפת שפיר הנדסה אזרחית וימית שמחזיקה במתקן ההתפלה באשדוד יחד עם ג'נריישן קפיטל. כמו כן מופיע ברשימת התורמים לרט"ג, בנק מזרחי טפחות שהעמיד יחד עם חברת הפניקס מימון של יותר משני מיליארד שקלים לאותו המתקן.  עוד בתורמות חברת CPM שעוסקת בין השאר בניהול פרוייקטים ועל פי האתר שלה לקחה חלק בבניית מתקני ההתפלה באשקלון, פלמחים, חדרה, שורק ואשדוד.

פרויקט ההתפלה הישראלי כרוך בהזרמת תמלחת לים ומחייב שימוש נרחב באנרגיה ומכאן שהוא מזמן קונפליקט מתמיד בנוגע לסדרי עדיפויות סביבתיים. תוכניות להקמת מתקני ההתפלה נדונות בוועדה הארצית לתכנון ובניה שבה חברה כאמור רט"ג. הרשות חברה גם בוועדה לשמירה על הסביבה החופית – סביבה שמושפעת ישירות ממתקני ההתפלה. כמו כן יש לה משקיף בוועדה למתן היתרי הזרמה לים.

לאורך השנים מנסה המדינה להסדיר את פעילותם של התאגידים הציבוריים ולהגביר את הפיקוח והבקרה עליהם. בטיוטה לחוק תאגידים ציבוריים משנת 2014, משרד המשפטים הדגיש את הצורך בהסדרת סוגיית התרומות לתאגיד ציבורי ואת ניגודי עניינים שהן עלולות ליצור. אלא שעד היום הטיוטה לא הבשילה לחוק ונשארה במגירה

איך מפקחים על תרומות שמקבלים שומרי הסף?

רט"ג היא תאגיד ציבורי שפועל על פי חוק גנים לאומיים. ככלל תאגיד ציבורי הוא מעין יצור כלאיים שאינו כפוף ישירות למשרד ממשלתי ונהנה מעצמאות יחסית. רט"ג אמנם כפופה לביקורת של מבקר המדינה, ופועלת בכפיפות מסוימת לשר להגנת הסביבה שלו היא מחויבת להגיש דוח שנתי, אבל היא אינה חלק מהמשרד ובמרבית פעולותיה נשמרת עצמאותה המקצועית. תקציבה של רט"ג נע סביב ה-600 מיליון שקלים, וכשליש ממנו מגיע מתקציב המדינה והיתר מהכנסות עצמיות.

לאורך השנים מנסה המדינה להסדיר את פעילותם של התאגידים הציבוריים ולהגביר את הפיקוח והבקרה עליהם. בטיוטה לחוק תאגידים ציבוריים משנת 2014, משרד המשפטים הדגיש את הצורך בהסדרת סוגיית התרומות לתאגיד ציבורי ואת ניגודי עניינים שהן עלולות ליצור. בטיוטה מוצע לקבוע כי תאגיד ציבורי לא יוכל לקבל תרומות אם לא יוסמך לכך במפורש בחוק המקים שלו. כמו כן הוצע לחייב את התאגיד להגיש דוח שנתי שבו יתפרסמו התרומות. אלא שעד היום הטיוטה לא הבשילה לחוק ונשארה במגירה.

רט"ג מגייסת את התרומות באמצעות עמותה ייעודית - "הקרן לשמירת הטבע והמורשת" שמה, אבל עובדה זו אינה מופיעה בדוח השנתי שלה. כאמור מבדיקת שומרים עולה לכאורה שלא כל ההטבות הכספיות שהיא קיבלה מכיל רשומות כמתבקש בדוחות הכספיים של העמותה. במענה לשאלת שומרים בעניין לפני כשנה, לא הבהירה רט"ג האם תרומות אלה נרשמו בדרך אחרת. תרומות שהוזכרו מחברות אחרות אמנם מופיעות בדוח הכספי של העמותה, אבל נדרש מאמץ ותחקיר כדי להגיע אליהן.

חשוב להדגיש שהתרומות שמקבלת רט"ג אינן מנוגדות ללשון חוק, אך האם הן ראויות? זאת כבר שאלה אחרת.