מעגן מיכאל הוא אחד הקיבוצים העשירים בישראל. מתגוררים בו כאלפיים איש (מחציתם חברי קיבוץ) והוא משתרע על-פני 3,600 דונם. כמו בקיבוצים רבים, נעים להסתובב בשבילים שבין המדשאות המטופחות, אבל במעגן מיכאל נעים אפילו יותר - הים במרחק נגיעה והבריזה מורגשת. כמה מאות מטרים דרומה, בג'סר א-זרקא הים אותו ים וגם הבריזה, אך זה הדמיון היחיד. הכבישים צרים, חלקם שבורים, ויש גם לא מעט דרכי עפר. תשתיות לקויות משרות תחושה של מוזנחות. כבר שנים שג'סר א-זרקא הוא אחד היישובים העניים בישראל. מתגוררים בו כ-15 אלף איש, על-פני שטח של 1,600 דונם. 

לפני קרוב לעשור, ב-2016 ביקשו בג'סר א-זרקא ממשרד הפנים להעביר להם שטחים ממעגן מיכאל, ובהם שטח של 215 דונם שבו מעבד הקיבוץ שתי בריכות דגים. הכפר, שגם בחלקו הדרומי גובל יישוב מבוסס, קיסריה, ביקש שטח לטובת פיתוח כלכלי. בין היתר, לטובת מקום שבו נשות הכפר תוכלנה להקים עסקים קטנים וכך לעבוד בסמוך למקום מגוריהן. 

נציגי הקיבוץ עמדו על הרגליים האחוריות. "בריכות הדגים מהוות מקור פרנסה חשוב למעגן מיכאל", אמר בישיבה היועץ המשפטי של הקיבוץ שי גרנות. כמה חשוב? חוות דעת שהגיש הקיבוץ לוועדה העלתה כי אובדן ההכנסות לשנה מבריכות הדגים הוא 1.2 מיליון שקלים בלבד (בשקלול לטווח ארוך). לטווח של בין 13 ל-14 שנים העריכה חוות הדעת שהפגיעה הכלכלית מאובדן הבריכות תעמוד על 15 מיליון שקלים. 

האומנם פגיעה כלכלית דרמטית? לא ממש. מקורו של רמת החיים הגבוהה במעגן מיכאל נמצא בכלל במקום אחר - במפעל הפלסטיק פלסאון, המכניס לאורך השנים מיליארדי שקלים לקיבוץ, ונחשב הצלחה בינלאומית. בשנת 2023 למשל, עמדו רווחי פלסאון על כ-128 מיליון שקלים - יותר מפי 100 לעומת שתי בריכות הדגים. באותה שנה אגב, קיבלו חברי הקיבוץ דיבידנד של 13 מיליון שקלים מפעילות המפעל. סכום שהוא לבד גבוה כפי עשרה מההכנסות של שתי הבריכות. 

עמדת מעגן התקבלה, ובדצמבר 2020 החליטה הוועדה הגיאוגרפית של מחוז חיפה במשרד הפנים שלא לאשר את הבקשה, כאשר אחד הנימוקים הוא ש"בשטח זה ממוקמת בריכת דגים המהווה עוגן כלכלי של קיבוץ מעגן מיכאל". עד כאן, אפשר שהמקרה היה מסתכם בכך, "שמה העירוניים האלה מבינים בענייני החקלאות של הקיבוצניקים?".

אלא ששנה לאחר מכן בסך הכול, בדצמבר 2021, נערך בוועדה המקומית של המועצה האזורית חוף כרמל, דיון בתוכנית מתאר חדשה להגדלת יחידות הדיור במעגן מיכאל מ-600 ל-900. הפעם למרבה התדהמה, הקיבוץ דווקא ניאות לייבש חלק מבריכת דגים בשטח של כ-50 דונם. זו גם לא הייתה זו הפעם הראשונה - עשור קודם לכן, גם כן כאשר התרחבות הקיבוץ עמדה על הפרק (אז מ-432 בתים ל-600), חלק מהבתים נבנו על חשבון בריכת דגים שיובשה. 

לאן נעלמה הפגיעה הכלכלית במקור הפרנסה החשוב של הקיבוץ? אותה פגיעה שעליה הקיבוץ התעקש כשסירב להיענות לבקשת השכנים מדרום? "יש כאן סתירה מוסרית", מתייחס סמי עלי, יו"ר הוועד העממי בג'סר א-זרקא. "מצד אחד לדבר על פרנסה ומצד שני לייבש בריכות דגים לטובת בנייה. אחרי שהם הסירו את האיום שיקחו מהם אדמות, פתאום שמענו שהם הולכים לבנות על בריכות אחרות בתוך הקיבוץ. אנשים אצלנו שואלים איך דברים שרצינו לפתוח בג'סר לא התאפשרו, ואצל מעגן הכול מתקדם יפה". 

"הקיבוץ יכול להסתדר מצוין בלי שיגדל אפילו דג אחד", אומר הפעיל החברתי אורי שור, תושב זיכרון יעקב הסמוכה. "בריכות הדגים במעגן מיכאל הם סוג של 'צומוד' (מהמושג הערבי של היצמדות לקרקע). אין פה שום דבר אחר, כי לצרכים שלהם הם מייבשים'".

מודי ברכה, ראש אגף הקרקעות בקיבוץ, לא רואה סתירה בין הדברים. "אין לנו יותר לאן להתרחב, אבל כן יש יחידות דיור שאנחנו זכאים להם", הוא אומר בשיחה עם שומרים. "אז אחרי הידברות עם מנהל התכנון הוסכם שנעשה פינוי-בינוי וגם נעלה בנייה לגובה של שלוש קומות. מעגן מיכאל הוא אחד הקיבוצים הגדולים בארץ, עם ילודה גבוהה. מה לעשות, עם השנים לקחנו חלק מהבריכות לבנייה. אנחנו לא אוהבים את זה".

כלכלן יאמר לכם שאין שום צורך בבריכות הדגים והקיבוץ יכול להתפרנס היטב ממפעל פלסאון?

"אז שיגיד, אבל אנחנו רוצים איזה צביון. לא נשארה לנו הרבה חקלאות מפוארת, נשארה לנו מדגה, אנחנו רוצים להמשיך לגדל דגים. אנחנו כן מתפרנסים מהדגים, יש לנו את המדגה הכי גדולה בארץ, שעוסקת בשלל תחומי הדגים. לג'סר נתנו בעבר 60 דונם במסגרת ההרחבה של הכפר, ואנחנו ביחסים טובים איתם". 

את האדריכלית איילה רונאל, שייעצה לג'סר בעת דיוני הוועדה הגיאוגרפית, המשפט האחרון של ברכה מקפיץ. "מה זה נתנו? זה קרקע של המדינה. התפיסה שלהם היא שקרקע של המדינה בתחום משבצת הקיבוץ היא שלהם, אבל, זה ניתן לצורכי חקלאות, וברגע שזה לא חקלאי, זה לא שלהם. משהו בסיסי מוטעה כאן". 

"יש כאן סתירה מוסרית", מתייחס סמי עלי, יו"ר הוועד העממי בג'סר א-זרקא. "מצד אחד לדבר על פרנסה ומצד שני לייבש בריכות דגים לטובת בנייה. אחרי שהם הסירו את האיום שיקחו מהם אדמות, פתאום שמענו שהם הולכים לבנות על בריכות אחרות בתוך הקיבוץ

"זו הדרך לשמור על סדר קרקעי ישן"

מוטעה או לא, שנה חלפה ובדצמבר 2022 ניתן אישור עקרוני לתוכנית החדשה על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז חיפה, וכעת, היא ממתינה לאישור ועדה מיוחדת לחופים (ולחו"ף). לאחר מכן היא תאושר להפקדה להתנגדויות הציבור. 

זו החלטה שיש בה ערך כלכלי עצום עבור הקיבוץ שב-15 השנים האחרונות מספר הבתים בו יותר מאשר מוכפל. מעגן מיכאל הוא אמנם קיבוץ שיתופי ולכן אין שיוך דירות או עסקאות מכירת נדל"ן בתוך הקיבוץ, אך נתוני עסקאות מיישובים סמוכים מלמדים עד כמה יקר משאב הקרקע של הקיבוץ. מגרש של 500 מ"ר, למשל, במושב השיתופי הבונים הסמוך, נמכר בארבעה מיליון שקלים באוקטובר האחרון. דירת גן בעתלית, שעשויה להיות דומה לטיפוס הדירות שייבנו במעגן מיכאל, נמכרה אף היא בארבעה מיליון שקלים. דירות בבתי קומות נמכרות ביישוב ביותר משלושה מיליון שקלים. 

עו"ד משה קריף, שהיה חבר הוועדה הגיאוגרפית וממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית שהגישה את בג"ץ הקרקעות ב-2002, מכה כיום על חטא על ההחלטה שלא לאשר את התרחבות ג'סר א-זרקא. "התחננו קצת להרחיב את היישוב העני בישראל, ועכשיו עושים מגורים לילדיהם של חברי הקיבוץ", הוא אומר. "זו הדרך לשמור על סדר קרקעי ישן, פריבילגיות עצומות בקרקע שהפכו את הבג"ץ שלנו משנת 2002 לאות מתה". 

קריף מתייחס אל נימוק נוסף שעמד בבסיס ההחלטה של הוועדה - תוכנית לשלב את שתי בריכות הדגים בפארק צפרות שנחנך במקום בטקס חגיגי לפני שבועות ספורים. "זו הייתה חרפה, הפילו עלינו אימה נוכח הקינון הסתווי החיוני של הציפורים הנודדות והנדירות של המקום", הוא מתקומם. 

בסיור בשטח, קשה שלא לתהות האם עצם הקמת פארק הצפרות נועדה לחסום את ג'סר מלהתפתח. הגישה אל הפארק היא מבית-ספר שדה מעגן מיכאל, שבתוך תחומי הקיבוץ.   כלומר, תושבי ג'סר יצטרכו לעשות סיבוב די גדול ברכב כדי להנות מהפארק החדש. לסמי עלי מג'סר אין תהיות בנושא: "מעגן מיכאל נתלו בשמורת הצפרות כדי לחסום את ג'סר א-זרקא", הוא קובע. 

סוגיית הגישה עולה גם בהקשר של הציבור הרחב. זו התוכנית השנייה כאמור להרחבת מעגן מיכאל, כאשר ההרחבה הקודמת יצאה לדרך עם תנאי ברור לפיו בכל בנייה עתידית - למגורים ולתעשיה - על הקיבוץ לדאוג שלציבור הרחב תהיה גישה חופשית לחוף הים. זאת, אחרי ביקורת ציבורית שעלתה בשנים 2009-2010 על חסימת הגישה ומאבק שהובילה עמותת "אדם, טבע ודין". 

זאת גם הסיבה שבימים אלו נידונה ואושרה תוכנית ספציפית אחרת שנועדה להכשיר דרך ציבורית לחוף הים. התנגדות הוגשו, אולם הדרך - דרך חקלאית קיימת שכבר נעשה בה שימוש - אושרה ואי אפשר לומר שכולם מרוצים. מדובר בדרך המובילה לחניוני עפר שמהם הגישה לים מקרטעת. הציבור נאלץ ללכת ברגל בשבילים לא מוסדרים לחוף הים, דבר שמקשה על משפחות עם ילדים קטנים או על אנשים עם מוגבלויות. מנגד, לחברי הקיבוץ קל יותר להגיע לחוף שנחשב "של הקיבוץ" (חוקית, הוא של כלל הציבור), שאליו מובילה שדרת דקלים יפה. החוף נמצא בסמוך לאולם הספורט של בית-הספר האזורי, אבל נדרשת אליו הגעה מהקיבוץ עצמו, שבו יש שערים פנימיים הסגורים לקהל הרחב. 

בהתנגדות שהגיש הפעיל החברתי אורי שור לתוכנית הדרך, הוא הציע מסלול שיעבור דרך השער הצהוב של הקיבוץ. הוא ביקש גם שיוסרו המחסומים הפנימיים לטובת מעבר של הציבור הרחב, שיוכל להגיע בסופי-שבוע לחניון של בית-הספר האזורי ומשם , דרך שדרת הדקלים ברגל אל חוף הים. "החוף צריך להיות משותף עם הציבור ולא לשמש כחוף פרטי", כתב שור במסמך ההתנגדות. "אל החוף מובילה דרך סלולה שאינה עוברת בין בתי שכונה, אלא ממערב לגדר של השכונה המערבית, ובסופה חניונים של בית הספר האזורי שיכולים לשמש כחניונים לציבור הבא אל חוף הים".

עוד כתב שור, כי "המועצה האזורית והקיבוץ מפנים כבר שנים את הציבור להגיע לחוף בדרכים חקלאיות משובשות ומסוכנות בין בריכות הדגים אל החניונים שהקימו ליד חוף הים. אין לאשרר ב-2024 את שליחת הציבור אל חוף המצוי שני ק"מ צפונה לקיבוץ רק כדי לשמור על חוף הקיבוץ כחוף פרטי. באי החוף צריכים ללכת בתור שפך מסריח של בריכות הדגים - תעלת ביוב, ועל גבי פתרונות מאולתרים, למשל קרשים בתוך השפך". 

"בשורה התחתונה, זה לא אותו החוף. מה שנמצא מול אולם הספורט זה 'החוף של הקיבוץ', החוף השווה, מסביר היועץ המשפטי של "משחררים את האסי", עו"ד אלעד סוויסה. "שלא ייתנו לציבור חתיכה כזו בדרך מעקף סביב ובסוף יגידו, אוקי, פתרנו את הבעיה"

"כל החופים, צריכים להיות פתוחים לכולם"

לגישה אל חוף הים יש גם בעל משמעות כלכלית, שכן במסגרת תוכנית המתאר מתכוון הקיבוץ לפתח גם תיירות. כך, באופן תיאורטי, אורחי הקיבוץ יוכלו לקבל גישה נוחה אל חוף הים בדומה לאופן שבו לאורחי הצימרים בקיבוץ ניר דוד יש גישה מלאה לנחל האסי, ולא רק לחלקו. "בפועל", מלין שור, "גישה מלאה לחוף הים לא תהיה לציבור הרחב, אלא לזה שישלם לקיבוץ". 

גם בעמותת "משחררים את האסי", שקמה כשמה כן היא, לפתוח את דרכי הגישה אל הנחל לתושבי בית שאן הסמוכה ולציבור הרחב - מתנגדים לתוכנית הדרך במעגן מיכאל, בטענה שיש לתת לציבור גישה מלאה לכל החופים, באופן פתוח וללא שערים. "בשורה התחתונה, זה לא אותו החוף. מה שנמצא מול אולם הספורט זה 'החוף של הקיבוץ', החוף השווה, מסביר היועץ המשפטי של העמותה, עו"ד אלעד סוויסה. "אנחנו בעד הנגשת הים ומשאבי הטבע לציבור, רק שזה לא היה בתנאי שלא תוכל לגשת לחוף אחר. שלא ייתנו לציבור חתיכה כזו בדרך מעקף סביב ובסוף יגידו, אוקי, פתרנו את הבעיה. כל החופים, צריכים להיות פתוחים לכולם".

מבחינת הקיבוץ, הוא מכשיר דרך והציבור יוכל להשתמש בשני חניונים צפונית לקיבוץ - החניון של מפעל פלסאון וחניון אחר שהקיבוץ הכשיר. בקיבוץ מדגישים שבסופי-שבוע אמנם השער הצהוב סגור, אך אפשר להגיע לחניון של המפעל. חלקו אגב הנושא בתחילת הכתבה, הוקם על קרקע בריכת דגים שיובשה.

לאיש הקיבוץ מודי ברכה אין תשובה לשאלה מדוע הקיבוץ לא הבטיח את הדרך הזו כבר ב-2010, כשאושרה תוכנית הבנייה הקודמת. "אני לא יכול להגיד לך מה היה ב-2010, ולמה ראש המועצה חתם ולמה המהנדס חתם. החליטו מה שהחליטו אז, והתקדמנו קדימה. מנסים לעשות הכול בהיגיון", הוא אומר. שור, יש לציין, הגיש תלונות לרשות האכיפה על המקרקעין ולמבקר המדינה, על כך שהקיבוץ לא עמד בתנאי שהוצב לו. בתשובתו למוסדות אלו, הקיבוץ אינו מכחיש שבאופן פורמלי לא אושרה תוכנית בוועדות התכנון, אך טוען כי לציבור יש נגישות חופשית ברגל, ובאופן חלקי גם ברכב, לחופי הים במעגן מיכאל. בנוסף טען הקיבוץ, כי לאחר אישור התוכנית ב-2010, הקיבוץ פועל, "על-מנת לבצע הסדרה סטטוטורית של כביש גישה ראוי (…) התכנית העדכנית בשלבי פרה-רולניג מול לשכות התכנון המחוזית וגופים נוספים ואנו תמוכים בקידומה", לשון תשובת הקיבוץ ליחידת האכיפה, שניתנה באוגוסט 2023. 

לשומרים אומר כיום ברכה כי "מעגן מיכאל הסדירה חניונים לחוף הים. אין שוני בין מי שבא לים מזיכרון יעקב, עפולה או מהקיבוץ. גם חברי מעגן מיכאל לא מגיעים עם המכונית עד הים. יש בפלסאון 350 מקומות חניה. בבית הספר יש פעילויות ספורט בשבתות של המועצה האזורית, ונתפסות כל החניות, ואז אין מקומות חנייה, אנשים מתרגזים והמועצה עושה אכיפה. לכן אי-אפשר לחנות שם. 

"בשורה התחתונה", ממשיך ברכה, "במעגן מיכאל יש שלוש כניסות לים, על-פני ארבעה וחצי ק"מ. זה שנורא רוצים את החוף של מעגן מיכאל, כי שתלו דקלים והוא נראה יפה, ויש איים, זה בסדר. זה הופך את זה ליותר אטרקטיבי. אין הבדל ביני שגר בסמוך לכביש 2, וצריך לעשות את כל הדרך לים באופניים לבין מישהו שבא מתל אביב וחונה בחניון בפלסאון ויש לו 400 מטר. הצעירים למדו את הפטנט ובאים עם אופניים חשמליים לים, לחוף של הקיבוץ". 

בוועדת התכנון, בישיבה שהתקיימה במאי האחרון, התנגד ברכה לדרך שהוצעה שעוברת דרך שטחי הקיבוץ. "כל אלטרנטיבה אחרת שמגיעה מתוך מעגן מיכאל יש לה שבע דרכים לתוך הים ואז המשמעות שבעצם על פני 500 או כמעט 1,000 דונם, מסתובבים שמה כל עם ישראל, יכול להסתובב איפה שהוא רוצה", הסביר בדיון. 

בשיחה עם שומרים מחדד ברכה ומסביר שיש גם סכנה בטיחותית למעבר של מכוניות רבות באזור של בריכות דגים. ואולם, במסמך ההתנגדות, כאמור, שור הציע דבר אחר - מעבר חופשי בתוך הקיבוץ עצמו, תוך כדי הסרת השערים הפנימיים. 

ברכה נחשף להצעה זו דרך שומרים, אך גם אליה הוא מתנגד. "שור רוצה לפתוח את כל השערים של הקיבוץ כדי להגיע לחוף הים, אבל אנשים יעברו בשבתות, וזה המוני אנשים, בתוך שכונות מגורים", מסביר ברכה, "לא סביר שמכוניות יסתובבו ככה ליד בתי מגורים של חברים. בסוף הדרך גם אין מספיק חנייה. גם החנייה של הבית ספר לא ערוכה לקלוט מספר גדול של מכוניות. לפתח חנייה לעוד 400-500 איש ליד חוף הים, זה דבר שהוא לא סביבתי ולא נכון". 

מהמועצה האזורית חוף הכרמל נמסר בתגובה: "הנושא נבחן ונידון ע"י גופים רבים (מבקר המדינה, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה וכיוב') וטיעוני המועצה נמסרו זה מכבר, והתקבלו".