לפני שלושה שבועות פרשנו בהרחבה בשומרים את ההתמודדות הנפשית של משפחות החטופים עם היומיום האכזרי. הכדורים הפסיכיאטרים וקשיי השינה, לצד הווירוסים הבלתי נגמרים וההתפרצות מחודשת של מחלות ישנות - כל מה שנאמר עד אז בחדרי חדרים על התקפי החרדה והמשפחות שלא מסוגלות לקום מהמיטה או לצאת מהבית כי הן שרויות בדיכאון, הונח בכנות על השולחן. שבועיים לאחר מכן, נתמכו הדברים בסקר שערך מטה משפחות החטופים בשיתוף מכבי שירותי בריאות, שהשווה בין מצבן של בנות משפחות החטופים  לבין נשים מהאוכלוסייה הכללית והצביע על אותן בעיות.

כשהדיון הגיע השבוע (יום ב') לוועדת הבריאות של הכנסת, הדברים כבר הגיעו לידי פיצוץ. כמה בעיות מרכזיות עלו בדיון הזה. הראשונה היא הצורך במדיניות אקטיבית יותר מצד המדינה, לא רק כיבוי שריפות, אלא יוזמה. נציגי המשפחות שנכחו בדיון כעסו על ג'וש לוסון, ראש דסק הבריאות במנהלת החטופים שלא פנה מדי שבוע ל-19 משפחות שסירבו לטיפול נפשי, כדי לבדוק אם משהו השתנה בנכונותן. "עד עכשיו עסקנו בשיחות נכנסות", הוא הסביר.

בעיה נוספת היא מצבם הנפשי של בני משפחה שאינם בני המעגל הראשון. בני הדודים של טל שוהם ונועה ארגמני החטופים, הציפו את הבעיה של בני דודים שהפסיקו לעבוד, גויסו למאבק וחוו גם הם משברים נפשיים, אבל אינם נתפסים על ידי המדינה כמי שזקוקים לעזרה כלכלית או נפשית. החקיקה הקיימת אינה מכירה בהם, וחקיקה שמבקשת להסדיר את מצבן של משפחות החטופים נמצאת עדיין "בהתכתבויות בין משרדי הממשלה", כפי שהסבירו נציגי הממשלה בדיון. 

יעל גורן-חזקיה, ראש אגף מדיניות וממשל במנהלת החטופים, אמרה בדיון ש"אנחנו מקיימים ועדות פרט ומנסים יחד עם משרד הרווחה והביטוח הלאומי לתת מענה של אובדן כושר עבודה למעגל השני". בהמשך הודתה ש"אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות יותר פרואקטיבים". 

מצבן הרעוע של המשפחות מחייב את המדינה להתעשת ולהציע ליווי צמוד בהורדת החסמים הבירוקרטיים בהם נתקלות המשפחות בדרך לקבלת טיפול נפשי ורפואי. כפי שהסבירה בדמעות לאה ינאי, אחות של החטופה ששוחררה מורן סטלה ינאי: "איך בן אדם במצב פסיכוטי יכול בכלל להבין למי לפנות? אתם לא באירוע בכלל. אחותי השתחררה, אני כביכול צריכה לשתוק ולהמשיך הלאה, אבל המפח נפש הוא כל כך עצום. כל המשפחה שלי קרסה, ולכם יש רק סלוגנים. עד שאתם תתעוררו אנחנו נתפוגג. למה אני צריכה לשמוע בן אדם שאומר לי, את כבר לא סלבריטי, כשאני מבקשת עזרה? תחשבו יותר פרקטי ופחות בירוקרטי". צפו בסרטון מתוך טוויטר.

רעות אבן טוב, שרואיינה בכתבה בשומרים אמרה לגורן-חזקיה: "אני שומעת אותך מסבירה, ובמשפט השלישי, אני לא זוכרת מה נאמר בראשון. אין לנו יכולת להתרכז ולזכור דברים. כל סידור שדורש ממני יותר מטלפון אחד, לא יקרה. אנחנו בתשישות פיזית ונפשית וצריכים שהמדינה תנגיש את הדברים בצורה טובה יותר".  

ימית אשכנזי, אחותה של דורון: "הפכנו לרוחות רפאים. אמא שלי רזתה שלושים קילו. אחי מסתובב עם אשמת הניצול, אני נהייתי אדם שמעשן פקטים, ואני לא רוצה לדבר על הכדורים שאנחנו לוקחים"

ימית אשכנזי, אחות של החטופה דורון שטיינברכר התריסה נגד הצביעות שמפגינים נציגי המדינה מול המשפחות. "כולם רוצים לחבק אותנו. אני לא רוצה שיחבקו אותי ולא רוצה שיגעו בי. אין לי כרגע זמן לטיפול נפשי, אני לא מתעסקת בטראומה שעברנו ילדיי ואני כניצולי הטבח, כי אני עסוקה בלהחזיר את אחותי הביתה. אבל אני רוצה שיבטיחו לנו שיטפלו בנו כשאחותי תחזור, כי הפכנו לרוחות רפאים. אמא שלי רזתה שלושים קילו. אחי מסתובב עם אשמת הניצול, אני נהייתי אדם שמעשן פקטים, ואני לא רוצה לדבר על הכדורים שאנחנו לוקחים".

שלי שם טוב, אמו של עומר: "אני כבר חמישה חודשים לא שואלת מה שלומי, כי מה זה משנה כשיש לי ילד שנמצא 150 יום בחושך רעב. אנחנו ישנים מעט מאוד אם בכלל , ומכריחים את עצמנו לאכול"

שלי שם טוב, אמו של עומר החטוף, דיברה גם היא על חוסר הקשב לקבל כרגע טיפול: "בכל בוקר אנחנו מנסים להרכיב את עצמנו מחדש, אבל למי יש פניות לקבל טיפול. אנחנו כמשפחה מנסים להחזיק אחד את השני, אבל אין לנו כבר כוח, לא נפשי ולא פיזי, ואנחנו מחשיבים את עצמנו כאנשים חזקים. בשבוע שעבר ביקשו שנשאל את עצמנו מה שלומנו, ואני פרצתי בבכי. אני כבר חמישה חודשים לא שואלת מה שלומי, כי מה זה משנה כשיש לי ילד שנמצא 150 יום בחושך רעב. אנחנו ישנים מעט מאוד אם בכלל , ומכריחים את עצמנו לאכול. החיים במדינה ממשיכים ואנחנו עדיין בשבעה באוקטובר. ביום שבו נעצרו לנו החיים".