ה

מאבק המשפטי לפינוי המשפחות הפלסטיניות משייח' ג'ראח הצית בחודש האחרון מהומות בישראל ובשטחים וזכה לתהודה בינלאומית גדולה. בשבוע שעבר חשף שומרים כי החברה שמבקשת את פינוי המשפחות הפלסטיניות, נחלת שמעון שמה, היא הזרוע הביצועית של פירמידת חברות הרשומות במקומות שונים בעולם, ובהם מקלטי מס, שמטרתה להסתיר את מקור ההון הזר ששימש לרכישת הקרקעות.

לדיונים המשפטיים המתנהלים בנושא מגיע מטעם נחלת שמעון אדם שאינו מוכר לציבור הרחב, אך תפקידו בכל הקשור להתנחלות בשיח' ג'ראח משמעותי מאוד. זהו יצחק (צחי) מאמו, שכבר למעלה מעשרים שנה מהווה מנוע מרכזי מאחורי רכישת קרקעות במזרח ירושלים ובגדה המערבית. מאמו פועל במידור קיצוני, כפי שמספר אדם שעבד בצמוד אליו ושוחח עם שומרים, באמצעות מארג מורכב של חברות, עמותות והקדשים, בארץ ובחו"ל.

התחקות אחר שובל התיקים המשפטיים שמאמו והחברות הללו הותירו מאחוריהם מעלה ממצאים מפתיעים. מתברר שחלק לא מבוטל מהמאבקים המשפטיים, כתובעים וכנתבעים, מתנהל דווקא נגד יהודים וגופים יהודיים, חלקם כאלה שביקשו לסייע לו ב"גאולת קרקעות" ונכוו, אחרים שביקשו לקבל את הנאמנות על נכסים במזרח ירושלים שלא למטרת התנחלות. מאמו לא אהב את הרעיון שהגופים הללו יחזיקו את הנכסים: כך למשל במשך שנים נטען בבית המשפט שלא העביר נכסים בשייח' ג'ראח - שונים מאלה שהציתו את התבערה - להקדש יהודי שקיבל את החזקה עליהם. במקרה אחר מתנהל קרב משפטי מול אותו הקדש על נכסים בסמוך לשער שכם.

צוהר אחר שנפתח בבית המשפט לסוגיית רכישת הקרקעות במזרח ירושלים נוגע למעורבותה של המדינה בנושא. ישראל הרשמית טוענת כי המתרחש בשיח' ג'ראח, כמו גם באזורים אחרים במזרח העיר שבהם נרכשות קרקעות לצורך התנחלות, הוא בסך הכל סכסוך נדל"ני אזרחי. התביעות שהוזכרו, ושיחות עם גורמים המכירים את פעילותו של מאמו, מציירים תמונה שונה ולפיה הפעילות מקבלת תמיכה עקיפה מגופי ממשל. כך למשל מתברר כי עמותה שבה מאמו פעיל, שהייתה אמורה לקחת חלק בהשתלטות על נכס במזרח העיר באמצעות חכירתו, מקבלת מהמדינה תקצוב של מאות אלפי שקלים בשנה. עוד זווית בהקשר הזה היא תמיכה חסרת תקדים שהורעפה על מאמו מכיוון בית הדין הרבני, לכאורה גוף שיפוטי ניטרלי, שדן בחלק מהתביעות. בשני פסקי דין לפחות, הנחשפים פה, שיבחו הדיינים במילים חמות את פעילות ההתנחלות, את "גאולת הקרקע" ואת פועלו של מאמו באופן אישי תוך שהם מציינים שחשוב שזאת תמשך .

"פועל במסירות גדולה"

מאמו, בן כמעט חמישים, נחשב לבן טיפוחיו של שר התיירות לשעבר, הרב בני אלון, שנפטר בשנת 2017 והיה פעיל במה שמוגדר על ידי אנשי ארץ ישראל השלמה כ"גאולת קרקעות". בתחילת שנות ה-90, לאחר שאלון הקים את ישיבת בית אורות בשכונת א-טור במזרח ירושלים, סייע לו מאמו בניהולה וככל הידוע גם למד בה. כיום הוא מתגורר בהתנחלות עפרה, אליה עבר מבית אל, שם מתגוררים הוריו.

בשיחה עם אלון במסגרת כתבת פרופיל על מאמו שפרסם הח"מ במוסף הארץ, אמר אלון כי מאמו "באמת עשה הרבה דברים גדולים בתחום הזה", ובהמשך הוסיף בתגובה כתובה כי "מאמו הוא תלמיד וחבר במשך שנים רבות. הוא פועל במסירות ובהצלחה גדולה במלאכה מורכבת ומסובכת של גאולת קרקעות בירושלים ובמקומות משמעותיים נוספים. הוא עמד במבחנים משפטיים וחוקיים רבים ואת כולם עבר בהצלחה. אני מקווה שימשיך לעסוק ולהצליח במלאכה מסוכנת וחשובה זו".

ישראל הרשמית טוענת כי המתרחש בשיח' ג'ראח, כמו גם באזורים אחרים במזרח העיר שבהם נרכשות קרקעות לצורך התנחלות, הוא בסך הכל סכסוך נדל"ני אזרחי. התביעות שהוזכרו, ושיחות עם גורמים המכירים את פעילותו של מאמו, מציירים תמונה שונה ולפיה הפעילות מקבלת תמיכה עקיפה מגופי ממשל

מאמו עצמו מעולם לא התראיין וסירב גם להגיב לכתבה זו, אך על פעילותו, מפיו שלו, ניתן ללמוד מדברים שאמר בעבר בחקירת משטרה ושנחשפים פה לראשונה. ב-2008 הוא נחקר במשטרה במסגרת חקירת חשדות לזיוף יפויי כח ברכישת אדמות מאחז מגרון, עסקה שאליה היה שותף (יצוין כי הוא לא הועמד לדין בעניין). "עסקתי ואני עדיין עוסק בארבעה כובעים ראשיים: אחד הוא פעילות בחברת ספייס נדל"ן בתחום של ייעוץ לגופים ממשלתיים ופרטיים בתחום קרקעות", הוא אמר לחוקרים. "הכובע השני הוא תפקידי בעמותת לומדי שלם שם אני מסייע לפעילות העמותה שלמעשה עוסקת בהתיישבות, כלומר ביישוב יהודים בבתים שהיו שייכים לערבים וכן מפעילה את כולל לומדי שלם. הכובע השלישי הוא עמותת מדרשת ראשית ירושלים, הפועלת בהדרכת סיורים ופעילויות בתחום התיירות. אני סוג של מנכ"ל בעמותה הזו. הכובע הרביעי הוא בעצם פעילות ביהודה ושומרון תחת חברה בשם בני רחל, העוסקת ברכישת בתים ואדמות, בעיקר מערבים.

"פרט לארבעת הכובעים הנ"ל עסקתי במסגרת חברות רבות, כעשרים במספר, שהוקמו עבור אנשים פרטיים שקנו נכסים באופן פרטי בירושלים וביו"ש. תפקידי משתנה בין החברות וכולל בעיקר התעסקות בתחום רכישת הנכסים ופינויים".

באחת התביעות (עליה יורחב בהמשך) נתבע לצידו של מאמו עורך דין בשם שמואל בקר, שהיה מעורב במגעים לעסקת רכישת קרקעות סמוך לאפרת. תגובתו לתביעה חושפת עוד טפח מעבודתו של מאמו. "ביצוע רכישת אדמות בשטחים בבעלות ערבית כרוך בפרוצדורה לא פשוטה ואף סבוכה, בשים לב ל'איסור' הקיים מבחינה זו למכור אדמות ל'יהודים', באופן שמצריך התנהלות מורכבת תוך שימוש באנשי קש ו/או חברות קש על מנת להסתיר שהרוכש הסופי הוא "יהודי"", כתב בקר לבית המשפט. לדבריו, "ידוע ואין זה סוד" כי מאמו "הינו מומחה (אם לא המומחה) בטיפול ברכישות אלו".

את המידור שבו מאמו פועל הגדיר השבוע בשיחה עם שומרים אדם שעבד לצידו בעבר כ"מטורף". כל אחד מהאנשים שעבד עם מאמו, הסביר הגורם, התמקד במשימה הצרה שלו, ולכן, גם מי שלכאורה היה ב"סוד העניינים" ולא ידע בהכרח מי התורמים למשל או מה מצבו של פרויקט מסוים.

"אנו משוכנעים," קבעו הדיינים אברהם שיינפלד, יצחק אלמליח ושלמה שטסמן בשנת 2015, "שלולא פעילותם הנמרצת בגאולת נכסי יהודים, באיזור ירושלים העתיקה, וישובם על ידי משפחות יהודיות שגרות שם במסירות נפש, היו בניינים רבים נשארים בהחזקת נכרים, ושכונות שלמות היו נשארות 'נקיות' מיהודים. ודי להזכיר את פעילותם המבורכת בשכונת שמעון הצדיק הסמוכה….צחי מאמו עשה עבודת קודש בהקשר להקדשות שם'"

עוד הצצה לעולם רכישת הקרקעות מספק מנשר באנגלית שהפיץ "ירושלים לנצח" (Jerusalem Forever), אחד הארגונים דרכם עבד מאמו. המנשר תיאר לתורמים פוטנציאלים, בין השאר, את האפשרויות הטמונות בהתרחבות ההתנחלות בשייח' ג'ראח. "נדגיש," נכתב בו, "שיש הרבה אפשרויות רכישה בשכונה. ניתן לעשות הרבה - בצורה חוקית - על מנת לפנות את הפולשים והדיירים המסרבים לעזוב".

במנשר מתוארת עמותת "מיישבי ציון" כגוף האחראי על רכישות בשטחים לטובת יישובם ביהודים. "מחלקת המבצעים שלנו נחשבת למקצועית ביותר בישראל. בזכות העבודה שלנו נרכשו מבנים רבים מזרחית לכביש מספר אחת בירושלים".

המנשר מתאר מספר פרויקטים וכולל גם תמחור שלהם. למשל, רכישת נכס בשכונת ניסן בק, צפונית לשער שכם בכשני מיליון דולר. בהקשר לפרויקט הזה מוזכר במנשר שמה של עמותת "ראשית ירושלים" (אותה הזכיר מאמו בחקירתו במשטרה) כמי שתחכור את הנכס לאחר רכישתו. העמותה, שבה מאמו עדיין חבר, קיבלה מאז 2015 יותר ממיליון וחצי שקלים ממשרד החינוך. עסקה אחרת, לרכישת קרקע ליד קבר רחל, מצוינת ככזו שתעלה 2.4 מיליון דולר. חלקת קרקע בשייח' ג'ראח מתומחרת ב-200 אלף דולר, ועוד.

בית הדין הרבני: "צחי מאמו עשה עבודת קודש"

רכישת הקרקעות - או ניסיונות הרכישה - התבצעו באמצעים שונים, החל באמצעות עמותות ללא כוונות רווח, עבור בחברות ישראליות, חברות שנרשמו ביהודה ושומרון, חברות שנרשמו בארצות הברית, במקלטי מס, וכן באמצעות "הקדשים". בישראל קיימים שני סוגי הקדש: דתי וציבורי. לכל הקדש ממונה נאמן, והוא האחראי על ניהול הנכסים בהתאם למטרות שהגדיר מייסד ההקדש. בישראל יש כ–3,200 הקדשים ציבוריים ולכ-400 מהם יש נכסי דלא ניידי. בנוסף ישנם כ–1,050 הקדשים דתיים, חלקם הגדול בירושלים. על פי כתבה של שוקי שדה בדה מרקר, סך כל הנכסים של ההקדשים הדתיים הוערך בשנים האחרונות על ידי בתי הדין הרבניים בכ–6 מיליארד שקלים.

אחד ההקדשים שמאמו מונה להיות מנאמניו הוא "הקדש שרה גו'נה", שבאחריותו כמה נכסים בשייח' ג'ראח. חשוב לציין שוב כי אלו לא הנכסים שבמרכז המחלוקת שהדרדרה למהומות קשות בחודש האחרון, אלא נכסים אחרים בשכונה. ההקדש הזה עומד כבר שנים במרכז מאבקים משפטיים שונים, והשליטה עליו הייתה נתונה במחלוקת.

במקביל לכל אלה מתנהל בקשר להקדש שרה ג'ונה והנכסים בשייח' ג'ראח דיון נוסף, בין נאמני נכסי העדה הגורג'ית לבין צאצאיה של ג'ונה, משפחתו של היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר, המבקשת לקבל לידיה את הנאמנות על הנכס. "אנחנו נתבע בעלות על הבית בהסדר הקרקעות וניתן את הבית לפלסטינים שגרים בו", אמר בן יאיר בשנת 2017

המאבק החל בראשית שנות האלפיים כאשר עמותת מיישבי ציון, שמאמו הוא מראשיה, פנתה לבית הדין הרבני בירושלים בבקשה לקבל לידיה את הנאמנות על ההקדש הדתי. בית הדין אישר את הבקשה וההקדש הועבר מהאפוטרופוס הכללי אל העמותה ונציגיה. במקביל העביר האפטרופוס לעמותה כרבע מיליון שקלים שאסף כשכירות מהדיירים הפלסטינים המתגוררים בבתים החוסים תחת ההקדש. הכסף הזה שימש בין השאר לפעולות שנועדו, לפי מאמו ושותפיו בדיון בבית הדין, "להבטיח המשך האחיזה היהודית בשכונה".

בשנת 2011, כמעט עשור אחרי שמאמו וחבריו קיבלו את השליטה, פנו לבית הדין הרבני שלושה אנשים העומדים בראש הקדש נאמני נכסי העדה הגורג'ית בירושלים, וביקשו לקבל את הנאמנות על הקדש שרה ג'ונה. הפנייה נעשתה לאור צוואתה של ג'ונה כי הנכסים שבבעלותה יוקדשו לטובת בית כנסת לעדה הג'ורג'ית. השלושה אכן קיבלו לידיהם את השליטה בהקדש אך נאלצו לפנות שוב לבית הדין הרבני בירושלים - ואחר כך לבית המשפט השלום בעיר - בטענה כי הנאמנים הישנים לא העבירו להם במשך שנים את הנכסים. התביעה עמדה על סכום של למעלה מחצי מיליון שקלים.

מאמו ושותפיו לעמותה, הסבירו לבית הדין כי הם פעלו "לחיזוק לימוד התורה וחיזוקה של ההתיישבות היהודית בשכונת נחלת שמעון". לדבריהם, "במהלך השנים השתלטו ערבים על נכסי היהודים בשכונה וטענו לבעלות עליהם....כדי להתמודד עם טענות התובעים הערבים וכדי להבטיח את המשך האחיזה היהודית בשכונה בכלל ובנכסי ההקדש בפרט, דאגו המשיבים (מאמו ואחרים; א.ב.) לביצועו של מחקר היסטורי מרחיב ומעמיק בנוגע להתיישבות היהודית בשכונה, לרכישת מקרקעי השכונה ע"י יהודים ולאופי החיים היהודיים בשכונה שנמשכו עד למלחמת השיחרור". הם הוסיפו כי הם "דאגו לקיומם של סיורים לימודיים בשכונה...והכל במטרה לחזק את האחיזה היהודית בשכונת נחלת שמעון, כאמור, ולקומם את הריסותיה".

אחד ההקדשים שמאמו מונה להיות מנאמניו הוא "הקדש שרה גו'נה", שבאחריותו כמה נכסים בשייח' ג'ראח. חשוב לציין שוב כי אלו לא הנכסים שבמרכז המחלוקת שהדרדרה למהומות קשות בחודש האחרון, אלא נכסים אחרים בשכונה. ההקדש הזה עומד כבר שנים במרכז מאבקים משפטיים שונים, והשליטה עליו הייתה נתונה במחלוקת

בית הדין הרבני, גוף שיפוטי לכל דבר ועניין, דחה את תביעת אנשי העדה הגורג'ית והדיינים שפעו מילים חמות לפעילות ההתנחלות במקום. "אנו משוכנעים," קבעו הדיינים אברהם שיינפלד, יצחק אלמליח ושלמה שטסמן בשנת 2015, "שלולא פעילותם הנמרצת בגאולת נכסי יהודים, באיזור ירושלים העתיקה, וישובם על ידי משפחות יהודיות שגרות שם במסירות נפש, היו בניינים רבים נשארים בהחזקת נכרים, ושכונות שלמות היו נשארות 'נקיות' מיהודים. ודי להזכיר את פעילותם המבורכת בשכונת שמעון הצדיק הסמוכה….צחי מאמו עשה עבודת קודש בהקשר להקדשות שם'".

הדיינים קבעו עוד כי שימוש בהכנסות לצורך מה שהם הגדירו כ"גאולת קרקע" הוא הכרחי, שכן לדבריהם "איזה ערך יש לבית אחד בלב שכונה ערבית עוינת?". לכן, הוסיפו הדיינים, "השימוש בהכנסות לצורך חיזוק האחיזה היהודית בשכונה, לרבות הפעילות הציבורית להגברת המודעות של הגורמים שיכולים לסייע בגאולת הנכסים, הוא צורך ההקדש עצמו".

בשנת 2016 נדחה ערעור שהגישו התובעים לבית הדין הרבני הגדול. כשנתיים אחר כך הם הגישו תביעה לבית המשפט השלום בירושלים בטענות דומות לאלו שהגישו קודם לכן לבית הדין הרבני, והיא עודנה מתנהלת.

במקביל לכל אלה מתנהל בקשר להקדש שרה ג'ונה דיון נוסף, בין נאמני נכסי העדה הגורג'ית לבין צאצאיה של ג'ונה, משפחתו של היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר, המבקשת לקבל לידיה את הנאמנות על הנכס. "אנחנו נתבע בעלות על הבית בהסדר הקרקעות וניתן את הבית לפלסטינים שגרים בו", אמר בן יאיר בשנת 2017 במהלך ביקור בשכונה. "אנחנו נגיש תביעה על הבית, נקבל בעלות כי יש לנו קושאן ואחרי שנקבל את הבעלות נעביר לפלסטינים (...) זו התחייבות של כל המשפחה שלי".

בין נאמני נכסי העדה הגורג'ית למאמו מתנהל קרב משפטי נוסף על מבנה לא רחוק משער שכם, בשכונה שהוכרה בעבר כבתי ניסן בק או שכונת הגורג'ים. המבנה הוא בן שתי קומות כשהעליונה שימשה לפני מאורעות תרפ"ט (1929) כבית כנסת. לטענת נאמני נכסי העדה הגורג'ית יש להחזיר להם את ניהול הנכס ועד שניתן יהיה לקיים בתי כנסת בשכונה הם ישתמשו בהכנסות השכירות לצרכים אחרים של העדה. בתביעה שהוגשה לבית הדין הרבני נטען שהכספים שהתקבלו עד היום מהשכרת הנכס הוצאו למטרות שונות אבל לא למטרות ההקדש עצמו. מאמו ואנשיו הגיבו בתקיפות לדרישה, והגדירו כ"מחדל" את אי יכולתם של נאמני העדה הג'ורג'ית לשחרר את הנכס מהאפוטרופוס ו"גאולתם מתושביהם הערבים״. הם טענו כי השקיעו ממון רב, בין השאר "לחידוש הישוב היהודי בשכונה…(ו)על הליכים משפטיים כנגד הפולשים הערבים".

בית הדין הרבני דחה את התביעה וקבע רק כי אחד מאנשי העדה יצטרף כנאמן לניהול הנכסים. גם בתיק הזה הדיינים שיבחו את פעולת "מיישבי ציון" תוך שהם משתמשים במשפטים דומים מאוד לאלה שנכתבו בהחלטה ביחס להקדש שרה ג'ונו אודות חשיבות אכלוס השכונה ביהודים. הדיינים הוסיפו כי השימוש בהכנסות השכירות שקיבלו מאמו ואנשיו "לצורך חיזוק האחיזה היהודית בשכונה, לרבות הפעילות הציבורית להבאת המודעות לידיעת הגורמים שיכולים לסייע בגאולת הנכסים, הוא צורך ההקדש עצמו, ואין להעביר את הכנסות לצורך החזקת בית כנסת בשכונה אחרת".

בשיחה עם אחד התובעים מצד נאמני נכסי העדה הג'ורג'ית, שביקש ששמו לא יוזכר בכתבה, הוא הסביר כי מטרתם היא בסך הכל לשמר את מורשת העדה ואין ברצונם לפנות פלסטינים מבתיהם. "אנשים חיו פה ביחד..אתה לא יכול להוציא למישהו עין או לדרוך על מישהו - זו לא הדרך. אף אחד פה לא מתכוון ללכת לשום מקום, לא היהודים ולא הערבים...מה, מיליון אנשים ייעלמו?"

חגית עופרן מ"שלום עכשיו", העוקבת שנים ארוכות אחר הנעשה בשכונה, אומרת כי הסיפור הזה מצביע על הבעייתיות הגדולה בכך שבתי הדין הרבניים "פועלים במחשכים ללא כל פיקוח ציבורי." לדבריה, "בית הדין משתף פעולה ב"חטיפת" ההקדשות, נוקט עמדה פוליטית, וסופו של דבר את המחיר משלמות משפחות פלסטיניות שכל חטאן הוא שהן מתגוררות בנכס שאותו רוצים המתנחלים".

בבתי משפט שונים - אזרחיים ורבניים - עדיין מתנהלים תיקים בנושא ואנשי העדה הג'ורג'ית מעדיפים לשמור על דיסקרטיות. בשיחה עם אחד התובעים מצד נאמני נכסי העדה הג'ורג'ית, שביקש ששמו לא יוזכר בכתבה, הוא הסביר כי מטרתם היא בסך הכל לשמר את המורשת של העדה ואין ברצונם לפנות פלסטינים מבתיהם. "אנשים חיו פה ביחד..אתה לא יכול להוציא למישהו עין או לדרוך על מישהו - זו לא הדרך. אף אחד פה לא מתכוון ללכת לשום מקום, לא היהודים ולא הערבים...מה, מיליון אנשים ייעלמו?".

ניכר בדבריו כי הוא חש שפעילותו של מאמו זוכה לתמיכה רחבה, בצורה שמקשה עליו לקבל את הנאמנות על הנכסים. "אני כבר עשרים שנה מנסה לקבל מה שהיה שייך לנו, לעדה שלנו, והוא עושה מה שהוא רוצה. בינתיים זה מצליח לו, אבל אנחנו לא מתייאשים".

אם תזכו בנאמנות תבקשו לפנות את התושבים הפלסטינים מבתיהם?

"לא. אותם תושבים ישלמו את מה שהם משלמים. מה שחשוב זה לשים שלטי מורשת, שיידעו שפעם גר פה אדם מסויים".

מאמו רוצה ליישב שם יהודים. לכם יש אג'נדה דומה?

"אין לנו שום אג'נדה כזאת".

ומה לגבי התביעה מול משפחת בן יאיר?

"כנראה שחלק שלהם.. אני לא נלחם בו, מה ששלו - שלו".

"הסכם המכר וייפוי הכח הינם מסמכים מזויפים"

תביעות אחרות שהוגשו כנגד מאמו ואחרים שפעלו לצדו, עסקו במאמצי רכישה של קרקעות שעלו על שרטון. אחת המעניינות שבהן הוגשה על ידי משפחת יפה (Jaffe) האמריקאית ששילמה עשרות אלפי דולרים במסגרת מה שהם קיוו שתהיה עסקה לרכישת שלושים דונם סמוך להתנחלות אפרת שבגוש עציון, לצורך חיבורן ליישוב.

העיסקה קודמה על ידי מספר גופים וביניהם The Jerusalem Forever Foundation ("ארגון ירושלים לנצח", שהוזכר קודם לכן), שבבית המשפט התברר כי כלל אינו קיים כגוף משפטי, ובידי עמותת "מיישבי ציון" (מאז, אגב, פנה רשם העמותות לבית המשפט בבקשה לפרק את העמותה והיא פורקה. בשנת 2017 ביקשה העמותה להחיות את פעילותה, אך כיום היא מוגדרת כעמותה בפירוק). לצד מאמו נתבע גם מי שבמסמכים שהוגשו לבית המשפט מתואר כמנהל "ירושלים לנצח" (ולטענתו היה אחראי על גיוס הכספים ואת משכורתו קיבל בכלל מ"מיישבי ציון"). כן נתבעו שני עורכי דין, שהיו מעורבים בעסקה, אחד מהם הוא שמואל בקר שהוזכר קודם לכן.

עסקת הרכישה אמורה הייתה להתבצע בשנת 2007 והועברו לטובתה עשרות אלפי דולרים מהתורמים, אלא שהיא לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל. התובעים טענו בבית המשפט כי הוצג בפניהם מצג שווא על היכולת לרכוש את הקרקע ולרשום אותה בישראל, וכי בדיעבד הסתבר להם ש"האדם שהוצג כמוכר המקרקעין נפטר בשנת 1964 ומן הסתם לא היה יכול לחתום על ייפוי הכוח", וכי "הסכם המכר וייפוי הכח הינם מסמכים מזויפים".

עוד הצצה לעולם רכישת הקרקעות מספק מנשר באנגלית שהפיץ "ירושלים לנצח", אחד הארגונים דרכם עבד מאמו. המנשר תיאר לתורמים פוטנציאלים, בין השאר, את האפשרויות הטמונות בהתרחבות ההתנחלות בשייח' ג'ראח. "נדגיש," נכתב בו, "שיש הרבה אפשרויות רכישה בשכונה. ניתן לעשות הרבה - בצורה חוקית - על מנת לפנות את הפולשים והדיירים המסרבים לעזוב"

שתי הטענות הללו היו תוצאה של שכירת עורכי דין מומחים מטעמם של התובעים שבחנו את מסמכי הרכישה לכאורה: אסף נחמד ודורון ניר צבי, ששניהם אוזכרו בעבר בפרסומים שונים כמי שמעורבים ברכישת קרקעות מעבר לקו הירוק. "הסכם המכר וייפוי הכח מנוסח בצורה תמציתית וחסרה….כמו כן תמוה הוא שמחמוד (המוכר לכאורה; א.ב.) חתם את שמו בעברית, דבר שאיננו מקובל (...). חמור מכך, מחמוד נפטר לפני שנים רבות (...) ולכן לא יכול היה לחתום בשנת 2007 על ההסכם," כתב ניר צבי.

בסופו של דבר הסתיימה התביעה בפשרה בשנת 2014, והתובעים קיבלו פיצוי לפני משורת הדין ומבלי שהנתבעים יודו באחריותם.

תביעה אחרת, שפרנסה אינספור פניות לבתי משפט שונים, עסקה בעסקת רכישה משנת 2001 של מבנה סמוך לקבר רחל. התובעת, אוולין הייז, היא אזרחית אמריקאית שפתחה עמותה וחברות בארצות הברית לצורך הרכישה. בסאגה משפטית שנמשכה שנים ארוכות טענה התובעת כי למרות שהעבירה כספים לצורך הרכישה, הנכס לא נרשם על שמה.

ואילו בתביעה אחרת, שהוגשה בשנת 2012, תבע מאמו אדם שאמור היה למכור לו נכס סמוך לשער שכם בירושלים. העסקה לא יצאה אל הפועל ומאמו דרש פיצוי על כך. המסמכים שהוגשו לבית המשפט כללו בין השאר את החוזה שנחתם בין הצדדים. על רוח הדברים אפשר ללמוד מאחד הסעיפים בחוזה שקובע כי: "הקונה מתחייב כי הוא לא יעביר את הזכויות הנרכשות על ידו מהמוכר במבנה, כולן או חלקן, לצד שלישי שאיננו יהודי."

מאמו סרב להגיב לכתבה.