במושב שדה ניצן שבנגב המערבי מוצעת בימים אלה נחלה למכירה בחמישה מיליון שקלים. הנחלה כוללת חלקות מנגו, אבוקדו וחממות, שני בתים וקראוון. "הרוכש ייכנס מהיום הראשון למשק מניב", נכתב במודעה. כשהתקשרנו לברר פרטים, התברר שבינתיים המחיר עלה ל-5.5 מיליון, כאשר המתווך הסביר שאפשר לקבל שכירות של מאה אלף שקלים עבור הבית הנוסף בנחלה ומהשכרות חקלאיות. 

למעשה, אפשר לקבל אפילו יותר, כי כרגע השטחים החקלאיים מושכרים ב"הנחת חבר", אמר המתווך והוסיף כי לקראת סוף השנה עתיד כל חבר לקבל נחלה נוספת. כלומר, מי שקונה עכשיו את המשק — יקבל בעצם שניים, במסגרת הליך "הכפלת נחלות" שנעשה באזור חבל אשכול (הליך שבו המדינה מוסיפה למושבים בפריפריה נחלות כדי לעודד חקלאות). לדברי המתווך, בקרוב כל חבר מושב גם יקבל דיווידנדים של עשרות אלפי שקלים בחודש מחוות פאנלים סולאריים, שהקים המושב בשיתוף חברת אנלייט הבורסאית. ניתן להבין, אם כן, מדוע מדובר ב"משק מניב". 

קצת רקע: שדה ניצן נכלל בשנות התשעים במיזם 'נגב של צמיחה' שנועד להכשיר עשרות אלפי דונמים בכל רחבי הנגב לטובת פרוייקטים חקלאיים, כאשר המדינה משתתפת בשלושים אחוזים מן ההשקעה המקומית וגם קק"ל שותפה, בבניית מאגרי מים להשקיה, המגיעים מהשפד"ן. בעוד שבמושבים שכנים היו כאלו שמסרו את הקרקע שקיבלו לעיבוד לחברות חקלאיות גדולות, בשדה ניצן 19 חקלאים קיבלו על עצמם לעבד את הקרקע. 

לפני מספר שנים החליטה האגודה השיתופית בשדה ניצן שהחברים שקיבלו את הקרקע נדרשים להחזיר אותה בחזרה למושב. זאת, על-אף שרוב חברי המושב לא עוסקים בחקלאות. הבורר בסכסוך פסק לטובת המושב. הוא נצמד לעובדות הפורמליות- כאשר קיבלו 19 החברים את הקרקע, הם נדרשו להחזיר אותה כעבור 25 שנים, בלי קשר לשאלה האם שכניהם באמת זקוקים לקרקע לשם עיבוד חקלאי. 

כתוצאה מפסק הבורר, חלק מהחקלאים נאלצו לכרות את הגידולים שלהם. ניסיונות שלהם לערער על פסק הבורר בבית-משפט אזרחי, לא צלחו. הם טענו , בין היתר, שלמושב יש מספיק קרקעות והוא השכיר 900 דונם לחברה לעיבוד חקלאי, תמורת לשכירות חודשי (רנטה) ולא בשותפות אמת כפי שדורש חוק ההתיישבות החקלאית, ולצורך כך נערכו שני חוזים שונים בין המושב לבין המעבד. 

הם אף הציגו את שני החוזים בפני משרד החקלאות. "כמו בכל מושב, גם בשדה ניצן, 90% לא עובדים בחקלאות. אבל מה אכפת לשכן לקבל דמי שכירות", אומר אורן זאבי, שהוביל קבוצה של שבעה חקלאים שניסו לבטל את פסק הבוררות בבית המשפט, ללא הועיל, "אחרי עשרים שנה המושב טען שזה חלק מהמשבצת החקלאית של המושב וצריך לחלק את זה מחדש. התוצאה היא עקירה של פרדסים ועידוד של אנשים להשכיר חלקות". 

מפסק הבוררות עולה שהבורר ידע שאלו שיקבלו את הקרקע לא בהכרח יעסקו בחקלאות. "יש לכבד את כלל החברים באגודה, שיש להם זכות שווה בניהול האגודה, ובתקן הנחלה שהוקצה במושב, וזאת ללא קשר לעיסוקם העיקרי, שגם הוא יכול להשתנות, מפעם לפעם, במרוצת השנים. יש לזכור, שגם מי שעבודת אדמה איננה עיסוקו העיקרי, הרי שהוא רשאי לעסוק ולהעסיק עובדים ומנהלים, או לערוך שותפויות לצורך קיום החקלאות בנחלתו", נכתב.

"המינהל הסכים למכירת נחלות לאנשים שאין סיכוי שמטרתם לעבד ולנהל משק חקלאי. כאשר נחלה נמכרת ב-14 מיליון שקל, אין חקלאות בעולם שתחזיר את ההשקעה", אמר עו"ד גדעון ויתקון המנוח, לשעבר מנהל מינהל מקרקעי ישראל

"נחלות שאין סיכוי שמטרתם לנהל משק חקלאי"

בימים אלה תלויה בפני בג"ץ עתירה — שאם תתקבל — עשויה להפסיק את הישראבלוף הקיים במושבים רבים בארץ, ובמיוחד באזור המרכז, שבו רוב חברי המושב הם מצד אחד חוכרי נחלה חקלאית, ומצד שני לא מתפרנסים מחקלאות.

המצב הזה קיים עשרות שנים בגלל האופן שבו משרד החקלאות מיישם את חוק ההתיישבות החקלאית, שנחקק בינואר 1967 — וקבע שחקלאים המעבדים קרקע של המדינה, כלומר קיבוצים ומושבים, צריכים להשתמש בקרקע ובמכסות המים שלהם לשימוש עצמי, אלא אם כן קיבלו היתר מיוחד לשימוש חורג משר החקלאות. בפועל, אם חבר מושב נותן לחבר מושב אחר לעבד את הקרקע, המשרד אינו דורש אישור לכך. רק אם נוצרת שותפות כלכלית שווה עם גורם שמחוץ למושב או לקיבוץ, הדבר מצריך אישור של משרד החקלאות. 

נעשה סדר: לבעלי נחלות במושבים יש כמה סיווגים לקרקע: "חלקה א'" היא חלקת המגורים, בת כ–2.5 דונמים; חלקה ב', הכוללת כ–30 דונם של שדות ומטעים; וחלקה ג', שכוללת שטחים במושב שבבעלות משותפת של בעלי הנחלות במושב, ומי שאחראית על שטחים אלה היא האגודה החקלאית של המושב. 

ואולם הפיקוח הרופף על החוק גרם לכך שנחלות במושבים נמכרות כיום לבעלי הון שאין בינם לחקלאות דבר, ובעלי נחלות ממעמד הביניים מצליחים להתפרנס ממנה לא מחקלאות, אלא מכיוון שהם משכירים שטחים לאחרים, ולא ימהרו לוותר על הקרקע משום שיום אחד היא עשויה להפוך לנדל"ן השווה זהב. 

כך נהפכו מושבים רבים ליישובי יוקרה מבוקשים שהנחלות בהן נמכרות במיליונים רבים, למשל, באפריל 2022 נמכרה נחלה במושב בני ציון שבשרון תמורת 25 מיליון שקל (כאשר כל מכירת נחלה מחייבת את הסכמת רשות מקרקעי ישראל לעסקה). ואולם השיח הנדל"ני מסתיר את מה שמאפשר את אותן עסקות — העובדה שמוכרי הנחלה כבר לא עוסקים בחקלאות, כפי שהיטיב להגדיר זאת עו"ד גדעון ויתקון המנוח, לשעבר מנהל מינהל מקרקעי ישראל (כיום רמ"י). ב-2011 הוא נשאל על ידי ועדה ממשלתית לבחינת מצב החקלאות (ועדת רוטקופף), כיצד יש לפעול נגד תופעת האחוזות במושבים, ובין היתר ענה: "המינהל הסכים למכירת נחלות לאנשים שאין סיכוי שמטרתם לעבד ולנהל משק חקלאי. כאשר נחלה נמכרת ב–8–14 מיליון שקל, אין חקלאות בעולם שתחזיר את ההשקעה". 

מגן טען שרוב חברי תלמי אליהו אינם עוסקים בחקלאות, ומספרם אינם עולה על 10%. המושב דחה את הטענות, אך בכתב ההגנה הודה שבמושב יש 25 חקלאים פעילים בלבד, מתוך 62 נחלות

העותר כיום בבג"ץ בעניין הוא שמעון מגן, חקלאי ממושב תלמי אליהו הסמוך לשדה ניצן, באמצעות עו"ד אמנון גלברט. בתחילת 2023 כפי שנחשף בכתבה של שומרים, הגיש מגן עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד הקצאת נחלות חדשות במושב מגוריו. מגן טען שרוב חברי תלמי אליהו אינם עוסקים בחקלאות, ומספרם אינם עולה על 10%. המושב דחה את הטענות, אך בכתב ההגנה הודה שבמושב יש 25 חקלאים פעילים בלבד, מתוך 62 נחלות. לאחר דיון שהתקיים, משך מגן את העתירה ובמאי האחרון עתר לבג"ץ. 

מגן מבקש את עמדתה העקרונית של המדינה, שמצדה מתמהמהת בהגשת עמדתה בסוגיה ולאחר שזו תוגש, ייתכן שבשבועות הקרובים צפוי דיון בעניין. אם השופטים יקבלו את העתירה, הרי שיכולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת בכל הנוגע לקרקעות במושבים. ברוח דבריו של ויתקון, הרי שברמ"י עשויים שלא לאשר יותר עסקות ענק של מכירת אחוזות במושבים. 

בנוסף, משרד החקלאות עשוי לקבוע שחקלאים חייבים לעבד את הקרקע בעצמם ואם לא, הוא עשוי להטיל עליהם סנקציות. 

אם השופטים יקבלו את העתירה, הרי שיכולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת בכל הנוגע לקרקעות במושבים. בנוסף, משרד החקלאות עשוי לקבוע שחקלאים חייבים לעבד את הקרקע בעצמם ואם לא, הוא עשוי להטיל עליהם סנקציות

"בוא נקרא לילד בשמו, זה מיזם נדל"ני"

הוספת נחלות כמו באזור חבל אשכול, מתקיימת כיום כמעט אך ורק בפריפריה. מאז 2011, לפי נתוני משרד החקלאות, נוספו בהליך זה כ–130 אלף דונם לשטחי מושבים ו–86 אלף דונם לקיבוצים. לדוגמה, במושב היוגב שבעמק יזרעאל, נוספו לפני כמה שנים 19 נחלות, שחולקו בין משפחות החברים לפי מתווה שנקבע לפני 50 שנה. בנהלל, חברים קיבלו נחלה נוספת ונוצר מעגל שני למעגל המפורסם במושב. 

במקרים מסוימים, ככל שזה נשמע אבסורדי, מושב מבקש מצד אחד להוסיף נחלות, ומצד שני לבטל נחלות אחרות. כך קרה במושב הדתי שדה יעקב הסמוך לקריית טבעון, שנהפך בעקבות סלילת כביש 6 לפנינה נדל"נית. בשדה יעקב ביקשו לפני כמה שנים חברי המושב להוסיף לעצמם 15 נחלות חקלאיות ועוד 69 יחידות דיור, במקום 23 נחלות שיבוטלו. המשמעות, מבחינה חברי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון שדנו בבקשה, הייתה הגברת הפרבור על חשבון שטחים חקלאיים פתוחים. 

בדיון שהתקיים ביולי 2021 התפתח ויכוח סוער בהובלת יו"ר הוועדה דאז, אורי אילן, וחברי ועדה אחרים לבין נציגי משרד הבינוי והשיכון ורמ"י, שהגנו על עמדת המושב. אילן והאחרים טענו שהמושב כבר יכול לבנות בתי מגורים בתוך הנחלות החקלאיות הקיימות, לפי הנוהל המתיר במושבים בניית שלושה בתי מגורים בנחלה. 

"בעצם זה מיזם נדל"ני להביא אנשים שיגורו בווילות בפרבר חיפאי. בוא נקרא לילד בשמו. אין פה צמיחה דמוגרפית או תרומה למושב כיישוב חקלאי", אמר יו"ר הוועדה המחוזית

"בעצם זה מיזם נדל"ני להביא אנשים שיגורו בווילות בפרבר חיפאי. בוא נקרא לילד בשמו. אין פה צמיחה דמוגרפית או תרומה למושב כיישוב חקלאי", אמר אילן בדיון, והוסיף: "בית נוסף בנחלה זה מתנה שהם (חברי המושב, ש.ש) קיבלו. תבנו את זה אם יש לכם מצוקה ומשפחות גדולות…אתם רוצים עוד קרקע חקלאית? כדי שלכל אלו תהיה עבודה חקלאית? מעולה. בואו נוסיף להם קרקע חקלאית. אם רמ"י יכולה ויש מים, אהלן וסהלן, אנחנו בעד זה. אבל מה זה כל שכונות הווילות האלה? למה?".

במקום אחר בדיון אמר אילן: "שיעסקו בחקלאות ולא ימכרו וילות (…) אני רואה מה שקורה במושבים, הכל זה סחר־מכר של נדל"ן. זה לא חקלאות".

"אין לי שום דבר נגד חקלאות. כאשר מקצים נחלות לחקלאים שבאמת באים לעבד את הקרקע, זה מבורך. אבל ברוב הפעמים זה לא כך"

לירון שפירא, נציג החברה להגנת הטבע בוועדה, הוסיף: "היום אין משמעות לנחלה. מי שבא לשם לא עוסק בחקלאות. במקרה הטוב הוא משכיר. כולם משכירים ויש בכל מושב שניים־שלושה חקלאים גדולים ששוכרים את כל השטחים המשפחתיים ועושים מזה חקלאות גדולה (…) כל הסיפור של נחלה משפחתית הוא פיקציה, לא קיים. מי שבא לשם לא עומד להיות חקלאי. בואו נגיד את האמת".

נציג משרד השיכון, אורי אולצור, העלה בוועדה את הטיעון המוכר של "וואטאבאוטיזם". כלומר, ככה זה אצל כולם. "מה שאתה מעלה פה, גם אותי זה מטריד בלילה", אמר אולצור, "אבל אני לא חושב שזה נושא לדיון על הגב של שדה יעקב. אם באמת משרד השיכון, המינהל והוועדה המחוזית רוצים לדון בזה — צריך לפתוח את כל התפוח אדמה הזה (…) במקומות אחרים בצפון ובכל הארץ מוסיפים יחידות מגורים על יישובים חקלאיים. אין סיבה ששדה יעקב יהיה שונה".

אליאור ליאב, נציגת המשרד להגנת הסביבה בוועדה, חידדה: "שאלנו (את המושב, ש.ש) לגבי מבנים חקלאיים, הם לא ענו לנו. רק למה אנחנו לא מאשרים עוד מגורים. גם היום שאלתי איפה השטחים החקלאיים. לא הייתה להם תשובה".

בעקבות התנגדות הוועדה, בוטלה התוכנית להוספת 70 הווילות, אך אושר למושב להוסיף 27 נחלות. בדיון אחר, שהתקיים בוועדה לשמירה על שטחים חקלאיים פתוחים בינואר 2023, טען הלל זוסמן מרשות הטבע והגנים שמהלך זה תמוה. "אין סיבה להוסיף נחלות", אמר בדיון, "יש שם מספיק חקלאים שמעבדים את כל השטח למי שרוצה…הקצאת הנחלות לא מבטיחה כי בעלי הנחלות יעסקו בחקלאות".

התוכנית אושרה לבסוף לפני כמה חודשים, ומבירור עם מזכירות המושב עולה שהנחלות הוקצו ומי שקיבל אותן הם בנים של חברי האגודה. האם הם עוסקים בחקלאות? "חלק כן, חלק לא", הודתה אישה ממזכירות המושב מעברו השני של הקו כשהתקשרנו למזכירות לשאול, אך היא לא ענתה לשאלה אם מדובר בחקלאות לצורך פרנסה. 

לדברי אילן, הוועדה בראשותו אישרה את תוספת נחלות מכיוון שבדקה את ההיגיון התכנוני שבהן. ואולם בכל הנוגע להקצאת נחלות, הוועדה מסתמכת על אישורים של הרגולטורים של הקרקע — משרד החקלאות ורמ"י. "הבעיה היא שהם מסתמכים על החלטות משנות ה–70, לגבי האופן שבו מוקצות נחלות", אומר אילן, "אבל זו הרגולציה הקיימת היום. אין לי שום דבר נגד חקלאות. כאשר מקצים נחלות לחקלאים שבאמת באים לעבד את הקרקע, זה מבורך. אבל ברוב הפעמים זה לא כך". 

"היום אין משמעות לנחלה. מי שבא לשם לא עוסק בחקלאות. במקרה הטוב הוא משכיר. כולם משכירים ויש בכל מושב שניים־שלושה חקלאים גדולים ששוכרים את כל השטחים המשפחתיים ועושים מזה חקלאות גדולה", אמר נציג החברה להגנת הטבע

"אני לא יודע מי שתל ומי השקה"

בכפר אז"ר, מושב שכיום הוא חלק מהעיר רמת גן, לא רק שיש מעט חקלאים, גם בקושי נותרו בו קרקעות חקלאיות. "בכפר אז"ר יש כמה חקלאים שעיבדו את האדמות עבור כולם, בהסדרים שונים", אומר יזם ההייטק אורני פטרושקה, בעל נחלה במושב. "מאז שנות ה-30 עברו תהליכים בכל המושבים בארץ, בוודאי במושב כמו כפר אז"ר, שנמצא בלב גוש דן". 

רוב האדמות החקלאיות בכפר אז"ר, כ–1,200 דונם, הוחזרו בשנים האחרונות למדינה לטובת מיזמי תשתיות (רכבת קלה) או בניית שכונות מגורים. מלבד ארבעה דונמים חקלאיים שיש לכל חבר ליד הבית, נותרו בידי המושב 50 דונם אדמות חקלאיות בלבד, שאותם האגודה משכירה לחברי המושב. כך, קרקע חקלאית של המושב נהפכה לחלק משכונה בשם "גני אז"ר", דבר שהניב ל–76 החברים כ–175 מיליון שקל. רמ"י, מצדה, כדי לעודד השבת אדמות חקלאות לטובת בנייה, מאפשרת למושבים וקיבוצים לקבל זכות ייזום על 20% מהקרקע — וכפר אז"ר ערך מכרז בין יזמים וזכה לסכום הגבוה מחברת אלקטרה.

בין מקבלי הפיצויים היו גם בעלי הון כמו פטרושקה והיזם ואיש העסקים אהוד בן־ש"ך, שהוא גם יו"ר אגודת כפר אז"ר. מלבד זאת, בכפר קיבלו פיצויים גם על השבת אדמות חקלאיות אחרות, בגין הקרקע או על מה שנשתל עליה, גם אם מחזיקי הנחלות לא עיבדו אותה בפועל.

עניין זה עלה במסגרת סכסוך בין אחד מחברי המושב, ישראל נוימן, לבין האגודה בנוגע לקרקע משנות ה-30 שלטענת נוימן הייתה מוקצית למשפחתו, אך לא הועברה לחזקתה. בפסק דין שניתן ביולי האחרון הפסיד נוימן במשפט, אך עדויות מתוכו מלמדות משהו על מצב החקלאות בכפר. 

לדוגמה, בן־ש"ך, שהעיד שקנה את המשק ב–1983, נשאל בעדותו על ידי עו"ד אפרת אבירם-ואש, שייצגה את נוימן, אם כשרכש את המשק התחיל להיות חקלאי שמעבד חלקות חקלאיות. "הייתה תקופה שהשקיתי את השמוטי (זן תפוזים, ש.ש) שהיה חלק מהקרקעות", ענה.

ש: "הייתה תקופה ומתי היא הסתיימה?"

בן־ש"ך: "לא זוכר בדיוק".

ש: "והחלקות עמדו ככה מוזנחות ולא מעובדות?

בן-ש"ך: "חלק מהזמן".

ש: "ובחלק השני של הזמן, מה קרה איתן?"

בן־ש"ך: "חלקה אחת הייתה כל הזמן ריקה, ועל שתי חלקות גידלו עצים".

ש: "מי גידלו? מי הם שגידלו?"

בן־ש"ך: "לא יודע . זה האבא והבן עבדו (בעלי חברת עיבוד חקלאי ש.ש), אני לא יודע מי שתל ומי השקה ואם אחמד השקה או פועל תאילנדי קטף".

ממושב כפר אז"ר נמסר בתגובה: "המושב החזיר למדינה מעל 1,000 דונם שנמצאים כעת בפיתוח, וכעת יש בידי האגודה כ–50 דונם חקלאיים בלבד. כל החזרות הקרקע נעשו כדין, ולפי נהלי רמ"י".

אהוד בן־ש"ך סירב להגיב. 

קרקע חקלאית של המושב נהפכה לחלק משכונה בשם "גני אז"ר", דבר שהניב ל–76 החברים כ–175 מיליון שקל. רמ"י, מצדה, כדי לעודד השבת אדמות חקלאות לטובת בנייה, מאפשרת למושבים וקיבוצים לקבל זכות ייזום על 20% מהקרקע

"החברים לא יודעים אפילו איפה חלקות ב' שלהם"

המצב הזה לא נוגע רק למתי-מעט שהם בעלי ההון או כאשר מזדמנת עסקה למכירת נחלה. גם אנשים ממעמד הביניים שהם מחזיקי נחלה קרקעית, מצליחים להתפרנס ממנה, כסוג של השלמת הכנסה לא מפני שהם מעבדים את הקרקע, אלא מכיוון שהם משכירים אותה לאחרים לעיבוד חקלאי. על הקרקע לא ימהרו לוותר, אולי מפני הידיעה שתמיד יש סיכוי שיום אחד היא תהפך לנדל"ן. 

דוגמא לכך אפשר לראות במאבקם של שני זוגות חברים במושב בניה, הסמוך ליבנה. הם פרשו מחברות באגודה החקלאית השיתופית, ובהליך הזה ביקשו שיירשם על שמם גם חלקם בחלקות החקלאיות הנקראות 'חלקות ב' (החלקות המרוחקות מאזורי המגורים, ש.ש). זאת, על-אף שמעולם לא עיבדו אותם, מאז הגיעו למושב לפני כארבעים שנה. במרץ 2022 הם הפסידו בתביעה, ואולם מה שעלה ממנה הוא שבמושב עצמו יש רק ארבעה חקלאים המעבדים את הקרקע, כפי שעלה מעמדת המושב שהוצגה בכתב ההגנה. את יתר החלקות, כולל של שני זוגות התובעים, החליט המושב למסור לחברת עיבוד חיצונית שתעבד את הקרקע. 

מזכיר המושב, חנן כהן, נשאל בעדותו לגבי ההחלטה של המושב לנטוע פרדס משותף. "החלטנו לנייד את חלקות ב' (השטחים החקלאיים, ש.ש) בצורה כזאת שהעיבוד יהיה בצורה יעילה ביותר (…) החברים עצמם לא יודעים אפילו איפה חלקות ב' שלהם כי הם לא מעבדים אותן ולא עיבדו אותן מעולם", השיב כהן בעדותו. 

מסכסוך משפטי של המושב עם חברת העיבוד, בבעלות חקלאי במושב סמוך, עולה שמאז 2002 חלקות ב' מעובדות על-ידי אותה חברת עיבוד. זה לא מנע מחברי המושב לקבל פיצויים, כאשר חלק מקרקעות החקלאות נדרשו למדינה לצורך בנייה. הסכסוך בין המושב לבין המעבד, אגב, נגע לשאלה למי מגיע יותר פיצויים כאשר הקרקע הוחזרה למדינה לטובת בנייה. 

תוכנית הבנייה ביבנה מזרח, נגעה גם לאדמות של מושב סמוך, בית-גמליאל. גם שם, סכסוך משפטי פנימי חשף את העובדה שכמעט כל חברי המושב לא עוסקים בחקלאות. הסכסוך נגע לאנטנות טלפון סלולרי שהותקנו על-ידי חברות פלאפון וסלקום על שטח של אחת המשפחות שהתמזל מזלה וחלקת הקרקע החקלאית שלה התאימה, מבחינת המיקום, להצבת אנטנות סלולריות. המושב, מצדו, דרש את חלקו בטענה שהוא לא אישר את ההשכרה הזו. 

לפי עדותו של בעל הנחלה במהלך המשפט, הוא קיבל 7,500 שקל בחודש משתי החברות - 5,500 שקל מפלאפון ו-2,000 שקל מסלקום. נציג מטעם המושב שהעיד במשפט, התייחס לשאלת השכרת הקרקע לגורמים אחרים ואמר: "זה מקובל מאוד במושבים שחלק מהחברים מחכירים את חלקות ב' העומדות לרשותם לחברים אחרים". 

בהתייחס למצב בבית גמליאל אמר: "חלקה ב', החברים נוהגים להחכיר לכל מיני גורמים, אני לא אכנס למי". 

עורך-דינה של המשפחה ניסה להבין את ההיגיון, "אם לך מותר להשכיר את חלקה ב' שלך (…) למה עניינם של הלקוחות שלי שונה? כי התשואה יותר טובה? מה ההבדל? מה שאתה אומר פה במילים אחרות, כל עוד מדובר בהשכרה למישהו אחר ומגדלים תותים ומקבלים 2,000 שקל זה בסדר. אם יש תשואה יותר טובה ובמקרה הקרקע מתאימה לחברת סלולר אז מזה חבר האגודה, אף שהכול אושר, לא צריך ליהנות מההכנסה כיוון שזה לצנינים בעיני האגודה".

נציג המושב: "ועד האגודה רוצה שבמקרים כאלה, כל ההכנסה תתחלק בין כל החברים".

בפסק-הדין נקבע שיש לסלק את האנטנות ושכספי המחלוקת יועברו לרמ"י. בעל המשק, המושב וחברות הסלולר ערערו, וההליך עדיין מתנהל. 

אותם סכסוכים פנימיים חשפו כאמור, שמיעוט של תושבים עוסקים בפועל בחקלאות. עם זאת, כאשר שני המושבים נאבקו מול תוכנית הבנייה ביבנה־מזרח, שבה נלקחו מהם אדמות חקלאיות, טענו מרכז המועצות האזורית - לובי הפועל למען המרחב הכפרי שייצג את האינטרסים של היישובים בוועדות התכנון, בהתנגדות שהגיש, כי "מעבר לפגיעה בשטחים החקלאיים, יש לדון בהשלכות לאורך זמן על ביטול הענף החקלאי ביישובים מבחינה כלכלית וחברתית — התושבים נותרים חסרי תעסוקה ופרנסה לטווח הרחוק". 

בדיון עצמו אמרה נציגת המרכז המועצות האזוריות :"זו פגיעה שהיא בלתי הפיכה. פגיעה ביכולת הפרנסה שלהם. התושבים יוותרו חסרי תעסוקה. צריך לייצר להם איזה שהוא פתרון תעסוקתי".