הקרע ביחסים בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות הפרוגרסיביות בארה"ב התרחב מאוד בשנים האחרונות. הסיבות רבות וכוללות בין היתר את היחס בישראל לזרמים הלא אורתודוקסים, היעדרו של תהליך מדיני עם הפלסטינים, החיבור הקרוב של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו עם נשיא לשעבר דונלד טראמפ, היחס לזוגות מעורבים והרשימה עוד ארוכה. אבל למרות ההשלכות הקשות שיש למשבר הזה על מעמדה של ישראל בארה"ב, ועל הזדהותם של יהודי אמריקה עם החזון הציוני, בחרו רוב מקבלי ההחלטות לאורך התקופה שלא לטפל בו. 

עתה חושף שומרים כי לקראת סיום כהונתה של הממשלה היוצאת נעשה ניסיון ראשון מסוגו של משרד התפוצות להתמודד עם המשבר. המסמכים הפנימיים של המשרד, המתארים את הרקע לקידום התוכנית, אמנם כתובים בלשון ביורוקרטית יבשה אולם לא משאירים מקום לספק ביחס להיקף הבעיה וחומרתה; התהליכים בקהילות היהודיות, לפי המסמכים, הם פרי "ההפנמה של מסגרת השיח הפרוגרסיבי בקרב מספר הולך וגדל של יהודים", והטיפול במצב נדרש בהקדם בשל ערעור "הזהות היהודית בארצות הברית" ואתגור של "הלכידות הקהילתית והחיוניות הפוליטית היהודית". כדי לטפל בכך אושר לאחרונה במשרד תקציב של כשמונה מיליון שקלים עבור "פרויקט לחיזוק הקשר בין קהלים ליברליים בישראל ובצפון אמריקה". בבסיס הפרויקט עומד שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות כגשר לקירוב וחיבור לישראל, בין השאר באמצעות תוכניות להכשרת צעירים שילמדו בישראל, פעילות בקהילות, ביקורים הדדיים ועוד.

מבקרי התוכנית טוענים כי היא רחוקה מלהיות מושלמת שכן היא מנסה "ללכת בין הטיפות הפוליטיות בישראל". הם מסבירים כי התוכנית אינה מתמודדת ישירות עם אף אחת מהסיבות  שיצרו את הקרע עם האוכלוסייה הזאת. ועדיין, גם המבקרים החריפים ביותר מסכימים כי קשה להפריז בחשיבותו ובמשמעותו של שיתוף פעולה רשמי ראשון בין מדינת היהודים לקהילות שמונות יותר משלושה וחצי מיליון יהודים. 

כך או אחרת, תוצאות הבחירות בישראל טרפו את הקלפים ובקהילות האמריקאיות חוששים מאוד מהעתיד לבוא. ראשי הקהילות הללו העדיפו מסיבותיהם שלא להתייחס ישירות לשאלות על עתיד התוכנית אך על הלך הרוח שלהם ניתן ללמוד מהתגובות הרשמיות שפורסמו בהמשך לתוצאות הבחירות. כך למשל, התנועה הרפורמית הביעה "דאגה עמוקה" ממתן תפקידי שרים לאיתמר בן גביר ולבצלאל סמוטריץ'. "המצעים ופעולות העבר שלהם מצביעים על כך שיצרו את סמכותו של בית המשפט העליון, ויגבילו את זכויותיהם של ישראלים-ערבים, פלסטינים, להט"בים, וחלקים גדולים מהאוכלוסייה היהודית שאינה אורתודוקסית". 

התנועה הרפורמית הביעה "דאגה עמוקה" ממתן תפקידי שרים לאיתמר בן גביר ולבצלאל סמוטריץ'. "המצעים ופעולות העבר שלהם מצביעים על כך שיצרו את סמכותו של בית המשפט העליון, ויגבילו את זכויותיהם של ישראלים-ערבים, פלסטינים, להט"בים, וחלקים גדולים מהאוכלוסייה היהודית שאינה אורתודוקסית"

"אין בעצם הבדל בין ליברליזם לערכים יהודיים"

הקהילה היהודית בארצות הברית היא השנייה בגודלה בעולם אחרי ישראל ומונה, על פי סקר של מכון המחקר האמריקאי Pew משנת 2020, כשבעה וחצי מיליון יהודים. 73% אחוז מהיהודים הבוגרים בארה"ב, לפי הסקר, רואים עצמם כיהודים לפי דת, והשאר כיהודים ללא דת (אנשים שמבחינה דתית מזדהים כאתאיסטים או אגנוסטים). הזרם הגדול ביהדות ארצות הברית, לפי הסקר, הוא הרפורמי (37% מהיהודים), ואחריו הקונסרבטיבי (17%), האורתודוקסי (9%), וזרמים נוספים (4%). 32% מהיהודים לא משייכים את עצמם לשום זרם דתי. 

הסקר כלל גם נתונים על היחס לישראל. שישה מתוך עשרה יהודים בארצות הברית מרגישים קרבה רגשית כלשהי לישראל, שמונה מעשרה חושבים שאיכפתיות (CARING) כלפי ישראל היא חלק משמעותי מלהיות יהודי, אך התמיכה הזו גדולה בעיקר אצל יהודים דתיים או כאלה המזוהים כרפובליקאים. בקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית, למשל, היה רוב ליהודים שסברו כי ארצות הברית תומכת בישראל יותר מדי. שאלות אחרות בסקר העלו שרק כשליש מהיהודים סברו שישראל נוקטת מאמצים כנים להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים, ואחד מכל עשרה יהודים הביע תמיכה בתנועת החרם על ישראל. 

ד״ר דויד ברק-גורודצקי הוא ראש תכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה. מחקריו עוסקים ביחס בין דת לפוליטיקה בציונות האמריקאית, בתנועה הרפורמית בארצות הברית ובישראל ובשאלת הדת ביחסי ישראל והתפוצות. לדבריו, "ההתרחקות של יהודים פרוגרסיביים מישראל היא תהליך מתמשך שהגיע לשיא בשנים האחרונות. מדובר בתהליך מורכב שהגורמים לו אינם תלויים רק במדיניות הישראלית, אלא גם במגמות כלל-אמריקאיות ומגמות פנימיות של היהדות האמריקאית". ברק-גורודצקי אומר שהבעיה חמורה אולם מציין שהנתונים ביחס לכרסום בתמיכה בישראל מקשים על הגדרתה המדויקת. מצד אחד אפשר, לדבריו, לראות נתון מהסקר של Pew ולפיו כ-80% מיהודי ארה״ב מצהירים שמדינת ישראל חשובה להם. מצד שני, הוא מצביע על נתון מסקר שבוצע לאחר מבצע שומר חומות במאי 2021 ולפיו כרבע מיהודי ארה״ב מסכימים להגדרה של ישראל כמדינת אפרטהייד.

הוא מוסיף שבמהלך השנים התעצבה היהדות הפרוגרסיבית האמריקאית סביב ערכים ליברליים כמוקד של זהות יהודית. "מנקודת מבט של צעיר יהודי אמריקאי, שגדל על ברכי תפיסות של ״תיקון עולם״, אין בעצם הבדל בין ערכים ליברליים לבין ערכים יהודיים. זה מקור למתח גדול ביחסים עם ישראל. בחברה הליברלית היהודית-אמריקאית, בפרט בדורות הצעירים, יש מונוליטיות מחשבתית ליברלית, ואין כמעט מפגש בין שמרנים לליברלים, שמאפיין יותר את החברה הישראלית, שהיא מטבעה שמרנית יותר. לכן המפגש עם ישראל רצוף אי-הבנות עמוקות. (...) לטעון בפני צעיר יהודי אמריקאי שהוא צריך לשמור על קיום העם היהודי ולהינשא בתוך הדת נתפסת כעמדה גזענית כלפי האחר(...). יהודים ליברליים צעירים רואים עצמם קודם כל כשייכים ל'מגזר' הליברלי ומחויבים לערכיו, ורק אחר כך כחלק מהעם היהודי עם היסטוריה יהודית רחבה יותר."

רותם אורג, הוא צעיר ישראלי שעומד מאחורי הבלוג "וושינגטון אקספרס" ודבריו מהדהדים את הניתוח של ברק-גורודצקי. לאחרונה הוא הקים את עמותת "הברית הישראלית-דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. בקהילות היהודיות ובבתי הכנסת בארצות הברית, הוא מסביר, דובר בעבר על "החלום הציוני" - ארץ זבת חלב ודבש וחברת מופת. "זה לא היה סיפור מומצא - זה ישב על אתוס ציוני אמיתי שהיה מאוד רלוונטי בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה". בשנים האחרונות, הוא מוסיף, החלום הזה התנפץ עבור רבים אם בשל בשל הקיפאון המדיני או בשל סוגיות של דת ומדינה וזכויות מיעוטים. "צעירים יהודים יוצאים מהקהילות היחסית סגורות בהן הם צמחו, ומגיעים לקמפוסים, שזו סביבה מאוד פרוגרסיבית. ושם פתאום הם מגלים איזשהו צד של ישראל שהם בדרך כלל לא נחשפו אליו. פתאום הם מבינים שבפועל ישראל גם עושה דברים שהם לא סבבה. עבורם זה ממש שבר". 

רותם אורג, הברית הישראלית-דמוקרטית: "צעירים יהודים יוצאים מהקהילות היחסית סגורות בהן הם צמחו, ומגיעים לקמפוסים, שזו סביבה מאוד פרוגרסיבית. ושם פתאום הם מגלים איזשהו צד של ישראל שהם בדרך כלל לא נחשפו אליו. פתאום הם מבינים שבפועל ישראל גם עושה דברים שהם לא סבבה. עבורם זה ממש שבר"

הסיבות לניכור: "להיות לכאורה 'בצד הנכון של ההיסטוריה'"

הסיבות לניכור, כאמור, רבות אולם כל המרואיינים לכתבה הזאת הסכימו כי הסוגיה הפלסטינית נמצאת בראש הרשימה. ברק-גורודצקי מסביר כי בשנים האחרונות מתמקד השיח הפרוגרסיבי האמריקאי (הכוונה לשיח הכללי ולא בהכרח היהודי. א"ב) בסוגיות של גזע ואפליה. "זאת ביסודה תופעה שבאה להתמודד עם בעיה אקוטית ואמיתית בחברה האמריקאית, והיהודים מרגישים עצמם באופן טבעי כשותפים למאבק הזה. הבעיה היא שבתהליך הזה, היהודים מזוהים כ'לבנים' בעלי 'פריבילגיה לבנה', עניין ששוחק את הלגיטימיות של העיסוק באנטישמיות (שנמצאת ככלל במגמת עליה), שכן לכאורה גזענות איננה יכולה להיות מופנית כלפי לבנים. לשיח הזה יש גם השלכות על תפיסת הסכסוך הישראלי-פלסטיני כסכסוך גזעי, ולא כסכסוך פוליטי, לאומי או דתי. ברוח זו, בקהל הליברלי האמריקאי, הזדהות עם ישראל, או עם הציונות, נתפסת כעמדה גזענית, והיהודים הליברליים האמריקאים רוצים להתרחק ממנה ככל האפשר. בתוך ההקשר הזה, יש לחץ רב על יהודים אמריקאים פרוגרסיביים להתרחק מישראל, שנתפסת באופן חד-צדדי כגורם מפלה בהקשר הפלסטיני. אין הבנה של מורכבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא קריאה ברורה, בפרט בעולם הקמפוסים, לנקוט צד, להיות לכאורה 'בצד הנכון של ההיסטוריה'".

הרב ג'ייקוב בלומנטל, ראש התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב, שהתראיין עוד לפני הבחירות בישראל, מתנסח בזהירות רבה יותר. "הקהילה שלנו מאוד מגוונת מבחינת גישתה לישראל כך שאנחנו רגילים לדבר עם אנשים בעלי דעות שונות על ישראל, על ממשלת ישראל ועל המדיניות שלה. התנועה שלנו תומכת בישראל ובציונות, אבל הדעות שלנו על ההתנחלויות ועל פלורליזם דתי (בישראל, א"ב) מהוות אתגר". לדבריו, "מצאנו שהממשלה הנוכחית קשובה לנו, אבל גם נמצאת במבוי סתום להתקדמות אמיתית בגלל הסיטואציה הפוליטית במדינה".

סוגייה מרכזית אחרת ביחסים היא היחס בישראל לקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, עימן כאמור מזוהים מרבית היהודים האמריקאים. החזרה של ממשלת ישראל מ"מתווה הכותל", שהיה אמור להסדיר מקום תפילה לרפורמים ולקונסרבטיביים ובוטל בשל התנגדותן של המפלגות החרדיות, הוא דוגמא מצוינת לעלבון צורב שספגו הקהילות. "האפליה ארוכת השנים, המופנית כלפי הזרמים הליברליים בישראל, לא פוגעת רק באמון הציבור הישראלי בממסד הדתי, אלא מקרינה גם החוצה ופוגעת אסטרטגית בקשר בין ישראל לתפוצות. בלב כבד, אנו קובעים כי האפליה יוצרת ניכור בקרב יהדות התפוצות כלפי מדינת ישראל עצמה", כתבו לאחר ביטול המתווה ביוני 2017 הרבנים ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, ובלומנטל, ראש התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה.

ג'ו-אן מורט, היא אשת יחסי ציבור יהודיה העובדת רבות עם ארגונים וקהילות פרוגרסיביות בארצות הברית. היא מתייחסת לסוגיה אחרת - היחס בישראל לזוגות מעורבים, הנפוצים מאוד בקרב צעירים בקהילות, מעצים את התסכול סביב הסוגיה הדתית ויוצר כעס רב. "כבר בשדה התעופה, בבידוק הביטחוני, מתחילים לשאול אותך 'אתה יהודי?', 'מתי עשית את הבר מצווה?'. אתה מתויג כחשוד וגורמים לך להרגיש לא בנוח. זה מותיר תחושת חמיצות מאוד חזקה של האם אתה בכלל רצוי בישראל". 

ג'ו-אן מורט, אשת יחסי ציבור העובדת רבות עם ארגונים וקהילות פרוגרסיביות בארה"ב: "כבר בשדה התעופה, בבידוק הביטחוני, מתחילים לשאול אותך 'אתה יהודי?', 'מתי עשית את הבר מצווה?'. אתה מתויג כחשוד וגורמים לך להרגיש לא בנוח. זה מותיר תחושת חמיצות מאוד חזקה של האם אתה בכלל רצוי בישראל"

 התוכנית: בלי אף מילה על פלסטינים או אפליה דתית

חלק מהניכור כלפי ישראל נובע כאמור מהתמורות הכלליות בדעת הקהל האמריקאית. התמורות הללו, כפי שהתבטאו בין היתר בתנועת מי-טו ובהפגנות "חיי שחורים נחשבים", השפיעו על היחס המצופה למיעוטים וקבוצות שונות בחברה, פגע בדימוי של ישראל, ו-"זלג" גם לקהילות היהודיות. 

ישראל הרשמית לא התעלמה מהשינויים בדעת הקהל הכללית בארה"ב ובמשך השנים הושקעו מאמצים וממון בעיקר בקמפיינים הסברתיים ובמאבקים על הנרטיב הישראלי. כך למשל, המשרד לעניינים אסטרטגיים השקיע סכומי עתק נגד מה שהוגדר כ"דה לגיטימציה" של ישראל ופעל נגד תנועת החרם על ישראל, ה-BDS. עם ההשפעות על הקהילות היהודיות, לעומת זאת, בחרו הממשלות השונות (רובן ככולן בראשותו של בנימין נתניהו) שלא להתמודד. 

על רקע זה מפתיע לקרוא את התוכנית של משרד התפוצות, או ליתר דיוק - את מה שאין בה. המושגים "פלסטינים", "התנחלויות", "כותל", "שוויון", "נישואי תערובת" ורשימה ארוכה של מונחים העומדים בבסיס המחלוקת עם יהודי ארצות הברית, אינן שם. 

המסמך נפתח עם איזכור מחקר של מכון ראות הישראלי ולפיו ההפנמה של מסגרת השיח הפרוגרסיבי בקרב מספר הולך וגדל של יהודים מערערת את הזהות היהודית בארצות הברית. בסוגריים נציין שמסמך אחר של המכון עסק בנושא תחת הכותרת "השיח הפרוגרסיבי הרומס", בחירה שאולי קצת מקשה על יצירת שיח עם הפרוגרסיביים. 

בהמשך משרד התפוצות מסביר כיצד למרות ההתרחקות של יהודים ליברלים רבים מישראל דווקא "הקהילות הליברליות בארה"ב, בעיקר הקונסרבטיבית והרפורמית והמהוות את רוב ארגוני הקהילה הממוסדים, עשויות לתת פתרון משמעותי לאתגר גדל והולך זה". 

המסמך מפרט כי לב התוכנית הוא החיבור "בין קהלים ישראלים למקביליהם בתפוצות המדברים באותה השפה ולהם יש את היכולת להשפיע אחד על השנייה", וכן כי יפעל "עם קהלים שונים וקבוצות גילאים מגוונת ויחבר אותם למקביליהם בישראל וזאת על מנת להשפיע ולעצור את המגמות האנטי-ציוניות שמתחילות להתעורר בקרב קהלים בארצות הברית". 

ובמילים אחרות, שיתוף פעולה עם הרפורמים והקונסרבטיבים בארצות הברית אמור לסייע ליצור מעין ראש גשר מול ישראל, להביא לביקורים ולימודים בארץ (בעיקר של תיכוניסטים) וליצור דיאלוג חדש. ומה עם כל הסוגיות שמפריעות ליהודים האמריקאים? בהן כאמור המסמך לא עוסק. 

בשיחה עם שומרים אמר שר התפוצות, נחמן שי, כי בעוד ממשלות קודמות הסתייגו מהלך הרוח של הרפורמים והקונסרבטיבים, הוא סימן את ההתקרבות אליהם כמטרה מרכזית של משרדו. לדבריו, מקור ההתרחקות של יהודים בארצות הברית מישראל הוא ערכי, "ולכן הממשלה הנוכחית הייתה מאוד חשובה להם כי היא ייצגה ערכים שחשובים לנו ולהם כמו מגוון, ייצוג לקבוצות מיעוט, וכדומה (…). אנחנו רוצים להראות שאנחנו בכל זאת חולקים ערכים משותפים". 

שי אומר כי המשרד, בשיתוף גופים נוספים, משקיע עשרות מיליוני שקלים בקשר עם סטודנטים ותלמידי תיכון יהודים ב-400 קמפוסים בעולם. "הבנו שצריך להקדים ולהשקיע גם בתלמידי תיכון. לכן החלטנו להיכנס לתכניות שלהם (של ארגונים שונים. א"ב) גם כדי להביא אותם לישראל וגם כדי לשלב נושאי ישראל ויהדות בתכניות הלימוד בארה״ב". 

ליבי לנקינסקי היא סגנית נשיא בקרן החדשה לישראל ועמדותיה מייצגות במידה רבה את הקהילות הליברליות-פרוגרסיביות בארצות הברית. "להתייחס לבעיה כאל בעיית יחסי ציבור זו טעות", היא אומרת, "הפרוגרסיביים לא טיפשים. גם כשאומרים לאנשים 'תסתכלו על מצעד הגאווה בתל אביב' כדי להאיר את היחס של ישראל לאוכלוסייה הגאה, זה לא מסיט אותם מלחשוב ולדבר על מה שמציק להם באמת כמו הכיבוש והיחס לפלסטינים"

במשרד רואים את הדברים אחרת. מבחינתו לפרויקט הפונה לקהל הליברלי בארצות הברית יש ערך מוסף שהוא משמעותי יותר מהמטרה המוצהרת של הפרויקט - שיתוף הפעולה עם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. ואכן, בתנועה הרפורמית, שאמורה להיות שותפה מרכזית בפרויקט, משתדלים לראות את חצי הכוס המלאה. "אנחנו רואים במשרד התפוצות שותף לדרך," אומר הרב ג'וש ויינברג, סגן נשיא התנועה הרפורמית בארצות הברית ומי שאחראי על תוכניות התנועה בישראל. לדבריו, הם בונים תוכנית מנהיגות שבאמצעותה "נעבוד ביחד למען ערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית: יחס לאחר, חירות, צדק". בנוסף הוא אומר, "אנחנו רוצים לקדם את הערך של אהבת ישראל, וההבנה שלמדינת ישראל יש מקום מרכזי בזהות היהודית שלנו. אנחנו מאוד שמחים על שיתוף הפעולה עם ממשלת ישראל כדי לטפח את המאמצים האלה".

ויינברג מוסיף ש"אני לא מתכחש לזה שיש ריחוק ונטייה, בקרב הקהילה הפרוגרסיבית בעיקר, לראות את ישראל כאנטיתזה לפרוגרסיביות. בגלל זה אנחנו צריכים ממש להקדיש לזה מאמץ. אני מקדם למשל יוזמה שנקראת "ציונות-צדק", של אקטיביסטים בזירות שלהם שיפגשו שותפים ישראל שמדברים באותה שפה, בעד שוויון, צדק חברתי, הגירה, איכות סביבה, להטביו"ת, וכו'". 

"אנחנו לא מתביישים להגיד 'כיבוש' או 'זכויות אדם', אבל אני לא חושב בהכרח שהכל קם ונופל על זה. אני רואה את הדברים בצורה יותר רחבה: אפשר לדבר על שלום, על הפרת זכויות האדם, על גזענות, אבל גם על הדברים היפים. אני חושב שזה גם חשוב". 

הרב ג'ייקוב בלומנטל, ראש התנועה הקונסרבטיבית, אומר שהתוכנית שלהם (הדומה במהותה לתוכנית הרפורמית) בשיתוף עם משרד התפוצות נמצאת כעת בשלבי אישור סופיים. לדבריו התוכנית תהיה הפעם הראשונה שבה הזרם הקונסרבטיבי יקבל תקציב ישירות ממשרד התפוצות לפעילות מחוץ לישראל. 

ליבי לנקינסקי, סגנית נשיא בקרן החדשה לישראל: "להתייחס לבעיה כאל בעיית יחסי ציבור זו טעות. הפרוגרסיביים לא טיפשים. גם כשאומרים לאנשים 'תסתכלו על מצעד הגאווה בתל אביב' כדי להאיר את היחס של ישראל לאוכלוסייה הגאה, זה לא מסיט אותם מלחשוב ולדבר על מה שמציק להם באמת כמו הכיבוש והיחס לפלסטינים"

החשש: הקרע האידיאולוגי יעמיק

חלק מהראיונות שבוצעו לכתבה נעשו עוד לפני הבחירות בישראל. כבר אז הביעו רוב הדוברים חשש לעתיד התוכנית במידה ויתרחש מהפך . לאחר היוודע תוצאות הבחירות העדיפו רוב המרואיינים שלא להגיב לשאלות המשך שהופנו אליהם. חלקם הסבירו כי הם מבקשים לראות לאן צועדת ישראל ומה יעלה בגורלה של התוכנית בטרם יתייחסו. 

השר שי טוען כי הממשלה החדשה תתקשה לבטל תוכנית שכבר אושרו, אבל גם הוא חושש מהעמקת הקרע הערכי - אידיאולוגי בין היהודים הפרוגרסיביים וישראל. קרע שכזה, הוא אמר, "עלול להרחיק מישראל חלקים ניכרים מהעולם היהודי ובעיקר מארצות הברית, ובמעגל גדול יותר גם את המפלגה הדמוקרטית ובתוכה מחוקקים רבים". 

טרם הבחירות אמר ברק-גורודצקי כי "לדעתי, כמי שעתידו של העם היהודי חשוב לו, הבעיה היא אקוטית, והפעילות של משרד התפוצות מבורכת. האם היא תהיה אפקטיבית? קשה לדעת. ברור שישנה בקרב גורמים פרוגרסיביים חשדנות כלפי תוכנית שמקורה בממשלת ישראל. אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות. יש ביהדות הליברלית האמריקאית גם מרכז ולא רק קצוות, וצריך לחזק את המרכז הזה, ולתת לו אלטרנטיביות אינטלקטואליות להבנת המצב הנוכחי".