במוצ"ש הקרוב, ממש באותה שעה שבה יתכנסו בצומת קפלן עשרות אלפי מפגינים נגד ההפיכה המשטרית, תתקיים לא הרחק משם - ברחוב יד חרוצים בתל אביב - הפגנה אחרת. גם בה ימחו המפגינים נגד משטר דורסני, אבל בניגוד להפגנות בקפלן שמתנהלות בדרך כלל ברוגע יחסי, ניסיון העבר מראה שהסיכוי להתפרצות אלימות קשה בהפגנה השנייה הוא כמעט ודאי. 

בכל השנים האחרונות בהן קיימה שגרירות אריתריאה בישראל את חגיגות העצמאות השנתיות לדיקטטורה האפריקאית המונהגת על ידי הכת הצבאית של איסאייס אפרווקי, התפתחו בסמוך לאירוע קרבות רחוב של ממש בין מתנגדי המשטר בישראל לבין תומכיו. בתפריט: מאות בני אדם משני צדי המתרס, ידויי אבנים ובקבוקים, מכות ולעתים גם דקירות. אין אירוע שלא מסתיים במספר דו-ספרתי של פצועים, שביניהם לעתים גם שוטרים. שגרה.

השנה, בניסיון למנוע את הריטואל ואת שפיכות הדם המתלווה אליו, פנתה למשטרה עמותת "תקווה חדשה" הפועלת למען מבקשי המקלט האריתראים בישראל, וביקשה ממנה לשקול לאסור על קיום האירוע מתוך חשש לשלום הציבור. 

המשטרה, שאמורה להיות מודעת היטב לסכנת האלימות שעלולה להתלקח סביב האירוע, השיבה בתגובה לפניית שומרים, כי "בהתאם לבקשה שהוגשה תתקיים הערכת מצב בסיומה יקבעו התנאים לקיום האירוע".

פרופ' גליה צבר: "הרוב הגדול ממבקשי המקלט האריתראים בישראל הם אנשים שאכן ברחו. אלא שבתוך ההמון הזה הסתננו גם תומכי משטר. הם הגיעו לפה כדי לשפר את איכות החיים שלהם באמצעות עבודה וחיים במדינה עשירה וליברלית יותר, ומאז שהם כאן הם משמשים גם שטינקרים של השלטון האריתראי בישראל"

"בתוך ההמון הסתננו גם תומכי משטר"

פרופ' גליה צבר מהחוג למזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, מסבירה את השאלה הראשונה שעולה במוחו של כל ישראלי ששומע על העימותים בין האריתראים בישראל: כיצד ייתכן שאזרחי מדינה דיקטטורית-טוטליטרית, שהגיעו לפה על תקן מבקשי מקלט, בעצם תומכים במשטר הדיקטטורי שממנו לכאורה נמלטו?

"הרוב הגדול ממבקשי המקלט האריתראים בישראל הם אנשים שאכן ברחו מאימת השירות הצבאי הבלתי נגמר, מהאלימות, מהרעב ומפשעים האחרים שהמשטר הנוראי של אפוורקי מבצע. אלא שבתוך ההמון הזה הסתננו גם תומכי משטר. הם הגיעו לפה כדי לשפר את איכות החיים שלהם באמצעות עבודה וחיים במדינה עשירה וליברלית יותר, ומאז שהם כאן הם משמשים גם שטינקרים של השלטון האריתראי בישראל. 

"המשטר מאוד מעודד יציאה של אזרחים לעבודה בחו"ל משום שהם שולחים הרבה כסף הביתה וזה מאפשר קיום בכבוד של אנשים שהיו מתים בלעדיו. שנית, כל מי שחי מחוץ לאריתריאה ורוצה לשמור על האזרחות שלו ועל היכולת להשתמש במסמכים של המדינה, מחויב במס שנתי גבוה - עד 15% מהשכר השנתי - המועבר למשטר דרך השגרירויות בעולם. אם לא תשלם את הסכום הזה, לא תקבל שירותים ביורוקרטיים כאלה ואחרים. בעבר המשטר גם היה מתנקם בבני המשפחה שנשארו מאחור".

למה לא מגרשים מפה את האנשים האלה? הם הרי לא מבקשי מקלט.

"לפני כמה שנים הייתי חלק מקבוצה שפנתה לרשויות ההגירה בישראל. אמרנו להם שיש בקרב האריתראים בישראל אנשים שהם תומכי משטר - בזמנו הערכנו שעד רבע מהם היו כאלה - ושהם אנשים שאפשר להרחיק מפה. הצענו להם לבחון בצורה מסודרת את בקשת המקלט שאריתראים הגישו, כמו בכל מקום אחר בעולם, ולגלות מי תומך משטר ומי לא. כמובן שהם לא עשו את זה".

"השגרירות, שהיא נציגת המשטר - שאגב נחשב לשני רק לצפון קוריאה במידת האכזריות שלו כלפי אזרחיו - מזמינה למסיבה שלה מבקשי מקלט אריתראים כדי לחגוג את השלטון שממנו הם ברחו? ברור שמי שנכנס לחגיגות הללו הוא לא באמת מבקש מקלט", אומרת פרופ' צבר

"ישראל יודעת טוב מאוד מי תומכים בדיקטטורה"

ברהה טועמה, מורה ופעיל בקהילת מבקשי המקלט האריתראים בישראל, מספר כי "בארבעת החודשים האחרונים התקיימו אירועים דומים בגרמניה, בשבדיה, בבריטניה, בארה"ב ובקנדה וכולם הסתיימו בקטסטרופה ובאלימות קשה. אנחנו לא רוצים שזה יקרה פה ושיהיו פה גופות ברחובות ושגם שוטרים ייפגעו. ממה שהיה פה בשנים האחרונות אנחנו יודעים שאם האלימות תתפרץ, המשטרה לא תצליח להשתלט על המצב. במקרה כזה תראה את האלימות מתפשטת למקומות אחרים בארץ שחיים בהם אריתראים", הוא מתריע.

טועמה מתרעם במיוחד על כך שתומכי הדיקטטורה האריתראית החיים בישראל פוגעים במעמדם של האריתראים שהגיעו הנה כדי להימלט מאימת המשטר. "אני פה 16 שנה בארץ ולא קיבלתי תשובה על בקשת המקלט שלי בגלל האנשים האלה", הוא מאשים. "ישראל יודעת טוב מאוד מי האריתראים פה שתומכים בדיקטטורה ושלא מגיע להם פה מקלט, אבל היא לא בודקת את הבקשות של אף אחד מאיתנו. זה דבר שלא רק פוגע בי אלא גם בעתיד של הילדים שלי".

טועמה מספר שהמתח בין תומכי המשטר למתנגדיו נוכח גם בימים כתיקונם. "האנשים האלה הפכו פה למודיעים של המשטר כאן בישראל. אני למשל החלפתי השנה את הטלפון הנייד שלי בגלל שכל הזמן הטרידו ואיימו עליי. בטיקטוק הם מאיימים שאם נגיע להפגין נגד האירוע של השגרירות יהיו גופות שלנו ברחוב. לי הם אומרים שלעולם לא אוכל לחזור עוד לאריתריאה ושישימו את המשפחה שלי בכלא".   

ברהה טועמה: "אני פה 16 שנה בארץ ולא קיבלתי תשובה על בקשת המקלט שלי בגלל האנשים האלה. ישראל יודעת טוב מאוד מי האריתראים פה שתומכים בדיקטטורה ושלא מגיע להם פה מקלט, אבל היא לא בודקת את הבקשות של אף אחד מאיתנו. זה דבר שלא רק פוגע בי אלא גם בעתיד של הילדים שלי"

צבר מבינה היטב את זעמם של האריתראים מתנגדי המשטר כלפי חגיגות העצמאות שעורכת השגרירות, ומתקשה להבין מדוע המשטרה אינה מתערבת. "מכיוון שיודעים שבכל שנה האירועים הללו הופכים להיות אלימים מאוד, למה לאפשר אותם?", היא שואלת. "אם השגריר היה עורך מסיבה רגילה של שגרירים אצלו בבית, מילא. אבל מכיוון שהוא פותח את האירוע לאנשי הקהילה כאן תבין איזה מסר צבוע הוא שולח: השגרירות, שהיא נציגת המשטר - שאגב נחשב לשני רק לצפון קוריאה במידת האכזריות שלו כלפי אזרחיו - מזמינה למסיבה שלה מבקשי מקלט אריתראים כדי לחגוג את השלטון שממנו הם ברחו? 

"ברור שמי שנכנס לחגיגות הללו הוא לא באמת מבקש מקלט וזה מעלה את השאלה מה האנשים האלו בכלל עושים כאן. כל הדבר הזה מעוות מיסודו".