2018 הייתה שנה משמעותית ביחסי ישראל ואיראן. במאי אותה השנה החליט נשיא ארצות-הברית דאז, דונלד טראמפ - שבקרוב ישוב לקדנציה השנייה שלו בבית הלבן - לסגת מהסכם הגרעין עם איראן שנחתם שלוש שנים קודם לכן, ובמקביל לחדש את הסנקציות על המדינה. מי שעודד את טראמפ לקבל את ההחלטה היה ראש-הממשלה בנימין נתניהו שראה אז (וגם כיום) את איראן כאויב הגדול והמסוכן של ישראל והמערב. על הרקע הזה מעניין לגלות כי בשנים הללו המשיך להתנהל מאחורי הקלעים הליך בוררות כספית בין ישראל לאיראן סביב חברת קצא"א (קו צינור נפט אילת-אשקלון), שבמסגרתו דורשת איראן מישראל פיצויים על השקעתה בחברה בסוף שנות השישים.

יתרה מזאת: לפי מסמכים שהגיעו לידי שומרים, בשלהי 2017, כשנתיים אחרי שמשרד האוצר הצהיר שאין בכוונת ישראל לשלם דבר לאיראן, הסכימה ישראל לנהל שיחות בניסיון להסדיר את הבוררות ארוכת השנים.

השותפות שהוקמה בסוד

קצא"א הוקמה בסוף שנות השישים על רקע סגירת תעלת סואץ לפני מלחמת ששת הימים. בבסיס הקמת החברה עמדה הקמת צינור שיזרים נפט איראני שיגיע לאילת לאשקלון, נפט שחלקו היה אמור לשמש את ישראל וחלקו יועד לאירופה. ההסכם בין הצדדים נחתם בפברואר 1968 וכעבור כשנה וחצי כבר זרם הנפט. בעקבות הקמת הצינור הוקמו גם בית זיקוק באשדוד וכן מיכלים לאחסון הנפט באילת ובאשקלון. למרות היקף הבנייה העצום ההסכם היה סודי ודבר קיומו נחשף לציבור רק שנים מאוחר יותר.

 ב-1978, עם תחילת המהפכה האיראנית, היה ברור שהשותפות מתערערת אולם ישראל עשתה מאמצים להציל את השותפות עד הרגע האחרון. כך למשל, לפי מסמכים שהגישה ישראל לבוררות, בין הצדדים הוסכם לאחר פרוץ המהפכה שאספקת הנפט לישראל תימשך גם ב-1979. למרות ההסכמות התבססות שלטון האיתוללות הביאה להפסקת שיתוף הפעולה. 

הסכסוך המשפטי בין ישראל לאיראן מתנהל מאז שנות התשעים ובעשרים השנים האחרונות מטופל במסגרת בוררות בינלאומית. הליך הבוררות למעשה נכפה על ישראל ב-2004 בהליכים משפטיים בינלאומיים, וב-2012 היא אף חויבה על-ידי בית משפט בצרפת (מקום מושבה של לשכת המסחר הבינלאומית) בתשלום הוצאות בהיקף של כמעט מיליון שקלים. קצצ"א יש להוסיף לדברים חסתה במהלך השנים תחת חיסיון שהטילה הממשלה לגבי התנהלותה ורק בשנים האחרונות, צומצם החיסיון והותרו לפרסם מעט פרטים ביחס לחברה, רובם בסוגיות הקשורות לאיכות סביבה. 

התביעות הוערכו בשבעה מיליארד דולר

איראן תבעה מישראל כספים, בשתי תביעות נפרדות שהיקפן הכולל הוערך בעבר על ידי כתב העת המשפטי, "Global Arbitration Review" בכ-7 מיליארד דולר. 

התביעה הראשונה נגעה לכ-50 משלוחי נפט גולמי משנת 1978 שעליהן לא קיבלה איראן לגירסתה תשלום. בשנים 2015-2016 ניתנו בתביעה זו שני פסקי-דין בבית-המשפט העליון בשוויץ - עיקרי וערעור, הקובעים שעל ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר בגין משלוחי הנפט הללו. 

באותו זמן, כאמור, הצהירה ישראל שאין בכוונתה לשלם, בין היתר בהסתמך על "צו המסחר עם האויב", שלגבי איראן נכנס לתוקפו ב-2011, ואוסר על העברת כספים לאיראן בהיותה מדינת אויב. יצוין כי מקור המשפטי ששוחח עם שומרים, העריך שהצו הזה לא יהווה מכשול להסדרת התביעות אם וכאשר יושגו הסכמות, היות והליכי בוררות בינלאומיים שונים במהותם מהליכים משפטיים רגילים. 

בתביעה השנייה, שנדונה במסגרת הבוררות, טענה איראן שלאחר ההפיכה ב-1979 ישראל הפקיעה את צינור הנפט ושאר התשתיות הקשורות למיזם, אך מגיע לה חלק בפירות הכלכליים שישראל המשיכה להפיק מהן בכל עשרות השנים שחלפו מאז. 

העמדה האיראנית מפרידה בין חברת הנפט הלאומית האיראנית (שהייתה השותפה בקצא"א) לממשלת איראן, ורואה בהן שתי ישויות שונות. מבחינת החברה, המהפכה האיראנית אמנם השפיעה עליה בבחינת "פורס מאז'ור" אך לא מונעת ממנה לדרוש את פירות השקעתה. 

 שאלה מרכזית בבוררות נוגעת לעובדה שלאיראנים אין מידע מספק על קצא"א. לטענתם המסמכים האחרונים שהם קיבלו בנוגע לקצא"א הם מלפני 45 שנה ומאז דחתה ישראל כל בקשה למידע על החברה. האיראנים מציינים שהם שומרים על זכותם לקבל כל מידע, לרבות מסמכים מהתקופה שלאחר ההפיכה באיראן, שעשויים לשפוך אור על יזמויות של קצא"א בשנים שחלפו. 

בכתבי הטענות מתייחסים האיראנים לעמדה הישראלית שלא היה ערך לחברות של קצא"א ב-1979, בין היתר בשל הפסדיה הכבדים, ולפיכך לא מגיע להם פיצוי. לפי האיראנים, מדובר בסוגיה להחלטה שיפוטית.

 בינואר 2018 נציגי ישראל ואיראן לבוררות - אלקס הרטמן הישראלי (שהלך לעולמו במארס השנה והחולף על ידי עורך-הדין נועם זמיר ממשרד ש.הורביץ) ומקבילו, עורך-הדין האיראני מוחסיין אגאחוסייני (שהלך לעולמו ב-2019) שלחו מכתבים נפרדים לעורכי-הדין שמייצגים את שתי המדינות בבוררות. תחת הכותרת 'הוראה' ציינו השניים את נכונתם של שני הצדדים להיכנס לשיחות על הסדרת תביעת הבוררות. לשם כך, לפי המכתב, הרשה הטריבונל הבורר לצדדים להגיש כתבי טענות מתוקנים ואף ציין לוחות זמנים להגשה. לפי המסמך, בין החודשים יולי לאוקטובר 2019 אמור היה להתקיים שימוע בן ארבעה ימים בז'נבה, ובו יידונו הטיעונים שיועלו. 

לפי מקור ששוחח עם שומרים, השימוע הזה נדחה וכלל לא ברור אם התקיים. עם זאת, התיק המשפטי עצמו עדיין 'חי'. המקור המשפטי איתו שוחח שומרים, העריך שהשנה האחרונה שבה הסכסוך בין ישראל לאיראן הסלים והפך לגלוי ולאלים, הקשה עוד יותר על תהליך הבוררות. 

"זה באמת הליך שנמשך הרבה מאוד שנים. אבל דבר אחד בטוח- יום אחד הוא יסתיים", אמר לשומרים מקור משפטי המעורה בנושא. 

משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה סירבו להתייחס לפניית שומרים בנושא.