"

כביש זה מוביל ליישוב בת עין, אין כניסה למשטרת ישראל! אתם פוגעים בביטחון תושבי היישוב, רצחתם לנו ילד... בכניסתכם אתם מסתכנים, ראו הוזהרתם!".

זהו הכיתוב על שלט דרכים שהוצב בחודש שעבר (והוסר מאז על ידי משטרת ישראל) בצד הכביש המוביל להתנחלות בת עין שבגוש עציון, בתגובה למותו של אהוביה סנדק בן ה 16 וחצי, שנהרג לאחר שמכונית שבה נסע עם צעירים נוספים ב-21 בדצמבר, התהפכה במהלך מרדף שערך אחריה רכב בילוש של המשטרה. מבלי להיכנס לנסיבות ההתהפכות ולפרטי המקרה המצוי תחת חקירה, יושבי הרכב פונו מהמקום כשהם פצועים בינוני וקל, פרט לסנדק שכפי שהתברר מאוחר מדי, נלכד מתחת למכונית במצב קשה עד שנפטר.

המקרה הטרגי היה דלק למדורה שבוערת כבר זמן רב בין ציבור המתנחלים ובראשם הפלג הקיצוני הקרוי "נוער הגבעות" לבין משטרת ישראל. בקרב המתנחלים משוכנעים שהמשטרה לוקה בלהיטות יתר "לטפל" ביהודים שגרים ביהודה ושומרון, אך אינה עושה דבר בנוגע לתוקפנות פלסטינית. מחאת המתנחלים נגד התנהלות המשטרה והטענות כלפיה לטיוח נסיבות מותו של סנדק, הובילה להפגנות נגדה ברחבי הארץ, לרבות מול ביתה של ראשת מח"ש קרן בר מנחם, ובמרכז תל אביב, שם הודבק שמו של סנדק על שלטי רחובות במחאה. כאשר גם במערכת הפוליטית עולה דרישה להקים ועדת חקירה חיצונית לאירוע, לצד טענות חוזרות ונשנות לפרק את היחידה המרכזית של מחוז יהודה ושומרון, או בקיצור, ימ"ר ש"י.

"יש משבר אמון רציני בכלל בין הציבור לבין המשטרה, וביהודה ושומרון זה בהחלט מורגש יותר מאז מותו של אהוביה סנדק", אומר לשומרים עו"ד עדי קידר, היועץ המשפטי של ארגון הימין חוננו. "כשאנחנו רואים שיש יחידה במשטרה שכל מטרתה היא לתפוס יהודים ואילו במאות מקרים שהוגשו בהם תלונות כנגד ערבים המשטרה לא עשתה דבר, אז בוודאי שיש משבר אמון".

בצד הפלסטיני מנגד, סופגים לשיטתם את זעם המתנחלים, ומפנים גם הם אצבע מאשימה כלפי המשטרה, שלטענתם אינה רוצה או שאינה יכולה לספק הגנה ואכיפה לתושבים הפלסטינים של יהודה ושומרון. "התושבים הפלסטינים חסרי הגנה כאשר המיליציות היהודיות האלה פועלות ובשבועות האחרונים יש עליה משמעותית במספרים", אומר עו"ד מיכאל ספרד, העובד עם ארגון השמאל יש דין. "המשטרה לא חוקרת ואם חוקרת זה נגמר בלא כלום".

בשיחה של שומרים עם בני כשריאל, ראש מועצת מעלה אדומים, נשמע שהוא לוקח צעד אחורה מהחתימה על המכתב התומך בהקמת ועדת חקירה. "אני לא תומך בחסימות צירים ולא בפגיעה בנפש. חתמתי על המכתב בלהט הדברים אחרי שבחור צעיר נהרג, אבל מאז נודעו לי עוד דברים, ואני סומך על משטרת מחוז ש"י"

בארגון חוננו מצביעים על נתונים לפיהם בחודש האחרון המשטרה ביצעה כ-400 מעצרים של מפגינים על הפרות סדר, אירועי אלימות, יידויי אבנים וריסוס כתובות, אך אף לא הוגש אפילו כתב אישום אחד. כלומר מאות מעצרי שווא נטולי הצדקה, לשיטתם. מנגד בארגון יש דין מציגים נתונים ולפיהם בחודש האחרון אירעו 47 אירועי אלימות של יהודים כלפי פלסטינים ואף שבמרבית המקרים הוגשו תלונות גם כאן לא הוגש עד כה אפילו לא כתב אישום אחד. כלומר מראית עין של אכיפה ואפס הרתעה של ממש, לשיטתם.

נתוני יש דין מראים כי בשנת 2020 כולה רק שלוש מתוך 88 תלונות שהוגשו למשטרה הבשילו עד כה לכתב אישום, וגם כאשר הם בוחנים את העשור האחרון כולו אחוזי התלונות שהגישו פלסטינים בגין פשיעה לאומנית יהודית, שהגיעו לכדי כתב אישום קטן מ-10%.

"המשטרה במחוז ש"י היא גננת בגן ילדים", מתייחס בשיחה עם שומרים, ניצב בדימוס קובי כהן, שהיה מפקד מחוז ש"י עד 2015. "ההתעסקות היא כל הזמן ב'אתה חרשת פה - אני אחרוש כאן'. חוסר אונים היה מעת לעת גם בתקופתי, המחוז הזה לא דומה למחוזות משטרה אחרים".

"ימ"ר ש"י קיבלה הגדרה לא מוסתרת לאכוף את החוק נגד יהודים. אני לא מכיר יחידה דומה נגד בדואים או נגד חרדים, אבל נגד יהודים ביהודה ושומרון יש", אומר עו"ד קידר מארגון חוננו, שייצג בשנים האחרונות שורה ארוכה של מתנחלים שנעצרו והואשמו בעבירות תקיפה שונות כלפי פלסטינים

ובזמן ששני הצדדים מאבדים אמון במערכת שאמורה לאכוף את החוק, המתח בשטח מאיים להתפוצץ, כאשר מאז מותו של סנדק מצויים מספר מבלשי ימ"ר ש"י תחת אבטחה כבדה בשל איומים על חייהם. "היחסים בין המשטרה והתושבים יודעים עליות ומורדות והמקרה הזה היה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל", אומר כהן. "זה אירוע רע מאוד למשטרה והוא לא היה צריך לקרות".

גורם ביטחוני אחר רב ניסיון, העובד ומצוי במלאכת אכיפת החוק בשטחי יהודה ושומרון אומר כי "השוטרים של הימ"ר הם בעלי יתרון אדיר, מכירים היטב את השטח, את האנשים והם עובדים בצמידות עם השב"כ. הם יודעים לתת את הפתרון בהרתעה, מניעה ופענוח בתקופות מתוחות כמו אלה".

עם זאת מוסיף הגורם כי "גם זה לא מספיק, ואם היו שופכים לשם יותר כסף, כוח אדם ובעיקר יד חופשית היו יותר תוצאות". הגורם הביטחוני רומז בעיקר לחוסר הגיבוי הפוליטי שהיחידה הזו מקבלת. הכל כמובן, פוליטי. נגיע לכך בהמשך.

"איש הישר בעיניו יעשה"

שטחי יהודה ושומרון כבר מזמן הוגדרו כאזור "המערב הפרוע" ולא רק בהיבט הרומנטי של שטחי מרעה גדולים, אלא בעיקר בשל העובדה שנדמה כי החוק ואכיפתו מתבצעים בהם "אחרת". כשמדובר בתקיפות פלסטינים את היהודים הטיפול, לרוב, הוא של השב"כ וצה"ל, כשמדובר בתקיפות של יהודים את הפלסטינים הטיפול בידיים של משטרת ישראל.

אבל הגדרת הסמכויות האלה לא באמת ברורה בשטח. למעשה תחום אכיפת החוק בשטחים מצוי בכאוס שאף זכה לדוח מבקר מדינה קשה במיוחד ב-2013, אז כתב המבקר לשעבר יוסף שפירא, כי בשטחים אלה "איש הישר בעיניו יעשה" והתייחס בין היתר לחוסר הקפדה על חלוקת התפקידים בין הצבא למשטרה גם בתחום הפלילי, דבר הפוגע בעיקר במקרים בהם הנפגעים הם פלסטינים.

בערך אלף שוטרים (מתוך למעלה מ-30 אלף שוטרי משטרת ישראל ומספר דומה של מתנדבים) מכסים את המחוז המכסה את השטח השני בגודלו בישראל (אחרי מחוז הדרום). "זה מחוז בשטח של חצי מדינה עם מעט שוטרים אבל פיזור החיכוכים הוא כמעט אינסופי" אומר ניצב בדימוס כהן, שנותן לדוגמה את עונת המסיק אז גוברים מוקדי החיכוך "ותחת כל עץ זית יכול להתפתח אירוע. לא משנה איזה תכנית עבודה אתה תכין כמשטרה, אתה מבין שלא תוכל לכסות את השטח. אין מודיעין, הרבה מאוד אירועים ספונטניים ולמשטרה אין הרתעה".

במחוז פזורות תחנות משטרה כתחנת אריאל או תחנת בנימין הפתוחות, לכאורה לכל תלונה מצד כל אזרח "אבל בפועל הן משרתות את התושבים היהודים. המערכת כולה מוטה לטובת היהודים. אם תושב פלסטיני ירצה להתלונן כנגד יהודי יהיה עליו להיכנס לתוך העיר אריאל שזה כמעט בלתי אפשרי", אומר תא"ל אילן פז שהיה ראש המנהל האזרחי; אף שעל כך משיב קצין משטרה המכיר את הנושא: "פלסטיני שרוצה להגיש תלונה יכול להתקשר 100 וניידת תשלח אליו כדי לקחת אותו לתוך התחנה".

"המשטרה במחוז ש"י היא גננת בגן ילדים", מתייחס בשיחה עם שומרים, ניצב בדימוס קובי כהן. "ההתעסקות היא כל הזמן ב'אתה חרשת פה - אני אחרוש כאן'. חוסר אונים היה מעת לעת גם בתקופתי, המחוז הזה לא דומה למחוזות משטרה אחרים".

זו אולי הסיבה לכך שעל פי ההערכה רק 10% מהמקרים של תקיפת יהודים את הפלסטינים מגיעים לחקירת משטרה, ולכך שבאופן כללי, הנתונים מצביעים על פשיעה פלילית נמוכה באזור יהודה ושומרון. גניבות, סמים ושאר עבירות נפוצות במחוזות אחרים נרשמים כאן פחות: "מרבית המתיישבים הם אנשים שומרי חוק"' מתייחס ניצב בדימוס כהן שמוסיף, כי גם "כמות האירועים של פשיעה פלילית פלסטינית כלפי יהודים היא בשוליים, אפסית".

אולם בעוד שמקרי העבירות הפליליות ה"רגילות" הם נמוכים, הרי שבעיית הפשיעה הלאומנית היא חלק מרכזי בעבודת השיטור של מחוז ש"י. בימ"ר הוקם ב-2013 מפלג העוסק רק בפשיעה לאומנית ובמוצהר, בעיקר פשיעה לאומנית יהודית. מפלג שעורר את זעמם של המתנחלים למן הקמתו. על הימ"ר טענו המתנחלים, לטפל בעבירות "אמיתיות" ולא "לרדוף מתיישבים", כפי שכינה זאת ח"כ בצלאל סמוטריץ'.

גולת הכותרת של עבודת המפלג הייתה הצלחתו לפענח את אירוע הרצח בכפר דומא ב 2015, אז הושלך בקבוק תבערה לעבר בית משפחת דוואבשה והביא לרציחתם של זוג הורים ותינוקם ולפציעתו של בנם בן השלוש.

"אני לא מתכחש לכמות המקרים שבהם תיק נגמר ב"על"ן" (עבריין לא נודע)", אומר לשומרים גורם אכיפה המשרת בשטחים. "זה לא פשוט ויש תסכול אבל לא מרימים ידיים", והוא מוסיף כי "אנחנו קרובים מרחק שערה מ'דומא 2' וזה רק עניין של החלטה… אנחנו לא יודעים ולא יכולים להיות במקום שבו זה יקרה, המודיעין דל"

"ימ"ר ש"י קיבלה הגדרה לא מוסתרת לאכוף את החוק נגד יהודים. אני לא מכיר יחידה דומה נגד בדואים או נגד חרדים, אבל נגד יהודים ביהודה ושומרון יש", אומר עו"ד קידר מארגון חוננו, שייצג בשנים האחרונות שורה ארוכה של מתנחלים שנעצרו והואשמו בעבירות תקיפה שונות כלפי פלסטינים.

על פי נתונים שהשיג ארגון לביא ופורסמו בערוץ 7 בין השנים 2016 עד 2018 טיפל הימ"ר בשלושה תיקי פשיעה לאומנית פלסטינית בלבד לעומת 331 תיקים של פשיעה לאומנית יהודית. בסייג משמעותי לנתונים אלה יש להביא בחשבון שכאשר מדובר ביידויי אבנים או בתוקפנות פלסטינית אחרת כלפי יהודים בשטחים, הרי שהשב"כ ומערכת הביטחון כולה נכנסים לתמונה ולא רק משטרת ישראל, כך שהנתונים אינם מייצגים בהכרח את המציאות.

"שב"כ ומערכת הביטחון לא יורדים לרזולוציה שבה המשטרה מטפלת", מתייחס לכך קידר. "הימ"ר מתעסק בריסוס גרפיטי, זריקת אבנים ואכיפה של צווים מנהליים והפרות סדר. ההתעסקות שלהם היא בדברים קטנים ומנגד אין אכיפה נגד ערבים". קידר מוסיף כי "בכבישים של יהודה ושומרון יש הפקרות, דם יהודי הוא הפקר. בזמן שהמשטרה מתעסקת במעצר של בחור שהפר צו היה אפשר להפנות את האנרגיה הזו כלפי הצד השני שמיידה אבנים וזה מקומם".

המדריך לנחקרים בימ"ר ובשב"כ: לשתוק

גם קודם מותו הטרגי של אהוביה סנדק, שהתגורר במאחז הבלתי חוקי מעוז אסתר הקרוב לכוכב השחר, שרר חוסר אמון ניכר בין המשטרה לציבור המתנחלים המכונה "נוער הגבעות". "כשאתם מדברים על נוער הגבעות אלה לא תמיד נוער, ולאחרונה אנחנו רואים בחסימות הצירים גם את ההנהגה היותר מיושבת ולא רק שוליים", אומר גורם ביטחוני.

חברי דף הפייסבוק "נוער הגבעות – להכיר מקרוב", אחריו עוקבים קרוב לעשרת אלפים איש, "הקפיצו" בימים האחרונים לראש הדף סרטון תדמית חביב שהם צילמו לפני כמה שנים, ב-2017, ובו הם מציגים את עצמם בהומור, "לא כבעלי קרניים וריח רע", אלא כנערים שוברי מוסכמות האוהבים את ארץ ישראל ומושיטים יד לדיאלוג.

"פשיעה אידיאולוגית קשה יותר לפיצוח לעומת פשיעה בארגון פשע שעמו מתמודדים בתל אביב", אומרים שוטרים העוסקים במלאכה. "שם בסוף האינטרס האישי של העבריין חלש יותר". את רוח הדברים מאשר גם תא"ל במיל' אילן פז. "מאוד קשה לאסוף מודיעין בחבורות כאלה, להיכנס אליהן"

"אבל", כפי שמנתח ניצב בדימוס קובי כהן, לשעבר מפקד מחוז ש"י כאמור, "הרבה פעמים אלה פליליסטיים רגילים, חלקם ממשפחות מצוקה, לא תמיד מהשטחים ולא תמיד יודעים מה זה ארץ ישראל השלמה. הם התקבצו שם לעוד כמה אנשים ופתאום הם נהיים כנופיה שמוכנה לעשות אירועים בשם האידיאולוגיה. הם קובעים לעצמם את החוקים, הופכים לבועה ומשם כבר מתקבע שצריך להרוג את הפלסטיני שחורש את האדמה הזו. ברוב המקרים הם נמצאים ב'חורים' שאיש לא מכיר, ולא מרגיש בקיומם".

בשבועות האחרונים, על פי נתוני יש דין, נפצעו 14 פלסטינים מתקיפות על רקע לאומני, בהם בן חמש ובת 11 מיידוי אבנים לעבר רכבם. עד כה לא בוצעו העמדות לדין. מה הסיכוי לתפוס את אותם מיידי אבנים יהודים? "סיכוי נמוך ביותר שייתפסו", אומר הגורם הביטחוני שצוטט על ידינו גם קודם לכן. "אין מודיעין למיידי אבנים בניגוד למקרים שקורים בתוך כפרים, שם יש פורנזיקה ויותר מידע לעבוד איתו, או לפעמים אפילו מצלמות. בסוף כתב אישום זה עניין של ראיות, אם הן נאספו או לא. ויש קושי גדול לאסוף ראיות כשלא נמצאים בזמן אמת במקום, כשלא מגיעים בזמן הנכון, כשאין כוח אדם ומשאבים. וגם כשמגישים כתב אישום יש ארגון כמו חוננו, שהם חזקים ויושבים על כל פרט".

"היכולת לחקור אירוע זריקת אבן היא לא גדולה", אומר ניצב בדימוס קובי כהן, שהיה מפקד מחוז ש"י עד 2015. "אמנם יש בשטח הרבה מצלמות ואם האבן נזרקה במקרה בצומת עם מצלמה אז נרוץ לקחת, אבל במרבית הזמן זה קורה באיזה חור בלי עדים או צילום - והתיק נסגר"

"היכולת לחקור אירוע זריקת אבן היא לא גדולה", מאשר גם ניצב בדימוס כהן. "אמנם יש בשטח הרבה מצלמות ואם האבן נזרקה במקרה בצומת עם מצלמה אז נרוץ לקחת, אבל במרבית הזמן זה קורה באיזה חור בלי עדים או צילום - והתיק נסגר". ובכל זאת, כאשר מדובר ביידוי אבנים מצד פלסטינים, וכאשר הדבר הופך לחקירת שב"כ ההצלחות גבוהות יותר ומיידי אבנים פלסטינים נעצרים ומועמדים על כך לדין.

מה קורה כאשר אנשי הגבעות נלקחים לחקירה בכל זאת? בעבר פרסם פעיל הימין הקיצוני נועם פדרמן, חוברת כללים מיוחדים לנחקרים הנעצרים על ידי הימ"ר או על ידי המחלקה היהודית בשב"כ ובראשה ההמלצה לשתוק בחקירות. המלצה שאכן מיושמת במרבית המעצרים וחקירות המשטרה. ברקע של פדרמן מאסרים ומעל 40 תיקים פליליים, כולם בעקבות עבירות לאומניות כלפי פלסטינים.

"הכרנו את ההכנה הזו לחקירה בעיקר לפני פינוי מאחז, כשעורכי דין היו מתדרכים את בני המקום איך להתנהג", מתייחס ניצב בדימוס כהן, שמוסיף כי שוטרים פוגשים התנהגות כזו גם אצל "עבריינים פליליסטיים רגילים", לדבריו. עו"ד קידר אומר מצדו, כי "כסניגור אני תמיד מעדיף שהלקוח שלי ישמור על זכות השתיקה".

כשפדרמן נשאל אם מדריך כללי ההתנהגות בחקירות שכתב עדיין תקף, הוא צוחק ואומר, "בוודאי, האוטומט של כל אחד שנעצר (בגין פשיעה לאומנית) הוא לשתוק. כשהחוברת יצאה זה עשה הרבה רעש, היום כבר לא צריך אותה כי יש את 'רוח החוברת'. כבר לא צריך לקרוא אותה כדי לדעת איך להתנהג כשנעצרים".

פדרמן לא מבין למה המשטרה בכלל מתעסקת באכיפה נגד יהודים בנושא עבירות לאומניות, וטוען כי ימ"ר ש"י לא עושה את העבודה שעליה באמת לעשות. "אני מכיר ימ"רים, נחקרתי בהרבה מאוד מקומות", אומר פדרמן לשומרים. "הנה רק לא מזמן זימנו אותי לחקירה בימ"ר ש"י ועל מה? על פוסט שפירסמתי. פוסט בפייסבוק זה משהו שיחידה מרכזית אמורה להתעסק בו? ימ"ר במחוזות משטרה אחרים היא יחידת עילית שמתעסקת בעבריינות כמו שודים ורצח אבל ימ"ר ש"י מתעסקים בשטויות. אני מבין כשחוקרים אירוע כמו אירוע דומא, אבל רוב הזמן הם חוקרים שטויות כמו להביא אותי למשרדים המפוארים שלהם ולבזבז את כל המשאבים על פוסט וחשד להסתה".

כשפעיל הימין הקיצוני נועם פדרמן נשאל אם מדריך כללי ההתנהגות בחקירות שכתב עדיין תקף, הוא צוחק ואומר, "בוודאי, האוטומט של כל אחד שנעצר (בגין פשיעה לאומנית) הוא לשתוק. כשהחוברת יצאה זה עשה הרבה רעש, היום כבר לא צריך אותה כי יש את 'רוח החוברת'. כבר לא צריך לקרוא אותה כדי לדעת איך להתנהג כשנעצרים"

את ההיסטוריה שהביאה להקמת מחוז ש"י במשטרה פדרמן זוכר ומצביע על היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, שדחף להקמת משטרה שהתמקדה בפשיעה שמבצעים יהודים. "כל מחוז המשטרה הזה נולד בחטא אחרי שקרו מקרים שבהם יהודי שנזרקו עליו אבנים היה חוסם את הכביש ולוקח על עצמו לעשות סדר. אז הביאו משטרה שתעשה את הסדר. עם השנים עידנו את העבודה אבל הקימו את המפלג פשיעה לאומנית שמתמקד בעבירות לאומניות רק מהצד של היהודים".

על רקע הקריאות לפרק את היחידה בשל "רדיפתה" יהודים בלבד, אומר פדרמן כי "יש דווקא לא מעט פשיעה פלילית ביהודה ושומרון - רק ביתר עילית לבדה יכולה לפרנס את הימ"ר, שלא לדבר על הפשיעה שיש אצל הערבים. זוכרת את האונס של הילדה שהיה לפני כמה זמן במודיעין עילית? למה התחנה המקומית חקרה את זה ולא הימ"ר? שוטרים זוטרים חקרו ובסוף ראינו איך זה נגמר, בכלום". זו הסיבה טוען פדרמן ש"קיים משבר אמון" בין התושבים למשטרה, אבל לדבריו זה היה מאז ומתמיד, למעשה מאז שהוקם מחוז ש"י ואין מדובר בדבר חדש.

"לאף אחד לא באמת אכפת"

עד כמה מורכבת ומוגבלת היא עבודת המשטרה בשטחי יהודה ושומרון אפשר ללמוד מיחסי הכוחות בשטח, שאינם דומים למציאות בשום מקום אחר בישראל. אם בכל מקום בתוך תחומי הקו הירוק המשטרה היא הנותנת, הרי שבשטחים הסמכות היא קודם כל של צה"ל. "כמעט בכל אירוע פלילי המשטרה תגיע אחרי הצבא, והחקירה הרבה פעמים תהיה רק בדיעבד, ואחרי שהצבא כבר נכנס לזירה והסתובב בה", אומר ניצב בדימוס כהן.

"גם כאשר קורה אירוע למשל, המשטרה לא יכולה להגיע מיד", כך כהן. "היא מחכה לאישור הצבא, שנכנס קודם, נותן ליווי ובכל מקרה מדובר באפשרות של חקירה ממוקדת וקצרה לאיסוף פורנזי וזהו. לזירות כאלה נכנסים חוקרי המשטרה אחרי שהן זוהמו או טופלו והזמן העומד לרשותם לאסוף ראיות כמו שצריך הוא נמוך, כך גם המשאבים".

לכך יש להוסיף גם את המרכיב האנושי. צה"ל אמנם יעדיף על פי רוב להשאיר את הטיפול באירוע פלילי למשטרה, אבל עד שהמשטרה מגיעה הוא מטפל באירוע "כמו צבא". הווה אומר, "חיילי צה"ל מגיעים לאירוע כשברור להם שהם שם כדי להגן על הצד הישראלי, גם אם הוא האלים והתוקף", כפי שמסביר תא"ל במיל' אילן פז, שכיהן כראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון בין השנים 2002 ל-2006.

"החובה של החיילים היא לחצוץ ולמנוע אלימות אבל יש נטייה טבעית", מסביר פז. "לדעתי הנטייה הזו קיימת גם בקרב השוטרים. יש מחשבה של 'הפלסטינים הם האויבים שלי, אז למה שאתאמץ'. כך, באירוע שבו פלסטיני תקף יהודי יש עדיפות לפעילות הצבא והמשטרה, אך באירוע הפוך, הצבא יעדיף להשאיר את העניינים לשוטרים, שכאמור כמעט תמיד יגיעו מאוחר יותר".

"אם תושב פלסטיני ירצה להתלונן כנגד יהודי יהיה עליו להיכנס לתוך העיר אריאל שזה כמעט בלתי אפשרי", אומר תא"ל אילן פז שהיה ראש המנהל האזרחי; אף שעל כך משיב קצין משטרה המכיר את הנושא: "פלסטיני שרוצה להגיש תלונה יכול להתקשר 100 וניידת תשלח אליו כדי לקחת אותו לתוך התחנה"

במשטרה כופרים בטענה הזו ומצביעים על הבדל משמעותי לטענתם בין שוטרי מחוז ש"י לבין חיילי צה"ל. "יש הבדל בין חייל בן 18 שעשה הכנה לתעסוקה מבצעית וכשהוא מגיע לשטח הוא נלחם בפלסטינים ולא משנה מה קרה", אומרים שם. "לבין שוטר בשנות ה-30 לחייו שכבר מנוסה ויודע שהוא שם כדי להגן על החוק ועל הסדר. הטיפול הוא לא אותו טיפול והמוטיבציה שונה. בין אם זה אירוע שבו יהודי תקף פלסטיני או פלסטיני תקף יהודי, הטיפול שלנו, כמשטרה, הוא אותו הדבר".

מכשול משמעותי נוסף העומד בפני המשטרה הוא שגם מודיעינית היא מתקשה לפעול בשטחי המחוז. "פשיעה אידיאולוגית קשה יותר לפיצוח לעומת פשיעה בארגון פשע שעמו מתמודדים בתל אביב", אומרים שוטרים העוסקים במלאכה. "שם בסוף האינטרס האישי של העבריין חלש יותר".  את רוח הדברים מאשר גם תא"ל במיל' אילן פז, שפרט להיותו ראש המינהל האזרחי, שימש בעברו גם כמפקדת החטיבות מנשה ובנימין. "מאוד קשה לאסוף מודיעין בחבורות כאלה, להיכנס אליהן", הוא אומר. "אמנם יש מוטיבציה אבל היכולת די נמוכה".

האם אלה רק המשאבים החסרים והמגבלות שציינו, שאחראים לאכיפה לקויה ולקושי בהעמדה לדין בשטחי יהודה ושומרון? ככל שהדבר נוגע לאי-אכיפה של תלונות פלסטינים, אומר עו"ד ספרד העובד עם יש דין, כי "אין אכיפה ואין העמדה לדין משום שהפלסטינים פשוט לא מעניינים אף אחד. זה כמו שברמת אביב ג' נראה ניידות כל הזמן ובשכונת הארגזים לא. כך זה גם בשטחים אבל פי מאה".

"החבר'ה האלה", אומר עו"ד מיכאל ספרד, "אותן מליציות יהודיות עושות את מה שההנהגה הממוסדת רוצה שתעשה: גזל האדמות, האלימות. אף אחד במשרד ראש הממשלה לא אומר – תטפלו במה שקורה בשטחים. כשרוצים לטפל יודעים, אבל המצב משרת את ההון הפוליטי"

"האכיפה והעבודה של המשטרה רגישה ללחצים פוליטיים וחוץ מכמה אקטיביסטים לאף אחד לא באמת אכפת", ממשיך עו"ד ספרד, המתמחה במשפט בינלאומי ובזכויות אדם. "אז הדבר מתורגם לחוסר תקציב, לחוסר כוח אדם במשטרה וגם לכך שהשוטר שכבר מוצב בש"י - זה לא פרס עבורו. לא פעם התקריות האלה קורות בשעת מהדורה בערב, אולי גם מי שמבצע אותם רוצה את החשיפה הזו, אבל התקשורת לא משדרת. אולי פה ושם יש התייחסות אבל באופן כללי לא שומעים על האלימות בשטחים".

אפשרות נוספת שמעלה ספרד היא שהמדיניות הזו מכוונת לא רק בשל "אי אכפתיות" אלא משום ש"החבר'ה האלה, אותן מליציות יהודיות עושות את מה שההנהגה הממוסדת רוצה שתעשה: גזל האדמות, האלימות, הם דברים שכחברה ברור שהמוסדות הציבוריים לא משתמשים בהם, אלא רק על פי חוק, אבל המיליציות האלה משיגות את המטרה גם בדרכים נוספות. אף אחד  במשרד ראש הממשלה לא אומר – תטפלו במה שקורה בשטחים. כשרוצים לטפל יודעים, אבל המצב משרת את ההון הפוליטי".

תא"ל במיל' פז מתייחס לכך עם דוגמה אקטואלית אחרת, "שזה למעשה כמו בבני ברק - תוצאה של פוליטיקה ושל חוסר אכפתיות. את רואה פחות אכיפה".

כוננת בחירות: הדרג הפוליטי גוזר קופון

אם צד אחד של המטבע הוא "חוסר אכפתיות" פוליטית, חברתית ותקשורתית באשר לפלסטינים, הרי שהצד השני של המטבע, לטענת ארגוני השמאל, הוא עודף מעורבות פוליטית כדי להגן על הציבור היהודי בשטחים. לאחר מותו של סנדק התקשר ראש הממשלה בנימין נתניהו להורי הנער וניחם אותם. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה פקד את שבעת הבן והתחייב להוציא את האמת לאור. ח"כ סמוטריץ' הגיע לזירת האירוע עצמו, תועד מתעמת עם שוטר שניסה למנוע ממנו גישה, ומאז הוא מגבה בפעולות ובאמירות את המוחים כנגד המשטרה וקורא לפירוק הימ"ר.

לאחר האירוע פורסם מכתב הקורא להקמת ועדת חקירה בעניין מותו של סנדק ועליו חתמו באופן יוצא דופן כל מנהיגי וראשי ההתנחלות. יוצא דופן משום ש"מרבית אירועי המחאה ותג מחיר אינם זוכים לגיבוי מההנהגה. מרבית המתנחלים מסתייגים מאירועי תג מחיר", אומר גורם ביטחוני המכיר את השטח.

הפעם, אולי בשל הבחירות שבפתח והרצון לגזור הון פוליטי, "יש ליבוי של השטח מהדרג הפוליטי", אומר הגורם הביטחוני. "שימי לב מי חתום על המכתב, אנשים כמו שי אלון ראש מועצת בית אל או בני כשריאל ראש מועצת מעלה אדומים, אלה מקומות שהם לא מהארד קור של ההתיישבות ובמקרה הזה באופן חד משמעי המבצעים מקבלים תמיכה מהדרג הפוליטי".

הגורם הביטחוני מספר לשומרים כי "אנחנו רואים בצמתים ובמחסומי הכביש המאולתרים אנשים שהם לא ממש נוער ואנחנו רואים שם דמויות הנהגה מקומיות שבעבר היינו פונים אליהם לבקש עזרה בהרגעת השטח ובהידברות, אבל הדבר לא קורה כרגע".

"הימ"ר מתעסק בדברים קטנים ומנגד אין אכיפה נגד ערבים", אומר עו"ד קידר מארגון חוננו. "בכבישים של יהודה ושומרון יש הפקרות, דם יהודי הוא הפקר. בזמן שהמשטרה מתעסקת במעצר של בחור שהפר צו היה אפשר להפנות את האנרגיה הזו כלפי הצד השני שמיידה אבנים וזה מקומם"

בשיחה של שומרים עם בני כשריאל, ראש מועצת מעלה אדומים, נשמע שהוא לוקח צעד אחורה מהחתימה על המכתב התומך בהקמת ועדת חקירה. "אני לא תומך בחסימות צירים ולא בפגיעה בנפש", הוא אומר. "חתמתי על המכתב בלהט הדברים אחרי שבחור צעיר נהרג, אבל מאז נודעו לי עוד דברים, ואני סומך על משטרת מחוז ש"י וגם על מפקד המחוז שיש לו אוזן קשבת ורגישות לתושבים".

כשריאל בכך מביא לידי ביטוי את הקשר הטוב המתקיים בדרך כלל בין המשטרה לבין הנהגת ההתנחלויות, עד כדי כך שלעתים הכלי הראשון עבור המשטרה להרגעת השטח כשיש אירועי אלימות מצד "נוער הגבעות" הוא לפנות לראשי ההנהגה ולבקש עזרה.

"ראשי המתנחלים ביהודה ושומרון עוזרים ומסייעים, אך מובן שההארד קור של המתיישבים היה רוצה לראות אותם עושים יותר", מתייחס עו"ד קידר. "אבל גם הם מתקשים לסייע מול המלחמה שהמשטרה והמנהל האזרחי עושים במאחזים ובנוער שיושב שם. אין ספק שבנקודת הזמן הזו צריך לעשות הרבה מאוד כדי להחזיר את האיזון ובעיקר את האמון בין הציבור ביהודה ושומרון לבין המשטרה".

"חיילי צה"ל מגיעים לאירוע כשברור להם שהם שם כדי להגן על הצד הישראלי, גם אם הוא האלים והתוקף, לדעתי הנטייה הזו קיימת גם בקרב השוטרים", אומר תא"ל במיל' אילן פז. במשטרה כופרים בטענה הזו: "יש הבדל בין חייל בן 18 לבין שוטר בשנות ה-30 לחייו שכבר מנוסה ויודע שהוא שם כדי להגן על החוק ועל הסדר"

בשיחה עם גורמי אכיפה המשרתים בשטחים התמונה המתוארת בכתבה היא של מציאות שוחקת וקשה במיוחד. למעשה היא נשמעת כמעט חסרת אונים. אחד מהם אמר ל"שומרים" "אני לא מתכחש לכמות המקרים שבהם תיק נגמר ב"על"ן" (עבריין לא נודע). זה לא פשוט ויש תסכול אבל לא מרימים ידיים", והוא מוסיף כי "אנחנו קרובים מרחק שערה מ'דומא 2' וזה רק עניין של החלטה… אנחנו לא יודעים ולא יכולים להיות במקום שבו זה יקרה, המודיעין דל".  

משטרה שחוקה ודלילה בכוח אדם, סמכויות אכיפה לא מוגדרות ובעיקר תמונת מצב פוליטית מורכבת מייצרים מציאות שבה יכולת אכיפת החוק נמוכה למדי. האסון הבא למרבה הצער, נמצא מעבר לפינה.