"

אלוקים אדירים, יש לנו פה מערכת בנקאית לא מפוקחת. אם גמ"ח ייפול ויגרום ל'הדבקה' של גמ"חים נוספים, והפירמידה הזו תקרוס - זה ישפיע באופן הרסני על החברה הענייה בישראל". כך תיאר לאחרונה בכנס מקצועי היועץ המשפטי לשעבר של משרד האוצר, יואל בריס, את המחשבה הראשונה שעברה לו בראש כשנחשף לעולם הגמ"חים. זה היה לפני כמה שנים כשבריס מונה לעמוד בראש צוות בין־משרדי שעוסק באסדרת הגמ"חים והכנסתם תחת כנפי החוק הישראלי.

בינואר 2019, לאחר שנים ארוכות של דיונים ולחצים, עבר בכנסת חוק הגמ"חים שנועד להטיל פיקוח על ענף מתן האשראי ללא ריבית בכלכלה החרדית. אחרי שנים שהגמ"חים פעלו מתחת לרדאר הפיננסי הם ידרשו להיכנס למשטר של רישיונות ולהסדיר את פעולתם. אלא שהגמ"חים קיבלו ארכה של 3.5 שנים עד לכניסת החוק לתוקף. הם יוכלו להגיש בקשות לרישיון עד יולי 2022, ורק ב-2024 יחול עליהם צו איסור הלבנת הון. במקביל, רשות שוק ההון שנבחרה לפקח על תפוח האדמה הלוהט הזה, צריכה להתקין תקנות מתאימות לאכיפת החוק, וספק אם היא תהיה ערוכה בזמן. רבים מעריכים שכניסת החוק לתוקף תידחה עוד ועוד (בחוק יש סעיף המכין לכך את הקרקע). בינתיים, עולם הגמ"חים ימשיך לגלגל הלוואות בסכומים המוערכים ביותר מ-10 מיליארד שקל - ללא פיקוחה של המדינה.

לדברי בריס, זה שעד היום לא נפל גמ"ח גדול - לא אומר שזה לא יכול לקרות. "זיהינו מבנה פירמידאלי קלאסי, שבו יש חשש שברגע אחד כשהמסך מורם כל הסיפור עלול להתמוטט". הוא מציע להיערך גם לתסריט אימה שעלול לקרות בגלל מה שהוא מכנה "הסערה המושלמת" דוגמת קיצוץ בהקצבות לאברכים, ירידה דרמטית בתעסוקת נשים חרדיות, צניחה בתרומות מיהדות התפוצות ועוד. חלק מהתרחישים הללו, מיותר לציין, כבר התממשו בשל משבר הקורונה. "במקרה כזה אנשים לא יוכלו להחזיר את הכספים שלוו מהגמ"חים, שלא יוכלו להלוות כסף לאנשים שהפקידו אצלם במשך שנים. כשאנשים ישמעו על כך הם יפסיקו להפקיד כספים לגמ"ח - ואז הוא יתפרק ויגרור אחריו התמוטטות של גמ"חים נוספים. הראשונים שיפסידו הם האנשים בתחתית הסולם, והמדינה עשויה להכניס את היד לכיס ולהציל אותם - בכסף של כלל הציבור. לכן התרחיש הזה מחייב אותנו כמדינה להיות עם אצבע על הדופק".

בשבועות האחרונים צללנו לתוך המערכת הכלכלית האדירה הזאת שצמחה מתחת לאפה של המדינה. זה לא סיפור פשוט על טובים ורעים, אלא תיאור של מערכת מורכבת שמצד אחד נשענת על ערך העזרה ההדדית, ועונה על צורך חיוני של אחד המגזרים החלשים במדינה. ומצד שני, יציבותה מוטלת בספק, ויש חשש שביום שבו תגיע רוח פרצים כלכלית, היא עלולה לקרוס.

למרות שהסכנה ברורה, שילוב של לחץ פוליטי, גרירת רגליים ורצון כן להגיע לפשרה - הביאו לדחייתה של רגולציה הכרחית. כך הגענו עד ימי קורונה אלה שבהם המשק הישראלי דוהר אל תוך משבר כלכלי חריף ועולם הגמ"חים ממשיך כרגיל. האם במציאות הזאת הגמ"חים יציבים? האם כספי החוסכים בהם בטוחים? ועד כמה אנו קרובים להתממשותו של התרחיש שמפניו רבים חוששים ומזהירים?

לטובת הכלל

הגמ"חים הם אחד המודלים הוותיקים בעולם של ה"כלכלה השיתופית" שנפוצה מאוד בחברה החרדית. יש גמ"חים כמעט לכל דבר - מעגלות תינוקות דרך מוצרי מזון ועד ריהוט ותרופות, אולם הגמ"חים המשמעותיים ביותר הם אלה הנותנים הלוואות ללא ריבית, האסורה על פי ההלכה. ההערכה היא כי בחברה החרדית פועלים אלפי גמ"חים כאלה.

מכון המחקר "סקר כהלכה" ערך בנובמבר 2016 סקר עבור עיתון "המודיע", שמצא כי 28% מהחרדים חוסכים בגמ"ח, ו-59% יעדיפו לבקש הלוואה מגמ"ח או ממשפחה וחברים - יותר מכפול בהשוואה לאלה שיעדיפו ללוות מהבנקים. "מצד אחד ללוות כסף מחברים או משפחה זה יותר נוח כי הם לא רודפים אחרי ההחזר כל חודש. מצד שני, לא רבים יכולים לתת את מה שגמ"ח יכול - כמה עשרות אלפי שקל במכה, בלי שתצטרך ללקט מכל מיני אנשים", מסביר דב גרינבוים, עורך עיתון "הדרך" של ש"ס. "בציבור החרדי נהוג שאם יש לך כסף נזיל - אתה מפקיד אותו בגמ"ח לטובת העזרה ההדדית, וגם כדי שבעתיד כשתרצה לקחת הלוואה מהגמ"ח - תקבל אותה בתנאים נוחים. זו קצת כמו להעלות את דירוג האשראי שלך בבנק".

דב גרינבוים, עורך עיתון "הדרך" של ש"ס: "בציבור החרדי נהוג שאם יש לך כסף נזיל - אתה מפקיד אותו בגמ"ח לטובת העזרה ההדדית, וגם כדי שבעתיד כשתרצה לקחת הלוואה מהגמ"ח - תקבל אותה בתנאים נוחים. זו קצת כמו להעלות את דירוג האשראי שלך בבנק"

ישנם גמ"חים קטנים ברמת הבניין, הכולל או בית הכנסת - לרוב אלה יוזמות פרטיות של אדם שסביבתו סומכת עליו, ונותנת לו לרכז פיקדונות שניתנים כהלוואות לנזקקים. "יש אלפי גמ"חים כאלה בארץ, שנותנים הלוואות לטווח קצר לאנשים שחסרים להם כמה אלפי שקלים. הם יכולים ללוות כסף ולהחזיר אחרי כמה חודשים", אומר ישראל גוטמן המנהל את "קרן גמ"ח לדיור", גמ"ח שכונתי גדול בבית שמש. "מדובר בגמ"חים שסכום ההלוואות שלהם הוא עד מיליון שקל, ולכן הם קיבלו פטור מפיקוח ומחובת הוצאת רישיון בחוק הגמ"חים מחשש שהרגולציה תהרוג אותם", מסביר גוטמן המשמש גם כיו"ר איגוד הגמ"חים.

יש גמ"חים בינוניים, שנותנים הלוואות בהיקף של כמה מיליוני שקלים, וגמ"חים גדולים ברמת השכונה, החסידות ואפילו ברמה הארצית, שמגלגלים עשרות וגם מאות מיליוני שקלים. החוק יצר מדרג וקבע כי גמ"חים שהיקף הפעילות שלהם הוא עד 8 מיליון שקל יהיו מחויבים בקבלת רישיון "בסיסי" ולעמוד בדרישת הון עצמאי מינימלי. מעל הרף הזה יידרש רישיון "מורחב", עם יותר חובות, פיקוח הדוק וסנקציות. מעל רף של 3 מיליארד שקל - הגמ"חים יהיו כפופים לפיקוח ורגולציה על פי דיני הבנקאות.

"כיום הגמ"חים הבינונים והגדולים עובדים מסודר, והכסף עובר דרך הבנק. הם כבר לא עובדים עם מזומנים ודולרים כמו פעם", אומר גוטמן. לדבריו, באיגוד רשומים יותר מ-200 גמ"חים בינוניים וגדולים והוא מעריך את מספרם ביותר מ-300. פרופ' יורם מרגליות מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ועמית בכיר במכון החרדי למחקרי מדיניות, כתב מאמר אקדמי שצפוי להתפרסם בקרוב על מוסד הגמ"ח בישראל ותהליך אסדרתו. מרגליות מעריך כי "בישראל יש כ-100 גמ"חים גדולים, רבים מהם בהיקף פעילות של 10 עד 20 מיליון שקל. אולם יש גמ"חים שהיקף ההלוואות שלהם הוא מאות מיליוני שקלים".

חלק מהגמ"חים מתקיימים מתרומות, אך ברובם הכסף מופקד בפיקדונות בהוראות קבע, ולעיתים גם במזומן. כאשר המפקידים רוצים למשוך את כספם הם פונים לגמ"ח, שנערך להחזרת הכספים מיד או תוך כמה חודשים, תלוי בסכום. ההתארגנות נדרשת כי הכסף לא נשמר בחשבונות של המפקידים, אלא משמש לצורך מתן הלוואות ללא ריבית - ליחידים, זוגות צעירים שמתחתנים ורוכשים דירה, לעסקים קטנים ולמוסדות ציבור חרדים.

ההלוואות ניתנות ללא ביטחונות למעט דרישה להבאת ערבים שיחתמו על שטר חוב - לרוב אלה אנשים מתוך הקהילה שמנהלי הגמ"ח מכירים. כלי האכיפה הטוב ביותר הוא הקהילה והחשש משיימינג של הלווה אם לא יחזיר את חובו. "הערבים נבחרים על פי מידת אי הנעימות שהלווה יחוש כלפיהם אם לא ישלם את חובו", מסביר מרגליות. השלב הבא בהרתעה הוא זימון לדין תורה של בעל החוב, ורק אחר כך פתיחה בהליכי הוצאה לפועל.

ד"ר שוקי פרידמן, מנהל המרכז ללאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "זה חלק מרכזי באקו־סיסטם שמפרנס את העולם החרדי שהוא בעל מאפיינים של פירמידה וולנטרית שהציבור החרדי מחזיק אותה, והסולבנטיות שלה ביום פקודה מוטלת בספק. זה עולם שמתנהל בשיטות של חנות מכולת והוא למעשה חור שחור בהיבט הפיקוחי וביכולת לצפות קריסה"

יש גמ"חים "רגילים" שמקבלים פיקדונות ותרומות ומעניקים הלוואות לכל אחד, לפי יכולתם, ויש גמ"חי "חברים" בקרב קהילה מוגדרת שחבריה מפקידים כספים בגמ"ח על בסיס קבוע, כמו בתוכנית חיסכון בבנק, בין אם אלה נקראים פיקדונות, תרומות או דמי חבר, וזכאים לקדימות בתור ללוות כספים בבוא היום מהגמ"ח, למשל כשיזדקקו לממן חתונה לילדים או לרכוש עבורם דירה. לדברי מרגליות, בדומה למודל הערבות הדדית של הביטוח הלאומי, "המצטרפים המאוחרים מממנים את ההלוואות של המצטרפים המוקדמים".

נכנס שחור - יוצא לבן

בזמן שהרעיון היפה של מוסד הגמ"חים הפך למערכת מסועפת שמנהלת כספים בהיקפים הולכים וגדלים, המדינה בחרה לטמון את הראש בחול. "אין כלי מדידה, אין דו"חות כספיים, אין חובת דיווח, ואף אחד לא יודע כמה כסף עובר שם. יש פה סיכוני אשראי אדירים שאינם חשופים - לא של הגמ"ח עצמו ולא ביכולת ההחזר של הלקוחות", אומר ד"ר שוקי פרידמן, מנהל המרכז ללאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "זה חלק מרכזי באקו־סיסטם שמפרנס את העולם החרדי שהוא בעל מאפיינים של פירמידה וולנטרית שהציבור החרדי מחזיק אותה, והסולבנטיות שלה ביום פקודה מוטלת בספק. זה עולם שמתנהל בשיטות של חנות מכולת והוא למעשה חור שחור בהיבט הפיקוחי וביכולת לצפות קריסה".

גורם בכיר באחת מרשויות האכיפה מודה: "אין לנו מושג כמה כסף מסתובב בגמ"חים. זו קרקע נוחה להלבנת הון. כל העברת כספים אפשרית שם, ויש המון דרכים להסוות אותן". "יש מקרים שבהם גמ"חים משמשים לדברים נוספים שאי אפשר לעשות דרך הבנקים", מספר איש פרסום חרדי שלווה מגמ"חים. "השמועות במגזר אומרות שחלק ניכר מהכספים שהופקדו בגמ"חים הם כסף שחור, ויש גם מקרים של הלבנת הון".

איך זה נעשה?

"למשל, אדם יכול להפקיד כסף שחור בגמ"ח והוא או קרוב משפחתו לוקח מהגמ"ח הלוואה שלא מוחזרת, והיא למעשה פיקטיבית. אותו אדם הופך חייב לגמ"ח, ואז יש לו הסבר לרשויות המס על מקור הכסף - וכך הוא מולבן".

מנגד, טוען פרופ' מרגליות כי כדי להלבין כספים דרך גמ"חים נדרש שיתוף פעולה של מנהלי הגמ"ח - "והם לא רוצים להיות עבריינים", הוא אומר בנחרצות, "זה תפקיד שלרוב נעשה בהתנדבות והם לא מחפשים צרות. לכן בדיונים על החוק אמרנו לרשות לאיסור הלבנת הון - אתם רק מעלים השערות ומדברים על מצב היפותטי".

הרשות לאיסור הלבנת הון אמנם עיוורת למה שקורה בגמ"חים, אך אינדיקציות שמתקבלות אצלה מבנקים או מצ'יינג'ים מגלות שיש בהם פעילות חריגה. על פי הדו"ח השנתי של הרשות לשנת 2019, 4.2% ממקרי הלבנת ההון בישראל מיוחסים לשימוש בגמ"חים, עמותות או צדקה.

"עד כמה שמנהלי הגמ"חים הם בעלי כוונות טהורות, הם לא תמיד בודקים בציציות מאיפה מגיע הכסף", אמר לאחרונה בכנס יעקב קונורטוב, מי שהיה במשך שנים קצין הציות של הבנק הבינלאומי. "נתקלנו במקרים שבהם אנשים שרצו להסתיר כספים מעבודה או שכירות העבירו אותם לגמ"ח, ולאחר מכן הם הועברו לצד ג'". עם זאת הוא הודה: "חלק ניכר מפעילות הגמ"חים בכלל לא עוברת בבנקים כך שלנטר אותה זו משימה כמעט בלתי אפשרית".

בכיר באחת מרשויות האכיפה: "אין לנו מושג כמה כסף מסתובב בגמ"חים. זו קרקע נוחה להלבנת הון. כל העברת כספים אפשרית שם, ויש המון דרכים להסוות אותן"

בנוסף, במציאות הנוכחית, כל אחד יכול להקים או לנהל גמ"ח. אין כללים המסדירים את כשירות בעלי התפקידים (דבר שהחוק מנסה לעשות לראשונה). כך למשל, משה מונטג, המנכ"ל הוותיק של הגמ"ח המרכזי, גמ"ח ההלוואות לדיור הגדול בחברה החרדית שמגלגל מאות מיליוני שקלים, מתמודד היום עם תיק פלילי במקביל לכהונתו - סיטואציה שקשה לדמיין שיכול להימצא בה מנהל בנק למשל. באוגוסט זומן מונטג לשימוע בטרם יוחלט אם להגיש נגדו כתב אישום בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים בפרשה שזכתה לכינוי "הולילנד של בית שמש", שהתרחשה, לכאורה, בעת שמונטג היה יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבית שמש.

מוסר תשלומים גבוה

היועץ המשפטי לשעבר בריס אומר כי העובדה שבגמ"חים יש מעט מאוד חובות אבודים היא לא פחות ממדהימה. "זה מראה שלקהילה החרדית יש מחויבות לפרוע חובות בשל הסנקציות החברתיות החריפות, כמו למשל שלא יתנו לאבא של אדם שמתנער מהחוב לפתוח את ארון הקודש בבית הכנסת בתפילת יום כיפור". אולם ייתכן שהנתונים ביחס לחובות האבודים אינם מדוייקים. במהלך הדיונים בחוק קם מנכ"ל של אחד הגמ"חים והודה ביושר כי במקרים בעייתיים הם פורסים את החוב לתשלומים מזעריים, של 18 שקל לכל החיים, ואז זה לא נרשם כחוב אבוד. הוא גם הודה שיש מצבים שבהם מנהל גמ"ח ירים טלפון למנהל גמ"ח אחר ויגיד לו "תגלגל לי את ההלוואה הזו כי האדם לא מצליח להחזיר, ובהזדמנות אחזיר לך טובה".

בדיחה מוכרת במגזר החרדי מספרת על יהודי שלווה כמה עשרות אלפי דולרים מגמ"ח. כל פעם כשהגיע מועד הפירעון הוא לווה מגמ"ח אחר כדי לכסות את ההלוואה וחוזר חלילה. בשלב מסוים האיש חלה, ועל ערש דווי הוא קרא אליו את כל מנהלי הגמ"חים ואמר להם: "כל השנים גלגלתי את ההלוואה ביניכם, מהיום תמשיכו לגלגל אותה בלעדי".

־איש פרסום חרדי: "השמועות במגזר אומרות שחלק ניכר מהכספים שהופקדו בגמ"חים הם כסף שחור, ויש גם מקרים של הלבנת הון. אדם יכול להפקיד כסף שחור בגמ"ח והוא או קרוב משפחתו לוקח מהגמ"ח הלוואה שלא מוחזרת, והיא למעשה פיקטיבית. אותו אדם הופך חייב לגמ"ח, ואז יש לו הסבר לרשויות המס על מקור הכסף - וכך הוא מולבן"

"הבדיחה הזו לקוחה מהמציאות", אומר מונטג, מנכ"ל הגמ"ח המרכזי. "אדם יכול ללוות כסף כל חצי שנה מגמ"ח אחר ולהחזיר את החוב שלו לגמ"ח הקודם. החוב עובר מאחד לשני, וביום שהוא יפסיק לשלם תהיה בעיה. אבל המערכת בחברה החרדית בנויה כך שהגלגל לא ייעצר. יש מנגנונים שמבטחים את זה, ולכן מערכת הגמ"חים מתנהלת נהדר. הלווה יודע שאם הוא לא ישלם אז יפנו לערבים שלו. מוסר התשלומים הוא גבוה בגלל החשש משיימינג ונידוי. אדם שנתפס כבעייתי ויש לו בעיות החזר - 'נשרף' ותמיד תהיה מעליו עננה. ואנשים לא רוצים להיות במקום הזה. כל זה יכול להסביר מדוע הדיפולט הא כמעט אפס. אדם מרגיש שהתשלום לגמ"ח זה כמו לקנות לחם, חלק אינטגרלי מכלכלת החיים שלו, לכן הוא יעשה כל מאמץ לשלם".

המאמץ הזה, לצד העובדה שההלוואות הן ללא ריבית כך שאין להן עלויות, מדרבנות אנשים לקחת הלוואות חדשות כדי לסגור ישנות. "זה שכיח. אנשים לוקחים שוב הלוואה, מחזירים את החוב לגמ"ח הראשון ומגלגלים הלאה", אומר איש הפרסום. "כשלקחתי הלוואה של כמה עשרות אלפי שקלים בגמ"ח במודיעין עלית כדי לסגור מינוס בבנק, מנהל הגמ"ח וידא מולי שזה לא גלגול, שאל אותי מה המטרה של ההלוואה ואיך אני הולך לשלם את זה. אבל הכל היה על בסיס ההצהרות שלי. לא הייתי צריך להראות תלוש משכורות. מצד שני הם ביקשו שאביא ערבים מהקהילה שבגמ"ח מכירים. על זה הם בונים".

לדברי גוטמן ב-16 שנות פעילותו של הגמ"ח שהוא מנהל היו רק 12 מקרים שבהם נאלצו לגבות את החוב מהערבים. "חובות אבודים זה דבר נדיר", הוא אומר. "הגמ"חים למדו על בשרם אחרי כמה מעידות, שהם לא נותנים הלוואות בלי להחתים ערבים טובים", אומר גרינבוים. "אחי, למשל, חתם ערבות לחבר שלקח הלוואה גדולה להקמת עסק ופשט רגל, ואחי משלם כעת כל חודש במקומו".

חיים הר כסף מבני ברק, אחראי קבלת קהל בעמותת "אחריות", מטפל באנשים שנקלעו למערבולת כלכלית. "במשך השנים עשינו הרבה דחיות תשלומים והסדרים עבור לווים בגמ"חים. שם הבעיה היא הרבה פעמים הערבים. כי כאשר אדם מתמוטט כלכלית או בורח, הערבים נופלים יחד איתו. אלה אנשים שלפעמים חתמו לו ערבות בכמה גמ"חים, אם זה האח או הבן דוד, ואז גם הם מסתבכים בחובות אדירים".

ומעבר ללווים והערבים נתקלתם גם בגמ"חים שנקלעו לתסבוכת כלכלית ונפלו?

"כן, יש גמ"חים שנפלו והסתבכו, ובעל הגמ"ח עצמו מוגדר היום כחייב למפקידים שרודפים אותו. אין הרבה מקרים כאלה, ולרוב זה בגמ"חים הקטנים. חשוב לציין שגמ"חים הם עדיין מקום טוב לשים בו כספים הן מבחינה מוסרית והן כלכלית - אבל זה קרה, למשל ברכסים, בני ברק, ירושלים".

הר כסף מספר כי הוא מטפל בהסדרת חובות בגובה מיליוני שקלים של בעל גמ"ח לעשרות המפקידים שלו. "התסבוכת התחילה כאשר אדם שתורם כל שנה סכום נכבד לקמחא דה פסחא, בא לגמ"ח ואמר כי נתקע בלי תזרים מזומנים בין עסקאות וביקש הלוואה גדולה של 100 אלף דולר. היות ומנהל הגמ"ח הכיר את האיש כעשיר ונדבן הוא אפשר לו לקחת את ההלוואה עם ערב אחד בלבד, שלא היה טוב, ובלי לדעת שהאיש רגע לפני פשיטת רגל. מפה התחיל כדור שלג שהביא לנפילת הגמ"ח עצמו".

התרומות לא מגיעות

הפגיעה האנושה של מגפת הקורונה במשק הישראלי ובמגזר החרדי, שסובל מתחלואה עודפת, בפרט - היא חדשות רעות גם לגמ"חים. לפי נתוני שירות התעסוקה לאוגוסט, ערים עם רוב חרדי היו בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה בישראל: 34.5% מתושבי בית"ר עלית, 30.4% במודיעין עלית, 27.3% בבני ברק, 23.1% בבית שמש.

וכשהאבטלה גואה, אותות הפגיעה הכלכלית כבר מורגשים היטב בשטח, כך שתסריט "הסערה המשולמת" שתיאר קודם בריס נראה קרוב הרבה יותר להפוך למציאות מרה. בחלק מהגמ"חים נרשמו בקשות רבות מהרגיל למשיכות כספים שהופקדו, בקשות להקפאת החזרי הלוואות חודשיים, וגם קושי בגיוס הפקדות חדשות, שנדרשות כדי להמשיך לגלגל את ההלוואות.

יואל בריס מציע להיערך לתסריט אימה שעלול לקרות בגלל קיצוץ בהקצבות לאברכים, ירידה דרמטית בתעסוקת נשים חרדיות, צניחה בתרומות מיהדות התפוצות ועוד. "במקרה כזה אנשים לא יוכלו להחזיר את הכספים שלוו מהגמ"חים, שלא יוכלו להלוות כסף לאנשים שהפקידו אצלם במשך שנים. כשאנשים ישמעו על כך הם יפסיקו להפקיד כספים לגמ"ח - ואז הוא יתפרק ויגרור אחריו התמוטטות של גמ"חים נוספים"

"לאנשים יש פחות כסף מיותר כיום ומי שיש לו משאיר אותו בצד כרגע", אומר גרינבוים. "יש גם אנשים שמשכו חזרה את הכספים שלהם מהגמ"ח בשל המצב הכלכלי והרגשת חוסר ביטחון".

פיני רובין, שמנהל גמ"ח שכונתי קטן בשם "חסד לאברהם" בבית"ר עלית מעריך שיש ירידה של 20%-30% במספר האנשים שלוקחים הלוואות מהגמ"ח בעקבות הקורונה. הגמ"ח שמנהל רובין נותן מדי חודש עשרות הלוואות קטנות בגובה של 5,000 שקל המוחזרות לרוב בעשרה תשלומים. "מצד אחד המשפחות חיות יותר בצמצום, ומצד שני הן מגלות אחריות ונזהרות. הרבה אנשים מפחדים שלא יהיה להם מאיפה להחזיר את החוב ולכן בוחרים שלא לקחת הלוואה", הוא מתאר את הרגשת חוסר הביטחון בקהילה.

עולם הגמ"חים מושפע גם מהירידה בתרומות שמגיעות מיהדות התפוצות, ובעיקר מארצות הברית בתקופת הקורונה. חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מעריכים את הירידה בעשרות אחוזים. "הקהילה החרדית בניו יורק מובילה בנתוני תחלואה, אחוזי הדבקה ותמותה, וספגה את המכה הקשה ביותר בקורונה", אומר פרידמן. "זה משפיע על תרומות למגזר השלישי בישראל, והשוק החרדי נפגע, להערכתי, אפילו קשה יותר".

גרינבוים: "בבית שמש למשל, רוב תושבי העיר נתמכים לפחות פעמיים בשנה - בערב פסח וערב סוכות - על ידי ארגוני קופות הצדקה, שכולן מקבלות תרומות מהקופות הגדולות בארצות הברית ובאירופה. אבל ברגע שאלו מפסיקות לתת את התרומות הגדולות, זה מתגלגל לבסוף לפגיעה גם באנשים הקטנים שעוצרים את ההפקדות או הנדבות לגמ"ח. ברור שזה פוגע במתן אשראי והלוואות ובהחלט גרם להידוק חגורה בגמ"חים. מי שיבוא עכשיו לבקש הלוואה מגמ"ח יצטרך כנראה לעבור יותר משוכות עד לקבלת האישור המיוחל".

לדברי רובין מ"חסד לאברהם", יש עכשיו הרבה יותר אנשים עם בעיות החזר, ויש הרבה בקשות לדחיית התשלומים. "אנשים אומרים: 'תחכו לאחרי החגים', 'עד שהמענק יגיע', 'עד שהחל"ת ייגמר'. יש מאות חייבים לגמ"ח בכל רגע נתון, ואני מעריך שכשליש מהם ביקשו הקפאה או דחייה, כשהשיא היה בקיץ ולקראת החגים. אני משתדל להיענות לבקשות האלה. לתפיסתי, אדם שפונה ומבקש דחייה הוא אחראי, הוא לא מחכה שהצ'ק יחזור ושאני ארדוף אחריו, ולכן אני משתדל ללכת לקראת אנשים, לדחות בעוד שבוע, שבועיים, חודש, ככל שניתן, כי המטרה שלי בסוף היא גמילות חסדים".

עד כמה משבר הקורונה השפיע על בקשות משיכה מהגמ"ח?

"היו מפקידים שרצו את הכספים שלהם בחזרה בגלל שהם בחל"ת ומצבם הכלכלי נפגע. אני מעריך ש-10%-20% מהמפקידים ביקשו את הכסף שהם הפקידו למטרות עתידיות כמו חיסכון לחתונות, בר מצוות, דירות לילדים - אבל היה להם צורך בכסף כעת בגלל המצב. במקרים כאלה אני משתדל לעשות כל מה שאפשר לתת להם מיידית את הכסף. הרי הם עוזרים לי לעזור לאחרים".

רובין אומר כי גם מנהלי גמ"חים אחרים איתם שוחח בעת האחרונה סיפרו כי הקורונה השפיעה עליהם. "אחד מהם אמר לי בצחוק: תעביר לי מה שיש אצלך כי אצלי התורים לקחת הלוואות ארוכים, יש לו 50 משפחות שמחכות בתור להלוואות ונגמר לו הכסף".

חרף המצב, רובין טוען כי עולם הגמ"חים אינו נמצא בסיכון. "מוסר התשלומים בציבור החרדי גבוה מאוד, ושום בנק לא הגיע למה שמגיעים בגמ"חים, בין השאר בגלל מצוות שאוסרות גזל ומחייבות להחזיר הלוואה בזמן. הבעיה היא בעיקר הקושי במתן הלוואות חדשות".

על בעיה של "עוצר ההלוואות" סיפר לאחרונה גם מנהל גמ"ח ירושלמי קטן שהתראיין ב"כאן מורשת". לדבריו, בשל הקורונה מגיעות אליו יותר פניות למשיכת כספים שהופקדו ומנגד יותר בקשות לקבלת הלוואות חדשות, "אז אני עוצר את ההלוואות כי אני מחויב קודם כל להחזיר את הכסף למי שהפקיד אצלי. אני אומר להם 'תתקשרו בחודש הבא'".

לרובין מבית"ר עלית יש כובע נוסף - כנציג הגמ"ח המרכזי הוא מנסה לגייס מפקידים חדשים לתוכניות החיסכון של הגמ"ח, ומתוגמל על פי הצלחה. בחצי השנה האחרונה, הוא אומר, עבודת השיווק קשה בהרבה. "אנשים לא פותחים תוכניות חדשות. אני מעריך שגייסתי בחצי השנה מאז הקורונה 30%-40% פחות מאשר בתקופות מקבילות. הקושי התחיל סביב הסגר הראשון בפסח, לאחר מכן היתה קצת התאוששות ועכשיו שוב נהיה קשה סביב הסגר השני והחגים. היה שלב שכדי לדרבן אנשים החליטו בגמ"ח המרכזי על 'הטבת קורונה' - מצטרפים חדשים יוכלו להתחיל להפקיד רק עוד שלושה חודשים, אבל לא תמיד זה עוזר. הרבה אנשים אומרים לי 'תחזור אחרי הקורונה'. גמ"ח זה חיסכון לעתיד עבור הילדים, ולאנשים קשה בכלל לחשוב על העתיד. 'תן לי לחיות עכשיו', הם אומרים. בתחילת משבר הקורונה רבים ביקשו להקפיא את ההחזרים החודשיים".

ייתכן שהנתון ביחס למיעוט החובות האבודים אינו מדויק. במהלך הדיונים בכנסת קם מנכ"ל של אחד הגמ"חים והודה ביושר כי במקרים בעייתיים הם פורסים את החוב לתשלומים מזעריים, של 18 שקל לחודש לכל החיים, ואז זה לא נרשם כחוב אבוד. הוא גם הודה שיש מצבים שבהם מנהל גמ"ח ירים טלפון למנהל גמ"ח אחר ויבקש "לגלגל" הלוואה מסוימת שאותה הלווה לא מצליח להחזיר, "ובהזדמנות אני אחזיר לך טובה"

לדברי משה מונטג, מנכ"ל הגמ"ח המרכזי, בדומה לבנקים שבשיא המשבר הקפיאו כ-25% מהלוואות המשכנתא, גם הם אפשרו הקפאת החזרים ללווי הגמ"ח. "נתנו את האופציה הזו בחודשים אפריל־מאי, וקיבלנו כ-15% בקשות הקפאה בלבד, ואחרי זה אנשים חזרו למסלול כרגיל". בנוסף, פתח הגמ"ח "קרן קורונה" שמאפשרת לחבריו ללוות 5,000 שקל בהחזר של 10 תשלומים. מונטג טוען שהחששות שלהם לא התממשו - לא בנוגע להחזרי הלוואות ולא לגבי מצטרפים חדשים לגמ"ח. "זה לא שמשבר הקורונה לא קיים, אך לא ראינו אותו משפיע בהיקפים שפחדנו שיהיו. אני כמובן תולה את זה בסיעתא דשמיא, אבל הגורם המרכזי הוא שבמגזר החרדי יש מוסר תשלומים מאוד גבוה".

לדברי גוטמן, יו"ר האיגוד, העסקים כמעט כרגיל. "בהתחלה כולם נבהלו שהכלכלה קורסת והייתי בטוח שגם הגמ"חים יקבלו מכה גדולה. בפועל אצלנו בגמ"ח היו משיכות כספים לפני פסח ובימי הסגר הראשון, כי אנשים פחדו מהבאות ושלא יהיה להם כסף לחג, אך הן היו יחסית לא גבוהות. היו גם כמה מקרים של בקשות דחייה בהחזרי הלוואות, אבל רוב האנשים המשיכו לשלם כרגיל. במהלך חודש ניסן אפילו הגיעו אלינו הפקדות של מיליונים. אולי בגלל שעסקאות נתקעו בגלל הקורונה, ואנשים נותרו עם כסף ביד והעדיפו להפקיד אותו בגמ"ח. בשורה התחתונה נכנס יותר כסף מאשר יצא. אני לא חושב שעולם הגמ"חים בסכנה".

המלחמה על החקיקה

עדיין מוקדם להעריך את ההשפעה של משבר הקורונה על הגמ"חים, אבל ברור שהיעדר פיקוח לא תורם לניהול הסיכונים. חלק מהגורמים שהיו שותפים לתהליך החקיקה, בהם פרופ' מרגליות, אומרים שיש לתת לגמ"חים שהות להתארגן. לשיטתם, גם אסדרה שנועדה להגן על כספי המפקידים צריכה להיעשות תוך התחשבות בצרכי האוכלוסייה החרדית והמאפיינים הייחודים של הגמ"חים, כדי לא לגרום לקריסתם.

לדברי מרגליות, רגולציה מכבידה מדי על הגמ"חים תביא לעלייה בהוצאות התפעול, השקיפות בדיווחים עלולה להרתיע תורמים ומפקידי כספים, והחובה לגייס הון עצמי עשויה לפגוע במודל שלפיו כמעט כל כספי המפקידים מועברים לטובת מפעל ההלוואות.

עם זאת אסדרת הענף חשובה גם לגמ"חים עצמם, בעיקר לגדולים שבהם, שבעשור האחרון התעוררו בעיות לגבי מעמדם המשפטי. גילוי מקרי של רשם העמותות העלה שרוב הגמ"חים מפרים, ללא ידעתם, את חוק הבנקאות האוסר מתן אשראי בידי מי שמקבל פיקדונות מיותר מ-30 אנשים שונים. הדבר מנע מאותם הגמ"חים המאוגדים כעמותות לקבל אישור ניהול תקין שהיה דרוש להם לצורך גיוס תרומות. בנוסף, החמרת הדרישות בנוגע לדיווח אודות חשבונות בנק של אזרחים אמריקאים בחו"ל, הביאה את הבנקים בישראל ללחוץ על הגמ"חים להסדיר את חשבונות הבנק שהם מנהלים אצלם כך שיעמדו בדרישות הרשויות האמריקאיות.

"בתחילת הדרך הגמ"חים ניסו להילחם נגד החקיקה והאסדרה, אבל כשהם ראו שזה הולך לקרות הם הבינו שהמטרה היא להוציא חוק שיפגע כמה שפחות בפעילותם", אומר עו"ד יובל שלהבת, שייצג גמ"חים בתהליך החקיקה.

בדיונים בוועדת הכספים על הצעת החוק, הגמ"חים התעקשו להרים את הרף שמעליו הם ידרשו לקבל רישיון. הם גם ביקשו להוריד את תנאי הסף לקבלת רישיון לניהול גמ"ח, לצמצם את הסנקציות שיוטלו על הפרתו, ואת שיעור ההון העצמי שיידרשו לו. אולם הדרישה העיקרית שלהם היתה דחייה משמעותית במועד כניסת החוק לתוקף. "היה לחץ מצד הגמ"חים, במיוחד הבינוניים, לתת להם כמה שיותר זמן להיערך", אומר שלהבת. "לבסוף הושג פתרון שמאזן בין צרכי הגמ"חים לצרכי הפיקוח של המדינה".

במאמרו כותב מרגליות כי "מנהלי הגמ"חים חששו מתגובת הציבור החרדי שיאשים אותם שלא הגנו על האינטרסים שלו ואפשרו פיקוח של המדינה, שמצדה חששה שיראו בה כמי שנכנעה לסחטנות חרדית". אולם, בסיכומו של דבר, לדברי מרגליות, "מעשה החקיקה הסופי היה כזה ששני הצדדים הרגישו שניתן לחיות איתו, ולכן הסכימו לו, גם אם לא בהתלהבות. כמה סוגיות קריטיות לא נפתרו, אך המטרה החשובה הושגה - האסדרה מבלי שתגרום להרס הגמ"חים".

מי שהצליח להביא לכך היה יו"ר ועדת הכספים משה גפני מיהדות התורה, שלחץ לקבל רבות מדרישות הגמ"חים. כחלק מהלחץ שהפעיל גפני הוא הבהיר שוועדת הכספים לא תאשר אמנה בינלאומית שהיתה חשובה לרשויות המדינה כדי שישראל לא תוכנס לרשימה השחורה של מדינות המעלימות מס עד שלא יתקבלו הסכמות אודות חוק הגמ"חים. "ברוך השם", מעיר גוטמן, "בעקבות פועלו של גפני הצלחנו לצמצם את הפגיעה בנו ולמזער נזקים".

"נעשו פשרות דרמטיות במהלך הדרך", אומר בריס, "עם זאת התוצאה לטעמי טובה דיה כי המדינה הכניסה רגל בדלת וחוקקה את החוק. אני רק מפציר ברשות שוק ההון להיערך כבר בתקופת הביניים לרישוי המוסדות, לאסוף מידע, לפגוש את הרבנים והעסקנים החרדים. לאכזבתי זה לא נעשה עדיין מה שעלול לספק עוד עילה לדחיית כניסת החוק לתוקף".