ה

דיווח על חולים מאומתים בקורונה, מספר שעומד על כמה מאות ביממה, מועבר למשרד הבריאות מספר פעמים בכל יום. חלק מהדיווחים, אולי אפילו רובם, מועברים באמצעות ממשק ממחושב שמפעילות הקופות, אולם מסיבות טכניות שונות ומשונות לא ניתן היה לעשות בו שימוש בכל המקרים. כאשר אין ממשק ממוחשב, נאמר לנציגי אחת הקופות האחראים על ריכוז הנתונים באזור המרכז (הכולל גם את בני־ברק), הדרך היחידה להעביר את השמות היא בהכתבה טלפונית או בפקס. כתובת המייל של המשרד, נימקו נציגיו, חסומה בפני כתובות דואר שלא מגיעות מדומיינים ממשלתיים (gov.il). הנציגים חרקו שיניים וכיוון שפקס כבר אין להם כבר כמה שנים, הכתיבו את השמות בטלפון. רק בימים האחרונים, שבועות ארוכים לאחר פרוץ המשבר, הצליחו אנשי המשרד להשיג כתובת מייל שפתוחה גם לקופות החולים.

"עם כזאת שיטה איך מתפלאים שיש טעויות?" תוהה בכיר לשעבר במשרד הבריאות, ובכיר אחר במערך החירום ובטיפול באירועים רבי־נפגעים מוסיף ש"הזמן עד שהנתונים עוברים את העיבוד הנדרש הופך את תוצאות הבדיקות ללא רלוונטיות". נזכיר שמשרד הבריאות עצמו מכיר בחשיבות מהירות הדיווח ושואף להגיע למצב שבו תוצאות הבדיקות יגיעו לנבדקים תוך 48 שעות, פרק זמן ארוך ולא מובן בפני עצמו, שגם בו רחוק מלעמוד.

שני הדוברים הללו נוגעים בבעיות המרכזיות של הטיפול בתוצאות הבדיקות אבל כנראה שבעיה אחרת שעולה מהסיפור הזה, שולי ככל שיהיה בסערת המגפה ששוטפת את ישראל, היא מערכתית וחמורה ונוגעת ליכולת של משרד הבריאות להגיב למציאות משתנה; כמה מסובך כבר יכול להיות להכשיר דואר אלקטרוני שיאיץ את תהליך הטיפול בבדיקות? הסיפור הקטן הזה, מסכמת דמות בכירה באחת מקופות החולים, מייצג בקליפת אגוז חלק נכבד מהחוליים של משרד הבריאות.

נכון לכתיבת שורות אלה נראה כי הירידה במספר הנדבקים החדשים ובמספר החולים הקשים מצביעה על בלימה בהתפשטות הקורונה. ועדיין, גורמים רבים במערך הבריאות תמימי דעים שגם אם הוכלה ההתפרצות, הקמת ועדה שתפיק את הלקחים הנדרשים מהמשבר חיונית לבריאותו העתידית של כל אזרח ישראלי. הביקורת שהם מציגים על כמעט כל שלבי ההתמודדות מנומקת מאוד וחריפה הרבה יותר ממה שנשמע עד כה. "כאוס" אומר אחד מהם, "אפקט היסטריה מנוהל" מגדיר אחר ושלישי בוחר במילה "חידלון" ומוסיף "רק לדמיין שמדובר היה בשפעת עופות או במלחמה שהיו מביאות למותם של אלפים".

כל הבכירים הללו מסכימים שאסור שדיוני הוועדה, אם וכאשר תקום, יעסקו רק בימי הקורונה שהם "רק בבואה של הזנחת המערכת לאורך שנים", וחשוב שיעסקו גם בסיבות למצבה. "הקורונה היא מראה מלוטשת שמדגישה את הפגמים של מערכת הבריאות", אומר פרופסור ערן דולב, לשעבר קצין רפואה ראשי ומנהל מחלקות פנימיות בבתי־החולים וולפסון ואיכילוב. "שנים שהמערכת בצלילה ואז מגיע משבר כמו הקורונה וכל הפגמים האלה הופכים לתהום".

בין שלל התפקידים שמילא במהלך השנים היה דולב גם אחראי מטעם ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה על תחום הרפואה בשעת־חירום, והוא שחיבר את החלק הרלוונטי בדוח המסכם שלה. "מלחמת לבנון היתה תרגיל על־רטוב לקראת הקורונה", הוא אומר ומוסיף שמאז רק הלך והתעצם תהליך שאותו הוא מגדיר כ"חוסר אכפתיזציה" כלפי מערכת הבריאות וגם בתוכה. "ישראל תצא מהקורונה במצב לא רע מבחינת כמות הנפגעים ביחס למדינות אחרות בעולם ואז יגידו 'אה, יופי, המשבר נוהל לא רע'. אבל זה לא נכון. זאת תרבות קלוקלת". אגב, לפי דולב הדיון בוועדת חקירה כבר אינו עניין תיאורטי שכן הוא כבר מזהה ש"אנשים במערכת עובדים בשני כובעים – המשבר וההכנות לוועדת החקירה". להערכה של דולב מצטרפים עוד גורמים המעורים במשרד הבריאות. "אנשים במשרד מדברים עכשיו כאילו הם כבר מול ועדת חקירה. כל אחד אוסף תיקים, תיעוד, מסמכים, כל דבר", הם אומרים.

גישה קצת אחרת מציג בכיר אחר במערכת שאומר כי הוא אמנם מבין את הצורך להפיק לקחים מהמשבר, אבל מעבר לתקופת הקורונה לא נראה לו שיש מה לבדוק. המדיניות, הוא אומר, היא אותה מדיניות ממשלתית כבר עשרות שנים, אלה תוצאותיה והן לא צריכות להפתיע איש. "לא קרה שום דבר משמעותי מבחינת הרפואה בישראל בשלושים השנים האחרונות. לא ספרו את המערכת מבחינה תקציבית וכשכבר תקצבו, זה לא הספיק. קיים מחסור משווע כמעט בכל דבר, מכוח אדם ועד ציוד, והמצב שנגלה עכשיו לא היה צריך להפתיע אף אחד בוודאי לא אנשים שמכירים את המערכת מקרוב".

הערכות הבכירים ביחס לנושאים שאותם יש לבדוק, וכן התייחסויות אחרות להתנהלות בשטח, הועברו כבר לקראת סוף השבוע האחרון להתייחסות משרד הבריאות. עד שעת פרסום הכתבה המשרד לא הגיב לדברים. אם וכאשר תגיע תגובה היא תצורף לכתבה.

ההכנה: שלוש זרועות בחירום אבל רק על הנייר

לאגף לשעת חירום אין מנהל. לרשות האשפוז אין מעמד חוקי. ולאף אחד לא ברור איפה היה צוות הטיפול במגפות

גורמים רבים במערך הבריאות הישראלי תמימי דעים שגם אם ההתפרצות הוכלה, הקמת ועדת חקירה שתפיק את הלקחים הנדרשים מהמשבר היא כורח חיוני לבריאותו העתידית של כל אזרח ישראלי. הביקורת שהם מציגים על כמעט כל שלבי ההתמודדות מנומקת מאוד וחריפה הרבה יותר ממה שנשמע עד כה. "כאוס" אומר אחד מהם, "חידלון" אומר אחר ומוסיף, "רק לדמיין שמדובר היה בשפעת עופות או בלחימה שהיו מביאות למותם של אלפים"

את ההכנות לשעת חירום, כמו גם את ניהול התפרצות מגפה, אמורות להוביל שלוש זרועות במשרד הבריאות: האגף לשעת־חירום, רשות האשפוז העליונה וצוות הטיפול במגיפות (צט"מ). איך זה עבד לקראת ובמהלך משבר הקורונה? הנה מה שמספרים במערכת הבריאות.

מאז חודש אוקטובר שעבר וגם כעת, תוך כדי אירוע רפואת ההמונים הדרמטי של המאה האחרונה, לאגף לשעת חירום אין מנהל. זה אולי הדובדבן שבקצפת, אומרים גורמים במערכת, אבל בעיות הניהול של האגף רחוקות מלהיות חדשות.

במשך שנים הוגדר תפקיד ראש האגף על־ידי נציבות שירות המדינה כתקן "בכיר", ואולם בשלב מסויים הורדה דרגת התפקיד לראש־אגף רגיל. בכיר במערך לשעת־חירום ובהתמודדות עם אירועים רבי־נפגעים, מסביר כי "כראש־אגף בכיר היה לבעל התפקיד משקל, הוא היה נוכח בדיונים של הנהלת משרד הבריאות כדמות המובילה בתחומו. לאחר שהתפקיד הורד לדרגה של ראש־אגף רגיל, הפסיק מי שכיהן בתפקיד להיות מוזמן לישיבות הנהלת המשרד המצומצמת. המשמעות היא נתק ותחושה שלא סופרים אותך".

עם קשר למידת הבכירות או בלעדיו, מאז נכנס מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב לתפקידו, לפני כחמש שנים, התחלפו שלושה ראשי אגף לשעת־חירום. האחרון לשמש בתפקיד היה דוקטור בני דוידזון, בעבר מנהל בית־החולים אסף הרופא, שכיהן בתפקיד במשך כשנה. "אתה יכול לבוא ולהגיד שעם ראש אגף אחד הייתה תקלה, שהשני אולי לא התאים, אבל אז בחרת את השלישי והוא היה מנהל בית־חולים ממשלתי גדול, אז אל תספר לי שהוא לא יודע לנהל", אומר הבכיר. "וברור שבמצב כזה, בלי ראש אגף, המערכת לא תהיה מוכנה לשעת החירום".

ההשלכות של הטלטלות הניהוליות באגף מורגשות היטב ברמת המכונות של ישראל למגפה בין היתר גם בנושאים שצפו בהרחבה בתקשורת כמו המחסור בציוד מיגון לצוותים רפואיים, מחסור בחומרים לביצוע בדיקות וכו'. בכל הנוגע למכונות הנשמה המצב אף חמור יותר בשל חוסר בהירות אפילו סביב שאלה בסיסית כמו כמה מכונות הנשמה פנויות יש בישראל. העדות האחרונה על כך הגיעה מיו"ר ועדת הקורונה בכנסת, ח"כ עפר שלח, שסיפר בסוף השבוע האחרון בראיון להארץ כי למרות מאמציו לא הצליח לקבל תשובה ברורה בעניין ממערכת הבריאות. "בכל מקרה זה חסר משמעות", מסכם את הערפל הזה מנהל יחידת טיפול נמרץ בבית חולים במרכז. "אתה יכול להוציא כמה הזמנות שאתה רוצה למכונות הנשמה אבל במילא אף־אחד לא יביא לך אותן".

פרופ' אידלמן: "שנים הייתי חבר באגף לשעת־חירום. הדרישה תמיד היתה להיות מוכנים עם לפחות כמה אלפי מכונות הנשמה ברזרבה לחירום. היום מתברר שהיו במחסנים סדר גודל של בקושי ארבע־מאות מכונות הנשמה. זו תוצאה של התנוונות שעובר כבר שנים האגף ומהיעדר אנשי מקצוע בעמדות מפתח. ככה זה נראה בסוף"

"מה עשה האגף לשעת חירום בזמני השגרה שהיו?", שואל פרופסור ליאוניד אידלמן, יושב־ראש ההסתדרות הרפואית העולמית ומנהל מחלקת ההרדמה בבית־חולים בילינסון. "כבר שנים שלא שמעתי על פעילות שלו. אני לא מאשים את האנשים שמונו לתפקידים שם. אני מאשים את אלה שצריכים היו לקבל את ההחלטות ולקבוע את המינויים, אני מאשים את הקברניטים של מערכת הבריאות".

אידלמן אומר כי לפי תרחישי החירום ישראל אמורה להיות ערוכה למתקפה ביולוגית על גוש דן ולהנשמה של כ–5000 נפגעים בו זמנית. "שנים הייתי חבר באגף לשעת־חירום. הדרישה תמיד היתה להיות מוכנים עם לפחות כמה אלפי מכונות הנשמה ברזרבה לחירום. היום מתברר, שהיו במחסנים סדר גודל של בקושי ארבע־מאות מכונות הנשמה. זו תוצאה של התנוונות שעובר כבר שנים האגף לשעת־חירום ומהיעדר אנשי מקצוע בעמדות מפתח. ככה זה נראה בסוף".

דולב שותף לביקורת. "מה זאת אומרת 'אין מסיכות'? זה קשקוש. איפה הימ"חים? ואם חסר היו יכולים להגדיל את תפוקת הייצור בצורה בלתי רגילה. לא ברור לי מה עושה האגף לשעת־חירום בשגרה. הוא היה צריך להתריע ולומר שרמת המלאי של ציוד מסוים ירדה מתחת לרף הרצוי ולוודא שהמלאי מושלם. זה האגף שהתפקיד שלו זה להביא בחשבון שבמקרה של מגיפה עולמית אי אפשר יהיה להשלים את החוסרים בחו"ל".

האגף לשעת חירום הוא כאמור זרוע אחת משלוש שאמרות לפעול בחירום. הזרוע הבאה, שאמורה לנהל את העניינים במקרה של מלחמה או מגפה, היא רשות האשפוז העליונה, המשמשת בפועל כמשרד הבריאות בחירום. בראשה עומד מנכ"ל משרד הבריאות וחברים בה מומחי רפואה מתחומים שונים, נציגי קופות־החולים, בתי־החולים, צה"ל, משטרה ומשרדי ממשלה נוספים.

דוח מבקר המדינה לשנת 2007 מתח ביקורת קשה על משרד הבריאות שלא הסדיר כמתחייב את מעמדה של הרשות בחוק. ואולם, עד היום, ועל־אף שדוח מבקר מדינה נוסף מ–2014 עסק אף הוא בנושא והגדיר את התעלמות משרד הבריאות כ"חמורה מאוד", טרם נקבע מעמדה של רשות האשפוז העליונה בחוק. זה חמור כמובן אבל בטל לעומת התנהלות הרשות, או ליתר דיוק אי התנהלות הרשות, במשבר הנוכחי.

"התנהלות משרד הבריאות עם רשות האשפוז העליונה בהתפרצות הקורונה חמורה ביותר", אומר פרופ' דולב. "הרשות בכלל לא התכנסה. יש לזה משמעויות כבדות משקל. למה לא הוכרזה שעת־חירום במדינה? להטיל הגבלות על כל הציבור, להגיע לפגיעה בפרטיות, ולא להגדיר את המצב כשעת חירום? מה שנוצר כאן זאת דיקטטורת קורונה שנפלה פתאום לידיו של מישהו".

מה אמורה הרשות הזאת לעשות במשבר? בכיר לשעבר במשרד הבריאות מנסה להסביר. "למשרד הבריאות אין למעשה בחירום סמכות אמיתית להכריח את קופות־החולים ובתי־החולים לפעול כמו שהוא רוצה. אם מנהל בית־חולים מצפצף עליך, אין לך דרך לאכוף את זה. גם את מוכנות בתי־החולים לשעת־חירום אין למשרד הבריאות יכולת לאכוף. הרשות היתה אמורה לנהל את העניינים, אבל זה לא באמת קרה.

"כל הרעיון של הרשות הוא שמתקיים דיון וההחלטות מתקבלות במשותף ולא בפגישות של אחד על אחד. כל נושא הבדיקות לקורונה למשל אמור היה להיות מוכרע בידי הרשות. כשמשרד הבריאות העביר לקופות־החולים את האחריות על הבדיקות שלא דרך החלטה של הרשות, טענו הקופות ובצדק מבחינתן, שמנסים להפיל עליהן את הפשלות של המשרד".

הפונקציה השלישית והאחרונה שאמורה היתה להיות שותפה לקביעת המדיניות ולהתמודדות עם הקורונה, היא צוות הטיפול במגפות (צט"מ). הגוף הוקם במקור כהיערכות למגפות וכדי לייעץ רפואית־קלינית כאשר יש התפרצות. ראש הצוות הראשון, אגב, היה פרופ' דולב.

לדברי בכירים במערכת הבריאות, לא ברור מי ניהל את הצט"מ בימי השגרה שקדמו לקורונה. כהוכחה הם מזכירים כי זמן קצר לאחר התפרצות הנגיף בארץ מונה לתפקיד דוקטור בועז לב, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, ומי שבעברו היה מנכ"ל משרד הבריאות.

לב הוא איש מקצועי ובעל יושרה ואולם, אומרים גורמים שונים, לא ברור מדוע הוא קיבל את התפקיד (שאותו אגב מילא גם בעבר) לאחר שנים ארוכות בתפקיד נציב הקבילות שהוא נטול נגיעה לשעת חירום. בכיר במערכת הבריאות מעיד כי מינויו של לב נעשה "אד־הוק" כשהתברר שחלה החמרה בהתפשטות הקורונה. "יש למשרד הבריאות ולצט"מ נוהל עבודה קבוע. עד כמה הם פועלים לפי הנוהל – זאת כבר שאלה אחרת", הוא אומר. ובמילים אחרות, פשוט לא היה אף אחד אחר.

איך מנהלים מגפה?

פק"ל החירום לניהול מגפה לא הופעל. ביקורת בונה הושתקה. והבלגן בשטח חוגג על חשבון הצוותים הרפואיים

התפרצויות השפעת בשנת 1997 והסארס ב–2003, כמו גם מלחמת לבנון השנייה ודוח מבקר המדינה מ–2007 ביחס למוכנות מערכת הבריאות לשעת־חירום, הביאו את משרד הבריאות להקים ועדה שתעסוק בנושא. הוועדה ישבה על המדוכה ופרסמה מסמך מקיף בן 184 עמודים שכותרתו "תוכנית מוכנות מערכת הבריאות לשפעת פנדמית", מסמך שהפך לפק"ל העבודה של מערכת הבריאות.

בהקדמה לדוח מצוטט ארגון הבריאות העולמי שהזהיר כי התפרצות השפעת בשנת 1997 היתה צלצול אזהרה שמחייב היערכות בכל מדינות העולם. הארגון הגדיר את סכנת המגפה כ"בלתי נמנעת", וחברי הוועדה הישראלית אימצו את התפיסה הזאת, נגעו בדוח בהשלכות של התפרצות עולמית על היכולת להביא לישראל ציוד ותרופות, וקבעו כי "מצב זה מחייב הערכות מוקדמת (...)".

בדוח כוללים חברי הוועדה יעדים וביניהם הכלה מהירה של האירוע בשלבים שעדיין ניתן לעשות זאת, המשך ניהול אורח חיים תקין ככל האפשר של האוכלוסייה, הפעלה אפקטיבית ויעילה של מערכת הבריאות; מזעור הפגיעה הכלכלית למשק וכמובן צמצום התמותה והתחלואה. מכאן יורד הדוח לרמת פירוט מרשימה: הוא עוסק בהיקפי תחלואה ואשפוזים בכמה תרחישים שונים ומגדיר שורה של פעולות נדרשות כולל רכש מסכות N95, בחינה והשלמת מלאי של תרופות אנטי־ויראליות ותרופות אנטיביוטיות, זמינות חיסונים ועוד ועוד.

התפרצות הקורונה היא הרגע שלשמו נכתבה התוכנית הזאת. על־פניו, כל שצריך היה לעשות הוא לשלוף מהמגירות את הפק"ל ולהתחיל לעבוד על פיו, אך הבכירים מתארים תמונה שונה מאוד של התעלמות מחלק לא מבוטל מהנחיות הפק"ל.

"אף תוכנית מגירה לא הופעלה", אומר פרופסור אידלמן. "ישראל היא מדינה שצריכה להיות מוכנה תמיד למקרה של התקפה לא־קונבנציונאלית. המשמעות של זה היא שהדברים צריכים להיות לא רק מוכנים, אלא גם ברורים מאד לכולם, אבל לאנשים בשטח לא היה מושג מה קורה ולא מה יקרה מחר. כל הזמן מאלתרים, כל רגע אומרים דברים חדשים ומשנים החלטות".

מנהל מחלקה בכיר באחד מבתי־החולים המרכזיים בארץ, ובעל מעורבות ישירה ויומיומית בטיפול בחולי קורונה, מגדיר את התנהלות משרד הבריאות כ"בעייתית מאד". לדבריו הבעייתיות הזאת ניכרת אפילו בנושאים שאמורים להיות טריוויאלים כמו מי עושה את הבדיקות, מי מפרסם תוצאות ולמי יש את הסמכויות להחליט. "מתחילת ההתפרצות אמרו הרופאים בשטח שצריך לחשוב גם מה יקרה בעוד חודש או חודשיים, אבל אף־אחד במנגנון של משרד הבריאות לא עשה את זה. ההחלטות של משרד הבריאות הן להיענות לכל מיני חרדות של הציבור בלי לחשוב איך מתכוננים לעתיד, כש'העתיד' במקרה של הקורונה הוא עניין של עוד שבועיים. מה שאני מתאר זה בעצם מצב שאין יד מכוונת שקובעת מה לעשות".

דוגמא להיעדר ניהול אירוע מגיעה מסוגיה לכאורה פשוטה – התמגנות הצוותים הרפואיים. לקראת סוף ינואר קבע ארגון הבריאות העולמי שהקורונה היא התפרצות עולמית וקרא למדינות העולם להיערך בהתאם. חוזר ההנחיות הראשון של משרד הבריאות להתמודדות עם הקורונה נשלח למנהלי מחלקות בארץ רק בשלושה בפברואר ועסק בעיקר באופן ביצוע הבדיקות לקורונה, באופן העברת הדגימות למעבדה ובשאלה מי רשאי לבצע את הבדיקות. החוזר לא כלל כל התייחסות לנושא מיגון הצוותים הרפואיים על־אף שמדובר באחת הסוגיות המרכזיות בהתמודדות עם הנגיף, סוגיה שזוכה להדגשה בפק"ל משרד הבריאות, ועל אף הניסיון הקשה בסין שהצביע על הידבקות נרחבת של הצוות הרפואיים .

פרופ' ערן דולב: "ישראל תצא מהקורונה במצב לא רע מבחינת כמות הנפגעים ביחס למדינות אחרות בעולם ואז יגידו 'אה, יופי, המשבר נוהל לא רע'. אבל זה לא נכון. זאת תרבות קלוקלת". אגב, לפי דולב הדיון בוועדת חקירה אינו עניין תיאורטי והוא כבר מזהה ש"אנשים במערכת עובדים בשני כובעים – המשבר והכנות לוועדת החקירה"

עד שבוע שעבר נשלחו לצוותי הרפואה בארץ עוד 14 חוזרי מינהל הרפואה אבל "נושא מיגון אנשי הצוות עלה בחוזרים רק בשלב מאוחר", מספר מנהל המחלקה. התוצאה? אלפי אנשי צוות רפואי נשלחו לבידוד מאז תחילת המגפה, מה שהטיל עומס כבד על אנשי צוות אחרים. בשבוע שעבר לבדו עמד מספרם על יותר מ–1300. בהמשך היו השלכות חמורות אפילו יותר, וכך למשל הושבתו לחלוטין שתי מרפאות בבני־ברק, מוקד המגפה בישראל, לאחר שחלק מאנשי הצוות נדבקו והאחרים נשלחו לבידוד.

האם הבעיה טופלה לאחר שהתברר עד כמה היא מסוכנת? בעקבות פרסום כתבה קודמת בנושא פנה לח"מ עובד ותיק בבית־חולים ממשלתי במרכז הארץ והתריע על הפרה שיטתית של נוהלי בטיחות ומיגון בבית־החולים ועל מחסור בציוד מגן. "אומרים לנו שאין תקציב למיגון", הוא אמר וסיפר על צוותים רפואיים שעובדים ללא מיגון מספק כמו גם על עובדי המטבחים שמכינים את המזון למאושפזים ללא כפפות. ימים ספורים לאחר מכן אובחנה רופאה באותו בית־החולים כחולה בקורונה אך למרות זאת לא נערכו בדיקות לכלל אנשי הצוות.

על הבלבול וההנחיות הסותרות שמגיעות מלמעלה מעידים בכירים נוספים במערכת. כך למשל מנהל מחלקה המטפל בחולי קורונה מעיד ש"מהרגע הראשון יצאו כל הזמן סוגים שונים של הנחיות. למנהל בית־חולים יש את ההנחיות שלו למשרד הבריאות את שלו ועל כל דבר יש מיד סימני שאלה.

"אתה חושב שאתה מוכן ומגלה שאתה בעצם לא. שום דבר לא קורה כמו שאתה רוצה. בהתחלה, לא היה ברור איפה מאשפזים חולי קורונה, אז פתחנו חדר אחד. אחר־כך פתחנו מחלקה והיום כבר יש ארבע מחלקות ששתיים מהן הוכשרו תוך יומיים. יש עוד שתי מחלקות טיפול נמרץ לקורונה. העומס על הצוותים גדול מאוד והבלגן הזה בהתארגנות מאוד מקשה".

דולב אומר שמספר עבודות מטה שנערכו במרוצת השנים במערכת הבריאות סברו שמשרד הבריאות אינו יכול להיות הגוף המרכזי בניהול אירוע רב־נפגעים ביולוגי או מגפתי. "משרד הבריאות הוא גוף מטה וככזה הוא לא מסוגל להתמודד עם אירוע בהיקף כזה. אין לו כלים ומעולם לא היו לו. משרד הבריאות צריך לתת את חוות־הדעת המקצועית, לקבוע מדיניות. רואים את זה היום, יותר מחודש אחרי ההתפרצות. מה שמקומם יותר מכל הוא שנעשתה הערכת המצב ונכתב פק"ל. איפה כל עבודת המטה הזאת? בפעם הראשונה שיש משבר אמיתי בתחום הרפואה מתעלמים מהתוכניות הללו".

דולב, אידלמן ורופאים נוספים חושבים שחלק לא מבוטל מהבלבול ומהקושי בקבלת ההחלטות נובע מהעובדה שבראש המערכת עומדים שר ומנכ"ל שאינם רופאים. "מילא שהפוליטיקאים החליטו שליצמן יהיה שר בריאות", אומר דולב, "אבל ברגע שאדם שאיננו רופא עומד בראש מערכת רפואית סגנו חייב להיות רופא. אחרת, איך תבין ותתרגם את ההנחיות המקצועיות לשפת המעשה?".

אידלמן מספר שכבר בינואר קראו הוא ועמיתיו למשרד הבריאות להתחיל להתארגן למגפה ובכלל זאת לבדוק את מוכנות הציוד, להכין את יחידות הטיפול הנמרץ ולהכשיר מעבדות. להערכתו חוסר ההבנה המקצועי, לצד ההתעלמות מהייעוץ הרפואי הובילו לקונספציה ש"אפשר לעצור התפרצות על־ידי כיסוי הטיסות הנכנסות לארץ".

"אני לא רואה בכל המשבר הזה מישהו שמנווט אותו ממבט כולל; מישהו שחושב גם על הרפואה, גם על הכלכלה, גם על החברה, על נזקי הבדידות, על הקשישים", מסכם דולב.

הדיון בסוגיית ניהול המגפה מוביל חלק מהדוברים לנושא אחר שמטריד אותם – השתקת מי שמשמיעים ביקורת, גם כזאת שיכולה להיות בונה, כלפי מדיניות המשרד. כך למשל הם מספרים כי לאחר שנשלח לראש־הממשלה ולנשיא המדינה "מכתב הרופאים" שעליו חתמו למעלה ממאה מנהלי מחלקות בבתי־חולים, ובו ביקורת על תפקוד משרד הבריאות והעומדים בראשו, הגיש נציב שירות המדינה תלונה נגד לפחות אחד מהחתומים על המכתב לאחר שזה התראיין על הנושא והוא זומן לשיחת נזיפה.

"ההשתקה היא לא מדיניות חדשה", טוענת בכירה במערכת הבריאות, "אנחנו מרגישים את זה כבר שנים". אידלמן בוטה הרבה יותר ואומר כי שר הבריאות הביא להעלמות הביקורת החופשית ממערכת הבריאות ובכך גרם לה נזק. "הופתעתי מאוד מחומרת המצב. מדובר במערכת שמה שאפיין אותה תמיד היו דיונים חופשיים, חילוקי דעות. אנחנו מלמדים סטודנטים משנה אל"ף שאין אמת אבסולוטית. זה אולי הדבר הכי חשוב ברפואה", הוא אומר.

הקונספציה: משרד הבריאות לא רוצה שותפים

למה לא לבצע בדיקות? למה לא לשתף גורמים מקצועיים בהתמודדות?

קונספציה היא מילה טעונה בישראל והבחירה של גורם בכיר במשרד הבריאות לעשות בה שימוש אינה מקרית. בשבועות הראשונים להתפשטות הקורונה בישראל, הוא אומר, היו בצמרת משרד הבריאות "קונספציות לכל דבר ועניין", המוכרת שבהן גרסה שאין צורך להרבות במספר הבדיקות.

"אני באמת לא מצליח להבין את ההיגיון של לא לעשות בדיקות, אבל כשצצה ביקורת ציבורית חריפה התחילו לנמק את התפיסה הזאת בטענה שזו לא קונספציה אלא שפשוט אין מספיק מעבדות לבדיקות. אם זה נכון למה לא הכשירו עוד מעבדות? למה לא עשו שימוש במעבדות של קופות החולים? ומה קרה אחרי ששינו מדיניות? במקרה התברר שדווקא יש מעבדות?".

אידלמן ממשיך את הקו הזה ומוסיף עוד נקודה מרכזית: "ארגון הבריאות העולמי הפציר במדינות לעשות יותר בדיקות. באותו יום מודיע מנכ"ל משרד הבריאות שלא צריך לעשות עוד בדיקות. עברו כמה שבועות המדיניות השתנתה ועכשיו מנסים להגיע למספר מסוים של בדיקות, כשמה שחשוב הוא מספר הבדיקות ולא זהות הנבדקים או אזורי הדבקה. הכל נעשה כדי לצאת ידי חובה, כנראה שלא במקרה".

מאז ההתפרצות שינה משרד הבריאות את מדיניותו ביחס לפרסום מספר הבדיקות. בתחילת הדרך הן פורסמו, כשנמתחה ביקורת על מספר הבדיקות הנמוך הוא הפסיק לפרסמן ובימים האחרונים כשהמספר עלה, שוב החל לפרסם. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח 15 אלף בדיקות יומיות, ואחר כך 30 אלף בדיקות יומיות, אולם שבועות אחרי ההבטחות, ובעת כתיבת שורות אלה, המספר נע סביב 11–12 אלף בדיקות וגם זה שיפור דרמטי יחסית לשבוע שעבר.

גורמים במערכת הבריאות אומרים שסוגיית הבדיקות לקורונה היא המחשה מצויינת להתנהלות הכללית. "שום שיקול רפואי לא יכול להצדיק התנהלות כזאת", אומר בכיר במערכת. "מצד אחד יש את ראש הממשלה שמבטיח מספרים לא ריאלים לא בדיקות. מהצד השני יש מערכת בריאות שלא מתקרבת אפילו ליעד הזה. מה אפשר להבין מזה? או שמישהו מערבב את הציבור או שמישהו כושל".

"למה עניין הבדיקות הוא כישלון כזה גדול?", מוסיף דולב, "טוענים שחסרים מטושים? זאת בדיחה. לוקחים מקל של ארטיק ועושים ממנו עשרה מטושים. אין מקלות לארטיקים במדינת ישראל? אין סטריליזטורים, אין צמר־גפן?".

רופא בבית חולים: "אתה חושב שאתה מוכן ומגלה שאתה בעצם לא. שום דבר לא קורה כמו שאתה רוצה. בהתחלה, לא היה ברור איפה מאשפזים חולי קורונה, אז פתחנו חדר אחד. אחר־כך פתחנו מחלקה והיום כבר יש ארבע מחלקות ששתיים מהן הוכשרו תוך יומיים. יש עוד שתי מחלקות טיפול נמרץ לקורונה. העומס על הצוותים גדול מאוד והבלגן הזה בהתארגנות מאוד מקשה"

הקונספציה סביב מספר הבדיקות (והכשרת המעבדות הנלוות) הייתה רק אחת משורה של קונספציות שהקיפה שורה ארוכה של נושאים רפואיים וטכניים. המרואיינים לכתבה הזאת מספרים על תפיסות שנגעו בתחילת הדרך אפילו לניטור החולים מרחוק על ידי הצוות הרפואי והקמת מתחמים מיוחדים עבור כך, הקמה שדרשה משאבים רבים. התפיסה הזאת צומצמה כשהתברר שהמספרים גדולים מכדי להקים די מתחמים והמחלה חמורה ומחייבת במקרים רבים מגע בין הצוות לחולה.

אבל עם כל החשיבות לאנרגיות שבוזבזו על הקמת מתחמים מה שנראה כמו הקונספציה הכי משמעותית והכי בעייתית של משרד הבריאות היא מדיניות הריכוזיות שלו. המשרד מעדיף לנהל את המשבר בעצמו גם אם יש לזה מחיר גבוה בשטח. כך היה עם הבדיקות שהוא דרש בתחילת הדרך לעשות רק במעבדה אחת, עם תוצאות הבדיקות שעוברות קודם כל דרכו ובעיקר עם שיתופי פעולה עם שורה של גופים נוספים ובעלי יכולת. כך למשל היה עם מכון ויצמן שהיה אמור להתחיל במבצע בדיקות בבני־ברק כדי לתת אומדן חולים מדויק בעיר, מבצע שבוטל עקב חילוקי דעות על סמכות הגוף שינהל אותו. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמערכת הבריאות דחתה את המכון: גם את המעבדות והצוותים שהציע להעמיד לרשותה היא דחתה ויותר מפעם אחת.

מכון ויצמן איננו היחיד. הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, שצמודה לבית־חולים הדסה, מריצה מזה כשלושה שבועות כ–1700 בדיקות לקורונה מדי יום עבור המרכז הרפואי (בדיקות שמנכ"ל הדסה מחייב את העובדים לעשות כל חמישה ימים בניגוד לעמדת משרד הבריאות). המשרד סרב להסתייע בשירותי המעבדות של האוניברסיטה העברית, בנימוק שהן אינן עונות באופן מוחלט לפרוטוקול שלו המתיר את ביצוע הבדיקות רק באמצעות שני סוגי מכשירים.

לא מדובר כאן בגוף קיקיוני, אלא באחד ממוסדות המחקר והרפואה המובילים בישראל ויתרה מזאת, כמעט כל ציוד המעבדות של האוניברסיטה העברית הוקצה להדסה לטובת הקורונה וכך גם כל צוותי החוקרים, הדוקטורנטים והסטודנטים.

מדובר במחדל מטורף", אומר פרופסור רון דז'יקובסקי, חוקר בכיר באוניברסיטה העברית. "האנשים שמנהלים את העניינים מטעם משרד הבריאות פוגעים בציבור. אנחנו יכולים להריץ אלפי בדיקות ביום. אנחנו עושים את זה בשגרה. הדוקטורנטים במוסדות המחקר ודאי לא עושים את הבדיקות האלה פחות טוב מאנשי המעבדות של משרד הבריאות. יש המון כח־אדם מיומן בארץ שיכול ורוצה להריץ בדיקות וזאת חרפה שלא מפעילים אותו. עולם המחקר כאילו לא קיים מבחינת מערכת הבריאות. לצערי קולם של מדענים ואנשי רפואה דומיננטיים לא נשמע, ומי שנותנים את הטון הם אנשי הפקידות הביורוקרטית" .

עוד סוגיית קונספציה משמעותית ומרכזית נוגעת כמובן לסגר והיקפו, אם כי כאן, בניגוד לשאלות כמו הכשרת מעבדות והפעלת גופים נוספים בעלי יכולת, הדעות חלוקות. אידלמן אומר ש"אילו היו עובדים מהתחלה בצורה מסודרת, היו צריכים לעשות בדיקות ולסגור רק אזורים עם התפרצות גבוהה. זה אל"ף־בי"ת של התמודדות עם מגיפה. את קריית־יערים היו צריכים לסגור לפני חודשיים. אותו הדבר בני־ברק וירושלים. יש פער עצום בין להגן על האוכלוסייה לבין לבודד לגמרי את האזרחים". לעומתו גורמים אחרים שהתראיינו מאז תחילת המשבר בכלי התקשורת אמרו כי בשל הצפיפות, כמו גם נטייה ישראלית לעגל פינות, סגר חלקי היה עלול שלא להשיג את התוצאות.