"אוי ואבוי אם ימנעו מנשים שירות בתפקידים מסוימים בגלל השיקול שיאנסו בשבי"
האם מעשי האונס והאלימות המינית הרצחנית של מחבלי חמאס מערערים את המאבק לשוויון של ארגוני הנשים? שומרים העלה את הסוגייה הטעונה בפני שורה של נשים בעמדות מפתח - מאליס מילר דרך מרב מיכאלי ועד למנכ"לית המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. דוח מיוחד של שומרים
האם מעשי האונס והאלימות המינית הרצחנית של מחבלי חמאס מערערים את המאבק לשוויון של ארגוני הנשים? שומרים העלה את הסוגייה הטעונה בפני שורה של נשים בעמדות מפתח - מאליס מילר דרך מרב מיכאלי ועד למנכ"לית המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. דוח מיוחד של שומרים
האם מעשי האונס והאלימות המינית הרצחנית של מחבלי חמאס מערערים את המאבק לשוויון של ארגוני הנשים? שומרים העלה את הסוגייה הטעונה בפני שורה של נשים בעמדות מפתח - מאליס מילר דרך מרב מיכאלי ועד למנכ"לית המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. דוח מיוחד של שומרים
האם מעשי האונס והאלימות המינית הרצחנית של מחבלי חמאס מערערים את המאבק לשוויון של ארגוני הנשים? שומרים העלה את הסוגייה הטעונה בפני שורה של נשים בעמדות מפתח - מאליס מילר דרך מרב מיכאלי ועד למנכ"לית המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. דוח מיוחד של שומרים
"אוי ואבוי אם ימנעו מנשים שירות בתפקידים מסוימים בגלל השיקול שיאנסו בשבי"
האם מעשי האונס והאלימות המינית הרצחנית של מחבלי חמאס מערערים את המאבק לשוויון של ארגוני הנשים? שומרים העלה את הסוגייה הטעונה בפני שורה של נשים בעמדות מפתח - מאליס מילר דרך מרב מיכאלי ועד למנכ"לית המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. דוח מיוחד של שומרים
מקומן של הנשים לא נפקד מסיפורי הגבורה של ה-7 באוקטובר. הקרב המרשים שניהלו הטנקיסטיות ליד קיבוץ חולית, הלוחמות האמיצות שנפלו כשהגנו על טירוני מחנה זיקים, והתושיה שהפגינה קמב"צית גדוד 13 של גולני כדי לחלץ פצועים במוצב נחל עוז, הם רק חלק מהאירועים שחיילות וקצינות הובילו באותה שבת שחורה בתבונה ובאומץ. וגם לאחריה, הפגינו לוחמות יחידת העילית יהל"ם כמו גם הרופאות והפרמדיקיות שליוו את הכוחות בעזה, מקצועיות ומצוינות, שסוקרו באהדה גדולה.
התקשורת התמוגגה מהרעיון שגם נשים יכולות להילחם, ואפילו היטב. עד שנדמה ששירות הנשים בצה"ל אחרי ה-7 באוקטובר יראה אחרת, יותר תפקידים יפתחו בפניהן ויותר אמון ינתן ביכולותיהן בשדה הקרב. עקרון "האדם הנכון במקום הנכון", עליו נלחמים ארגוני הנשים הוא זה שינחה סוף סוף את איוש התפקידים, בלי קשר לשאלת המגדר. אמנם בשנת 2000 כבר חוקק התיקון לחוק שירות הביטחון שקבע, כי "לכל אישה זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד". אבל בפועל הצבא התקדם באיטיות, והנה באה המלחמה וקבעה עובדות בשטח.
אלא שלתמונת המצב הזו נכנסה מאז ה-7 באוקטובר דילמה נוספת: ההתמודדות עם נפילתן של נשים בשבי. לאלימות המינית הרצחנית של מחבלי הנוחבה ב-7 באוקטובר הצטרפה גם אלימות מינית כלפי הנשים הצעירות בשבי. עמית סוסנה תיארה בראיון לניו יורק טיימס כיצד המחבל ששמר עליה אילץ אותה לבצע אקט מיני באיומי רובה. גם אביבה סיגל תיארה איך הפכו את החטופות "לבובות על חוט שאפשר לעשות איתן מה שרוצים, מתי שרוצים".
צפו בכתבה עם עדותה האמיצה של עמית סוסנה:
אימהות לחטופות אמרו לא פעם שהן מודעות לכך שמי ששבו חוסכות מהן פרטים שיהיה להן קשה להכיל. מה שבכל זאת דיווחו השבות הוא שחלק מהצעירות שעדיין חטופות לא קיבלו מחזור תקופה ארוכה, מה שמרמז מצד אחד על התנאים הקשים בהם הן שוהות, ומצד שני גם על אפשרות של הריון, שככל שנוקפים הימים נתפס כאיום משמעותי יותר, כי הפלה כבר מאוחר יהיה לעשות. האם ילדו את התינוק או יעברו לידה שקטה ברגע האחרון? ואם בכלל ישהו בשבי, בזמן הצירים? האם מערכת הבריאות של עזה שידעה ימים יפים יותר, תוכל ותרצה לעזור להן?
נכון, חטופות ה-7 באוקטובר הן ברובן אזרחיות מישובי העוטף וממסיבת הנובה וגם החיילות החטופות הן תצפיתניות ולא חיילות בשירות קרבי. ועדיין, בהסתכלות מפוכחת, הסיכוי ליפול בשבי עולה ככל שהחיכוך עם השטח גדול יותר. לוחמים ולוחמות בקו האש נמצאים מטבע הדברים, בסיכון גבוה יותר מחיילים בקריה. האם עכשיו, כשנפילה בשבי של ארגון טרור הפכה מתרחיש תיאורטי לסיוט שהתגשם, צריך להיערך מחדש לשילוב של נשים לוחמות? או שהשיקול הזה אינו צריך להפריע במאבק על שוויון ההזדמנויות בשירות? נשים בקורס טיס אמנם עוברות סדנת שבי, אבל מה לגבי יתר הלוחמות? והאם יש בסדנה התייחסות לאלימות מינית או שמתוכננת כזו כחלק מלקחי חרבות ברזל?
אליס מילר, שעתרה לפתיחת קורס טיס לנשים: "אונס הוא חלק מהדברים שקורים במלחמה. אנשים מאבדים את מאור עיניהם. אנשים מאבדים גפיים ואנשים נאנסים. זו פטרוניות על גוף האישה, להתמקד דווקא בזה"
"השירות הצבאי הוא חלק מהחיים במדינה שלנו"
דובר צה"ל סירב להתייחס לשאלות שומרים בנושא. לוחמות למען זכויות נשים הפגינו לעומת זאת חזית אחידה בהתייחסותן. מבחינתן הדילמה לא קיימת, ואסור לחזור לאחור. "מצבן של החטופות הוא איום ונורא, אני לא מקלה בזה ראש", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "אבל זו לא סיבה לשינוי, ולא רק בגלל שגם גברים נפגעו מינית בשבי, וגם הם לא רוצים שיענו אותם ויאנסו אותם. חטופה שחזרה סיפרה שהכריחו את בן זוגה לגלח את כל שיער גופו. אני רואה גם בזה פגיעה מינית, שלא לדבר על מעשי סדום שנעשים בגברים".
אונס נשים הוא כנראה יותר שכיח, בפרט בארגון דתי והומופובי כמו חמאס.
"יתכן, אבל אני לא יודעת לדרג סבל, ולא בטוחה שמישהו יודע. כשהאנשים האלה יחזרו הם יהיו מאוד טראומטיים מהרבה מאוד היבטים. זה איום ונורא להיפגע מינית, אבל כשדיברתי עם פסיכולוגית שטיפלה בשבות, היא אמרה שהעיסוק שלהן בפגיעות המיניות הוא לא הדבר המרכזי מבחינתן. הטיפול מתמקד קודם בטראומת החטיפה, בזה שמישהו מת לידן. בכך שהיו כלואה ועכשיו הן חסרות בית לחזור אליו. העיסוק בפגיעה המינית יבוא רק אחר כך".
פגיעה מינית היא אינטימית יותר, יקח זמן לקלף את השכבות ולדבר עליה.
"נכון, וחשוב לציין שקרו לנשים דברים איומים בצבא עוד לפני ה-7 באוקטובר. כולנו שמענו על הטרדות מיניות ואונס בצבא עוד לפני כן".
זו לא אותה סכנת חיים ואובדן שליטה כמו בשבי.
"השירות הצבאי הוא חלק מהחיים במדינה שלנו. האם בני ובנות 18 חושבים על כל הדברים האיומים שיכולים לקרות להם בצבא? לא, כי הם צעירים מדי והצבא מנצל את זה. דווקא ה-7 באוקטובר יגרום לנערות שמתנדבות לשירות קרבי, ללכת לתפקיד הזה בעיניים יותר פקוחות ועם יותר מודעות".
"מי שלא רוצים נשים בצבא, לא עושים את זה מדאגה לנשים ולאפשרות שיפגעו מינית, אלא מהדרתן מסיבות פטרנליסטיות ודתיות"
השאלה לאן יטה עכשיו הלך הרוח הציבורי.
"אוי ואבוי אם הוא יטה לכך שימנעו מנשים שירות בתפקידים מסוימים בגלל השיקול שיאנסו בשבי. לשירות בצבא יש מחיר. זה לא תענוג, אבל חלק מלהיות חבר שוויוני בחברה הישראלית הוא לעשות צבא. את לא מודאגת מזה שהמיליטריזציה הגוברת בחברה תדיר נשים? מי שלא רוצים נשים בצבא, לא עושים את זה מדאגה לנשים ולאפשרות שיפגעו מינית, אלא מהדרתן מסיבות פטרנליסטיות ודתיות, ואסור לתת להם הזדמנות".
בואי נניח למאבק הגדול ונדבר על המשמעויות המתגלגלות של הריון כזה. למשל לידה שקטה, שהיא תמיד חוויה טראומטית.
"לידה שקטה זה איום ונורא. אבל את חיה. למות זה יותר קשה מפגיעה מינית".
גם נסיבות הכניסה להריון משחקות פה תפקיד.
"אי אפשר להביא את הטיעון הזה של הריון, שהוא תסריט כל כך חריג וקיצוני, ולא בטוח שבכלל קורה, ולהפוך אותו לכלל שיכתיב מדיניות. זה כמו להביא בדיון על פגיעות מיניות את זו ששיקרה. כשהשקרניות מהוות רבע של שמינית אחוז מהמתלוננות. זה לא בסיס לדיון בעיני".
העניין הוא שהריון הוא בלתי הפיך במובן הזה שיש תינוק ויש צעירה שהופכת לאמא בנסיבות איומות.
"אני אולי משעממת, אבל אני לא משנה את דעתי".
אז מה קורה פה? המאבק עבור שוויון ומימוש עצמי הופך למאבק הדגל על חשבון המאבק באלימות המינית? זה לא שומט את הקרקע מתחת למהות שלכן?
"לא, כי אני פרגמטית. מלכתחילה יש מעט מאוד נשים שמתנדבות לשירות קרבי. מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שטרוריסט של חמאס יאנוס אחת מהן שואף לאפס. הסיכוי שלהן להיאנס על ידי חייל יהודי גבוה הרבה יותר. והסיכוי לפתיחת דלתות בחברה הישראלית, למי שעושה שירות משמעותי, גדול עוד יותר. זה החישוב שצריך לעשות".
"נשים הן לא פעוטות חסרות ישע"
ח"כ מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה, שנלחמת על שוויון זכויות לנשים בצבא ובכלל הפגינה גם היא החלטיות. "אנחנו לא באמת יודעות את ממדי האלימות המינית שחוו הגברים", אומרת מיכאלי. "זה הרבה פחות מדובר. ובכל מקרה, אם אנחנו רוצות שוויון, אז גם גברים הם בני אדם. אי אפשר לקבל בשוויון נפש התעללות ועינוי של חיילים, ולגונן רק על חיילות. זה לא נראה לי סביר. מה גם שנשים נאנסות בכל מקום, זה לא שבתוך מדינת ישראל הן מוגנות וחסינות מפני פגיעה מינית ואונס, ורק שירות קרבי והתחככות עם האויב יגרמו לזה".
הן בדרך כלל לא נאנסות באיומי אקדח לרקה.
"לא נכון, אחת הסיבות שאנחנו נאבקות נגד חלוקה מסיבית של נשק, באמצעות קמפיין אקדח על שולחן המטבח, היא בגלל שזה לגמרי יכול לקרות באיומי אקדח ואלימות אחרים. איום בפגיעה מינית קיים בכל זמן ומקום. שלא ישתמע מדבריי שאני ממעיטה מעוצמת הפגיעה המינית בשבי. צה"ל צריך לחשוב איך להתמודד עם זה. אני לא יודעת כמה הוא בכלל התמודד עם זה עד היום, ועד כמה הכין חיילים וחיילות לקראת תרחיש של אלימות מינית בשבי".
את לא רואה הבדל בין נשים לגברים בהקשר הזה?
"גם אם יש הבדלים, שצריך להתייחס אליהם ולראות איך מתמודדים איתם, זו לא סיבה למנוע מנשים שוויון הזדמנויות. עשרה אחוזים מצה"ל סגורים היום בפני נשים. כל יחידות החוד, כל היחידות המתמרנות. ליבת הצבא שממנה צומחת שדרת הפיקוד סגורה בפניהן. לגורמים שמרניים דתיים וחשוכים, שנאבקים נגד שוויון לנשים בצה"ל, יש אינטרס לייצר אשליה, שאם נשים לא ישרתו בתפקידים האלה, הן יהיו מוגנות. אסור לנו לאפשר לזה לקרות. נשים הן לא פעוטות חסרות ישע, שגברים צריכים לקבל החלטות בשבילן. הן יצורות שוות שצריכות לקבל החלטות על עצמן, בטח לא שיחליטו עבורן, שהן לא רשאיות להשתתף במשחק. הצבא הוא כלי מאוד משמעותי במוביליות חברתית. גם עסקית, גם פוליטית. וגם אם לא היה כזה, אין הצדקה לפגיעה בשוויון ההזדמנויות".
מה תגידי למי שיאמר שבגלל אונס והריון אופציונלי אנחנו ממהרים לעסקה, וכדאי שנצמצם סיכונים כאלה בעתיד?
"שאנחנו נדאג שזה לא יקרה על חשבון שוויון ההזדמנויות".
"אם אנחנו רוצות שוויון, אז גם גברים הם בני אדם. אי אפשר לקבל בשוויון נפש התעללות ועינוי של חיילים, ולגונן רק על חיילות. זה לא נראה לי סביר. מה גם שנשים נאנסות בכל מקום, זה לא שבתוך מדינת ישראל הן מוגנות וחסינות מפני פגיעה מינית ואונס"
חצי שעה מסיום השיחה, התקשרה מיכאלי שוב. "חשבתי על הדברים ואני רוצה לחדד", הסבירה מיכאלי. "את אומרת שאם יהיו נשים בשבי זה מחליש את עמדת המיקוח של ישראל, ואני אומרת שחובת המדינה היא ממילא להחזיר את כולם".
בעסקה הקודמת, הנשים שהיו אימהות חזרו יחד עם הילדים. גם למדינה היה נוח הסידור הזה.
"וגם אז, ובצדק, התעורר השיח האם חיי גברים שווים פחות".
נראה שבשם המאבק לשוויון, האלימות המינית נדחקת. אתן אומרות שזה נורא, אבל זה לא יסית אותנו מהחתירה לשוויון, אנחנו עם עיניים על הכדור.
"לא יכול להיות שאנחנו נעסוק בזה פעמיים. גם נהיה קורבן לפגיעה מינית וגם נאבק על שוויון ההזדמנויות שלנו. בפרט שהמאבק לשוויון הוא גם מאבק נגד פגיעה מינית, כי פגיעה מינית היא אלימות של אי שוויון, זה תמיד חזק מול חלש. אגב, בפיילוט שעשה צבא ארה"ב, לפני שהחליט לפתוח את כל היחידות לנשים, אחת המסקנות הייתה שככל שהיה ביחידה יותר שוויון מגדרי כך הייתה פחות פגיעה מינית בתוך היחידה".
עד כמה העיסוק בנשים בשבי מטריד את הציבור הישראלי גם בשגרה? אליס מילר, שבזכות עתירתה לבג"ץ נפתח קורס הטיס של חיל האוויר לנשים אמרה לשומרים: "שאלת השבי עולה גם היום בהרצאות, שאני מעבירה. מכווץ אותנו לראות אישה בשבי, כמו שלפני שלושים שנה כיווץ אותנו לראות אישה טייסת. זה נראה אז משהו בלתי אפשרי, למרות שמבחינה רציונלית, אין הבדל בין אישה לגבר בשבי. גם נשים וגם גברים נאנסים. נכון שאישה יכולה להיכנס להריון, אבל הסיכוי שתפלי בשבי הוא כל כך קטן והסיכוי שתכנסי מזה להריון מזה הוא קטן עוד יותר. לגזור מזה החלטה לגבי שירות נשים בתפקידי לחימה הוא לא נכון. הסיכוי שלי למות בתאונת דרכים הרבה יותר גדול ובכל זאת אני נכנסת לאוטו ונוסעת. ולמה לעצור בלחימה? למה שלא נחליט שנשים לא יגורו ליד הגבול או לא ילכו למסיבות כדי שלא יפלו בשבי?".
ובכל זאת, התממש פה סיוט שעלול להשפיע על לקחת סיכונים עתידית.
"אונס הוא חלק מהדברים שקורים במלחמה. אנשים מאבדים את מאור עיניהם. אנשים מאבדים גפיים ואנשים נאנסים. זו פטרוניות על גוף האישה, להתמקד דווקא בזה. תשאלי אמא לחייל ואמא לחיילת, איך הן מרגישות שהילדים שלהן חטופים בעזה. שתיהן יחשבו, באותה מידה, שזה סיוט".
צפו באליס מילר מספרת על העתירה פורצת הדרך:
"שאלת השבי עולה גם היום בהרצאות, שאני מעבירה", אומרת מילר. "מכווץ אותנו לראות אישה בשבי, כמו שלפני שלושים שנה כיווץ אותנו לראות אישה טייסת. זה נראה אז משהו בלתי אפשרי, למרות שמבחינה רציונלית, אין הבדל בין אישה לגבר בשבי. גם נשים וגם גברים נאנסים"
"היה צריך לחתור לשחרור של כולם"
בכיר בצוות המשא ומתן לשחרור החטופים אמר בשבוע שעבר לתוכנית "עובדה": "השמות שהולכים איתך בשעות הקטנות של הלילה זה של החטופות. של הנשים הצעירות. אני יודע מה עובר עליהן. זה נדודי שינה. להגיד 'שבי' זה להקל על עצמנו על מה שיש שם. אין לנו טרמינולוגיה טובה בשביל להבין בכלל באיזה תנאים הם מוחזקים שם. גיהנום".
אותו בכיר המשיך והתייחס לכלל החטופים, אבל ההתעללות בנשים תופסת, אצל כל מי שמשפיע על שחרור החטופים, מועקה נוספת. "כשמזכירים לשרים שיש נשים שנאנסות גם ברגעים אלה", אמרו לשומרים חברים במטה החטופים, "ושעברה חצי שנה מאז האונס הראשון, ומה יכולות להיות המשמעויות של זה. את רואה בשפת הגוף של אותם פוליטיקאים, ולא משנה מאיזו מפלגה הם, שהם מבינים שיש פה בעיה שחייבים לפתור".
"חילול נשים נחשב כלי ניגוח שבטי. יש תפיסה שגורסת שהדבר הכי גרוע שיקרה לאישה בשבי הוא תינוק ועוד מעורב או ממזר, כי התבוללות היא אסון. אבל הדבר הכי גרוע שיקרה הוא מוות"
את ד"ר עידית גוטמן, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, זה לא מפתיע. "עד ה-7 באוקטובר השבויים הישראלים היו גברים, ועכשיו נכנסו לקטגוריה הזו גם נשים עם הקשרים תרבותיים שהציבור לא יכול לשאת. נשים הן סוג של נכס. מכירה את הביטוי 'אישה יפה וכלים יפים'? אז לא רק שהייתה כאן ביזה, כי לקחו לנו אותן. חילול נשים נחשב כלי ניגוח שבטי. יש תפיסה שגורסת שהדבר הכי גרוע שיקרה לאישה בשבי הוא תינוק ועוד מעורב או ממזר, כי התבוללות היא אסון. אבל הדבר הכי גרוע שיקרה הוא מוות, ויש גם הרבה סוגי התעללות שגרועים יותר מלהיכנס להריון".
הרבה מוטרדים דווקא מזה שכל הבחירות לגבי הריון כזה הן גרועות. בין אם זו לידה שקטה שתעבור אותה צעירה או לידה של תינוק שנוצר בנסיבות אכזריות.
"ברור שהכל מזעזע. למרות שיש תינוקות שנולדו מאונס והמשפחות מגדלות אותם באהבה. אבל תחשבי על אדם שנאנס מול אשתו כנראה, הוא לא ירשה לעצמו להגיד את זה, כי החברה לא רוצה להתמודד עם חוויית אונס של גברים בשבי. אני לא ממעיטה לרגע מחומרת האונס שעברו הנשים, אבל אונס הוא סוג אלימות אחד מני רבים. האם לכלוא קשיש ולהכות אותו זו אלימות פחות נוראה?".
נשים מבוגרות ואמהות שוחררו מהשבי לפני גברים, למרות שהיו גם קשישים ואבות לילדים. זו מוסכמה שמעטים ערערו עליה.
"וחבל. לעובדה ששמו את הנשים האלה באותה קטגוריה עם ילדים, יש מסר. סקסיזם ותפיסות מגדריות מיושנות מגיעות לפעמים באצטלה של ג'נטלמניות ואבירות ותפיסה של המין החלש, כזקוק ליחס מיוחד להגנתו. היה צריך לחתור לשחרור של כולם".
אז אין סיבה לחשוב מחדש על סיכון נשים בנסיבות כאלה?
"אלה טיעונים של מי שמסמנים קודם את המטרה של ביטול השירות הצבאי לנשים, ואז מחפשים את הנימוקים. אסור לתת לזה יד".
עו"ד גלי זינגר, שדולת הנשים: "החטופות עוברות דברים נוראיים, אבל אנחנו לא יכולות לחזור אחורה בגלל זה. אסור לגזור הסתכלות אחרת על שילוב נשים בצבא, רק בגלל שהן עלולות להיפגע מינית"
"נשים שיבחרו במסלול כזה יצטרכו להביא את זה בחשבון"
היועצות המשפטיות של שדולת הנשים ונעמ"ת, שהצטרפו כידידות בית המשפט לעתירה שמכונה "בג"ץ הסיירות" נוקטות גישה דומה. בעתירה שהוגשה ב-2020 ביקשו ארבע צעירות לפתוח לנשים את כלל המיונים לתפקידי לוחמה בצה"ל, על סמך קביעתה של ועדת שגב כי יש להסתמך על יכולות וכישורים ולא על מגדר.
העתירה עדיין תלויה ועומדת ללא הכרעה. אמנם בעקבותיה, נפתחו המיונים ל-669 וליהל"ם ולאחרונה השתתפו נשים גם בגיבוש לסיירת מטכ"ל. אך המדינה עדיין צריכה להתמודד עם צו על תנאי שנתן בג"ץ הדורש ממנה לנמק מדוע לא יפתחו לנשים גם יתר התפקידים, ולא רק אלו שהואילה להחריג עבורן. הדיון נדחה ליוני בשל המלחמה, ועד אז המדינה יכולה לעדכן את תשובתה.
"אם הדיון יפתח מחדש, זה לא יהיה בגלל החטופות שבשבי, אלא בגלל תגובת איחוד הישיבות החרדיות לבג"ץ"
עו"ד גלי עציון, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה בנעמ"ת מאמינה שלאור דברי הרמטכ"ל הרצי הלוי מחודש נובמבר, יש בהחלט מקום לאופטימיות. "יש שיח בחברה הישראלית בשנים האחרונות", אמר אז הלוי לחיילות קרקל, "האם נכון או לא נכון שנשים תהיינה בשירות קרבי. לפעמים צריך לדבר הרבה כדי להסביר משהו. ניסינו את זה בהכשרות, ניסינו את זה באימונים, ניסינו את זה בפעילות מבצעית בשגרה. אבל כאן, קיבלנו תשובה שהיא ללא מילים, תשובה של עשייה ושל לחימה".
"ה-7 באוקטובר מראה מבחינתנו דווקא את הצד החיובי של שירות קרבי לנשים", אומרת עציון, "האמירות של צה"ל לבית המשפט, על כך שהרמה תפגע בגלל הנשים, הופרכו באותו היום. אם הדיון יפתח מחדש, זה לא יהיה בגלל החטופות שבשבי, אלא בגלל תגובת איחוד הישיבות החרדיות לבג"ץ, שאמרה שכדי לגייס חרדים צריך להוציא את הנשים. ההשלכות של העמדה הזו על שירות הנשים, מטרידות אותנו הרבה יותר".
איך זה?
"הפגיעות המיניות ב-7 באוקטובר לא היו רק בנשים. כל מי שנחטפו או נפלו בשבי עברו עינויים קשים. נשים שיבחרו במסלול כזה יצטרכו להביא את זה בחשבון".
השאלה אם זה יגרום לאיזשהו ספק.
"נקווה שלא. ההשפעה של צה"ל על קידום נשים לתפקידי הנהגה ובכלל, חזקה מאוד גם ב-2024".
"כולנו ראינו את היכולות שהן הפגינו ב-7 באוקטובר. מבחינתנו הדיון בשאלה אם נשים יכולות למלא תפקידים מסוימים, הסתיים"
עו"ד גלי זינגר, המשנה למנכ"לית ומנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים מוסיפה: "פגיעות מיניות קורות גם במרחב הרגיל. האם זה אומר שמעכשיו נשים לא ילכו לעבודה? כי גם שם נשים חובות פגיעות מיניות קשות. זה לא שונה מסיכונים שקיימים במיטה בבית או במרחב הציבורי".
זה לא אותו פחד מוות.
"החטופות עוברות דברים נוראיים, אבל אנחנו לא יכולות לחזור אחורה בגלל זה. אסור לגזור הסתכלות אחרת על שילוב נשים בצבא, רק בגלל שהן עלולות להיפגע מינית. צריך להסתכל על מה שקרה כעל פשע מלחמה שאסור שיקרה, לא כעל סיבה למנוע מנשים לממש את עצמן, כולנו ראינו את היכולות שהן הפגינו ב-7 באוקטובר. מבחינתנו הדיון בשאלה אם נשים יכולות למלא תפקידים מסוימים, הסתיים".