ב

שעות הצהריים של יום ראשון השבוע כבר ידעו במחוז תל אביב ובאגף המבצעים של משטרת ישראל איזה תמונות ישודרו בשעות הלילה מבני ברק. כמה שעות קודם לכן נפטר מקורונה הרב הגדול חיים מאיר וואזנר, ראש ישיבת חכמי לובלין בעיר והלוויה שתוכננה לערב צפויה הייתה למשוך אלפי משתתפים. שבתי גרברצ'יק מלווה-דוברות המשטרה למגזר החרדי, לצד קצין אגף המבצעים רפ"ק שמעון לוי האחראי על המגזר החרדי, וביחד עם שוטרי מחוז תל אביב נכנסו כולם לכוננות.

"אנחנו עוסקים בניסיונות לצמצם כמה שניתן את הבעייתיות שתהיה שם", אמר גרברצ'יק לשומרים בצוהרי אותו יום, עת נסע מירושלים לבני ברק. "דיברנו עם המשפחה שמודעת למצב, ביקשנו שיצמצמו הקראת הספדים, ביקשנו שגופת הנפטר תוסע ברכב ולא תינשא על ידיים כדי לקצר במהירות את זמן ההלוויה, אנחנו דואגים לכריזה כדי שיקפידו על מסיכות".

במילים אחרות, אתם במשטרה יודעים שזה קרב אבוד מראש והתמונות של אלפי אנשים צפופים ברחובות, עוברים על תקנות הקורונה, הן בלתי נמנעות.

"אנחנו לא קוראים לזה קרב אבוד מראש. המצב כרגע הוא בחירה בין רע לרע יותר - ואנחנו במשטרה עושים בחירה משוכלת. אי אפשר להטיל עוצר על העיר, והאנשים יגיעו בין אם נאסור עליהן ובין אם נתיר. צריך להתמודד עם מה שיש".

"מה, זה הומצא עכשיו? זה הזנחה של שנים!", אומר לשומרים קצין משטרה בכיר שפרש לאחרונה, ומכיר היטב ומקרוב את פעילות מחוז ירושלים. "לא טיפלו בזה בצורה לאומית, זה התנהל בצורה שהייתה נוחה לכולם, גם למשטרה, ופתאום זה התפוצץ לנו בפנים"

אם יש שאלה שמקפיצה את קציני המשטרה בחודשים האחרונים, היא כאשר הם נשאלים על אכיפה בררנית בבני ברק או במרכזי חיים חרדיים אחרים לעומת מרכזים חילוניים. "אנחנו נמצאים איפה שצריך להיות - גם ברחוב החרדי וגם בחילוני", אמר לשומרים לאחרונה קצין בכיר מאוד בצמרת המשטרה.

אלא שהנתונים שפרסם אגף המבצעים של המשטרה באמצע חודש ינואר אינם מגבים זאת. תמונות שוטרים שנטפלים לצעירה היושבת בגפה בכיכר דיזינגוף לעומת הלוויות ענק המתנהלות באין מפריע בשכונות החרדיות, הן לא רק מסגור אקראי של המציאות המעורר תחושה קשה של חוסר צדק, אלא מגובות בנתונים; מתחילת הסגר השלישי חולקו בחברה החרדית רק 26 דוחות לכל עשרת אלפים תושבים, לעומת מספר כפול של 58 דוחות לכל עשרת אלפים תושבים, שחולקו באוכלוסייה היהודית הלא חרדית. במגזר הערבי אגב קיבלו טיפול צמוד מהמשטרה שם נרשמו 80 דוחות לכל עשרת אלפי תושבים.

"אתם מופתעים מהמשטרה? אני מופתע מהאזרחים שמופתעים מהמשטרה", אומר לשומרים קצין משטרה בכיר שפרש לאחרונה, ומכיר היטב ומקרוב את פעילות מחוז ירושלים. "מה, זה הומצא עכשיו? זה הזנחה של שנים! לא טיפלו בזה בצורה לאומית, זה התנהל בצורה שהייתה נוחה לכולם, גם למשטרה, ופתאום זה התפוצץ לנו בפנים".

"הגדרת היסוד של החברה החרדית היא תרבות מובלעת שבה יש תפיסה של 'אנחנו והם'. 'ההם' זה בחוץ, 'ההם' לא דואגים לנו ו'ההם' חשודים שיש להם מטרות נסתרות. הם לא מתנהגים לפי התפיסות והדינים שלנו ולכן היחס שלנו אליו הוא בין חשדני לעוין", מסביר ד"ר גלעד מלאך

מעל 1.1 מיליון אזרחים המשתייכים למגזר החרדי רב הגוונים חיים בישראל, בתוך מאות חסידויות, בזרם הליטאי, בפלג הירושלמי הקיצוני, ספרדים, מודרנים, חו"לניקים ועוד שמות המתארים פלגים וזרמים. קשה לדבר בצורה כה כוללת על אוכלוסייה זו ובכל זאת, שנים של הסתגרות בתוך מגזר שמנהל את עצמו, שבחלקו אינו רוחש אמון למוסדות המדינה ובהם למשטרת ישראל הביאו לכך שתקופת הקורונה חידדה יותר מתמיד את בדלנותה ואת הפערים הגדולים שבינה לבין יתר אזרחי ישראל ומוסדותיה. פערים שמקבלים ביטוי גם בנתוני התמותה הטרגיים מקורונה, כפי שפרסמנו השבוע בשומרים: אחד מכל 73 חרדים בני 65 ומעלה מת השנה מקורונה. פי ארבעה יותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית.

"הגדרת היסוד של החברה החרדית היא תרבות מובלעת שבה יש תפיסה של 'אנחנו והם'. 'ההם' זה בחוץ, 'ההם' לא דואגים לנו ו'ההם' חשודים שיש להם מטרות נסתרות. הם לא מתנהגים לפי התפיסות והדינים שלנו ולכן היחס שלנו אליו הוא בין חשדני לעוין", מסביר ד"ר גלעד מלאך, חוקר המגזר החרדי במכון הישראלי לדמוקרטיה, את יחס המגזר החרדי למדינה.

המשותף למרבית הזרמים במגזר הוא שהם אינם רואים במדינה חלק מהתפיסה האידיאולוגית שלהם, ולכן, כפי שמסבירה חוקרת המגזר החרדי תהילה ביגמן, "כל מילוי אחר הנחיות יהיה מלווה ברבנים כי זה שהמדינה – משטרה, ממשלה או כל ממסד מדינה אחר – אמרה לי משהו או הנחתה אותי, זה לא מספיק"

תהילה ביגמן, חוקרת המגזר החרדי במכון ירושלים למחקרי מדיניות, מסכימה עם הדיכוטומיה וטוענת כי המגזר אינו מחולק על פי ליטאים או ספרדים כפי שבעבר, אלא על ציר הבדלנות או הפתיחות. "בצד אחד נמצא את נטורי קרתא, סאטמר, העדה החרדית, שהאידיאולוגיה שלהם היא אנטי מדינה והם נשענים לחלוטין על מערכות חסד ורווחה פנימיות", היא מנתחת. "בדרך ישנו הזרם המרכזי של ליטאים, חסידים שבעיניהם אין חשיבות לתמיכה במדינת ישראל, אבל מאחר ש'זה מה שיש' ננסה לקבל ממנה את מה שאפשר ולשאוף לצביון יהודי; ויש כמובן זרם הולך וגדל של חרדים חדשים וחרדים מודרנים שהעבודה וההשתלבות בחברה הישראלית יותר חשובה להם".

המשותף למרבית הזרמים במגזר הוא שהם אינם רואים במדינה חלק מהתפיסה האידיאולוגית שלהם, ולכן, כפי שמסבירה ביגמן, "כל מילוי אחר הנחיות יהיה מלווה ברבנים כי זה שהמדינה – משטרה, ממשלה או כל ממסד מדינה אחר – אמרה לי משהו או הנחתה אותי, זה לא מספיק. יש צורך בגיבוי ובהנחיה גם מצד הסמכות שהיא כן חלק מהתפיסה האידיאולוגית".

"המשטרה היא הכתובת האחרונה"

במסגרת הכנת הכתבה, השנייה בסדרת התחקירים המיוחדת של שומרים בעקבות שטחי ההפקר הבלתי משוטרים של החברה הישראלית, עשינו סבב טלפונים נרחב בניסיון למצוא את הדמות המתאימה לשיחה על משטרה, חוק ומגזר חרדי. למרבה ההפתעה כל מי שאיתו שוחחנו מיהר להסביר כי השקת התחומים הללו אינם מומחיותו ולמעשה, אין מי שעוסק בארץ בחקר ממוקד בתחום זה. אולי זה לבד מצביע על היעדר עבודת שיטור ממשית בתוך המגזר החרדי.

"המשטרה היא לא הכתובת הראשונה שפונים אליה במגזר החרדי בעת צרה", מסבירה ביגמן. "קודם כל הולכים למסגרות אלטרנטיביות שפותרות בעיות. יש מנגנוני בוררות ואפשרויות להגיע לפשרה, ישנם רבנים, יש בית דין. למשטרה הולכים אם מעורב עניין של ביטוח אבל ברוב המקרים היא תהיה כתובת אחרונה. זה טוב שיש משטרה, אבל יש מנגנונים קודמים לה".

הנתונים הרשמיים מגבים זאת. ממידע שנמסר ממשטרת ישראל במענה לבקשת מידע של התנועה לחופש המידע ואשר פורסמו גם באתר ynet, חמשת היישובים עם אוכלוסייה של יותר מעשרת אלפים תושבים, שבהם נפתחו הכי מעט תיקים לנפש ב-2019 היו מודיעין עילית, שוהם, רכסים, ביתר עילית ובית ג'ן – שלושה מתוכם יישובים חרדיים. בהשוואה בין שתי הערים הגדולות בארץ, תל אביב וירושלים, בירושלים כמות התיקים לאלף נפש ב-2019 עומדת על 30 בלבד ובתל אביב על כפול מכך; 67 תיקים לאלף נפש. בבני ברק עמד באותה השנה מספר התיקים לאלף נפש, על 15; מספר נמוך לעומת ערים דוגמת ראשון לציון (28), אשדוד (33), רחובות (25), חיפה (43), נתניה (34) או באר שבע (62).  

"גייסנו חוקרים וחוקרות חרדים שמתמחים באלימות במשפחה ופגיעות מיניות", אומר שבתי גרברצ'יק. "הם מדברים 'חרדית' ובקוד של אישה חרדית. אלה מקרים ששום מודיעין לא יפצח אלא קשר טוב עם הרבנים. העברנו קורס מיוחד לבלניות שפוגשות נשים במקוואות ושומעות מהם דברים, והסברנו שהעברת מידע מודיעיני כזה הוא לא מבחינת דין מוייסר (הלשנה)"

ואכן, גם במשטרה יודעים היטב שלא פעם יבחרו חרדים נפגעי עבירה, שלא לפנות אליהם. "נכון", מאשר גרברצ'יק, "לא תמיד רצים למשטרה כי יש מערכות קהילתיות שיודעות לתת פתרון של שכל ושלא נוגד את החוק. הולכים לרב או לבית הדין הרבני כמו שגם בקהילות אחרות יודעים לפתור עניינים אזרחיים מבלי לערב משטרה. אבל פניה לרב במקרה פלילי, כי לא סומכים על המשטרה, עלולה להסתיים בזה שהרב יעשה 'נו נו נו' לעבריין. זו אלטרנטיבה שבמבחן הזמן רק מנציחה את הבעיה. כוחם של רבנים הוא לא באכיפת חוק וזה השלב שבו יותר ויותר מערבים אותנו, בוודאי כשיש עבירות אלימות או עבירות פליליות חמורות אחרות".

עד כמה אתם במשטרה מכירים את מפת הפשיעה החרדית בשביל להיות אקטיביים ביחס אליה? עד כמה יש לכם מודיעין בנוגע למה שמתחולל בתוכה?

בתשובה לשאלה גרברצ'יק עונה מיד בשאלה: "ועד כמה אנחנו מכירים את כלל הפשיעה בישראל? מקורות המידע שלי, כמו בכל מקום, הם מערכת יחסים עם אנשים ואמון. אז כדי לייצר את זה במגזר החרדי המש"קים שלנו מסתובבים ברחוב, ברגל, משוחחים בגובה העיניים ונותנים מצב שבו רואים שיש שוטרים".

גרברצ'יק, שממלא את תפקידו בדוברת המשטרה זה כשבע שנים, מעיד כי מעולם לא היה עסוק כפי שהוא עסוק בהסברה בימים אלה: הן לציבור החרדי את עבודת המשטרה וחשיבות אכיפתה את תקנות הקורונה, והן לציבור החילוני ולעיתונאית החילונית שמשוחחת איתו, כמי שבא מתוך קרבה של החברה הזו; "לעבוד עם הציבור החרדי זה לעבוד בהתקדמות של מילימטרים. חייבים להבין את זה".

גרברצ'יק מתאר שורה של פעילויות שהמשטרה עשתה במהלך השנים כדי להעמיק את קשרי האמון בין המשטרה למגזר החרדי ונותן כדוגמה את הנושא המרכזי שבו הצליחו מערכות האכיפה הישראליות לשלב מעט ידיים עם הרבנים ולהעלות מודעות בחברה החרדית: עבירות מין.

"ברור שיש פשיעה במגזר החרדי", אומר מנחם רוזנברג. "קל לעשות דברים מבלי שעיניי החוק יראו וידעו. אם אדם עשה עבירה הרבה פעמים או אם מישהו מתלונן לרב הרבה פעמים יסגרו את זה פנים קהילתי ויטאטאו מתחת לשטיח, כי יש פחד גדול מאוד ממה יגידו. מגינים גם על הפוגע, כי השם של המשפחה כולה ייפגע"

"אלה רק עבירות של חשיפה, מישהו צריך לבוא ולספר", לדבריו. "אז גייסנו חוקרים וחוקרות חרדים שמתמחים באלימות במשפחה ופגיעות מיניות. הם מדברים 'חרדית' ובקוד של אישה חרדית. אלה מקרים ששום מודיעין לא יפצח אלא קשר טוב עם הרבנים. העברנו קורס מיוחד לבלניות שפוגשות נשים במקוואות ושומעות מהם דברים, והסברנו שהעברת מידע מודיעיני כזה הוא לא מבחינת דין מוייסר (הלשנה). בנקודת המשטרה של בני ברק יושבת נחמי, חוקרת חרדית שכולם מכירים, ואם קורה משהו יודעים לומר – לכו לנחמי היא תעזור לכם".

לאחר התעקשות בנוגע לתשובה לגבי מידת היכרות המשטרה את מפת הפשיעה החרדית משיב גרברצ'יק, כי "חלק גדול מהפשיעה הקיימת בציבור הכללי לא קיימת בציבור החרדי. אין אמצעי לחימה, אין רצח, סמים יש מעט מאוד ועיקר העבירות הן פריצות. עבירות מין יש הרבה, אבל באותה הכמות כמו בציבור החילוני".

"המשטרה מאוד אוהבת לספר על חלוקת תחפושות השוטר שהם מחלקים בפורים לחרדים וכמה הן נחטפות, במסגרת חיזוק קשרי הקהילה", אומר ד"ר מלאך, "אבל כשמגיעים לאירוע כמו הקורונה מגלים שכדי לא לפגוע בקשרים האלה ובאמון הנבנה בין הצדדים מתקיימת אכיפת חסר והמשטרה מעדיפה לפעמים שלא לאכוף"

למשמע דברים אלה פורץ בצחוק קצין המשטרה הבכיר שפרש לאחרונה ומכיר לעומק את מחוז ירושלים. "אין דבר כזה אין פשיעה", הוא פוסק. "בירושלים לבדה המגזר החרדי מונה כ-300 אלף איש, שזה יותר מאוכלוסיית ראשון לציון. מישהו מעלה על הדעת שבכל זה אין פשיעה ומכל הסוגים? מי שאומר דבר כזה או שחי בארץ אחרת, או מדחיק או שפשוט לא מתעסק בזה".

למה המשטרה לא עוסקת בזה?

"רוב תושבי המדינה, ואיתם גם המשטרה, התרגלו לכך שהמגע בין משטרה אוכפת לבין חרדים, הוא רק במקרה של הפרת סדר ציבורי - כלומר בהפגנות. אבל האמת היא שיש עולם שלם של עבירות שפשוט לא צף החוצה. זה מגזר סגור, המשטרה שנים לא עושה בו עשייה משמעותית, כי גם המגזר עצמו לא ביקש את זה. מתי הפשיעה תתגלה? רק כשיש נפגעים וגם אז, פעמים רבות הנפגעים מטופלים בתוך האוכלוסייה".

הקצין המנוסה מעיד כי טיפל בעצמו באינספור מקרים של מחאות נגד גיוס בחורי ישיבות, חסימות צירי תנועה במחאה על פגיעה בשבת או התנכלויות לבתי עסק שמכרו מוצרים לא כשרים. כיוון שכך, לדבריו עיקר המודיעין שהמשטרה יודעת לאסוף הוא סביב מובילי מחאות או מארגני הפרות סדר; "אבל את חושבת שהפשיעה נגמרת בזה? במגזר החרדי יש פשיעה שהיא אולי לא ארגון פשיעה כמו שאת מכירה אבל ארגוני פשיעה חרדיים מתעסקים הרבה בהברחות, שוק שחור, וגם סמים יש. יש הכל ואי אפשר לטמון את הראש בחול".

הסיפור של מנחם רוזנברג

מנחם רוזנברג בן ה-30 מפרדס חנה, גדל במשפחה ליטאית לצד 13 אחים ואחיות בבני ברק. ב-2010 הוא נתפס בנתב"ג על ידי היחידה המרכזית של מחוז תל אביב כשחזר מברזיל ובידיו שתי מזוודות בהם נתפסו 10.5 קילוגרם קוקאין. אדם שהכיר בעיר, חרדי גם הוא, גייס אותו למשימה אחרי שסיפר לו, כי מטרת הנסיעה היא העברה ארצה של כספי תרומות לישיבות.

רוזנברג ישב 12 יום במעצר ושוחרר. כתב אישום הוגש כנגד אחרים בפרשה הזו, אך לא נגד רוזנברג. בהמשך התברר כי היה חלק מתופעה, ככל הנראה אותה רשת לייבוא סמים ממקומות שונים בעולם, עשתה שימוש בבחורי ישיבות חרדים. חוקרי ימ"ר תל אביב ולהב 433 הופתעו מכמות האברכים שנתקלו בהם על קו דרום אמריקה-בלגיה-ישראל עם מזוודות סם. עבור רוזנברג זה היה אירוע חד-פעמי שבו נגע בעולם הפלילים.

"ברור שיש פשיעה במגזר החרדי", אומר רוזנברג בשיחה עם שומרים. "יש הברחות, למרות שאני לא יודע כמה זה נפוץ, אבל מאוד קל 'להשתמש' בחרדים, כי המעטפת שם הרבה יותר מגנה. קל לעשות דברים מבלי שעיניי החוק יראו וידעו. אם אדם עשה עבירה הרבה פעמים או אם מישהו מתלונן לרב הרבה פעמים יסגרו את זה פנים קהילתי ויטאטאו מתחת לשטיח, כי יש פחד גדול מאוד ממה יגידו. מגינים גם על הפוגע, כי השם של המשפחה כולה ייפגע".

הוא מתאר, למשל, את תופעת הפדופיליה שבמשך שנים לא קיבלה מענה; "מה שהיה במגזר היה זוועה והמשטרה לא התערבה. בשנים האחרונות יש מגמה חיובית ויותר רבנים מעודדים לפנות למשטרה, אבל בעבר אני זוכר סיפורים בלי סוף".

"אין דבר כזה אין פשיעה", אומר קצין משטרה בכיר שפרש לאחרונה. "בירושלים לבדה המגזר החרדי מונה כ-300 אלף איש, שזה יותר מאוכלוסיית ראשון לציון. מישהו מעלה על הדעת שבכל זה אין פשיעה ומכל הסוגים? מי שאומר דבר כזה או שחי בארץ אחרת, או מדחיק או שפשוט לא מתעסק בזה"

רוזנברג, כיום חסיד ברסלבי, מזכיר כי כמו בכל תחום גם בתחום האבטחה והאכיפה הוקמה במגזר החרדי אלטרנטיבה. "בשנים האחרונות בגלל חוסר האמון במשטרה וממילא גם כשהיא קיימת היא לא עושה כלום אז קמו חברות שמירה פרטיות וארגונים כמו 'השומרים' בבני ברק".  

"השומרים" (שאינו קשור לשומרים - המרכז לתקשורת ודמוקרטיה), הוא ארגון מתנדבים שפועל בנמרצות בבני ברק כנגד עבריינים מסוגים שונים. לשיטתם, הם מסייעים בתפיסת עברייני סמים, גנבים ופורצים. בתגובה לתחקיר שפורסם ב-2019 בכאן 11 ואשר תיאר את פעילות הארגון בקווים אלימים וכוחניים, הגיבו "השומרים" כי הם אינם עוסקים בשיטור, אינם מחליפים את המשטרה, אבל "פועלים לשמירה על תחושת ביטחון התושבים". אפשר רק להניח שהמודיעין שיש לאנשי ארגונים אלה איכותי וטוב יותר מאשר לקציני המודיעין של מרחב המשטרה המקומי, וברור שהם לא קמו כתוצאה מעודף אכיפה, כי אם מוואקום משטרתי חמור.

"המשטרה מאוד אוהבת לספר על חלוקת תחפושות השוטר שהם מחלקים בפורים לחרדים וכמה הן נחטפות, במסגרת חיזוק קשרי הקהילה", אומר ד"ר מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "אבל כשמגיעים לאירוע כמו הקורונה מגלים שכדי לא לפגוע בקשרים האלה ובאמון הנבנה בין הצדדים מתקיימת אכיפת חסר והמשטרה מעדיפה לפעמים שלא לאכוף".

ואולי הקורונה פתחה צוהר לדיאלוג

התמונה שהתפרסמה בתקשורת בתחילת ינואר הכתה גלים: שוטרים הגיעו לפזר חתונה המונית שעברה על תקנות סגר הקורונה בביתר עילית ואחד השוטרים, במקום לפזר את ההתקהלות, צולם כמשתטח בפני האדמו"ר שהיה במקום כדי לקבל ברכה. ממלא מקום המפכ"ל דאז מוטי כהן הורה להשעות את השוטר ממילוי תפקידו עד לבירור נסיבות האירוע, ורב המשטרה רמי ברכיהו אמר לאחר מכן לשוטרים כי "ברכה ואכיפת חוק לא הולכים ביחד".

כאשר מדברים על החשש לשבירת האמון בין המשטרה לציבור החרדי על רקע אכיפה נחושה, התמונה מטרידה עוד יותר. המשטרה בוחרת לא פעם באופן מודע להימנע מהתנגשויות, לנקוט בהידברות ארוכה, הכלה וקבלה ואילו החרדים מצדם אינם נרתעים ואינם חוששים ממילא מהמשטרה. "אם צריך להגיע לשפיכות דמים הם יגיעו לזה, המשטרה היא לא הסמכות", מבהיר קצין המשטרה הבכיר. "הסמכות היא רק הרבנים והתורה".

"רוב תושבי המדינה, ואיתם גם המשטרה, התרגלו לכך שהמגע בין משטרה אוכפת לבין חרדים, הוא רק במקרה של הפרת סדר ציבורי - כלומר בהפגנות", אומר הקצין הבכיר. "אבל האמת היא שיש עולם שלם של עבירות שפשוט לא צף החוצה. זה מגזר סגור, המשטרה שנים לא עושה בו עשייה משמעותית, כי גם המגזר עצמו לא ביקש את זה"

לפני כשבועיים אחרי שחתונה נוספת "פוצצה" בביתר עילית בעקבות קריאה אנונימית למשטרה, פרסם עיתון חרדי כותרת ראשית: "די למלשינות". כאילו לא די בהתקהלות או בהפרות הסגר, וגם לא בספירת נתוני התחלואה הקשה מאוד והכוללת צעירים ונשים בהריון, אלא כותרת בגנות ההלשנה למשטרה.

"זו כותרת שמסבירה בתמצית את האופן שבו נוהג המגזר החרדי: פנייה למשטרה היא דין מוסר. זו החשדנות הבסיסית שמבדילה בין אנחנו לבין הם. החרדים משמרים את החוויה הגלותית וכל מסירה של אחד מהם לידי 'השלטון' היא לא פחות חמורה ממה שעושה מי שעבר את העבירה עצמה", מסביר ד"ר מלאך שמסתובב ברחובות השכונות החרדיות לא מעט בחודשים האחרונים.

איך אתה מתרשם מהשמירה על מגבלות הקורונה בשכונות הללו?

"אני רואה שיש אפקטיביות לאכיפה, כי ברחוב כולם עם מסיכה. הם כן חוששים משוטר. אבל בשניה שנכנסים לישיבה או לבית הכנסת המסיכה יורדת. זה מלמד אותי שאם הייתה אכיפה כמו שצריך, המשטרה הייתה מצליחה. אלא שבתקופת הקורונה מאוד בולטת העובדה שהמשטרה עושה במגזר החרדי שיטור חסר. היא בוחרת שלא להיכנס לשם ולא להתעמת ממש, כפי שאנחנו מכירים גם מהמגזר הערבי. אני מניח שיש כאן גם עניין פוליטי אבל באופן כללי עבודת האכיפה מול הציבור החרדי קשה מאוד ומייצרת חיים קשים למשטרה, והיא לא רוצה את זה".

נציג המשטרה גרברצ'יק מזדעק בתגובה: "לא היה ארגון יותר מוכן מאשר משטרת ישראל לטיפול במגיפה מול החרדים. יותר מכל גוף אחר! אנחנו כמשטרה היינו הראשונים להבין את הדילמה החרדית, את המהפך של 180 שעליהם לעשות כי אף אחד לא נדרש בציבור לעשות ויתור כה גדול כמו שעושים החרדים. אדם מאמין הולך שלוש פעמים ביום לבית הכנסת וכך הוא מחנך את ילדיו, החינוך הוא הדבר החשוב ביותר והדנ"א אומר שבימי צרה צריך אפילו ללמוד יותר - ואז באה המדינה ואומרת תסגרו בתי כנסת, תסגרו מוסדות וישיבות.

"אנחנו כמשטרה, עברנו אדמו"ר אדמו"ר ורב רב, ועבדנו חזק בחיבור הקהילה אלינו כדי שיבינו ויסבירו למה המדינה מתנהגת כפי שהיא מתנהגת. הם הבינו דרכנו את הנושא", הוא אומר ומתעקש כי מרבית הציבור החרדי שומר על הכללים וההנחיות, וכן שבתי הכנסת והישיבות סגורות "למעט פה ושם".

"אנחנו כמשטרה, עברנו אדמו"ר אדמו"ר ורב רב, ועבדנו חזק בחיבור הקהילה אלינו כדי שיבינו ויסבירו למה המדינה מתנהגת כפי שהיא מתנהגת. הם הבינו דרכנו את הנושא", אומר גרברצ'יק ומתעקש כי מרבית הציבור החרדי שומר על הכללים וההנחיות, וכן שבתי הכנסת והישיבות סגורות "למעט פה ושם"

האם הצורך ינבע מתוך החברה החרדית עצמה, כפי שלהבדיל בחודשים האחרונים עולה בחברה הערבית הדרישה לאכיפה ושיטור שיעצרו את הקטל ברחובותיה? חוקרת המגזר ביגמן אומרת שעם הזמן גם במגזר החרדי מתעורר שיח סביב הדרישה לנוכחות משטרתית הולכת וגוברת והקשבה להנחיות; "מתקיים קיטוב פנימי בין כאלה שרוצים יותר משטרה לאלה שלא מאמינה בה. אנחנו שומעים קולות דומים גם בקרב ערבים במזרח ירושלים, אבל השאלה מה קורה כשמגיעה באמת משטרה – היא לא תמיד מתקבלת בשמחה".

"הבעיה הגדולה באמת היא בעיית המשילות", ממשיכה ביגמן. "ראש הממשלה ושר הבריאות ביקשו מרבנים לסגור מוסדות, אבל לא ראיתי את הבקשה הזו מופנית גם למנהל בית ספר בחיפה. המדינה יוצרת מציאות של פריווילגיה וזה אכן גם השיח החרדי, היהדות הייתה כאן לפני המדינה והמדינה היא אפיזודה. הציבור החרדי מבין היטב את הכוח שיש לו".

מנחם רוזנברג מצדו, מסכם ברוח החסידות: "הבסיס הוא חוסר אמון במדינה ולכן גם במשטרה, עד שיגיע המשיח". ואפשר גם שעד שזה יגיע, משבר הקורונה שהציף את הפער בין האוכלוסייה הכללית לציבור החרדי, יוביל גם להתעוררות שיח פנים-מגזרי באשר לאופן בו המשטרה צריכה ויכולה לפעול בתוכו.