הרבה לפני כניסתו למשרד לביטחון פנים הצהיר השר המיועד איתמר בן גביר על שורה של צעדים שהוא מתכוון לנקוט במסגרת מדיניות חדשה וקשוחה יותר בתחומים עליהם יהיה אמון. אחד מהם - ואפשר שגם הנפיץ שבהם - הוא הקשחת תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל. "הם בעלי הבית בכלא, אסירים דה לוקס. מפחדים מהם. הכשל הוא מערכתי", אמר בן גביר בעבר, והצהיר כי בכוונתו לבטל את השיוך הארגוני של האסירים ולערבב אותם באגפים, לבטל את מעמד הדובר הקיים לכל ארגון בבתי הכלא, ולבטל את האפשרות שלהם לבשל לעצמם את ארוחותיהם.

לא במקרה זה נשמע מוכר: את המנגינה הזאת השמיע כמעט כל שר לביטחון פנים שקדם לבן גביר. אלא שפעם אחר פעם סוגיית האסירים הביטחוניים ניקזה אליה את הפער בין הבטחות פוליטיות בומבסטיות לבין המציאות היומיומית השברירית, שבבסיסה רצונה של מערכת הביטחון לשמור על שגרה שקטה ככל הניתן, עם מינימום זעזועים. 

בתחקיר נרחב שפרסם שומרים בתחילת השנה על המדיניות הכושלת והמתמשכת בניהול בתי הכלא הביטחוניים, אמר תת גונדר עו''ד בני תייאר, שהיה מפקד כלא דמון, את הדברים הבאים: "שב"ס נותן שירותי בייביסיטר לאסירים הביטחוניים. הוא מקבל אסיר לשנה, עשר או עשרים שנה? כל מה שצריך זה שיהיה שקט, כדי שלא להצית את הגדה. מעליו יש שחקנים אחרים, השב"כ והממשלה, שרוצים את השקט הזה. מתקיים שיח לא פורמלי בין מי ששומרים על האסירים לבין מי ששומר על השטח בחוץ, כלומר השב"כ".

השב"כ היה גם הכתובת לביקורתו של גלעד ארדן, לשעבר השר לביטחון פנים, שהקים במהלך כהונתו בממשלת נתניהו, ועדה בראשות ניצב בדימוס שלמה קעטבי, אשר המליצה לפרק את "האוטונומיה של האסירים הפלסטיניים בבתי הכלא". בעדותו בפני ועדת הבדיקה שהוקמה לאחר בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע בשנה שעברה, הפנה ארדן אצבע מתוסכלת כלפי השב"כ, שהציג תרחישי אימה וסיכל את אימוץ מסקנות הוועדה ואת הפגיעה בתנאי האסירים הביטחוניים. 

"בעצמנו ביקשנו מזמן את ערבוב הארגונים, כדי שהשב"ס יראה אותנו כאנשים אינדיבידואליים", אומר לשומרים אסיר ביטחוני שהשתחרר לאחרונה. "זה השב"ס שמתנגד לכך, כי נוח לו לשמור על חלוקת אגפים לפי ארגונים. נוח לו לשמור על מעמד הדובר של הארגון, ונוח לו שנבשל בעצמנו"

שב"כ, זאת מוסכם על כל מי ששוחחו עם שומרים בנושא, ובראשם האסירים עצמם: "הוא העיניים בבתי הכלא הביטחוניים 24/7. הם מעורים מאוד ויודעים כל מה שקורה ומבינים היטב את השטח", אומר לשומרים אסיר לשעבר. "בהחלטות המשמעותיות השב"כ מעורב ואם הוא אומר מודיעינית משהו, הוא גם יודע".

האם נתניהו יאפשר לבן גביר את מה שלא אפשר לארדן, ויגבה אותו אל מול עמדת השב"כ? והאם בכלל האסירים תופסים את הצעדים הללו שבהם מאיים בן גביר, כהקשחת תנאים או אולי להפך: הם רק מייחלים שבן גביר יצליח במה שקודמיו כשלו? 

"בעצמנו ביקשנו מזמן את ערבוב הארגונים, כדי שהשב"ס יראה אותנו כאנשים אינדיבידואליים", אומר לשומרים אסיר שהשתחרר לאחרונה. "זה השב"ס שמתנגד לכך, כי נוח לו לשמור על חלוקת אגפים לפי ארגונים. נוח לו לשמור על מעמד הדובר של הארגון, ונוח לו שנבשל בעצמנו".

"שלא יספרו לכם סיפורים", אמר לשומרים בעבר אסיר אחר. "שב"ס רוצה לגמור את היום בשקט, והסוהרים רוצים לקבל את המשכורת ולחזור הביתה בשלום, אז הם בונים מנהיגים כמו מחמוד עטאללה (החשוד באונס החיילת בכלא גלבוע, ואשר עומד במרכז של פרשת "הסרסור בסוהרות"). אני יודע, ראיתי את זה בעיניים שלי. כמוהו יש בכל כלא ביטחוני - מנהיג שמקבל את כל מה שהוא רוצה, בתמורה למידע ולשקט. סוהרות מוטרדות? בריחה? אתם הופתעתם, אני לא".

אותו מנהיג, או דובר האסירים בהגדרה אחרת, אוחז בכוח רב ומנהל את יחסי האסירים אל מול השב"ס. הוא למשל הכתובת אם ישנה בקשה להעביר אסיר מתא לתא. אותה בקשה עוברת דרכו אל קצין המודיעין של הכלא, כאשר לדברי אסירים עמם שוחחנו, העברות של אסירים מתא לתא שגורות ומקובלות עד מאוד. "הדובר של הארגון הוא שליט תנאי המחיה והוא יכול להשפיע על טיב הקנטינה, על טיב הטיפול הרפואי ועל מי יהיה באיזה תא", מתאר אסיר לשעבר. "גם אצלנו הייתה לא מעט אלימות מטבע הדברים, אבל האלימות נמוכה יותר מאשר בבתי כלא פליליים, בין היתר משום שהארגון הוא זה שמנהל את העניינים מול הארגון האחר".

"מי שמנהל את כלא גלבוע זה האסירים", כך ע', אסיר משוחרר. "בכל כלא ביטחוני זה ככה, פשוט כי השב"ס משאיר בכוונה וואקום. הוא עושה סדר וחלוקה ואז נותן לאסירים לנהל. נוצר מצב שאסירים כמוני, שעשו טעות ורק רצו לגמור את המאסר בשקט, ישבו עם האסירים הכי קיצוניים, הכי מסיתים"

"קצין המודיעין של השב"ס אומר לך: אתה פת"ח"

כ-5,500 אסירים ביטחוניים פלסטיניים כלואים כיום בבתי הסוהר בישראל, רובם מורשעים ומרצים עונשי מאסר, ומיעוטם עצירים ועצירים מנהליים. כמחצית מהם מזוהים עם ארגון הפת"ח, כרבע מהם עם חמאס, והשאר מתחלקים בין הג'יהאד האסאלמי, החזית העממית וארגונים אחרים. כל הגורמים העוסקים בטיפול היומיומי בנושא - אנשי שירות בתי הסוהר, שב"כ, סניגורים ואפילו האסירים עצמם - מצביעים על חלוקת האסירים לפי ההשתייכות הארגונית שלהם, ועל ההתנהלות מולם כקולקטיב, כשורש הבעיה. החלוקה היא זאת שמייצרת כוח לדוברי האסירים שהופכים למנהיגים בכלא, היא זאת שמחדדת את הזיקה הפוליטית בין האסירים ובין ארגוני הטרור, והיא גם זאת שאינה מאפשרת כל סוג של שיקום.

"המצב הקיים כיום הוא זה שמגביר את המעורבות הפוליטית של האסירים", אומר לשומרים גונדר-משנה בדימוס דקר אילת, שתומך בהפסקת החלוקה הארגונית. "דווקא המצב הזה הוא שנותן לאסירים הביטחוניים את התיוג של אסירים פוליטיים, כי מלכתחילה שירות בתי הסוהר מייצר שיוך, לעתים שרירותי לאסיר, וכך מדינת ישראל מסתכלת על האסיר כחלק מקולקטיב. כל שינוי בתנאי האסירים חל על כולם, אין פרט. המדינה היא זו שרואה בהם אסירים פוליטיים ובכך מחזקת את מעמדם". 

עו"ד עביר כאבר, מומחית לדיני כליאה: "אסירי שנות ה-2000, ובוודאי הצעירים של היום, הם לא הדור של פעם. רבים מהם נכנסים כאינדיווידואלים לכלא ובכל זאת הם חייבים לבחור לאיזה ארגון הם משתייכים"

אם שואלים את האסירים עצמם, רבים מהם כלל לא מעוניינים בהשתייכות לארגון או בדובר שייצג אותם בכלא. "במשך שנים המדינה ראתה באסירים הביטחוניים את השיוך שלהם", אומרת עו"ד עביר כאבר, מנהלת קליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת חיפה ומומחית לדיני כליאה. "אבל אסירי שנות ה-2000, ובוודאי הצעירים של היום, הם לא הדור של פעם. רבים מהם נכנסים כאינדיבידואליים לכלא, כלומר אחרי שביצעו פעולה שאינה מזוהה ארגונית, ובכל זאת הם חייבים לבחור לאיזה ארגון הם משתייכים. גם אם הם לא הגיעו לשם בשליחות של אף ארגון ואין להם רצון להיות חלק או להישמע לארגונים".

א', אסיר ביטחוני שהשתחרר לא מזמן, הוא דוגמה לאסיר כזה. הוא היה מעורב בתכנון פיגוע ובשיחה עם שומרים, הוא לוקח אחריות על כך. "הייתי צעיר ועשיתי טעות וזה היה על דעתי שלי. אף אחד לא שלח אותי", הוא מספר. "כשנכנסתי לכלא לא רציתי להשתייך לאף ארגון, אבל השב"ס לא מסכים לזה, הוא צריך שקט תעשייתי והוא רוצה לדעת לאיזה קבוצה אתה משתייך".

ואם אתה אומר שאתה לא משתייך?

"אז קצין המודיעין של השב"ס הוא זה שבוחר לך ואומר לך למשל – אתה פת"ח". 

"החלוקה הזו פוגעת באסירים, אבל נוחה לקצין המודיעין של שב"ס", מוסיף ע' אסיר ביטחוני אחר ששוחרר לפני כמה חודשים, אחרי מאסר ממושך שריצה בכלא גלבוע. גם ע' תומך בביטול השיוך הארגוני ובערבוב האסירים, בדיוק כפי שהמליצה ועדת קעטבי וכפי שרוצה ליישם השר המיועד בן גביר. 

"מי שמנהל את כלא גלבוע זה האסירים", כך ע'. "בכל כלא ביטחוני זה ככה, פשוט כי השב"ס משאיר בכוונה וואקום. הוא עושה סדר וחלוקה ואז נותן לאסירים לנהל. נוצר מצב שאסירים כמוני, שעשו טעות ורק רצו לגמור את המאסר בשקט, ישבו עם האסירים הכי קיצוניים, הכי מסיתים - ואין שיקום, הפרדה או מתן כלים כדי לעזור לי להשתקם. 

"מי שזרק אבן יושב עם האסיר הכי קיצוני מבחינה ביטחונית, ולפעמים אתה רואה שדווקא הכי מסיתים והכי קיצוניים, יושבים לשיחה עם קצין המודיעין. אתה שואל את עצמך אם בשיחה הזו הוא מוסר אסירים אחרים כקורבן".

"האגפים הביטחוניים של כלא גלבוע התחילו בעבר עם שני אגפים, וכיום הם כבר שבעה אגפים ובכל אגף יש 120 אסירים", אומר סירסאווי שהיה הדובר אסירים. "עכשיו תביני מה זה כשצריך לנייד 800 אסירים ביטחוניים פעמיים בחודש מחוץ לאגף לקנטינה. המשמעות של זה היא הרבה מאוד סוהרים ואין לשב"ס מספיק כוח אדם"

"אמרנו לשב"ס, אין בעיה, תוותרו על הדובר. הם כעסו"

סמיר סירסאווי השתחרר לפני כארבע שנים, אחרי שריצה עונש מאסר של 30 שנה על זריקת רימונים על אוכלוסייה אזרחית ב-1988 בחיפה. הוא ישב בכל בתי הכלא הביטחוניים, ושימש במשך 15 שנה דובר אסירים בכלא גלבוע. בשיחה עם שומרים הוא מאפשר הצצה אל מערכת היחסים בין שב"ס ובין דוברי הארגונים הפלסטיניים בבתי הכלא.

"לשב"ס היה אז ויש היום אינטרס להתנהל מול דובר, ועל בסיס ההתנהלות הזו מתקיימים הרבה דברים שנוחים קודם כל ולפני הכל לשב"ס", הוא אומר. "בן גביר אומר את מה שהקהל שלו רוצה לשמוע, אבל צריך לומר את האמת ולפיה המציאות הקיימת כיום היא אינטרס נוח לשני הצדדים. צריך להבין שדווקא אסירים מעורבבים זה יותר כוח (לאסירים), כי ככה מעבירים מסרים לכולם ולא רק לארגון שלך". 

מה עם אלה שלא קשורים לשום ארגון?

"ישנם אסירים שלא משתייכים לאף ארגון, אבל השב"ס מחייב להגדיר אותם, כי אחרת ההתייחסות אליהם תהיה כמו אל אסיר פלילי, ולאסירים פליליים יש זכויות שלאסירים ביטחוניים אין. אני מכיר מקרים בהם אסירים שביקשו לא להשתייך ורצו להתערבב עם ארגונים אחרים, והשב"ס לא אישר". 

סירסאווי פורט את האופן שבו שב"ס נעזר בדובר האסירים, ומסביר מדוע ביטול הפונקציה הזאת עשוי להקשות בעיקר על שב"ס. הוא נותן כדוגמה את הזכות הקיימת לאסירים לצאת פעמיים בחודש לרכישה בקנטינה: "יציאה לקנטינה זו תנועה מחוץ לאגפים. כשמדובר באסירים פליליים כל קבוצה של 5-7 אסירים מלווה על סוהר אחד. ליווי של אסיר ביטחוני מצריך יותר סוהרים על כל אסיר. 

"האגפים הביטחוניים של כלא גלבוע התחילו בעבר עם שני אגפים, וכיום הם כבר שבעה אגפים ובכל אגף יש 120 אסירים. עכשיו תביני מה זה כשצריך לנייד 800 אסירים ביטחוניים פעמיים בחודש מחוץ לאגף לקנטינה. המשמעות של זה היא הרבה מאוד סוהרים ואין לשב"ס מספיק כוח אדם. לכן היציאה לקנטינה מבוססת על הדובר האגפי שמונה. הוא זה שמוציא את האסירים". 

סירסאווי מספר כי לא פעם, כאשר היו ויכוחים עם השב"ס, היו אלה האסירים שהיו מציעים לבטל את תפקיד הדובר. "היינו אומרים, אוקיי, בבקשה אל תכירו בדובר ותוציאו אותנו לקנטינה על פי פקודות השב"ס, כמו שאתם מוציאים אסיר פלילי", הוא אומר. "בשב"ס היו כועסים על זה, זה לא מה שהם רצו". 

סירסאווי נותן דוגמה נוספת מחיי היומיום המורכבים, לאופן שבו שב"ס משתמש בדוברים. "לפי פקודות הכלא, מפקד הכלא מחויב להיכנס מדי שבוע ולדבר עם האסירים ולשמוע את התלונות שלהם", הוא מספר. "אצל אסירים פליליים מפקד הכלא נכנס לעשרים תאים ושומע 120 אסירים אחד אחד, ואומר לכולם בוקר טוב. כשמדובר בכלא ביטחוני הוא יושב רק עם הדובר. בגלבוע יש שבעה אגפים מלאים, אז תארי לך שהוא צריך היה לעבור 800 אסירים שונים? 

"אנחנו מצדנו דווקא אמרנו לשב"ס, אין בעיה, תוותרו על תפקיד הדובר ושהמפקד ייכנס תא-תא, ישמע את מאות הבקשות ממאות האסירים ויטפל. הרי הרבה אסירים היו כועסים עלינו הדוברים. טענו שאנחנו מהווים חציצה בינם לבין מפקדי הכלא והאשימו אותנו שאנחנו חלק מהמנגנון. בלי דובר לאסירים, השב"ס יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה ובכל מקרה התלונות של האסירים יגיעו בסוף גם לשולחנו של בן גביר". 

"לשב"ס היה אז ויש היום אינטרס להתנהל מול דובר, ועל בסיס ההתנהלות הזו מתקיימים הרבה דברים שנוחים קודם כל ולפני הכל לשב"ס", אומר סמיר סירסאווי שהשתחרר אחרי 30 שנה בכלא, 15 מהם כדובר אסירים. "בן גביר אומר את מה שהקהל שלו רוצה לשמוע, אבל צריך לומר את האמת"

בין רבין ופרס לשביתת האסירים בימי שרון

גונדר-משנה בדימוס דקר אילת, שצוטט גם קודם לכן, שירת בתפקידים שונים במערכת הביטחון, היה ממקימי יחידת מצדה לחילוץ בני ערובה של השב"ס וגם פיקד על בתי כלא ביטחוניים. לדבריו, בתקופתו, כאשר פיקד על כלא גלבוע, הוטרד לא מעט מהעובדה שהמערכת נוהגת לראות באסירים קולקטיב ולא פרטים. 

"התנאים של האסירים הביטחוניים הם זהים", הוא מסביר. "אחד שזורק אבנים מקבל את אותם תנאים כמו שמקבל ברגותי עם 67 מאסרי עולם. לשב"ס זה מאוד נוח לראות בהם קבוצות ולא להתייחס לתנאי האסיר בהתאם לחומרת העבירה שלו, זה פחות כאבי ראש והתעסקות לשב"ס. אבל כך קורה שאם יש מאבק על שיפור תנאי מחייה, או אם יש החמרה, זה חל על כולם בבת אחת וזה נותן לאסירים כוח. בכל פעם שתוכרז שביתת רעב כולם יוכלו לקבל תנאים טובים יותר, זורק האבנים והמפגע עם מאסרי העולם". 

לדברי אילת, מעבר לעובדה שהחלוקה לארגונים מחזקת את האסירים ובפרט את אלה השפוטים לעונשים חמורים יותר, "החלוקה לארגונים מייצרת הקצנה. אני הצעתי בשב"ס לעשות צוות שיפקח על הקצנה אידיאולוגית, כפי שיש כיום בבתי כלא בירדן או בגרמניה, אבל לא קיבלו את ההצעה שלי. שב"ס רוצה שקט. הוא לא מתעסק במניעת טרור מתוך בתי הסוהר". לדבריו, כשהיה בכלא גלבוע, "ערבבתי בין פתח לחמאס", אך בהמשך חזרה החלוקה המקובלת.

כ-85% מהאסירים בבתי הכלא הביטחוניים הם תושבי הגדה ואולי משום כך ההנחה המקובלת במערכת הביטחון היא שקיים קשר ישיר בין תנאי האסירים בכלא לבין רגיעה או תסיסה אפשרית ביהודה ושומרון. "התפיסה שיש קשר, נולדה ב-1992 בעת שביתת רעב שהתקיימה בכלא הישראלי ושני אסירים מתו במהלכה", מספר אילת. "ראש הרשות ערפאת הוציא את תושבי השטחים לרחובות וההבנה אצל רבין, שהיה אז ראש הממשלה ואצל פרס, הייתה שאם לא יטופלו האסירים השובתים רעב יהיה בלגן. נציב שב"ס אז שאול לוי קיבל מהם בקשה: תן מה שצריך כדי להשיג שקט. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נעשה הקשר בין בתי הכלא הביטחוניים לבין הרחובות בשטחים - וזה הוטמע. כיום, אם יש שקט זה נוח לכולם ואם מתעורר בלגן זה מגיע לממשלה". 

אילת, שחקר את הנושא במסגרת עבודת התזה שלו לתואר שני באוניברסיטת חיפה, טוען שהוא מצא שאין קשר בין אירועים בכלא ובין הנעשה בגדה. לדבריו, "הקשר שאני מצאתי הוא אפס. אין קשר! בתקופתי היה מקרה שבו הרגנו אסיר בכלא קציעות, ובגדה לא קרה כתוצאה מזה שום דבר. מתי הקשר הזה מתקיים? כשהפוליטיקאים נכנסים לתמונה. כשהם מתסיסים אז יש בלגן, וכשהם בוחרים לדבר אחרת, יש רוגע. ובכל מקרה אני שואל, ממה בדיוק הפחד הגדול, מהפרות סדר? מפיגועים? ההתנהלות של שב"ס בבתי הכלא הביטחוניים, שבמסגרתה רוצים שקט בכל מחיר ונותנים לאסירים לנהל את עצמם, זה לקדש את הפחד. מה מניע אותנו, שקט או מניעת טרור?".

גונדר-משנה בדימוס דקר אילת: "החלוקה לארגונים מייצרת הקצנה. אני הצעתי בשב"ס לעשות צוות שיפקח על הקצנה אידיאולוגית, כפי שיש כיום בבתי כלא בירדן או בגרמניה, אבל לא קיבלו את ההצעה שלי. שב"ס רוצה שקט. הוא לא מתעסק במניעת טרור מתוך בתי הסוהר"

על פי רוב התשובה לשאלה האחרונה, היא שעמדת מערכת הביטחון היא שקובעת את המדיניות על הערכותיה המעודכנות בשטח. אולם פעם אחת, ב-2004, הצליחה הממשלה לכפות את דעתה על מערכת הביטחון. "אלה היו ימי אינתיפאדה סוערים, והמידע שהיה לנו הצביע על כך שמהכלא יוצאות הוראות שמתסיסות את השטח", כפי שמספר לשומרים ח"כ צחי הנגבי, שהיה אז השר לביטחון פנים בממשלתו של אריק שרון. "החמרנו משמעותית את התנאים והאסירים פתחו בשביתת רעב ללא הגבלת זמן. היה לי ברור שכל התרככות תביא לפגיעה בחיי אדם, כי היה ברור שיש קשר בין האסירים לביצוע פיגועים בחוץ, ועל כן בעצה אחת עם שרון ועם ראש השב"ס יעקב גנות החלטתי לא לסגת ולא לוותר על כלום. 

"כינסתי מסיבת עיתונאים שבה הכרזתי על כך. ראינו באותם ימים שביתות רעב באירלנד שבהן מתו אסירים, ולקחנו בחשבון שזה יקרה גם אצלנו, אבל אמרתי שזה מחיר שהאסירים משיתים על עצמם. לא יכולתי לוותר ולהבין שבכך ייכנסו שוב טלפונים סלולריים לבתי הכלא שיעצימו את יכולת הוצאת הפיגועים לפועל". 

לאחר 18 יום הסתיימה השביתה, לדברי הנגבי מבלי שהאסירים קיבלו דבר ומנגד, מבלי שאיש מהם נפגע. "אני לא מבין מדוע לאורך השנים חלה התפתחות לרעה. אין סיבה לבוא לקראת האסירים האלה ואסור לשחק עם התנאים שלהם. אבל בשביל זה שר ביטחון פנים צריך גיבוי מראש הממשלה ולהעביר את הגיבוי הלאה לשב"ס".

א', אסיר ביטחוני שהשתחרר לא מזמן, היה מעורב בתכנון פיגוע: "הייתי צעיר ועשיתי טעות וזה היה על דעתי שלי. אף אחד לא שלח אותי. כשנכנסתי לכלא לא רציתי להשתייך לאף ארגון, אבל השב"ס לא מסכים לזה, הוא צריך שקט תעשייתי והוא רוצה לדעת לאיזה קבוצה אתה משתייך"