מ

כון וולקני שפועל בראשון לציון איחסן בתחומו במשך שנים כ-25 חביות ובהן פסולת רדיואקטיבית. הפסולת נאספה לאורך תקופה ארוכה - 10 עד 15 שנים - ולא פונתה למרות הזיהום המסוכן שיכול היה להיגרם במקרה של שריפה או דליפה. הפסולת התגלתה בביקורת של המשרד להגנת הסביבה שנערכה במאי השנה ובעקבות זאת נדרש המכון לסלק את הפסולת לאלתר. הפינוי אמור להיערך היום (חמישי).

מכון וולקני הוא מינהל המחקר החקלאי הגדול בישראל. הוא מחזיק ב"היתר עבודה רדיואקטיבי" וזאת לצורכי מחקר שונים שבהם נעשה גם שימוש במקורות רדיואקטיבים פתוחים - חומרים רדיואקטיבים שהגישה הבלתי-אמצעית אליהם פשוטה יחסית והשימוש בהם לרוב מהיר. לאחר תום השימוש מושלכת הפסולת, למשל מבחנות שבהם היו החומרים, לחביות ייעודיות המאוחסנות במה שאמור להיות איחסון זמני, במחסן ייעודי לפסולת רדיואקטיבית. 

הפסולת הזאת, לפי הנהלים המחייבים, אמורה להיות מועברת לאתר הקריה למכון גרעיני (קמ"ג). אלא שבניגוד לנהלים מתברר כי במשך תקופה שמוערכת בין 10 ל-15 שנה, הפסולת לא הועברה לקמ"ג ובמכון הצטברו עשרות חביות המכילות פסולת רדיואקטיבית. 

הפסולת אמורה להיות מועברת לאתר הקריה למכון גרעיני (קמ"ג), אלא שבניגוד לנהלים מתברר כי במשך תקופה שמוערכת בין 10 ל-15 שנה, הפסולת לא הועברה ובמכון הצטברו עשרות חביות המכילות פסולת רדיואקטיבית. בתקופה הזאת מסר המכון, כי "אי הטמנת חביות אלו מהווה סיכון להתפרצות זיהום במקרה של שריפה"

לשומרים נודע כי הפסולת שנאספה היא תוצר של איזוטופים מסוג H3, C14 ו- P32. קרינת האיזוטופים הללו נחשבת אמנם לנמוכה יחסית, אך חשיפה אליהם - ובמיוחד לאיזוטופ P32 - מסוכנת, שכן היא עלולה לחדור דרך העור והאוויר לגוף ולגרום נזק לאיברים פנימיים. על פי דף מידע של אוניברסיטת ייל שבארה"ב יש לעבוד עם האיזוטופ רק מאחורי מסך בעובי 1.25 ס"מ ותוך שימוש בבגדי מגן. 

העובדה כי הפסולת לא פונתה לפחות עשור לאחר שהחלה הפסולת להיאסף, התגלתה כאמור רק במאי השנה בביקורת של המשרד להגנת הסביבה, והמכון התבקש לפנות את הפסולת הרדיואקטיבית באופן מיידי. למרות זאת ארגון העברת החביות על ידי מוביל מורשה ארך חודשים ארוכים. בתקופה הזאת מסר המכון, כי "אי הטמנת חביות אלו מהווה סיכון להתפרצות זיהום במקרה של שריפה". את הפינוי, אמורה לבצע חברת רותם תעשיות, החברה היחידה בישראל המוסמכת לעשות כן. 

"אין אתר אחר לפסולת גרעינית בישראל"

הטיפול בפסולת מסוכנת מוסדר כיום בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), תשנ"א-1990. אשתקד פרסם המשרד להגנת הסביבה טיוטה לתקנות החומרים המסוכנים (פסולת מסוכנת), התשפ"א–2021, בכוונה לעדכן את הרגולציה החלה על פסולת מסוכנת הנוצרת ומטופלת בישראל. "עדכון זה נדרש הן לצורך מילוי אחר התחייבות מדינת ישראל לארגון ה– OECD בתחום הטיפול בפסולת המסוכנת בישראל, והן לצורך יישום עבודת מטה מקצועית שנעשתה במשרד להגנת הסביבה בנושא עדכון מדיניות ניהול הפסולת בישראל", נאמר בזמנו בהודעה שפרסם המשרד.

"הגדרת הפסולת המסוכנת בתקנות הקיימות היא הגדרה מיושנת ומרחיבה, אשר אינה תואמת את המקובל כיום במדינות ה-OECD. כמו כן, הגדרה זו שונה מההגדרה הקבועה בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993 ובתקנות מכוחו העוסקות בייצוא וייבוא של פסולת מסוכנת, המכילה חומרים מסוכנים המפורטים בתוספות לחוק החומרים המסוכנים. תהליך הבדיקה והסיווג של פסולת המוצע בתקנות מבוסס על עקרונות ומסמכים בינלאומיים מקובלים, ובעיקר רשימת הפסולת האירופית, וכן על שיטות בדיקה סטנדרטיות".

הפסולת הרדיואקטיבית מוטמנת, כאמור, באתר הקריה למחקר גרעיני בדימונה. על האתר ניתן ללמוד מעט מאוד מפרסומים בשנים האחרונות. אבל דברים שמסר לכנסת בשנת 1993 השר לאיכות הסביבה דאז יוסי שריד, מלמדים בכל זאת משהו. שריד מסר אז, בתגובה לשאילתא, כי הפסולת הגרעינית של ישראל קבורה באתר קמ"ג וכי "אין אתר אחר לפסולת גרעינית בארץ". 

הוא הוסיף כי "כשירות האתר והתאמתו נבדקו על-ידי הוועדה לאנרגיה אטומית בפיקוח הוועדה לבטיחות גרעינית", וכי "אין שום סילוק של פסולת רדיואקטיבית לחוץ-לארץ. במקרים מסוימים יש החזרה אל הספק בארץ המוצא של מקורות רדיאוקטיבים חתומים, בדרך כלל מבתי-חולים, שהשימוש בהם הסתיים". 

"הגדרת הפסולת המסוכנת בתקנות הקיימות היא הגדרה מיושנת ומרחיבה, אשר אינה תואמת את המקובל כיום במדינות ה-OECD", כך על פי המשרד להגנת הסביבה. כמו כן, הגדרה זו שונה מההגדרה הקבועה בחוק החומרים המסוכנים, ובתקנות מכוחו העוסקות בייצוא וייבוא של פסולת מסוכנת