את רמת הסלידה שרוחשים שרי הממשלה לעובדי השירות הציבורי במשרדים שעליהם הם ממונים, הם כבר מזמן לא מנסים להסתיר. לאחרונה אמר שר האוצר סמוטריץ על הממונה על התקציבים במשרדו, שהמליץ לנקוט סנקציות כלכליות נגד מי שלא מתגייס: "אם ליוגב גרדוס יש מה לומר, הוא מוזמן להקים מפלגה ולהתמודד לכנסת". את היועץ המשפטי של האוצר עו"ד אסי מסינג, מתחרים סמוטריץ ויתר השרים מי יעליב בצורה יצירתית יותר, עם כינויים כמו "חבלן מקצועי" שמצריך טיפול "בדרגת חומרה הולמת" או אמירות מזלזלות כמו "מעניין לי את קצה הפופיק". 

מי שסופגת את ההשתלחויות הקיצוניות ביותר היא כמובן היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, ש"לפטר אותה" הפך להיות הספורט המועדף על חברי הקואליציה. הוראתה הטרייה לפתוח בחקירה פלילית נגד שרה נתניהו, בעקבות תחקיר "עובדה", בחשד להטרדת עד ושיבוש הליכים גרמה להחריף את הטונים. יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה כינה אותה "עצלה ולוקה בעיוורון, חירשות ואילמות גם יחד". שר המשפטים יריב לוין הכריז שהאכיפה הבררנית שבה נקטה לדעתו, "היא פשע". 

מאחורי השפה הירודה והדה-לגיטימציה עומדת כוונה להחליף את הדרג המקצועי העצמאי במשרדים, במי שמפגין נאמנות לשלטון, מסבירה ד"ר גייל טלשיר, מרצה בכירה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, שחוקרת את השינויים המבניים בשירות הציבורי בעידן נתניהו. ראש הממשלה, לדבריה, "אפילו לא מסתיר את הכוונה להשתלט על המערכת באמצעות מינויים פוליטיים, ולא מדובר במינויים במשרות אמון, אלא על מינויים שאמורים להישאר מקצועיים וממלכתיים. הרי ביטול עילת הסבירות (שבג"ץ פסל) נועד, בין היתר, לאפשר מינויים בשירות הציבורי ללא בקרת בית משפט".

ד"ר נדיב מרדכי, עמית מחקר במרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים שבאוניברסיטת רייכמן, מוסיף כי "חשוב להבין שיותר משהקואליציה שואפת לשנות מודל שנתפס בעיניה כעוצמתי כמו בית המשפט העליון, הייעוץ המשפטי לממשלה או נציב שירות המדינה, היא מבקשת להכניס את אנשיה למודל הקיים. לוין מאיים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אבל מה שהוא באמת רוצה זה להכניס את אביעד בקשי ורפי ביטון לעליון, ואז אין לו שום סיבה לשנות את הוועדה או את בית המשפט. להפך, בית משפט עתיר סמכויות שמאויש בשופטים כלבבו, הוא גן עדן מבחינתו. כך גם בעניין הנציב, שהוא שומר הסף של השירות הציבורי בכל מה שקשור למינויים וניהול כח אדם".

מינוי נציב שירות המדינה הוא מינוי משמעותי מאוד העומד כיום על הפרק. "אם השתלטת על העמדה הזו", אומר מרדכי, "תשיגי הרבה שינויים בשירות הציבורי גם ללא חקיקה. לא סתם נתניהו נלחם למנות את הנציב הבא בהליך פוליטי. הנציב או נציגים מטעמו יושבים ברוב ועדות האיתור לתפקידים הבכירים בשירות הציבורי". 

כמו במקרים קודמים, גם הפעם הדרך להכשרת מינוי שנוי במחלוקת עוברת במינוי המועמד המבוקש כממלא-מקום. השבוע הודיע נתניהו כי עו"ד רואי כחלון, ראש מטה במשרד רה"מ למלחמה בפשיעה הערבית לתפקיד ימונה לממלא-מקום הנציב. הוא מונה כממלא-מקום, כיוון שבג"ץ הקפיא את מינוי הקבע עד שיקיים דיון בעתירה שעוסקת בדרך מינוי הנציב (הדיון נקבע ל-13 בינואר). 

"מינוי ממלא-מקום הוא בד"כ תענוג לדרג הפוליטי", מסביר מרדכי, "מחקרים מראים שממלאי מקום ומינויים זמניים הם לרוב מנהלים חלשים שירצו לזרום עם הדרג הפוליטי ולרצות אותו, כדי לקבל מינוי של קבע. ראו את זה במשטרה בשנים האחרונות, ובממשלה הנוכחית זו תופעה הרבה יותר גדולה משנדמה. 

"במסגרת מחקר שאני עורך הגשתי בקשות חופש מידע למשרדי הממשלה יחד עם עמותת 'הצלחה'. מתשובות שקיבלתי בחודש האחרון עולה שכמעט מאה תפקידים בכירים מדרגת מנהלי אגפים ומעלה במשרדי הממשלה אינם מאוישים, כשתקופות מסוימות הם אוישו ע"י ממלא-מקום. גם לתפקידי מפתח כמו מנכ"ל קבוע למוסד לביטוח לאומי, ומנהל למנהלת תקומה (שבראשה עומד כיום מנכ"ל משרד ראש הממשלה) אין מינוי קבוע". 

"מינוי ממלא-מקום הוא בד"כ תענוג לדרג הפוליטי", מסביר ד"ר מרדכי, "מחקרים מראים שממלאי מקום ומינויים זמניים הם לרוב מנהלים חלשים שירצו לזרום עם הדרג הפוליטי ולרצות אותו, כדי לקבל מינוי של קבע

המטרה: מינויים ללא בלמים

חוות דעת שמסרה בשבוע שעבר היועמ"שית בעניינו של כחלון פוסלת אותו לכהן אפילו כממלא-מקום, כיון ש"ניסיונו המקצועי ונתוניו האישיים אינם מאפשרים לראות בו, ולו בקירוב, מועמד מתאים למילוי התפקיד בכלל ובאופן זמני בפרט". נתניהו בחר לראות בכך עצה לא מחייבת. "בחרתי שלא לאמץ את עצת היועצת המשפטית לממשלה", הוא כתב השבוע (יום א') בהודעה על המינוי שנכנס לתוקף מיידי. מה שהוביל לעתירה נגד המינוי, שהגישה התנועה לאיכות השלטון כבר ביום למחרת.

קודם לכן, הציעה היועמ"שית ועדת איתור בראשות שופט עליון בדימוס, "כדי להרחיק את המטוטלת לכיוון המקצועי", אומר מרדכי. "זו גישה באמת אקטיביסטית, אבל לאור הפוליטיזציה האגרסיבית שמופעלת על מינויי בכירים אחרים, המלחמה על טוהר המידות פה הייתה מתבקשת". 

הממשלה דחתה את המלצתה של היועמ"שית בנוגע לוועדת האיתור, והסמיכה את הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים להמליץ באופן חד פעמי על מועמד. בדרך זו יכולה הממשלה למנות כל מועמד ללא צורך בתנאי סף וכשירות כלשהי, כיוון שהוועדה למינויים בכירים בוחנת רק טוהר מידות. הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד החלטה זו, בעקבותיה הודיעה הממשלה שהנציב הבא יבחר כמו שנבחר הנציב היוצא פרופ' דניאל הרשקוביץ: נתניהו יגיש שם של מועמד יחיד לוועדת מינויים מיוחדת, שמורכבת מנציגי ציבור שבחרה הממשלה בעבר לנציבות ובראשה שופט שנבחר גם הוא על ידי הממשלה.

"לאורך כל הקדנציה רואים את הממשלה וחבריה מקבלים החלטות, כולל החלטות משפטיות, בלי שום הליך מסודר או תשתית עובדתית שמתגבשת ברקע להחלטה"

בהרב-מיארה הסכימה להשלים עם אופן המינוי, בתנאי שהוועדה תלווה על ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שתקבע את תנאי הסף להתאמה לתפקיד ותאשר את נציגי הציבור בוועדה. בג"ץ כאמור ידון בנושא, אולם יעשה זאת כשברקע עומדת הצעת חוק שהגיש ביולי ח"כ אביחי בוארון (ליכוד), אותה יכולה הקואליציה לקדם בעת הצורך. לפי אותה הצעה, ראש הממשלה ימנה ועדה לבדיקת כשירות המועמדים לתפקיד הנציב, ויציע לה מועמד. אם הוועדה, שמרבית חבריה ימונו באופן פוליטי, תמצא שהמועמד כשיר לתפקיד, היא תאשר את מינויו.

היא לא לבד. הצעות חוק נוספות, שמבקשות להעביר לפוליטיקאים את השליטה במינויים בשירות הציבורי, נוגעות לנציב התלונות על שופטים ולאותה ועדה למינוי בכירים. למשל, לפי הצעת החוק של יו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), שנמצאת בהכנה לקריאה שניה ושלישית, במקום הוועדה לבחירת שופטים שעושה זאת כיום, תבחר הכנסת את נציב התלונות על השופטים בבחירה חשאית. ח"כ בוארון הציע מצדו שהוועדה למינוי בכירים תהפוך לוועדה מוועדות הכנסת, כך שהיא תורכב מפוליטיקאים בלבד. ככזאת היא תדון במינוי רמטכ"ל, מפכ"ל, נציב שב"ס, נגיד בנק ישראל ומשנהו, וראשי השב"כ והמוסד, אחרי שימוע פומבי שיערך להם בכנסת. 

הצעתו נעצרה כשנדרש לפרוש בעבר מהכנסת במסגרת אילוצי החוק הנורבגי, אבל בעקבות פניית שומרים, השיב בוארון: "לא הגעתי לזה, אבל אולי בזכות פנייתך ההצעה תשוב, רק שלא יפטרו אותך מ'שומרים' בגלל זה". 

"נתניהו אפילו לא מסתיר את הכוונה להשתלט על המערכת באמצעות מינויים פוליטיים, ולא מדובר במינויים במשרות אמון, אלא על מינויים שאמורים להישאר מקצועיים וממלכתיים

מה יקודם ומה לא? טלשיר מסבירה ש"זה בדיוק הרעיון. בארה"ב זה נקרא 'להציף את הרצפה'. מנסים את הכל ואת לא יודעת מה יקלט, אבל זה מייצר המון רעש רקע ומטריל את המערכת. וכשהם מביאים את מה שחשוב להם באמת, כולם כבר מותשים מהמאבק הבלתי פוסק בכל הצעות החוק ועלולים לפספס את העיקר".

אבל זה נמצא שם כמו אקדח במערכה הראשונה. 

"נכון, ויכול להיות מקודם במהירות בשעת הצורך כשיש לך 68 אצבעות. זה גם לא חייב להתבטא בהצעת חוק. בשירות הציבורי, החלטות ממשלה שקובעות את ועדות המינויים ואת ועדות האיתור, יכולות להשיג אותו אפקט". 

היועמ"שים שוב על הכוונת

סוגיית המינויים היא צעד נוסף בחזרתה של ההפיכה המשטרית אל חיינו. היא עלתה גם בכתבות קודמות שסקרו שומרים את מבול החקיקה בסוגיות זכות הבחירה וחופש הביטוי באקדמיה, אבל כאן היא משמעותית הרבה יותר. מינויים אליהם מכוונת הממשלה במישור המשפטי והציבורי גם יחד, מתייחסים ליועצים המשפטיים של משרדי הממשלה. על הכוונת כאמור, עו"ד מסינג מהאוצר, שחוות הדעת שהגיש מנעו הקצאות כספים קואליציוניים ותמיכות בתלמידי ישיבות לאחר פקיעת ההסדר החוקי, ודרשו מהממשלה לעמוד במגבלות הדין והמינהל התקין. מה שהרתיח שר אוצר סקטוריאלי כמו סמוטריץ. 

גם היועמ"שית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו, שסירבה לאשר למשפחת נתניהו חלק מהחזרי הוצאות לווילה בקיסריה, הייתה יעד מבוקש להחלפה. אם כי יציאתה לפנסיה בעוד כחודשיים מייתרת את המאבק דווקא מולה. 

הצהרת הכוונות כלפי היועמ"שים נעשתה כבר בסעיף 31 בהסכמים הקואליציוניים בהם נכתב כי יועמ"ש המשרד ימונה ע"י המנכ"ל, שהוא איש אמונו הבכיר של השר במשרד. כך שבמקום לשמש שומר סף לפעילות משפטית של המשרד, הוא יאלץ להכשיר את מדיניות השר, כדי להישאר בתפקידו. וכך, במקום להיות כפוף מקצועית לייעוץ המשפטי לממשלה, הוא יוכפף לאינטרסים של השר, שלא תמיד תואמים את אלה של הציבור.

עד כה, ניסיונות לשנות את דרך מינוי היועצים המשפטיים של המשרדים, כך שבמקום מכרז הם ימונו על ידי השר, לא צלחו. בפרט אחרי שעילת הסבירות לא בוטלה. שתי הצעות החוק שהוגשו בנושא - אחת של ח"כ אליהו רביבו (ליכוד), שנייה של אנשי דגל התורה משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס - טרם קודמו. במקום זה הוחלט להתבסס על החלטת ממשלה מ-2009, שקצבה את כהונת היועמ"שים לשבע שנים, ושולחת כעת הביתה שבעה יועצים כאלה, ומסינג ביניהם. החלטה לא יושמה עד היום, כיוון שלא נעשתה עבודת מטה שתסדיר את הפרישה מבחינת זכויות עובדים, אולם בנובמבר החליטה הממשלה שתוך שבועיים יתגבש הסדר כספי כזה, ולאחר מכן כל יועץ שהשלים שבע שנות כהונתו יסיים את תפקיד תוך שלושה חודשים.

"פוליטיקאים, בעיקר אלה מהסוג הפופוליסטי, מסתכלים על הייעוץ המשפטי בקטע דיכוטומי, האם יכשיר או לא מהלך שהם שואפים לקדם. הם לא מבינים שתשעים אחוז מהתפקיד עוסק בדברים אחרים לגמרי"

תומר לוטן, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים בתקופת ממשלת בנט-לפיד, שנמנה עם "בונים מחדש", קבוצה של יוצאי השירות הציבורי שמכינה רפורמות בתחום, תומך בקציבת הכהונה, אבל חושב שהתזמון בעייתי ולא נעשה בתום לב. "לקחו רעיון חיובי ושלפו אותו כגרזן בקרב מול היוע"משים באופן מאוד לעומתי וקשוח", הוא אומר. "לא עשיתם עבודת מטה שבע שנים ועכשיו אתם שולחים שבעה יועצים משפטיים הביתה? אי אפשר להוציא כל כך הרבה יועצים באופן מיידי, גם אם זה כביכול חוקי. זה יפגע במערך הייעוץ המשפטי לממשלה ובעבודת המשרדים כולה, כשקבוצה מנוסה של עובדים עוזבת יחד". 

במסגרת משא ומתן שמתנהל בין היועצים למשרד המשפטים יתכן שתעשה פרידה מדורגת שלהם בחצי השנה הקרובה, כדי שלא להותיר את המערכת במשבר. שתי עתירות שהוגשו לבג"ץ בנושא על ידי התנועה לאיכות השלטון ומאבק האקדמיה למען הדמוקרטיה ידונו ב-8 בינואר. 

האם נראה פה עבודה בשיטת הסלמי? כלומר, אחרי פרישתם של השבעה, תמצא דרך למנות יועצים חדשים שיהיו נאמנים כמו משרת אמון? "יועמ"שים כמשרות אמון זה קו אדום שאסור לחצות", מזהיר לוטן. "פוליטיקאים, בעיקר אלה מהסוג הפופוליסטי, מסתכלים על הייעוץ המשפטי בקטע דיכוטומי, האם יכשיר או לא מהלך שהם שואפים לקדם. הם לא מבינים שתשעים אחוז מהתפקיד עוסק בדברים אחרים לגמרי. צריך ידע מקצועי נרכש וותק בשירות הציבורי כדי להצליח בתפקיד כזה. ואם יבוא עו"ד פרטי של השר, שלא מכיר כלום, וינסה לקדם מהלכים מורכבים, הדברים יתקעו". 

"אנשים מסתכלים על זה בפריזמה צרה - האם יהיה משבר חוקתי או לא, האם יפטרו את היועצת או לא, אבל האימפקט מאוד רחב. שירות ציבורי אמור לדעת להרים ראש מול הדרג הפוליטי, ולהגיד עד כאן כשצריך", אומר מרדכי

את המחיר משלמים האזרחים

אם אפשר היה לחשוב שמדובר במאבקי כוח שלא משפיעים בסופו של דבר על האזרח, הגיע טבח ה-7 באוקטובר ושבר גם את הקונספציה הזאת. כמעט שנה אחרי כינונה של הממשלה הנוכחית, נחשף שירות ציבורי מוחלש שמנוהל על ידי בכירים שרובם מונו לפי מפתח של נאמנות פוליטית ולא של כישורים ומקצועיות. שבועות ארוכים לתוך המלחמה, המערכות לא הצליחו להגיב לצרכים שעלו מהשטח, כאשר יוזמות אזרחיות מילאו את מקומם של משרדי הממשלה הכושלים. החל ממתנדבים בתחום בריאות הנפש שטיפלו בטראומת ניצולי הטבח ובני משפחותיהם וכלה ביוזמות הסברה של אזרחים בקרב על דעת הקהל העולמית. 

נסיונות למנות נאמנים פוליטיים לתפקיד היו במשרדי הממשלה, למשל כששרת התחבורה מירי רגב ביקשה למנות את משה בן זקן מארגן הליכודיאדה למנכ"ל המשרד, והנציבות פסלה את המינוי. הוא מונה למשך תקופה לממלא-מקום המשנה למנכ"ל וכך הוכשר מינויו למנכ"ל. כך גם ביחידות סמך. למשל, נסיונו של ראש הממשלה למנות את מנכ"ל משרדו, יוסי שלי, לממלא-מקום הסטטיסטיקאי הראשי, למרות שאינו סטטיסטיקאי בהכשרתו ולא עומד בתנאי הסף הנדרשים לתפקיד. אילו היה מתמנה, יכול היה נתניהו להציג למשל, את הנתונים הסטטיסטיים שנוגעים לכלכלת ישראל בדרך שנוחה לו.

הצעות חוק נוספות שמבקשות להגביר את הפוליטיזציה בשירות הציבורי מציעות למשל, להפוך גם את תפקיד הסמנכ"ל במשרדי הממשלה למשרת אמון (הגיש ח"כ משה סעדה מהליכוד), או הצעה להגדיל את מספר סגני השרים במשרד רה"מ משניים לשלושה (ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית). 

הצעות אחרות עוסקות בענישה ובשליטה, דוגמת הצעת חוק שהגיש רוטמן, שמקנה לראשי ועדות בכנסת (כמוהו) סמכות להטיל קנס בגובה רבע מהמשכורת על עובדי ציבור שלא יתייצבו לדיונים בכנסת. אם הם יתייצבו אבל לא ישיבו כמצופה לשאלות ולא יציגו את המסמכים שיבקשו מהם, יהיה הקנס נתון לשיקול דעתו של יו"ר הוועדה. ההצעה הונחה לפני שנתיים, מיד אחרי הבחירות האחרונות, ומהווה דוגמה לכך שאין לזלזל בהצעת חוק זנוחה לכאורה, שכן כעת היא עלתה בוועדת שרים לחקיקה, והדיון בה ימשך. 

איום ענישה אחר על הפקידות המקצועית מתבטא בהצעת החוק של ח"כ טלי גוטליב (ליכוד) לתיקון סמכויות השר בחוק שירות המדינה, שמבקשת לתת לשר ולמנכ"ל משרדו, סמכויות ענישה נוספות כלפי עובדי המשרד, כדי להקל כביכול על העומס של אגף המשמעת של שירות המדינה. לפי ההצעה, השר ואיש אמונו יוכלו להטיל קנסות עד גובה 1,500 שקל או להשעות לשלושה ימי עבודה עובדים. סנקציה, שעצם האיום בה, גם אם החקיקה לא תקודם, עלולה להרתיע עובדים מלהתעמת עם הדרג הפוליטי ולהתעקש על עמדותיהם המקצועיות. 

מרבית ההצעות עדיין בחיתוליהן, אך חקיקה אחרת בתחום המינויים הצליחה לעבור בראשית ימי הממשלה וקשה לומר שהוכיחה את עצמה. מדובר בהרחבת החוק הנורבגי לסיעות קטנות וגדולות במיוחד. במבחן התוצאה, הח"כים החדשים של הקואליציה לא הפכו את הפרלמנט לרשות מחוקקת טובה יותר, ואילו השרים שלא נדרשו לתפקד גם כח"כים, לא עסקו פחות בפוליטיקה ויותר בטובת משרדיהם. לעומת זאת, ההוצאה הציבורית על משכורות לחברי הכנסת החדשים ולעוזריהם רק תפחה.

היועצת המשפטית לא 'כל הזמן מפריעה'

אחד השרים היותר פוליטיים הוא דוד אמסלם, שממונה גם על רשות החברות הממשלתיות. הסכסוך המתוקשר שניהל עם מנכ"לית הרשות עו"ד מיכל רוזנבוים והביא בסוף 2023 להתפטרותה, סימל עוד פן בהשתלטות על השירות הציבורי - ההסתערות על הג'ובים, וכמו שהעיד אמסלם עצמו בראיון לכאן רשת ב', "אני מגיש אנשים שאני מכיר מהחבר'ה". אמסלם גם התבטא בדבר הצורך לבטל את נבחרת הדירקטורים (מאגר מומחים עם ניסיון ניהולי מתוכו ניתן לבחור מועמדים) ולבטל תנאי הסף המקצועיים הנדרשים לכהונה, והקים ועדה שתמליץ על שינויים בתחום. גם כאן המתווה היה קיים כבר בהסכמים הקואליציוניים, שהציעו פיקוח ממשלתי הדוק יותר, ביטול נבחרת הדירקטורים וביטול ועדות איתור למיניהן. 

בהמשך הגיעו הצעות החוק. אחת ביקשה לבטל את הסעיף המבקש להצהיר על זיקה פוליטית בין המועמד לתפקיד דירקטור לבין השר הממונה. כיום, מינוי אדם עם זיקה פוליטית דורש הצדקתו בכישורים מיוחדים. מגיש ההצעה ח"כ אלי דלל (ליכוד) ביקש לבטל אפילו את עצם הצורך להצהיר על זיקה כזו, ובכך "לתקן עוול של שנים רבות הפוגע בחופש העיסוק של הפעיל הפוליטי". הצעה שניה של ח"כ אושר שקלים (ליכוד) מבקשת לחדד ולאפשר לחברים במוסדות מפלגתיים ובכלל זה חברי מרכז לשמש כדירקטורים. 

הצעה שלישית, אותה הגיש בוארון, מרחיקה לכת עוד יותר ומציעה שמי שימנה את יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים ברשות בחברות, כלומר את שומר הסף, יהיה השר הממונה על הרשות ולא היועץ המשפטי לממשלה. הצעתו גם מסירה את חברותו של נציג רשות החברות בוועדה ובמקומו מבקשת להציב נציג ציבור מתוך רשימה שגיבשו נציגי הממשלה. מה שיהפוך את הוועדה לפוליטית לגמרי, ללא נציגות הדרג המקצועי. ההצעה גם דורשת להכפיף את הרשות בצורה מפורשת יותר לשר בכל בנוגע לכוח אדם, התקשרויות ומכרזים. 

"השתקה חסרת מעצורים של מי שמתריע מפני קושי, חותרת תחת ממשל תקין ופוגעת באינטרסים הציבוריים. אנחנו חייבים שאנשי מקצוע יאמרו את דעתם ללא מורא ויזהירו כשיש בעיה"

"האופן שבו השר דודי אמסלם התייחס לעו"ד מיכל רוזנבוים כשכיהנה כמנכ"ל רשות החברות הממשלתיות והאופן שבו סמוטריץ מתייחס למסינג ולגרדוס, כשהם מציפים קשיים מקצועיים שאינם נוחים לו פוליטית, הם הרבה יותר מעלייה במתיחות בין דרג מקצועי לדרג נבחר - זה שינוי פאזה", אומרת עו"ד עדנה הראל-פישר, עמיתת מחקר וראש התוכנית לאתיקה שלטונית ומאבק בשחיתות במכון הישראלי לדמוקרטיה. 

"הדרג הנבחר לא אומר 'אוקיי, הבנתי שיש בעיה. אז תגיד לי מה כן'. הוא פשוט משתיק ומתעלם מהדרג המקצועי. השתקה חסרת מעצורים של מי שמתריע מפני קושי, חותרת תחת ממשל תקין ופוגעת באינטרסים הציבוריים. אנחנו חייבים שאנשי מקצוע יאמרו את דעתם ללא מורא ויזהירו כשיש בעיה. ולכן היועצת המשפטית לא 'כל הזמן מפריעה'. אלא ממלאת את תפקידה, כשהיא מציפה קשיים מקצועיים ומשפטיים".

ומרדכי מוסיף: "לאורך כל הקדנציה רואים את הממשלה וחבריה מקבלים החלטות, כולל החלטות משפטיות, בלי שום הליך מסודר או תשתית עובדתית שמתגבשת ברקע להחלטה. שר התקשורת שלמה קרעי החליט להפריט את התאגיד, על אף שחוות הדעת של היועמ"שית קובעת שהחלטתו אינה מבוססת על עבודת מטה כלשהי. זה משדר לדרג המקצועי בשירות הציבורי, שאין שום חשיבות לעבודת המטה המקדימה שלו לפני קבלת ההחלטות. ולדרג הפוליטי משדרת הממשלה, שהתנהלות בצורה כוחנית תוך עקיפה של הדרג המקצועי, זה הסטנדרט". 

ובמה זה יתבטא?

"אנשים מסתכלים על זה בפריזמה צרה - האם יהיה משבר חוקתי או לא, האם יפטרו את היועצת או לא, אבל האימפקט מאוד רחב. שירות ציבורי אמור לדעת להרים ראש מול הדרג הפוליטי, ולהגיד עד כאן כשצריך. כשראש הממשלה מתנהל כמו באוטוקרטיות במזרח אירופה, מפטר את שר הביטחון מתי שהוא רוצה, מאפשר לחרב התלויה להתנדנד מעל צוואר היועמ"שית וללחשושים אם יפטרו את ראש השב"כ להישאר באוויר, אנחנו מקבלים שירות ציבורי מאוד מפוחד ומאוים".