"כל השנים, כששאלו אותי למי אני מרגיש יותר קרוב לחרדי או לחילוני, מיקמתי את עצמי קרוב לחרדי", מספר עידו פיזם, 60, עורך דין ממושב הושעיה. "כשדיברו על צבא קטן ומקצועי. אפילו חשבתי, 'וואלה רעיון טוב, גם לא צריך לריב עם החרדים, וגם הבן שלי שמשרת כ"כ הרבה שנים, יקבל משכורת נורמלית'. בשבעה באוקטובר חציתי את הקו לכיוון החילוני. הבן שלי כבר שמונה חודשים בעזה. כשאני שומע דפיקה בדלת, גם בארבע אחה"צ, אני עם הלב בתחתונים. אנשים סביבי יודעים שלא דופקים לנו בדלת, בלי להתקשר קודם ולהודיע שבאים, כי זה מפחיד אותנו. החרדים לא מפחדים מדפיקה בדלת או משמועות על אסון רב נפגעים. הם לא חיים את הדאגות שלנו".

פיזם מונה את רשימת ההרוגים והפצועים בהושעיה ובקרב משפחתו המורחבת. "אנחנו קמים עם זה בבוקר והולכים לישון עם זה בלילה. בשבילנו זו לא רק ידיעה בחדשות. כל השנים הרכנו ראש בפני התורה של החרדים. הם מחזיקים בתורה, אנחנו משלבים, אבל זהו, נגמר. אחרי השבעה באוקטובר, אנחנו לא מוכנים לשאת את זה. אני רואה את זה בשיחות סלון, הכעס מרקיע שחקים". 

בכירי הרבנים של הציונות הדתית קראו לחרדים להתגייס. חלקם פרסם אח"כ הסתייגויות. יתכן שהתסכול שלכם ישאר רק ברמת הקיטורים?

"את לא מבינה כמה דרמטי עצם המכתב. רבנים סרוגים שדופקים על השולחן ואומרים לחרדים, לימוד תורה לבדו לא מגן על עם ישראל, זה לא מוסרי להמשיך כך, לא היה דבר כזה קודם. חייבים להוציא את החרדים מהמצב בו הם נמצאים בו. שיקימו גדודים משלהם עם כל השיגעונות שלהם, רק שיגייסו אותם. למרות שאני איש ימין וחשובה לי ממשלת ימין, אני מעדיף שתהיה ממשלת אחדות עם המרכז-שמאל, העיקר שיפתרו את בעיית הגיוס אחת ולתמיד".

הכעס אומנם משותף לרבים בחברה הדתית לאומית, אבל לא כולם כמו פיזם, מוכנים לשלם את המחיר של פירוק ממשלת ימין. "אם המחיר של ללכת ראש בראש עם החרדים הוא העלאת יאיר לפיד לשלטון, אני מעדיף לעגל פינות בנושא הגיוס", אומר לשומרים חבר כיתת כוננות חובש כיפה מיישוב בדרום. "וכן, גם אני חושב שאין יותר הצדקה לזה שהם לא מתגייסים, אבל ממשלת שמאל זה לא מחיר שאני מוכן לשלם".

"לימוד תורה לבדו לא מגן על עם ישראל", אומר פיזם. "למרות שאני איש ימין וחשובה לי ממשלת ימין, אני מעדיף שתהיה ממשלת אחדות עם המרכז-שמאל, העיקר שיפתרו את בעיית הגיוס אחת ולתמיד"

השבוע (יום ג') החלה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לדון בחוק הגיוס ("חוק ההשתמטות") לצורך הכנתו להצבעה בקריאה שניה ושלישית. מדובר בהצעת חוק שעלתה בתקופת ממשלת השינוי כגישור זמני, ובשבוע שעבר התגייסה הקואליציה כולה להחיל עליה דין רציפות. היא קובעת מכסות גיוס נמוכות לציבור החרדי ומורידה את גיל הפטור משירות. היועצת המשפטית לממשלה מסרה שאין לקדם אותה, כי היא מנותקת מהצרכים העדכניים של הצבא של אחרי השבעה באוקטובר, ומאיומי המלחמה הרב זירתית שהפכה לתרחיש ריאלי. 

עד כמה יהיה הציבור הדתי-לאומי מוכן להרחיק לכת למען גיוס חרדים? האם ילחץ על נציגיו בכנסת לפרק את הממשלה אם לא ישונו יעדי הגיוס? אם בוחנים אילו שינויים חלו בתפיסת עולמו, מאז השבעה באוקטובר, אין ספק שסוגיית גיוס החרדים לוקחת בהליכה כל פרמטר אחר. דוגמא בולטת לכך היא קריקטורה שפרסם בסוף השבוע שי צ'רקה, בכיר המאיירים הדתיים בעיתון מקור ראשון, נשאו חיילים פצוע על אלונקה, כשעל הפצוע יושב אברך חרדי שמבטיח להם כי לימוד התורה יוקדש להצלתם. היא שיקפה היטב את הזעם במגזר, עוררה דיון ציבורי נרחב והביכה את הפוליטיקאים הסרוגים שהצביעו בעד החוק. 

למעלה מ-50 אחוז בימין בעד גיוס חרדים

את חוסר הסובלנות הזה מזהה גם שלומית רביצקי טור-פז, מנהלת המרכז לחברה משותפת וראשת התוכנית לדת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר שבדק את עמדות הציבור היהודי סביב סוגיית גיוס החרדים, מצאה רביצקי טור-פז כי 60 אחוז ממצביעי הבית היהודי בבחירות האחרונות ו-52 אחוז ממצביעי הציונות הדתית והליכוד תומכים בגיוס חרדים. "למעט הצד החרד"לי" היא אומרת, "כל המרכז הדתי לאומי וכמובן הצד הליברלי זזו בעמדותיהם לכיוון שמסכן את הברית הקואליציונית בנושא הגיוס. הם כועסים על ההנהגה הפוליטית שהנאמנות שלה כלפי החרדים גברה על נאמנותה כלפי הציבור שלה, שמשלם מחיר כבד במלחמה".

"אין ספק שההכלה שהייתה לציבור הדתי לאומי כלפי החברה החרדית, בכל הנוגע לפער בין זכויות לחובות ולאפליה, בין דם לדם, פגה"

ואכן ההנהגה פוליטית של "הציונות הדתית" נמנעה בהתחלה מלעסוק בנושא, ואח"כ הסתפקה באמירות שירצו את הציבור, אבל לא הפעילה לחץ כמו שידעה לעשות בנושאים שבאמת חשובים לה. יו"ר המפלגה, השר החרד"לי בצלאל סמוטריץ דיבר על הצורך בשינויים, בהידברות כמובן, והמשיך להצביע עם הקואליציה. את הזעם המצטבר סביב לחצי הרחוב הוא פרק על הרמטכ"ל בישיבת הקבינט השבוע.

"אל תדבר על חוק הגיוס", נזף בו סמוטריץ, "אתה מתערב בסוגיה פוליטית", ורא"ל הרצי הלוי השיב: "צה"ל זקוק לזה ביטחונית. קחו אחריות - אני יודע שזו מילה חריגה כאן". 

מנכ"ל המפלגה יהודה ולד צייץ, "ראוי שאריה דרעי לא יגיע יותר לישיבות קבינט המלחמה, עד שייעשה צעד אמיתי שיביא לגיוס חרדים משמעותי. מוסרית וערכית הוא לא יכול לשלוח אותי ואת חברי לשדה הקרב... הגיעו מים עד נפש", אבל הסביר בערוץ 7 שאסור לגייס בכפייה, וחשוב לשמור על יציבות הממשלה.

לזגזוג הזה יש השלכות פוליטיות. הליברלים, שמייצגים בערך מנדט בציבור הדתי לאומי, לא מטרידים את מפלגות הקואליציה, גם לא אלה מקרב הליברלים שמחזיקים בעמדות של ימין מתון. המיינסטרים הציוני דתי, זה כבר סיפור אחר; כיוון שמדובר בכמחצית מ-12 המנדטים של המגזר, תמיכתו במפלגה מגזרית או ימנית אחרת, שתפעל בסוגיית הגיוס, מחלקת אחרת את מפת המנדטים.

"הרבה תלוי מי תהיה המפלגה הנוספת שתקום ומה יעמוד בראש סדר היום באותה עת", סבורה רביצקי טור-פז, "אבל אין ספק שההכלה שהייתה לציבור הדתי לאומי כלפי החברה החרדית, בכל הנוגע לפער בין זכויות לחובות ולאפליה, בין דם לדם, פגה. ראו את זה אפילו בדיון בבג"ץ. השופטים שהיו הכי חסרי סבלנות והעתירו הכי הרבה שאלות על נציגי המדינה היו השופטים הדתיים נעם סולברג ויעל וילנר. ולמה? כי הם חיים בחברה שבה מספר המשרתים בסדיר ובמילואים הוא עצום, ורואים אנשים שחוקים, שהולכים פעם שנייה ושלישית לשירות מילואים ארוך, שלא לדבר על מספרי ההרוגים והפצועים מקרב הציבור הזה".

גם יאיר שלג, עמית מחקר במכון הרטמן ועיתונאי במקור ראשון, שספרו "החוט המשולש - קיצור תולדות הציונות הדתית" ראה אור לאחרונה (הוצאת כנרת זמורה דביר), רואה בהשתמטות החרדים בשעת מלחמה קו שבר ביחסים בין שני המגזרים. "עד למלחמה הנוכחית הייתה לציונות הדתית, בפרט להנהגה הפוליטית שלה, ברית עם העולם החרדי במסגרת ממשלת הימין", מסביר שלג, "אתם תעזרו לנו לשמור על ארץ ישראל ואנחנו נעזור לכם לשמור על בני הישיבות. הברית הזו נשברה בעקבות המלחמה, ודאי בקרב הציבור, כי ההנהגה יותר זהירה. הרוב גדול בציבור הדתי לאומי לא מוכן יותר להשלים עם הפטור הגורף שניתן לבני הישיבות. לא נח להם להגן על החרדים שלא מתגייסים, כמו שעשו לפני המלחמה. גם אם הם ימשיכו יחד בשביל ממשלת ימין, כמו הורים שלא מתגרשים בשביל הילדים, התלהבות גדולה כבר אין פה". 

אין עוד מכנים משותפים?

"כן ולא. בציבור הציוני דתי יש התמרמרות גדולה על החרדים שלקחו לעצמם את כל התפקידים בממסד הדתי, ואיישו אותם בבעלי עמדות קיצוניות כלפי מסורבות גט, עגונות ומתגיירים. הרבה זמן הם ויתרו לחרדים ואיפשרו להם להיות הפוסקים האחרונים בענייני דת ומדינה, ועכשיו הם נלחמים על אובדן הממלכתיות גם כאן. זה מתבטא בתסיסה סביב 'חוק הרבנים', שמעביר את סמכות בחירת הרבנים מהרשויות המקומיות לרבנות הראשית ולשר הדתות שהוא איש ש"ס". 

החברה הדתית לאומית לא מסתכנת בשבירת הכלים הזו? 

"היא דווקא יכולה לבוא ממקום של ביטחון, כי המפלגות החרדיות לא יוכלו יותר ללהטט בין הימין לשמאל גם אם ירצו. הדור הצעיר החרדי מאוד ימני, וממילא לא יתן להן להצטרף לממשלה שאינה ממשלת ימין". 

"עד למלחמה הנוכחית הייתה לציונות הדתית ברית עם העולם החרדי במסגרת ממשלת הימין", אומר שלג, "אתם תעזרו לנו לשמור על ארץ ישראל ואנחנו נעזור לכם לשמור על בני הישיבות. הברית הזו נשברה בעקבות המלחמה, ודאי בקרב הציבור"

"ואקום של 3-4 מנדטים שמחפשים בית"

ד"ר מנחם לזר מאוניברסיטת בר אילן, מהסוקרים הבולטים בציבור הדתי לאומי, פחות נחרץ לגבי התעוזה שיפגין הציבור הסרוג בטלטול הספינה. אולי בגלל שלזר הלך עוד צעד קדימה, ובסקר שערך באפריל שאל האם אנשים יעדיפו ממשלה עם חרדים, כזו שלא תפעל לגייס אותם ולשלב אותם בחברה, או ממשלת שמאל. התשובה: 55 אחוז יעדיפו ממשלה כזו על פני ממשלת שמאל. ובחלוקה למגזרים: 76 אחוז מהחרד"לים, 48 אחוז מהמיינסטרים ("מה שנקרא פעם הרוב הבורגני הדומם", אומר לזר) ו-42 אחוז מהליברלים יתמכו בממשלה כזו.

"הציבור הזה מאוד מגוון מבחינה דתית, אבל מאוד מונוליטי מבחינה פוליטית", מסביר לזר. "הוא נמצא ברובו המכריע בימין מבחינה מדינית וביטחונית, ואני כולל בזה גם את הליברלים. שמאל דתי הוא לא בהכרח שמאל מדיני. ולכן ממשלת שמאל מאיימת עליו. מצד שני, הסקר נעשה לפני חודשיים, התמשכות מלחמה ורשימת הנופלים המתארכת, יכולים לשנות את המצב. השטח רוחש. מכתב הרבנים יצא עכשיו, ולא לפני חודשיים, כי לוקח זמן לדברים להבשיל. אם הייתי חוזר על הסקר היום, התוצאות היו קצת שונות". 

לו הייתי מפלגת ימין בהתהוות הייתי מרכזת מאמצים בציבור הזה.

"אני מעריך שיש פה ואקום של 3-4 מנדטים שמחפשים בית, ויש עייפות מנתניהו, אבל הוא עדיין נתפס כמנהיג מחנה הימין, כי אין אלטרנטיבה. אם כי יש ציפייה שמשהו ישתנה גם בזירה הזו". 

סמוטריץ היה הרבה זמן סביב אחוז החסימה, זה גם מביע אי שביעות רצון, לא? 

"סמוטריץ נמצא על גרעין קבוע של 4-5 מנדטים, שזה בעצם בסיס הכוח השמרני חרד"לי של מפלגת האיחוד הלאומי-תקומה".

"המנדטים שקיבלה מפלגת 'הציונות הדתית' בבחירות האחרונות היו סוג של תקלה. אנשים חונים אצל גנץ ומחכים לראות את מפלגת הימין החדשה שצפויה להיות ממלכתית יותר"

שלג מוסיף: "המנדטים שקיבלה מפלגת 'הציונות הדתית' בבחירות האחרונות היו סוג של תקלה. הציבור כעס מאוד על בנט ושקד שהפרו הבטחה והלכו לממשלה עם השמאל ועם רע"ם. הוא העניש את שקד בקלפי או שלא האמין שתעבור את אחוז החסימה. כך או כך, ההצבעה לסמוטריץ הייתה סוג של ברירת מחדל, וכעת הוא חוזר לכוחו המקורי. בגלל שהוא המפלגה היחידה במגזר וגם ניכס לעצמו את השם, יש תחושה שהציבור הציוני דתי כולו איתו, זה לא נכון. אנשים חונים אצל גנץ ומחכים לראות את מפלגת הימין החדשה שצפויה להיות ממלכתית יותר. בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא מעט מנדטים של ציבור דתי לאומי הולכים למפלגות לא סקטוריאליות". 

גם אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את החברה הסרוגה מעריך ש"יש ביקוש לתפיסה ימנית דתית שהיא לא חרד"לית, עוד לפני המלחמה לא כולם אהבו את הכיוון שסמוטריץ לקח אליו". 

אתה מתכוון לאלה שהפגינו נגד הרפורמה?

"גם, אבל הייתה עוד קבוצה, שלא בהכרח התנגדה לתכני הרפורמה, כמו שהיא רצתה שהחקיקה תתנהל בהסכמה רחבה ומתוך אחדות. סמוטריץ מגיע מזרמי השוליים. הוא לא מייצג את המיינסטרים הדתי לאומי. גם אורח חייו הדתי הוא בקצה הסקלה. לעומתו גנץ ואייזנקוט מייצגים קו יותר פשרני במלחמה, ולבנט יש כאלה שעוד מתקשים לסלוח. עכשיו, כשגם סוגיית הגיוס על הפרק, תהיה הרבה מוכנות לקבל מפלגה יותר ממלכתית, שבשלה לשיתופים עם המרכז. משהו בסגנון המפד"ל של פעם". 

"ההצבעה לסמוטריץ הייתה סוג של ברירת מחדל, וכעת הוא חוזר לכוחו המקורי", אומר שלג. "בגלל שהוא המפלגה היחידה במגזר וגם ניכס לעצמו את השם, יש תחושה שהציבור הציוני דתי כולו איתו, זה לא נכון"

יועץ התקשורת של סמוטריץ לא השיב לבקשת שומרים לראיין את השר בנושא. חבר מפלגתו, ח"כ שמחה רוטמן דווקא הסכים להתייחס. "העמדה העקבית של הציונות הדתית היא שאין סתירה בין לימוד תורה ללחימה בצבא", הוא אומר. "אני תושב גוש עציון. החלקה הצבאית אצלנו ריבעה את עצמה מאז החלה המלחמה. שירות בצבא הוא מצווה וזו חובה ובהקשר הזה לא השתנה דבר. אבל מה את עושה כשאת בקואליציה והשותפים הפוליטיים שלך לא מסכימים איתך? האם את לוקחת בחשבון את המציאות או חיה בעולם אידיאלי ומחליטה לריב על כל דבר? כעס זו לא תכנית פעולה. לפעמים המציאות לא מתיישרת לפי האידיאולוגיה שלך, אבל האירוע הזה אינו שונה מסוגיות אחרות שבהן צריך להגיע להסכמות".

נפתלי בנט, שכבר הודיע רשמית על כוונתו להתמודד שוב בבחירות צייץ אחרי אסון הנגמ"ש ברפיח, כי "אין מקום עוד לפטור גורף לאוכלוסייה שלמה. צריך את כולם יחד במלחמה מול האויב". 

"אם המחיר של ללכת ראש בראש עם החרדים הוא העלאת יאיר לפיד לשלטון, אני מעדיף לעגל פינות בנושא הגיוס", אומר חבר כיתת כוננות חובש כיפה מיישוב בדרום. "אין יותר הצדקה לזה שהם לא מתגייסים, אבל ממשלת שמאל זה לא מחיר שאני מוכן לשלם"

"רוב הציבור הדתי לאומי הוא פרגמטי"

נתעכב שוב על הנופלים במלחמה. פרופ' יגיל לוי, מומחה ליחסי צבא וחברה מהאוניברסיטה הפתוחה, ממפה את הדמוגרפיה של חללי צה"ל מאז מלחמת לבנון הראשונה. מנתונים שאסף החל מהשבעה באוקטובר עולה כי "הדתיים מהווים קרוב ל-30 אחוז מחללי המלחמה בכל החזיתות, למעט יהודה ושומרון. לשם השוואה, במלחמת לבנון השנייה, שהיא המלחמה האחרונה שבה היה היקף גבוה יחסית של חללים, שיעורם של הדתיים היה 13 אחוז. הגידול העיקרי המשמעותי הוא בעלייה של 80 אחוז בשיעור החללים הדתיים מיהודה ושומרון בהשוואה לחללים במלחמת לבנון השניה. ב-2006 היה שיעורם מקרב סך הנופלים חמישה אחוז בקירוב וכעת תשעה אחוז. הנתונים האלה נכונים לשבוע שעבר, לפני הנפילות של הימים האחרונים שבהם בלטו דתיים". 

הסיבות לכך מגוונות, הן נוגעות לעלייה במספר המכינות הדתיות הקדם צבאיות, ולאתוס ההקרבה שמטפחים בנוער הציוני דתי ובאמביציה שלו ושל מנהיגיו לתפוס מקום מרכזי בחילות השדה ובקצונה הבכירה, שקיבלה לדברי פרופ' לוי, האצה לאחר ההתנתקות. 

"לא יודע אם סופרים כיפות, זו ההגדרה הנכונה", אומר איתן זליגר, בעל משרד לייעוץ אסטרטגי, "אבל העובדה שאנחנו 'ליטרלי' בחזית, היא מקור לגאווה ואירוע מאוד משמעותי עבורנו. לא בכל מקום אנחנו מרגישים ככה. אנחנו לא מרגישים בחזית בשירות הציבורי, בתקשורת ובמשפט".

"אם קודם האשימו אותנו בפילוג העם, בגלל הרפורמה המשפטית, אחרי השבעה באוקטובר הציבור הדתי נמצא בתחושה של סיפור משותף"

אתם מאיישים כ"כ הרבה תפקידים בכירים בזירות האלה.

"גם אם איישנו, לא הרגשנו שם בנוח כמו עכשיו בצבא, שאנחנו מרגישים את הביחד. אם קודם האשימו אותנו בפילוג העם, בגלל הרפורמה המשפטית, אחרי השבעה באוקטובר הציבור הדתי נמצא בתחושה של סיפור משותף. תסתובבי בישוב דתי לאומי בימים אלה, כמות המדים והנשק היא בלתי נתפסת".

איך ישפיע מספר החללים הגבוה? האם יהיו משפחות שיגידו עם כל הכבוד לאתוס, אנחנו לא רוצים את ההקרבה הזו? "אין שום סיכוי", אומר פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, שחוקר את הציונות הדתית. "זו חברה שכל מערכת החינוך שלה בנויה על תרומה לקולקטיב ועל שירות משמעותי בצבא. זה מתבטא גם בתופעה המטורפת שיש אצלנו של תרומת כליות. ידעת שבאחד הישובים על גב ההר יש הכי הרבה תורמי כליות בישראל? ולכן לא תמצאי אמירה של חישוב מסלול מחדש באף אחד מהזרמים, החל מהליברלים וכלה בחרד"לים. תעברי על כל העיתונות המגזרית, אני מבטיח לך שלא תמצאי מאמר אחד שאומר, צריך לחשוב, אולי הקרבנו יותר מדי".

גם פינקלשטיין לא צופה מחשבות שניות מצד המשפחות השכולות והפצועים. לדבריו, "זו משאלת לב של שמאלנים. מלחמה מזיזה אנשים ימינה, לתפיסה יותר ניצית. והשבעה באוקטובר היה אירוע כל כך גדול, שהוא יזיז תהליכים. אחרי מלחמת יום כיפור צמחה תנועת גוש אמונים, שימי לב שזה לא קרה אחרי '67, כשכבשו את השטחים. בקושי היו התנחלויות עד מלחמת יום כיפור. ודווקא אחרי השבר של כיפור, למרות שלא נלחמנו ביהודה ושומרון באותה מלחמה, זה קרה. גם כאן יקרו דברים בציבור שלנו, שעוד מוקדם לחזות".

"עכשיו, כשגם סוגיית הגיוס על הפרק, תהיה הרבה מוכנות לקבל מפלגה יותר ממלכתית, שבשלה לשיתופים עם המרכז. משהו בסגנון המפד"ל של פעם"

שלג דווקא לא פוסל את האפשרות ששיעור הנופלים הגבוה יטלטל את המגזר לכיוון פחות מיליטנטי, "התנועה הקיבוצית שילמה מחיר מאוד יקר ביום כיפור", הוא מזכיר, "18 אחוז מההרוגים ביום כיפור הגיעו מהקיבוצים, בזמן ששיעורה של התנועה הקיבוצית באוכלוסייה היה שלושה אחוז. המכה הזו יצרה שבר גדול וחשבון נפש אצל הקיבוצניקים, ומעניין אם משהו דומה יקרה גם לציונות הדתית. כרגע אין סימנים לזה, אבל אלה תהליכים שלוקחים זמן".

בינתיים צובר פופולריות רעיון ההתיישבות ברצועה כנקמה וכחיזוק ביטחוני.

"רוב הציבור הדתי לאומי הוא פרגמטי. גם מי שלא מתנגד אידיאולוגית ליישוב עזה, מבין שלא רק שמופרך כעת ליישם אותו, גם לא נכון לנפנף בו כשנלחמים על עצם הלגיטימציה של המלחמה. אפילו אצל סמוטריץ זה לא עולה כדרישה. כולם מבינים שהמלחמה היא המשימה הקריטית. וכל דבר שעלול לקלקל את זה, צריך להידחות".