שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון החליט השבוע, כך דווח בגלובס, להגיש את מועמדתו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, ובכך להיות השופט הראשון, שהסכים לקרוא תיגר על שיטת הסניוריטי ולתת בעקיפין לגיטימציה לרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין. זמן קצר אחרי הפרסום הזה פורסמה פסיקת בג"ץ בעניינו של יו"ר ש"ס אריה דרעי. שופטי העליון קיבלו את העתירה לפסול את דרעי מלכהן כשר, עקב "חוסר סבירות קיצוני" ובשל "המצג שהציג לשופטים שלפיו יפרוש מהחיים הפוליטיים". אלרון היה היחיד מבין 11 שופטי העליון שסבר בדעת מיעוט כי המינוי תקף, אולם על ראש הממשלה נתניהו לפנות ליו"ר וועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג (שלא היה חבר בהרכב), על מנת שזה יקבע האם נפל קלון בהרשעת דרעי (עוד על כך בהמשך). 

האם זהו השבוע שבו הושק קמפיין אלרון לנשיאות העליון? נראה שכן. לפי תזכיר התיקון לחוק בתי המשפט שהפיץ השר לוין, הוועדה לבחירת שופטים תוכל למנות לתפקידי נשיא העליון וסגנו, כל אדם שעומד בקריטריונים של שופט בית המשפט העליון, גם אם לא כיהן קודם בעליון או בכלל כשופט. ובמילים אחרות, לא עוד מינוי לפי שיטת הסניוריטי - לפיו הוותיק מבין שופטי העליון המכהנים מתמנה לנשיא - נוהג שלא עוגן בחקיקה אבל קיים מאז קום המדינה, אלא פתיחת המשרה להתמודדות חופשית. 

נכון, לא לכל שופט בעליון, יש את התכונות הנדרשות מנשיא מוצלח, שנדרש לעבוד מול הדרג הפוליטי ולעסוק בניהול המערכת ולא רק בשיפוט נטו. ועדיין, אם הסעיף הזה יעבור יוכלו שופט מחוזי, איש אקדמיה או עורך דין פרטי, שלא כיהנו מעולם כשופטים בעליון (ובשני המקרים האחרונים גם לא עסקו בשיפוט כלל), להתמקם בראש הפירמידה המשפטית של ישראל.

במובן הזה אלרון עשוי להיחשב כסוג של פשרה. מדובר בשופט שמכהן בעליון למעלה מחמש שנים ובעבר שימש כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כך שגם ניסיון ניהולי יש לו. הוא גם יעשה היסטוריה כנשיא המזרחי הראשון בבית המשפט העליון, סוגיה שבוודאי תחגג במסגרת מה שיש מי שיכנו, "פירוק מוקדי הכוח של ישראל הראשונה". נשיא בית המשפט העליון ממנה הרכבים בתיקים רגישים, מחליט אילו תיקים יזכו לדיון נוסף בהרכב מורחב, ובאילו תיקים פליליים לאשר משפט חוזר (אף שכיום נשיאים מאצילים את הסמכות למשנה שלהם). הנשיא הוא גם זה שמקבל את זכות הראשונים לכתוב את פסק הדין, בהנחה כמובן שהוא יושב באותו הרכב.

במידה ונוהג הסיניוריטי יישמר ייכנס לתפקיד באוקטובר 2023 השופט יצחק עמית, לאחר שהמשנה לנשיאה עוזי פוגלמן ויתר על מקומו בתור בשל גילו שיאפשר לו  כהונה בת שנה בלבד עד לפרישתו. 

צחוק הגורל הוא שדווקא אלרון עשוי להיות זה שימנע מעמית את כס הנשיא שכן עמית התנגד למינויו של אלרון לעליון. השניים כיהנו יחד כשופטים מחוזיים בחיפה ומערכת יחסים עכורה ביניהם הובילה להתנגדות השופטים למינויו, בנימוק ש"הוא לא קורץ מחומר של שופטי עליון". מנגד, דחפו למינוי ראש לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה ושרת המשפטים באותה עת איילת שקד. 

אם לא היה זה עמית לפי שיטת הסיניוריטי אלא שופט שמרן יותר כמו אלרון או נעם סולברג, האם גם אז היה הליכוד מתעקש לשנות את השיטה? ובכלל, מה בעמית כל כך מקפיץ את נתניהו ולוין? ואם כמו שלוין טוען, הוא שוקד על הרפורמה הזו מזה שנים ארוכות, האם גם כוונתו של אלרון להתמודד מתואמת איתו?

עמית אמנם נמנה עם עשרת השופטים שתמכו פה אחד בעמדתה של חיות, שאפשרה לנאשם בפלילים להתמודד לכנסת ולהקים ממשלה, ובכך דחו את העתירות שהוגשו לבג"ץ בנושא נתניהו. אך בדיון באותן עתירות, זכורה תהייתו: "איך זה שעוזר גזבר ב'נווה חמציצים' לא יכול לכהן תחת כתב אישום וראש ממשלה כן?"

"בסוף נשיא הוא מינוי אסטרטגי"

יצחק עמית, שמונה לעליון באוקטובר 2009, נחשב לשופט מצוין ואהוד על עורכי הדין. משפטנים שעמם שוחח שומרים, מרעיפים עליו בעיקר סופרלטיבים. הוא "חכם, ידען, חריף ויצירתי, הולך לפי השכל הישר ולא נגרר אחרי אופנות". גם הניסיון לתייג אותו כאקטיביסט או כשמרן לא ממש צולח. על כל פסק דין שמתייג אותו ככזה, ימצא אחר שמציב אותו בעמדה ההפוכה. "הבעיה שיש לממשלה איתו היא שהוא בלתי צפוי", מעריך מרצה למשפטים שמזוהה עם הימין. "הוא עצמאי ולא שליט. אי אפשר להשפיע עליו, והוא גם לא ינסה לרצות". 

למשל, כשיגיע הערעור בתיקי נתניהו לבית המשפט העליון.

"למשל. הרי בסוף נשיא הוא מינוי אסטרטגי. זו גם הסיבה לדעתי לרצון לקצוב את הכהונה של הנשיא הבא לשש שנים, במקום השבע הנהוגות כיום. קל יותר לשלוט בו כך. אם יהיה נשיא שיחשב ל'טוב' בעיניהם, הם יוכלו לתקן את החוק, כך שתתאפשר הארכה. מצב כזה פוגע בעצמאות הנשיא ויוצר תלות בממונים. 

"עמית כבר עשה להם 'בית ספר', כשכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות האחרונות. הוא לא שופט שאפשר 'לסמוך עליו' מבחינתם. בפרט כשהוא נחשב למקורב לאסתר חיות ולדורית ביניש שבתקופתה כנשיאה מונה לעליון". 

לו שיטת הסניוריטי תימשך בכל זאת, עמית אמור יהיה לכהן כנשיא במשך חמש שנים, עד אוקטובר 2028, ואז לפרוש לגמלאות. ניתן להניח, שבמהלך התקופה הזו תיקי נתניהו יגיעו לפתחו של בית המשפט העליון, והוא כנשיא ישפיע על זהות ההרכב ואף יישב בראשו. בכל זאת, תיק של ראש ממשלה, אינו תיק רגיל.

צחוק הגורל הוא שדווקא אלרון עשוי להיות זה שימנע מעמית את כס הנשיא, כיוון שעמית היה זה שהתנגד למינויו של אלרון לעליון. השניים כיהנו יחד כשופטים מחוזיים בחיפה, ומערכת היחסים ביניהם עכורה

אגב, בתיק של ראש ממשלה אחר, אהוד אולמרט, סבר עמית (בדעת מיעוט) שיש להרשיע את אולמרט בעבירות של מרמה והפרת אמונים, גם בתיק ראשונטורס. הוא תמך בעמדתו של השופט פוגלמן, שכתב שאין "סבירות בתזת ההגנה, שלפיה לאורך שנים עובדות שונות פועלות בשירות הממונה עליהן, אדם ברוך כישרונות, ולמרות זאת הדברים הפליליים שנעשים בשמו ועבורו, ויש בהתייחס אליהם תיעוד בכתב ידו – נעשים ללא ידיעתו". 

האם הגישה הסקפטית הזו עלולה להיות לרועץ גם כשיהיה מדובר בנתניהו, ובשאלה מה ידע או לא? עמית אמנם נמנה עם עשרת השופטים שתמכו פה אחד בעמדתה של חיות, שאפשרה לנאשם בפלילים להתמודד לכנסת ולהקים ממשלה, ובכך דחו את העתירות שהוגשו בנושא. אך בדיון באותן עתירות, זכורה תהייתו: "איך זה שעוזר גזבר ב'נווה חמציצים' לא יכול לכהן תחת כתב אישום וראש ממשלה כן? האם ערכית ומוסרית כך ראוי?". 

בפסק הדין עצמו מתח עמית ביקורת על עצם התעקשותו של נתניהו, כנאשם בפלילים, להתמודד על ראשות הממשלה: "בימים של פעם, השאלה שאנו נאלצים לדון בה מן הסתם לא הייתה מגיעה לפתחנו. היו נורמות ציבוריות, נורמות של It is not done, כך, חלק ופשוט. אך נורמות ציבוריות ותרבות פוליטית של פעם, אינן כשל ימינו אלה". 

ואם זה לא מספיק, לפני כשלושה שבועות דחה עמית בקשה לדיון נוסף שהגישו פרקליטי נתניהו, בעקבות פסק הדין שחייב את נתניהו להשיב 270 אלף דולר שקיבל מבן דודו, נתן מיליקובסקי לעזבונו של בן הדוד. "נזכיר כי קבלת המענק לא דווחה בזמן אמת", כתב עמית, "גם לא בסמוך לאחר קבלתו… ניסיונו של המבקש להיאחז בתקנות המתנות במטרה לאפשר לו לשמור את כספי המענק, אינו חף מקשיים". 

הוכחה לכך, שההחלטה צורבת לנתניהו, הייתה בקשה שהגיש השבוע לבית המשפט לקבל ארכה של ארבעה חודשים להשבת הכספים. 

דווקא לשרה נתניהו אין מה להלין על עמית. הוא דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש העיתונאי יגאל סרנה על פסקי הדין, שחייבו אותו לפצות את הזוג נתניהו. עמית גם דחה באפריל האחרון את העתירה שביקשה להורות למדינה להגיש תביעה אזרחית נגד שרה נתניהו בפרשת החמגשיות, כדי שתחזיר את מלוא הסכום עבור הארוחות שהוזמנו

מצד שני, אם שמים בצד את עניינו של בנימין נתניהו, דווקא לרעייתו שרה אין סיבות להלין על עמית. הוא דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש העיתונאי יגאל סרנה על פסקי הדין, שחייבו אותו לפצות את הזוג נתניהו. השניים כזכור הגישו תביעת דיבה נגד סרנה על פוסט שפרסם בפייסבוק. עמית גם דחה באפריל האחרון את עתירת התנועה לאיכות השלטון, שביקשה להורות למדינה להגיש תביעה אזרחית נגד שרה נתניהו בפרשת החמגשיות, כדי שתחזיר את מלוא הסכום עבור הארוחות שהוזמנו. עמית הזכיר את שיקול הדעת הרחב שיש במקרים כאלה לרשויות התביעה, שהחליטו שלא לתבוע, ואת ההתערבות המצומצמת של בג"ץ בנושאים הללו. 

היכן אלרון מצטלב עם פרשות הקשורות בנתניהו? הוא למשל, מתח ביקורת על עמדת התביעה בתיקי נתניהו, לפיה אין חובתה להעביר פרוטוקולים מתוקנים של חקירות לאחר שהתברר כי נפלה בהם טעות. "התנהלות מעין זו גובלת בהטעיית הנאשם, עלולה לפגוע בהגנתו וודאי שאינה מתיישבת עם חובת ההגינות הכללית המוטלת על רשויות התביעה".

אלרון גם היה היחיד מבין הרכב של תשעה שופטים, שביקש לדחות את בקשות החיפוש של המדינה בטלפונים של יועצי נתניהו, יונתן אוריך ועופר גולן. הוא נימק בהרחבה את עמדתו באשר לזכויות הנחקרים, ותמך בכך שדיון בבקשת רשות חוקרת לחיפוש בחומר מחשב יתנהל במעמד שני הצדדים. יתר השופטים תמכו בחיפוש במעמד צד אחד, כדי שלא תשובש החקירה. פרקליטיהם של אוריך וגולן הגיבו למשמע פסק הדין, כי "מצער שבית המשפט בחר שלא לאמץ את מסקנתו של כבוד השופט אלרון וליישם את החלטתו גם במקרה של אוריך וגולן".

איש אקדמיה שתומך במהלכיו של לוין מתרגש הרבה פחות מכל סוגיית הקולגיאליות במקרה של שבירת הסניוריטי. "אם השיטה משתנה, אז מה הבעיה? די כבר להתרגש מזכויות היתר האלה, זו לא חלקת אלוהים של אף אחד. מה גם שבעליון אין חברים. כולם עם אגו וכולם בודדים. אנשים לא יוותרו על הצעה כזו, רק כדי לא להעליב מישהו"

עמית: עושים את זה כדי להפחיד אותי

אם אכן יתמודד אלרון או שופט אחר מקרב השופטים המכהנים כיום בעליון, לא יהיה זה מהלך קל מבחינה קולגיאלית, אם כי ייתכן שקבלת הפנים הצוננת לה זכה אלרון כשמונה לעליון תהפוך את העניין לזניח מבחינתו. הוא יפרוש לגמלאות בספטמבר 2025, כך שמבחינתו זה עכשיו או לעולם לא. 

"קשה לי לראות שופט עליון שירגיש נוח להסכים לזה", אומר לשומרים ראש לשכת עורכי הדין עו"ד אבי חימי, עוד לפני הדיווח בעניין אלרון. 

זו משרה של פעם בחיים. לאדם שאפתן שיודע שלא יקבל אותה בנסיבות אחרות, יהיה קשה לסרב.

"זו שאלה של ערכים. אני מצפה שאיש מהם לא יסכים לקבל את התפקיד במצב שנוצר. גם לא קל לייצר מנהיגות כשאתה מתמנה בנסיבות כאלה". 

איש אקדמיה שתומך במהלכיו של לוין מתרגש הרבה פחות. "אם השיטה משתנה, אז מה הבעיה? די כבר להתרגש מזכויות היתר האלה, זו לא חלקת אלוהים של אף אחד. מה גם שבעליון אין חברים. כולם עם אגו וכולם בודדים. אנשים לא יוותרו על הצעה כזו, רק כדי לא להעליב מישהו". 

עוד קודם לאלרון, שופט ששמו עלה כמינוי אפשרי הוא נעם סולברג, שמנה לעליון בפברואר 2012. למעשה, אם שיטת הסניוריטי תישאר בכל זאת על כנה, סולברג עתיד להחליף את עמית ב-2028, כך שציבורית, זה יתפס אולי כצעד מהפכני פחות, שכן הוא ממילא "בתור". 

אם שיטת הסניוריטי תישאר בכל זאת על כנה, סולברג עתיד להחליף את עמית ב-2028, כך שציבורית, זה יתפס אולי כצעד מהפכני פחות, שכן הוא ממילא "בתור"

מה שבטוח, הקואליציה תעקוב מקרוב אחר סולברג, בכובעו הנוכחי כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כאשר לא אחר מאלרון ביקש השבוע כאמור לגלגל אליו את תפוח האדמה הלוהט בסוגיית הקלון של דרעי. 

בכלל, יו"ר וועדת הבחירות המרכזית הוא תפקיד שתמיד מוציא אמוציות מפוליטיקאים שטוענים לקיפוח. בליכוד לא אהבו חלק מההחלטות של יו"ר הוועדה הקודם עמית במהלך הבחירות האחרונות. הוא למשל, פסל את עמיחי שיקלי מלהתמודד ברשימת הליכוד לכנסת, בנימוק שהתמהמה בהגשת הערעור על הכרזתו כפורש מסיעת ימינה, ובמשך כל התקופה שאחרי ההכרזה המשיך לפעול נגד סיעתו בהצבעות מהותיות בכנסת. מנגד הוא אישר את התמודדותה של עידית סילמן בליכוד. 

עמית גם דחה את עתירת הליכוד שביקשה למנוע מלפיד לנאום באו"ם, בנימוק שדברים שנישאים בפורום כזה, אינם נחשבים לתעמולת בחירות.

אבל מה שאולי הכי הרגיז את אנשי הליכוד היו התבטאויותיו של עמית שנגעו להערות של המפלגה ביחס לתוצאות הבחירות עוד לפני שהיו כאלה. באחד הדיונים אמר עמית לנציג הליכוד בוועדה, עו"ד אילן בומבך: "אני מקווה שמה שאנחנו רואים ממך זה לא חלילה התחלה של דה לגיטימציה מתוכננת לתוצאות הבחירות. אתה מלין על חוסר אמון ציבורי בהליך הבחירה, אבל שולחך (הליכוד) הם חלק ביצירה של חוסר האמון". 

כמועמד לנשיא, אין ספק שעמית יבחן בחודשים הקרובים בזכוכית מגדלת. בינתיים נוצר הרושם, שהוא נכון לבאות. כשהיה יו"ר ועדת הבחירות, הגיב עמית בשיחות סגורות, למתקפה נגדו בגלל פסילת שיקלי: "עושים את זה כדי להפחיד אותי כדי שאני אפסוק 'כמו שצריך'. אני תמיד אומר לשופטים - אם הם מתרשמים ממה שאומרים עליהם בתקשורת, אז כדאי שלא יהיו שופטים".