מעוז ינון, יזם חברתי ומבעלי רשת אברהם הוסטל, איבד את הוריו בלהה ויעקובי, תושבי נתיב העשרה, בטבח ה-7 באוקטובר. למרות האסון, הוא הפך לאחד הקולות הבולטים והנדירים של תקווה לשלום ופיוס עם הפלסטינים ובפרט עם תושבי רצועת עזה. הוא קורא לשחרור כל החטופים ולהפסקת אש. בין היתר, התראיין בתחילת נובמבר בפודקאסט דייט פוליטי באולפני חברת Allin. 

לדברי שגיא ברגמן, מבעלי החברה, יום אחרי השידור התקשר למשרדי החברה בת"א אלמוני והשאיר הודעות נאצה בתא הקולי. הודעות נאצה וגם איומים, קיבלה החברה בפלפטורות ברשתות החברתיות. גולשת בשם ארנה איפרגן, למשל, כתבה בתגובה באינסטגרם: "אני חושבת שהכי חכם זה להחליף אתכם בחטופים: 10 כמוכם על חטוף אחד. טוב לנו, טוב לחמאס, טוב לכולם.. תהגרו למקום אחר, אף אחד לא רוצה אתכם פה.. תארזו תיק ותשגרו את עצמם לכל מקום אחר". 

ביום ראשון ה-5 בנובמבר, שלושה ימים אחרי שידור הפודקאסט, אירעה פריצה למשרדי Allin ונגרם נזק של כ-200 אלף שקל לציוד. תלונה הוגשה במשטרה, אבל לדברי ברגמן עד היום הוא לא קיבל מענה, ולכן החשד שלו שהפריצה קשורה לשידור הפודקאסט נותר כרגע בגדר חשד בלבד. כך או אחרת, שמחה לאיד הייתה בימים שלאחר מכן בשפע; בתגובות לידיעה שדיווחה על הפירצה באתר וואלה. "עדי", אחד הטוקבקיסטים, כתב: "המעוז הזה נראה לי חמאסניק. בשיא הרצינות יש לו פרצוף של מבוקש אז שיתחפף מכאן". מגיב אחר, בשם "סרט טוב", כתב: "רשע. חבל שלא מת גם הוא, אשתו וילדיו". 

שבוע לאחר מכן נודע שפעילת השלום ויויאן סילבר נרצחה ולא נחטפה על-ידי החמאס, כפי שסברו עד אז. סילבר ז"ל היא פעילת השמאל המוכרת ביותר מבין קורבנות טבח החמאס. היא ייסדה את תנועת נשים עושות שלום, הייתה פעילה בעמותת אג'יק למען דו-קיום בנגב בין יהודים לבדואים ובעבר הייתה גם חברת הנהלת בצלם. 

כשנודע על חטיפתה, שלל נאצות הופנו כלפיה. כך לדוגמה, ב-13 באוקטובר, פחות משבוע לטבח הנוראי, כתב טוקבקיסט שהזדהה כרמי כהן: "ויויאן סילבר מנהלת ארגון בצלם הוזמנה להתארח בעזה. שתהנה מהחופשה". הטוקבקיסט יהודה שרעבי כתב: "עדיף שתישאר שם עם חבריה הצוררים שוחרי השלום". בתגובות לפוסט של ארגון בצלם בנוגע לחטיפה של סילבר, כללו התגובות גם "איחולים" שסילבר תיאנס.

מגיבים אנונימיים? לא רק. אחרי שהחטופות יוכבד ליפשיץ ונורית קופר שוחררו בשחרור חד-צדדי על ידי חמאס, צייצה מירי ברבי, המרבה לצייץ בעד הליכוד ונתניהו ולה כ-26 אלף עוקבים ב-X: "החטופה השלישית שתצא זו פעילת ארגון 'בצלם' ופעילת זכויות האזרח? אהוד ברק שואל", כשהיא מצרפת לציוץ את הודעת בצלם עם תמונתה של סילבר לצד אישה ערביה. 

למרבה הצער, סילבר חזרה לכותרות כחודש אחרי השיח על חטיפתה, כשהתברר שנרצחה בביתה בטבח ה-7 באוקטובר. יחד עם הכותרות, חזרו גם הודעות הנאצה. במשך יום או יומיים סילבר הייתה בין הנושאים המדוברים ביותר ברשת X. רבים הזכירו אותה לטובה, אבל חלק מהתגובות היו דוגמת "קארמה איז א ביץ", או "הנאצים, החברים שלה מעזה, יבואו לשבעה?". לדברי יונתן גייזן, בנה, במשך התקופה שבה אימו הייתה בגדר חטופה, בני המשפחה נמנעו מלהתראיין לתקשורת בישראל, בין היתר, בשל חשש מתגובות נאצה שהדבר יעורר. 

"כפעילות שלום אנחנו רגילות לקבל דברים כאלו", אומרת נטע הימן-מינה שאימה חטופה בעזה. "אני לא חושבת שלמנאצים יש טקט ורגישות למצבי. זה לא מעניין אותם. מכונת הרעל לא הפסיקה ולו לשנייה אחת במלחמה הזו. גם כלפי משפחות חטופים או משפחות שכולות"

"מבחינתם גם אני צריכה להיות בעזה"

נאצות כלפי מי שמזוהים כפעילי שמאל מבין המשפחות השכולות ומשפחות חטופים, משוגרות מאז תחילת המלחמה. תופעה זו הייתה יכולה להיות בולטת הרבה יותר, אלמלא צעד שבו נקטה פייסבוק כשבוע לאחר תחילת האירועים ובו קבעה שברירת המחדל לתגובות לפוסטים תהיה של חברים מאושרים בלבד (ולא שכל אחד יוכל להגיב לכל פוסט). זה קרה לאחר שפעילים מוכרים ברשתות החברתיות פנו להנהלת החברה בישראל והתריעו על תגובות מחרידות של תומכי חמאס לפוסטים, שבהם משפחות הספידו את יקיריהם.

לעומת זאת, בדפים של ארגונים ציבוריים, כמו בצלם, ההגדרה שונה, כאשר כל מי שעוקב אחרי הדף למעלה מ-24 שעות מורשה להגיב בו. לכן, בדפי הפייסבוק הללו תגובות מנאצות ממשיכות להתפרסם. אנשים פרטיים, יש לסייג, ממשיכים לקבל תגובות נאצה בתוך שירות המסנג'ר של פייסבוק או בתגובות לפוסטים באינסטגרם ולציוצים ב-X. 

על-אף שכבר היו מספר אזכורים בתקשורת לאותן נאצות, נראה שהדבר אינו זוכה לקשב ולטיפול של משרת ישראל. למעשה, זולת מקרה בודד של תושב גבעת שמואל שנעצר בגין עבירה של חשד להסתה בימים הראשונים שלאחר מתקפת הטרור, לאחר שהשמיץ נשים שנחטפו לעזה עם אמירות מיניות איומות, לא ידוע על עוד מקרים של יהודים שנחקרו בחשד לעבירות הסתה בשל פרסומים מסוג זה. לעומת זאת, היו מקרים רבים שבהם נחקרו ולעיתים אף נעצרו ערבים אזרחי ישראל, בשל אמירות ברשתות החברתיות, שמהן השתמע תמיכה בחמאס או אמירות המתנגדות למלחמה. 

סילבר ז"ל כנראה הייתה מי שספגה את כמות הנאצות הגדולה ביותר, אבל היא בהחלט לא היחידה. נטע הימן-מינה, פעילה ב"נשים עושות שלום", שאמא שלה דיצה הימן נחטפה מקיבוץ ניר עוז, סופגת כמעט מהיום הראשון נאצות. "פסיכית, חולת נפש, לא יאומן שחיילי צה"ל מסכנים את נפשם בשביל אנשים כמוך וכמו אמא שלך, עדיף שתישאר שם", זאת למשל ההודעה שהשאיר לה בשבוע שעבר במסנג'ר גולש בשם יוסי ויצמן. 

הימן-מינה מרבה לפרסם פוסטים ברשתות החברתיות ומתראיינת בערוצי הטלוויזיה, עם מסרים הדומים לאלו של ינון. לפני כשבועיים התראיינה בתוכנית המקור בחדשות 13 ושם אמרה שהשלום אפשרי גם עם חמאס, גם אחרי הטבח הנורא. באותה התכנית היא גם הקריאה חלק מהודעות הנאצה שהיא מקבלת. 

"כפעילות שלום אנחנו רגילות לקבל דברים כאלו", היא אומרת לשומרים. "אני לא חושבת שלמנאצים יש טקט ורגישות למצבי. זה לא מעניין אותם. מבחינתם גם אני צריכה להיות בעזה. ההודעות האלו לא הפליאו אותי בשום צורה. מכונת הרעל לא הפסיקה ולו לשנייה אחת במלחמה הזו. גם כלפי משפחות חטופים או משפחות שכולות". (עדכון: דיצה הימן שוחררה ביום שלישי השבוע).

"המגמה הזו, שהולכת ומתעצמת בגלל הרשתות החברתיות, היא בעלת השפעה הרסנית על ישראל וספק אם בשלב זה אפשר להשתקם מזה"

 "לצערי, הפוליטיקה חלחלה מזמן לתרבות השכול הישראלית, ואחד הביטויים של המגמה המטרידה הזו היא השחיקה המתמשכת של העיקרון היהודי המוסרי והרגיש של 'אחרי מות קדושים אמור'", אומר פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג והיסטוריון מאוניברסיטת חיפה. "השכול הוא כבר מזמן 'לא מעבר לכל ויכוח' וזה עוד סימן להתפוררות תרבותית. 

"בימי המחאה נגד הרפורמה המשפטית זה עלה עוד מדרגה ונראה היה שעוד טאבו נשבר על הרצף. בעיקר במהומה שהייתה סביב הגעתו המתריסה של בן-גביר לטקס יום הזיכרון בבאר שבע חרף בקשת משפחות שכולות. הזיהום של תרבות השכול הוא חלק מהזיהום הכולל והמתמשך של התרבות הציונית ומי שאחראי לכך יותר מכל הם נתניהו וחבר מרעיו שמובילים כבר תקופה ארוכה שיח של עליהום שקרי, מתייג, פוסל ואלים.

"המגמה הזו, שהולכת ומתעצמת בגלל הרשתות החברתיות", ממשיך אלמוג, "היא בעלת השפעה הרסנית על ישראל וספק אם בשלב זה אפשר להשתקם מזה. אני מקווה מאוד שאתבדה והטראומה שאנחנו חווים ועוד נחווה בכל זאת תביא לשינוי. אבל ברור שעד ששלטון נתניהו, על כל מה שנלווה לו, לא יעלם מחיינו, לא נוכל להתרפא". 

"הזיהום של תרבות השכול הוא חלק מהזיהום הכולל והמתמשך של התרבות הציונית ומי שאחראי לכך יותר מכל הם נתניהו וחבר מרעיו שמובילים כבר תקופה ארוכה שיח של עליהום שקרי, מתייג, פוסל ואלים", אומר פרופ' אלמוג

זה רק ילך ויחמיר ככל שהמחיר יעלה

כשהקוד המקודש לשעבר נשבר על-ידי חברי כנסת, הדבר זוכה לתשומת לב תקשורתית מרובה. זה קרה לראשונה ב-2017 כאשר חברי הליכוד מיקי זוהר ודוד ביטן התעמתו עם משפחות שכולות בדיון על דוח מבקר המדינה בנוגע למבצע צוק איתן. זוהר, אז ח"כ וכיום שר, התעמת עם לאה גולדין, אמו של סגן הדר גולדין ז"ל. ביטן התעמת עם שגיא אילן ששכל את בנו ארז ז"ל. בשבוע שעבר הייתה זו ח"כ מרב בן-ארי שהתעמתה עם משפחה שכולה, דווקא סביב הצעת חוק שהיא מקדמת לשימוש בזרע של נפטר אחרי המוות. בן-ארי התעמתה עם ניצה שמואלי, אמו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי ז"ל, שנפל לפני שנתיים. לאחר מכן בן-ארי התנצלה.

אולם לשיא של חוסר רגישות הגיעו חברי מפלגת "עוצמה יהודית", שהתעמתו בקולניות עם משפחות של חטופים, שהגיעו לכנסת והתחננו בדמעות שאלה יורידו מסדר היום את חוק עונש מוות בזמן שבני משפחתם חטופים בעזה. לצד הציניות האיומה שבעצם קיום דיון כזה בעת הזאת, ח"כ אלמוג כהן אף הרים את קולו והטיח במשפחות ש"אין לכם מנדט על הכאב". 

גיל דיקמן, שדודתו נרצחה בטבח ובת-דודתו ירדן גת היא בין החטופים, היה אחד הדוברים מבין משפחות החטופים שהיו בוועדה, והיה בין אלו שפרצו בבכי. השר איתמר בן גביר ניגש אליו ממקומו והגיע לחבק אותו, למרות שדיקמן ביקש ממנו שלא יעשה זאת. לאחר מכן, מה שהתרחש בישיבה, ובכלל זה תקרית החיבוק, התגלגל לעליהום ברשת שבו דיקמן נפל קורבן לתגובות נאצה דוגמת, "אם הייתי בן גביר הייתי יורק לך בפנים". 

המתקפה כללה גם אזכורים עם הרקע של דיקמן בפעילות במסגרת מרצ, כאשר גולשים הצמידו להם תמונות שלו עם זהבה גלאון. גולש בשם יוסי אביסרור, לדוגמה, כתב ברשת X: "הפנים הרעות והשפתיים הקמוצות מגלות את האישיות של הבזוי הזה. מלא מרירות ורעל". שרי צדוק אזולאי, תומכת ליכוד מוכרת בטוויטר עם קרוב לעשרת אלפים עוקבים, צייצה על הופעתו של דיקמן בוועדה: "השחקן מת מצחוק ושואל מה מצחיק כשאין אף לא אחד שצוחק ממול. נשמות מדובר בשחקן. חותמת!". 

בשיחה עם שומרים אומר דיקמן, כי לאחר אותה ישיבה בכנסת, "קיבלתי עשרות הודעות, וגם עוד הודעות במסנג'ר של פייסבוק ואינסטגרם. תגובות נאצה לפוסטים יש מאות ואלפים. הייתי פעיל בתחום הפוליטי, עבדתי עם כל מיני מפלגות- כחול-לבן, עבודה ומרצ. זה חוקי במדינת ישראל, אבל על סמך זה החליטו לתקוף אותי. אולי החליטו שמגיע לי שבת-דודה שלי תהיה חטופה, או לא יודע איזה סוג של עונש מגיע לי על זה. 

"זה סוג ההודעות שקיבלתי, כולל בקשות ודרישות שאתנצל לפני השר (בן גביר), שלא הסכמתי שהוא יחבק אותי. אני יודע שיש אנשים בין משפחות החטופים שחוששים לדבר, כי הם חוששים שיסמנו אותם באופן פוליטי. מצד שני, אני כן שמח להגיד שאני מקבל הרבה תמיכה מציבור לא פוליטי. יש גם אנשים שאני מתכתב איתם ומסביר, וחלק מהם אומרים לי, 'תשמע, לא נתפס אצלי עד עכשיו שאתה משפחה חטופה ושדודה שלך נרצחה, אני מצטער, אני אוהב אותך ורוצה בטובתך'. שיחות שמתחילות מ'אתה שמאלן חרא', ומסתיימות אחרי כמה הודעות ב'אני ממש מצטער'". 

"קיבלתי עשרות הודעות, וגם עוד הודעות במסנג'ר של פייסבוק ואינסטגרם", אומר דיקמן. "תגובות נאצה לפוסטים יש מאות ואלפים. הייתי פעיל בתחום הפוליטי, עבדתי עם כל מיני מפלגות- כחול-לבן, עבודה ומרצ. אולי החליטו שמגיע לי שבת-דודה שלי תהיה חטופה"

המשך הדרך, ככל ששחרור החטופים ידרוש מישראל מחירים כבדים יותר ויותר, אינה מבשרת טובות. סימנים לכך היו בשבוע שעבר, שבו השיח התקשורתי עסק באישור עסקת החטופים על ידי הממשלה. כתבת ערוץ 14, שיראל ללום-נהיר צייצה ש"בני משפחות החטופים יעמידו שמירה יום-יום מכספם על ביתה של מוריה כהן וביתם של שאר תושבי ירושלים שצפויים לקבל 70 מחבלים מקרוב". 

חן אביגדורי, שאשתו שרון ובתו נעם בת ה-12 שוחררו במוצ"ש לאחר 50 ימים בשבי חמאס, ציטט את תמונת המסך וכתב בציוץ שלו, ששלום-נהיר הייתה תלמידה שלו באוניברסיטת אריאל, אך כנראה משהו השתנה אצלה כאשר התחילה לעבוד בערוץ 14. זמן קצר אחרי הציוץ הכתבת מחקה את הציוץ, אך צילומי המסך שלו כבר הופצו ועוררו כעס רב אצל לא מעט מגיבים. 

שאלה אחרת, ואולי חשובה יותר, היא מה יקרה כאשר המלחמה תסתיים. פרופ' אלמוג אינו אופטימי. לדבריו, "גם אם זו תופעת קצה, היא לא נראתה בעבר וזה מראה על חברה שעוברת מגמת וולגריזציה ונעשית בוטה ואלימה יותר ויותר. קצה הסקאלה תמיד מלמד על הסקאלה כולה. כרגע, אחרי האסון הנורא שקרה לנו, אנחנו ברגעים של אחדות, פיוס וסולידריות, אבל זו ככל הנראה שכבת קרח דקה מאוד, והיא עלולה להטעות. האמירות הקשות ברשתות החברתיות, שמזהמות את החברה שלנו כבר תקופה ארוכה ושוברות כל פעם שיאים, מרמזות על מה שיהיה כאן בשש אחרי המלחמה".