ה

טלפון מצלצל בשעות הלילה: "הלינץ' בבת ים מפחיד אותי יותר ממתקפת הטילים", אומרת תושבת בת ים למתנדבת של עמותת ער"ן. היא נמצאת בחרדה, מתעדת המתנדבת את השיחה. היא מספרת שהיא מפחדת ללכת מחר לעבודה. היא מאוכזבת, היא כואבת את מה שקורה פה ומרגישה צורך לשתף את התחושות.

"אני מרגישה שאיבדנו את המדינה בכל כך הרבה תחומים, יש לי תחושה שהכל מתפרק", אומרת הפונה והמתנדבת מתעדת: היא כבר לא בטוחה שהיא רוצה לגור בבת ים. היא חושבת שאין תקווה לאנשים טובים, שהוונדליזם והמחדלים נמצאים בכל מקום. לאן פנינו מועדות? היא שאלה אותי.

הטלפונים במוקדים של עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) שוב מצלצלים בלי הפסקה, את הפניות שהולידו הסגרים, הבדידות ומגפת הקורונה מחליפות הפניות החרדות מסבב הלחימה ואיום הרקטות מעזה. אלא שהפעם נוסף מרכיב חדש למצב הנפשי של אזרחי ישראל: הפחד מהעיר, הרחוב והשכונה, פחד מבית.

"3,150 פניות התקבלו במוקדי ער"ן בטלפון וברשת מיום שני", מדווחת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בעמותה, "להערכתנו, כ-20% מהשיחות הם על רקע מצוקה בגלל המהומות הערים המעורבות. הפניות חוצות גילאים, אנחנו רואים ששיחות רבות מגיעות מהעיר לוד. עדכון: על פי העמותה, מתחילת ההסלמה בתאריך 10.5 ועד הבוקר (18.5) התקבלו בקו החם למעלה מ- 7,200 פניות. על פי ד"ר דניאלס, ביחס לימי שגרה מדובר בהכפלה של הפניות.

ד"ר שירי דניאלס, ער"ן: "הגיעה אלינו שיחה מפונה שאמרה שהיא דואגת לאמא שלה שמתגוררת בעכו אז היא עוזבת הכל ונוסעת לשמור עליה. יש פונים שאומרים שזה לא מאות הטילים שמפחידים אותם, אלא מה שהם קוראים מלחמת אחים. זה בעצם מה שמערער את תחושת הביטחון שלהם והמוגנות"

"יש גם פניות של קרובי משפחה של יקירים שגרים בערים המעורבות. למשל, הגיעה אלינו שיחה מפונה שאמרה שהיא דואגת לאמא שלה שמתגוררת בעכו אז היא עוזבת הכל ונוסעת לשמור עליה. יש פונים שאומרים שזה לא מאות הטילים שמפחידים אותם, אלא מה שהם קוראים מלחמת אחים. זה בעצם מה שמערער את תחושת הביטחון שלהם והמוגנות".

כך, למשל, סטודנט מלוד פנה מוצף מאירועי הלילה לער"ן. הוא לא ישן בגלל האזעקות והתמונות הקשות שהגיעו מעיר מגוריו. "ניסינו למצוא כלים שהוא משתמש בהם כדי להירגע, כמו למשל שמיעת מוזיקה ולעשות ספורט", מתעדת המתנדבת שענתה לשיחה.

פונה אחר, תושב לוד, סיפר על כך שהלך ברחוב והייתה קבוצה שנראתה לו קצת מפחידה ליד הבית, אז הוא שינה ממש את מסלול ההליכה שלו. "זאת פעולה שהיא לכאורה שולית אבל בהקשר של תחושת המוגנות שנפגעת בעיר זה דבר משמעותי", אומרת דניאלס. "אנחנו שומעים תיאורים של פונים שאומרים שהעולם, הסביבה והעיר שלהם הופכת למקום מסוכן. הם מרגישים שהאנשים שסובבים אותם הופכים לעוינים. התפיסה שלהם את עצמם משתנה. מאדם שמרגיש מסוגלות הם הופכים לאדם שמרגיש פחד וחרדה".

"אני לא ישן בלילות"

הנה טלפון שהתקבל מגבר המתגורר באזור ירושלים. "זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מתקשר אליכם", הוא אומר למתנדבת. הוא מרגיש פחד וחשש אמיתי עקב המצב והוא כל הזמן צופה בטלוויזיה וחושש לסגור אותה, נכתב בתיעוד השיחה. ליבו דואב על ההרוגים ועל המהומות, זה גורם לו לבכות. המראות מהמהומות מזכירים לו אירועים קשים שעבר במלחמת צוק איתן, לפני כמה שנים איבד גם את אחותו.

האיש מספר למתנדבת שעבד קשה במשך הרבה שנים, אבל בקורונה פיטרו אותו ומאז הוא לא עובד. "אני לא ישן בלילות", אמר והסביר שעולות לו תמונות מול עיניים. המתנדבת כותבת שהיא "מנרמלת את תחושותיו הקשות, נותנת לגיטימציה לבכי".

"פתאום פרצה מלחמה ואין לי שיגרה", פונה גבר אחר המתגורר בעיר מעורבת, "אני אוהב לעשות הליכות, לעשות ספורט, אבל אני מפחד ללכת ברחובות בגלל ההתפרעויות". המתנדבת מקשיבה ומשוחחת עם הפונה על סוגי פחד. היא מדגישה שרק חלק קטן מהם מעיד על סכנה. כלומר, לא כל פחד - הוא בהכרח סכנה.

"ראיתי מה קורה בלוד - אני המומה", אומרת תושבת העיר שפונה למוקד ער"ן. "אני בת למעלה משבעים ומעולם לא חוויתי כזו אלימות ושנאה. אני מפחדת לצאת מהבית ומעדיפה להישאר במיטה. הייתי צריכה לחלוק עם מישהו. תודה על השיחה".

בן 40 שגדל בלוד ומתגורר בה עם משפחתו יוצר קשר עם המוקד. "תשמעי זה מפחיד", הוא אומר למתנדבת. הוא מזועזע מהתערערות השקט בעיר והוא נכנס ללחץ עקב המהומות, כותבת המתנדבת בתיעוד השיחה. לכך מתלווה תחושת בדידות ואכזבה מחברים, זוגיות ועבודה. "החוט המקשר בכל השיחה היה נושא הפחד", מסכמת המתנדבת שמדגישה בשיחה שהמצב זמני, "יש לנו את כל הסיבות להאמין שהשקט יחזור לכנו", היא אומרת לו.

תושב לוד שפנה לער"ן סיפר על כך שהלך ברחוב והייתה קבוצה שנראתה לו קצת מפחידה ליד הבית, אז הוא שינה ממש את מסלול ההליכה שלו. "הם מרגישים שהאנשים שסובבים אותם הופכים לעוינים. התפיסה שלהם את עצמם משתנה. מאדם שמרגיש מסוגלות הם הופכים לאדם שמרגיש פחד וחרדה"

אישה מבוגרת, תושבת לוד, מתקשרת למוקד ואומרת שממש קשה לה לקום מהמיטה. המתנדבת מתעדת את השיחה. הפונה אומרת לה "זאת לא העיר שאני מכירה" ומדברת על תחושה של זרות שהתפתחה תוך זמן מאוד קצר. "היא מתארת את המעבר המהיר מדי מלהרגיש שייכת ללא שייכת ויותר מכך – היא מרגישה מאוימת".  

"אנחנו מזהים הצפה של חוויות טראומטיות שהפונים חוו בעבר, על רקע המהומות", אומרת דניאלס, "פוגרומים אצל הקשישים, מלחמות ופיגועי טרור אצל הבוגרים, חוויות של פגיעה, אלימות וחוסר שליטה. הפונים מדברים על סימפטומים של חרדה, כאב, הזעה, דופק, חוסר שינה, קשיים סביב אכילה, עצב גדול, בהלה, אשמה ובושה, מחשבות טורדניות שליליות, הימנעות ממפגשים חברתיים, הסתגרות ועצבנות".

בער"ן מדווחים שמהחברה הערבית כמעט לא מתקבלות שיחות, "זה נובע לא מהיעדר מצוקה אלא מהקושי לבקש ולקבל עזרה בחברה הערבית. אנחנו עובדים על הגברת המודעות והעברת המסר שהיכולת לבקש עזרה כשקשה היא כוח על".

דוגמה לשיחה שבכל זאת התקבלה השבוע מהחברה הערבית, כאשר אם לשלושה ילדים התקשרה לקו בשפה הערבית בחרדה גדולה. בתיעוד השיחה בו נכתב: "משפחתה של הפונה גרה בצפון הארץ ביישוב גדול של ערבים מוסלמים ונוצרים. היא מספרת שהם קיבלו הודעה, כי בלילה צפויים להגיע אוטובוסים של מפגינים והיא מפחדת שיפגעו בה ובילדיה. האם סיפרה שבתה בת ה-11 לא מפסיקה לבכות. המתנדבת בקשה לדבר עם הבת והן שוחחו כחצי שעה. המתנדבת שאלה שאלות מסיחות מהחרדה והתמקדה בשאלות על דברים שהילדה אוהבת לעשות ויכולים לעזור לה להירגע. היא הסבירה לילדה שיש מי שמגן עליה ושלפחד זה טבעי, אבל יש מה לעשות עם הפחד. הילדה נרגעה, סוכם עם האם שהיא תמנע מלחשוף את הילדה לחדשות באמצעי התקשורת".

בעמותה מזמינים גם את אזרחי החברה הערבית שמגלים סימני מצוקה נפשית על רקע המהומות ותיעודי הלינץ' ליצור קשר, לשם כך פועלים להעלאת המודעות. כך, בבית ג'אן הוצב הבוקר שלט במרכז הכפר: "לפעמים בתוך כל הטירוף, דווקא שיחה אנונימית אחת יכולה להציל אותך", נכתב בו.

בער"ן פועלים כ-50 מתנדבים דוברי ערבית שנותנים מענה לפניות (גם בעברית). על רקע המצב, השבוע (18.5) החל קורס הכשרה של 15 מתנדבים ומתנדבות מהאוכלוסייה הערבית בצפון. "אנחנו נרגשים שהם שותפים מלאים לעשייה שלנו, במיוחד על רקע המצב".

לפניות לער"ן: 1201 ובצ'אט באתר ער"ן

הכתבה עודכנה ב-18.5