ה

שיטה שנגללת לאורך 180 העמודים של הכרעת הדין של שופטת בית המשפט המחוזי מיכל ברק-נבו, היא פשוטה למדי. כמו הקשישים והקשישות, ששכבו חסרי דעת וצלילות במיטותיהם, נתונים לחסדי אחרים, כך שכב הכסף שלהם בבנק, נתון לשליטתם של אחרים. האפוטרופוסים שמונו לנהל את חייהם של הישראלים האלה, ברובם אנשים מבוגרים מאוד, הבינו מהר מאוד שכל שעליהם לעשות הוא להמציא את החשבוניות הנכונות כדרישת תשלום - ולמשוך את הכסף מהחשבונות.

זה מה שעשה השיפוצניק אמיל חנן, שפתח ב-2006 חברה המספקת ״שירותים שונים״ לעמותת "קרן דורי דורות". העמותה הזו נתנה שירותי אפוטרופסות ומונתה לייצג לא פחות מ-250 מוגבלים ומוגבלות, כשהיא פועלת תחת האפוטרופוס הכללי ומקבלת את מינויה מבתי הדין למשפחה. השיטה שלה הייתה פשוטה: החסויים (השם המשפטי של מוגבלים ומוגבלות שממנים להם אפוטרופוס) מממנים לעצמם שירותים שונים. רק שלא הם מחליטים מה יהיו השירותים הללו ומה לעשות עם כספם, אלא האפוטרופוס שלהם. החברה של חנן סיפקה שירותי חונכות (אנשים שיישבו עם המוגבלים) ודאגה גם לטיפולי שיניים, לרכישת חלקות קבר וכמובן לשיפוצים. את החשבוניות הוא העביר לעמותת ״קרן דורי דורות״ וזו שילמה בעבורן, כלומר משכה כסף מחשבונות הבנק של החסויים תמורת החשבוניות.

בכתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד יפעת גדנקן ועו"ד ניר מסורי מפרקליטות מיסוי וכלכלה, נטען כי יותר מ-880 אלף שקלים הוצאו במרמה בשיטה הזו, מבלי שמישהו בודק מה החשבוניות של חנן כיסו. כך, למשל, עשרות ומאות אלפי שקלים שולמו על שעות חונכות שלא התקיימו, או שהתקיימו חלקית, או שלא היה ברור מה בכלל נעשה במהלכן. 117 אלף שקל נמשכו מהחשבון של ק״א, אישה בשנות ה-90 לחייה, בין השאר בעבור רכישת חלקת קבר ב-25 אלף שקלים, כשהסכום האמיתי היה 12 אלף שקלים בלבד. החשבונית זויפה כאילו ניתנה לק״א, אלא שהקברן של חברה קדישא אמר: "זה לא מסתדר שאדם אחרי שהוא מת משלם צ'ק, אלא אם יש תחיית המתים". 81 אלף שקל נשאבו מחשבונה של ש״ק שהייתה בשנות ה-80 לחייה, ועוד ועוד.

אמיל חנן הורשע באוגוסט האחרון במשיכת כספים בסך 250 אלף שקל (אלה הסכומים שאפשר היה להוכיח כ"ניפוח"), אך ההרשעה הגיעה מאוחר מדי בעבור כל הקורבנות, שהלכו לעולמם בזה אחר זה.

65 אלף ישראלים עם אפוטרופוס

אם מחליט בית המשפט כי אדם מוגבל או חסר ישע אינו יכול לקבל החלטות עצמאיות ואם אין לו משפחה קרובה, המדינה ממנה לו תאגיד מסחרי שהוא אינו מכיר, המנהל בשבילו את כל חייו – חשבונותיו, החלטותיו הרפואיות, ולמעשה כל היבט שקובע בית המשפט. כ-65 אלף ישראלים נתונים תחת אפוטרופוס, ומדי שנה ממונים כ-10,000 אפוטרופוסים חדשים. 15% מהמינויים הם של תאגידים מסחריים-פרטיים. לא פעם זה קורה מעל ראשו של האדם מבלי שהוא נשאל לדעתו, כפי שסקרנו בתחקיר שומרים בחודש שעבר.

רוני ברט: ״בתהליך של 20 דקות קיבלתי צו אפוטרופסות לשנה על אמא. השופט קרא את הניירת ובלי לדבר איתי, על בסיס ניירת בלבד, נתן את הצו. באופן אגואיסטי שמחתי, אבל נחרדתי מהמחשבה כמה קל לשלול את חירותו של אדם, וחשבתי על כך שכעת יכולתי להחליט על אמי כל מה שארצה״

15 שנים, כמעט באדישות מוחלטת והרחק מסיקור תקשורתי, נמרח הדיון על אמיל חנן ועמותת ״קרן דורי דורות״ בבית המשפט. החסויים לא זכו לראות את הצדק נעשה עם חנן, כפי שלא זכו לשמוע ביולי 2015 על הרשעתה של אתי לוי, מנהלת עמותת קרן דורי דורות שהעסיקה אותו. לוי הודתה והורשעה בהפרת אמונים, ונגזרו עליה ארבעה חודשי עבודות שירות וקנס.

ללוי היה מודל ניהולי ללמוד ממנו, כלומר ממנה. הייתה זו המנהלת הקודמת של הקרן, עו״ד ירדנה נילמן, שביצעה מעשים חמורים פי כמה, מעשים שהגיעו לחדרי החקירות של המשטרה והובילו להרשעה בבית המשפט. ב-2008 עמדה הקרן במרכזה של פרשת המעילה הגדולה ביותר שנחשפה בתחום האפוטרופסות: גניבה של יותר מ-7 מיליון שקלים מכספי האנשים שהקרן שימשה להם כאפוטרופוסית.

נילמן הורשעה בגניבה ונשלחה לתשע שנות מאסר בבית הכלא, והמחליפה שלה בתפקיד התבררה בדיעבד כחוליה נוספת בשרשרת. חשיפת השערורייה הפלילית לא גרמה לעמותת דורי דורות לעלות על פסים של מינהל תקין, וכך היא המשיכה להתנהל ברשלנות במקרה המקל, ובמשיכת כספים מכוונת במקרה המחמיר, מבלי שאיש במנגנון אפוטרופוס הכללי  יפקח, ישאל שאלות ויעצור זאת.

ההרשעה של לוי אינה רק מאוחרת מדי מבחינת האנשים שכספם נגנב, אלא גם לא מסתמנת כנקודת מפנה בתחום הפרוץ שנקרא אפוטרופסות בישראל. על פניו, ברור שיש כאן כישלון של האפוטרופוס הכללי, הגוף המפקח על העמותה, שחייבים לברר בחקירה. למשטרת ישראל זה לא היה ברור בכלל. להיפך, היא החליטה להיעזר באנשי האפוטרופוס הכללי לניהול החקירה, ובמקום לתשאל אותם כדי להבין כיצד התרשלו בתפקידם, נתנו החוקרים לנציג האפוטרופוס הכללי לעבור על הניירת ולהחליט מה רלוונטי למשפט ומה לא.

"זה מקרה מאוד לא ׳סקסי׳, אף אחד לא ממש התעניין בו, אפילו לא המשטרה״, אומר גורם חקירתי המעורב בפרטי התיק. ״זה מקרה שיש בו המון ניירות ומסמכים ואנשים שקשה לחקור, עד כדי כך שהמשטרה נעזרה בנציגה של האפוטרופוס הכללי, נציגת גוף שהתרשל בעצמו בפיקוח על לוי וחנן, ודווקא היא זו שעברה על החומרים וסיננה לחוקרים במה כדאי להתמקד ומה לא". מיותר לציין שתיק החקירה לא התמקד בכשל הפיקוח של האפוטרופוס הכללי.

כמחצית לא מגישים דוחות שנתיים

המחדל הנקודתי שנחשף בבית המשפט מאיר בעיה אחת, מני רבות, שצצות במנגנון ניהול האפוטרופסות בישראל. התחום הזה פרוץ כמו מסננת ישנה, בלתי מפוקח ובלתי יעיל בהתאם.

גם אחרי עבודת חקיקה משמעותית שנעשתה ב-2016, לראשונה מאז קום המדינה, וגם אחרי שורה של ועדות, דוחות והצעות למכביר, מדובר בתחום בעייתי לכל אורך הדרך. כל אדם או תאגיד הממונה כאפוטרופוס מחויב להגיש דוח פעילות (אם האחריות היא על כספי החסוי, יש להגיש גם דוח כספי שנתי), והאפוטרופוס הכללי אמור לפקוח עין בשם המדינה ולוודא שאין ניצול לרעה של חסרי הישע.

המציאות עגומה, והיא שורטטה בהרחבה בדוח מבקר המדינה לשנת 2012. הוא גילה כי לפחות כמחצית מהאפוטרופסים לא טרחו להגיש דוחות שנתיים, והזהיר: "מצב שבו (...) האפוטרופוס הכללי מפקח חלקית בלבד על האפוטרופוסים אינו תקין והוא בבחינת כר פורה לגורמים המבקשים לנצל חסויים ורכושם תוך הפקרתם על ידי המדינה".  

מה קרה בתשע השנים שחלפו מאז פרסום הדוח? מעט. בדיוק לפני שנה, בספטמבר אשתקד, ערכה הוועדה לביקורת המדינה בכנסת דיון מעקב אחר יישום הדוח, ביוזמתה של ח"כ קרן ברק (הליכוד). בדיון חזרה מנהלת הביקורת במשרד מבקר המדינה, אסנת וישניצר, על הנתונים והוסיפה כי לא רק שלא נבדקו דוחות, אלא שלעתים גם לא ממונים אפוטרופוסים במקום אלה מתו, לא נבדקה התאמה לתפקיד, ולא נדרש מהם לחתום על התחייבות לפעול בהתאם לחוק.

117 אלף שקל נמשכו מהחשבון של ק״א, אשה בשנות ה-90 לחייה, בין השאר בעבור רכישת חלקת קבר ב-25 אלף שקלים. הסכום האמיתי היה 12 אלף שקלים בלבד. החשבונית זויפה כאילו ניתנה לק״א. הקברן של חברה קדישא אמר: "זה לא מסתדר שאדם מת משלם צ'ק, אלא אם יש תחיית המתים"

"דוח המבקר מתאר מצב הרחוק מלהשביע רצון", השיבה לוועדה עו"ד סיגל יעקבי, ראש האפוטרופוס הכללי, והבטיחה להדק את הפיקוח. במציאות, אגף הפיקוח של האפוטרופוס הכללי מורכב מכוח אדם מצומצם, שמתקשה לתת מענה לציבור התופח של מינויי אפוטרופוסים, פרטיים ותאגידים כאחד.

ארבע שנים - ואף נציג מהמדינה לא בא לפקח על הבן

רוני ברט חווה את זה על בשרו. אמו הדמנטית הלכה לעולמה בשנה שעברה, אחרי כמה שנים שבהן אושפזה במוסד גריאטרי. "המוסד דרש אפוטרופוס עבורה״, הוא מספר לשומרים, ״ואני לקחתי את זה על עצמי. בתהליך קצר של 20 דקות קיבלתי צו אפוטרופסות לשנה על אמא. השופט קרא את הניירת ובלי לדבר איתי, על בסיס ניירת בלבד, נתן את הצו. אמנם באופן אגואיסטי שמחתי על התהליך הקצר, אבל אני מודה שנחרדתי מהמחשבה כמה קל לשלול את חירותו של אדם, וחשבתי על כך שכעת יכולתי להחליט על אמי כל מה שארצה".

צו האפוטרופסות הראשון הוא זמני. במרוצת השנה הראשונה אמור נציג האפוטרופסות לבקר את חסר הישע, ולראות במו עיניו כי מדובר במקרה מוצדק שמטופל כראוי. "המטרה היא שיהיה פיקוח למקרה שבו, למשל, שמים את הקשישה במעון הזול ביותר שיש ואז לוקחים את יתר הכסף", מסביר ברט.

"דוח המבקר מתאר מצב הרחוק מלהשביע רצון", השיבה לוועדת הביקורת של הכנסת עו"ד סיגל יעקבי, ראש האפוטרופוס הכללי, והבטיחה להדק את הפיקוח. במציאות, אגף הפיקוח מורכב מכוח אדם מצומצם, שמתקשה לתת מענה לציבור התופח של מינויי אפוטרופוסים, פרטיים ותאגידים כאחד

ארבע שנים אושפזה אמו במוסד, ומעולם לא הגיע נציג המדינה לבקר אותה, לפקח פיזית על המתרחש ולוודא שהאפוטרופוס לא מנצל אותה לרעה. אפילו הדוחות הכספיים שברט שלח, כפי שהחוק מורה לאפוטרופוס לעשות, לא זכו לדבריו לכל התייחסות. "אני קצין בצבא לשעבר, מאוד קפדן״, הוא מעיד על עצמו, ״ובשנה הראשונה פירטתי כל דבר ושלחתי, אבל לא שמעתי מעולם מהאפוטרופוס הכללי. בהמשך הפסקתי למלא את הדוח השנתי מסיבות טכניות (ברט רצה לבטל את האפוטרופסות וביקש להתנהל עם ייפוי כוח אך לא קיבל מענה, ר״ז), ובמשך שלוש השנים הבאות איש לא שאל אותי מה עם הדוחות ומה עשיתי עם הכסף״.

״באחת הפעמים, כשלא הצלחתי להשיג מענה מהאפוטרופוס הכללי, נסעתי לשם. אני זוכר שהלכתי במסדרונות, וכל הבניין מלא ערימות של תיקים עם ניירת והכל מעלה אבק. הרגשתי ממש שהכל כורע תחת הנטל, והבנתי למה לא ענו לי ולמה לא באו לבדוק מה עם אמא שלי״, נזכר ברט. ״למעשה, מרגע שמוניתי כאפוטרופוס שלה ועד שמתה, איש לא שאל אותי דבר ולא בדקו אותי".

״נטען שהכסף הגיע אלי - ובפועל לא קיבלתי דבר״

בעקבות הכתבה שפרסמנו בשומרים באוגוסט החולף על נפגעי האפוטרופוסות, הגיעו למערכת פניות מצד ישראלים שהוגדרו כ"חסויים" ומונה להם אפוטרופוס, לצד פניות מבני משפחה - כל אחד והסיפור שלו על המנגנון המורכב שבו הם מתנהלים מול המדינה.

קשה במיוחד נשמע סיפורה של ה', ניצולת שואה לדבריה, המאושפזת בשנים האחרונות במוסד במרכז הארץ. היא אשה ערירית ומבוגרת, אך מדגישה כי צלילותה איתנה (דיקלמה בשיחה עם שומרים מספרי טלפון, כולל זה של הכתבת שעמה שוחחה, והסבירה ש"איני כותבת דבר, הכל בראש"). ועדיין, מונתה לה אפוטרופסית השולטת על חשבון הבנק שלה ומקציבה לה תקציב זעום מדי חודש. "אני בקושי מצליחה לקנות לאכול", מתלוננת ה׳. עקב חשדנותה, היא סירבה למסור לנו פרטים נוספים שעשויים לוודא את מצבה ולשפרו.

גורמים המכירים את פעילות האפוטרופוס הכללי מצביעים על בעיה אחרת, והיא היעדר קריטריונים לתאגיד אפוטרופוסות: "עקרונית, אין תנאים ואמות מידה שצריך לעמוד בהם. על פניו, כל אחד יכול לנהל תאגיד".

יקיר נוב השתתף בדיון שהתקיים לפני שנה בכנסת. הוא צעיר, רק בשנות ה-20 לחייו, אך את ילדותו ונעוריו מגיל שבע ועד 18 העביר בפנימייה, ששימשה גם כאפוטרופוס שלו. "אחרי שעזבתי ביקשתי לדעת איך נוהל הכסף שלי״, מספר נוב. ״היו קצבאות שהגיעו אליי ונוהלו, אבל לא קיבלתי תשובות ורק נזרקתי מאחד לשני. לבסוף, במסגרת תביעה שהגשתי, עורך הדין שלי ראה מסמכים שבהם נטען שהכסף הגיע אליי ובאמצעותו קנו לי ביגוד וטלפון, אבל בפועל לא קנו לי דבר"

יקיר נוב השתתף בדיון שהתקיים לפני שנה בכנסת. הוא צעיר, רק בשנות ה-20 לחייו, אך את ילדותו ונעוריו מגיל שבע ועד 18 העביר בפנימייה, ששימשה גם כאפוטרופוס שלו. "אחרי שעזבתי ביקשתי לדעת איך נוהל הכסף שלי״, מספר נוב. ״היו קצבאות שהגיעו אליי ונוהלו, אבל לא קיבלתי תשובות ורק נזרקתי מאחד לשני. לבסוף, במסגרת תביעה שהגשתי, עורך הדין שלי ראה מסמכים שבהם נטען שהכסף הגיע אליי ובאמצעותו קנו לי ביגוד וטלפון, אבל בפועל לא קנו לי דבר".

"חסויים במדינת ישראל הם הפקר. אין כוח אדם בריאותי ואין כוח אדם משפטי", טוענת עורכת דין העוסקת בתיקים מול האפוטרופוס הכללי. כמו גורמים נוספים שאיתם שוחחנו, היא מבקשת לשמור על אלמוניותה בגלל עבודתה הצמודה מול אנשי האפוטרופוס. "זה לא בהכרח כוונה רעה״, היא סבורה, ״אלא שירות גרוע לאזרח. אנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים עם כסף של חסוי, ועד שהטיפול יגיע לעבריין השנים יעברו".

היא נזכרת בסכסוך משפחתי שהתגלע, כאשר אב הלך לעולמו והשאיר את קרובת משפחתו הסובלת מפיגור שכלי כבעלת זכות הנאה בחשבון, שהיה אמור להיות חשבון אפוטרופסות בבעלות בני משפחה אחרים. כשנה לאחר מותו התברר, כי גורם במשפחה משך לעצמו מעל מיליון שקלים מהחשבון. "לא היה ויכוח שנמשך כסף שלא כדין״, אומרת עורכת הדין,״ אבל המשטרה הפנתה את המתלוננים לאפוטרופוס, שהוא גוף עם סמכויות חקירה שאמור לטפל במקרה. יש שם שני עורכי דין שלא מצליחים להגיע לטפל בתיק, ולכן האפוטרופוס הכללי עובדים גם עם משרדים חיצוניים. במקרה שלנו, אפילו בית המשפט כבר קבע שיש מקום להחזיר את הכסף, ועדיין האפוטרופוס הכללי לא עושה כלום, אפילו לא הגיבו לבית המשפט להחלטותיו. בית המשפט מינה מנהלת עזבון, שפנתה לפיקוח של האפוטרופוס, וגם לה לא עונים לטלפון, לא קובעים פגישות, לא עונים למיילים. זה גוף לא מתפקד, ממש רעה חולה".

האפוטרופוס הכללי: אין משאבים

הטענות אינן זרות לעו"ד סיגל יעקבי, המכהנת כאפוטרופוס הכללי מאז 2017. כשהיא מקשיבה לתלונות השונות על מצב הפיקוח במוסד שהיא מנהלת, היא משיבה בכנות: "אני לא אחלוק משמעותית על התובנות".

בשיחה עם שומרים היא אומרת, כי "הבעיה המרכזית היא בעיית משאבים. האפוטרופוס הכללי לא קיבל משאבים בסדרי גודל שהוא באמת צריך. זה לא עניין של אשמה כזו או אחרת, אלא תולדה של שנים ארוכות. היקף הבקשות למינוי אפוטרופסים בישראל הולך וגדל והוא מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה, ועל כל אלה האפוטרופוס הכללי נאלץ לפקח, כשלמעט תקנים בודדים שנוספו עם השנים נותרנו בערך עם אותם התקנים. האנשים כאן ובשטח הם מסורים, אכפתיים ומלאי דאגה, אבל המשאבים מוגבלים".

לדבריה, המצב הוביל אותה ליזום רפורמה, שתיחשף בקרוב אחרי עבודה שנמשכה שנתיים. מאחר שכוח האדם אינו מאפשר לפקח על האפוטרופסים, הוחלט כי הפיקוח על בני משפחה ואפוטרופוסים פרטיים יופחת. "המשפחה לא תידרש לבירוקרטיה הקיימת היום״, מצהירה יעקבי, ״ואם מדובר בדוחות כספיים הם לא יוגשו כל שנה". כוח האדם המפקח יופנה לטיפול בתאגידים המסחריים, "שם אכן זיהינו כי הבעיה גדולה יותר".

האפוטרופוס הכללי מסכימה, כי בעיה אחרת שלא קיבלה כאן מענה היא שאין קריטריונים אחידים לרישוי אדם כתאגיד אפוטרופוס. "אנחנו מודעים לזה ומקיימים דיונים למציאת מודל הסדרה", אומרת יעקבי. כשהיא נשאלת על הקושי בהתנהלות מול המוסד שהיא עומדת בראשו, ושומעת על המקרה של רוני ברט, היא מסכימה ש"עד לפני שנתיים המצב באמת היה כזה, אבל אנחנו מנסים להשתפר ומכניסים שינויים, והיום יותר קל להשיג אותנו טלפונית".

יעקבי עצמה ליוותה את התיקים של נילמן ואתי לוי, ולטענתה "מקרים כאלה נחשפו רק בזכות עבודה טובה של פיקוח האפוטרופוס הכללי. גם הטענה כאילו המשטרה הייתה צריכה לחקור את האפוטרופוס היא מגוחכת, כיוון שאנחנו מפקחים על דוחות, ואם יש התאמה בינם לחשבוניות אז לא נראה את הבעיה. הבעיה היא שמישהו נתן חשבוניות שאין מאחוריהן כלום, ומרגע שעולה החשד, אנחנו אלה שהתלוננו".

עו"ד סיגל יעקבי: "היקף הבקשות למינוי אפוטרופסים בישראל הולך וגדל והוא מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה, ועל כל אלה האפוטרופוס הכללי נאלץ לפקח, כשלמעט תקנים בודדים שנוספו עם השנים נותרנו בערך עם אותם התקנים. האנשים כאן ובשטח הם מסורים, אכפתיים ומלאי דאגה, אבל המשאבים מוגבלים"

אם צלחתם את הכתבה עד כאן, הרי שגיליתם בנושא האפרורי אך החשוב הזה עניין רב מהמקובל אצל רשויות האכיפה. כמעט כל המרואיינים הזכירו בשיחות איתם את ״חוסר הסקסיות״ ו״האפרוריות״ של הנושא, שכנראה משעמם גם את המשטרה, בתי המשפט, המחוקק, נותני התקציבים וגם את התקשורת. חסרי הישע לא יכולים לזעוק לעזרה, הפיקוח על מי שאחראי עליהם נמוך, והשילוב מבטיח קלות בלתי נסבלת של משיכת כספים שיטתית מחשבונותיהם של קשישים או מוגבלים, שעצמאותם נשללה מהם על ידי אפוטרופוס.