שלוש צלעות מרכיבות את בלוק ה-64. הליכוד, הציונות הדתית והחרדים. היחסים ביניהם מעולם לא היו שבירים יותר כמו בימים אלה על רקע סוגיית הגיוס, שבה מצאו עצמם החרדים "לבד מול כל העולם", כפי שמתנסח מקורב לראשי ש"ס בשיחה עם שומרים. מצביעי הימין, בפרט הדתיים הלאומיים שמשלמים מחיר דמים כבד במלחמה בעזה, דורשים לחלוק עם האברכים את השוויון בנטל. כפי שסקרנו בהרחבה לפני כשבועיים, הם כבר לא מוכנים להעלים עין ממי שתורתם אומנותם, כמו שעשו לפני המלחמה.

נכון, חזית אחידה נרשמה בקואליציה בהצבעה על החלת דין רציפות לחוק הגיוס המרוכך מאוד שמעביר נתניהו (מלבד שר הביטחון יואב גלנט שהתנגד), אבל השינויים שצפויה הצעת החוק לעבור בוועדת חוץ וביטחון בראשות ח"כ יולי אדלשטיין שהבטיח ש"החוק לא יעבור ללא הסכמה רחבה… שתוביל לעתיד צודק יותר"…, כמו גם הצהרתו של השר ניר ברקת, שהוא וח"כים נוספים מהליכוד לא יתמכו בחוק, אם יגיע במתכונתו הנוכחית לקריאה שניה ושלישית, לא מבשרות טובות לחרדים. 

גם הזמן פועל לרעתם, תשעה שופטי בג"ץ פסקו פה אחד, כי בהיעדר חוק שמורה אחרת, על תלמידי הישיבות להתגייס לצה"ל, ויש להפסיק את התמיכה הכספית בישיבות ובכוללים בהם לומדים תלמידים שאינם מתגייסים. בית המשפט לא נקב במספרים, אבל בחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה נכתב, כי בשנת הגיוס הקרובה יוכל צה"ל לגייס שלושת אלפים בחורי ישיבות, נוסף לאלה שכבר היו אמורים להתגייס (רובם צעירים שנפלטו מהישיבות). ובשנים הקרובות, אחרי שצה"ל יערך לקליטתם במספרים גדולים, יעלו המכסות משמעותית. 

"יש כאן נקודת מבחן גורלית ביחסי החרדים והגוש שתפקדו 15 שנה כבלוק ברזל. חרדים תופסים את הראש ואומרים, האסון הכי גדול שלנו זה הברית עם נתניהו. פעם הסתדרנו עם כולם", אומרים בסביבת ש"ס

בתגובות הרשמיות לא איימו הפוליטיקאים החרדים בהפלת הממשלה. הם מבינים שקואליציה טובה יותר לא מחכה להם בחוץ, ועדיף להשפיע מבפנים. ודאי לש"ס, שעוד חצי שנה לפי ההסכם הקואליציוני תקבל לידיה את תיק האוצר. ובכל זאת, מתרקמת אצלם ההבנה שהברית בין הימין לבינם, שצלחה כמעט את כל הממשלות מאז 2009, לא מסוגלת להשיג דווקא בממשלה הנוכחית "דברים שהם א-ב של מציאות חרדית, של צרכי מגזר. אין כלום מעל זה", כפי שהגדיר את הפטור מגיוס עסקן בכיר במגזר. 

"דרעי מבין לראשונה שהחיבור לימין עלול להיות גם נטל", אומר גורם המלווה את ש"ס תקופה ארוכה. "הוא יודע שאף אחד לא יעשה איתם עסקים כמו שהימין עושה, אבל הוא גם מבין שאיבד את יכולת המיקוח. החרדים כבר לא נחשבים ללשון מאזניים, שיכולה להצטרף גם לימין וגם לשמאל, כבר 15 שנה הם מזוהים לגמרי עם הימין. ובהשאלה מהבחירות בארה"ב, במקום לשמור על נייטרליות, הם שמו את כל הקלפים על המועמד הרפובליקני, והוא לא מצליח לספק את הסחורה". 

תמיד אפשר לתקן את היחסים עם המועמד הדמוקרטי, בעיקר כשהמרכז-שמאל משווע לחזור לשלטון.

"המצביעים שלו לא יתנו לו להתגמש בסוגיית הגיוס. הציבור החילוני והדתי לאומי הפסיק להיות פראייר. יש כאן נקודת מבחן גורלית ביחסי החרדים והגוש שתפקדו 15 שנה כבלוק ברזל. חרדים תופסים את הראש ואומרים, האסון הכי גדול שלנו זה הברית עם נתניהו. פעם הסתדרנו עם כולם, היום אנחנו קשורים למנהיג שלא סימן יורש, והולכים לנו על הראש בכל הכוח". 

למה מטריד אותם היעדר היורש? 

"הם מבינים, שאם נתניהו לא יעמוד בראשות הליכוד אחרי הבחירות הבאות, יהיה אפשר לומר על הגוש הזה 'זכרונו לברכה, ברוך דיין האמת', כי הם יהיו 'מוקצה מחמת מיאוס' גם בתוך מפלגות הימין". 

על האפשרות שמפלגת ימין חדשה תאפשר פתיחת דף חדש, אומר פעיל מרכזי מקרב צעירי ש"ס: "הפקטור ליצירת גוש חדש מבחינתנו הוא לא מפלגה של אנשי ימין. אנחנו לא מחפשים מטורללים חדשים, אלא מפלגה עם ערכים שמרנים. על זה המאבק בין הגושים בישראל כיום. ממילא אף מפלגה לא מדברת ברצינות על מדינה פלסטינית, זה כבר לא הימין ושמאל של פעם". 

מה עם נפתלי בנט?

"נכוונו ממנו בממשלת השינוי. לכאורה החלום הרטוב שלנו זה ראש ממשלה עם כיפה, אבל בנט עשה את כל מה שלא צריך לעשות ברבנות, במועצות הדתיות וברפורמת הכשרות. זה לא שאני תופס מביבי אדם שמכבד מסורת, אבל ביבי מבין מה צריך לעשות, ובגלל זה עד היום הוא בשלטון. אם בני גנץ יהיה קצת יותר מחובר למסורת. קצת יותר נותן, יהיה על מה לדבר". 

"ברור לנו שלביבי אין קשר לדת", אומרים בסביבת יהדות התורה. "אצלנו זה לא ביביזם, זה חרדיזם - ביבי יחד עם אינטרסים חרדיים. מבחינתנו האויב של אויבי הוא חברי. אנחנו והוא שנואים ע"י אותם אנשים, ברית הדחויים חיברה בינינו"

"נתניהו מת לתת לנו, הוא לא יכול"

להערכה הזו שותף גם אחד המוציאים והמביאים ביהדות התורה. "אנחנו לא תמימים", הוא אומר בשיחה עם שומרים. "ברור לנו שלביבי אין קשר לדת. הוא זיהה בחוכמה, כמו בעל אטליז שמזהה בשר טוב, לאן הדמוגרפיה הולכת ולמד לעבוד איתנו. אצלנו זה לא ביביזם, זה חרדיזם - ביבי יחד עם אינטרסים חרדיים. מבחינתנו האויב של אויבי הוא חברי. אנחנו והוא שנואים ע"י אותם אנשים, ברית הדחויים חיברה בינינו". 

והיא בסכנה היום?

"היא על זמן שאול, ולא כי נתניהו לא רוצה לתת לנו. הוא מת לתת לנו. האיש שהכי רוצה לתת לחרדים את מה שהם רוצים, זה נתניהו, לכן אנחנו לא בהאשמה, אבל אנחנו מבינים שהוא לא יכול. הכוח לא בידיו, בגלל גלי בהרב מיארה. בשיחות סגורות הוא אומר לנו, 'לא הצלחתי. ניסיתי, התבזיתי, שילמתי מחירים בליכוד. אתם רוצים להעניש אותי וללכת? בבקשה, אבל אף אחד לא יחכה לכם בחוץ, ואני מאמין שאני עוד יודע להעביר את זה'". 

ואתם מאמינים לו? 

"האווירה בציבור כלפינו היא קשה. ביבי מדבר על זה הרבה. וגם חברי כנסת מהליכוד אומרים לנו, 'אנחנו לא יכולים לצאת מהבית, כי אנחנו מתביישים מהחוק הזה'. בחוכמת הבדיעבד יש אצלנו חרטה שלא דאגנו להעביר את החוק, לפני שהתחילו עם הרפורמה, אבל אף אחד לא צפה את הטבח ואף אחד לא צפה שנהיה באמצע מלחמה כשתפקע החלטת הממשלה שהורתה לצה"ל לא לגייס אותנו". 

הרפורמה נועדה לאפשר להעביר לכם את חוק יסוד לימוד תורה.

"אנחנו מודעים לזה שהרפורמה נועדה לשרת גם אותנו, זה לא היה אירוע ליכודי פרופר. אבל עם כל חיבתנו לימין, עם כל אהבתנו לנתניהו, בסוף אנחנו צריכים תוצאות. גם הביביסט החרדי הכי גדול לא יסכים שהילד שלו יתגייס. זה לא יקרה. נקודה. בג"ץ שינה פה סדרי בראשית. לא היה כדבר הזה מעולם שכל הבחורים בגילאי 18-23 הם בלי כיסוי עכשיו".

"הרבנים הספרדים, שחששו שאת מכסות הגיוס יקחו דווקא מהספרדים, יישרו קו עם המנהיגות האשכנזית הרבנית. זה חישק את הפוליטיקאים הספרדים המתונים שרגע לפני כן התבטאו לגמרי אחרת", אומרת שלומית רביצקי טור-פז מהמכון הישראלי לדמוקרטיה

אומרים שרק הימין יכול לעשות שלום, אולי רק השמאל יכול לפטור את החרדים? 

"גם גנץ, שפעם הציע לחרדים דף ריק עם חתימה שלו למטה, רק שימלאו מה הם רוצים, כבר לא יציע אחרי השבעה באוקטובר שום מתווה גיוס שהרבי מגור יכול להסכים לו. אבל האסימונים נופלים אצלנו. התרגלנו שאין עוד מלבדו", הוא רומז לנתניהו, "ועכשיו אנחנו מבינים שצריך לחשב מחדש. אם נראה שבאמת מתגבשת חקיקה שלא מקובלת עלינו, אנחנו וש"ס נעדיף להיות באופוזיציה כשזה יקרה. אולי אחר כך נצטרף". 

אתה מריץ עלי ספין של תחזיקו אותי? 

"בעבר כשרצינו שביבי ירצה, היינו אומרים תחזיקו אותי. היום אנחנו דווקא מאמינים לו שהוא רוצה, כי הוא האיש שהכי רוצה שהממשלה הזו תשרוד". 

אז מה בעצם הבעיה עם הברית הזו? 

"שלא יצטרכו אותנו, כשנתניהו יעזוב את המשחק הפוליטי. כל המפלגות שמחרימות את המפלגה בגלל נתניהו, ישבו עם הליכוד ביום שאחריו. ראית את הפוליטיקאים מהימין שלא מפחדים לדבר על גיוס לחרדים? הם גם מבינים את זה. פעם ידעו שמי שהחרדים איתו, לוקח את הממשלה, עכשיו המציאות הפוליטית הולכת ומשתנה מול עינינו. החרדים לא טיפשים, בשיחות פנימיות הם מבינים שזה הסיפור הפוליטי מבחינתנו, ולזה צריך להיערך". 

"דרעי מבין לראשונה שהחיבור לימין עלול להיות גם נטל", אומר גורם המלווה את ש"ס תקופה ארוכה. "בהשאלה מהבחירות בארה"ב, במקום לשמור על נייטרליות, הם שמו את כל הקלפים על המועמד הרפובליקני, והוא לא מצליח לספק את הסחורה"

"הציבור של ש"ס יותר ביביסטי מהליכודניקים"

עוד מוקדם להספיד את הברית האסטרטגית בין נתניהו לחרדים, וגם בין גוש הימין לבינם. "את מניחה שאם החרדים לא קיבלו את מה שרצו, הם יפרשו", אומרת ד"ר גייל טלשיר, חוקרת אידיאולוגיות פוליטיות, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית. "אבל לשיטתם יש להם כעת מנוף יותר חזק על נתניהו בדרישה לפיצוי תקציבי. הם רוצים מאוד לסגור את התוספות התקציביות של 'אופק חדש' לבתי הספר שלהם, ולקבל פיצוי נדיב לעוול, שלשיטתם נגרם להם, בתקציב הדו-שנתי הבא, ובעודפי התקצוב שיהיו בשנה זו. לכן התשובה לשאלה אם החרדים יפרקו את הברית עם הימין ויהיו פתוחים למשא ומתן עם המרכז-שמאל, היא במילה אחת לא. ובהרחבה - נתניהו יצר מלכודת דבש, כך שאין להם לאן ללכת. פעם הם היו מפלגת ציר, שהולכת עם כל המרבה במחיר, ב-2009 עם התחזקות פוליטיקת הזהויות, נתניהו הפך אותן לבשר מבשרו של הימין". 

סימנים מקדימים היו עוד לפני 2009. בבחירות 1996 נתניהו בעצת ארתור פינקלשטיין, בחר לאמץ לחיקו את הציבור שהגדיר את עצמו קודם כל כיהודי, ולא כישראלי. שנה אח"כ כבר לחש על אוזנו של הרב כדורי כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודי". גם הרב ש"ך בנאום השפנים שלו מ-1990 סימן העדפה של הציבור הימני מסורתי על פני השמאל. 

"הרחוב החרדי נהיה יותר ימני, ככל שהוא עבר יותר מודרניזציה וישראליזציה", מציינת טלשיר, "הציבור של ש"ס יותר ביביסטי מהליכודניקים. ולכן כשהתחיל המתח בין נתניהו לדרעי סביב חוק הרבנים, הקדיש ערוץ 14 לדרעי טור נוקב שהזכיר לו איך נמנע בהצבעה על הסכם אוסלו, מה שעושה אותו לכאורה אשם במחדל השבעה אוקטובר. הקישור הזה לאוסלו הוא הקללה הכי גדולה שאפשר לומר היום לפוליטיקאי שהציבור שלו ימני, ונתניהו יודע את זה. גם הציבור החרדי-אשכנזי מאוד ימני. השר יצחק גולדקנופף (יהדות התורה) נאם בכנס לעידוד ההתיישבות בעזה שארגנו בן גביר, סמוטריץ ויוסי דגן. הציבור הזה לא יתן לפוליטיקאים לעזוב כל כך בקלות את הגוש". 

לדרעי יש עוד סיבות לכעוס על נתניהו מלבד חוקי הרבנים והגיוס.

"נכון, נתחיל מזה שחלקים משמעותיים מהרפורמה, שלא עברו, אמורים היו לשרת את דרעי. פסקת ההתגברות הייתה מאפשרת לו לכהן כשר, וביטול עילת הסבירות, אמור היה למנוע מהשופטים לומר שלא סביר למנות אדם שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים לתפקיד שר האוצר. דרעי גם ציפה שברגע שבג"ץ פסל אותו לשר, ביבי ימנה אותו למשנה לראש הממשלה, כמו שהיה בני גנץ בממשלת החליפין, ונתניהו לא עשה את זה". 

ובכל זאת יש כאן ברית אינטרסים הדוקה, שכבר צלחה כמה מהמורות.

"היא למעשה התחילה אחרי שנים לא פשוטות. ב-2003 שר האוצר דאז נתניהו נחשב על ידי החרדים כשטן הגדול בגלל הקיצוצים הדרמטיים בקצבאות הילדים ובתשלומי ההעברה. הם נתנו לו גט כריתות ובבחירות 2006 הליכוד צנח ל-12 מנדטים, השפל הכי נמוך של המפלגה אי פעם. זו הנקודה המכוננת ביחסי נתניהו והחרדים, ואותה הוא מבין שהוא חייב לתקן. כהכנה לבחירות 2009, הוא מקים את המחנה הלאומי בין מפלגות שהמשותף לכולן הוא התייחסות ליהדות כדת ולא כלאום. בשנים הבאות הן יכונו 'השותפות הטבעיות'. התקצוב המלא שנתניהו מעניק החל מ-2009 למערכת החינוך הבדלנית של החרדים, גורמת להם לייצר בו תלות. המדינה הופכת למשלמת הבלעדית והנדיבה של זרמי חינוך עצמאי שלא מלמדים לימודי ליבה או תכנים שקשורים למדינה, ומנתקים את תלמידיהם מהחברה הישראלית. הם כבר לא לשון מאזניים. הם בחרו צד והלכו איתו גם לאופוזיציה בממשלת בנט-לפיד". 

כשהם מתלוננים בתקשורת, שזו הממשלה הכי גרועה שהייתה להם. הם מאמינים לעצמם? 

"הם באמת נמצאים בהיסטריה מוחלטת. מבחינתם הם משלמים את המחיר על המלחמה, כי בגללה מקצצים להם בתקציבים שהבטיחו להם בהסכמים הקואליציוניים. נכון שעובדתית הם קיבלו תקציבי עתק למשרדים שהם אחראים עליהם, אבל הם מסתכלים על סמוטריץ ובן גביר, שכל מה שהם רצו, קרה עד לאות הכי קטנה. והם לעומתם לא קיבלו חוק יסוד לומדי תורה, פסקת ההתגברות, הכנסת התקציבים הקואליציוניים לבסיס התקציב ופטור גורף מגיוס. לכן הם מרגישים שנדפקו על ידי הממשלה הכי ימנית, כשהם היו הכי נאמנים לה ולנתניהו כל השנים". 

יש קונסטלציה שבה הם פורשים? 

"תלוי כמה מידיים יהיו הצווים, ובאיזו כמות יהיה מדובר. מתי תורגש הפסקת התמיכות ומה יקרה עם 'אופק חדש'. נתניהו, להערכתי, חושב שזה לא יקרה. כשהוא נשאל בראיון ל'פטריוטים' אם הוא חושש ששותפיו חרדים יפרקו את הממשלה הוא השיב תוך כדי העברת האצבע על המצח, ש'יהיה אות קין על המצח של מי שיעשה את זה, כי תקום פה ממשלת שמאל שתקים מדינת טרור פלסטינית'. הוא יודע מה עובד על מצביעי גוש הימין". 

"כשהתחיל המתח בין נתניהו לדרעי סביב חוק הרבנים, הקדיש ערוץ 14 לדרעי טור נוקב שהזכיר לו איך נמנע בהצבעה על הסכם אוסלו, מה שעושה אותו לכאורה אשם במחדל השבעה אוקטובר", אומרת ד"ר גייל טלשיר מהאונ' העברית

"הלחץ של המחנה הדתי לאומי יושב עלינו מאוד"

איך יתגלגלו הדברים? מסע ההתרמות לישיבות ולכוללים בקרב עשירי המגזר בארה"ב, עליו דווח לפני כשבוע, יכול להחזיק את המוסדות הללו לתקופה מוגבלת. חלק מאותם נדבנים אמריקאים חיים במציאות משלבת יותר ובדלנית פחות מזו הישראלית. הם יכולים למשל, לבוא בדרישות עבור אותם כספים ולהביע חוסר סובלנות מההסתגרות של המוסדות התורנים הישראלים, אם יסרבו להתפשר.

שר הביטחון גלנט, כך פורסם, אמר השבוע בדיון סגור של ועדת חוץ וביטחון, כי לצבא דרושים מיידית עוד עשרת אלפים חיילים, ובפשרה שמתגבשת מול החרדים מסתמן כי השנה יגויסו שלושת אלפים חרדים נוסף לאלה שכבר נקבע גיוסם, ומדי שנה יעלו המכסות, עד שבתום חמש שנים יגויס מחצית ממחזור הגיוס החרדי של אותה שנה. ההסכם יוסדר בתקנות ולא בחוק, מה שיאפשר לשחק עם המספרים לפי הצורך.

מי שיושבים איתו מטעם החרדים לפגישות עבודה בנושא, אמנם אישרו בשיחה עם שומרים כי חמישים אחוז מהשנתון היא לא פשרה מופרכת, אבל נותרו מסוייגים לגבי האפשרות שהמהלך הזה יתממש. "את המעבר מחוק לתקנות, גלנט הכחיש מאוחר יותר, וגם אם יקדם את זה, לא בטוח שבג"צ יסכים, בסוף הרי הג'ינג'י (עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון) עותר על כל דבר. 

"מבחינתנו, גלנט הוא שחקן לא צפוי. הוא סובלני בשיחות איתנו, ואז משהו משתבש. אנחנו מדברים איתו ועם יולי (אדלשטיין) שגם מתייחס יפה, אבל אין פתרון. יולי לא רוצה להיות חותמת גומי. רוצה דברים בהסכמה רחבה. בעשרים השנים האחרונות שום דבר לא עבר פה בהסכמה רחבה, גם לא שעון קיץ. אז על הגיוס הוא רוצה? גם הלחץ של המחנה הדתי לאומי יושב עלינו מאוד, כי הם יושבים איתנו בכל ממשלה". 

ההנחה הרווחת היא שהציבור החרדי עדיין מציית לרבנים. הם אלה שקובעים למי להצביע ולאיזו ממשלה לחבור, והם יתנו את המילה האחרונה גם כאן, אבל גם בציבור שמרן כמו החברה החרדית, המציאות יותר מורכבת. ובמשולש החרדי המורכב מהנהגה רוחנית, פוליטיקאים וציבור רחב, יש יחסי גומלין. ההתקפה על רכבו של השר גולדקנופף ביום ראשון המחישה היטב את מורת הרוח שמביע הרחוב החרדי מההנהגה הפוליטית, על עצם חברותה בממשלה בה ניתנות "גזרות שמד" על אברכים.

 "קביעה רבנית היא אמנם בעלת כוח עצום", מסבירה שלומית רביצקי טור-פז, מנהלת המרכז לחברה משותפת וראשת התוכנית לדת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, "אבל יש משמעות לקהל, גם מול רבנים, ודאי מול מנהיגות פוליטית. הפלג הירושלמי שהצהיר 'נמות ולא נתגייס' נחשב אמנם לפלג קיצוני, שממילא מבקש להתנתק מהמדינה, אבל אם הוא מבעיר את הרחובות ואומר לא יעלה על הדעת, לדברים האלה יש משמעות, כי בוויכוח האידיאולוגי הקשה סביב חוק הגיוס, כל אחד רוצה להראות שהוא יותר קדוש מהאפיפיור ולסמן את הקצה. לכן מאוד קשה לחרדים להתפשר. 

"הרבנים הספרדים, שחששו שאת מכסות הגיוס יקחו דווקא מהספרדים, יישרו קו עם המנהיגות האשכנזית הרבנית והצהירו ש'אף אחד לא יתגייס. גם לא אלה שלא לומדים'. זה חישק את הפוליטיקאים הספרדים המתונים שרגע לפני כן התבטאו לגמרי אחרת. השר משה ארבל למשל, קרא לציבור החרדי לעשות חשבון נפש ולהפנים שאחרי השבעה באוקטובר, אין אפשרות מוסרית להמשיך ככה". 

בש"ס נותנים כיום את הטון ראשי הישיבות הליטאיות הספרדיות, שרואים עצמם יותר ליטאים מהאשכנזים הליטאים, ורואים בתלמידיהם חלק מחברת הלומדים האליטיסטית שאסור לגייסה. "עד לפני הבחירות האחרונות לא היה להם 'סיי' בש"ס", אומרים גורמים המקורבים למפלגה, "הליטאים הספרדים הצביעו גימל או לא הצביעו בכלל, וכמובן שלא היו במועצת החכמים. דרעי הכניס אותם פנימה כדי להגדיל את קהל המצביעים של המפלגה, וקיבל קהל בוחרים שמורכב מדור שני ושלישי של חוזרים בתשובה, שמייצרים 'חרדיות קשיחה', שהרבה פחות פתוחה לעולם מהשסניקים של פעם". 

הציבור יזרום עם מה שהמנהיגות תקבע", אומר מאיר הירשמן מהמכון החרדי למחקרי מדיניות. "זה לא שאין אכזבה מההישגים הדלים שרשם הציבור החרדי דווקא בממשלה כזו, אבל יש גם הבנה, שאף אחד לא יתן יותר, בטח שלא במצב הביטחוני של היום"

"העיתונות החרדית תוקפת את הציונות הדתית"

קהל הבוחרים של השסניקים המסורתיים, אלה שהם או אבותיהם שירתו בצבא, פחות מזועזע מהאפשרות שילדיו יגויסו, בהשוואה לציבור החרדי האשכנזי שלא מכיר במשפחתו המורחבת, אנשים ששירתו בצה"ל. אבל גם הם לא ממהרים להתפשר. 

"אני עשיתי צבא ואבי לחם בשתי מלחמות", מספר פעיל ש"ס רזיאל נהרי, "שלחתי את הבנים שלי לישיבה, אחד ראה ברכה בלימודיו ונהיה אברך, והשני עזב והיום הוא מ"פ בחטיבת כפיר. שלחתי לדרעי מסר 'אל תפיל את הממשלה, ראס בין אמו, אם תפיל, לא אהיה מאחוריך יותר'. לא בגלל שזו ממשלה מושלמת, אלא כדי שלא לתת פרס לבג"ץ ולשמאלנים. העוזר שלו ענה לי, 'אל תדאג רזיאל, הממשלה לא תיפול'". 

"מה שמעניין הוא שדווקא העיתונאים החרדים לוחצים על הפוליטיקאים שלא להתגמש", אומר קורא אדוק של העיתונות המגזרית. "דווקא בגלל שהם נתפסים כמודרנים מדי בהשוואה לאברכים, הם מפגינים עכשיו גישה שמרנית, שתוציא אותם 'חרדים טובים'".

רביצקי טור-פז מוסיפה כי "העיתונות החרדית תוקפת את הציונות הדתית יותר מאשר את החילונים. בטח אחרי הקריקטורה של צ'רקה של החרדי שיושב על אלונקת הפצוע ב'מקור ראשון' והפוסט הויראלי של הרב עילאי עופרן שתקף את הנימוקים החרדיים להשתמטות במילים קשות. ביום שלישי העיתונות החרדית מחולקת בחינם, ולכן משובצים בו המאמרים שמבקשים לתת להם את התפוצה הכי רחבה. הטקסטים נגד הציונות הדתית ביום הזה היו מטורפים". 

מה יהיה? "החברה החרדית נמצאת במבוכה גדולה. הם קולטים שיש פה רעידת אדמה, חלקם אפילו מבין את האילוצים, אבל זה לא גורם להם לשנות דפוסים", אומר אדם שמכיר את הציבור החרדי מקרוב, "הציפייה שהם ישתנו היא משאלת לב של חילונים. גם אם כמה חרדים מודרניים, שגם ככה נמצאים באמצע הדרך שבין החרדיות לישראליות, יתגייסו, מדובר בקומץ, לא יותר".

מאיר הירשמן, עמית במכון החרדי למחקרי מדיניות (המביע כאן את דעתו האישית): "בקרב החרדים המודרניים עולה בשיחות סלון ההנחה שאין הצדקה לאי שירות בעת מלחמה כזו. כשאנשים מבינים שצריך גם לממש את זה, זה נהיה יותר קשה. אני שואל אנשים שילדיהם נמצאים עתה בישיבה תיכונית, כיצד ינהגו איתם, ולא שומע תשובה ברורה. כשהם שומעים גם מאדם כמו הרב דוד לייבל, שמאמין בגיוס חרדים ופועל למען ישיבות הסדר חרדיות, שהצבא עדיין לא ערוך לזה, הם חוששים שהילדים יאבדו מהחרדיות שלהם. הציבור, ככלל, פחות פרגמטי מהמנהיגים, אבל זה לא רלוונטי. הוא יזרום עם מה שהמנהיגות תקבע. זה לא שאין אכזבה מההישגים הדלים שרשם הציבור החרדי דווקא בממשלה כזו, אבל יש גם הבנה, שאף אחד לא יתן יותר, בטח שלא במצב הביטחוני של היום". 

גם זאבי יגלניק מבני ברק, בעל חנות לספרים עתיקים ויודאיקה מציין כי "הביקורת על ההנהגה היא בשוליים. הציבור מאשים את בג"ץ שנתפס מראש כגוף לא אובייקטיבי, שמאיים על הציבור החרדי בכל אורחותיו, וגם יחסו לגיוס נתפס כרדיפה. אנשים לא רואים עצמם פרזיטים, מבחינתם זה כמו סרבנות מטעמי מצפון. הם התנדבו בתחילת המלחמה, התנדבות שלא מובנת מאליה מפרספקטיבה חרדית. אם היית אומרת להם לפני השבעה באוקטובר, שבת סמינר תכין עוגה לחיילים, ונשים חרדיות יפתחו מטבח ויבשלו להם, היו אומרים לך שאת הוזה. בעיניים חרדיות יש כאן התקדמות, שסיפור הגיוס לקח בחזרה אחורה".