משחר ההיסטוריה חוקרי המלחמות תרים אחר צוהר אל נפשם של הלוחמים בשדה הקרב. על מה הם חשבו תחת התופת? מאין שאבו כוחות הרחק מביתם? מה ביקשו להשאיר אחריהם? ההיסטוריונים מתעדים כתובות קיר, ציורים וחריטות, רואים בהן חלונות נדירים הנפתחים אל העבר ואל נבכי הנפש של לוחמי קדם. "אתה שתקרא את הקיר הזה, בבקשה זכור אותי כשתתפלל", כתב חייל על קיר כנסייה בווירג'יניה ב-1864, בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. בין בלגיה וצרפת, על הקירות והאבנים ששימשו בשוחות של מלחמת העולם הראשונה, ניתן עדיין למצוא שמות של חיילים אמריקאים שנחרטו שם, ספק מתוך שעמום, ספק מתוך רצון להותיר חותם. בצ'צ'ניה, שם נלחם הצבא הרוסי בשנות התשעים ובעשור הראשון של האלף השלישי, כתובות גרפיטי שהשאירו חיילים מלמדות על המורל הנמוך שלהם הרחק מהבית. "צ'צ'ניה, אזכור אותך כמו סיוט!" כתב חייל רוסי אחד. "אמא, קחי אותי הביתה!", כתב אחר. 

בשבועות האחרונים, תושבי הרצועה ששבו אל ביתם אחרי שצה"ל פעל בה, מצאו על הקירות שלל כתובות בעברית, ואפילו פנו אל הרשתות החברתיות, כדי לשאול גולשים אחרים מה פשר ההודעות שנותרו שם. "הבית של אחותי בעזה. יש כאן מתרגמים מעברית?" כתב גולש פלסטיני, למשל, לצד כמה תמונות גרפיטי שהעלה. "משפחת ליברמן" ו"אבו נעים מזל טוב יא נסיך", השיבו הגולשים הישראלים.

חיילים ישראלים ששהו במשך ימים ארוכים בבתים ברצועה - מג'בליה ועזה ועד חאן יונס - הפכו את מרבית הקירות ללוח מודעות ועליהם ציורים, מסרים פוליטיים, כינויי יחידות, שבחים לקבוצות הכדורגל האהובות עליהם וכן הלאה. כל אלה מתנוססים כעת על קירות שהיו פעם חלק מחדרי שינה, שירותים ומטבחים של תושבי הרצועה. לעתים קרובות תיעדו החיילים את הכתובות והעלו אותן בגאווה לרשתות החברתיות, כדי לחלוק אותן עם חברים ובני משפחה הרחוקים מן החזית. 

"גיליתי שאפילו ברגעים הכי קשים אפשר לעשות מיוט לכל מה שסביבך ולמצוא מקלט, שקט, ביטחון ושמחה בלעשות מה שאני אוהב – את האמנות שלי", מספר רם, לוחם צה"ל, שצייר במשך כמה ימים על קיר בית שבו שהה בחאן יונס. "רציתי שהציור שלי יהיה הכי חופשי שאפשר, ובלי אג'נדה אישית. לצייר בלי לחשוב, לנקות את הראש". התוצאה של רם היא ציור קיר גדול ובו עננים מחייכים, קשתות אופטימיות וסירות מעופפות. הכי רחוק שרק אפשר מהמציאות המאובקת הנצבעת גוונים קודרים.

בפרויקט מיוחד אסף שומרים למעלה ממאה כתובות קיר שכאלה, על מנת לקבל הצצה אותנטית ככל שניתן אל הלך הרוח של חיילי צה"ל הפועלים בחזית. את הכתובות קיבצנו למספר קטגוריות על פי דפוסים שחוזרים בהן - מן האישי הסנטימנטלי, דרך הדתי והפוליטי ועד קריאות לאלימות ונקמה. שלא כמו היסטוריונים שנדרשו לבקר בעצמם בשוחות של מלחמות העבר, כדי לפענח את הכתובות שהשאירו שם החיילים, לרשות שומרים עמד מאגר של מאות תמונות וסרטונים מעזה שהועלו לרשתות החברתיות. כדי לאתר אותן בטיקטוק, באינסטגרם ובפייסבוק, חיפשנו פוסטים שהועלו ממקומות שכוחות צה"ל שהו בהם במשך זמן ממושך, דוגמת חאן יונס, ג'בליה והעיר עזה.

הנה כמה מן התובנות שגזרנו. 

"ההפך מלשכוח, לכתוב"

הרחק מן הבית, בעיצומה של המלחמה הממושכת שידעה ישראל מאז מלחמת העצמאות, כתובות הקיר הנפוצות ביותר היו הודעות שהוקדשו למשפחותיהם ולבנות זוגם של החיילים. החיילים, מודעים היטב לדאגה של בני משפחותיהם, ביקשו להותיר על קירות עזה עדות למחשבות שהקדישו הם עצמם ליקיריהם. "כל עזה יודעת שאני אוהב אותך", "איך אפשר לא להתאהב בך", "Save the date", ו"התינשאי לי?", כתבו חיילים צעירים באותיות לבנות, שחורות וצהובות על הקירות הפנימיים והחיצוניים של בית בחאן יונס שבו שהו במשך עשרה ימים לפחות.

על קירות עזה אפשר למצוא גם עדות לפצעים הפעורים שריבוי קורבנות המלחמה ומתקפת ה-7 באוקטובר, הותירו בחברה הישראלית. שומרים מצאו עשרות כתובות לזכר הנופלים והנופלות. חבריו של יונתן צור ז"ל, מפקד סיירת הנח"ל שנפל בקרבות בדרום, הדגישו את חשיבותן של הכתובות הללו באותיות ירוקות על קיר מחורר מפגיעות קליעים: "ההפך מלשכוח", כתבו, "לכתוב".

הרצון שלא להישכח בשדה הקרב, שבו ניתן לחוש במלוא התוקף את ארעיותו של הקיום האנושי, הניע חיילים אחרים לכתוב פשוט את שמם. החייל דימה, למשל, ריסס את שמו על שלל קירות וגגות ברחבי רצועת עזה, מן העיר עזה ועד חאן יונס, ולבסוף העלה את תיעוד הכתובות לאינסטגרם. ואולם, בניגוד לקירות תל אביב, אשר כוסו בכתובות ובמסרים למען שחרור החטופים, רק מעט מן הכתובות בעזה עוסקות בהם. בין מאות הכתובות שנאספו, שומרים מצאו רק קומץ התייחסויות לחטופים, ולרוב רק לאלה מהם שכבר אינם בין החיים.

"זה נתן לי מפלט, מקום להתנתק בו"

רם, שהוזכר קודם לכן, הוא צייר ומקעקע שנלחם בעזה וכיסה בציוריו קיר בבית בחאן יונס. בשיחה עם שומרים הוא מסביר מה הניע אותו לקחת עט ולהתחיל לשרבט בליבו של שדה הקרב. "אחרי הרבה זמן בעזה, בחאן יונס, כשהיחידה שלי הייתה כל היום בתוך הבית ההוא בלי לצאת חוץ מאשר למשימות - וכאלה כמובן היו הרבה - התחיל להיות משעמם ממש", הוא אומר. "בתור אמן, היה לי טבעי לקחת מרקר ופשוט להתחיל לצייר על הקירות. מה שהתחיל בתור שרבוטים הפך מהר מאוד לפרויקט של כמה ימים. פשוט ציירתי כל מה שעלה לי בראש. חוץ מזה, ראיתי שזה עזר גם לאחרים ביחידה, בין אם להסתכל בגרפיטי אחרי שסיימתי ובין אם להסתכל בזמן שציירתי. זה היה גם מפלט וגם פתרון לשעמום".

רם מסביר את התפקיד החשוב שמילא מבחינתו הגרפיטי. "זה נתן לי מן מפלט, מקום בטוח שאני יכול להתנתק בו מהסוריאליזם של המלחמה ולהתמקד באמנות שלי, למצוא רעיונות לשרטוטים שאני ארצה לעשות כשאני אקעקע בסטודיו. בכוונה לא ציירתי שום דבר שקשור לפוליטיקה, לדת או למלחמה, רק דברים לגמרי רנדומליים, בלי קשר אחד לשני. בכור ההיתוך של הצבא, לכל אחד יש דעה אחרת, ולא רציתי לעשות שום דבר שיפריע לחברים שלי ביחידה".

על רקע רוב כתובות הגרפיטי בעזה, היצירה של רם יוצאת דופן בזכות התום והשאיפה לחופש שהיא מבטאת באופן שמזכיר את בנקסי, אמן הגרפיטי המפורסם בעולם, שצייר בעבר על גדר ההפרדה בין לרשות הפלסטינית- וכן בגין הנתק שבינה לבין המציאות הקשה של שדה הקרב. 

הכתובות מהדהדות מלחמות רחוקות

לא מפתיע לגלות כי חיילים אחרים אימצו גישה שונה מרם, וכי על קירות הבתים העזתיים שחיילים התגוררו בהם במשך זמן-מה ניתן למצוא שלל סיסמאות פטריוטיות, מ"עם ישראל חי" ועד "יחד ננצח". חיילים שאינם ילידי ישראל, ובכללם חיילים ממוצא אוקראיני ובלרוסי, הותירו על הקירות גם סיסמאות פטריוטיות בשבח מקומות הולדתם, כמו למשל "תחי בלרוס" ו"כבוד לאוקראינה", כדי ללמד על כך שמבחינתם, המאבקים של ארצות מולדתם מהדהדים גם בחאן יונס.

באוקראינה, מעניין לגלות כי כתובות גרפיטי שחיילים רוסים הותירו על קירות הבתים שכבשו, נאספו במסגרת פרויקט "קיר העדות". פול דזה, צלם הלוקח חלק בפרויקט, מספר לשומרים על האתגרים שעמדו בפניו ועל האופן שבו חשפו הכתובות את המתחולל במחשבתם של חיילי הצבא הרוסי. "אנשים באוקראינה לא ממש הבינו את הפרויקט בהתחלה", הוא אומר. "הם חשבו שאנחנו אמורים להתמקד בגרפיטי שהשאיר הצד שלנו, לא בגרפיטי של הרוסים. האוקראינים גם נוטים לכסות את הגרפיטי הרוסי הכי מהר שאפשר, אבל אנחנו רצינו להראות את הנרטיבים הרוסיים".

דזה מסביר כי בתחילת הפלישה הרוסית, בראשית 2022, רבות מכתובות הגרפיטי שהותירו החיילים הרוסים הביעו "מה שנראה כמו התנצלות כנה", וכי כתובות בבתי ספר שנהרסו, לדוגמה, ביקשו "מחילה". אלא שבתוך זמן לא רב, כתובות כאלה התחלפו במסרים פוליטיים שהושפעו מן התעמולה המלחמתית. הקירות האוקראיניים כוסו בקריאות למלחמה, ותמונות הגרפיטי שנאספו במסגרת פרויקט קיר העדות כוללות גם גידופים וצלבי קרס.

החיילים כפרזנטורים למסרים פוליטיים

בישראל, צה"ל כזכור ביקש להניא חיילים מריסוס של כתובות גרפיטי פוליטיות ושל קריאות לאלימות על בתי עזה, מאחר שכתובות כאלה פוגעות בדימוי של הצבא, כפי שגם התברר לימים בתביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד מלחמת ישראל. בנובמבר, החיילים נדרשו למחוק כתובות גרפיטי בנימוק, כי הן אינן חלק מן המשימה של כוחותיו, וכי אינן עולות בקנה אחד עם ערכי צה"ל.

היו חיילים שהתנגדו להנחיות הללו. אחד מהם, לדוגמה, הצטלם ליד קיר עם הכתובת, "במקום למחוק גרפיטי תנו למחוק את עזה". על כך נוספו עוד ועוד מסרים פוליטיים ואף קריאות לאלימות. בסרטון שפורסם לאחרונה ברשת החברתית, ניתן לראות חייל צה"ל יורה שוב ושוב על קיר שעליו הכיתוב, "שיישרף לכם הכפר!" לצד ראשי התיבות LF, של ארגון אוהדי בית"ר ירושלים "לה פמיליה". חיילים אחרים הבהירו לא אחת על הקירות של עזה וחאן יונס כי הם שם לצרכי "נקמה ותגמול".

על קירות הרצועה ניתן למצוא גם עדות לקווי השבר המפלגים את החברה הישראלית. "בג"ץ, אתם מחלישים אותנו", נכתב על אחד מהם. "סיוע הומניטרי = ארונות קבורה", כתבו באדום שני חיילים שהצטלמו לצד הכתובת בפנים מכוסות. ברשתות החברתיות, כמו כן, דפים המהדהדים את מסרי החזרה לגוש קטיף, הציגו כתובות גרפיטי התומכות באותן מטרות והפכו אותן ואת החיילים לכלים פוליטיים. אחת התמונות הללו, למשל, היא של חייל מחויך הניצב לצד הכתובת "גוש קטיף שלנו!".

פול דזה מפרויקט "קיר העדות" האוקראיני מספר, כי החיילים הרוסים הותירו מעט מאוד כתובות בעלות תוכן דתי. לעומתם, כתובות הגרפיטי שהותירו בעזה חיילי צה"ל מתאפיינות בריבוי של תוכן דתי, לרבות ציטוטים מן התורה וברכות. בימי החנוכה, למשל, חיילים רבים כתבו את ברכות החג על קירות בתים בעזה, כאשר כמה מן המסרים הדתיים שהותירו התערבבו במסרים פוליטיים. דוגמה לכך היא כתובת להקמת ישיבה בלב עזה, אחרת קראה להקמת בית המקדש השלישי בירושלים.