מהן הדילמות היום-יומיות שבפניהן עומדים הצוותים שמטפלים במחבלים שלקחו חלק במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר? האם מחבלים אלה, שחלקם נפצעו קשה, ראויים בכלל לטיפול? ואם כן - באיזה אופן? ובכלל, עד כמה מסוגלים רופאים, רופאות, אחים ואחיות להתמודד נפשית עם המשימה שבפניהם? האם הם מסוגלים לנתק את עצמם מהידיעה שהם מטפלים באנשים שביצעו והשתתפו במעשי זוועה, ולבצע את עבודתם? 

מעט מאוד מידע זלג עד כה על הנעשה בבית חולים השדה שהוקם בבסיס שדה תימן, ובו מוחזקים מחבלי נוחבה ועזתים אחרים שלקחו חלק במתקפת הטרור. כעת מביא "שומרים" לראשונה עדויות מתוך המתקן ומציג סוגיות איתן נאלצו להתמודד המתנדבים במקום. השיחות עם אנשי המקצוע, וכן עם חיילים ששירתו במקום, מספקות הצצה ראשונה מסוגה לפרדוקסים ולקושי הכמעט בלתי אפשרי שבו כרוך הטיפול במחבלים.

האזינו לעיתונאית שומרים רוני זינגר מתארחת בפרק "בתוך שדה תימן" של הפודקאסט "אחד ביום" עם ירון אברהם ב-N12

בית החולים בשדה תימן אמנם נמצא במתקן צבאי אבל הוקם על ידי חברה פרטית. על המהלך החליט משרד הבריאות כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, בין היתר בעקבות התפרעות של אנשי "לה פמיליה" בבית חולים במרכז הארץ, וההבנה כי לא ניתן לטפל במחבלים בבתי החולים הציבוריים. 

"אם את שואלת אותי, הבעיה הראשונה בסיפור היא שהמקום הזה הוקם על-ידי קבלן פרטי", אומר פרופ' יחיאל בר אילן, מומחה לאתיקה רפואית וחבר הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שאסף עדויות של צוותי הטיפול בשדה תימן לצרכי מחקר, המקיף ביותר שנעשה עד כה בנושא.

הקבלן שאליו מתייחס בר אילן הוא KLP, חברה של יוצאי מערכת הביטחון, שהפעילה בעבר בית חולים שדה באוקראינה ונבחרה בהליך של פטור ממכרז של משרד הבריאות. 

"זה שהרפואה הצבאית לא בתמונה, כלומר קצין רפואה ראשי, זו בעיה", ממשיך בר אילן. "זהו בית חולים אזרחי. הרופאים הם אזרחים מתנדבים. לא ייתכן שקצין רפואה, שניהול בית חולים כזה אמור להיות תחתיו, פשוט יאמר שהוא לא מטפל באויב. יש פקודות. יהיה צורך לבדוק את ההתנערות הזו היטב לאחר המלחמה".

בר אילן, פנימאי במקצועו, עוסק במשך שנים באתיקה רפואית-צבאית. הוא בעל היכרות עמוקה עם רפואת אסירים ושבויים והחל להתעניין בנעשה בשדה תימן כשקולגה פנה אליו כדי להתייעץ. "רופא שהיה סטודנט שלי התקשר אחרי שהציעו לו להגיע לשם ולטפל בפצועים", הוא מספר. "אמרתי לו שחשוב להתנדב ולעבוד שם, ומשם התגלגלו השיחות עם עוד ועוד רופאים ואנשי צוות שהיו ועודם שם. הבנתי מהר מאוד שקורה שם משהו שהוא לא נורמלי לחלוטין". 

בית החולים בשדה תימן הוא למעשה מתחם של חמישה אוהלים, שבכל אחד מהם 10-12 מיטות. אוהל אחד מוגדר סטרילי והוא מיועד עבור ניתוחים. אוהל אחר משמש לחקירות פצועים ואליו נכנסים חוקרי שב"כ ויחידה 504. יתר האוהלים משמשים לאשפוז. בר אילן לא קיבל אישור להיכנס בעצמו לשדה תימן, אך הגיע לרוב אנשי הצוות הרפואי שפעלו ופועלים במקום, ואלה הסכימו לשתף עמו פעולה באופן אנונימי. מאמר שכתב בעקבות כך צפוי להתפרסם בקרוב בכתב עת בחו"ל.

עם הקמת המתקן, ימים לאחר פרוץ המלחמה, התעוררה השאלה מניין יגיעו הרופאים. מכיוון שזה לא בית חולים צבאי - לא אמורים לעבוד בו רופאים שגויסו למילואים. מצד שני, אין מדובר בעוד מקרה הומניטרי בחו"ל אליו מתבקשים רופאים להתנדב. אחרי הכול, זהו מקום שבו מטפלים במחבלים שביצעו זוועות. 

"נעשו פניות למנהלי בתי חולים ולבכירים בעולם הרפואה, שאלו מי רוצה להתנדב שם", מספר בר אילן. "רופא בכיר אחד סיפר לי שמנהל בית החולים שלו אמר לו 'התבקשנו לשלוח רופאים לשדה תימן, על מי אתה ממליץ?' אותו רופא בכיר סיפר לי שהוא חשב לרגע, הבין את הקושי האדיר במשימה ואת הקושי לתווך אותה לרופאיו והודיע כי הוא עצמו יתנדב. זה לדעתי משקף את אחד הצדדים החיוביים שקרו במקום הזה. התוצאה הייתה שהתקבצו שם רופאים שהם השמנת של עולם הרפואה הישראלית. הרופאים הללו הביאו גם את חבריהם. כשהם היו זקוקים להתייעצות, הייתה להם אותה בלחיצת וואטסאפ".

"האווירה כלפי ההתנדבות שם לא חיובית", אמר אחד הרופאים. "רוב הקולגות שלי נלחמו בעזה, זה לא קל כשהם יודעים שטיפלתי במחבלים בשדה תימן. יש לי קולגות שטיפלו גם הם בשדה תימן ואנחנו מדברים רק בנינו על מה שהיה שם, כולל על התסכול מהאופן שבו הדברים התנהלו. בתי החולים, כולל זה שאני עובד בו, סירבו לטפל במחבלים"

מדברים רק בינינו 

שומרים פנה למספר רופאים שלקחו חלק בטיפול בשדה תימן. כולם ביקשו להתראיין בעילום שם, אך התשובות היו כמעט זהות. חלקם ספגו ביקורת קשה מצד קולגות שלהם ומסביבתם הפרטית כשנודע היכן התנדבו. אחרים חוששים מפני קבוצות כמו לה פמיליה. 

"תראי, האווירה כלפי ההתנדבות שם לא חיובית", אמר אחד הרופאים. "רוב הקולגות שלי נלחמו בעזה, זה לא קל כשהם יודעים שטיפלתי במחבלים בשדה תימן. יש לי קולגות שטיפלו גם הם בשדה תימן ואנחנו מדברים רק בנינו על מה שהיה שם, כולל על התסכול מהאופן שבו הדברים התנהלו. בתי החולים, כולל זה שאני עובד בו, סירבו לטפל במחבלים. למרות שראיתי בשדה תימן דברים שחייבו הגעה של הפצועים לבתי חולים אמיתיים, הבנתי שזה לא נכון להביע את דעתי בפני ההנהלה. רמזו לי שאין טעם".

בשבועיים-שלושה הראשונים לפעילות בית החולים בשדה תימן הגיעו אליו בעיקר מחבלי נוחבה. חלקם היו במצב קשה. אף שהמתקן אמור להיות כזה שבו שוהים מטופלים "מאוזנים" והוא אינו מתמחה בטיפולים מורכבים, בכל זאת בוצעו בו גם הליכים כאלה בהיעדר אפשרות טיפול אחרות. בשבועות הבאים החלו להגיע לשדה תימן עוד ועוד פצועים שצה"ל הביא איתו מעזה. בכל המקרים היה מדובר במטופלים שהצוות הרפואי לא ידע אם הם מחבלים מתועבים או אזרחים בלתי מעורבים שצה"ל עצר לאחר שנפצעו. 

כפי שפורסם בתחקיר CNN, הפצועים בבית החולים בשדה תימן נקשרו למיטות בידיהם וברגליהם, עיניהם חסומות בפלנלית והם הולבשו בחיתולים כדי שיוכלו לעשות את צרכיהם מבלי לזוז. עד מהרה התעוררו ויכוחים בין הגורמים הביטחוניים שניהלו את המתקן לבין הרופאים שאינם מורגלים בטיפול בפצועים האזוקים כך.

"בהתחלה כל העצורים שהובאו לטיפול המתינו על הברכיים. הרופאים אמרו שהם לא מוכנים שככה ימתינו להם ודרשו שיביאו כיסאות, דבר שיצר התנגדות במשטרה הצבאית. גם כשהוסרה ההתנגדות, נתקלו בבעיות ביורוקרטיות כמו למצוא תקן להבאת כיסאות למקום", מתאר בר אילן. "היה ויכוח משמעותי אם לאזוק את ארבעת הגפיים או לא, אם גם כאשר הרופא מטפל - על העצור להיות מכוסה בפלנלית או שאפשר לייצר קשר עין". בהתייחס לחיתולים ולהאכלה בנוזלים, מספר בר אילן כי השיטה נבחרה כדי לחסוך בהזזה של המטופלים, אך הביאה בהכרח לצורך בהחלפת החיתולים על ידי האחים והאחיות במקום. 

"עשיית צרכים בחיתול זה אומר שצריך צוות שינקה. גם האכלה בכפית מצריכה צוות שיעשה זאת. אנחנו קוראים לזה 'אינפנטיליזציה של המטופל' ובשדה תימן זה הפך לבעיה מורכבת", הוא אומר. "האכלה, החלפת חיתול וטיפול בפצעים עד כדי הוצאת רימות, היו חלק מהעבודה היום-יומית של הצוות שם. חלק אמרו לי שהעובדה שהעצורים היו עם פלנלית הקלה עליהם כי זה מנע קשר אישי. היו מקרים בשבועות הראשונים שהצוות ידע בוודאות שפצועים שפיתחו רימות בפצעיהם, כאלה שצריך להוציא ולטפל בזה, הם מחבלי נוחבה (הכוונה היא למחבלים פצועים שהסתתרו בטבע לאחר פרוץ הלחימה והפצעים שלהם הזדהמו. ר"ז). היה להם מאוד קשה אבל הם טיפלו בהם". 

"כשפצוע היה מכוסה בשלשולים הייתי צריכה לרחוץ אותו מכף רגל ועד ראש. אי אפשר לעשות את זה ללא אינטימיות ואמפטיה והיה לי מאוד קשה. כיסוי העיניים שלו עזר לי לשמור על מרחק רגשי. כך יכולתי לא להסתכל לעיניים של מי שאנס ורצח תינוקות", סיפרה לבר אילן בקושי רב אחות שהתנדבה בבית החולים. 

בעיה נוספת הייתה חוסר המידע על המטופלים וההיסטוריה הרפואית שלהם. "הכל נעשה בחלטורה", תיאר בפני שומרים אחד המקורות. "הרופאים כתבו הכול בוואטסאפ, שיהיה תיעוד למה שעשו או כדי להעביר מידע לרופאים אחרים". סוגיות אחרות שלא הוסדרו נגעו לאופן שבו יש לתת למטופלים מנות דם וסוגי תרופות, אך הקושי העיקרי שהעסיק את הצוותים הרפואיים היה הטיפול בפצועים בגלל מי שהם.

לתחקיר שפורסם ב-CNN בחודש מאי

"ברפואת אסירים או שבויים יש באופן מובנה נאמנות כפולה. עליך לדאוג לטובת האסירים אבל להיות נאמן גם לכלא", מסביר בר אילן. בשבועות הראשונים לעבודת בית החולים הקושי בצוות היה רב. בחדשות עדיין דיווחו על עלייה במספר הנרצחים הישראלים, החשש מפני הבאות היה גבוה, אבל באוהלים נאלצו אנשי הצוות להאכיל ולטפל במי שבוודאות ידעו כי לקחו חלק בזוועות

הוויכוח על הפודינג

"ברפואת אסירים או שבויים יש באופן מובנה נאמנות כפולה. עליך לדאוג לטובת האסירים אבל להיות נאמן גם לכלא", מסביר בר אילן. בשבועות הראשונים לעבודת בית החולים הקושי בצוות היה רב. בחדשות עדיין דיווחו על עלייה במספר הנרצחים הישראלים, החשש מפני הבאות היה גבוה, אבל באוהלים נאלצו אנשי הצוות להאכיל ולטפל במי שבוודאות ידעו כי לקחו חלק בזוועות. בר אילן מספר על אח "שביום הגעתו לשדה תימן הודיע כי לא יגיש אוכל לחמאסניקים, אבל כאשר עמד מול חולים סובלים - עשה הרבה מעבר לחובתו כדי להקל על סבלם". 

"המטפלים נקרעים כל העת בין אמות המידה המקצועיות שלהם והאמפטיה הטבעית שלהם לבין הצורך העז להבדיל את מטופלי החמאס מכל האחרים", אומר בר אילן. לדבריו, האחיות היו אחראיות על האכלת העצורים הקשורים למיטותיהם. "אחות אחת הייתה מכינה ביצים מקושקשות ומקלפת ירקות עבור החולים", מתואר באחת העדויות שהגיעו לבר אילן. סביב העניין התפתח ויכוח בין אנשי הצוות - האם יש לתת "שירות" כזה למחבלים או לתת להם מזון הרבה יותר בסיסי? 

לפי מאמרו של בר אילן הואיל ומטופלים רבים נמצאו במצב תזונתי מדורדר, עלתה המחשבה להוסיף להם לתפריט מעין פודינג עתיר קלוריות. בצוות התפתח ויכוח סביב הכנסת פודינג לתפריט. לבסוף, הוזמנה למקום דיאטנית שפתרה את הסוגייה באופן "פחות מעורר אי נוחות". 

"שני רופאים שראיינתי שיתפו אותי במקרה שבו טיפלו בפצוע שהיה מעורב בטבח. התברר שהוא במקצועו איש רפואה כמוהם וגם מדבר אנגלית שוטפת. הוא זכה אמנם לטיפול מציל גפיים ברמה גבוהה, אבל הצביע בפני הצוות על התנהלות שלטענתו מנוגדת לאתיקה הרפואית", מספר בר אילן. 

הרופאים, כך לפי התיאור, דיווחו על תחושות קשות בעקבות אותה שיחה. במקרה אחר סיפרה אחות כי מטופל לקח את ידה בכוונה לנשק אותה - מחוות תודה נפוצה בתרבות הערבית". האחות משכה את ידה לאחור, סטרה לחולה, זומנה בעקבות זאת להליך משמעתי ובהמשך היא עזבה מיוזמתה את המקום. "לא כל אחד יכול לסבול את המקום הזה", חזרו ואמרו מרואייניו של בר אילן.

הרופאים דיווחו על תחושות קשות. באחד המקרים למשל, סיפרה אחות כי מטופל לקח את ידה בכוונה לנשק אותה - מחוות תודה נפוצה בתרבות הערבית". האחות משכה את ידה לאחור, סטרה לחולה, זומנה בעקבות זאת להליך משמעתי ובהמשך היא עזבה מיוזמתה את המקום. "לא כל אחד יכול לסבול את המקום הזה"

להתמקד בביולוגיה 

כדי להצליח לתפקד, דיווחו אנשי הצוות הרפואי בשדה תימן כי עברו תהליך שבשגרה, בעולם הרפואי הרגיל, מנסים להכחידו: הם השתדלו ליצור נתק מהמטופל ולראות רק את האיבר הפגוע. כלומר, להתמקד בביולוגיה של האדם ולא באדם עצמו. 

אחד המקרים שאליהם התייחסו אנשי הצוות כ"רגע מעודד", התרחש כאשר למקום הגיע איש שב"כ אסף את העובדים ואמר להם: "אתם נושאים את שבועת היפוקרטס על כתפיכם". "נאמר להם כי כל מחבל שמת לא עוזר ולא מקדם את ישראל בהבנה היכן נמצאים החטופים", נכתב במאמר של בר אילן. "היה ברור ששב"כ צריך את הפצועים לחקירה כשהם בריאים מספיק כדי לשבת. אשת רפואה אחת אמרה – יום אחד הגיע איש משירות הביטחון והצביע על ידיעה של מבצע צבאי מוצלח וחשוב שהתקיים בעזה. הוא אמר: 'זה בא מכאן', כלומר ממידע שמסר אחד המטופלים. זה העלה מאוד את המורל שלנו". 

על כך כתב בר אילן: "כך נוצר פרדוקס לפיו אם מטפל נטה להאמין שמטופל מסוים הוא רע, הוא נתן טיפול קליני טוב כדי לסייע בהבאת מידע הדרוש לשחרור שבויים וניצחון במלחמה".

אחד המקרים שאליהם התייחסו אנשי הצוות כ"רגע מעודד", התרחש כאשר למקום הגיע איש שב"כ אסף את העובדים ואמר להם: "אתם נושאים את שבועת היפוקרטס על כתפיכם". "נאמר להם כי כל מחבל שמת לא עוזר ולא מקדם את ישראל בהבנה היכן נמצאים החטופים", נכתב במאמר של בר אילן. "היה ברור ששב"כ צריך את הפצועים לחקירה כשהם בריאים מספיק כדי לשבת"

הרופאים שרוצים אתיקה 

בית החולים בשדה תימן עלה בישראל לכותרות באפריל, כשעיתון הארץ חשף מכתב של רופא שהתנדב במקום ובו התריע על הפרות חוק המתרחשות בו. "מהימים הראשונים להפעלת המתקן הרפואי ועד היום, אני עומד מול דילמות אתיות קשות. יותר מכך — אני כותב כדי להתריע שמאפייני פעילות המתקן אינם עומדים באף סעיף מתוך הסעיפים הקשורים בבריאות בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים", כתב הרופא ותיאר מחסור בציוד, איזוק מתמשך, והחזקת פצועים קשים במתקן, למרות שמקומם הוא בבית חולים. הרופא הוסיף ותיאר במכתבו גם מקרים רבים של קטיעת גפיים של עצירים בגלל האיזוק הממושך. 

בעניין זה, הדעות של הרופאים ששוחחו עם שומרים היו חלוקות. בעוד שרופא אחד אמר כי הקטיעות שבוצעו במקום אינן מידתיות, פרופ' בר אילן סבור כי קטיעה היא פעולה "זולה ומצילת חיים. בטיפול בבית חולים רגיל הרופאים נלחמים על הרגל. אבל בבתי חולים צבאיים עיקר הניתוחים הם קטיעות". לדבריו בשדה תימן "היו כמה מטובי האורתופדים של ישראל והם בהחלט הצילו לעצורים שם רגליים או ביצעו פעולות מצילות חיים". יחד עם זאת, בר אילן מסכים כי בצה"ל "אין הדרכה איך משתמשים באזיקונים. אפשר להדק ולהדק אותם על היד או הרגל, ובימי מלחמה, כשעצורים ממתינים כך שעות רבות, נגרמים נזקים. זה מראש לא צריך לקרות".

"לא ייתכן שקצין רפואה, שניהול בית חולים כזה אמור להיות תחתיו, פשוט יאמר שהוא לא מטפל באויב. יש פקודות. יהיה צורך לבדוק את ההתנערות הזו היטב לאחר המלחמה"

רופא בכיר שטיפל בשדה תימן, סיפר לשומרים: "הגעתי למקום אחרי שקולגה ביקש להתייעץ איתי על פצוע מסוים והצעתי שאבוא לראות בעצמי. על המיטות מצאתי את הפצועים אזוקים בצורת כוכב. חלקם עירומים והימים היו ימי חורף. גם הפצוע שבאתי לראות היה אזוק כך למרות שהוא סבל מירי בבית החזה ולא היה סיכוי שיקום ויתקוף. זה היה פצוע מורכב מאוד גם עבור בית חולים שדה. הוא טופל בבית חולים רגיל והוחזר לשדה תימן, כפי שקרה עם פצועים רבים אחרים. הרופאים רצו לטפל, הם ביקשו את עזרתי ואת עזרת רופאים אחרים כדי לתת טיפול טוב. הבעיה היא לא הרופאים שהיו שם אלא המערכת שיצרה מקום כזה". 

בשל תמונת המצב הבעייתית ביקשו הרופאים בשדה תימן ממשרד הבריאות לשלוח ועדת אתיקה למקום ולדון במצב. אלא שמשרד הבריאות הסתפק בכתיבת דו"ח נהלים משפטי שפורסם בדצמבר, ולא הוסיף. כיוון שכך, ביקרה במקום לפני כחודשיים ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית. הרכב הוועדה נותר סוד. עוד הוקפד שלא לזמן רופאים המתנדבים בזמנם החופשי בארגונים כמו "רופאים ללא גבולות". גורמים המעורים בנושא סיפרו כי במשרד הבריאות לא אהבו את הביקור הזה וראו בו מעיין "משלחת משגיחי כשרות" הנכנסת למתקנים לא לה. 

בתום הביקור של משלחת ההסתדרות הרפואית לא נכתב דו"ח ולא הוצגו מסקנות, אך בסוף אפריל פירסם יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, ד"ר יוסי ולפיש, מאמר באתר DOCTORS ONLY ובו פירט באופן כללי את השתלשלות האירועים שהובילו להקמת בית החולים בשדה תימן ואת דילמות הרופאים הפועלים בו. ולפיש כתב כי מדובר ברופאים המוסריים ביותר וכי הטיפול לעצורים הוא ראוי. "כך למעשה אין שום פיקוח אתי וקודים אתיים ברורים גם בשעה זו, עבור הצוות המטפל בעצורי שדה תימן".

פוליטיקה ליד המיטות

רוב הרופאים והרופאות הגיעו לשדה תימן בהתנדבות, אף כי חלקם גויסו לבסוף בצו 8. היו ביניהם כאלה שידעו כי יש בהם את תעצומות הנפש לטפל באויבים מרים, וחלקם הם בעלי ניסיון התנדבותי בפרויקטים הומניטריים ברחבי העולם. יחד עם זאת, רופא בכיר ששוחח עם שומרים סיפר כי היו גם מקרים של אג'נדות אחרות. "אני יודע לומר לך שבקרב הצוות הרפואי שהגיע לשדה תימן היו אמנם רופאים שקרובים לפעילות של רופאים לזכויות אדם, אבל היו גם כאלה שבמוצהר אמרו שהם מגיעים כדי לוודא שלא מטפלים בחמלה ושלא עושים יותר ממה שצריך. הם לא הסתירו את זה. בסופו של דבר, טיפול בפצוע נעשה באמצעות יחידה שלמה ולא רק אדם אחד, וכשאתה בא עם אג'נדה כזו - כולם שומעים".

בתחילת יוני, אחרי שנחשפו התנאים הקשים שבהם מוחזקים העצירים בשדה תימן, עתרו ארגוני זכויות אדם לבג"ץ בדרישה להפסיק את פעילות המתקן. "לאורך החודשים האחרונים הצטברו עדויות על הנעשה במתקן - שחושפות מציאות בלתי נתפסת" נכתב בעתירה: "בוצעו ניתוחים ללא הרדמה; עצורים הוחזקו ימים רבים בתנוחות מכאיבות ובאיזוק שהובילו לכריתת איברים; עצורים הוחזקו עם כיסוי עיניים לתקופות ארוכות – גם בזמן מתן טיפול רפואי - והתעללויות". 

בעקבות העתירה, הודיעה המדינה לבג"ץ כי מתוך כ-700 העצורים המוחזקים בשדה תימן, 500 יועברו למתקן כליאה עופר וכ-200 יוותרו במקום ותנאי הכליאה שלהם ישופרו.

צה"ל בתגובה: מחויבים לטפל בכל אדם

ממשרד הבריאות נמסר: "לאור היקף המחבלים הגדול המוחזק בישראל, צורכי הבטחון השונים ומורכבות הטיפול במסגרות ה'רגילות', הוקמה על ידי הצבא מסגרת ייעודית בתוך המחנה הצבאי שדה תימן. הצוותים הרפואיים פועלים על פי המחויבות החוקית, כללי האתיקה הרפואיים ובהתאם לחוק הבינלאומי. לצוות הרפואי יש את הציוד הרפואי והתרופות הדרושים להם על מנת לתת את הטיפול הנאות. ככל הנדרש, בהתאם לצורך הרפואי, מועברים המחבלים לבתי החולים לצורך מתן טיפול שלא ניתן לתת אותו במסגרת המתקן הרפואי בשדה תימן".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל, חיל הרפואה והצוותים הרפואיים מחויבים לטפל בכל אדם, גם תחת אתגרים מורכבים. צה"ל הקים מרפאות במתקני המעצר המאפשרות מתן מענה רפואי בסיסי. כתחליף להעברת עצורים לבתי החולים במצבים בהם הדבר היה נדרש. במקביל משרד הבריאות בחר להקים מתקן רפואי ייעודי צמוד למתקן הכליאה למתן מענה רפואי מתקדם".