לצד מילים קשות על "התרבות הרעה שמצאנו בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות ובקרב שליחי ציבור", ובנוסף לשורה של מסקנות והמלצות ביחס לראש הממשלה, המפכ"ל, שרים ושורה של בכירים נוספים, דוח ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון, שפורסם לפני כחודשיים, כולל גם עמודים רבים העוסקים באנדרלמוסיה הניהולית ועמוסת האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שמאפיינת את מתחם קבר הרשב"י, שאותו מנהלים ארבעה הקדשים שונים. הקדש, נקדים ונאמר, הוא ישות משפטית שמנהלת קרקעות, נכסים או כספים, שהקדישו בעליהם המקוריים בצוואתם לטובת מטרה ציבורית קונקרטית לפני שנים רבות. ברוב המקרים, כספי ההקדשים מועברים לפעילות עמותות שהוקמו במטרה לממש את יעדי ההקדש המקורי - שיטה שיוצרת סבך אינטרסים שאחריהם כמעט בלתי אפשרי לעקוב. כשמדובר בהקדשים דתיים – שהם רוב המקרים - התמונה רק הולכת ומסתבכת וזאת בשל חיבורים נוספים בין הקדשים שונים, שנהנים מאותו הנכס, ובעיקר בשל שקיפות אפסית.

מסקנות ועדת החקירה היו ברורות: חברי הוועדה המליצו בין היתר להפסיק את פעילותה של "ועדת החמישה", גוף שהוקם בניסיון להביא להסדרת הנעשה במתחם הקבר והורכב מנציגי ארבעת ההקדשים ונציג המדינה כיושב-ראש. יחד עם זאת, הם נותרו חלוקים בדעתם בנוגע לגוף שאליו צריך להעביר את סמכות ניהול: יו"ר הוועדה, השופטת בדימוס דבורה ברלינר, כמו גם חבר הוועדה אלוף במיל' שלמה ינאי, סברו כי יש להעביר את ניהול מתחם הקבר לידי המדינה, בעוד החבר השלישי בה, הרב מרדכי קרליץ, סבר שיש להעבירו להקדש אחר. 

זהו גם סלע המחלוקת, כאשר דוח ועדת החקירה לאסון מירון מספק הצצה נדירה אל התנהלותו של עולם ההקדשים – על ממדיו המשפטיים והניהוליים - ועל יחסיו המורכבים עם המדינה. ההקדשים פועלים בתוך "שטח הפקר" הנתון במחלוקת ממושכת בין משרד המשפטים לרבנות הראשית, מחלוקת שמקורה בכך שבישראל מתקיימות שתי מערכות חוק: מדינתית ודתית. שם נולדה ההפקרות הכללית במתחם קבר הרשב"י, שהביאה למותם של 45 בני אדם בלילה שבין ה-29 ל-30 באפריל 2021, ושם ממשיכים לפעול מאות רבות של הקדשים אחרים עם מעט מאוד בקרה ואכיפה.

ההקדשים פועלים בתוך "שטח הפקר" הנתון במחלוקת ממושכת בין משרד המשפטים לרבנות הראשית. שם נולדה ההפקרות הכללית במתחם קבר הרשב"י, שהביאה למותם של 45 בני אדם, ושם ממשיכים לפעול מאות רבות של הקדשים אחרים

הן בהקדשים ציבוריים והן בהקדשים דתיים ישנו נאמן, האחראי על כך שכספי ההקדש יועברו למטרות שאליהם הוא מיועד. הקדש דתי אמור להיות מנוהל על-ידי שלושה נאמנים ואילו בהקדש ציבורי יכול להיות נאמן אחד או חברה או עמותה. על ההקדשים הציבוריים מפקח רשם ההקדשים במשרד המשפטים ועל ההקדשים הדתיים מפקח בית הדין הרבני. זה המקום גם לציין, כי אחד הנדבכים הפחות מוכרים בתוכנית ההפיכה המשטרית ובהסכמים הקוליציוניים בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות והציונות הדתית, כפי שפורסם בשומרים עוד כשזו רק הושקה על ידי השר יריב לוין בינואר השנה שעברה, קובע כי יש למסד בחוק את רישום ההקדשים הדתיים בידי בתי הדין הרבניים.

האם תפקיד הרבנות לשמש כרגולטור בתחומים שכאלה והאם היא מסוגלת בכלל למלא את התפקיד? הנה הממצאים. 

אחד הנדבכים הפחות מוכרים בתוכנית ההפיכה המשטרית ובהסכמים הקוליציוניים בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות והציונות הדתית, קובע כי יש למסד בחוק את רישום ההקדשים הדתיים בידי בתי הדין הרבניים

מאחורי ההקדשים: בניינים, מגרשים, דירות וחנויות

בישראל ישנם כ-1,100 הקדשים דתיים המחזיקים במישרין או בעקיפין בנכסים שערכם הכולל נאמד במיליארדי שקלים. ברוב המקרים מדובר בנדל"ן בירושלים הקשור לחברה החרדית - בניינים, מגרשים, דירות וחנויות. האמרת מחירי הנדל"ן ועידוד הבנייה לגובה במרכזי הערים הובילה בשנים האחרונות לעלייה בשווי ההקדשים, למספר גדל והולך של עסקאות, ועוד ועוד פעולות לשינוי מטרות ההקדשים. שינוי שכזה מחייב את אישור בית הדין הרבני. במסמך של הנהלת בתי הדין הרבניים מ-2019 נכתב, כי "רוב ההקדשים הם אשכולות ענק בעלי ממשקים סבוכים, גלויים ונסתרים. הקדשים רבים מסורגים זה בתוככי זה עד כדי קונגלומרט – תלכיד של הקדשים, עמותות ואף חברות. משפחות ודמויות בתפקידי נאמנים ובעלי עניין בהקדש אחד מצויות לעתים מזומנות, במינונים כאלה ואחרים, גם בהקדשים "אחים" ו-"בני דודים".

ההקדשים בישראל נוצרו בשלוש תקופות עיקריות: בתקופה העות'מאנית ועד ל-1922 נדונו ענייניהם בידי בית הדין השרעי; בתקופת המנדט הם כוננו בפני בית הדין הרבני היהודי; ומהקמת המדינה ועד 1980, עם כניסתו לתוקף של חוק הנאמנות טופל הנושא בהתאם לחוק הבריטי - פקודת ההקדשות לצרכי הקדשה. 

במסגרת חוק הנאמנות נקבע, כי כלל ההקדשים בישראל יכנסו תחת פיקוח רשם ההקדשים במשרד המשפטים. אולם בפועל, רוב ההקדשים הדתיים לא נרשמו. מכאן, הלך הפיצול והעמיק עד שב-2022 קיבל בית הדין הרבני הגדול הכרעה דרמטית שבה הורה למאות הקדשים דתיים אחרים שלא להירשם במשרד המשפטים. המשמעות היא שמבחינת בתי הדין הרבניים, בידיהם נמצאת לא רק הסמכות לדון בסכסוכים הנוגעים להקדשים, אלא גם לשמש כגוף המפקח עליהם - מה שמגדיל את הפוטנציאל לאי סדרים. 

בבתי-הדין הרבניים טוענים מנגד, שהם מצליחים לפקח על ההקדשות טוב יותר מאשר משרד המשפטים. ב-2018, בניסיון להתמודד עם הביקורת עליה, לפחות למראית עין, החליטה הנהלת בתי הדין הרבניים ליצור תפקיד חדש - הממונה על ההקדשים הדתיים בבתי הדין הרבניים – זאת למרות שאין שום הוראת חוק המעניקה לה סמכות לכך. 

אולם בעוד שבאתר גיידסטאר של משרד המשפטים ניתן לקבל פרטים בנוגע להקדשים הציבוריים, המערכת הרבנית אינה חושפת מידע ביחס להקדשים הדתיים והדיונים בבתי הדין שלה סגורים, גם כשמדובר בבית הדין הרבני הגדול. כך למשל, נמנעה לאחרונה מהח"מ האפשרות להיכנס לדיון, שבו עמדה להתקבל הכרעה אם הקדשים מסוימים בירושלים הם דתיים או לא. 

מכספי ההקדש נהנית במשך השנים עמותה עם שם דומה, שבהיעדר יתומים מפעילה מסגרות חינוך לנוער חרדי. אחד מחברי הוועד המנהל הוא הרב הספרדי הראשי, יצחק יוסף

עדות לאופן שבו בתי הדין הרבניים נוהגים באקטיביות ניהולית בענייני ההקדשים הדתיים, ולא מתפקדים רק כרגולטור, ניתן למצוא בדוגמה הבאה: ביוני 2023 השתתפה הממונה על ההקדשים בבתי הדין הרבניים, עו"ד רחל ווזנר, בדיון של ועדת התכנון במחוז ירושלים, שדנה בהתנגדויות לפרויקט להקמת שני מגדלים על קרקע של הקדש בית היתומים ברחוב יפו בעיר (מכספי ההקדש נהנית במשך השנים עמותה עם שם דומה, שבהיעדר יתומים מפעילה מסגרות חינוך לנוער חרדי. אחד מחברי הוועד המנהל הוא הרב הספרדי הראשי, יצחק יוסף). ווזנר בחרה לתמוך בעמדת היזמים. היא הייתה אקטיבית גם כשקבוצה של מתפללים בבית הכנסת הפועל במקום הגישה בקשה, באמצעות עו"ד אורי לומברוזו, להגדיר אותו כאתר הנצחה עבור נופלי אצ"ל ולח"י (במקום ישנו לוח זיכרון) וזאת מחשש שהפרויקט הנדל"ני יביא לסגירתו. 

מדוע טורח הרגולטור להביע דעה בעניין תכנוני מבוהק? מבחינת בתי-הדין הרבניים, בית-הדין הוא "אביהם של ההקדשות", ולכן צריך לפעול גם להשבחת הנכס, כפי שנמסר בתגובה לשומרים. "מדובר בהקדש ותיק ונכבד אשר כונן בשנת תרפ"ה (1925) ומצוי תחת סמכותו של בית הדין הרבני", לשון התגובה. "בהתאם לכך הוגשה על ידי ההקדש, באמצעות נאמניו ובעל תפקיד מטעמם, תוכנית השבחה אשר כוללת פיתוח שטחי ההקדש ושימור האתרים ההיסטוריים בו, ביניהם בתי הכנסת קהל ציון ואחדות ישראל.

"עו"ד ווזנר אמונה, מתוקף תפקידה, על ניהול מערך ההקדשות הדתיים בהנהלת בתי הדין הרבניים ובכלל זה על יישום החלטות בתי הדין בענייני הקדשות. במסגרת זו היא פעלה ופועלת לוודא כי החלטות בית הדין בעניין ההקדש מיושמות וכי זכויות ההקדש לא יפגעו חלילה. אנו מברכים על כך שפעילות זו נשאה פרי וכי תוכנית ההשבחה האמורה אושרה לאחרונה, דבר שיביא להשאת פירות ההקדש אשר ישמשו למטרות ציבוריות חשובות".

בעוד שבאתר גיידסטאר של משרד המשפטים ניתן לקבל פרטים בנוגע להקדשים הציבוריים, המערכת הרבנית אינה חושפת מידע ביחס להקדשים הדתיים והדיונים בבתי הדין שלה סגורים, גם כשמדובר בבית הדין הרבני הגדול

הפרשה שגרמה לזעזוע בתוך הממסד הרבני

אחד ההקדשים הגדולים ביותר בירושלים הוא הקדש עץ חיים, שהוא למעשה שרשרת של הקדשים במרכז ירושלים ובכניסה לעיר, שמהכספים שלהם נהנתה במשך שנים עמותה בשם זהה. במהלך 2018 נכנסה העמותה לפירוק בשל אי-סדרים חמורים בפעילותה וביולי 2019 נעצרו ארבעה נאמנים בהקדש ויועץ נדל"ן בחשד שמכרו לעצמם או למקורביהם נכסים של ההקדש תוך גריפת רווחים עצומים. התיק הפלילי נגד החמישה נסגר בפברואר 2021 מסיבות שאינן ידועות - במשרד המשפטים טוענים שהם מנועים מלפרט את עילת הסגירה - אך הליכי פירוק העמותה נמשכו.

לפי בקשה שהגיש לבית המשפט במרץ 2021 מפרק עמותת עץ חיים, עו"ד רונן מטרי, שפרטיה נחשפים כאן לראשונה, עולה כי ארבעת חברי ועד העמותה ועובד של העמותה, בנו של אחד מחברי הוועד, שלשלו לכיסם סכום כולל של כתשעה מיליון שקל בשנים 2016-2010 וכי כספים נוספים הועברו לבני משפחותיהם. 

לפי הבקשה, הדבר התאפשר לאחר שנכסים שהיו בבעלות ההקדש נמכרו, ובכספים שהתקבלו נרכש בית אבות בשם "נוה שמחה" בירושלים. בית האבות, לטענת המפרק, שילם לחמישה משכורות במשך שנים למרות שהם לא עבדו בו. הכספים, הוא מוסיף וטוען, שולמו להם עבור פועלם כחברי ועד העמותה, דבר שאסור לפי חוק העמותות. בין היתר, הסתמך עו"ד מטרי על שיחות שערך עם החמישה.

שלושה מהחמישה הם בני משפחת טוקצ'ינסקי – יוסף, צבי-אריה וחיים, שהיו חשודים בתיק הפלילי שנסגר, והשניים הנוספים הם הרב נתנאל לינדר, שאף הוא היה חשוד בפרשה, ועו"ד יוסי שחור. מלבד חיים, כולם היו בשלב זה או אחר חברי ועד עמותה ונאמנים בחלק מהקדשות עץ חיים. 

עו"ד מטרי ביקש מבית המשפט להורות על החזרת הכספים שקיבלו החמישה לקופת הפירוק של העמותה בתוספת ריבית והצמדה. בתגובה לבית המשפט טענו בני משפחת טוקצ'ינסקי, כי הכספים הגיעו להם כשכר, מתוקף היותם דירקטורים בבית האבות ועל עבודת הפיקוח במקום (על-אף שהודו כי אין להם ידע בענף הסיעוד). עו"ד שחור טען כי התשלום ניתן לו בעבור שירותים לבית האבות, ובכלל זה טיפול במשכורות ובקרה על ההוצאות. לטענתו, השכר שקיבל (15 אלף שקל בחודש) היה הוגן ולפי תנאי השוק. בקרוב צפוי בית המשפט להכריע בנושא.

"הדחת הרב שטסמן תיטיב עם בעלי אינטרסים המצויים בסביבתו הקרובה של הרב לאו", כתבו ארבעת היועצים המשפטיים

הנתבע החמישי - הרב לינדר - הגיע להסכם פשרה חסוי עם המפרק מטרי והחזיר כספים. במהלך ההליך הוא טען שבמשך שנים שילם להחזקת כוללים ומימן מלגות לאברכים וכי את התשלום שקיבל מבית האבות יש לראות כהחזר על חלק מהוצאותיו ולא כשכר. 

פרשת עץ חיים גרמה לזעזוע ולחילופי האשמות בתוך הממסד הרבני. במכתב חריף ששלחו עוד בינואר 2019 היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, עו"ד שמעון יעקובי, ושלושה יועצים משפטיים אחרים בבתי הדין הרבניים, לייעוץ המשפטי לממשלה, הם האשימו את הרב הראשי האשכנזי (שהוא גם נשיא בית-הדין הרבני הגדול), דוד לאו, בכך שהדיח את הדיין שלמה שטסמן, אז ראש בית-דין מיוחד להקדשות, שדרש לחקור חשדות לשחיתות בהקדשים ועמותות חרדיות, כולל אלה הקשורות לעץ חיים. "הדחת הרב שטסמן תיטיב עם בעלי אינטרסים המצויים בסביבתו הקרובה של הרב לאו", כתבו ארבעת היועצים המשפטיים. 

הרב לאו סירב להגיב לדברים. בעבר, בהמשך לפרסומים בנושא הוא דחה את הטענות וטען, כי היה מדובר בשיבוצים מחדש של הדיינים.

לפי בקשה שהגיש לבית המשפט מפרק עמותת עץ חיים, שפרטיה נחשפים כאן לראשונה, עולה כי ארבעת חברי ועד העמותה ועובד של העמותה, בנו של אחד מחברי הוועד, שלשלו לכיסם סכום כולל של כתשעה מיליון שקל, וכי כספים נוספים הועברו לבני משפחותיהם

140 דירות במרכז העיר, נכסים במיליארד שקלים

הקדש גדול אחר בירושלים הוא הקדש הוועד הכללי, שנוסד באמצע המאה ה-19, כדי לתמוך ביהודי היישוב הישן. כיום, ההקדש מחזיק בנכסים בשווי של למעלה ממיליארד שקלים בירושלים, בין היתר גם בלפחות 140 דירות בשכונת נחלאות במרכז העיר. מי שנהנו במשך השנים מכספי ההקדש הן שתי עמותות - "אוצר החסד" ו"הוועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס". שתיהן נוהלו מאותם המשרדים ועל-ידי אותם האנשים. היה להם גם את אותו עורך דין - רפאל שטוב. ממצאים אלו עלו בבדיקה שערך רשם העמותות לפני מספר שנים.

ביולי 2020 הוציא בית המשפט המחוזי בירושלים צו פירוק לעמותות הוועד הכללי ומינה כמפרק את עו"ד עמית לדרמן. צו הפירוק ניתן גם בהסתמך על ממצאי רשם העמותות שמהם עלה בנוסף, כי עמותת הוועד הכללי לא עוסקת במתן הלוואות - דבר שאמור להיות אחת הפעולות המרכזיות שלה. עוד התברר כי במקרה של אוצר החסד, הדוחות הכספיים לשנים 2017-2012 הראו מגמת ירידה משמעותית בהכנסות משכירות למרות שלא היה שינוי בהיקף הנכסים.

מלבד זאת, כנגד הקדש הוועד הכללי נוהל הליך משפטי בבית הדין הרבני, שבמסגרתו הוחלף נאמן ההקדש, הרב אריה דביר, בעו"ד מטרי. בהחלטת בית הדין הרבני בנובמבר 2018 בעניין זה נכתב: "מצאנו ליקויים יסודיים בהתנהלות (...) אשכול ההקדשים הוועד הכללי אינו מנוהל ע"י נאמן ההקדשים (דביר, ש"ש) אלא ע"י שטוב העושה בהקדשים כבתוך שלו (…) נכסי הקדשים ששווים מאות מיליוני שקלים שוכבים כאבן שאין לה הופכין. לא נעשו כל פעולות שיש בהם ממש לפעול להשבחתם ובכך להשיא את פירותיהם. והחמור מכל - הוועד הכללי אינו מחלק תמיכות וניתן לקבוע חד-משמעית שאינו פועל ליישום מטרותיו - תורה, צדק וחסד".

עו"ד שטוב והרב דביר ערערו לבית הדין הרבני הגדול ונדחו. שתי העמותות הכחישו את הטענות בפני בית הדין הרבני וגם בהליך הפירוק בבית המשפט המחוזי, אך השופט אביגדור דורות דחה את הדברים וקבע, כי הם "מעידים על התנהלות לעומתית, הנגועה לכאורה בהיתממות ובתחבולות".

סוגיות הקדש הוועד הכללי טרם הסתיימו. בינואר 2023 הגיש המפרק לדרמן בקשה לבית המשפט המחוזי, כדי שימונה גם לנאמן ההקדשות, במקום העמותות. ואולם, כעבור שנה פסק בית הדין הרבני האזורי בירושלים, שהקדשות הוועד הכללי הם הקדשות דתיים, כלומר יהיו נתונים לפיקוח בתי-הדין הרבניים. הפרקליטות ערערה על ההחלטה בפני בית הדין הרבני ובסוף חודש מרץ התקיים דיון בנושא. הנהלת בתי הדין הרבניים סירבה להעביר את פרוטוקול הדיון לשומרים. 

מבתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "המסמכים שהתבקשו הינם מסמכים מתיקי בית הדין. משכך יש לפנות בהתאם להוראות הדין אל בית הדין הרלוונטי בבקשה מתאימה, וזאת בהתאם לתקנות הדיון".

עו"ד שטוב מסר בתגובה: "מה שבית הדין הרבני אמר הוא עלילה שפלה, ללא ביסוס עובדתי". 

הרב דביר מסר בתגובה: "מוניתי מטעם בית הדין הרבני לפני כ-20 שנה לפקח שהדברים מתנהלים נכון מבחינת ההקדשים. רק חלק מהנכסים הם של ההקדש, הרוב של העמותה. ההתנהלות של ההקדש הייתה תקינה לחלוטין". 

מדוע טורח הרגולטור להביע דעה בעניין תכנוני מבוהק? מבחינת בתי-הדין הרבניים, בית-הדין הוא "אביהם של ההקדשות", ולכן צריך לפעול גם להשבחת הנכס. עו"ד ווזנר, כך נמסר, "פעלה ופועלת לוודא כי זכויות ההקדש לא יפגעו חלילה"

לא רק בירושלים: ההקדש בת"א כ"פרה חולבת"

הקדשים דתיים קיימים לא רק בירושלים וישנם כמה גם בתל אביב. אחד מהם הוא "שערי תורה" באזור שכונת נווה צדק. בשנות השישים ביקשו נאמניו לשנות את ייעודו לטובת הקמת כולל לאברכים ורבה הראשי של תל-אביב דאז, איסר אונטרמן, אישר זאת. במקום קם כולל קטן ולצידו חניון שהניב הכנסות מהן נהנתה עמותה עם השם הזהה שערי תורה, שהוקמה כדי לתפעל את הקמת הכולל.

ב-2009, עם התפתחותה של נווה צדק כשכונה יקרה ומבוקשת, ועל רקע חובות שצברה העמותה, פנו הנאמנים לבית הדין הרבני כדי שיאשר את מכירת הקרקע ליזם יהודי-אמריקאי שבמשך שנים היה בין התורמים לעמותה. הקרקע נמכרה, עברה כמה בעלויות וכעת עומד לקום במקום מיזם יוקרתי בשם "הרב קוק רזידנס" (היות ששם עמד בעבר ביתו של הרב הראשי בתקופת המנדט, הרב אברהם יצחק הכהן קוק).

ב-2020 כתבה עו"ד רחל שקרג'י, לשעבר הממונה על ההקדשים בבתי הדין הרבניים, דוח ובו נמתחה ביקורת על עסקאות נדל"ן שביצעו נאמני ההקדש, ובכלל זה רכישת קרקע בפתח תקווה ומשרדים בבניין מידטאון בתל אביב. "למרבה הצער, הקדש שנועד להיות בית ספר נהפך לעסק נדל"ני שבו בוצעו בתוך שנים מעטות כמה עסקאות משמעותיות ובלתי מובנות", כך שקרג'י. "נראה כי הנהנים העיקריים מהן היו עורכי דין ומתווכים שזכו לעמלות נדיבות, ולא ההקדש. דומה כי ההקדש נהפך ל'פרה חולבת'". לדבריה, סך העמלות ששולמו לעורכי דין ומתווכים במשך עשור הצטבר ל-1.2 מיליון שקל.

המעמד המשפטי של הקדש שערי תורה, המממן כאמור את פעילות העמותה, מצוי כיום בבירור. הגדרתו "הקדש דתי-ציבורי" נובעת מכך שהוא נוצר בתקופה העות'מאנית, שבנוגע אליה הסכסוכים נדונים בערכאה אזרחית, אך משמש למטרות דתיות. עניין זה מצוי בלב המחלוקת שהתגלגלה לפתחו של בג"ץ (ראו פירוט בהמשך הכתבה).

ממשרד המשפטים נמסר לשומרים בתגובה, כי "הקדש שערי תורה נרשם בפנקס ההקדשים ב-26 באוקטובר 2021 כהקדש ציבורי-דתי (מעמד בבירור) מאחר והוא מנוהל בפועל בבית דין רבני וכונן במקור בתחילת המאה ה-20 בבית הדין השרעי. יצוין כי הרישום בפנקס ההקדשים הינו דקלרטיבי בלבד. בימים אלה, מתקיימים הליכים משפטיים בנושא הקדשים ציבוריים דתיים".

מהקדש שערי תורה לא נמסרה תגובה עד מועד פרסום הכתבה.

ב-2009, עם התפתחותה של נווה צדק ועל רקע חובות שצברה העמותה, פנו הנאמנים לבית הדין הרבני כדי שיאשר את מכירת הקרקע ליזם יהודי-אמריקאי שבמשך שנים היה בין התורמים לעמותה. כעת עומד לקום במקום מיזם יוקרתי

כל הדרכים מובילות לבג"ץ. גם הפעם

כמו נושאים טעונים במחלוקת אחרים בציבוריות הישראלית, גם סוגיית ההקדשים מתגלגלת כעת לפתחו של בג"ץ. זאת לאחר שביולי 2022 הגישה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול האוסרת על הקדשים דתיים להירשם בפנקס של משרד המשפטים. כלומר, זרוע אחת של המדינה, זו שאמורה להיות הפרשנית הבלעדית של החוק בעניין ההקדשים, פנתה לבית המשפט בבקשה לסעד כנגד זרוע שלטונית אחרת – זו הרבנית.

בג"ץ, יש לציין, לא ראה עצמו בעבר כערכאת ערעור להחלטות בית הדין הרבני הגדול, ובמספר עתירות נמנע מלהתערב והחליט כי זו תיעשה רק במקרים נדירים, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי או בעניינים שבהם נדרש סעד מן הצדק.

הפרקליטות מצדה טוענת, כי במקרה הנ"ל יש לכל הפחות חריגה מסמכות. בדיון שהתקיים בדצמבר 2023 ניסו השופטים להסביר לצדדים שהפתרון צריך להיעשות בחקיקה. נציגת היועמ"ש, עו"ד נטע אורן, הגיבה ואמרה כי בעשור האחרון נעשו ניסיונות רבים לפתור את המחלוקת בכנסת, ללא הצלחה. "יש טעמים פוליטיים שמעכבים את הדבר הזה. הוא לא קורה כבר שנים", ציינה והוסיפה, כי "מוצגות בפני בית המשפט תעודות שנחזות להיות ציבוריות, עם סמל מדינת ישראל, הניתנות על ידי גורם שלא מוסמך לעשות זאת... פנקס רישום עם מספרים מומצאים... כולנו מבינים את המשמעות בכל הקשור לצדדים שלישיים, לסוגיות של הלבנת הון, להתקשרויות מול בנקים. לטובת הציבור שהנושא הזה יהיה שקוף ומוסדר".

"כולנו מבינים את המשמעות בכל הקשור לצדדים שלישיים, לסוגיות של הלבנת הון, להתקשרויות מול בנקים. לטובת הציבור שהנושא הזה יהיה שקוף ומוסדר"

מנגד, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, עו"ד שמעון יעקובי, האשים בדיון, כי "אם נעשים דברים שהם בניגוד לאינטרס הציבורי, הרי שהם נעשים על-ידי אנשי משרד המשפטים", וטען כי מי שעיכב את הסדרת הליכי הפיקוח הוא מי שהיה אז המשנה ליועמ"ש, ארז קמיניץ. "בכל התקופה הזאת אנחנו מנהלים את הפיקוח על ההקדשים בפועל", אמר יעקובי. "במבט לאחור, צר לי לומר שמשרד המשפטים מנסה להשתלט על ההקדשים הדתיים ולנהל אותם. זאת התכלית של המהלך הזה". 

מבחינת משרד המשפטים, הפיקוח על ההקדשים הדתיים נועד לצמצם את השחיתות ולהכניס יותר סדר ושקיפות למערכת הרבנית. "החשש", אומר בכיר לשעבר בפרקליטות, "הוא שיורשים של נאמנים מקבלים את הכסף של ההקדשים או נכסים ומוכרים לאחרים, או שמביאים את זה לאישור של דיינים, שמוכרים נכס ששווה 100 מיליון שקל ב-50 מיליון שקל. באמצע יש כל מיני משפחות חזקות בעולם החרדי שמתערבות. עם כל הכבוד ליחידה שהם הקימו (הממונה על ההקדשים הדתיים בבתי הדין הרבניים, ש"ש), למשרד המשפטים יש תשתית הרבה יותר טובה לטיפול בעניינים כלכליים סבוכים כאלו מאשר בתי דין רבניים".