ל

פני כחמש שנים נרצח ביריות קרוב משפחתו של ד', ללא רקע פלילי, כשישב בפתח ביתו בכפר ברא שבמשולש. הטראומה הזו לא הייתה היתקלות נדירה של ד׳ עם הפשיעה שמשתוללת ברחובות היישוב, שבו מתגוררים פחות מ-4,000 תושבים. "ראיתי בשנתיים־שלוש האחרונות אולי שמונה חתונות עם ירי, ועוד ארבעה או חמישה מקרים של ירי על מכוניות״, הוא מספר בקור רוח. ״בהר בין כפר ברא לכפר קאסם כמעט כל לילה יש ירי. מנסים שם נשק. כמו מטווח".

ואמנם, מנתוני המשטרה, שנמסרו ל״שומרים״ ולעמותת ״הצלחה״, שהגישו במשותף בקשה לפי חופש מידע באמצעות עו"ד אלעד מן, עולה כי בשנתיים וחצי האחרונות התמקמה כפר ברא כשיאנית אירועי הירי בישראל, בשקלול מספר התושבים ביישוב. מאז תחילת 2019 ועד היום, נרשמו בה לפחות 28 אירועי ירי. לצורך ההשוואה אילו שיעור מקרי הירי לתושב בכפר סבא היה זהה, היו נרשמים בה לאורך התקופה כ-340 אירועי ירי, ובתל אביב היו צריכים להיות כ-1,500 מקרים כאלה. בפועל, בכפר סבא נרשם אירוע אחד במשך יותר משנתיים, ובתל אביב נרשמו 60 אירועים. בשקלול האוכלוסייה, על כל אירועי ירי בתל אביב, היו 55 אירועים בכפר ברא.

את המקומות הראשונים בטבלת מקרי הירי המוחלטים (שלא בשקלול מספר התושבים) תופסות ערים ערביות או מעורבות, שהן הגדולות במחוזות השונים: ירושלים עם 232 אירועי ירי, רהט עם 217 ונצרת עם 205 (ר' טבלאות מצורפת). אם נחזור לשקלול לפי מספר התושבים, אחרי כפר ברא, שיאנית הירי, דולקת בפער קטן ג׳לג׳וליה הסמוכה (שני קילומטרים מפרידים בהן), אף היא מועצה מקומית בדרום המשולש. שם מתגוררים כ-10,000 תושבים, ובשנתיים וחצי האחרונות נרשמו ברחבי ג׳לג׳וליה 67 מקרי ירי.

המספרים המבהילים הללו, נציין, הם רק האירועים שדווחו למשטרה. זאת ועוד: המשטרה כוללת ברשימה רק אירועים שבהם הירי הוא העבירה העיקרית שנחקרת - כגון צרור שנורה ברחוב או קליע תועה שחדר לבית או לרכב. רצח שבוצע באמצעות נשק חם לא יופיע בנתונים, משום שהירי שבוצע הוא עבירה משנית לרצח. גם ללא המקרים האלה, משקפות העמודות המתגבהות של הנתונים מה קורה בחברה הערבית בישראל בשנים האחרונות: מגפת נשק מתעצמת, ואלימות יומיומית שממנה סובלים מבוגרים וילדים ביום ובלילה.

תושבים בכפר ברא מעידים עד כמה הנשק, או האיום בשימוש בו, הפך לכלי נפוץ בפתרון סכסוכים. ד' מספר שמכר למישהו רכב, ולאחר מכן אירעה במכונית תקלה, שתיקונה הוערך בכמה אלפי שקלים. הקונה דרש מד' לשלם על התקלה, ועירב עבריינים. "אמרו לי 'לא משנה אם זה טעות שלו, טעות שלך, אתה משלם'".

ואם לא משלמים?

"בהתחלה שורפים לך רכב, אחרי זה יורים באוויר לידך, אם גם אז אתה לא משלם יירו עליך ליד הרכב כשאתה עם בני משפחה בתוכו. אחרי זה ירו עליך ברגליים. אבל אם זה סכום גדול, או ששילמו להם הרבה, לא יחכו לפעם החמישית. ירצחו אותך בפעם השנייה".

ד׳ נוקב במחירון מקובל לפתרון סכסוכים בכוח הזרוע: שריפת רכב תעלה 5,000 שקלים, ירי על בית יעלה כפליים, וירי ברגליים כבר יעלה 50 אלף שקלים. "אפילו ילדים מכירים את זה", הוא אומר. "המשטרה יותר מעוצמת עיניים. באמצע היום נכנסים לחנויות, שמים לאנשים אקדח לראש בשביל כסף. בשיקגו לא היו דברים כאלה".

"יורים עלי והמארח אומר 'זו שיגרה'"

ראש מועצת כפר ברא, מחמוד עאסי, הופתע לשמוע שהיישוב שלו נמצא בראש טבלת הירי במדינה, אף שהוא עצמו היה קורבן לירי לפני כעשור. לדבריו, סירוב שלו לחתום על מסמך כלשהו התגלגל לסכסוך משפטי ומשם לירי אקדח על ביתו. "זו הרגשה איומה", הוא אומר. "באחת בלילה אתה יושב בסלון ויורים לך על הבית. אתה עלול לחטוף כדור, אתה לא יודע מה לעשות. הכל זה תוך שניות. זו טראומה. לילדים, לאישה, ברמה האישית. בגלל שדיווחתי למשטרה ונעצרו אנשים, הייתי שישה חודשים מאוים בדרגה 6. זו הרמה הכי גבוהה".

למשמע הנתונים על הירי שמשתולל ברחובותיו, עאסי מציע דרך מילוט מהמקום הראשון והמפוקפק במגזר: "אני כנראה לא היישוב עם הכי הרבה ירי, אבל אני כנראה היישוב שיש בו הכי הרבה מודעות לאנשים, אז הם מדווחים למשטרה. הייתי בקלנסווה, התארחתי אצל מישהו והלכנו ברחוב. אתה רואה צרורות מנשק אוטומטי, במרחק של אולי 50 מטר ממך. לרגע רצינו להתחבא מאחורי איזה קיר, אבל ראינו שנשים וילדים ממשיכים בשגרה כאילו לא קרה כלום. בשעתיים שהייתי שם היו כמה צרורות. בשבת באמצע היום, בשטח בנוי, שורק לך כדור תועה מעל הראש, והמארח שלי אומר 'זו שגרה'. אז אני מניח שהם פשוט לא מדווחים שם".

על תפקוד המשטרה יש לו ביקורת חריפה: "לדעתי, היורים בטוחים שאף אחד לא יחפש אותם ולא יגיע אליהם. בערב של יום הירי הם ישבו מול הטלוויזיה עם כוס קפה, יראו את הכתבה בחדשות ויתכננו את הירי או האיום הבא״.

ראש מועצת כפר ברא, מחמוד עאסי, הופתע לשמוע שהיישוב שלו נמצא בראש טבלת הירי במדינה, אף שהוא עצמו היה קורבן לירי לפני כעשור. "זו הרגשה איומה. באחת בלילה אתה יושב בסלון ויורים לך על הבית. אתה עלול לחטוף כדור, אתה לא יודע מה לעשות. הכל זה תוך שניות. זו טראומה. לילדים, לאישה, ברמה האישית. הייתי שישה חודשים מאוים בדרגה 6. זו הרמה הכי גבוהה"

יש לא מעט טענות ולפיהן האוכלוסייה הערבית ממאנת לשתף פעולה עם המשטרה במיגור הירי.

"כל אחד זורק את התיק על השני", מגיב עאסי. "המשטרה טוענת שהיא רוצה שיתוף פעולה, אבל מי שמגיש תלונה מאוים. כל אלה שהעזו ללכת להעיד, חפש אותם אחד־אחד. כולם מתחת לאדמה. חלק מהם נורו יום לפני העדות בבית המשפט. אלה מסרים. אנשים רואים דברים כאלה ופוחדים. אתה יודע מה הבעיה? עצרת מישהו, אבל יש לו צבא. אז הוא בפנים, אבל מי שבחוץ יסגרו איתך חשבון. זו בעיה".

ראש המועצה יודע על מה הוא מדבר. בספטמבר 2019 נרצח בכפר ברא באסל עאסי, מי ששימש בעבר עד מדינה נגד משפחת חרירי - ממשפחות הפשע החזקות בישראל שפעילה מאוד באזור המשולש. עאסי שהה יותר מעשור בחו"ל, ונרצח לאחר שחזר. הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד המעורבים ברצח, ומשפטם של רוב המעורבים עדיין מתנהל. כתב האישום לא מתייחס לשאלת המניע לרצח, אך במשפט התברר כי בידי המשטרה היה מידע מודיעיני ולפיו משפחת חרירי מתכננת לפגוע בעאסי. למרות המידע הקונקרטי, הוא נרצח.

מחמוד עאסי, ראש מועצת כפר ברא: "המשטרה טוענת שהיא רוצה שיתוף פעולה, אבל מי שמגיש תלונה מאוים. כל אלה שהעזו ללכת להעיד, חפש אותם אחד־אחד. כולם מתחת לאדמה. חלק מהם נורו יום לפני העדות בבית המשפט. אנשים רואים דברים כאלה ופוחדים. אתה יודע מה הבעיה? עצרת מישהו, אבל יש לו צבא, חיילים. אז הוא בפנים, אבל מי שבחוץ יסגרו איתך חשבון. זו בעיה"

ראש המועצה מכיר את מחירון הסחיטה שהזכיר ד׳: "יש להם (לעבריינים, ד״ד) תעריף. לא צריך משטרה ולא צריך עורך דין לא וללכת לבית משפט. יש טבלה כמה עולה ירי, כמה עולה רצח, כמה עולה לשרוף אוטו וכמה עולה לזרוק רימון. ואז הצד השני נכנע״. לדבריו, ״לפעמים גם המשטרה עוצמת עין, ומעדיפה לסגור את העניין פנימית. אז אתה רואה סולחה, ומי שמוביל את הסולחה זה לא ראש הרשות ולא מפקד התחנה, אלא דמות עבריינית שעצם הנוכחות שלה כבר מטילה אימה על הצד החלש".

ט׳, עוד תושב בכפר ברא, מספר על שלושה קרובי משפחה שלו שכמעט נהרגו מירי מטווח אפסי. ״הגיעו שני אנשים על טרקטורון וניסו לירות, אבל האקדח לא עבד באותו רגע״, הוא מספר. ״אחד מהם זיהה את אחד היורים, והוא נקב בשמו במשטרה. תוך כדי שהוא בתחנה הוא קיבל טלפון מדובאי, 'אם אתה לא מוריד את התלונה - תגיד סלמאת'".

לטענתו, מדובר בדפוס פעולה של ״אזרחים ישראלים שממלאים הוראות שמגיעות מטורקיה, מדובאי, שם ישראלים מתכננים את זה. היום אצלי, מחר זה יהיה אצלך. מתגלגל צונאמי במגזר הערבי, שבעתיד הקרוב יביא את העבריינות לכל מקום במדינה, כי המשטרה הולכת ומאבדת את ערכה".

מה זאת אומרת?

"אנשים רואים ניידת ולא מתייחסים כבר, כי הם רואים שהמשטרה לא עושה כלום".

כהמחשה לזליגת התופעה הוא נותן את שאפע וסלאח אבו חוסיין, אחים מבאקה אל־ע׳רבייה, שנרצחו ביום שישי האחרון בזמן שביקרו בטול כרם. לפני חצי שנה נרצחה אמם, עאידה, ביישוב שלהם. "עצם העובדה״, מזהיר ט׳, ״שנכנסו לרשות ורצחו שני אנשים בטולכרם, אין שום בעיה שמחר זה יהיה בראשון לציון או באשדוד. זה מוכיח שאנשים כבר מאבדים את האמון במשטרה".

ט׳, תושב כפר ברא, מספר על שלושה קרובי משפחה שלו שכמעט נהרגו מירי מטווח אפסי. ״הגיעו שני אנשים על טרקטורון וניסו לירות, אבל האקדח לא עבד באותו רגע״, הוא מספר. ״אחד מהם זיהה את אחד היורים, והוא נקב בשמו במשטרה. תוך כדי שהוא בתחנה הוא קיבל טלפון מדובאי, 'אם אתה לא מוריד את התלונה - תגיד סלמאת'"

תוך כדי השיחה איתו, מתפרסם דיווח על מעצר של 40 חשודים ערבים בסחר נשק. "עזוב, זה סיפורי מעשיות", מגיב ט' בביטול." כל פעם יש הודעה כזו, בשביל להרגיע אנשים שמשטרת ישראל עושה משהו. כל ההודעות האלה הן שקר. הם יודעים טוב מואד מי יש לו נשק, ולא עושים כלום".

״המשטרה, על מי היא גיבורה״? שואל ראש המועצה עאסי. ״ל-80% בחברה הערבית יש נשק. 10% מחזיקים אותו בשביל פשע, ו-70% להגנה עצמית. אני אומר להם שאם יטפלו בעשרה אחוזים, כל השאר יבואו מעצמם ויתנו את הנשק".

ובינתיים במשטרת ישראל

גורם במשטרה ששוחח עם "שומרים" הופתע לשמוע כי כפר ברא וג'לג'וליה מובילות את הטבלה. לדבריו מדובר במקומות שקטים יחסית. לדברים מצטרף גם ניצב בדימוס בנצי סאו, שפיקד בעבר על מחוז המרכז, שסבור כמו ראש המועצה עאסי כי נכונותם של תושבי כפר ברא לדווח על האירועים היא שמטה את הסטטיסטיקה.

"כפר ברא הוא יישוב רגוע עם הרבה מאד אנשים נורמטיביים", אומר סאו. "אני חושב שבסטטיסטיקה הפלילית זה כפר עם נתונים נמוכים, וגם ג'לג'וליה. אני משוכנע שיש הרבה יותר אירועי ירי פר נפש בעשרות יישובים אחרים, אבל כנראה שיש יותר אמון של האזרחים במשטרה והם מדווחים על האירועים. לכן לגבי שני היישובים האלה, אין לי ספק שהנתונים מעוותים ביחס למציאות, כי יש הרבה יישובים עם הרבה יותר אירועים של ירי ושימוש באמצעי לחימה".

מצד שני, תושבים שדיברנו איתם דווקא דיברו על חוסר אמון עמוק בפעילות של המשטרה וביכולת שלה להגן על אזרחים נורמטיביים.

"אלה שני אתגרים שונים לחלוטין. אכן אי אפשר להתעלם מהעובדה שבקרב הציבור הערבי יש תחושה של חוסר אמון במשטרה. אי אפשר להתעלם מהעובדה הזו. אבל כשאנחנו מדברים על עומס של אירועים שיש בהם שימוש באמצעי לחימה, אני לא חושב ששני היישובים האלה, ג'לג'וליה וכפר ברא, הם המובילים".

תושבים בכפר ברא מעידים עד כמה הנשק, או האיום בשימוש בו, הפך לכלי נפוץ בפתרון סכסוכים. ד' מספר שמכר למישהו רכב, ולאחר מכן אירעה במכונית תקלה, שתיקונה הוערך בכמה אלפי שקלים. הקונה דרש מד' לשלם על התקלה, ועירב עבריינים. "אמרו לי 'לא משנה אם זה טעות שלו, טעות שלך, אתה משלם'"

סאו מבקש לדבר על בעיית הנשק והפשיעה בחברה הערבית גם במבט רחב יותר, ולא להתייחס רק לשני היישובים שבראש הרשימה. "אנחנו עסוקים בלהסביר ולתרץ, במקום להחליט ולעשות", הוא אומר. "ההחלטות צריכות להתקבל קודם כל ברמת הממשלה, שצריכה להחליט שהיא מטפלת בבעיה הזו - ולא בדיבורים אלא בהחלטות ממשלה מעשיות של תקציבים, של חיזוק כלל גופי האכיפה, ולא רק משטרה".

ניצב בדימוס בנצי סאו: "אנחנו עסוקים בלהסביר ולתרץ, במקום להחליט ולעשות. ההחלטות צריכות להתקבל קודם כל ברמת הממשלה, שצריכה להחליט שהיא מטפלת בבעיה הזו - ולא בדיבורים אלא בהחלטות ממשלה מעשיות של תקציבים, של חיזוק כלל גופי האכיפה, ולא רק משטרה"

"פשיעה היא סימפטום לכך שהאזרחים לא מכבדים את החוק ולא מכירים בחוק. וכשאנשים בתוך הקהילה לא מצייתים לחוקים, נוצר כאוס" ממשיך סאו. "אני בכוונה אומר 'חוקים', ולא 'חוק', כי אני מתכוון גם לחוקי מס, חוקי תעבורה, לשלם ארנונה, ולשמור על שקט. אם אתה אדם שומר חוק - אתה שומר על כל החוקים. ומי שרוצה להילחם בפשיעה החמורה - צריך להילחם בכל העבירות. אם הסביבה תשמור על החוקים, אז לא יהיה גם ירי. וכאן הממשלה צריכה להפנות משאבים לכל מערכת אכיפת החוק. לא רק המשטרה פועלת ביישובים האלה, אלא גם רשויות המס. ואני אומר לך, רשויות המס לא עובדות שם".

"ביטחון הפנים, זה בדיוק כמו הביטחון של מדינת ישראל. כשמדינת ישראל החליטה לצמצם את האיום הרקטי, הממשלה הקצתה תקציבים מיוחדים כדי לפתח מערכות כמו כיפת ברזל, והגדילה משמעותית את מערך ההגנה האווירית. כי היא הבינה שזה איום. אז אם הממשלה מבינה שזה איום על החברה הישראלית, ולטעמי זה אכן איום כזה, אז כמו שמקצים לצה"ל ולמשרד לביטחון הפנים תקציבים כדי לבנות מערכות ולהקים מערכים - גם כאן צריך להקצות תקציבים מתאימים למשרד לביטחון הפנים ולמשטרה, ולהקים מערכים מתאימים ולתת להם יכולות כדי לטפל בנגע המסוכן הזה. וזה לא יקרה ביום אחד".