בצידה הימני של המערכת הפוליטית הישראלית אמנם מעדיפים שלא להציף את הסוגיה אך אין פוליטיקאי שאינו מודע אליה: על פניו נראה שהשבעה באוקטובר העמיד במבחן את הברית ההיסטורית שבין יישובי הפריפריה לליכוד. עד כמה אותם יישובים שספגו, וממשיכים לספוג, מתקפות מחבלים ומטחי טילים יומיומיים, יישארו נאמנים למפלגה שבמשמרת שלה התרחש המחדל הביטחוני הגדול בתולדות ישראל; עד כמה כועסים התושבים על הפינוי מבתיהם שהחזרה אליהם אינה נראית באופק. אולי לכן, כשרפי אבן צור, תושב ותיק של קריית שמונה, נשא מחלון דירת השיכון שלו מונולוג בגנות בנימין נתניהו וממשלתו, הוא הפך לסמל. הנה, גם הליכודניקים הנצחיים מקריית שמונה מאסו בשלטון נתניהו. 

קריית שמונה, נזכיר, היא מעוז מובהק של הימין, ויותר מזה של הליכוד. בבחירות האחרונות השתתפו 61 אחוז מבעלי זכות הבחירה בעיר. מחציתם הצביעו ליכוד. שתי המפלגות הבאות בגודלן הן הציונות הדתית-עוצמה יהודית עם 13.7 אחוז מהקולות וש"ס עם 11 אחוז. ובמילים אחרות: מפלגות הקואליציה זכו לאמונם של 75 אחוז מהתושבים שהצביעו ב-2022. המחנה הממלכתי, יש עתיד וישראל ביתנו זכו ל-6-7 אחוז מהקולות. העבודה ומרצ מגרדות את האחוז הבודד.

מיד לאחר שאבן צור סיפר לערוץ 13, איך "הייתי איש ליכוד ועכשיו בחיים לא… אי אפשר, הבטן מלאה". 

נשלפה מהארכיון כתבה מ-1982 שתיארה איך אירח בביתו את שמעון פרס עם כיבוד כיד המלך, כדי להוכיח שהאיש הוא בכלל פעיל מערך (גלגולה הקודם של מפלגת העבודה). מאז אבן צור כבר לא מדבר עם התקשורת. "אבא שלי פרק את שעל לבו והביע את דעתו הפרטית. הוא לא מתראיין יותר", אמר לשומרים בנו, היועץ האסטרטגי יורם אבן צור. 

גם אם אבן צור אכן היה פעיל מערך בבחירות 82', ארבעה עשורים הם ללא ספק מספיק זמן כדי לשנות את דעתו. ובכל מקרה, המהפך הפרטי שלו, לא באמת משמעותי כמו ההתעקשות ברשתות ואולי גם בתקשורת לראות בו את תחילתה של תופעה. אלא שבקריית שמונה מודים גם מי שאינם מצביעי ליכוד, שהליכודניקים עדיין עם ביבי, ולא בגלל שהם מתכחשים לחלקו במחדל, כמו בגלל שהם עברו הלאה. ההלם שאחז בהם בשבעה באוקטובר, נדחק הצידה בחסות דאגות היום יום. בקבוצות הפייסבוק המקומיות הם תוהים עד מתי יינתנו המענקים הכספיים למפונים, ובקבוצות הוואטסאפ, כמו גם בראיונות שבהמשך, הם חרדים מהאפשרות שיאלצו לשוב הביתה, לפני שמלחמה בלבנון תגדע סופית את היכולת של כח רדואן לייצר שבעה באוקטובר משלו. שני הפרמטרים הללו, מסכימים כל המרואיינים לכתבה, יקבעו למעשה את היחס לנתניהו בקלפי.

"אני שומעת את החברים שלי וקוראת את הדיונים בפייסבוק אם בהתחלה היה דיבור שגם ביבי אשם אבל זה לא הזמן לחפש אשמים, עכשיו כבר לא עוסקים במי אשם. זה כבר לא רלוונטי", מסבירה גל ביטון, תושבת קריית שמונה ודוקטורנטית במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת ת"א. אביה הוא מנכ"ל העירייה, אבל היא מדגישה שהיא מדברת בשמה בלבד. "הדיבור עכשיו הוא שנתניהו כבר לא ימני מספיק, כי כבר היינו צריכים לשטח את עזה, ולמה הוא לא מתחיל מלחמה בצפון ומשטח את לבנון. המשקל הוא על השאלות האלה, ולא על מה גרם לשבעה באוקטובר. אנשים כבר מזמן לא בדיון הזה. הם זזו ימינה. יותר משאכפת להם אם ביבי אשם, הם חושבים שהוא נהיה שמאלני, ואי אפשר שכזה שמאלני יעמוד בראש".

אז לא נרמלו את שאלת האשמה

"הם דוחים אותה לקלפי. כרגע הם יותר מוטרדים מהמטחים הכבדים שנורים על הבתים שלהם, ולהפיל את הממשלה זה לא הדבר הנכון כרגע, כי אסור ששום דבר יפגע במהלך המלחמה". 

‍

הכתבות הקודמות בסדרה:

"הברית הזו נשברה":
הציבור הדתי לאומי
נקרע מבפנים סביב
חוק ההשתמטות

‍

‍כבר לא לשון המאזניים:
"נתניהו יצר לחרדים
מלכודת דבש, כך
שאין להם לאן ללכת"

שאלת המענקים

כמעט בכל שיחה מזדמנת תושבי קריית שמונה מספרים בהרחבה על הקשיים הכרוכים בפינוי מהבית למשך תשעה חודשים ועוד בלי שהסוף נראה באופק. באותה נשימה הם מסכימים שהמענקים שהם מקבלים מקלים מאוד ולפחות במקרים מסוימים משנים את התמונה. הכוונה היא ל"מענק אכלוס" למי שנחשבים תושבי ישוב מפונה, שהתפנו למקום לינה שאינו במימון המדינה, כלומר לא שוהים בבתי מלון. התעריף היומי הוא 200 שקל למבוגר ומאה שקל לילד עד גיל 18. בסיכום חודשי מדובר בששת אלפים שקל למבוגר ושלושת אלפים לילד. כך משפחה עם שלושה ילדים מקבלת מביטוח לאומי 21 אלף שקל, וזה בנוסף למענק אבטלה, שמגיע למי שסיים את תקופת דמי האבטלה שכפה עליו הפינוי, ועדיין אינו עובד. מענק האכלוס אמור לסייע בשכירת דירה ובכלכלת הבית, אולם הוא אינו מותנה. ובמילים אחרות: מי שבחר לגור במקום זול, להתמקם אצל המשפחה המורחבת או אפילו להישאר בקריית שמונה, עדיין מקבל את המענק. הסכומים שבהם מדובר אדירים. רק השבוע, בהודעה רשמית שפרסם הביטוח לאומי, נחשף כי "עד כה שילם הביטוח הלאומי מענקי אכלוס בסך 2.9 מיליארד שקל לתושבים המתגוררים ביישובי הצפון, הדרום והעיר אשקלון שהוגדרו יישובים מפונים. לישובי הצפון – שולמו 1.748 מיליארד שקלים עבור 41,339 מבוגרים ו- 14,958 קטינים". 

תיקון לחוק הביטוח הלאומי, המסדיר את תשלום מענקי האכלוס עד סוף אוגוסט פורסם השבוע להערות הציבור ובו צוין כי בכפוף להארכת ממשלה על הארכה נוספת של הפינוי, התשלום ימשך באופן אוטומטי עד סוף 2024, ללא צורך בחקיקה נוספת.

"אף אחד לא ביקש חוזה שכירות כתנאי לקבלת המענק", מספר אחד התושבים, "הרבה בעלי דירות רוצים התחייבות לשנה מראש או שכר דירה מופקע לתקופה קצרה. בגלל שלא ברור מה קורה איתנו, לא לכולם מתאים להתחייב, אז מאלתרים פתרונות. אנחנו למשל גרנו אצל גיסתי. להרבה מפונים, המענקים האלה עוזרים לסגור מינוסים או להתייצב כלכלית". 

גם ירון פרטוק, תושב העיר, אב לשישה, ובעל חברת שינוע של אוטובוסים ומוניות, מחזיק בגישה דומה. פרטוק שהיה כהגדרתו "ביביסט שרוף" עד לפני ארבע שנים, הפך לפעיל של יש עתיד" בעיר, והיום אינו מזוהה רשמית עם אף מפלגה, על אף שבתמונת הוואטסאפ שלו הוא מצולם עם ליהיא לפיד. 

"נכון שמלון נותן הרגשה של כלוב עם הצפיפות ותורנויות הכביסה. אבל בחופש הגדול עם הבריכה והפעילויות, זה לא פתרון רע למשפחות עם ילדים. ויש גם אופציה של שכירת דירה. תושבים במצב סוציו אקונומי בינוני-נמוך, מקבלים מדי חודש בזכות המענקים יותר כסף ממה שהרוויחו לפני המלחמה. כשבנוסף לדמי אבטלה ולמענק לשכירת דירה, המדינה מצ'פרת מדי כמה חודשים עם עוד כמה אלפי שקלים, תלוי במספר הנפשות. זה נקרא מענק משפחה ונותן עוד אוויר. ביבי ידע מה הוא עושה, אפשר לומר שהמענקים האלה הם מהלך מבריק שלו, להרגעת הרוחות. מצביעי ליכוד רושמים בפייסבוק 'אם ביבי לא היה בשלטון, היינו באוהלים ובמקלטים עכשיו. הם מרוצים".

תושב קריית שמונה ירון פרטוק: "תושבים במצב סוציו אקונומי בינוני-נמוך, מקבלים מדי חודש בזכות המענקים יותר כסף ממה שהרוויחו לפני המלחמה. כשבנוסף לדמי אבטלה ולמענק לשכירת דירה, המדינה מצ'פרת מדי כמה חודשים עם עוד כמה אלפי שקלים. זה נותן עוד אוויר. אפשר לומר שהמענקים האלה הם מהלך מבריק של ביבי, להרגעת הרוחות. מצביעי ליכוד רושמים בפייסבוק 'אם ביבי לא היה בשלטון, היינו באוהלים ובמקלטים עכשיו. הם מרוצים"

מצד שני, המחיה של משפחה ששוכרת דירה במרכז, הרבה יותר יקרה בהשוואת לקריית שמונה

"הרבה לא גרים במרכז. בטח שלא בתל אביב. אם אתה שוכר בזול, אתה נשאר עם עודף. אני קורא לזה דמי שתיקה. המדינה מחלקת כספים כדי שאנשים ישתקו. המענקים האלה, לא רק מחזיקים אנשים, אלא גם מאפשרים להם לשים קצת כסף בצד. אז למה שיתלוננו? זה יכול להימשך ככה עד הבחירות". 

"ברור לי שאנחנו נחזיר את זה מתישהו במיסים, אבל לפחות את הרוגע הנפשי זה נותן בינתיים", אומר דודו סבאג, 49, מצביע ליכוד, שמסיים לימודי הנדסאות רכב במכללת תל חי ושכר בינואר דירה בטבריה, אחרי שלושה חודשים עם המשפחה במלון. "הפינוי היה מצוין וטוב שהיה. כל הכבוד שהם עשו מהלך כזה שנותן מענקים. אנחנו רגועים עכשיו. למה, הילדים שלי צריכים לחטוף את החרדות שהיו לי כילד? לא ציפינו להתעשר, רק לכסות את ההוצאות שלנו. לזה המדינה דואגת ובגדול, ואנחנו יודעים להעריך".  

לעומתו, את שמעון קמרי, מפיץ של שטראוס, שהצביע לגנץ בבחירות האחרונות ורץ לכנסת ב-2019 ברשימה של גל הירש, כל זה מתסכל. "אם אנשים היו נפגעים כלכלית, נתניהו היה נשחק גם בערים שבהן הוא חזק, כמו קריית שמונה. הוא נהג בחוכמה, כשעטף אותם מכל הכיוונים עם דמי אבטלה ומענקים, כי בזכות זה המצב הכלכלי של האנשים לא הושפע לרעה מהפינוי. לכן גם הביביסטים בקריית שמונה עדיין דבקים בו וממשיכים להגן עליו". 

איפה אתה רואה את זה?

"אני נמצא חמישה ימים בקריית שמונה, כי המשאיות שלי עושות את ההפצה של שטראוס לקיבוצים שלא פונו. בסופי שבוע אני חובר לאשתי במלון בתל אביב, ויושב עם אנשים מקריית שמונה ומשדרות, שמפונים כמונו. מכירים אותי, הייתי סגן ראש עיר בקריית שמונה לפני 20 שנה, ואני מזהה: אף אחד בליכוד לא זז מההצבעה שלו. נתניהו הכניס לאנשים שמי שלא ביבי, הוא בוגד והוא שמאל, וזה כבר טבוע באנשים. את רואה אנשים שמתוגמלים כלכלית, יושבים כל היום מול ערוץ 14 ומחזקים אחד את הדעה של השני, כי הם לא פוגשים דעות מחוץ למלון, וזה בכלל סוגר לו את הפינה. אנשים אומרים לי, 'הוא לא ידע, זה הרמטכ"ל, ראש השב"כ, קפלן, אהוד ברק, אוסלו. רק ביבי לא אשם".  

אני בטוחה שהרבה רוצים לחזור הביתה, בטח אלה שבמלונות

"נכון, זה צפוף, ואתה רוצה את הפינה שלך, אבל כשאדם מעשיר את כיסו, זה מרגיע אותו. אם לא היה את הכסף הזה, אנשים כבר היו עולים ברגל לירושלים. מתי נתניהו נפגע בקלפי וירד ל-12 מנדטים? כשהוא קיצץ בקצבאות של השכבות החלשות, אני בטוח שזה מה שהוביל אותו בהחלטה לתת את המענקים".  

וכמו שניסח הרצל בן אשר, עורך המקומון "חדשות הגליל" ומגיש ברדיו המקומי, "אם היינו בסוריה, היינו מתפנים עם חבילות שמיכות ומנסים לשרוד את הרגע, אני מדבר איתך בנינוחות ובלי דאגות קיומיות מיידיות, כי התפניתי לקיבוץ עין הנציב, שם גרה הבת שלי"'. 

תושבת קריית שמונה אורנה פרץ: "אם לא תהיה מלחמה, יהיה כעס אדיר. שיוליך את האנשים עוד יותר ימינה. גם אני כמוהם, לא מוכנה לחזור הביתה, לפני שישטחו את לבנון. אני מדברת על זה עם חברי כנסת ויודעת שביבי קשוב לקולות האלה. אני מכירה את ביבי באופן אישי, הוא רגיש ברמות. ראש ממשלה שרץ לכותל ברגע שהוא נבחר, שמניח תפילין... מתי בשמאל הלכו להלוויה או לניחום אבלים?"

ואתה איש ליכוד

"בואי אני אקצר לך, אני ביביסט. ברור לי שכולם צריכים ללכת הביתה. צה"ל, שב"כ, הממשלה. למי אצביע, אני עוד לא יודע, הפתק שאשים בקלפי תלוי במה שיקרה עד הבחירות". 

סוגיית לבנון

בהנחה שהמענקים ימשיכו לאורך כל תקופת הפינוי, נראה שהגורם היחיד שיכול להשפיע על דפוסי ההצבעה של הליכודניקים הוא חזרה הביתה ללא "ניצחון מוחלט" בגזרה הצפונית. ולא, תשובתו של נתניהו "זה שם" לשאלה מה עם הצפון שהציג לו לוחם ברפיח, לא מספקת. כך אורנה פרץ, שזכורה כזו ששאלה את נתניהו למה אין חדר מיון בקריית שמונה, ונענתה ב"את משעממת אותנו", מפגינה תמיכה על תנאי. היא סלחנית מאוד כלפי נתניהו, אבל מסייגת זאת בהכרעה בלבנון. "זה יכול היה לקרות במשמרת של כל אחד", היא אומרת לגבי אחריות נתניהו למחדל השבעה באוקטובר, "זה קרה אצל ביבי, כי זה מה שכתוב מלמעלה. חוץ מזה, מי שבחרו את הדרג הצבאי הם בנט ולפיד. מזוודות הכסף זה באחריות שב"כ שהבטיח שחמאס מורתע. מי שעוצרת לנו הכל זו היועמ"שית, ומי שעושה את הבלגן זה בג"ץ. אז אין לי כרגע שום אשמה כלפי הממשלה הזו. ממש לא. מה שכן, אנחנו לא נחזור לקריית שמונה, אם לא נדע, שאנחנו בטוחים במיליון אחוז, שלא יקרה לנו שבעה באוקטובר ושלא נחטוף קטיושות, בכל פעם שקורה משהו בעזה". 

ואם מלחמה זה אומר שלא תחזרי לפחות עוד שנה הביתה 

"אני מעדיפה להיות עוד שנתיים מחוץ לבית, מאשר שנתיים במקלטים. אנחנו כבר חווינו מקלטים. ישנו חודשים במקלטים. עדיף להיות בבית מלון מאשר במקלט". 

איפה את גרה עכשיו? 

"במלון דירות קטן ומדהים בטבריה. אין דברים כאלה. אם את שואלת את בעלי, הוא לא רוצה לחזור בכלל". 

בין כלל עיסוקיה פרץ גם מנהלת קבוצות ווטסאפ של ליכודניקים מכל הארץ. "בקבוצה של הליכוד בצפון דורשים הכרעה בלבנון", היא מתארת את האווירה בהן, "אם לא תהיה מלחמה, יהיה כעס אדיר. שיוליך את האנשים עוד יותר ימינה. גם אני כמוהם, לא מוכנה לחזור הביתה, לפני שישטחו את לבנון. אני מדברת על זה עם חברי כנסת ויודעת שביבי קשוב לקולות האלה. אני מכירה את ביבי באופן אישי, הוא רגיש ברמות. בעיני הוא גם ימני לכל דבר, אחרת הייתה פה מזמן מדינת פלסטין. ראש ממשלה שרץ לכותל ברגע שהוא נבחר, שמניח תפילין... מתי בשמאל הלכו להלוויה או לניחום אבלים?". 

בהרבה מאוד לוויות מאז השבעה באוקטובר חסר דווקא נציג של הממשלה

"נכון. גם אני שכלתי בן משפחה ואף אחד לא הגיע. יש הצבעות וכל מיני שיקולים של הכנסת, אז זה היה בעייתי להם לבוא".  

סבאג פחות מפויס. "אם ייתפר הסדר מדיני מעל הראש שלנו במקום מלחמה רצינית לבנון, כולנו נקום על ביבי", הוא מתריע, "המדינה תבער באמת, לא בקלישאות. אנחנו נלחם על הקיום שלנו. שבעה באוקטובר פתח לנו את העיניים. הצפון התפכח". 

מה כל כך נורא בהסדר מדיני?

"עברנו את הטילים בילדות, כשזה עוד היה בקטנה, עכשיו חיזבאללה זו מפלצת, שצריך לגדוע לה את הראש ולהחזיר אותה למימדים של גרילה קיקיונית". 

ונתניהו יעשה את זה? 

"ביבי לא אליל. אנחנו עדיין מאמינים שהוא והממשלה הזו יוכלו להחזיר אותנו בתנאים טובים, ואם לא, החיים לא יראו כמו יום שיבוש של קפלן שצועקים כמה שעות וחוזרים לספה בבית. תושבי המרכז יבינו שאם אנחנו לא נחיה בשקט, גם הם לא יחיו ככה. גמרנו להיות השכפ"ץ שלהם". 

דודו סטרול, בעל חברת הובלות מקריית שמונה מזהה גם הוא את הכעס על גישה פשרנית מדי: "לי אין דעה מגובשת, אבל אני רואה סביבי אנשים שכועסים על ביבי, שהוא ישן בעמידה. שאם לא תהיה מלחמה רצינית בצפון, הם לא יוכלו להסתכל עליו. אנשים אומרים, בחרנו בו, ועכשיו הוא מפחד ללכת עד הסוף. יצא להם האוויר ממנו, אם הוא לא יפתח במלחמה". 

מי חוזר לקרייה?

עד השבעה באוקטובר גרה ביטון בקריית שמונה. עכשיו היא בתל אביב. "עבור אנשים שלא חיים בגבול, הפתרון של הסדרה נראה מאוד הולם. אבל מי ישלם את המחיר, אם זה לא יעבוד? קרית שמונה, מטולה ומרגליות, כי עד שחיזבאללה יגיע לת"א הוא כבר ייעצר ע"י הצבא. אנחנו לא נחזור אם לא נרגיש בטוחים, ופתרון מדיני אינו מספיק טוב עבור הרבה מפונים". 

יש מחיר למלחמה

"נכון ויהיו אבידות, אבל מה עדיף, שואה נוספת או הימנעות ממלחמה? וברור שאנחנו לא רוצים שיהרגו חיילים. בסוף אלה הילדים של הפריפריה שהולכים לקרבי ונופלים בקרב. אבל להסתפק בפתרון מדיני זה לא רציני. אחרי השבעה באוקטובר, אנשים בקריית שמונה לא ישנו בלילה. הם דמיינו שכל רגע, חיזבאללה בדלת, עושה את השבעה באוקטובר אצלם בבית. השיחות האחרונות מהבתים הבוערים של תושבי העוטף. ההודעות האחרונות שכתבו. אנשים חיו בפחד משתק, עד שפינו אותם, כי חשבו שתיכף זה חוזר על עצמו איתם". 

תושב קריית שמונה דודו סבאג: "הבן שלי, בן 25, חי עד המלחמה בקריית שמונה. עכשיו הוא אומר לי, 'אני לקריית שמונה, לא חוזר. אין לי מה לחפש שם מבחינת התפתחות. גם עם הבת שלי שהשתחררה מהצבא, אני במאבקים. לצעירים נפתחו העיניים. הם ראו  שהשד לא כזה מפחיד, שאפשר להשתלב ויש הרבה אפשרויות שאין בקריית שמונה"

ועכשיו?

"זה עדיין במודעות שלנו כל הזמן. אי אפשר לסלק את הפחד הזה. אני גדלתי עם רקטות מעל הראש, וזה לא מנע ממני לחשוב על מגורים בקריית שמונה כבוגרת. השבעה באוקטובר עם החדירה של המחבלים לבתים הוא סיפור שונה בתכלית, וברור לנו שאם נפתח במלחמה בלבנון, יהיו טילים גם על תל אביב". 

את הצעירים שהתפנו מקריית שמונה ועסוקים בשאלה, אם לחזור או לעזוב סופית, מכירים כולם. "זה שיח שקיים כל הזמן" אומרת ביטון, "בעיקר שלצעירים הרבה יותר קל להתאקלם בתל אביב. לחברה שלי, שעושה לק ג'ל, כבר יש לקוחות מהרצליה ומתל אביב. חברה אחרת שהיא רואת חשבון התחילה לעבוד פה באיזו פירמה. כנ"ל חבר עורך דין, שהיה לו משרד פרטי בקריית שמונה. מי שמצא לעצמו כאן עבודה וישב לקפה עם תל אביבים, מגלה שאפשר לדבר איתם, שזו לא הבועה השמאלנית המנותקת שמצטיירת בתקשורת".  

בסוף תגמר המלחמה וצריך לתחזק רמת חיים כזו, בלי מענקים 

"הם לא מחפשים דירה בתל אביב, אלא מסביב, בבת-ים או בראשון".  

סבאג מעיד ש"הבן שלי, בן 25, חי עד המלחמה בקריית שמונה. עכשיו הוא אומר לי, 'אני לקריית שמונה, לא חוזר. אין לי מה לחפש שם מבחינת התפתחות. גם עם הבת שלי שהשתחררה מהצבא, אני במאבקים. לצעירים נפתחו העיניים. הם ראו שהשד לא כזה מפחיד, שאפשר להשתלב ויש הרבה אפשרויות שאין בקריית שמונה".

האפשרות האלה קורצות גם למורים. "יש מורים מקריית שמונה שכבר הודיעו שלא ישובו ללמד בשנה הבאה, כי השתלבו בבתי ספר במרכז", מספר קמרי, "המבוגרים והחלשים יחזרו, אבל מי שמצא במרכז מקום עבודה ובית, יהיה קשה להחזיר אותו. המדינה תצטרך להוציא את הכסף שאין לה, כדי להרים את קריית שמונה מחדש. אני בחבר הנאמנים של מכללת תל חי. אנחנו רואים ירידה בהרשמה של סטודנטים לשנה הבאה, כי לא ברור מה יהיה". 

עו"ד ימית ינאי מלול, בת קריית שמונה שכיהנה כראש המחקר ברשות לפיתוח הגליל ומתגוררת כיום בקיבוץ להבות הבשן, אינה מופתעת. "אנשים מגלים את הפער בין השירות שהם קיבלו בקריית שמונה בהיבט הרפואי, תרבותי, תעסוקתי לבין מה שקורה במרכז. פערי השכר, הנגישות, הכל עכשיו על השולחן. אחרי שהם חוו עולם טוב יותר, הם לא מוכנים לחזור אחורה ולשלם את המחיר של החיים בפריפריה".  

והם לא מתאכזבים מהשלטון שסיפק חיים כאלה בפריפריה?

"לא, כי המידע שהם נחשפים אליו כרגע בעוצמות גבוהות, בטיקטוק, בפייסבוק ובטלגרם שעובד שעות נוספות, מעצים את חוסר האמון בפקידות הממשלתית ובמערכת המשפט. הפריפריה שמפונה צורכת חדשות בווליום מאוד גבוה גם בערוצי הימין, והם משקפים נרטיב אחר. 

"אני גרה בלהבות הבשן, ארבע דקות מקריית שמונה, אנחנו בסוג של שדה קרב ולא מקבלים כלום. אבל מהמובלעת של המפונים, את לא שומעת ציוץ. אני מבקרת את ההורים שלי במלון, משוחחת עם האנשים האנשים שם ויש להם רק תשבוחות על המעטפת המקיפה אותם. 'בתוך חוסר היציבות הכללי', הם אומרים 'השליטה היחידה שלנו, זה בפתק שאנחנו נשים'. ושם, להערכתי, שום דבר לא ישתנה".