מ

תי נשללת מאדם הזכות להחליט על גופו? את שני הפרקים הקודמים בפרויקט המיוחד הקדשנו לזירה המשפטית, שעוסקת בין היתר בנשים מאוימות, ולזירה הרפואית שם מדובר לרוב במצבים קיצון של סכנת חיים, אף שלא רק. בפרק השלישי אנחנו מבקשים לבדוק את סוגיית האשפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, ולעשות זאת עם עו"ד דניאל רז, מנהל תחום אשפוז כפוי בהנהלת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אשר מרכז צוות של שמונה עורכי דין מטעם המדינה ועוד 43 עורכי דין פרטיים, שמטפלים בבקשות של מאות אנשים אנשים המאושפזים בכפייה מדי יום בבתי חולים פסיכיאטרים ובמחלקות פסיכיאטריות, ואשר מבקשים להשתחרר באמצעות פנייה לערכאות. 

נתחיל במקרה שקרה. סטודנט לרפואה שכתב מכתב ובו צירוף המילים I want to go away, כמעט ומצא את עצמו באשפוז בכפייה. בהמלצה לאשפזו לא הופיע הדף הבא מאותו מכתב שבו נכתבו גם המילים, to the states. מה שמשנה את המשמעות: מרצון לסיים את החיים, לשאיפה לנסוע לארה"ב. ובמקרה של אותו סטודנט גם עשה את ההבדל בין אשפוז בכפייה בנימוק שהסטודנט אובדני, לבין המשך שגרת החיים שלו. 

"אותו סטודנט אמנם היה פסיכוטי, אבל לא התכוון לפגוע בעצמו. וזה הבדל משמעותי", אומר עו"ד רז, שאנשיו יצגו את אותו סטודנט אומלל. 

"ייצגנו אישה שביקשה לקבל טיפול בבית. הפסיכיאטר המחוזי אמר שזה בלתי אפשרי ומה פתאום שהוא ישלח אליה אמבולנס, והיא אושפזה בכפייה. בפסק הדין ששחרר אותה נכתב שחבל שפגועי נפש לא מקבלים את אותן זכויות של חולים אחרים שמקבלים שירותים הביתה. למה להחריג אותם?"

"בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD", אומר רז, "ישראל היא אחת המדינות שבהן מספר ימי האשפוז בכפייה ביחס למספר התושבים הוא בין הגבוהים, וזאת למרות שבחלק לא מבוטל ממדינות אירופה, החקיקה מאפשרת בקלות רבה יותר לאשפז בכפייה. אך הבחירה בפועל, היא לטפל בקהילה".

עד כמה יש בסיס לבקשות השחרור שהוא מטפל בהן? רז חושף כאן כמה עוד מקרים שמראה שידה של המדינה יכולה להיות קלה מאוד בחתימה על צו אשפוז. "לפני כמה שנים", לדבריו, "ייצגנו אישה כבת 70 שכתבה בפייסבוק, שנמאס לה מהחיים ויש לה חובות והיא לא יודעת מה לעשות. השכנים דאגו ודיווחו למשטרה. שוטרים פרצו אליה לדירה עם אקדח טייזר והביאו אותה לאברבנאל, שם קשרו אותה. הוועדה קבעה שלא רק שאינה מסוכנת, היא גם לא חולת נפש. תחשבי מה הנזק שנגרם לאשה כזו, אחרי מה שעברה כאן".

מפחיד. 

"נתקלנו גם בנער שאמר 'נמאס לי מהחיים'. אז צריך לאשפז אותו בכפייה? ביה"ח גהה יאמר שלא. 50% מתלמידי יא-יב אומרים דברים אובדניים, יש פה תרבות של דיבורים כאלה, שצריך להביא בחשבון, והם אינם מלמדים על אובדנות של ממש או על מחלת נפש". 

אנשים מגישים תלונה לרשויות אחרי התנהלות ברוטאלית כמו פריצה כזו לדירה עם אקדח טייזר או שהם חלשים מכדי להתמודד עם זה?

"כשאנחנו שומעים מהמיוצגים על הפרה בוטה של זכויות, אנחנו מציעים לעזור בהגשת תלונה או תביעה נזיקית. בלא מעט מקרים, אנשים לא רוצים להתלונן או לתבוע ומעדיפים לשכוח את מה שקרה". 

בוא נבין את זה היטב: מתי המדינה יכולה לאשפז בכפיה? 

"כשמתקיימים שני דברים: האחד, לאותו אדם יש מחלת נפש לפי ההגדרה המשפטית, כלומר כושר שיפוט פגום. והשני, כשהוא רוצה לפגוע בעצמו או באחרים. צריך שיהיה קשר בין מחלת הנפש לאובדנות". 

תן דוגמא לאדם אובדני שלא בגלל מחלת נפש.

"אישה שאובחנה עם סרטן והרופאים העריכו שנותרו לה שלושה חודשים לחיות. היא רצתה להתאבד, אבל זה לא הופך אותה לחולת נפש, והמדינה לא יכולה להתערב ולכפות עליה חיים. האם המדינה ניסתה לעשות את זה? כן, ואפילו אשפזה אותה. האם הצלחנו לשחרר אותה? כן, כי טענו שהיא לא סובלת ממחלת נפש. העובדה שבן אדם רוצה למות, לא עושה אותו פסיכוטי. צריך למצוא דרך לעזור למצוקה שהובילה אותו לכך. לא צריך לאשפז אותו בכפייה ולגרום לו טראומה מעצם האשפוז". 

איך זה עובד? מה התהליך? במקרה שהזכרת המשטרה בטח לא הגיעה לבד.

"נכון. הפסיכיאטר המחוזי מוציא הוראת אשפוז לשבעה ימים, על סמך בדיקה של רופא שפגש את אותו אדם והתרשם מכושר השיפוט הפגום, אבל בדרך כלל לא היה עד בעצמו לאירועים של מסוכנות. יתכן שהמטופל אמר לו דברים אובדניים או שהמשפחה דיווחה לרופא על דברים שאמר. מניסיון שלנו, חשוב לבדוק את אמינות הדיווח". 

"בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD. ישראל היא אחת המדינות שבהן מספר ימי האשפוז בכפייה ביחס למספר התושבים הוא בין הגבוהים, וזאת למרות שבחלק לא מבוטל ממדינות אירופה, החקיקה מאפשרת בקלות רבה יותר לאשפז בכפייה. אך הבחירה בפועל, היא לטפל בקהילה"

רז מספר על משפחה חרדית ששיקרה וסיפרה שהבן היה אלים כלפי בני המשפחה על מנת להוביל אותו לאשפוז כפוי. "התברר שהמשפחה התקשתה להתמודד עם העובדה שהוא הומוסקסואל. זה הביא לשחרור מלא שלו, ולקביעה ברורה של בית המשפט שהומוסקסואליות אינה מחלת נפש"

"בהוראת הפסיכיאטר המחוזי מגיעים אחים מאשפזים, שזכאים לסיוע המשטרה. כשבתיק פלילי שוטר לא מראה צו מעצר, זה עניין גדול, אבל כשזה מתמודד נפש, הציבור לא מתרגש מכך, וחבל. אם אותו אדם מסרב לבוא, הם יכולים להזריק לו זריקת הרדמה, להכניס אותו לאמבולנס ולהביא אותו למיון של בית חולים פסיכיאטרי"

השוטרים החליטו: "הוא נראה לנו פסיכוטי"

סוגיית אמינות הדיווח היא משמעותית. כך, למשל, מספר רז על משפחה חרדית ששיקרה וסיפרה שהבן היה אלים כלפי בני המשפחה על מנת להוביל אותו לאשפוז כפוי. "התברר שהמשפחה התקשתה להתמודד עם העובדה שהוא הומוסקסואל. זה הביא לשחרור מלא שלו, ולקביעה ברורה של בית המשפט שהומוסקסואליות אינה מחלת נפש".

פסיכיאטר לא אמור לעלות על כזה דבר? 

"יש לא מעט מקרים של אנשים שעוברים לאשפוז בעקבות דיווח של המשפחה, בלי לעבור את שלב הבדיקה הפסיכיאטרית, שנעשית בטרם ההחלטה אם לאשפז - וזה לא תקין. גם אם אדם מתנגד לעצם הבדיקה, החוק מחייב להוציא הוראת בדיקה ולעבוד מסודר. וכן, יש מקרים של בדיקה בכפייה, שבסיומה נמנע אשפוז בכפייה.

"המעבר הישיר הזה לאשפוז ללא בדיקה, קורה לפעמים גם עם המשטרה, שכותבת לפסיכיאטר המחוזי, 'הוא נראה לנו פסיכוטי' - ולא מדובר באנשי משטרה מתחום בריאות הנפש. אגב, זה לא אומר שאם אגיש ערעור לבית המשפט על ההליך הלא תקין, האיש ישוחרר. אבל אם אם אגש תביעה נזיקית לבית משפט על הפרת החוק, הוא עשוי לקבל פיצוי".

ונגיד שהוחלט על אשפוז בכפייה, איך אותו אדם מגיע לאשפוז?

"בהוראת הפסיכיאטר המחוזי מגיעים אחים מאשפזים, שזכאים לסיוע המשטרה. הרבה מיוצגים מספרים לנו שהם מגיעים דווקא בשעות הערב, דופקים בדלת ואם לא עונים, פורצים. בתשעים אחוז מהמקרים הם לא הראו את הוראת האשפוז. כשבתיק פלילי שוטר לא מראה צו מעצר, זה עניין גדול, אבל כשזה מתמודד נפש, הציבור לא מתרגש מכך, וחבל. אם אותו אדם מסרב לבוא, הם יכולים להזריק לו זריקת הרדמה, להכניס אותו לאמבולנס ולהביא אותו למיון של בית חולים פסיכיאטרי". 

זה משהו שקורה או שמדובר במקרים נדירים פה ושם?

"זה הליך שעוברים אלפי אנשים במדינת ישראל מדי שנה". 

אין גישה שאומרת, אם אדם מסוכן לאחרים נאשפז, ואם הוא מסוכן רק לעצמו, זה כבר עניין שלו, אז נשחרר?

"לא, מתייחסים לשני המצבים באותה חומרה".

איך אותו אדם שנעצר או הורדם בכפייה, בכלל יודע על האפשרות לערער? הוא מבין מה קורה סביבו? 

"יש סטיגמה בציבור שאם אדם מאושפז בכפייה הוא בהכרח חסוי עם אפוטרופוס, שלא יודע מימינו ומשמאלו. זה לא נכון. הרבה מהאנשים האלה יודעים טוב מאוד מה קורה סביבם, ויש להם גרסה לגבי האירועים שהובילו לאשפוז. כשהם מגיעים לבית החולים, הצוות חייב ליידע אותם על זכותם לקבל ייצוג משפטי ולעדכן אותנו. 

"תיקון חקיקתי משנת 2004 שמתבטא בסעיף 29 א לחוק הטיפול בחולי נפש, עוסק בזכות לייצוג ובעקבותיו החל שימוש הרבה יותר מסיבי בוועדות ערר. תקנות טיפול בחולי נפש (ייצוג משפטי בטיפול כפוי) שפורסמו ב-2006 גם מחייבות את בית החולים לעדכן את המאושפז לגבי זכותו לייצוג".

וזה עובד?

להגיד לך שהיידוע עובד נפלא? לא, יש כשלים בדרך, אבל אין ספק שהמערכת עברה כברת דרך לטובה בעניין זה. יש לנו 14 אלף הליכים משפטיים בשנה ולא בגלל שפרסמתי מודעה. זה בגלל שבתי החולים יודעים שאם הם לא יעדכנו את המאושפזים, הם עוברים על החוק". 

אוקי, הבן-אדם עודכן ומעוניין להשתחרר. איך ממשיכים מכאן? 

"הוא פוגש עורך דין מטעמנו, ומגיש בעזרתו ערר לועדה פסיכיאטרית, שמורכבת מעורך דין ומשני פסיכיאטרים. אם הערר נדחה, והוא עדיין רוצה להשתחרר, אנחנו מגישים ערעור לבית המשפט המחוזי כפוף לסיכוי משפטי". 

וכמה משתחררים בכל שלב? 

"אחוזי ההצלחה שלנו בוועדות הפסיכיאטריות שבהן מתקיימים כאמור כ-14 אלף הליכים מדי שנה נעים סביב 10-15 אחוזים. אנחנו מגישים קרוב ל-400 ערעורים בשנה לבתי המשפט המחוזיים, מה שאומר שברוב המקרים הוועדות לא שוגות, אחרת היינו מערערים יותר. מה שכן, תקופת האשפוז הצטמצמה מאז שהתחלנו בייצוג המשפטי". 

ומה הגישה בבתי המשפט? 

"גישה יותר משפטית מזו של הוועדות, שבהן יש רוב לצוות הרפואי. מצד שני, בתי משפט מתייחסים לוועדה הפסיכיאטרית כאל ועדה מנהלית, כלומר בודקים האם חרגה באופן קיצוני מהמנדט שניתן לה, אחרת הם לא יתערבו. שופטים שמטפלים בתיקים כאלה באופן קבוע יודעים לאבחן נכון. בבית המשפט המחוזי בת"א יש לנו למעלה מ-50% הצלחות, כשהצלחה מבחינתנו היא שחרור או החזרה לוועדה עם הנחיות, אחרי שהוועדה לא תפקדה כמו שצריך מבחינה משפטית".

תסביר. 

היו ועדות פסיכיאטריות שהתנהלו בצורה לא ראויה בלשון המעטה והיינו צריכים לערער גם על עצם ההתנהלות של הוועדה והפגיעה החמורה בזכויות המטופלים במהלך הדיון שקיימה". 

מה זו התנהלות לא ראויה?

"במקום לבדוק את המטופל, הרופא משחק בסוליטר או מדבר בנייד או צורח על המטופל ומשפיל אותו. הגשתי גם ערעור על חבר ועדה שנרדם באמצע דיון או קרא ספר. היה אפילו אחד שצפה במונדיאל באמצע הבדיקה. מדובר במקרים בודדים מתוך 1,100 ועדות פסיכיאטריות בשנה, אבל הם קרו. ואז אני מבקש שבית המשפט יקבע שזה לא תקין וישחרר את המאושפז או יחזיר אותו לוועדה אחרת". 

מאוד מתסכל שזה היחס ושיקול הדעת שהאנשים האלה מקבלים.

"דברים משתנים לטובה, המדינה עברה תהליך ומבינה שלא צריך להתנשא מעל הבן-אדם, אלא לחפש איתו פתרון יותר נכון. ועדיין אירוע בודד, כמו חולה נפש אחד שתקף את אמו בגרזן, מחזיר אותנו 60 שנה אחורה. אבל כמה אנשים שחירותם נשללה מהם, התאבדו בתוך המחלקה? כמה מהם נמצאים בפוסט טראומה מהצרחות שהם שמעו בלילות במחלקה או מהמשטרה פרצה להם לדירה? ישראל עדיין מובילה באשפוזים בכפייה בהשוואה לעולם. וחשוב שהחיפוש אחר פתרונות בקהילה יהיה ערך עליון של המערכת". 

יש מודל בעולם שאתה ממליץ לאמץ?

"אני מאוד כואב את המצב שפגועי נפש לא יכולים לקבל טיפול בבית. ייצגנו אישה שביקשה לקבל טיפול בבית. הפסיכיאטר המחוזי אמר שזה בלתי אפשרי ומה פתאום שהוא ישלח אליה אמבולנס, והיא אושפזה בכפייה. בפסק הדין ששחרר אותה נכתב שחבל שפגועי נפש לא מקבלים את אותן זכויות של חולים אחרים שמקבלים שירותים הביתה. למה להחריג אותם? שרופא יגיע אליהם כמו שהוא מגיע לכל אדם, שמזמין שירות רופא, כשהוא לא מרגיש טוב”. 

אבל מה יהיה בזמן שהצוות הרפואי איננו? בבית הם עלולים לפגוע בעצמם. 

"אפשר לפתח מודל, כך שישהה איתם מישהו. מרבית האנשים שנמצאים בבית, אינם מסוכנים. שמעתי יותר על מקרי אלימות מצד מטופלים במערכת הבריאות הרגילה מאשר במערכת בריאות הנפש. 

"במודל האנגלי, למשל, עובד סוציאלי בודק את האדם בביתו. אברבנאל עשו פעם פרויקט כזה שנקרא 'פסיכיאטר באופניים' וזה היה דבר אדיר. אצלנו כשאדם משוחרר הוא צריך להמשיך טיפול מרפאתי כפוי פעם בחודש, לבוא למרפאה לבריאות הנפש, שנמצאת לעתים בעיר אחרת. הרבה מהמיוצגים שלנו לא מסוגלים לכך או שרויים בדיכאון ואין להם את הכוחות להגיע, ואז מצבם מחמיר והם מגיעים שוב לאשפוז כפוי.

"אגב בישראל יש 12 בתים מאזנים, שבהם אתה שוהה בהסכמה. בבתים האלה את לא יכולה לצאת מתי שבא לך, אבל המסגרת בכל זאת יותר חופשית. ראיתי שם קיר מצויר שעשה אחד המטופלים, במחלקה פסיכיאטרית לא היו מאפשרים לו במה כזו, היו אומרים שהוא משחית רכוש וכאן אמרו לו, זה הקיר שלך, נזרום איתך. 

"בגרמניה יש פרויקטים מדהימים של טיפול בקהילה. מסגרות מאוד מלטפות ועוזרות. ישראל עוד לא שם. פה כל דבר זה מלחמה, כדי לקבל את הזכויות שמגיעות לך".