לקראת פתיחת שנת הלימודים בעוד כשבועיים וחצי קיבלו תושבי היישובים בעוטף עזה מסרונים מפיקוד העורף. באחד מהם תמונה הממחישה את ההנחיות להתנהגות תלמידים בהסעה בשעת חירום - להתכופף מתחת לקו החלונות, להגן על הראש עם הידיים ולהמתין עשר דקות. הורים באזור עוטף עזה, המתקוממים על עצם האפשרות שילדיהם ילמדו בבתי-ספר הסמוכים לגדר הוסיפו במחאה כיתוב ממורקר באדום בקצה התחתון של התמונה - "לא בבית ספרנו!".

לדברי שירה טייקס, חברת קיבוץ דורות ואם לשתי בנות בגילאי בית-ספר יסודי, כשחברי הקיבוץ חזרו בינואר מממלונות הפינוי בירושלים הייתה להם הבטחה מהמועצה האזורית שער הנגב, בגיבוי משרד החינוך, שיוקם בית-ספר בעורף המועצה, כך שילדיהם לא יצטרכו ללמוד בבית-הספר הקבוע בצומת שער הנגב הסמוך לשדרות ולגבול הרצועה. "למרות זאת, כבר בפברואר התחילו להגיע אמירות מצד המועצה על כך שיחזירו את תלמידי החטיבה והתיכון לקריית החינוך", אומרת טייקס.

בשנת הלימודים החולפת, ילדי דורות, הנמצא מזרחית לשדרות ולמעלה מ-7 ק"מ מגבול הרצועה (המרחק הקובע למי שנחשבים יישובי קו העימות ונכללים בתוכנית השיקום של "חבל תקומה"), למדו יחד עם ילדי קיבוץ רוחמה, שנמצא מזרחית יותר ומרוחק יחסית מהגבול. ואולם, בשנת הלימודים הקרובה אפשרות זו חסומה בפניהם ופתוחה רק עבור תלמידים מהישובים סמוכי הגדר כפר עזה ונחל עוז, שצפויים לחזור בתחילת או בהמשך שנת הלימודים מהמקומות שאליהם פונו. לשאר הקיבוצים הסמוכים - כמו אור-הנר, מפלסים וקיבוצים אחרים במועצה אזורית שער הנגב, פשוט אין מקום בבית-הספר הזה. 

"זו הרגשה מאוד קשה. הורים כאן בסך-הכול רוצים לנשום. לדעת שהם יכולים לנסוע לעבודה בתל-אביב, ושהילד יישאר ביום לימודים במקום בטוח"

"להבנתי, אפשר היה למצוא שם מקום", אומרת טייקס לשומרים. "יש 170 מקומות לתלמידים, כשבפועל ההרשמה שם לא עומדת אפילו על 100. ברור לי שהמועצה פועלת למען התושבים, אבל היה אפשר לעשות יותר כדי שהפתרון של רוחמה יהיה גם ליתר הקיבוצים במועצה". 

בצר להם, ההורים החלו לחפש עצמאית בית-ספר אחר שבו יוכלו ילדיהם ללמוד. תחילה, ביררו בבית-הספר האזורי קמה-שובל, הנמצא מזרחית יותר ובקרבת כביש 6, אך שם לא היה מקום, בין היתר, משום שהוא קולט ילדי מפונים מקיבוצים שנפגעו קשה בשבת השחורה ותושביהם עדיין מפונים. 

פתרון הם מצאו במועצה המקומית להבים, שהסכימה לפתוח את הדלת ל 15-20 ילדים משער הנגב שירצו ללמוד שם, אולם נותרה הייתה בעיה אחת - ההסעה. כשפנו למועצה האזורית גילו, להפתעתם, שזו מסרבת לממן את ההסעות לשם. "זו הרגשה מאוד קשה", אומרת טייקס, "הורים כאן בסך-הכול רוצים לנשום. לדעת שהם יכולים לנסוע לעבודה בתל-אביב, ושהילד יישאר ביום לימודים במקום בטוח. המועצה עושה את המיטב, אבל מבחן המציאות בשטח מאוד מורכב". אחרי פניית שומרים בנושא, המועצה מסרה לקבוצת ההורים שהיא תבחן את סוגיית מיון ההסעות. המועצה גם תממן הסעות לקבוצה אחרת של 24 ילדים שנרשמו לבית-הספר הפרטי מרחב ביישוב שדות-צבי הסמוך לרהט. 

בתגובה למצוקת ילדי דורות, ממשרד החינוך נמסר לשומרים כי המשרד, יחד עם מועצה אזורית שער הנגב, "קיבלו החלטה על מסגרת חינוך עורפית לילדי כפר עזה וקיבוץ רוחמה בלבד. בעקבות החלטה זו, המבנה הפיזי שהוקם מותאם לקבוצת תלמידים זו בלבד". עוד נמסר כי, "הואיל ומרבית התושבים בחרו שילדיהם ילמדו בקריית החינוך הקבועה בשער הנגב, לא נמצאה הצדקה להקמת בית ספר עורפי מורחב. בית הספר העורפי בשער הנגב ישמש תושבים שלא יכולים לשוב אל ביתם בשלב זה". 

"בנוגע למימון הסעות", נמסר מהמשרד כי "היסעים יתבצעו בהתאם למתווה העבודה שסוכם עם המועצה האזורית באישור צה"ל ופקע"ר". התגובות המלאות של משרד החינוך ושל המועצה - מובאות בהמשך. 

"משרד החינוך, המועצה, צה"ל - כולם רוצים לנרמל את המציאות ההזויה", אומרת נעמי סלע תושבת צוחר. "אני לא רוצה להתרגל לזה, זה לא נורמלי להתרגל לדבר כזה. אף בן אדם בר דעת לא רוצה להקריב את הילד שלו על המזבח"

"הם רוצים 'תמונת ניצחון'"

המקרה של ילדי קיבוץ דורות אינו יוצא דופן בעוטף. בהכללה, החשש הביטחוני יוצר קרע במועצות האזוריות המרכיבות את חבל הארץ, שכן מוסדות החינוך של שלושה מהן ממוקמים סמוך מאוד לגבול הרצועה - ביד מרדכי שבמועצה אזורית חוף אשקלון, בקריית החינוך ליד קיבוץ מגן שבמועצה האזורית אשכול, ובקריית החינוך של שער הנגב שהוזכרה קודם לכן. אל המוסדות האלו הגיעו בימי שגרה, מיישובים מרוחקים הרבה יותר של המועצות, וכעת, כמו במקרה של דורות, יישובים שנמצאים יותר מ-7 ק"מ מהגבול נאלצים לשלוח את הילדים לבתי-ספר שנמצאים ממש על הגדר.

על-אף ששלושת מרכזי החינוך הגדולים ממוגנים, הורים ביישובים מרוחקים יותר תוהים מדוע ילדיהם מתבקשים ללמוד בסמוך לאזור מלחמה, לשם הם מגיעים, כמעט מיותר לציין, בהסעות. "זה ממש גורם לקרעים בתוך קהילות וגם בתוך משפחות", מספרת גל פיחוביץ' מקיבוץ דורות, הפעילה בתנועת קומו! שקמה לאחר ה-7 באוקטובר ומאגדת תושבים מהדרום ומהצפון למאבק בנושאים הקשורים למצב הביטחוני. "אומר זאת בצורה בוטה, משרד החינוך הפך להיות כלי נגד התושבים, שבאמצעותו מכריחים אותם לחזור לביתם. לראשי הרשויות יש אחריות בעניין הזה. איזה נבחר ציבור מוכן לקחת על עצמו את האחריות על אוטובוסים עמוסים בילדים שעומדים במגרש חניה סמוך לגדר עם עזה?".

"אומר זאת בצורה בוטה, משרד החינוך הפך להיות כלי נגד התושבים, שבאמצעותו מכריחים אותם לחזור לביתם. לראשי הרשויות יש אחריות בעניין הזה. איזה נבחר ציבור מוכן לקחת על עצמו את האחריות על אוטובוסים עמוסים בילדים שעומדים במגרש חניה סמוך לגדר עם עזה?"

מספר הורים ששוחחו עם שומרים בנושא, אמרו שהם ישלחו את הילדים שלהם למוסדות הלימוד צמודי הגדר, אבל יעשו זאת בלית ברירה. הם, כך נדמה, משדרים בעיקר כי עייפו ממאבקים. "זה לא בסדר שפותחים את בית הספר בקריית החינוך בשער הנגב", אומר בן חבר מקיבוץ ארז. "לאף אחד אין כוח להתעסק עם זה, והמצב הוא שהולכים לבית-הספר ולא מרוצים מזה. הילדים שלי רשומים שם אבל אני לא רגוע מזה. הרי הירי תלול המסלול נמשך. ראינו מה קרה במג'דל שמס עם רקטה שפגעה במגרש משחקים". 

טייקס טוענת כי משרד החינוך והמועצות האזוריות מבקשים להראות חזרה לשגרה ונורמליות. טענה עליה חזרו בפני שומרים גם הורים ממועצות אזוריות אחרות. "הם רוצים מסר של 'עסקים כרגיל', מין 'תמונת ניצחון' - פתיחה מלאה של בתי-הספר בראשון לספטמבר", כך טייקס. "תחשוב על הכותרות והתמונות שיהיו באותו היום. זה לא משהו שהממשלה תרצה להתגאות בו? לצערי, יש פה משחקי אינטרסים". 

את הטענה הזו דוחים בתוקף במועצות האזוריות ובמשרד החינוך. במועצות טוענים, בנוסף, שיש הורים רבים שכן רוצים לחזור לבתי הספר שבהם למדו ילדיהם לפני המלחמה, אבל קול המתנגדים הוא זה שנשמע יותר. 

חלק מאי הוודאות במועצה האזורית שער הנגב ובמקומות אחרים, נובע גם מהעובדה שבקרב יישובים הסמוכים לגדר, עדיין לא כולם רוצים לחזור. בתחילת יוני חשף שומרים שב-19 מתוך 24 היישובים סמוכי הגדר לא יחזרו עד השביעי ביולי, המועד המקורי שבו הממשלה נתנה תקציב לשהייה מחוץ ליישובים. לאחר מכן, הממשלה האריכה את המועד עד אמצע אוגוסט. ואולם, יש לא מעט תושבים באזור שהחליטו לממן, מכיסם, שהייה מחוץ לאזור. בקיבוץ מפלסים, למשל, שנמצא ממש על הגדר, עשרות משפחות מחפשות פתרון אחר. חלק ניסו להתארגן ברמת השרון, אחרות מצאו בניין בקרית גת, יחד עם משפחות מקיבוץ ארז וניר-עם. כעת, חלק מהממשפחות אלו דורשות, שיאפשרו לילדים שלהן ללמוד בבית-הספר "העורפי" שבקיבוץ רוחמה. 

אשר לניר-עם, נציין כי מדובר במקרה סבוך בפני עצמו. בתחילת המלחמה הקיבוץ קיבל הבטחה ממנהלת תקומה שעל-אף שהוא לא נפגע פיזית, ימומנו עבור משפחות שירצו בכך מגורים במקום אחר. אולם גם היום, כשבועיים לפתיחת שנת הלימודים, עדיין לא ברור היכן מתחם זה יהיה, אחרי שהאפשרות של אשקלון ירדה מהפרק בשבוע שעבר, כפי שחושף כאן שומרים לראשונה. 

האופציה שעל הפרק כעת היא קריית גת, אולם מענה חינוכי עדיין אין, כפי שאומרת לשומרים יו"ר הקיבוץ זהר רבין. "בתוך הזמן הקצר שנותר לנו אנחנו מנסים להבין מה יהיה המענה לילדים של המשפחות שיבחרו להתפנות לקריית-גת". אשר למשפחות הקיבוץ שישובו להתגורר בו - "הילדים יחזרו ללמוד בקריית החינוך שער הנגב", כך רבין. 

"אנחנו משאירים את בתי הספר העורפיים כאופציה חלופית, הם יהיו ערוכים כדי לקבל לשם תלמידים, אם יהיה בכך צורך", אומר ראש מועצת חוף אשקלון איתמר רביבו. "אני לא יודע מה זה מסוכן. גם בכל המדינה לא בטוח"

"העיקרון הוא אותו עיקרון - לא לשלוח ילדים לגדר"

מועצה אזורית שדות נגב היא המרוחקת ביותר מבין ארבע המועצות האזוריות בעוטף עזה ולכאורה לא היה אמור להיות בה קונפליקט כזה. ואולם, ילדי מושב תקומה הסמוך לנתיבות, לומדים במשך שנים בקיבוץ סעד, הסמוך לגדר הרצועה - בית-ספר שבו לומדים גם ילדי קיבוץ עלומים, ואשר נקרא דע"ת.

רוב חברי קיבוץ סעד חזרו לקיבוצם בחודשי החורף ואילו עלומים עתידים לחזור בימים אלה. חברי תקומה חזרו אף הם בפברואר, אולם הם לא חזרו לבית-הספר בסעד אלא למדו בכיתות שהוקצו להם בבית-ספר תורני בכפר מימון. זאת על-אף שבתקומה החינוך הוא יותר ליברלי ומוגדר ממלכתי-דתי, לעומת ההפרדה בין בנים ובנות בכפר מימון. 

"כיתה אחת הייתה בסעד, אחרת בכפר מימון - זה דבר שהקשה מאוד על הצוות", אומרת תמר כהן-מרדכי, תושבת תקומה ואם לילדים הלומדים בשגרה בדע"ת. "בטקס יום הזיכרון, לדוגמה, לא ארגנו טקס בשלוחת כפר מימון. הם אפילו לא שאלו מה קורה עם זה". לקראת שנת הלימודים הנוכחית הורים ממושב תקומה ביקשו שיהיה להם פתרון בבית-ספר עורפי אך נדחו. תחילה, הרבה יותר הורים אמרו שהם לא יירשמו בסעד, אך ככל שעובר הזמן ולנוכח הקושי למצוא פתרון אחרים יותר ויותר נכנעים. 

"זה שתושבי עוטף עזה, עשרה חודשים אחרי הטבח, צריכים להתחנן על החיים של הילדים שלנו, זה בושה. הייתה מצפה שאחרי כל מה שקרה המדינה תגיד, קחו מה שאתם רוצים כדי לחזור, בלי לעשות חשבון"

לדברי כהן-מרדכי, יש כ-20 תלמידים בבית הספר היסודי שלא מוכנים בשום אופן ללמוד בסעד. "המועצה ומשרד החינוך אומרים - לא נפעיל שני בתי-ספר בשביל כל-כך מעט תלמידים, אתם צריכים להתאחד או בקיבוץ או במועצה. אני לא מתרשמת שראש המועצה שלנו, תומר עידאן, אומר משהו משמעותי בעניין הזה. זה שתושבי עוטף עזה, עשרה חודשים אחרי הטבח, צריכים להתחנן על החיים של הילדים שלנו, זה בושה. הייתה מצפה שאחרי כל מה שקרה המדינה תגיד, קחו מה שאתם רוצים כדי לחזור, בלי לעשות חשבון. כרגע, מה שהמדינה עושה זה להתקטנן ולסכסך בין קהילות. זה אולי לא מכוון, אבל זה מה שקורה בפועל". 

"אני יודעת שיש מאבקים דומים במועצות אזוריות אחרת", היא ממשיכה. "בעיני, העיקרון הוא אותו עיקרון - לא לשלוח ילדים לגדר. אני בטוחה שזה לא נעים להורים בסעד לשמוע שאנחנו מפחדים לבוא אליהם. הם אומרים, ובצדק מבחינתם, שילדים מתקומה באים לחוגים ולחגיגות מצוות. לפני שלושה שבועות הייתה בת מצווה בסעד ונסעו לשם ילדים בערב. אלא שבאמצע האירוע הייתה שמועה על פעילות בנחל-עוז, ועשרות מכוניות מתקומה דהרו לסעד כדי לאסוף את הילדים. נניח שדבר כזה היה קורה ביום לימודים? שמועה שמריצה את כל ההורים לבוא לאסוף מסעד. זה בלאגן אטומי". 

המועצה, מצדה, טוענת שכבר לפני מספר חודשים היא הכינה פיתרון של בית ספר עורפי, לילדי בית-ספר דע"ת משום שסברה שהוא לא ייפתח מסיבות ביטחוניות, אך פיקוד העורף התיר את פתיחתו ומשרד החינוך בעקבותיו, סירב לאשר פתיחת בית ספר עורפי. "אנו מזדהים עם כאבם של ילדי תקומה והוריהם שעברו טלטלות רבות בשנה זו", נמסר בתגובת המועצה לשומרים. "לצערנו, פיקוד העורף החליט, בניגוד למצופה ולמצב הביטחוני בשטח, כי קיבוץ סעד הוא מקום בטוח וניתן לפתוח את בית ספר דע"ת ואת מוסדות החינוך בו. לאור החלטה זו של פקע"ר קיימנו דיונים עם הנהגת מושב תקומה, שבצדק חששה מחזרת התלמידים לקיבוץ סעד שכרגע הוא היישוב הקדמי ביותר המאוכלס לפני רצועת עזה".

תגובת שדות נגב המלאה מובאת בהמשך הכתבה. גורמים בצה"ל מסרו לשומרים, שבימים אלו עומלים בצבא על הכנת מסמך מפורט בנושא ההיערכות לשנת הלימודים באזורים הסמוכים לגבול, שיפורסם בקרוב לציבור. ממשרד החינוך נמסר, כי "אגף החינוך במועצה האזורית שדות נגב ימצא פתרון חלופי בבתי הספר הקיימים במועצה עבור תלמידי תקומה".

"נכון להיום, הילדים שלי יישבו בבית", אומרת נעמי סלע תושבת צוחר. "אני לא אשלח אותם לנופי הבשור. זה מקום שאפשר להסתכל עליו מחאן-יונס, בלי משקפת. לא אקח סיכון שחס וחלילה יקרה משהו, בטח לא בחודש הראשון"

"שוכחים מה קרה בשבעה באוקטובר?"

במועצה האזורית חוף אשקלון יש 21 יישובים, רובם מעבר לקו ה-7 קילומטר. ואולם, בית הספר האזורי הוא בקיבוץ יד מרדכי הסמוך לגדר הרצועה. במהלך החודשים האחרונים הקימו במועצה שני בתי ספר חדשים עם מבנים יבילים - בית ספר יסודי ביישוב הקהילתי בת הדר הסמוך לאשקלון, ובית ספר תיכון ביישוב הקהילתי ניצן דרומית לאשדוד. תושבים במועצה קיוו שאלו יוגדרו כבתי ספר עורפיים, אולם מבחינת המועצה מדובר בעתודה למקרה של קטסטרופה ביטחונית נוספת, שלא תאפשר לימודים במתחם ביד מרדכי. לדברי ראש המועצה איתמר רביבו, "אנחנו משאירים את בתי הספר העורפיים כאופציה חלופית, הם יהיו ערוכים כדי לקבל לשם תלמידים, אם יהיה בכך צורך. אני לא יודע מה זה מסוכן. גם בכל המדינה לא בטוח".

כך, הורים שרוצים להתחיל את השנה בבתי ספר עורפיים נאלצים לחפש פתרונות אחרים במקומות כמו כפר סילבר הסמוך לאשקלון או בית ספר אחר בניצן או מחוץ למועצה, כשלא בטוח שבכל בתי הספר יהיה מקום לילדים. 

"בהתחלה ההורים הבינו שהפתיחה בשנה הבאה תהיה בבת הדר", אומרת שי יצחק, אם לילדה שעולה לכיתה ג' ממושב מבקיעים שליד אשקלון. "אחרי זה, לפני שלושה-ארבעה חודשים, אמרו אולי ביד-מרדכי. ואז, לאט-לאט זו נהפכה לאופציה הסופית. נכון, ראש המועצה איתמר רביבו מתבסס על החלטות פיקוד העורף לגבי מיגוניות וטווחי ירי. אבל הוא מתעלם מחששות מאוד פשוטים וברורים. לא נראה לי הגיוני לשים 500 תלמידים ואנשי צוות טראומטיים, קבוצה כל-כך גדולה, ליד הגדר. בפגישות שלנו עם צה"ל התחושה היא שרביבו מייצג את צה"ל מולנו, במקום שזה יהיה להפך. מדברים איתנו על מיגוניות. שוכחים מה קרה בשבעה באוקטובר? אני יכולה לדמיין דברים איומים, בגלל מה שקרה. עוד עלולה להיות כאן 'נובה 2' בבית הספר". 

בתגובה אומר רביבו לשומרים: "אני מייצג את התושבים ואני חושב שהאינטרס של התושבים הוא להיות ביישובים שלהם - תושבים בבתים ותלמידים בבתי הספר שלהם. ניתן לתלמידים את כל המעטפת והמענה הדרושים. אני מתנגד למהלכים של פיצול בתי ספר, לא רואה בזה שום עניין. כאן זה הסביבה של הילדים, כאן זה החברים שלהם. יכול להיות שיש מחלוקות, בסוף מה שעומד לנגד עיני זה רק טובת התלמידים". 

ליאת שגב, תושבת בת הדר ונציגת היישוב בוועדת החינוך של המועצה, מחדדת את הקונפליט. לדבריה, "השאיפה של המועצה לצד הוראות של משרד הביטחון ופיקוד העורף הם להשיב את בתי הספר לחזור לתפקד, אבל זה לא מתאים כל-כך לקהל כאן. יש בקשות מצד התושבים שאם כבר בנו בתי-ספר, אז לפחות שישתמשו בהם". בד-בבד היא אומרת כי "בתי הספר העורפיים האלו לא ייתנו מענה מלא. אין כיתות למעבדות, ספורט, מחשבים. בסוף זו מתכונת חירום. זה כמו בית-חולים שדה שלא מכיל את כל הציוד שיש לבית-חולים קבוע. המטרה היא לחזור לבית-ספר בתפקוד מלא". 

מפת העוטף עם היישובים המוזכרים בכתבה ומוסדות החינוך הסמוכים לגדר

"מה העניין בלא לפתוח בית-ספר עורפי?"

קריית החינוך שליד קיבוץ מגן, שבחלקו הדרומי של העוטף מול חאן יונס, היא ממוסדות החינוך הגדולים וכוללת בית ספר תיכון (נופי הבשור) ויסודי (אשכול), שהיו שוקקים ומלאי חיים לפני המלחמה. תלמידים מבתי הספר הללו נרצחו, נפצעו או נחטפו ב-7 באוקטובר. כעת, הורים ביישובים המרוחקים יותר מהגדר מעלים חשש גדול לגבי האפשרות ללמוד במקום, בין היתר, בגלל מתחם ההסעות והחצר, שהם מרחבים פתוחים. מסרים ממערכת הביטחון, על קיר שייבנה כדי להסתיר את חאן יונס הסמוכה, לא עושים רושם רב על התושבים.

כרגע, הפתרון המוצע להורים של נופי הבשור הוא בית הספר אשל הנשיא, המרוחק כחצי שעה נסיעה על הכביש שבין אופקים לבאר שבע. להורי תלמידי היסודי מוצע לשלוח את הילדים לבתי ספר שהוקמו בקיבוץ גבולות וביישוב צוחר, שניהם מחוץ לגבול ה-7 ק"מ. 

מבחינת לא מעט הורים, צוחר, נחשב עדיין מקום מסוכן כי הוא קרוב יחסית לגבול. כעס נוסף מצד הורים הוא שלא קם בית-ספר עורפי נוסף עבור תלמידי החטיבה והתיכון והעמידו את ההורים בפני ברירה של אשל הנשיא או נופי הבשור. זאת, בזמן שבית ספר עורפי כזה כבר היה אמור לקום בקיבוץ אורים. אולם שר החינוך יואב קיש החליט באמצע חודש יולי לבטל את הקמת בית-הספר, על-אף שכבר החלה ההרשמה אליו. 

"הבן שלי, הולך לכיתה ח' באשל הנשיא", אומר אבי אורפז מקיבוץ צאלים המרוחק יחסית מהגדר, שהוא גם מורה בבית-הספר נופי בשור. "זה אזור מלחמה. יש בומים, פיצוצים. משרד החינוך לא מאשר להוציא טיול לאזור הזה, אבל ללכת לבית הספר אפשר? זה אבסורד גמור. גם הצוות מפחד. אני מפחד לנסוע לשם". 

לדברי אורפז, לאט-לאט חלק מההורים בקבוצות המתנגדים נכנעים ללחץ שמפועל וכן רושמים את הילדים לנופי הבשור. "היינו אלף איש בקבוצת הווטסאפ, אבל חלק נכנעו ובפחד גדול ישלחו את הילדים שלהם", הוא אומר. "ההורים נמצאים בכל מיני דילמות, הילדים היותר גדולים רוצים להיות ביחד עם החברים שלהם. זה יוצר המון-המון מורכבות. מה העניין בלא לפתוח בית-ספר עורפי? כולנו ברכנו על ההחלטה המקורית לפתוח בית-ספר באורים. זו הייתה הקלה. אי-אפשר להבין למה זה לא שם". 

הלחץ שהורים מרגישים הוא לא רק מצד המועצה או משרד החינוך אלא גם בבית. בגילאי היסודי הורים פשוט יכולים להכתיב לילדיהם, אבל בגילאים מאוחרים יותר זה יותר מסובך. במקרה של אשכול, נדמה שבני הנוער לוחצים על הוריהם להישאר יחד עם החברים - דבר המהווה שיקול להרשמה בנופי הבשור. לדוגמה, במקרה מסוים תלמידה הסכימה להירשם לבית-הספר אשל הנשיא משום שאמה הציבה לה אולטימטום - או אשל הנשיא או מעבר דירה לאזור בטוח יותר. 

"אלו סוג השיחות שיש כיום בבתים מסוימים", אומרת שלומית פלוטקין משדה ניצן, אם לבני נוער, שילמדו בכיתה ט' וי"א בשנה הבאה, וחברת מליאה במועצה אזורית אשכול. לדבריה, "הילדים שלי רשומים לנופי הבשור בלית ברירה. הם אמרו לי - אמא, אנחנו לא מוכנים לנסוע יותר. גם בחוץ לא מבינים אותם, והם רוצים להיות בסביבה שלהם. כשהבת שלי הייתה בבית-הספר שבו היינו מפונים, היה לה ויכוח עם כמה בנות שהטיחו בה, 'חבל שלא שרפו לך את הבית'. הם עייפים, לכל מקום שהולכים מרחמים עליהם - שרפו לכם, הרגו לכם, אתם מכירים מישהו שנרצח. הם פשוט רוצים לחזור הביתה". 

"זה אזור מלחמה", אומר אבי אורפז, מורה בבית הספר נופי בשור הסמוך לקיבוץ מגן. "יש בומים, פיצוצים. משרד החינוך לא מאשר להוציא טיול לאזור הזה, אבל ללכת לבית הספר אפשר? זה אבסורד גמור. גם הצוות מפחד. אני מפחד לנסוע לשם"

"אלוף הפיקוד אמר לי לפני האסון, שאני אמא פרנואידית"

הדבר המקומם ביותר בכלל הסיפורים הקשורים למוסדות החינוך מאז ה-7 באוקטובר, הוא שהיה זמן להיערך. בזמן הזה משרד החינוך היה יכול ליזום, בעצמו, הקמת בתי-ספר עורפיים שיהיו מרוחקים מהגדר שייפתחו בשנת הלימודים הנוכחית מתוך ההבנה שעלול להיות מסוכן ללמוד קרוב מדי לגדר. זה לא קרה, גם כשעלו יוזמות מהשטח של תושבים. כך למשל, מפונים מאשכול ששהו ביישובי המועצה האזורית רמת נגב, יצרו קשר עם ראש המועצה שם ערן דורון, שהסכים לפתוח עבורם בית-ספר בשנת הלימודים הנוכחית. ואולם, המועצה ומשרד החינוך לא הרימו את הכפפה. 

"אמרנו לכולם, תחליטו מה אתם רוצים - נעזור לכם", אומר דורון לשומרים, "ברגע שתקבלו החלטה אנחנו נעשה. לצערנו, לא קיבלו החלטה, העסק נמרח ונמרח. המורכבות כאן היא גדולה ויש הרבה וקטורים - המועצה, משרדי החינוך והאוצר, והקהילות השונות. אם כולם היו מסכימים על פתרון בראשון בדצמבר, היה אפשר לממש אותו לחלוטין עד הראשון בספטמבר. לא הסכימו על פתרון, כל אחד משך לכיוון שלו, ועכשיו חיים עם מה שיש". 

לדברי פלוטקין משדה ניצן, גם במהלך הקיץ היה אפשר למצוא פתרון. זאת, כאשר רשת חינוך מסוימת הסכימה לנהל בית ספר עורפי והמועצה האזורית אשכול אף הסכימה להעמיד לצורך כך מבנה. ואולם, היוזמה לא יצאה לפועל, בשל היעדר הסכמה מצד משרד החינוך. כמו כן, מהמכתב ששלחה המועצה לפלוטקין לא היה נראה שיש התלהבות למהלך זה, ובכל מקרה ראש המועצה גדי ירקוני לא נרתם לקדמו. מבחינת המועצה, ההורים המתנגדים לפתיחת הלימודים במתחם שליד קיבוץ מגן הוא מיעוט קולני, שלא מייצג את הרוב הדומם של תושבי המועצה, שכן רוצים להירשם ללימודים בקריית החינוך במגן. מחלוקת יש גם בין ההורים המתנגדים לבין המועצה לגבי המספר האמיתי של הנרשמים לקריית החינוך. 

כך או אחרת, גם המספרים הרשמיים של המועצה חושפים את החשש הגדול של ההורים. לפי מכתב של המועצה להורים מה-6 באוגוסט, 221 תלמידים לא נרשמו לתיכון נופי הבשור וכ-250 תלמידים נוספים, לא נרשמו לבתי הספר היסודיים שבתחומי המועצה. "נכון להיום", מסרה מועצת אשכול לשומרים, "רשומים למעלה מ-1000 ילדים לבתי הספר בקריית החינוך. חלק עדיין לא נרשמו לאף מסגרת/לא דיווחו על רישום מחוץ למועצה ובתי הספר יוצרים בימים אלה קשר איתם להסדרת התהליך". התגובה המלאה מובאת בהמשך הכתבה. 

להערכת פלוטקין, בין היתר על-סמך מכתב המועצה להורים שתואר קודם לכן, למעלה מ-200 הורים בנופי הבשור היו שולחים את ילדיהם לבית ספר עורפי, אם היה נפתח כזה. "אנחנו לא מיעוט", היא אומרת. "במועצה באמת עושים לילות כימים כדי לפתור את הבעיה, אבל זה אירוע ענק שמתנהל לא נכון והתסכול הוא גדול. אם ראש הרשות שלנו היה בא ודופק על השולחן של שר החינוך ואומר, אני רוצה, אני מקים בית ספר עורפי, היה פה הרבה יותר רגוע ושקט". 

מה יהיה בעוד כשבועיים? בקבוצת המתנגדים מעריכים שבראשון בספטמבר יהיו לא מעט הורים שישאירו את הילדים בבית, לפחות בימים הראשונים. אחת מהן היא נעמי סלע, חברת מועצה באשכול ותושבת צוחר. "נכון להיום, הילדים שלי יישבו בבית", היא אומרת. "אני לא אשלח אותם לנופי הבשור. זה מקום שאפשר להסתכל עליו מחאן-יונס, בלי משקפת. לא אקח סיכון שחס וחלילה יקרה משהו, בטח לא בחודש הראשון. 

"אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן אמר לי כמה חודשים לפני האסון של אוקטובר שאני אמא פרנואידית. במאי האחרון הוא חתם על מסמך שאין מניעה ביטחונית לחזור לקריית החינוך במגן, באותו יום שהיה ניסיון חדירה בכרם שלום. משרד החינוך, המועצה, צה"ל - כולם רוצים לנרמל את המציאות ההזויה. אני לא רוצה להתרגל לזה, זה לא נורמלי להתרגל לדבר כזה. אף בן אדם בר דעת לא רוצה להקריב את הילד שלו על המזבח".