במשך קרוב לשנתיים וחצי הייתה שלומית אם חד הורית לקרן (שמותיהן של השתיים בדויים). היא ידעה מראש כי זו תהיה הורות קצובה בזמן, רק לא מה בדיוק יהיה משכו. "הייתי איזושהי קובייה, או 'מכל' שמכיל את הילדה ומגדלת אותה", היא מתארת.

קרן הגיעה אליה בתחילת 2019, כשהייתה בת שמונה חודשים. רשויות הרווחה הכריעו אז כי אמה הביולוגית, מבקשת מקלט מאריתריאה, אינה יכולה לדאוג לצרכיה. שלומית נבחרה להיות לאם אומנה — עם כוכבית. בשוני מאומנה לילדים ישראלים, אותם אפשר לאמץ כעבור כמה שנים, במקרה של ילדי זרים המצב מסובך יותר, ודאי כשאלה בעלי אזרחות של מדינה שלישראל אין קשרים עמה. הכל התנהל על מי מנוחות בשנתיים הראשונות, אבל אז התבשרה שלומית כי הוחלט להוציא את הילדה מביתה. זאת אף על פי שלא היו לה קשיים לגדלה ועל הנייר לא היה כל שינוי בסטטוס של המקרה. אולי מלבד דבר אחד: הטיפול בתיק הועבר מלשכת הרווחה של לב תל אביב לידי מסיל"ה; אגף הרווחה של עיריית תל אביב המסייע לזרים וחסרי מעמד.

שלומית לא הייתה היחידה שחשה כך. לשומרים ולהארץ הגיעו עדויותיהן של ארבע משפחות אומנה לילדים זרים, השוטחות סיפורים בעלי קווי דמיון רבים. משפחה נוספת תיארה בפורומים סגורים סיפור דומה. לכולם טענה אחת עיקרית — שינוי התמונה לרעה הגיע ברגע שתיק האומנה הועבר מלשכות הרווחה השונות למסיל"ה (תהליך שהושלם בשנים האחרונות). מאז לדבריהן, הן ספגו יחס מזלזל, איומים, שקרים — לטענתן גם בפני בית המשפט — התעלמות מחוות דעת מקצועיות והתנהלות כללית שמטרתה להחזיר את הילדים לאמהות הביולוגיות בכל מחיר — גם על חשבון טובתם של הקטינים. "חצי השנה האחרונה עם קרן הייתה בלתי נסבלת ברמה הרגשית", אומרת שלומית, "הרגשתי שאני כל הזמן נמצאת תחת טרור של מסיל"ה". היא מספרת כיצד כבר בוועדה הראשונה מאז שינוי האחראים הוחלט על כיוון של החזרה לאם הביולוגית. "מאז", היא מספרת, "הכל הלך והידרדר".

שלומית מתייחסת ל"ועדת תכנון וטיפול" של מחלקת הרווחה, ההליך שבו נבחנת לפחות אחת לשנה ההצדקה להמשיך בקיומה של האומנה. מי שמקבל או דוחה את ההמלצות של הרווחה הוא בית המשפט לענייני משפחה. במקרה שלה, כאן ניתנה החותמת להידרדרות. תהליך ההחזרה היה מהיר מאוד, מהיר מדי לדעתה. בתקופת האומנה קרן לא שהתה ולו פעם אחת בביתה של האם הביולוגית יותר מ–24 שעות ברצף, ותמיד בסופי שבוע, כשהאם בבית ואין צורך לקחת את הילדה לגן. "לאורך התהליך אמרתי שיתנו לילדה להיות אצל האמא הביולוגית יותר מכמה שעות אחר הצהריים, שתצטרף אולי בבוקר להביא אותה לגן", מספרת שלומית. "מאוד נוח לגדל ילדה בסופי שבוע, אבל איפה קצת התנסות עם שגרה יומיומית?". לדבריה, היא רצתה להעלות את הנושא בפני אנשי מסיל"ה, אבל נאמר לה "במפורש שהאמא לא יכלה לקבל אותה באמצע השבוע כי היא עובדת". שלומית הבינה שמשקרים לה. "ידעתי שהאמא כבר כמה חודשים בלי עבודה, ובסופו של דבר דיברתי עם קולגה וגם סידרתי לה עבודה". אבל המקרה הזה היה רק סימפטום: "היו כל מיני דברים שגיליתי שהם (מסיל"ה) לא היו כנים איתי".

מסיל"ה אינו אגף רווחה עירוני רגיל. ראשית דרכו כלל אינה בבניין מעל כיכר רבין, כי אם כעמותה. במובנים מסוימים הוא עודנו כזה: לצד התקציב העירוני הוא ממומן מתרומות. לצד עובדים, יש בו מתנדבים. אולם תחת גג העירייה הוא הגדיל מאוד את יכולת השפעתו וכיום מסייע לכ-30 אלף מבקשי מקלט וזרים הנמצאים בתל אביב, מתוכם כ-1,200 ילדים בסיכון.

בכל האמור בחוויה של שלומית, היא לא הרגישה רוח נתינה יוצאת דופן. להפך, שאין עם מי לדבר. "העובדות הסוציאליות של מסיל"ה לא טרחו לבוא איתי באיזשהו שיח", היא מסבירה. "פעם הן ביקרו בבית שלי לקראת אחת הוועדות, כי הן מחויבות על פי חוק. אני כל הזמן אמרתי שאשמח להיות איתן בקשר, ושאשמח אם נדבר ונחשוב ביחד מה טובת הילדה". אולם לדבריה זה היה כמו לדבר אל הקיר. בתקופה שקדמה לחזרה של קרן אל האמא, שלומית שמה לב שהיא חוזרת "מאוד רעבה או מאוד עייפה, אבל לא הייתה שום התייחסות לזה".

זה לא היה חריג. שלומית סיפרה כי כאשר התלוננה על התנאים בבית האם הביולוגית, התלונות לא טופלו. "ביקשתי התייחסות רצינית לזה ואמרו לי 'זה מטופל, זה מטופל'. אני גרה בישראל, אני יודעת מה זה מטופל. בדרך שבה זה נאמר הייתה לי תחושה שזה מטואטא מתחת לשטיח".

לשומרים ולהארץ הגיעו עדויותיהן של ארבע משפחות אומנה לילדים זרים, השוטחות סיפורים בעלי קווי דמיון רבים. לדבריהן, מאז שתיק האומנה הועבר מלשכות הרווחה השונות למסיל"ה, הן ספגו יחס מזלזל, איומים, שקרים - לטענתן גם בפני בית המשפט - גם על חשבון טובתם של הקטינים. "חצי השנה האחרונה עם קרן הייתה בלתי נסבלת ברמה הרגשית", אומרת שלומית, "הרגשתי שאני כל הזמן נמצאת תחת טרור של מסיל"ה""

מה"מחסן" לבית

לפי נתוני משרד הרווחה, נכון ל-2021 היו 5,470 ילדים במשפחות אומנה (רובם אצל בני משפחה), כ-60 מתוכם ילדי זרים. הפער הכמותי איננו ההבדל היחיד בין שתי הקבוצות. בעוד שילדים ישראלים הם ברי אימוץ בידי המשפחות האומנות כעבור שנים ספורות, כדי לאמץ ילדים זרים, דרושה הסכמת מדינתם המקורית. פעמים רבות זוהי גם סוגיה מדינית שמערימה קשיים, בלשון המעטה. במקרה של אריתריאה, גם אין טעם לנסות, אומרים גורמי רווחה. לדבריהם, לאחר מקרה מתוקשר שאירע לפני כשנתיים, הודיעה הממשלה הדיקטטורית של המדינה האפריקאית לישראל כי היא אינה מאשרת אימוץ מלא של ילדיה. מסרים דומים הועברו גם מהפיליפינים ובאחרונה גם מאוקראינה בעקבות הגעת גל הפליטים. מצב זה מותיר גם את הורי האומנה וגם את הילדים עצמם במעין לימבו.

כלפי חוץ נדמה שהם ככל הילדים המאומצים, אך בפועל מעמדם נגזר מזה של אמם הביולוגית. ולכן, על אף שמדובר במספר מאוד קטן של ילדי אומנה זרים, משרד הפנים מסרב לתת להם מעמד, ולו ארעי. דבר זה מתבטא בקושי לקבל שירותים מהמדינה, וגם בסוגיות שהן על פניו טריוויאליות — כמו היעדר אפשרות לטוס עם משפחת האומנה לחו"ל, כי אין להם מספר תעודת זהות או דרכון. אלה מהם שמגיעים לגיל 18 (ועל פי חוק מוצאים בשלב זה מאומנה) "נזרקים" לאזרחות חסרת אזרחות — כלומר בלא ביטוח בריאות וזכויות סוציאליות, שעבור לפחות חלקם היו עניין של מה בכך במשפחת האומנה.

נדב בושם ובן זוגו חזי כהן, הורי האומנה היחידים שהסכימו להיחשף בכתבה זו בשמם האמיתי, ניסו לתת לאדם (שם בדוי) את התחושה שהוא בן בית עוד לפני שהפכו רשמית למשפחת האומנה שלו. הסיפור שלהם מתחיל ב–2013, שנה שבה התנדב כהן באחד מגני הילדים של הקהילה הזרה בדרום תל אביב, שזכו לכינוי "מחסני הילדים". באחד הימים שם לב כי אף הורה לא בא לאסוף את אחד הפעוטות. לאחר בירור קצר שעשה הבין כי לאמו הביולוגית יש קשיים לטפל בבנה, שהיה אז כבן שנתיים. לדבריו, נוצר אז סידור, בידיעת האם, שלפיו הפעוט ישהה בסופי השבוע אצל בני הזוג. כאשר רשויות הרווחה גילו על כך, הן ביקשו תחילה להפסיק את הסידור הנ"ל, אך בסופו של דבר הסכימו להפוך את הזוג באופן רשמי להורי האומנה של אדם. 

במשך שש שנים זו הייתה שגרה שלא הופרעה, עד שב–2019 ביקשה האם הביולוגית לחזור לתמונה. הם לא התנגדו, להפך ("שמחנו מזה"). אולם המסלול שקבעו העובדות הסוציאליות במסיל"ה היה מהיר במיוחד. "ממפגש פעם בשבועיים ישר למפגש פעם בשבוע, ממפגש של שעתיים למפגש של ארבע שעות", מספר בושם. "הן רצו נורא מהר, בלי לראות את האנשים. לא רק אותי ואת חזי, אלא גם את הילד ואמו — וגם בלי באמת לטפל באם ולתת לה את הכלים הנדרשים". 

לדבריהם, אדם היה חוזר מתוסכל מהמפגשים עם האם. "הוא היה אומר 'היא יושבת איתי בגינה ציבורית ומשחקת בפלאפון, או 'היא עזבה אותי בגינה ציבורית לשעתיים ונעלמה'. כשסיפרנו את זה הן (במסיל"ה) אמרו שאנחנו ממציאים, ואחר כך אמרו שהוא (הילד) ממציא", נזכר בושם. לדבריו, גם הפסיכולוגית שהייתה מעורבת בסיפור, מטעם עמותת האומנה המפקחת, התנגדה להאצה של המפגשים, "כי היא אמרה שזה לא תורם לקטין — וברגע שזו הייתה חוות הדעת שלה היא הוצאה מהתהליך".

לדברי בושם, כל תלונה שהוא ובן זוגו העלו בנוגע לתהליך ההחזרה לאם הביולוגית, חזרה אליהם כבומרנג — גם כאשר דובר על טענות שהעלה הילד עצמו. "היה תאקל גדול כשהם (מסיל"ה) רצו שהוא יישן בבית של האמא פעם בשבוע במקום פעם בשבועיים, ו(שהמפגשים איתה יוארכו) משעתיים לארבע שעות. אז הוא אומר שאין שם אוכל, או שאין שם נייר טואלט בבית. כשאנחנו אומרים את זה, אז אומרים לנו שאנחנו מנסים לסכסך או להשחיר את פני האמא, במקום לטפל בזה".

ההסלמה ביחסי הזוג מול מסיל"ה הואצה בספטמבר 2019, אז נערכה ועדת תכנון טיפול כדי להכריע על עתידו של אדם לשנה שלאחר מכן. לדברי בושם, הוא וכהן יודעו על הוועדה רק יום לפני הדיון, ומשלא יכלו להגיע, הוא נערך בלעדיהם. הוחלט שם כי אדם יחזור סופית לאמו הביולוגית בתוך שלושה חודשים.

אמנם להורי האומנה גם כך אין מעמד בהליך המשפטי, אך מקובל שהם כן נשמעים בוועדה, לצד הקטין המיוצג בידי אפוטרופוס ועמותת האומנה (גוף פרטי שמכשיר את הורי האומנה ומפקח עליהם באופן שוטף) — לפני שמחלקת הרווחה מגבשת המלצה שמוגשת לבית המשפט לענייני משפחה המחליט בעניין. במקרה זה, הם אומרים היום, נגזר עליהם לשמור על שתיקה. 

אבל זה היה רק קדימון לפיצוץ. זה אירע זמן קצר אחר כך, עוד לפני מועד ההחזרה הרשמי. בתום אחת הפגישות עם אמו, מספר בושם, אמר להם אדם שבישרו לו שהוא "הולך לישון עכשיו עם אמא", ממש באותו יום, בהפתעה. "בכלל לא יידעו אותנו", אומר אב האומנה. "לא היה לו כלום — לא בגדים, לא ילקוט למחר. כלום. אז חזי כבר מהסטרס התעצבן ופתח פה". מכאן ההידרדרות הייתה מהירה, במסיל"ה פנו לבית המשפט וביקשו להוציא צו הרחקה לילד מבני הזוג ("טענו שאנחנו מחבלים בקשר עם האמא", אומר בושם). הבקשה התקבלה, בדיון שבו שני הורי האומנה כלל לא נכחו. 

למחרת הדיון הגיעה עובדת סוציאלית מצוות מסיל"ה לבית הספר של אדם בליווי שוטר. "לקחו אותו ואמרו לו 'אתה הולך לגור עם אמא שלך, ואת אבא ואבא לא תראה עד גיל 18'", טוען בושם. גורם במשרד הרווחה שהכיר את ההליך בזמן אמת, אומר שהיה בהלם: "בחיים לא ראיתי דבר כזה. ניסינו בדיונים לפחות לבטל את צו ההרחקה, לאפשר קשר בין הורי האומנה לילד, אך מסיל"ה התנגדו".

כבר בזמן אמת זכה מקרה זה לסיקור תקשורתי, ובעקבותיו גם גורמים אחרים במשרד הרווחה, בהם בכירים, אמרו כי מדובר במקרה קיצוני שהדליק נורה אדומה. זה לא שינה את המשך השתלשלות העניינים.

לאחר שאדם שב לחזקת אמו, הורשו בני הזוג לפגוש אותו לזמנים קצובים תחת פיקוח, אך גם שם נמשכו החיכוכים. "הורשנו לראות אותו פעם בשבוע במרכז קשר וגם שם הוציאו לנו את המיץ", מספר בושם. "היו צופים עלינו. אם שאלנו אותו אם הוא בסדר, אמרו שאנחנו מסכסכים בינו לבין האמא; הבאנו לו את הרב קו שלו, שלא היה בו כסף בכלל, אז אמרו שאנחנו משחדים. כל מיני דברים הזויים".

במהלך סגרי הקורונה, אומר בושם, אדם ברח פעמיים מבית אמו הביולוגית ובא אליהם. הם מצדם עדכנו את מסיל"ה, והוא הוחזר, גם אם לא בהכרח מרצונו. את הסטטוס שלהם זה לא שינה, הם המשיכו לראות אותו בחטף, עד אוגוסט האחרון. אז, עזבו האם ואדם, כמו מבקשי מקלט רבים אחרים, את ישראל לקנדה. "יום לפני הנסיעה התקשרו אלינו בשעה שלוש בצהריים ושאלו אם אנחנו רוצים לראות אותו בשעה חמש — בתוך שעתיים — לחצי שעה, כי הם נוסעים", מספר בושם. "זה מראה כמה אנחנו שקופים בעיניהם, לא חשובים".

למחרת הדיון הגיעה עובדת סוציאלית מצוות מסיל"ה לבית הספר של אדם בליווי שוטר. "לקחו אותו ואמרו לו 'אתה הולך לגור עם אמא שלך, ואת אבא ואבא לא תראה עד גיל 18'", טוען בושם. גורם במשרד הרווחה שהכיר את ההליך בזמן אמת, אומר שהיה בהלם: "בחיים לא ראיתי דבר כזה. ניסינו בדיונים לפחות לבטל את צו ההרחקה, לאפשר קשר בין הורי האומנה לילד, אך מסיל"ה התנגדו"

סימן לבאות

כל הורי האומנה ששוחחו עם הארץ ושומרים ביקשו להבהיר ולהדגיש כי אין להם כל טענות כלפי האמהות הביולוגיות, רק כלפי מסיל"ה. "אני חושבת שאמא של קרן היא אחת האמהות היותר חזקות ויותר מתפקדות", אומרת שלומית. "לכל אורך הדרך היה לי חשוב לשמור על מערכת יחסים טובה, כנה ופתוחה ולמצוא את הדרך לעבודה משותפת בשביל העתיד של קרן. וכל הזמן הרגשתי ששמו לי מקלות בגלגלים. גם בתהליך החזרה לא היה שום שיתוף".

הקשר של שלומית עם האם הביולוגית אינו חריג. לאור העובדה שלכל הצדדים ברור כי זהו מעין "סידור זמני" שבסופו חוזר הילד להוריו הביולוגיים, נעשה במהלך האומנה מאמץ לשמור על קשר בין הילד אליהם. לאלה גם נשמרת זכות וטו על החלטות רבות הנוגעות לעתידו. לעתים לא מדובר רק בשיח רציף, אלא גם במעין קשר חברי של ממש. שלומית סייעה לאמה של קרן למצוא עבודה. אצל עינת ואריק, זה הלך רחוק יותר. עם השנים, הם מספרים, הם פיתחו קשר חזק עם האם הביולוגית של יאיר. היא נהגה להגיע לביתם, לישון שם בסופי שבוע ואף להתייעץ איתם בעניינים שונים שאינם קשורים לילד. שגרה בריאה לכל המעורבים.

אך כשבקרב הורי האומנה נפוצה השמועה על מה שאירע לבושם וכהן, זה היה סימן לבאות. "מהרגע הזה הם באופן סיסטמטי עברו משפחה־משפחה", אומרת עינת. "סיימו עם משפחה, עשו וי ועברו למשפחה הבאה. הם סיימו עם חזי ונדב, עברו לדנה ואבי. סיימו איתם ועברו לשלומית. סיימו עם שלומית ועברו אלינו. ואנחנו ידענו. כולם אמרו לנו 'מה פתאום, המקרה שלכם שונה לגמרי', אבל זה היה האמוק שהצוות הזה (במסיל"ה) נכנס אליו".

עינת ואריק קיבלו לידיהם את יאיר כשהיה בן פחות משלוש, ושימשו הורי אומנה עבורו במשך כתשע שנים. הוא הפך לחלק בלתי נפרד ממשפחתם, אח לכל דבר לילדיהם הביולוגיים. "ישבנו בשמונה ועדות במשך השנים", אומר אריק. "בכל הוועדות היו רק מילים טובות להגיד עלינו". אבל אז עבר התיק ממחלקת הרווחה למסיל"ה. את הוועדה הראשונה שבה השתתפה גם עובדת סוציאלית של מסיל"ה, הם לא ישכחו. "יצאנו בתחושה שהיא מתייחסת אלינו כחוטפי ילדים", הוא אומר.

זה היה באוגוסט 2021, אז הטיפול בתיק עדיין לא עבר לגמרי לצוות מסיל"ה, אך העובדות הסוציאליות שבצוות כבר היו מעורבות. עינת נזכרת שלפני הדיון האם הביולוגית סיפרה לה שאחת מחברות הצוות נתנה לה אלף שקלים בתלושים ואמרה לה: "אם את רוצה שנמשיך לעזור לך, את צריכה להגיד שאת רוצה את הבן שלך". הארץ ושומרים ביקשו את תגובת מסיל"ה למקרה, אך שם סירבו להתייחס אליו.

עם או בלי קשר, האם הביולוגית ביקשה לקבל לידיה בחזרה את יאיר - אך הסכימה להאריך את האומנה בחצי שנה נוספת. הוועדה החליטה להאריך בשנה שלמה. עינת ואריק חשו הקלה, אף זו הייתה קצרת מועד. כעבור כחודשיים קיבלו השניים טלפון מאנשי עמותת האומנה "אור שלום" ובו התבשרו כי התיק עבר סופית למסיל"ה, ושאנשיו החליטו על דעת עצמם להפוך את החלטת הוועדה, בלי לקיים ועדה חדשה, וקבעו כי יאיר יוחזר לאמו עד יוני.

כאשר ההחלטה נידונה בבית משפט השלום בתל אביב, החליטה השופטת טובה פרי שלא לקבל את המלצת מסיל"ה ולהאריך את האומנה בשנתיים נוספות. סוף דבר? לא בדיוק. האם הביולוגית ומסיל"ה הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי שהפך שוב את ההחלטה. השופט נפתלי שילה קבע כי יש להתחיל במהלך הדרגתי להשבת יאיר לאם הביולוגית (לאחר אותה פסיקה אף מתח נציב תלונות הציבור על השופטים ביקורת חריפה על התנהלותה של פרי בדיון בשלום, וציין כי העתיקה קטעים מהותיים מפסק דין של שופטת אחרת). 

אלא שעיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שהותר לפרסום (הדיון נערך בדלתיים סגורות) מעלה לא מעט תהיות. למשל התברר כי האפוטרופסית שמונתה ליאיר ותמכה בהשארתו בבית האומנה, ביקשה לערוך לילד אבחון מקיף שיבחן את צרכיו, יכולותיו ואת האפשרויות השונות. ואולם, השופט שילה דחה בקשה זו על הסף. כמו כן, מציינים עינת ואריק, בפסק הדין של שילה היו קביעות עובדתיות שגויות, שלטענת עינת ואריק הגיעו דרך מסיל"ה. זה היה העניין ביחס לדוח הפסיכולוגית שטיפלה ביאיר, ד"ר אריאלה עילם. היא קבעה כי תהליך החזרה לאמו, כפי שתוכנן, "פוגע משמעותית ברווחתו הנפשית ועלול ליצור נזק פסיכולוגי קבוע שאין ממנו חזרה". ואולם, השופט שילה קבע כי יש להתעלם בפועל מהדוח משום שעילם נשכרה על ידי הורי האומנה ואינה אובייקטיבית. אלא שבפועל מי שפנה לעילם היה עמותת "אור שלום", ולא ההורים. יתר על כן, בשיחה עם הארץ ושומרים ציינה עילם כי לא הייתה לה כל היכרות מוקדמת עם עינת ואריק, והם אפילו לא קיבלו את חוות הדעת שלה.

בהמשך דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגישה האפוטרופסית בנושא, זאת אף שהעובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער בישראל מטעם משרד הרווחה, חוה לוי, התייצבה שם נגד מסיל"ה והגישה חוות דעת שלפיה יש לקבל את בקשת הערעור. הדיון בבית המשפט העליון הדליק נורה נוספת. "הקטין הוא ממוצא אריתריאי, והוא בן הדת הנוצרית", כתבה השופטת דפנה ברק ארז בפסק דינה. "מטבע הדברים, נודעת חשיבות גם לאותה תחושת שייכות זהותית שסביבתה של משפחת האומנה אינה יכולה להעניק לו".

כשקראה השופטת בדימוס סביונה רוטלוי את המשפטים הנ"ל, היא התקשתה להסתיר את כעסה. "כאשר שופט מחוזי, ואז בעליון, מאמצים את הגישה שילדים כהי עור ונוצרים צריכים לחיות בסביבה כזו, אני לא מבינה את זה", אומרת רוטלוי, שדוח הוועדה שעמדה בראשותה היה הבסיס לחוק האומנה בישראל. "איך אפשר להגיד שזה המרכיב העיקרי של טובת הילד?"

לזעם הזה שותף גם פרופ' אשר בן אריה, דיקן בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. "אני לא יכול להשתחרר מכך שבתוך ההעדפה החדשה הזו של מסיל"ה לטובת ההורים הביולוגים מסתתר רצון שזרים יהיו אצל זרים", אומר בן אריה, המכהן גם כמנכ"ל מכון חרוב המתמחה בהכשרת אנשי מקצוע ומחקר בתחום ילדים נפגעי התעללות והזנחה. וכאן נכנסת סברה אחרת שהועלתה על ידי גורמי מקצוע בתחום, ולא הוכחשה על ידי גורמי רווחה רשמיים. עקב העובדה שישראל לא נותנת מעמד להורים מאריתריאה וסודאן, ומנסה לחשוב על דרכים לגרשם, ישנו חשש שהימצאות הילדים באומנה תקשה על גירוש הוריהם או תגרום לכך שמשפחות יתפרקו. "איך פתאום יש רצף של מקרים כאלה שהופסקה האומנה דווקא סביב ילדים שההורים שלהם לא חוקיים או מועמדים לגירוש בטווח רחוק", תמה בן אריה, "ולמה אני לא רואה מגמה דומה בקרב ילדים ישראלים".

רוטלוי, שהתוודעה למשפחות שרואיינו בכתבה זו, הולכת רחוק יותר באבחנתה. "זו ממש גזענות שנועדה בסופו של דבר לסלק אותם מפה בדרך כזו או אחרת", היא אומרת. "הצורה שבה זה נעשה, של קריעה ממש של ילד מהורים שמגדלים אותו במשך שנים, אותי זה מקומם גם מההיבט של הזלזול ברצון הילד. זה פשוט לא מעניין אותם".

"הקטין הוא ממוצא אריתריאי, והוא בן הדת הנוצרית", כתבה שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק ארז בפסק דינה. "מטבע הדברים, נודעת חשיבות גם לאותה תחושת שייכות זהותית שסביבתה של משפחת האומנה אינה יכולה להעניק לו". כשקראה השופטת בדימוס סביונה רוטלוי את המשפטים הנ"ל, היא התקשתה להסתיר את כעסה. "כאשר שופט מחוזי, ואז בעליון, מאמצים את הגישה שילדים כהי עור ונוצרים צריכים לחיות בסביבה כזו, אני לא מבינה את זה", אומרת רוטלוי, שדוח הוועדה שעמדה בראשותה היה הבסיס לחוק האומנה בישראל. "איך אפשר להגיד שזה המרכיב העיקרי של טובת הילד?"

"חודשים של תופת"

לאחר שהסיפור נחתם בבית המשפט העליון, הליך החזרת יאיר לאמו החל לצבור תאוצה, למורת רוחו של הילד. הוא הביע את התנגדותו, אך צוות מסיל"ה סרב להאט את הקצב. "חודשים של תופת", מתארים עינת ואריק את התקופה הזו, שבמהלכה כל התנגדות, ולו הקלה ביותר, נענתה באיום מפורש או משתמע שהתהליך ההדרגתי יוחלף בצו בית משפט שיקרע מהם את יאיר באחת. "הסיפור של נדב וחזי מרחף כל הזמן מעל", אומר אריק. "המופע הכי קיצוני של זה היה ביום שישי הראשון אחרי שהודיעו לו שחוזר לאמא שלו, והוא היה צריך לנסוע אליה לביקור". 

בתחילת אותו שבוע אמר יאיר להוריו שהוא לא רוצה לנסוע. הוא לא שינה את דעתו גם בשישי. "אנחנו מנסים, טלפונים לאור שלום, טלפונים מהאמא, עד שב–16:30 אני מקבל טלפון מפקידת סעד כוננית בתל אביב שאומרת לי 'שלום, יש החלטה משפטית שהוא צריך להיות אצל אמא שלו בסוף השבוע הזה, ואם אתם לא לוקחים אותו אז נצטרך לבוא לקחת אותו בכוח'".

יאיר עבר לבסוף לבית אמו. יום אחר אחר כך, קרה משהו שדרש בדיקת רופא. "הוא לא הסכים ללכת כי אף אחד לא אמר לו מה קורה", מספרת עינת בדמעות. "הילד בטירוף של שברון לב, ואחת העו"סיות אמרה לו 'אם אתה לא תבוא איתי, אני אזמין שוטר והוא ייקח אותך'".

מאז עברה כחצי שנה. לטענת ההורים, צוות מסיל"ה ממשיך להערים קשיים בכל הנוגע לפגישותיהם עם יאיר. לפני כמה חודשים ערכו ההורים שיחה עם מנהלת השירותים החברתיים בעיריית תל אביב, שרון מלמד, ועם תמר בלדב, הממונה המחוזית על נושאי הילד והמשפחה מטעם משרד הרווחה. בפגישה העלו ההורים את כל טענותיהם, ולבקשתה של מלמד הם אף העבירו לה אותן בכתב. היא הבטיחה לבדוק לעומק את כל הטענות, אך עד היום הם לא קיבלו תשובה. מה שכן קיבלו, כבר באותה הפגישה, הוא בקשה חריגה: לא להשמיץ את מסיל"ה בפייסבוק (לאחר שאריק כתב פוסט). "כל ההשמצות על מסיל"ה צריכות להיפסק מבחינתי", אמרה להם. "יש כעסים, זכותכם לפרסם מה שאתם רוצים ואני לא יכולה למנוע את זה. רק תבינו שגם זה יוצר את חוסר האמון הזה. זה מתדלק".

בשורה התחתונה, אומרת עינת, "יש כל כך הרבה קורבנות בסיפור הזה. ברור שהגדול מכולם הוא יאיר, אבל גם אמא שלו מבחינתי היא קורבן פה".

עם האבחנה הזו מסכים גם עורך הדין ברק כהן, המייצג אם ביולוגית לילד זר באומנה. לדבריו, שמבטאים את עמדתו בלבד, חשוב לו להדגיש, "יש פסול מוסרי עמוק במימוש חוויית הורות, באמצעות לקיחת ילדיהם של המוחלשים ביותר בחברה, הפליטים ; בידי בני ובנות השכבה הפריבילגית, האמידה והמקושרת בארץ". חמור מכך, הוא אומר, "ישנם מקרים שבהם לוקחי הילדים מציגים עצמם כפעילים פוליטיים למען מבקשי מקלט, ואגב כך לוקחים את ילדיהם לעצמם. כל זאת בניגוד לעמדת רשויות הרווחה, דוחות העו"סים והצדק הבסיסי".

לפי נתוני משרד הרווחה, נכון ל-2021 היו 5,470 ילדים במשפחות אומנה (רובם אצל בני משפחה), כ-60 מתוכם ילדי זרים. הפער הכמותי איננו ההבדל היחיד בין שתי הקבוצות. בעוד שילדים ישראלים הם ברי אימוץ בידי המשפחות האומנות כעבור שנים ספורות, כדי לאמץ ילדים זרים, דרושה הסכמת מדינתם המקורית. במקרה של אריתריאה, גם אין טעם לנסות, אומרים גורמי רווחה. מסרים דומים הועברו גם מהפיליפינים ובאחרונה גם מאוקראינה בעקבות הגעת גל הפליטים

על זמן שאול

המקרה של יואל ואלה הוא מעט שונה. בן האומנה שלהם, דורון, עוד מעט בן 10, עדיין איתם בבית. אבל הם יודעים שזה על זמן שאול במיוחד, לאחר שבחודשים האחרונים עבר התיק לטיפול של מסיל"ה. "מאותו רגע הכל נעשה בצורה מאוד מהירה", אומר יואל. "חברות הצוות לא ביקרו את הילד מעולם. לא הכירו אותו בכלל. הן גם לא הזמינו נציגים של בית הספר של הילד ולא ביקשו מהם חוות דעת". ב–12 ביוני התכנסה הוועדה תחת ההנהלה החדשה. "שם ביקשו מאיתנו לתאר את המצב של דורון, ואחר כך הפסיכולוגית שטיפלה בו נתנה את חוות הדעת שלה, וסיפרה על תהליך שניסו לעשות (של מפגשים טיפוליים בין דורון לאם הביולוגית), ושהיא לא רואה שנוצר איזשהו קשר ביניהם. 

"היא אמרה שלדעתה אם תהיה החלטה שהוא יחזור לאמא שלו היא חוששת לשלומו. עד כדי אובדנות". אולם לדבריו, האנשים של מסיל"ה ניסו לפסול כל דבר שהיא אמרה. "זה התחיל בזה שלפני שהיא התחילה את חוות הדעת שלה הם אמרו 'את בכלל יכולה לטפל בילדים?' אחרי העדות שלה ביקשו מאיתנו לצאת".

שש שנים דורון כבר גר איתם, אבל בוועדה היה ברור ליואל ואלה שכבר לא תהיה שנה שביעית, ודאי לא מלאה. "בחלקים שעוד היינו זה נשמע — מאיך שהן תקפו את הפסיכולוגית ואיך שהן תקפו אותנו — כאילו שיש החלטה שהתקבלה מראש", אומר יואל. "וזה ברור לגמרי כבר מה ההחלטה, וזו גם באמת ההחלטה שהתקבלה בסוף".

שישה חודשים, זה הזמן שצוות מסיל"ה קבע. לאחר ההחלטה הצליחו יואל ואלה להשיג פגישה, יחד עם הורי אומנה נוספים, עם מנכ"לית משרד הרווחה דאז — סיגל מורן. בפגישה סיפר יואל על התנהלות הוועדה, ונענה כי ההחלטה שהתקבלה באותה ישיבה בוטלה — ללא כל הסבר נוסף.

ביטול ההחלטה הותיר מקום לאופטימיות, אך זו התפוגגה במהרה. "אור שלום" התקשרו ליואל ב–31 באוגוסט, והודיעו על לוח זמנים חדש: למחרת יבוא חונך לקחת את דורון לבית אמו, שבו לא היה מעולם. בשבוע אחר כך יגיע צוות של מסיל"ה לביקור בית ואחריו תיערך הוועדה. "אין לי מה להגיד חוץ משזה כסת"ח", אומר יואל בתסכול. "בנוסף כבר הודיעו שיום לאחר מכן נקבעה הוועדה המחוזית (שמתכנסת כדי להכריע במקרים של אי הסכמה בין גורמי המקצוע). כלומר בעצם כבר ידוע מה יהיה בוועדה, כי יום לאחר מכן כבר קבועה ועדה מחוזית". הוועדה נדחתה לבסוף, והתקיימה רק לאחרונה. ההחלטה שהתקבלה הייתה להתחיל הליך מדורג שבתוך חצי שנה אמור להכין את דורון לשוב אל אמו הביולוגית.