סוגיית הילדים שאיבדו שני הורים במתקפה הרצחנית על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר אינה יורדת מסדר היום. כעת מתברר שלא כל הילדים מוכרים למשרד הרווחה. הסיוע המשפטי במשרד המשפטים ביקש מעורכי דין שעתידים לטפל במשפחות הללו לעדכן ביחס לילדים כאלה. למה? כי משרדי הביטחון והבריאות, לא העבירו את הנתונים שבידם, בין אם בגלל כאוס או מטעמי ביטחון שדה. גם הסעד המשפטי לגבי אותם ילדים, ומהירות התגובה הנדרשת מצד המדינה, נתונים במחלוקת. 

במשרד המשפטים חלוקים על המדיניות שמכתיב משרד הרווחה בנוגע לטיפול בילדים, שנותרו ללא הורים. לפי אותה מדיניות שתוארה השבוע בהרחבה בשומרים, העובדים הסוציאלים ילמדו את המשפחה בחודש הראשון להיכרות עמה, ורק לאחר מכן יחלו לסייע בהסדרת מעמדם של בני המשפחה כאפוטרופסים. עו"ד לידיה רבינוביץ, ממונה ארצית על ייצוג קטינים בסיוע המשפטי, אמרה במסגרת הכשרה שהעבירה השבוע לעורכי דין שיתמנו לטפל במשפחות, כי המצב הזה, שמבקש לא לקבוע מהר מדי עובדות בשטח, משאיר את הילד ללא טיפול תקופה ארוכה מדי.

"יש לנו לפחות עשרים ילדים שאין להם כרגע אף אחראי רשמי", אמרה רבינוביץ לעורכי הדין. "אף אחד לא יכול לקבל עבורם כספים והחלטות לגבי בית ספר, טיפולים רפואיים ופסיכיאטרים וקשר עם קרובי משפחה. כשמשפחה אומרת לכם שהיא בתהליך הכרה כמשפחה אומנת, זה לא פותר את הבעיות של הילד כרגע. חייבים להסדיר את המצב המשפטי ולו באופן זמני, כדי שמישהו יקבל אפוטרופסות על הילד. 

"הורה אומן יכול לקבל החלטות לגבי הילד בחיי היום יום. אם הילד היה רשום עד עכשיו לבי"ס ממלכתי, הוא יכול לרשום אותו לבי"ס אחר, אבל רק בזרם הממלכתי. הוא לא יכול להחליף זרם. הוא לא יכול לעשות לו בר מצווה, ברית מילה, לאשר טיפולים מסובכים כמו ניתוחים. הוא גם לא יכול להוציא אותו מהארץ או להנפיק לו תעודת זהות".

רבינוביץ חשפה, כי "נתקלנו עכשיו במקרה שהוא שלל כל הדברים שהורה לא יכול לעשות. התרענו על זה ואנחנו כבר שלושה שבועות מתווכחים עם משרד הרווחה על זה שהכרה במשפחה אומנת (כאשר עד עכשיו לא הוכרה אפילו משפחה אחת כזו), אינה מספקת. אצל הרבה משפחות, גם הסוגיה הכלכלית צריכה לקבל מענה. אי אפשר לחכות עם התגמולים שלושה חודשים". 

נקודת מחלוקת נוספת בין המשרדים נוגעת להתייצבות בבית המשפט. "כדי להכיר בבני המשפחה הללו כמשפחה אומנת צריך לקחת אותם להליך בבית משפט לנוער, שיכיר בהם כ'קטינים נזקקים'", הסבירה רבינוביץ. "זו כרגע העמדה של הרווחה ואנחנו חלוקים עליה. אנחנו לא חושבים שזה נכון לקחת לבית המשפט משפחה שהגיעה להסכמה, אבל סביר להניח שזה מה שיהיה". 

רבינוביץ חזרה על הצורך ב"פתרונות יצירתיים של הסדרים בתוך המשפחה, שיתנו מענה לחששות שעולים, כי אין דבר יותר גרוע עבור ילד כזה מללכת להליכים משפטיים. העובדים הסוציאלים שמלווים את המשפחות מנסים להגיע להסכמות, אבל לא תמיד מבינים את המורכבות המשפטית. אפשר, למשל, להציע שהאפוטרופוס ישתף את כל קרובי המשפחה בסוג מסוים של החלטות. לעודד שקיפות ושיתוף פעולה". 

חשיבות השקיפות עולה בעוד היבטים של העבודה מול משפחות הילדים. "יש משפחות שהניצולים היחידים בהם הם בני נוער", הדריכה רבינוביץ. "כשתגיעו למשפחה שמטפלת בהם כעת, אל תגידו 'בבקשה תוציאו את הילד מהחדר, כי אני לא רוצה שהוא ישמע'. יש יתרון משמעותי, גם טיפולי, בזה שהילדים האלה יהיו שותפים בקבלת ההחלטות. אל תדירו אותם, תתאימו את השיח אליהם. ושימו על השולחן את זה שאתם חייבים להתריע אם באיזשהו שלב מתחיל סכסוך או ניגוד עניינים סביב הילדים. תסבירו להם שזה לא אומר שום דבר רע על המשפחה, רק שאם יש סכסוך כזה, הילד צריך לקבל ייצוג עצמאי נייטרלי. ואתם רוצים לתת שירות בלי להרגיש שאתם נקרעים בין כולם". 

"יש לנו לפחות עשרים ילדים שאין להם כרגע אף אחראי רשמי", אמרה רבינוביץ. "אף אחד לא יכול לקבל עבורם כספים והחלטות לגבי בית ספר, טיפולים רפואיים ופסיכיאטרים וקשר עם קרובי משפחה. כשמשפחה אומרת לכם שהיא בתהליך הכרה כמשפחה אומנת, זה לא פותר את הבעיות של הילד כרגע"

"אם אתם נתקלים במשפחה כזו בשטח, תודיעו לנו"

לא נתפס אבל כחודש לאחר המתקפה הרצחנית והנתונים לגבי הילדים שחסרים את שני הוריהם עדיין לוקים בחסר. זה קורה משום שמשרד הביטחון נמנע מלהעביר ליתר משרדי הממשלה נתונים לגבי מספר החטופים והנעדרים מקרב כוחות הביטחון, והיות שגם משרד הבריאות לא עדכן בצורה ברורה מספיק, לגבי פצועים שנפטרו בבית החולים או בדרך אליו, והיו הורים לילדים. 

"אנחנו לא מעודכנים לגבי מקרים שבו ילד התייתם מהורה אחד וההורה השני הוא חטוף או נעדר ששייך לכוחות הביטחון", הודתה רבינוביץ, "כי משרד הביטחון לא משחרר את רשימת החטופים והנעדרים שלו, ולכן אי אפשר לעשות הצלבות. 

"אם אתם נתקלים במשפחה כזו בשטח", אמרה לעורכי הדין בהכשרה, "תודיעו לנו, כי רוב הסיכויים שרשויות הרווחה לא מכירות בילד הזה כילד שהתייתם משני הוריו. יש גם בעיה לגבי הורים שנפצעו והלכו לעולמם בבית חולים. גם כאן אין הצלבה בין משרד הבריאות לבין יתר הגורמים. מבחינתנו 96 ילדים התייתמו מאחד ההורים, אנחנו לא תמיד יודעים מה קורה עם ההורה שנשאר בחיים, לפעמים הוא פצוע או לא מתפקד". 

משרד הביטחון לא השיב לפניית שומרים בנושא. ממשרד הבריאות נמסר כי "משרד הבריאות והרווחה עובדים בתיאום מלא בכל הקשור לנפגעים ונפגעות מהמלחמה". 

"אנחנו לא מעודכנים לגבי מקרים שבו ילד התייתם מהורה אחד וההורה השני הוא חטוף או נעדר ששייך לכוחות הביטחון", הודתה רבינוביץ, "כי משרד הביטחון לא משחרר את רשימת החטופים והנעדרים שלו, ולכן אי אפשר לעשות הצלבות"

גם עו"ד בת שבע שרמן שני, סגנית ראש הסיוע המשפטי, אישרה ש"יש כאוס לגבי מצבים שבהם הורה אחד שנרצח או נחטף הוא אזרח והשני חייל. אנחנו פחות חשופים למידע. מי שבחמ"ל האזרחי לא יודע מה קורה במשרד הביטחון. החמ"ל האזרחי מתרכז רק בנעדרים וחטופים אזרחיים. הם עיוורים לחיילים. אכ"א מטפל בחיילים, כי זה רגיש".

ח"כ אלי דלאל (ליכוד) אמר השבוע בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כי "בדיון שהתקיים במרכז השליטה הלאומי לטיפול במשפחות הנעדרים והחטופים, דובר על 36 ילדים ללא הורים, שמשויכים ל-23 משפחות". גם דלאל הזכיר, שהנתונים הקיימים במשרד הרווחה לא הוצלבו עם משרד הבריאות ומשרד הביטחון. אם דבריו נכונים, הרי ש-16 ילדים ללא הורים, אינם מוכרים לגורמי הרווחה ואינם יכולים למצות את זכויותיהם. 

אם דבריו של ח"כ דלאל נכונים, הרי ש-16 ילדים ללא הורים, אינם מוכרים לגורמי הרווחה ואינם יכולים למצות את זכויותיהם

רקפת עצמון, מנהלת השירות למען הילד, שמונתה השבוע מטעם משרד הרווחה כרפרנטית לטיפול בילדים החסרים שני הורים, מסרה בוועדה כי "למשרד הרווחה ידוע על 20 ילדים מתחת לגיל 18, שנמצאים ב-12 משפחות שונות. מתוכם ילד עם הורה חטוף והורה שנרצח, וילד שיש לו רק הורה אחד רשום, וכנראה שיש הורה שני בחו"ל". 

עצמון עדכנה ש"ילדה אחת נגרעה בראשית השבוע מהרשימה שמנתה במקור 21 ילדים, אחרי שאמה, שלא הייתה רשומה כהורה, אותרה בחו"ל. בנוסף יש 18 צעירים בגילאי 18-25 ללא הורים, הם אמנם אינם קטינים אבל מוגדרים כחסרי עורף משפחתי, שזקוקים לעזרה. ויש 96 ילדים שהתייתמו מהורה אחד, הם מתפרשים על 47 משפחות". 

בשמונה מתוך 12 המשפחות שבהן חסרים שני ההורים, סיכמו כבר בני המשפחה מי יקבל עליו את האחריות על הילד כמשפחת אומנה, ואולי בהמשך גם כאימוץ רשמי. ארבע משפחות טרם קיבלו החלטה. בשתיים מתוכן, המחלוקות קשות, כפי שעלה מדבריו של יוני בוגט, מנכ""ל מכון סאמיט, שעובדות סוציאליות מטעמו מפקחות בשגרה על משפחות האומנה בדרום. לדבריו, "מה שמעכב אותנו בליווי המשפחות מהמלחמה הנוכחית, זה היעדר ההכרה המשפטית במשפחות אומנה. דיברתי עם רכזת הטיפול במרחב אשכול, היא שמעה שאני בא לוועדה בכנסת ואמרה 'תצעק שם, שהילדים האלה ישנים יום אחד בבית כזה ויום אחד בבית אחר. כל יום מישהו אחר מאכיל אותם. מדובר בארבעה ילדים משתי משפחות שצריכים קביעות, בטח אחרי מה שעברו". 

עצמון אמרה לו בתגובה: "אתה צודק. ילד לא צריך לעבור בין מיטות, אבל אלה משפחות שקמו משבעה ונכנסו מיד לשבעה נוספת, או שטיפלו באדם פצוע. ואם הן מבקשות שניתן להן עוד כמה ימים, אנחנו ניתן. אלה ילדים שכל בני המשפחה רוצים לטפל בהם. אפשר להחליט לגביהם מיד, ואפשר לחכות ולבדוק מי הכי מתאים. אנחנו לא נותנים זמן ללא גבול, אם נדרש להכריע, נכריע. אבל צריך שיהיה לנו מספיק מידע על המקום הנכון". 

"ילד לא צריך לעבור בין מיטות, אבל אלה משפחות שקמו משבעה ונכנסו מיד לשבעה נוספת, או שטיפלו באדם פצוע", אמרה רקפת עצמון, מנהלת השירות למען הילד. "ואם הן מבקשות שניתן להן עוד כמה ימים, אנחנו ניתן. אלה ילדים שכל בני המשפחה רוצים לטפל בהם"

"הם מאוד כועסים, ואנחנו צריכים להכיל את הכעס הזה"

בניגוד לשידורי הטלוויזיה שמציגים את סיפורם של הניצולים היותר ורבלים, שמסוגלים לשתף את הציבור בחווית האובדן, נציגי המדינה נחשפים גם לצורות אחרות של אבל. "אלה קהילות שבורות ומרוסקות. הן סובלות מתחושה שהמדינה בגדה בהם ולא נותנות אמון, ולכן אנחנו עושים הרבה עבודת שטח", העיד גלעד ארליך, מנהל היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים שהסתובב במלונות המפונים.

בעצות שנתן לעורכי הדין שיצוותו למשפחות אמר, "כשאתם חושבים שכבר ראיתם את המקרה הקיצוני הכי קשה שיש, תתקלו מיד, באחד יותר קשה. צריך תעצומות גדולות כי הפגישות האלה קורעות את הלב. האנשים האלה, לא נמצאים בקשב למלא טפסים לבד, ולכן אני יוצר קשר עם רכזים מהקיבוצים. יש גם רכזים ייעודיים לחטופים, ואנחנו מסבירים למה הסיוע המשפטי חשוב, כדי שיעזרו לנו עם התיווך לקהילה. 

"צריך לדעת שיש חברי קיבוץ ותושבי קיבוץ, זה מערך אחר של מצרכים. כדאי שתדעו מראש אם אתם מטפלים בחברי קיבוץ שיתופי או מופרט. אלה אנשים נורא פגיעים והם צריכים לדעת שרואים אותם, ומבינים מי הם". 

עו"ד הדס גבריאל-זני, ממונה ארצית לנפגעי עבירות המתה מהסיוע המשפטי סיפרה גם היא על קשיים דומים: "הגיע נציג של מס רכוש למלונות של מפוני בארי. הוא החתים בצורה מרוכזת את המשפחות, ובאיזשהו שלב, הכל התפוצץ ברעש גדול. הם לא פנויים רגשית להתעסק עם זה. צריך מישהו שישב איתם קודם ויעשה להם סדר. אנחנו עוד לומדים תוך כדי תנועה, אבל דבר אחד הבנו, שחייבים להחליף דיסקט, כשמטפלים ברצח של משפחות שלמות, ולא של בודדים. זה לא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר". 

לתחושה הזו הייתה שותפה גם גליה פרגמנט מילברג, מהיחידה הארצית לשירותים סוציאליים במשרד הביטחון. היחידה שייכת לאגף משפחות, הנצחה ומורשת שמטפל במשפחות השכולות של צה"ל, שב"כ, שב"ס, משטרה. במלחמה הנוכחית הוא קיבל גם גם את הטיפול במשפחות השכולות של הרבש"צים וחברי כיתות הכוננות בקיבוצי העוטף. 

"אנחנו פוגשים אנשים מאוד כואבים, שאיבדו אמון במערכת", סיפרה פרגמנט מילברג לעורכי הדין, "רואים את זה ממש מהרגע הראשון, כשאנחנו נכנסים כנציגי המדינה לפגוש אותם. הם מאוד כועסים, ואנחנו צריכים להכיל את הכעס הזה. יש משפחות שלא רוצות לדבר רק לחתום על הטופס ושנלך, ויש כאלה שמאוד רוצות לספר, להראות תמונה ולשתף. יש כאן הרבה התמודדויות עם סוגיות ייחודיות למלחמה הזו. למשל, זכאות לימי שבעה שמקבלים עובדים שכירים. מה קורה כשאתה יושב שבעה שבועיים, כי לקח זמן עד שאותר הבן, ומשזוהה עד לרגע הקבורה עברו עוד כמה ימים. אז למה הם זכאים לפי חוק? 

"וזה לא רק שכול, זו גם העובדה שאין איפה לשבת שבעה, ואין איפה לגור אחרי השבעה, כי לאנשים האלה אין בית לחזור אליו, הם פליטים במדינה שלהם. ועוד לא דיברנו על משפחות השבויים והנעדרים, שלא מסוגלות לעבוד במצב כזה, ואין חוק שמתייחס לזה. להרבה אנשים קשה להפוך ברגע ממשפחה פרטית למשפחה שכולה באסון שהוא מאוד חשוף. התמונות שלהם ושל בני המשפחה שלהם הופכות להיות נחלת הכלל. ואחת המשימות שלנו זה לעזור להם לעשות סדר".

המסה הגדולה של המטופלים הצריכה את משרד הביטחון לפנות למטפלים פרילנסרים שמוכרים למשרד מימי שגרה, כדי שיקחו לטיפולם משפחות. "כשמדווחים על 380 חללים מקרב כוחות הביטחון", אומרת פרגמנט מילברג, "צריך להבין שמבחינתנו מדובר בלמעלה מ-500 בתי אב, כי יש הורים שכולים ואלמנות וילדים ולפעמים הורי החלל גרושים, ואז מטפלים בכל אחד בנפרד. כוח האדם של המשרד לא יכול להכיל את כל האנשים האלה, ללא עזרה מבחוץ". 

"זה לא רק שכול, זו גם העובדה שאין איפה לשבת שבעה, ואין איפה לגור אחרי השבעה, כי לאנשים האלה אין בית לחזור אליו, הם פליטים במדינה שלהם", אמרה גליה פרגמנט מילברג, מהיחידה הארצית לשירותים סוציאליים במשרד הביטחון. "ועוד לא דיברנו על משפחות השבויים והנעדרים, שלא מסוגלות לעבוד במצב כזה, ואין חוק שמתייחס לזה"

"אנשים צריכים צווי ירושה, כדי לקבל זכויות ולהתחיל להשתקם"

הסוגיות הבירוקרטיות המעסיקות את המשפחות נעות בין הצורך בהשכרת רכב, אחרי שרבים מהרכבים נורו ונשרפו. לבין מרוץ אחר אזרחות זרה, במקרה של משפחות החטופים, שמנסות כל דרך להיטיב עם מצבו של יקירם. הסיוע המשפטי במשרד המשפטים עוזר בהשגת אפוסטיל (אימות המסמכים הרשמיים), והנהלת בתי המשפט ביטלה את תשלום האגרה עבורם. 

גם תיקוני החקיקה, ממחישים את גודל האסון. אחד מהם הוא השימוש בסעיף 9 בחוק הירושה, שכותרתו "שניים שמתו כאחד", ומתייחס למקרה שבו שני בני משפחה או יותר מתו, מבלי שאפשר לדעת מי מהם היה הראשון. "הסעיף הזה היה כמעט אות מתה מבחינתנו", סיפרה לעורכי הדין עו"ד ציפי סלומון, המפקחת לענייני ירושה באפוטרופוס הכללי, "נעשה בו שימוש בשנים הראשונות לקום המדינה לגבי נספי שואה. עכשיו לא רק שאנחנו מוצאים עצמנו משתמשים בו - ועוד לגבי הורים וילדים שנרצחו יחד במספרים גדולים משניים, שלושה וארבעה - אלא שאנחנו גם מרחיבים אותו בתיקוני חקיקה. מבחינתנו, לא משנה מי היה האחרון שכתב בווטסאפ או אם הוא נפטר בבית החולים יותר מאוחר. הצענו תיקון לגבי כל מי שנהרג ב-7 וב-8 באוקטובר, שלא ניתן יהיה לקבוע מי מת ראשון. והוספנו חלוקה מטעמי צדק והוגנות, שלא הייתה קיימת קודם". ועדת חוקה אמורה לדון היום (חמישי) בהצעת החוק. 

סלומון הוסיפה כי "גם אותנו הפתיעה המהירות שבה המקרים הגיעו אלינו. חשבנו שיהיה לנו 'גרייס' של שבועיים, בגלל שאנשים ישבו שבעה, מהר מאוד גילינו שהשטח דורש את זה. אנשים צריכים צווי ירושה, כדי לקבל זכויות ולהתחיל להשתקם, מעל 140 בקשות כבר הוגשו". 

אחת השאלות הכואבות שעולות בהקשר הזה היא סוגיית הניכור ההורי. כשמשפחה שלמה נרצחת, בהיעדר צוואה אחרת, מגיעה הירושה בהרבה מקרים לסבים ולסבתות, שלא תמיד היו בקשר טוב עם ילדיהם הבוגרים. "אנחנו שומעים מגורמי רווחה, שעולות מהשטח שאלות לגבי ניכור הורי. צריך להבין שבדיני ירושה ניכור הורי אינו שיקול. ההורים הם היורשים של ילדיהם, בין אם התנהגו יפה לילדים או לא. אנחנו כן מוצאים התנגדויות שמוגשות עכשיו, כמו הוא נטש אותנו, אז למה שיקבל עכשיו". עוד סוגיה עצובה שתגיע לפתחו של בית המשפט.