ק

יץ 2011, זוכרים? לא פחות משבעה שרי שיכון, שישה שרי אוצר, חמש ממשלות ואינספור הבטחות וסיסמאות בחירות התחלפו בעשור שחלף מאז שטפו מאות אלפי ישראלים את הרחובות במחאה על מחירי הדיור, ועל נתון אחד כדאי להתעכב רגע: 62 אלף היה מלאי הדירות בדיור הציבורי ב-2011, 52 אלף הוא המלאי ב-2021. גם ה-52 אלף הללו הן לא בדיוק 52 אלף דירות המשמשות בפועל למגורים, כפי שתיכף נצלול אל נתוני האמת, אבל נניח לרגע שהן כן.

הנה חשבון פשוט: אלף דירות התפוגגו להן מדי שנה במקום שההפך יהיה המצב. כאשר מביאים בחשבון שבישראל למעלה מ-30 אלף איש שממתינים לדיור ציבורי (5,600 זכאי משרד השיכון, 1,400 קשישים שממתינים לדיור וכ-25 אלף עולים חדשים), מדובר במראה עכורה למדינת ישראל. מדובר באלפי משפחות הנמנות עם העשירונים התחתונים והחלשים ביותר בחברה הישראלית, אלה שאינם נלחמים על הזכות לחיות בשדרות רוטשילד אלא על הזכות לחיות, וזהו.

נתונים? יש הרבה יותר מאשר חדרים. הנה כמה מדוח מיוחד של משרד השיכון מינואר 2019: 2,745 ממשקי הבית הזכאים לדיור ציבורי לפי קריטריונים של משרד השיכון ממתינים עד שנתיים לדירה, 1,292 משקי בית ממתינים מעל שנתיים, 597 משקי בבית ממתינים למעלה מארבע שנים, 290 ממתינים למעלה משש שנים, 120 משפחות ממתינות כבר מעל שמונה שנים, 152 ממתינות מעל עשור, ויש גם 46 משקי בבית שממתינים לדיור ציבורי מעל 12 שנים. על כך כתב מבקר המדינה, "במציאות כזאת נטעת בזכאים תקווה למימוש זכאותם, אך לנוכח היעדר מלאי דירות זמינות אין לתקווה זו כל תוחלת ממשית".

חגית משולם מבת ים ממתינה כבר 11 שנה לדיור ציבורי: "אנחנו לא משפחה מפונקת, חיים בצניעות, אפילו דרכון אין לנו כי אנחנו לא טסים לחו"ל. תחשבי איך הכיס של המשפחה שלי היה גדל אם הייתי מקבלת את הדירה של עמידר. היו מתפנים לנו למעלה מאלף שקלים בחודש. זה עוד בגד לילד"

חגית משולם, בת 44 מבת ים, ממתינה כבר 11 שנים. כשהייתה בת 23 ובהריון מתקדם היא החלה להרגיש קשיי נשימה. זה בגלל שהעובר לוחץ על הסרעפת, הרגיעו אותה הרופאים, אבל גם אחרי הלידה זה לא עבר. היא עשתה בדיקות מקיפות עד שהגיעה האבחנה האיומה: משולם סובלת מברליוזיס: מחלה שנגרמה בגלל עיסוקה כטכנאית שיניים ושאיפה של אדי מתכת בריליום - וכך מאישה צעירה ופעילה הפכה לנכה. "חליתי במחלת מקצוע שאין לה תרופה או טיפול", היא מספרת, "תאי הריאה שלי מתים לאט. הריאות שלי בתפקוד נמוך, אני לא יכולה לעלות קומות במדרגות, אני לא יכולה לגור באזור מזוהם על כביש ראשי, אני כל הזמן עם מזגן".

ואת מחכה כבר 11 שנים.

"כן, במשך תשע שנים בכלל לא ידעתי שאני זכאית לדיור ציבורי, עד לפני 11 שנים: גיליתי שאני זכאית והגשתי בקשה. חשבתי שייקח שנה-שנתיים עד שימצאו לי דירה. אבל כבר שנים שאני ממתינה במקום הראשון בתור בבת ים בזכאות לדירה. במשרד השיכון מתעללים ומזלזלים בי ובנכים אחרים, ולא נותנים לנו פתרון".

שישה ילדים מגדלת משולם, שניים מהם כבר יצאו מהבית והיא כבר סבתא. "עוד שנה גם הבן השלישי שלי יצא מהבית ואז יגידו לי שאני כבר לא זכאית לדירה כי השנים עברו". בינתיים המשפחה חיה מהמשכורת של בעלה, שמלווה הסעות של חינוך מיוחד ומקצבת הנכות שלה. שכר הדירה שלהם עומד על 5,500 שקל בחודש, כאשר 3,900 שקלים מסבסדת המדינה ואת היתר משלמת המשפחה.

אם הם היו מתגוררים בדיור ציבורי, כך משולם, הם היו משלמים מאות שקלים בודדים בחודש ועוד היו זכאים להנחה בארנונה: "המדינה עוזרת לי עם שכר הדירה אבל הרשות המקומית לוקחת את זה בתשלומי הארנונה, את מבינה?".

שש שנים הייתה משולם טכנאית שיניים, "סיימתי תיכון והתחלתי לעבוד. אני בחורה מוכשרת אבל יש לי מחלה נדירה, יש רק 13 חולים כמוני בארץ וכמה נאבקנו מול ביטוח לאומי. אנחנו לא משפחה מפונקת, חיים בצניעות, אפילו דרכון אין לנו כי אנחנו לא טסים לחו"ל. בשבילנו נופש זה לצאת קצת לטבע. תחשבי איך הכיס של המשפחה שלי היה גדל אם הייתי מקבלת את הדירה של עמידר. היו מתפנים לנו למעלה מאלף שקלים בחודש. זה עוד בגד לילד. הילדים שלי מקבלים נעל לשבת ועוד נעל ספורט, זה מה שיש פה".

52 אלף דירות במלאי? לא ממש

פעם, כשבנו כאן מדינה והגיעו עולים רבים שצריך היה לשכן במהירות, המדינה פעלה בהיקפים נרחבים. בעשור שבין השנים 1949 ל-1958 נבנו בישראל כ-200 אלף דירות לדיור ציבורי, וכשזה לא הספיק הודיע ביוני 1960 שר העבודה גיורא יוספטל, כי באותה שנה ייבנו עוד עשרת אלפים יחידות דיור כדי לעזור לשכבות, "שאין בידן לעשות זאת בכוחות עצמן".

בחזרה להווה ואל 52 אלף דירות שלכאורה יש במלאי. מדוע לכאורה, מפני שכפי שעולה מבדיקת שומרים, כ-2,500 מהן אמנם רשומות אבל אינן ממלאות את ייעודן. 900 מהן אינן ראויות למגורים וזקוקות לשיפוץ יסודי (נרחיב בהמשך); עוד 110 דירות, רובן בנות שניים-שלושה חדרים, עומדות ריקות הרחק מאזורי הביקוש במרכז הארץ; ועוד למעלה מ-1,500 דירות מוחזקות על ידי גופים, עמותות, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה ולא משמשות את חגית משולם ואת אלפי הזכאים שמחכים בתור.  

בדיקת שומרים מעלה כי מתוך 52 אלף דירות הדיור הציבורי, כ-2,500 אינן ממלאות את ייעודן. 900 מהן אינן ראויות למגורים וזקוקות לשיפוץ יסודי, עוד 110 דירות עומדת ריקות הרחק מאזורי הביקוש במרכז הארץ; ועוד למעלה מ-1,500 דירות מוחזקות על ידי גופים, עמותות, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה

הנה כך, מנתוני חופש מידע שהגיעו לשומרים המתייחסים לשנת 2020, בירושלים לבדה יש 128 דירות השייכות לדיור הציבורי המאוכלסות על ידי גופים שאינם תושבים זכאים לדיור ציבורי. רוב הנכסים בירושלים מאוכלסים על ידי הקיבוצים העירוניים "ראשית" ו"בית ישראל" שלא מפנים אותם כבר למעלה מעשרים שנה. וזה קורה בזמן שבירושלים יש 800 משפחות זכאיות הממתינות לדיור ציבורי.  

עוד עולה מתשובת משרד השיכון לבקשת חופש המידע של האגודה לזכויות האזרח שהתקבלה בשנה שעברה, כי ב-800 מנכסי הדיור הציבורי פועלים בתי כנסת, ב-150 נכסים מופעלים מועדונים עירוניים על ידי רשויות כמו אשדוד, אשקלון, בני ברק, בנימינה, טבריה ותל אביב. עמותות שונות משתכנות גם הן בנכסי דיור ציבור כמו למשל אקים, נעמת, אגודת שקל ואנוש. ב-32 מהנכסים מופעלים גני ילדים וב-22 נכסי הדיור הציבורי מופעלים בתי ספר. ישיבת ההסדר בירוחם מאכלסת 39 נכסים, ישיבת הנגב מאכלסת 26 נכסים בירוחם, והתנועה להפצת התורה בירוחם מאכלסת נכסים גם כן בירוחם.

לפי הרשומות גם משרדי ממשלה התמקמו היטב בנכסי דיור ציבורי: משרד התקשורת מחזיק שלושה נכסים בבאר שבע ובלוד, משרד הדתות מחזיק חמישה נכסים – שניים מהם בהוד השרון. משרד הביטחון מחזיק 36 נכסים בקרית ארבע, משטרת ישראל מחזיקה שישה נכסים בקרית ארבע גם כן.

עוד נתונים? 102 נכסי הדיור הציבורי מוחזקים על ידי מועצות דתיות, 66 נכסים בקריית שמונה מוחזקים על ידי המכללה האקדמית תל חי וכ–360 נכסים הממוקמים במתחמי בתי החולים תל השומר ואסף הרופא נמצאים בהליך יישוב סכסוך מתמשך בין משרד השיכון, רשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר וטרם נמצא להם פתרון.

תאריך הכניסה של אותם גופים לנכסי דיור ציבורי אלו החל בשנות החמישים ונמשך עד לעשור האחרון. לפי הרשומות נעשה שינוי בחלק מנכסים אלו גם בשנים 2018 או 2019, כלומר התופעה לא נבלמת על אף שמבקר המדינה מתח עליה ביקורת חמורה כבר ב-2013. "הדירות הושכרו ליעדים שאינם מוגדרים 'יעד ציבורי' והן משמשות למשרדים, למגורים של עובדי רשויות מקומיות ושל עובדים בעסקים פרטיים", כתב המבקר דאז יוסף שפירא. "דירה אחת אף משמשת דירת נופש של חברת אכלוס. הכול על חשבונם של זכאי דיור ציבורי הממתינים לדיור ציבורי, לעתים שנים ארוכות".

2,745 ממשקי הבית הזכאים לדיור ציבורי לפי קריטריונים של משרד השיכון ממתינים עד שנתיים לדירה, 1,292 משקי בית ממתינים מעל שנתיים, 597 משקי בבית ממתינים למעלה מארבע שנים, 290 ממתינים למעלה משש שנים, 120 משפחות ממתינות כבר מעל שמונה שנים, 152 ממתינות מעל עשור, ויש גם 46 משקי בבית שממתינים לדיור ציבורי מעל 12 שנים

מתחקיר שפורסם בחדשות 2 בשנת 2014 עלה, כי הדירות הללו לא רק שחולקו לגופים המאכלסים אותם על חשבון זכאים, אלא שיש נכסים שנמכרו לגופים ציבוריים במחירים אפסיים ללא הערכת שמאי וללא מכרז. על פי הפרסום, היועץ המשפטי לממשלה בדק מדוע שר הבינוי לשעבר אורי אריאל אישר למכור עשרות דירות של הדיור הציבורי לעמותות המזוהות עם הציבור הדתי־לאומי בדימונה ובקרית שמונה.  

בשנת 2019 חזר מבקר המדינה להתריע מפני התופעה והבהיר כי נכון לאותה השנה הושכרו כ-1,800 דירות לגופים ציבוריים המהווים כ-3.5% מהדירות הציבוריות. שיעור משמעותי ביחס לרשימות ההמתנה הארוכות. משרד השיכון מצדו, טוען כי הוא משקיע מאמצים להשיבם למאגר הדיור הציבורי והצליח להשיב כמה מאות מהם למאגר, אך סירב למסור נתונים על-אודות דרישות השבה המתנהלות בימים אלו.

את אנשי פורום הדיור הציבורי זה לא משכנע. כשזה מגיע למדיניות פינויים מנכסי הדיור הציבורי, טוענים שם, כי למשרד השיכון קל יותר לפנות משפחות חלשות בטעמים וטיעונים שונים מאשר לפעול בנחישות לפינוי אלפי יחידות דיור המוחזקות על ידי גורמים ציבוריים. "משרד השיכון פועל בכל הכוח נגד דיירים מוחלשים שבדרך כלל מתקשים אפילו להשיג ייצוג משפטי, ומצד שני מתעלם מפשע: אלפי שוכרים לא חוקיים שהשתלטו על דירות ציבוריות ומסרבים לצאת", אומר דני גיגי יו"ר פורום הדיור הציבורי. "אין שום הצדקה לכך שאדם נכה על כיסא גלגלים ימתין לדירה בירושלים בזמן שהאדמור מהקיבוץ העירוני בירושלים החליט שהוא עושה טוב לשכונה ולכן מגיע לו ולמשפחתו להתגורר בדיור ציבורי".

ב-800 מנכסי הדיור הציבורי פועלים בתי כנסת, ב-150 נכסים מופעלים מועדונים עירוניים. עמותות שונות משתכנות גם הן בנכסי דיור ציבור כמו למשל אקים, נעמת, אגודת שקל ואנוש. ב-32 מהנכסים מופעלים גני ילדים וב-22 נכסי הדיור הציבורי מופעלים בתי ספר. ישיבת ההסדר בירוחם מאכלסת 39 נכסים

יודגש כי חלק מהנכסים הללו הם נכסים הצבועים בחום מבחינת ייעוד הנכס. כלומר, אלה נכסים המיועדים לשימוש ציבורי, ולא כולם מתאימים לדיור (למרות שכל מ"ר יכול לעבור הסבה למגורים ותהליכי שינוי ייעוד). גורם שמכיר את מדיניות הטיפול של משרד השיכון מסביר לשומרים, שאחת הבעיות היא שיש רשויות שלא משחררות את הנכסים הללו כי הן סובלות ממחסור של מבני ציבור בשטחם. קושי נרשם גם בפינוי בתי הכנסת, לרוב אין ישות משפטית לתבוע או למי לפנות בדרישה מהמתפללים לפנות את הנכס. חלק מהנכסים גם מאוכלסים על ידי עמותות שנותנות שירותים קהילתיים, מה שמעלה דיון על ההשלכות של המשך פעילותם.

כך או כך, כל נכס כזה שנספר במאגר אך לא נעשה בו שימוש לזכאי הדיור הציבורי הוא נכס אחד פחות, הוא עוד משפחה שמחכה כבר שנים לקורת גג ראויה, הוא אחריות שהמדינה לא עומדת בה.

"פונות אלינו מאות משפחות חסרות אונים שמרגישות שקורת הגג שלהם נמצאת בסכנה ומשפחתם עשויה להיזרק לרחוב בגלל מדיניות הפינויים של משרד השיכון מנכסים", אומרת מיטל כהן, פעילה בפורום הדיור הציבורי. "פנתה אליי בדמעות אלמנה, אמא לארבעה ילדים קטנים שמשרד השיכון החליט לפנות מהבית שהיא בעצמה נולדה בו. מדובר באכזריות. אם משרד השיכון באמת היה מחפש פתרונות למשפחות הממתינות אז הוא היה מפנה את כל השוכרים הבלתי חוקיים האלה כמו הקיבוצים העירוניים, בתי החולים, והעמותות שהשתלטו על הדיור הציבורי".  

900 דירות מוזנחות ולא ראויות למגורים

מי שזכאים לדיור ציבורי בישראל צריכים לעמוד בקריטריונים שמציב משרד השיכון, על מנת להיכנס לרשימות המתנה וכשיגיע תורם להשתכן באחת מהדירות המנוהלות ברובן המוחלט על ידי עמידר, החברה הממשלתית לשיכון שנוסדה ב-1949, או על ידי החברות עמיגור, שקמונה וחלמיש, או לקבל סיוע בתשלומי שכר הדירה. ההערכה היא כי מדי שנה מצטרפים עוד 400 משקי בית למעגל הזכאים הממתינים, כאשר באין די דירות במאגר הדיור הציבורי המדינה מסייעת בסבסוד שכר דירה לכ-170 אלף משקי בית בעלות שנתית של כשני מיליארד שקלים.

אחד הגורמים למחסור, כפי שצוין קודם לכן הוא ש-900 דירות ממאגר הדיור הציבורי עומדת ריקות ואינן משמשות את הזכאים מפני שהן אינן ראויות למגורים וזקוקות לשיפוץ יסודי. בעמידר, המחזיקה ברוב הנכסים, מתלוננים על היעדר תקציבים שישמשו עבור השיפוץ, על כך ש"מייבשים" את החברה לאורך שנים ומסבירים בכך את מצב הדירות. במשרד השיכון מציינים כי "לאחר תקופה של ניהול תקציב המשכי, בה אושרו רק תיקונים למפגעים מסכני חיים, עלה מספר הדירות בהן קיימות בעיות תחזוקה שלא אפשרו אכלוס מחדש. השר זאב אלקין הביא בדיוני התקציב לאישור תוספת תקציבית לתחזוקת הדיור הציבורי ושיקום שכונות של 170 מיליון שקל ב-2021 ו-196 מיליון שקל ב-2022. לאחר אישור תקציב המדינה בכנסת, יועברו התקציבים לשיפוצים בהתאם לסדר העדיפויות הקבוע לכך". (תגובות עמידר ומשרד השיכון מובאות במלואן בסוף הכתבה).

אחד הגורמים למחסור הוא ש-900 דירות ממאגר הדיור הציבורי עומדת ריקות ואינן משמשות את הזכאים מפני שהן אינן ראויות למגורים וזקוקות לשיפוץ יסודי. בעמידר, המחזיקה ברוב הנכסים, מתלוננים על היעדר תקציבים שישמשו עבור השיפוץ, על כך ש"מייבשים" את החברה לאורך שנים ומסבירים בכך את מצב הדירות

איך זה עובד? על פי החוזה עם המדינה בעמידר מחויבים ל"תחזוקת שבר" ומתקזזים על העלויות לאחר הזמנת העבודה מול משרד השיכון, שצריך לשריין את התקציב לתחזוקה זו. אם אין תקציב פנוי במשרד השיכון: הזמנת העבודה של עמידר לא תפתח, התיקונים לא יעשו, אומר גורם המכיר את ההתנהלות של החברות המשכנות. על פי הדוח השנתי של עמידר לשנת 2019 מוקד שירות הלקוחות טיפל בכ-174 אלף פניות הקשורות לאחזקת הדירות - שליש ממספר הפניות למוקד.

כך, למשל, א' אישה מבוגרת הסובלת מנכות נפשית שהתגוררה עם בנה בדירה שבה הביוב עלה כל אימת שנעשה שימוש במים, עובדה שחייבה את סגירתם. בהיעדר מים זורמים נאלץ הבן הבוגר לרחוץ את אמו עם מגבונים. או ל' שפנתה לסיוע משרד המשפטים משום שהדירה בה היא מתגוררת סובלת מרטיבות עובש ושברים בקירות, וסורגים ומעקה שבורים המסכנים את בני הבית ומהווים מפגע בטיחותי.

כיצד הגיעו הדירות למצבם הירוד עד כדי כך שהן מסוכנות למגורים? טיעונים בנוגע לתרבות הדיור של המשתכנים בדיור הציבורי נשמעים, אך האחריות בשוק הנדל"ן היא על בעל הנכס. האם לעמידר אין יכולות לשפץ ולשקם את הנכסים באחריותם? על פי הדוח הכספי של עמידר מ-2019, שהגיע לידי שומרים, ההון העצמי של החברה עמד אז על 636 מיליון שקלים, מהם 97 מיליון שקלים במזומן.

עוד עולה מהדוח השנתי כי עמידר חתמה על חוזה נאה עם חברת המלונות דן שמשכירים את הנכס המניב העיקרי שלה ברחוב שאול המלך 39 בתל אביב, החברה מדווחת גם על תרבות ארגונית המסבסדת לימודים לתואר ראשון ושני לעובדיה. בין השנים 2011 עד 2016 עמידר הוציאה 12.6 מיליון על שיווק ופרסום במקום על שיפוץ דירות, כפי שפורסם בהארץ ב-2017 ובעקבות בקשת חופש מידע שנעשתה על ידי עמותת הצלחה. עוד פורסם כי השר דאז יואב גלנט הורה לעמידר להפסיק להעביר תקציבים לשיווק ופרסום ולהשקיע את הכסף בשיפוץ דירות החל מ–2018.

דימונה לפני ירושלים, ירוחם לפני חדרה

נכון ל-14 באוגוסט 2021 קיימות בישראל 110 דירות ציבוריות ראויות למגורים שהן פנויות וריקות כבר למעלה משלושה חודשים, אלא מה: הן לא באזורי הביקוש. הנה כך, בדימונה עומדות 35 דירות ריקות, בירוחם עוד 18, באופקים 16 דירות, בבאר שבע 14 ובמצפה רמון 11 דירות פנויות (לרשימה המלאה).

מדוע משרד הבינוי והשיכון אינו מוכר דירות שהוא לא מצליח לאייש ורוכש/בונה במקומם דירות באזורי ביקוש? על פי המשרד, תור הממתינים לדיור ציבורי נקבע על בסיס יישוב המגורים, כלומר הזכאי לדיור ציבורי ממוקם בתור הממתינים ביישוב שבו הוא מתגורר. בחלק מהיישובים זמן ההמתנה לדירה ציבורית הוא ארוך ואילו בחלק מהיישובים יש דירות פנויות בגלל רשימת זכאים קצרה יחסית. המשרד מאפשר לזכאים המתגוררים ביישובים שבהם חסרות דירות דיור ציבורי ("יישובי מחסור" לשון המשרד) לעבור ליישובים שבהם יש דירות פנויות ("יישובי מלאי" לשון המשרד).  

בדימונה, עיר עם אוכלוסייה של 35 אלף איש, יש 2,571 דירות בדיור ציבורי. בירושלים, עיר שמאכלסת קרוב למיליון איש, יש רק 2,559 דירות של הדיור הציבורי. והמגמה נמשכת: ירוחם למשל, עיר של עשרת אלפים תושבים, מאכלסת 597 דירות בדיור ציבורי. בחדרה, עיר של מאה אלף איש, יש 540 בלבד. נמשיך? בקרית גת יש 1,558 לעומת 1,509 בחיפה

אולם הציפייה שממתינים לדיור ציבורי יעתיקו את כל חייהם לישובים מרוחקים לא תואמת את המציאות. הנה למשל, חגית משולם מבת ים. "אני לא פוסלת את דירה בעיר אחרת כל עוד זה קרוב לצרכים שלי", לדבריה, "אני מטופלת באיכילוב, המשפחה העוטפת והאוהבת שלי בבת ים אבל אם יציעו לי דירה ביבנה, למשל, אין שום בעיה. אבל דירה בדימונה או קריית שמונה לא תעזור לי. איך בעלי ימצא עבודה שם. ואם לא תהיה לנו הכנסה מה נאכל, את הטיח? שר השיכון צריך לנהל את הנושא בצורה יותר חכמה".

תמונת המצב של הדיור הציבורי בהתפלגות לפי יישובים מלמדת על מגמות מיושנות שאולי התאימו לימי העליות הגדולות, אך לא עולות בקנה אחד עם המציאות כיום בישראל. כך, למשל, בדימונה, עיר עם אוכלוסייה של 35 אלף איש, יש 2,571 דירות בדיור ציבורי. בירושלים, עיר שמאכלסת קרוב למיליון איש, יש רק 2,559 דירות של הדיור הציבורי. והמגמה נמשכת: ירוחם למשל, עיר של עשרת אלפים תושבים, מאכלסת 597 דירות בדיור ציבורי. בחדרה, עיר של מאה אלף איש, יש 540 בלבד. נמשיך? בקרית גת יש 1,558 לעומת 1,509 בחיפה.

מסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוצגה על ידי משרד השיכון בוועדת הכלכלה החודש, עולה כי משנת 2014 ועד היום נמכרו לדיירי הדיור הציבורי כ- 10,500 דירות במסגרת חוק "רן כהן" המאפשר לזכאים רכישה של הדירות בהנחה (תוקף החוק צפוי לפוג בעוד שנה וחצי), אך נרכשו 2,820 דירות ציבוריות בלבד. כלומר, על כל חמש דירות שמכרו החברות המנהלות נרכשה דירה אחת בלבד שנוספה למאגר הדיור הציבורי, מה שלמעשה צמצם עוד יותר את המאגר.

"פונות אלינו מאות משפחות חסרות אונים שמרגישות שקורת הגג שלהם נמצאת בסכנה", אומרת מיטל כהן, פעילה בפורום הדיור הציבורי. "אם משרד השיכון באמת היה מחפש פתרונות למשפחות הממתינות אז הוא היה מפנה את כל השוכרים הבלתי חוקיים האלה כמו הקיבוצים העירוניים, בתי החולים, והעמותות שהשתלטו על הדיור הציבורי"

פעילי פורום הדיור הציבורי שואלים היכן הכסף התגלגל מהקרן לדיור ציבורי ומדוע לא נעשה בו שימוש לרכישה או בניית דירות נוספות, כדי להגדיל את המלאי באזורי הביקוש. עוד טוענים שם כי יש להרחיב את הקריטריונים לזכאות, לרכוש או לבנות דירות בדחיפות, ובעיקר לשנות תפיסה ולהסתכל החוצה, ללמוד איך דיור ציבורי בעולם הוא חלק משמעותי משוק הדיור ומשרת לא רק שכבות מוחלשות אלא גם את מעמד הביניים ובכך יכול לשמש ככלי גם להורדת מחירי הדיור ולעזור במיתון השוק. מנגד, טוען גורם המעורה בהתנהלות הכלכלית של עמידר, כי חוק רן כהן מביא לכך שזכאים רוכשים דירות במחירים נמוכים באופן שאין בו הלימה למחירי השוק ומקשים על רכישה של דירות חדשות למאגר.

האם המצב עתיד להשתנות? הממשלה אישרה לאחרונה את תקציב המדינה לשנים 2021-2022 (שעוד כפוף לכך שיעבור בכנסת כמובן), ופרט לתוספת תקציב עבור רכישת/הקמת 1,700 דירות לדיור הציבורי במשך שנתיים, אמור התקציב לשמש גם לתוספת של 3,000 יחידות שייכנסו למאגר הדיור הציבורי לגיל הזהב. כיום ישנם 12,300 דירות ב-122 בתי גיל הזהב שבהם מתגוררים קשישים העונים לקריטריונים. גם בקרב הקשישים יש מצוקה של רשימות המתנה – 1,400 קשישים מחכים שדירות יתפנו עבורם נכון להיום.

בבת ים, עירה של חגית משולם, למשל, ממתינים לדיור ציבורי גם 231 קשישים, נוסף על 184 משפחות. נמשיך לעקוב.

"אני לא פוסלת את דירה בעיר אחרת כל עוד זה קרוב לצרכים שלי", אומרת חגית משולם. "אני מטופלת באיכילוב, המשפחה העוטפת והאוהבת שלי בבת ים אבל אם יציעו לי דירה ביבנה, למשל, אין שום בעיה. אבל דירה בדימונה או קריית שמונה לא תעזור לי. איך בעלי ימצא עבודה שם. ואם לא תהיה לנו הכנסה מה נאכל, את הטיח?"