"במשמרת ערב הגיעה התראה ויצאנו לשריפה בבית בצפון. לוחם אש נהג בכבאית ואני לידו מתארגן ורק חושב איך נפעיל שנינו את הכבאית. איך נפרוס זרנוקים? איך נחבר אותם למשאבה ונרוץ לתוך הבית הבוער? נזקקנו לתגבורת של צוות נוסף. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. היה לנו קשה מאוד להשתלט על האש, ובמקביל לנסות לחפש אחר לכודים. במזל לא היו. האירוע הסתיים עם נזק כבד לבית. (לוחם אש מהצפון בשיחה עם שומרים).

בימים של חום כבד ומלחמה שאין לה תאריך סיום, משבר כוח האדם ברשות הארצית לכבאות והצלה מורגש יותר מאי פעם. לוחמי האש נדרשים להתמודד מדי יום עם שריפות בלתי פוסקות, בעיקר בצפון, כתוצאה מירי הרקטות והכטב"מים מלבנון וירי המיירטים של צה"ל. המצוקה הזו, והעובדה שהכוחות מתוחים בכוננות מתמשכת על פני אזורים נרחבים, מחייבת תושבים ומתנדבים לקחת גם הם חלק בפעולות הכיבוי כדי להציל את בתיהם ורכושם. כך למשל, צולם ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) שהגיע לצפון בתחילת יולי כדי לסייע. 

אולם בהיעדר ציוד וידע מקצועי, יעילותם של מאמצי ההתנדבות הללו מוגבלת מאוד. והמדינה? היא התעוררה באיחור גדול, וביוני החליטה לצייד את כיתות הכוננות ביישובים בעשרות כלי רכב עם יכולת גרירה של מכלי מים. מעט מדי, מאוחר מדי ובעיקר – לא פותר את הבעיה. במשרד לביטחון לאומי אומרים בתגובה כי התקציבים גדלו וכי ישנם תקנים נוספים (התגובה המלאה בסוף הכתבה) אולם גם אם הדברים מדוייקים ההזנחה רבת השנים רחוקה מפתרון.

המצב הזה לא צריך להפתיע אף אחד: המשבר שבו שרוי מערך הכיבוי וההצלה נמשך כבר שנים ועלה לא פעם גם בדוחות של הכנסת וגם בדוח חריף של מבקר המדינה מ-2021. הנתונים המופיעים בו - כאמור הרבה לפני האתגרים שהציבה המלחמה מאז ה-7 באוקטובר - לא משאירים הרבה מקום לתהיות. לפי הדוח מערך הכיבוי וההצלה מתמודד בשנה שגרתית עם יותר מ-40 אלף שריפות, אך מנה בשנת פרסום הדוח 1,650 לוחמי אש בלבד – כמחצית ממספר הכבאים הנדרשים לפי נציבות שירות הכבאות וההצלה לכיסוי אופטימלי של ישראל. לפי נתונים עדכניים יותר שהתפרסמו מאז, מספר הכבאים אמנם גדל מאז, אבל עומד כיום על כ-1,900 - עדיין הרבה פחות מהנדרש. 

"בסוף הכבאים הגיעו אבל זה לקח המון זמן - ממש כמה שעות. אם היו באים יותר מוקדם אולי היינו מצליחים להציל חלק מהרכוש. נשרפו לנו גנרטורים, עצי פרי מאוד מיוחדים, לוחות סולאריים לחשמל, מצברים ועוד דברים", אומרת לשומרים תושבת קדיתא

 "הצינורות נמסו לנו בידיים"

המלחמה, ובמיוחד השריפות שכילו לפי רשות שמורות הטבע והגנים, לפחות 136 אלף דונמים ברמת הגולן ובגליל העליון, רק חידדו עד כמה עמוק המשבר. "הייתה שריפה קרובה שסיכנה אותנו, את הבית ואת השכנים", מספרת לשומרים תושבת קדיתא. "התחלנו לכבות את האש עם הצינורות של הגינה אבל הם נמסו לנו בידיים. בסוף הכבאים הגיעו אבל זה לקח המון זמן - ממש כמה שעות. אם היו באים יותר מוקדם אולי היינו מצליחים להציל חלק מהרכוש. נשרפו לנו גנרטורים, עצי פרי מאוד מיוחדים, לוחות סולאריים לחשמל, מצברים ועוד דברים".

אחד הפתרונות של רשות הכבאות וההצלה למחסור בלוחמי האש היה צמצום - במצבים מסוימים - של מספר הלוחמים שנשלחים לאירוע משלושה לשניים. "במצב שבו שני כבאים יוצאים לשטח אי אפשר לתפקד כמו שצריך וכפי שמצופה מלוחם אש", אומר לוחם אש עם ניסיון של יותר משמונה שנים. "לפי הפרוטוקול, פריצה לבית שעולה באש מחייבת שני לוחמים. לוחם שלישי אמור להישאר ליד הכבאית ולהפעיל אותה ולוחם רביעי מתפקד ככוח עזר. או לדוגמה מצב שבו לוחם אש מתמוטט בתוך בית שעולה באש – במצב שכזה חייב להיות לוחם שלישי שנכנס פנימה. בצפון אנחנו מוקפצים עכשיו להרבה שריפות יער ושריפות בתים. אנחנו אמורים לתפקד ולהציל נפשות. אי אפשר להיות יעילים עם שני לוחמים".

"כמפקד תחנת משנה אני עובד עם כבאית בת עשרים שנה", מוסיף קצין במערך. "השטח שבאחריותי גדול מאוד. לפעמים זה אומר נסיעה של יותר מחצי שעה, תלוי איפה האירוע. היו מקרים שלקח לי 50 דקות להגיע לזירה. זה מצב לא אידיאלי בכלל. נוסף על כך, בתחנה יש מצוקת כוח אדם גדולה. אנחנו יוצאים למשימות עם שני כבאים בכבאית. זה לא צוות שיכול לתפקד. בישראל למדו לעשות הכל (הכוונה היא לתפקידי הכיבוי, דוגמת מתפעל משאבה, כבאי, פורץ ועוד), אחרת ממה שעושים בעולם".

"שלושה לוחמים בצוות זה המינימום של המינימום", מאשר רב טפסר בדימוס שחר איילון, שכיהן כנציב כבאות והצלה בשנים 2016-2011. "בתקופה שלי לא היה פחות מזה. זה קריטי לתפקוד הצוות. תא הכבאית מתאים בכלל לחמישה לוחמים".

"כמפקד תחנת משנה אני עובד עם כבאית בת עשרים שנה", אומר קצין במערך. "השטח שבאחריותי גדול מאוד. לפעמים זה אומר נסיעה של יותר מחצי שעה, תלוי איפה האירוע. היו מקרים שלקח לי 50 דקות להגיע לזירה"

בישראל חסרות בין 24 ל-27 תחנות כיבוי

בעיה מהותית נוספת, שלפחות בחלקה נובעת ממשבר כוח האדם, היא הפריסה הארצית. לדברי איילון, על מנת שלמערך הכיבוי יהיה כיסוי אידיאלי ברחבי המדינה צריך להקים לא פחות מ-24 תחנות כיבוי חדשות שיתווספו לכ-125 תחנות שפועלות כיום. 

נתון דומה – צורך ב-27 תחנות נוספות – נכלל בניתוח שפרסם מרכז המידע של הכנסת ביולי 2023, לבקשת הוועדה לביטחון לאומי. לפי תרחיש הייחוס המוצג במסמך טרום אתגרי המלחמה, ישראל זקוקה ל-150 תחנות כיבוי על מנת שניתן יהיה להגיב לקריאות ואירועי חירום בפרק זמן סביר. סך התקנים ללוחמי אש לפי התרחיש, צריך לעמוד על 3,300, אך בפועל קיימים רק כ-2,400 תקנים וגם מתוכם כ-20% חסרים. 

נכון לקיץ 2023 משרתים ברשות הארצית לכבאות והצלה 1,906 לוחמים, כ-500 לוחמים פחות מהתקן שקיים בפועל. הפער הגדול ביותר בין המצוי לרצוי קיים במחוז דרום – 31%. באופן עצוב ומעט אירוני, דווקא מחוז הצפון, שבוער מאז תחילת הלחימה נמצא במצב "הטוב ביותר" – מחסור של 12% "בלבד". הנה הנתונים המלאים.

"השכר על הפנים ואין מעטפת ביטוחית"

מדוע המחסור הגדול בכוח אדם? גורמים במערך הכבאות מסבירים, כי הסיבה המרכזית לקושי לאייש את תקני לוחמי האש הוא השכר. כך למשל, לוחמי אש עם ותק של שנתיים-שלוש אמרו לשומרים, כי הם מרוויחים סביב ה-11 אלף שקלים לחודש ברוטו. לכאורה, ובהשוואה למשל למשטרה או לשב"ס, מדובר בשכר סביר, אך לוחמי האש מסבירים שמדובר בשכר הניתן בגין כ-240 שעות עבודה בחודש (משמרת של כבאי היא בת 24 שעות שבהן הוא שוהה בתחנה ואחריהן משוחרר ל-48 שעות בבית. פ"א), כונניות, הקפצות וגם לא מעט סיכונים. היקפה של משרה מלאה בישראל נזכיר, עומד על כ-182 שעות עבודה בחודש. 

בעיה אחרת לטענתם של הכבאים היא ששכרם אינו עולה משמעותית ככל שהם צוברים ותק. "אני שבע שנים בכבאות ומרוויח 13 אלף שקל על 240 שעות עבודה בחודש בממוצע", אומר לשומרים לוחם אש. לוחם אחר בעל ותק של מספר שנים הציג בפני שומרים את תלוש השכר שלו שבו עבור 276 שעות עבודה בחודש - קצת יותר ממשרה וחצי - הוא השתכר כ-19 אלף שקלים ברוטו. 

בראיון שנתן יו"ר איגוד הכבאים אבי אנקורי ביוני שעבר, הוא טען כי תנאי השכר והסיכונים הביאו לכך שלפחות 200 כבאים התפטרו בין 2018 ל-2023. "אני לא מתכוון לכבאים שיצאו לפנסיה. הכוונה היא לעובדים מנוסים, לוחמי אש שנאבקו להציל חיי אדם, שיצאו בפיטורים מוקדמים כי השכר על הפנים ואין מעטפת ביטוחית", אמר.