א

חרי ט"ו בשבט (לחיוב) ול"ג בעומר (לשלילה), חג סוכות הוא מועד שבו, בין היתר, האדם בוחן את יחסיו עם הסביבה. יש משהו בארעיות היחסית של הסוכה, של אווירת "הבית מחוץ לבית", שמזמין מחשבות על האימפקט שיש לנו על המרחב, המקום שאנחנו תופסים בעולם והמשאבים שאנחנו צורכים ממנו. ההתמקדות בשנים האחרונות היא במשבר האקלים, אבל אנחנו רוצים הפעם להצטמצם לתחום אחד משמעותי: צריכת אנרגיה.

נתחיל בשורה התחתונה: מצד אחד ישראל מדשדשת מאחור ביחס לעולם ביכולת שלה להפיק אנרגיה ממקורות מתחדשים (בעיקר שמש ורוח, ועוד נגיע לזה בהמשך); מצד שני, בבחינה של צריכת חשמל שנתית לנפש, ישראל נמצאת במקום יחסית גבוה.

הנה הנתונים בשני גרפים:

המקור לשני הגרפים האלה הוא מחולל הדאטה Our World in Data, שהתבסס במקרה זה על נתונים שנתיים של חברת האנרגיה BP. לאור זאת, ייתכן שכדאי לקחת את המידע עם קורטוב של מלח, אף שהצלבנו את חלקם וראינו שהשינויים אינם גדולים. כך, למשל, בגרף של Our World in Data מדברים על 2.3% של אנרגיה מתחדשת בישראל ב-2019, לעומת 3.7% לפי משרד האנרגיה – הבדל שלא משנה משמעותית את הפער בינה לבין המדינות האחרות שנסקרו (הפער נובע, ככל הנראה מכך שבישראל נכנסה לחישוב גם האנרגיה מדודי שמש).

צריך לציין גם שלא הבאנו בחשבון מדינות עם מסורת ענפה של אנרגיה מתחדשת (בעיקר בגלל משאבי טבע אדירים) כמו קנדה או מדינות סקנדינביה.

בגרף אפשר לראות עוד משהו: קצב צריכת החשמל בישראל ב-30 השנים האחרונות הוא גבוה מכל המדינות האחרות במדד, למעט סין. באחוזים זה נראה כך: סין עם 1,286% גידול בצריכה שנתית לנפש (ועדיין, הצריכה נמוכה מזו של ישראל), ישראל שנייה, אבל בפער, עם גידול של 106% בצריכה לנפש, אחריה אפריקה עם 40%, ממוצע מדינות אירופה עם 31%, ארצות הברית עם 14% ורוסיה עם גידול של כ-8%. בסוכנות האנרגיה הבינלאומית (iea) שבוחנת את הצריכה הכללית ולא לנפש, הגידול הוא יחסית דומה, למעט בארצות הברית, שלפי נתוני iea רשמה גידול של 40% מאז שנות ה-90.

על-פניו, התמונה משקפת מצב לא טוב בישראל, וגם בלי להתייחס למשבר האקלים (שבו התרומה או הנזק של ישראל ביחס לעולם הם אפסיים מפאת גודלה), מדובר בנתון מדאיג מבחינת יעילות אנרגטית. עובדה זו, המשקפת בעיקר אי-עמידה ביעדים שישראל הציבה לעצמה עד היום, אוזכרה גם בדוח מבקר המדינה, אם כי דווקא שם אפשר למצוא נקודת אור: לפי דוח המבקר, שיעור ההתייעלות הצפוי בצריכת חשמל לשנת 2020 היה 7.5%, אומנם רחוק מהיעד שהוצב ב-2008, אבל בהחלט גידול מנתוני משרד האנרגיה ב-2019.

יש עוד עניין שכדאי להתייחס אליו: ישראל אינה ייחודית בדשדוש סביב אנרגיות מתחדשות. אף שמתקבל איזשהו רושם שכל מדינה "מתוקנת" מקבלת את החשמל שלה מטורבינות רוח או סכרים הידרואלקטריים, השימוש באנרגיות מתחדשות היווה ב-2019 כ-11%, וזאת אחרי עלייה של 3% בלבד בעשור האחרון (כך לפי דוח של מרכז המחקר REN21, המבוסס על סוכנות האנרגיה הבינלאומית).

חמור מכך: נראה שהעלייה באנרגיות מתחדשות אולי מסייעת לווסת את השימוש בדלקים פוסיליים מזהמים נוכח העלייה בצריכת אנרגיה בעולם, אבל היא לא הורידה את השימוש כמעט בכלל.

כך זה נראה בגרף:

עניין נוסף ומשמעותי שצריך להביא בחשבון בנוגע לישראל: מתוך כלל האנרגיות המתחדשות, אנרגיית השמש היא כמעט היחידה שאפשר באמת להסתמך עליה. אין אצלנו נהרות גדולים בשביל אנרגיה הידרו-אלקטרית, וככל הנראה גם לא משאבי קרקע (כמו באיסלנד, למשל) שמהם ניתן להפיק אנרגיה גיאו-תרמית. אומנם נבחן השימוש בטורבינות רוח, אך לפי הדוח של משרד האנרגיה מ-2019, השימוש באנרגיה זו עלול להיתקל במהמורות בגלל "תנאים טופוגרפיים ומשטר רוחות שאינם מאפשרים ייצור אינטנסיבי".

לאור זאת, ואף שישראל מדשדשת באנרגיות מתחדשות ביחס ל-OECD (כך, לפי נתוני משרד האנרגיה מ-2019), מבחינת אנרגיה המופקת מהשמש נראה שאנחנו דווקא עוקפים את המדינות המתפתחות.

הנה הגרף:

לסיכום, המצב בעולם בהחלט מדאיג, אבל עושה רושם שישנה מודעות, גם בישראל, ושגם אם לא נעמוד ביעדים – הכיוון הוא בהחלט נכון. תזכרו את זה בפעם הבאה שיגיע חשבון החשמל.