מבין אפשרויות ההתנדבות השונות בימי המלחמה, נדמה שההתנדבות בעבודות חקלאיות היא המבוקשת ביותר. פוסטים ברשתות החברתיות המתארים יום עבודה במשק של מי שמעולם לא נעלו מגפיים בשדה, הפכו לדבר יומיומי. זה נראה טוב, זה כנראה נחוץ בשלב זה, אבל לא ברור עד כמה אפשר לסמוך על כך לטווח הארוך. ביום שלישי לפני שבועיים הגיעה קבוצה של מתנדבים לסייע בקטיף פומלית אדומה בנגב המערבי, כשלפתע החלו ממטרים. "תפס אותנו גשם של אלוהים, גשם, בוץ. המתנדבים רצו רצו למכוניות ויצאו מהשדה", מספר בני אביטן, חקלאי ממושב ניר עקיבא, "שלא תבין, המתנדבים הם נהדרים, זו סולידריות שמחממת את הלב, אבל ברור שזה לא פתרון. מתנדב אצלי קוטף ביום חצי מיכל פומלית אדומה. הפועלים מחברון, שכרגע לא מגיעים, קוטפים 12-13 מיכלים מיום כל אחד". 

אביטן הוא אחד החקלאים הגדולים בישראל, שמעבד כ-16 אלף דונם של שטחים חקלאיים. לדבריו, כרגע חסרים לו 200 עובדים. בקטיף פירות הדר עובד אביטן בדרך-כלל עם פועלים מחברון שצברו מומחיות גדולה, אך הם לא מורשים להגיע אף שבשגרה כל אחד מהם מאושר על-ידי השב"כ. "החברונים לא היו עוזבים בגשם. הם היו מחכים 10-15 דקות שייפסק, בינתיים מכינים לעצמם תה, ואז חוזרים לעבודה. המתנדבים עזבו איך שהתחיל לטפטף. ראו שיש גשם ובוץ - התקפלו".

 גם באזורים אחרים בארץ יש חקלאים, שלצד ההערכה למתנדבים מביעים אכזבה ממשרד החקלאות. "העסקתי לפני ה-7 באוקטובר 170 פועלים, 20% מתוכם מתאילנד והשאר פלסטינים. עכשיו, יש לי 20 עובדים מתאילנד, שאיכשהו נשארו, ועוד 4-5 עובדים ישראלים", אומר שמעון אביאן, שמגדל תותים בקדימה ובצור-משה. "באים הרבה מתנדבים ואני באמת אומר להם תודה. הם עושים כל מה שהם יכולים. אבל עכשיו יש עבודות שהם לא יכולים לעשות, כמו לתקוע קשתות ולשים ניילונים. כל יום בבוקר צריך לפתוח ניילון ובערב לסגור את הניילון, איזה מתנדב יבוא לעשות את זה כשקר? אני מפחד שאם בהמשך השנה לא יחזרו הפועלים הפלסטינים, אאלץ לסגור את העסק, או לפחות להכריז על שנה ללא פעילות".

בן-דודו, צחי אריאל, אף הוא מגדל תותים מקדימה, מוסיף: "אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות, אמר לי שהוא מביא עובדים מהודו, אני עדיין מחכה להם. שאלתי אותו, מתי תביא אותם, אחרי שיירד גשם? אחרי שכל התותים שלנו ישטפו בתעלות? ההתארגנות של משרד החקלאות מאכזבת. הם יכלו, בעצמם, לפנות למכינות קדם-צבאיות, לסטודנטים, לתכנן, לסדר ולארגן את כל ההתנדבות, כך שיהיו לנו כאן אנשים קבועים. אבל הם נתנו לכל ארגון לשבור את הראש לבד, איך לסדר את ימי התנדבויות. איך אמרתי לחבר - לא מגיע לממשלה עם כזה". 

בסך הכל בישראל מועסקים כ-75 אלף איש בענף החקלאות, יותר ממחציתם הם עובדים זרים או פלסטינים מהשטחים. בהשוואה בינלאומית מדובר בשיעור מאוד גבוה של זרים, ולא במקרה היעדר הזרים גורם למשבר גדול בענף

"אולי תוך שבועיים-שלושה יתחילו להגיע עובדים"

לפי נתוני משרד החקלאות, כעשרת אלפים עובדים מתאילנד (מתוך כ-30 אלף) עזבו את הארץ מאז מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר. העובדים הפלסטינים, כ-20 אלף במספר, נעלמו כליל מהנוף לאחר שכניסת עובדים מהשטחים נאסרה. 

בסך הכל בישראל מועסקים כ-75 אלף איש בענף החקלאות, יותר ממחציתם הם עובדים זרים או פלסטינים מהשטחים. בהשוואה בינלאומית מדובר בשיעור מאוד גבוה של זרים, ולא במקרה היעדר הזרים גורם למשבר גדול בענף. באיחוד האירופי, למשל, שם יש מעבר חופשי של עובדים ממדינה למדינה, כ-6-7% בלבד מהעובדים הם עובדים זרים. בארה"ב, כ-9% בלבד מהעובדים בחקלאות הם לא אזרחים. 

בעוטף גדלים חלק ניכר מהירקות שמשווקים בישראל: בין היתר, כ-60% מתפוחי-האדמה, כמחצית משטחי גידול העגבניות, וכ-40% משטחי הכרוב והגזר, כך לפי נתונים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. אם נראה היה שאחרי שבועיים ראשונים קשים, חלה התאוששות בכל הנוגע למחסור בשווקים ולעלייה הגדולה במחירי הירקות, הרי שכעת מדברים בענף החקלאות על החשש מפני מה שיקרה בעוד שלושה-ארבעה חודשים, בשל היעדר שתילות של חקלאים שפוחדים לקחת סיכון או חקלאים בעוטף, שלא יכלו לשתול בהיעדר פועלים. אם תפתח חזית נוספת בצפון, הרי שהדבר עלול להשפיע קשות גם על שוק הביצים, מכיוון ש-70% מגידול הביצים למאכל, נעשה במושבים על גבול הצפון. 

הבעיה הדחופה ביותר היא המחסור בעובדים. משרד החקלאות, בשיתוף עם האוצר, השיק החודש תוכנית תמריצים שבמסגרתה יוענק מענק של 3,000 שקל לכל מי שיתמיד לפחות חודשיים בעבודה אצל אותו חקלאי. המטרה היא לייצר עבור חקלאים עובדים קבועים ולא מתנדבים מתחלפים. בעוטף עזה הסכום לחודשיים הראשונים כפול, ועבור החודש השלישי אפשר לקבל גם 4,000 שקל. ואולם, גם זה פתרון לטווח קצר כיוון שהתמריצים תקפים רק עד סוף מארס. 

בני אביטן, חקלאי: "המתנדבים הם נהדרים, זו סולידריות שמחממת את הלב, אבל ברור שזה לא פתרון. מתנדב אצלי קוטף ביום חצי מיכל פומלית אדומה. הפועלים מחברון, שכרגע לא מגיעים, קוטפים 12-13 מיכלים מיום כל אחד"

כמו מגדל התותים אריאל מקדימה, יש גם אחרים בענף החקלאות הסבורים שגם בארגון מתנדבים משרד החקלאות יכול היה לעשות הרבה יותר, כמו למשל לארגן מערך התנדבויות בקרב מכינות, קבוצות של סטודנטים או אפילו בקרב עובדי מדינה. במשרד החקלאות מסבירים מנגד, כי הם לא ארגון שעוסק באירגון מתנדבים, בין היתר בשל סוגיות ביטוח, אולם אומרים שהם בקשר רצוף עם ארגוני המתנדבים ואתר האינטרנט של המשרד משמש פלטפורמה לחיבור בין חקלאים הזקוקים למתנדבים לבין אלו שרוצים להתנדב. 

המאמץ שמשרד החקלאות מרכז הוא בהבאת עובדים זרים חדשים. כחלק ממנו הותר ל-12 משרדי כוח-אדם פרטיים, בעלי רישיון ליבוא עובדים זרים לענף החקלאות, להביא עוד 5,000 עובדים זרים ממקומות שונים בעולם. זאת, על-אף שבימי שגרה זה צעד בעייתי משום שהוא פותח פתח לתשלום לכאורה של עמלות לא חוקיות. "מבחינת היתרים, אין בעיה להכניס לכאן עוד עובדים זרים", אומר יובל ליפקין, משנה למנכ"ל משרד החקלאות, "אבל לא כולם רוצים להכניס בזמן מלחמה. זה משבר החקלאות הגדול ביותר של ישראל ואנחנו מרגישים את זה גם בעניין הזה". 

על חוסר האטרקטיביות של ישראל מספרים גם אנשי החברות הפרטיות. "בינתיים אף אחד לא הגיע", אומרת שולה קרן, הבעלים של משרד כוח-אדם המביא עובדים זרים לערבה התיכונה. "אנחנו עובדים יום ולילה, ומרגשים שאין התקדמות. כל דבר לוקח זמן, בדיקות רפואיות, תעודות יושר, חלק באים ממדינות מאוד עניות וצריך לעזור בכרטיס טיסה. אני לא רואה משהו שהולך לקרות בשלושת השבועות הקרובים. בערבה יש מחסור גדול של עובדים. עזבו כאן 500 עובדים מתוך 3,000, כי המשפחות שלהם בתאילנד לחצו עליהם בטירוף לעזוב". 

דברים דומים אומר גם חגי גרבש, הבעלים של סוכנות ע.ג מרחובות: "אנחנו מנסים להביא עובדים מטנזניה וממדינות אחרות באפריקה, אבל זה בירוקרטיה וכל מיני אישורים. אולי תוך שבועיים-שלושה יתחילו להגיע. כל העולם יודע מה המצב הביטחוני בישראל. אם יש טיסה, ויש את כל האישורים שצריך - אז יוכלו להגיע". 

המדיניות בעשרים השנים האחרונות הייתה חתימת הסכמים בילטרליים בין מדינות. הסכם כזה נחתם לאחרונה, בעקבות המלחמה, בין ישראל לסרי-לנקה. החשיבות של הסכם בילטרלי הוא בכך שהמדינות עצמן לוקחות חסות על שליחת העובדים - דבר ששומר ככל האפשר מפני תופעות כמו סחר בני-אדם ותשלום עמלות לא חוקיות. משא-ומתן להסכם בילטרלי בענף החקלאות מתקיים גם עם הודו, שלפני חצי שנה חתמה על הסכם בילטרלי לעובדים בתחום הסיעוד והבנייה. 

צחי אריאל, חקלאי: "אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות, אמר לי שהוא מביא עובדים מהודו, אני עדיין מחכה להם. שאלתי אותו, מתי תביא אותם, אחרי שיירד גשם? אחרי שכל התותים שלנו ישטפו בתעלות? ההתארגנות של משרד החקלאות מאכזבת"

"הקפאת הייבוא כעת היא רק בגלל טעמים פוליטיים"

המשבר בחקלאות פרץ בעיצומה של יישום הרפורמה בחקלאות מתקופת הממשלה השינוי, או יותר נכון הוויכוחים על יישומה. בימי הממשלה הקודמת יזם שר החקלאות דאז עודד פורר (ישראל ביתנו) בגיבוי שר האוצר ממפלגתו אביגדור ליברמן, רפורמה מקיפה שכללה הורדה של מכסים על שורה של פירות וירקות, באופן הדרגתי - שש פעימת בתקופה של חמש שנים. שתיים מהן כבר בוצעו. 

לצערי", אומר היבואן לויתן, "בניגוד לימים של השר פורר, כרגע המשרד מתחפר בעמדות ישנות, שלא בצדק. הקפאת הייבוא זו טעות שנרגיש אותה במלוא חריפותה עוד 3-4 חודשים"

במקביל, החקלאים היו אמורים לקבל תמיכות מוגדלות מהמדינה, כחלק מהגישה שמול התחרות ביבוא יש לחזק את החקלאים המקומיים. בעיה שלא נפתרה במלואה הם תקנות הגנת הצומח המגדירות מאיזה מדינה מותר לייבא פרי או ירק ומאיזה מדינה אסור, על רקע חשש לכאורה לחדירת מזיקים לישראל. כלומר, יש מדינות שמהן אסור לייבא, ללא קשר לשאלת המכס, ומבחינת תומכי היבוא הדבר נעשה בגלל שמשרד החקלאות מבקש להגן על החקלאים. 

הרפורמה זכתה לביקורת חריפה של ארגוני החקלאים, אך בסופו של דבר עברה. עם זאת, מחלוקת עם משרד האוצר מעכבות כיום את העברת הכספים לחקלאים. 

כך או אחרת, בעקבות המלחמה הוקפאה הפעימה השלישית של הורדת המכס, שהייתה אמורה לצאת לדרך בינואר הקרוב, בין היתר לאור בקשתו של שר החקלאות אבי דיכטר. צעד זה נראה תמוה אם מביאים בחשבון שבשבועיים הראשונים שאחרי המשבר מחירי העגבניות הרקיעו שחקים, ומה שבעצם מיתן את העליות הללו היה יבוא עגבניות מטורקיה למרות כל הכעס בישראל על התבטאויותיו של הנשיא ארדואן. 

לדברי גידי לויתן, הבעלים של חברת הייבוא טריפל סל, הצרכן הישראלי הוא זה שיסבול מההחלטות מתקבלות כעת. "אפשר להתווכח על הטעם של העגבניות הטורקיות, אבל הן שומרות על מחירים סבירים בשוק"

"שישקמו את החקלאות, ישקיעו כל מה שצריך כדי שהשדות יעבדו שוב", אומר בכיר לשעבר במשרד החקלאות. "אבל, האם בינתיים לא מגיע לאזרח ללכת לסופר ולקנות עגבניה במחיר סביר? 

"הבעיה היא שאי-אפשר לקיים שום דיון ענייני בימים האלו, שהם שיא ההתייחסות הרומנטית והלא עניינית לענף החקלאות. צריך לפתוח עוד מדינות ליבוא, להוריד עוד מכסים. המלחמה הזו מוכיחה שהייצור המקומי, גם כשהוא עובד במלוא העוצמה, לא מספק את הצרכים של האוכלוסייה הישראלית". 

על-אף בקשתו של דיכטר, הרי שמשרד האוצר הוא האמון על המכסים בישראל ויכול היה, ברצותו, להחליט לקיים את הפעימה השלישית. גם שם התקבלה ההחלטה בצל המלחמה. "לא הצלחנו להגיע להסכמות מול משרד החקלאות בנוגע לתמיכה הישירה בהם, בהתאם לרפורמה", מסביר גורם במשרד האוצר. "במצב כזה, לא רצינו להוריד את המכסים בצורה חד-צדדית, כי אנחנו מקווים להגיע להסכמה בהמשך. עכשיו, בזמן מלחמה, זה לא הזמן לדיונים כאלו. הצענו תמיכה ישירה, שכבר הגיע לפי 4 ממה שמקבלים באירופה, ואילו החקלאים מבקשים פי 15. לכן ההקפאה". 

לדברי ליפקין ממשרד החקלאות, "תוצרת מקומית מוגדרת ככזו שגדלה בישראל, טרייה. זה שהעובדים לא ישראלים, לא גורם לעגבניה להיות פחות ישראלית"

מנגד, במשרד החקלאות מצביעים על כך שהאוצר לא העביר 270 מיליון שקלים לתמיכה ישירה במסגרת הרפורמה וטוענים שהסכום במחלוקת נמוך יותר. גם שם, מעדיפים לא לריב בימים אלו. "השר דיכטר ביקש לעצור את הפעימה השלישית. אנחנו במלחמה, ובימים כאלו צריכים לעצור", מסביר ליפקין, "אבל האוצר התחייב להעביר את הכספים האלו לחקלאים על הפעימות שכבר בוצעו, זה כסף ששייך לחקלאים ומוחזקים על-ידי האוצר". 

ליפקין דוחה את הטענות לגבי הורדת המכסים והגנת הצומח, "זה שוק חופשי, היבואן מחליט האם להביא את העגבניה מטורקיה או ממקום אחר. כמשרד, אנחנו תומכים בתוצרת המקומית. הביקורת על הגנת הצומח לא נכונה, כי מאז יוני 2022 פותחים עוד ועוד מדינות. עגבניה, לדוגמה, אפשר להביא מכמה מדינות, גם מיוון, וזה כבר לא מהווה בעיה". 

היבואנים, מצידם, מתוסכלים. לדברי גידי לויתן, הבעלים של חברת הייבוא טריפל סל, הצרכן הישראלי הוא זה שיסבול מההחלטות מתקבלות כעת. לדבריו, עדיף לייבא עגבניה מטורקיה ולא מיוון, כי העגבניות מטורקיה הן בעלות חיי מדף ארוכים יותר וגם זולות יותר, וגם ההובלה יותר נוחה מטורקיה. "אפשר להתווכח על הטעם של העגבניות הטורקיות, אבל הן שומרות על מחירים סבירים בשוק. בזכותן מחירי העגבניות לא עומדים על 10 או 12 שקלים (לקילו). 

"עדיין לא נותנים להביא פירות נשירים כמו שזיפים, אפרסקים, נקטרינות. ענבים אפשר לייבא רק בחורף. ברגע שיפתחו מקומות נוספים המחירים יירדו. לצערי, בניגוד לימים של השר פורר, כרגע המשרד מתחפר בעמדות ישנות, שלא בצדק. הקפאת הייבוא כעת היא רק בגלל טעמים פוליטיים דווקא במצב שיוקר המחיה משתולל. זו טעות שנרגיש אותה במלוא חריפותה עוד 3-4 חודשים". 

"בינתיים אף אחד לא הגיע", אומרת שולה קרן, הבעלים של משרד כוח-אדם המביא עובדים זרים לערבה התיכונה. "אנחנו עובדים יום ולילה, ומרגשים שאין התקדמות. כל דבר לוקח זמן, בדיקות רפואיות, תעודות יושר, חלק באים ממדינות מאוד עניות"

"התמיכה בחקלאים צריכה להיות ארוכת טווח"

המלחמה בעזה שברה הרבה קונספציות צבאיות, אבל לא נראה כי אחת מהן היא המושג "ביטחון מזון". בוויכוח בין תומכי יבוא על תוצרת חקלאית לבין מתנגדיה, אחד הנימוקים של האחרונים הוא החשש שבשעת מלחמה ישראל לא תוכל לספק את צרכי המזון של האוכלוסיה. מלבד העובדה שגם בימי שגרה ישראל אינה עצמאית בהקשר זה, מכיוון שהיא מייבאת מוצרי יסוד כמו אורז, חיטה, וגרעינים להאכלת תרנגולות ופרות (כלומר, נסמכת על יבוא מבחינת לחם, חלב, ביצים ועופות), הרי שכעת נראה שיש מנצח בוויכוח גם בכל הנוגע לאספקת תוצרת חקלאית טרייה. 

"כל מה שסיפרו לנו במשך שנים התגלה כלא נכון", אומר גורם במשרד האוצר. "בעקבות המלחמה רואים שמה שחסר זה תוצרת מקומית, בעוד שהנמלים עובדים בלי בעיה, אז לא חסרים מוצרים מחו"ל. צריך כעת לבדוק לעומק את הטענה שביטחון מזון תלוי בתוצרת המקומית, כי כרגע נראה שזה הפוך - המהלכים שנעשו עד כה לטובת הקלות ביבוא, חיזקו את ביטחון המזון של ישראל". 

אמירה זו מחדדת שאלה שנראה כי מעולם לא נשאלה בשיח הציבורי: מדוע פירות וירקות המיוצרים בזיעת אפיהם של עובדים זרים ופעמים רבות גם בזכות זרעים מיובאים לכאן נחשבת לתוצרת ישראלית, בזמן שיבוא פירות וירקות נחשב, בוודאי בימי מלחמה אלו, לדבר אנטי פטריוטי שפוגע בחקלאים? ומה בעצם אותו ביטחון מזון שכולם מדברים עליו? 

בימי השר פורר החלה עבודה מסודרת להגדרת המושג המתעתע הזו, אך היא לא הושלמה, וספק גם אם תושלם כעת. לדברי ליפקין, "תוצרת מקומית מוגדרת ככזו שגדלה בישראל, טרייה. זה שהעובדים לא ישראלים, לא גורם לעגבניה להיות פחות ישראלית. כשמדברים על ביטחון מזון, מתכוונים לרציפות תפקודית של המשקים, כדי שתגיע אספקה באופן סדיר לכל המקומות. חקלאות חזקה זו מדינה חזקה, והחקלאות גם שומרת על הגבולות".

ד"ר אורי מאיר צ'יזי'ק: "המדינה צריכה לראות בחקלאות נכס אסטרטגי ולהחזיק אותה כמו שמחזיקים תשתיות חיוניות כמו חשמל ומים. באירופה מספר הפועלים הזרים הוא נמוך הרבה יותר וזה נובע גם מכך שמעודדים, תקציבית, צעירים שרוצים לעבוד בחקלאות"

אלא שלא כולם מסכימים לעמדה זו. "צריך להתחיל מהתפיסה שמטרת משרד החקלאות היא שמירה על רציפות של תוצרת חקלאית בשווקים ולא על החקלאים עצמם", אומר בכיר לשעבר במשרד. "הבעיה היא שלאורך השנים, מלבד תקופות מסוימות, המשרד עומד לצד החקלאים ופחות רואה את התמונה הרחבה של הציבור. עכשיו זה הכי קל להטיל הגבלות על יבוא לטובת החקלאים, כי הציבור כולו עומד לצידם. אבל זה לא יימשך כך לנצח, ובעוד כמה חודשים צרכנים כבר לא יהיו מוכנים לשלם יותר על עגבניות". 

בכירים אחרים בענף שעמם שוחחנו מצביעים על כך שכעת זו דווקא הזדמנות חדשה לקדם מיכון וטכנולוגיה בחקלאות ומביאים דוגמאות מהעולם. למעשה, הכספים באותה הרפורמה היו אמורים לעבור לחקלאים בין היתר לטובת המטרה זו. 

"כשאומרים ביטחון מזון זה לא אומר שכל המזון מיוצר פה", אומר בכיר אחר לשעבר במשרד החקלאות. "כשפתחו את התעשייה לייצוא, זה חיזק גם את התעשייה המקומית בגלל שיפורים שהיא הייתה מוכרחה לעשות כדי להתחרות. זו הזדמנות כעת, להקים מחדש תשתיות חקלאיות ובצורה יותר מודרנית. 

"באירופה, לדוגמה, מגדלים עגבניות שרי בשמיניות על סוג של קיר, כדי שמי שיוכל לקטוף יהיה רובוט. ככל שתשקיע יותר בטכנולוגיה ומיכון, תהיה תלוי פחות בעובדים זרים לטווח ארוך, ולכן זה הדבר הנכון לעשות". לאחר הברקזיט, כך אותו גורם, עובדים זרים רבים ממדינות אחרות באירופה עזבו את בריטניה, עקב השינויים במדיניות ההגירה שנבעו מהמהלך. כתוצאה מכך, החקלאים שם הכניסו יותר מיכון לשדות שלהם, כמו למשל מכונות אוטומטיות לקטיף תותים. 

זו הזדמנות לשינוי מהותי בענף גם בעיניו של אורי מאיר צ'יזי'ק, ד"ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה ומי שעוקב מקרוב אחר הפוליטיקה של החקלאות בהווה, שטוען כי לא צריך לחכות לאירועים חיצוניים כדי ליזום שינויים. לדבריו, "המדינה צריכה לראות בחקלאות נכס אסטרטגי ולהחזיק אותה כמו שמחזיקים תשתיות חיוניות כמו חשמל ומים. באירופה מספר הפועלים הזרים הוא נמוך הרבה יותר וזה נובע גם מכך שמעודדים, תקציבית, צעירים שרוצים לעבוד בחקלאות. יש מלא דרכים לעודד שדרה של עובדים בחקלאות וחקלאים צעירים. בישראל לא עושים את זה. 

"התמיכה בחקלאים צריכה להיות ארוכת טווח והרבה יותר חכמה. האיחוד האירופי, לדוגמה, החליט שהוא רוצה חקלאות אורגנית, הוא רוצה להגיע ל-25% חקלאות אורגנית, אז הוא משקיע בזה. צריך לחשוב על חקלאות במונחים של עד עשר שנים קדימה. התקציב של החקלאות באיחוד האירופי הוא שבע שנים קדימה, כדי שלחקלאים יהיה ביטחון. 

"ישראל לא באמת תומכת בחקלאות בזמן של שלום, ואז פתאום לא מבינים איך במלחמה החקלאות קורסת".