ד

מיוניים. אין מילה אחרת להתייחס אל המספרים שמפרסם השבוע שירות התעסוקה. טוב אולי יש אחת, אקספוננציאליים – זוכרים אותה? למעלה ממיליון דורשי עבודה רשומים נכון לשבוע זה של אמצע אפריל, גידול של 6,000% ולמעלה מ–25% אבטלה במשק – לא כולל עוד לפחות רבע מהעצמאיים בישראל שמובטלים בימים אלה, כ–125 אלף איש.

מגיפת הקורונה אולי נבלמה מלהשתולל ברחובות ישראל לפי שעה, אבל הגרפים של שירותי התעסוקה משתוללים בהחלט, עם העלייה החדה ביותר בשיעור דורשי העבודה מאז קום המדינה. ואם עד כה מילת הקסם שנועדה להרגיע שהכול זמני ויחלוף במהרה, הייתה חל"ת (חופשה ללא תשלום) – הרי שהשבוע מסר רמי גנאור, מנכ"ל שירות התעסוקה, כי "אנו מתבוננים בדאגה רבה על העלייה בשיעור המפוטרים אל מול אלו שהוצאו לחל"ת, מגמה שהחלה כבר לפני יותר משבועיים, ומבטאת קושי הולך וגובר של העסקים בישראל להתחייב שיוכלו להחזיר את עובדיהם כשיחלוף המשבר".

הערכת שירות התעסוקה עודנה כי רוב היוצאים לחל"ת שנכללים בנתוני המובטלים החדשים יחזרו למקום עבודתם לאחר סיום ההגבלות במשק, אבל באותה נשימה מציינים שם את ההערכה של ארגון העבודה הבינלאומי שצופה, כי משבר הקורונה יוביל להיעלמותן של 200 מיליון משרות במדינות השונות שנקלעו למשבר. ואגב זינוק אקספוננציאלי: רק לפני שבועיים הערכת הארגון הייתה נמוכה משמעותית ועמדה על איבוד של 25 מיליון משרות בלבד.

פרופ' ג'וני גל: "יכול להיות שבמקום כמו אילת, אם רשת הביטחון לא תהיה מספקת ואם המצב ימשך לאורך זמן, מצב האבטלה יגרום לתסיסה חברתית, וכך גם בענפים מסוימים שיפגעו. לכן, מאוד תלוי איך המדינה תתמודד עם המובטלים לאורך זמן וכמה זמן המצב ימשך"

עוד צופים בארגון הבינלאומי, שירשם גידול משמעותי בשיעורי האבטלה במדינות השונות, תתרחב תופעת העובדים העניים (working poor), ומיליוני אנשים יכנסו למצב של תת־תעסוקה.

ישראל לא שונה משאר מדינות העולם בהיבט זה של איבוד משרות: בסוף השבוע החולף פורסם כי להערכתם של בכירים במשרד האוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה, למעלה מ–400 אלף איש שהוצאו לחל"ת בשל הקורונה, יישארו מובטלים גם אחרי תום הסגר.

מבחינת אחוזי אבטלה, נקודת ההתחלה בישראל טרום המשבר הייתה שיעור אבטלה נמוך זה חמישים שנה (3.3% בממוצע בישראל לשנת 2019, גם אם עלה בהדרגה מתונה משנת 2017). אלא שאחרי המשבר הנוכחי אחוזי האבטלה צפויים לזנק. שאלת המפתח היא בכמה – ומה יהיה שיעור האבטלה ביום שאחרי?

כמו בשלל ההערכות ואסטרטגיות היציאה שהקשר למגיפת הקורונה עצמו, גם כאן המנעד רחב. לאחת ההערכות המתונות אחראי בנק ישראל ומנהל חטיבת המחקר שלו, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, שהצביע בסוף מארס על עלייה לאחוז אבטלה ממוצע של 7% בשנת 2020, זאת בסייג שהמצב הנוכחי יימשך עד סוף אפריל ולא מעבר לכך – במצב כזה מדובר על עליה של 150 אלף מובטלים ביחס לתקופה של לפני המשבר. השבוע, עדכן בנק ישראל את התחזית שעמדה על 8% אבטלה במחצית השנייה של 2020 עם הערכה ששוק התעסוקה יחזור למצב דומה טרם המשבר רק בסוף 2021.

כלכלנים פסימיים יותר יצביעו על נתון שנע בין 12%–20% אבטלה בימים שאחרי המשבר, ובניתוח של גל זוהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות בשירות התעסוקה, אם משבר הקורונה יימשך מעבר למחצית חודש אפריל, הנחת העבודה היא ש–20% מכלל העובדים שנפלטו משוק העבודה לא יוכלו לחזור למקום עבודתם. לא כולל עוד עשרות אלפים יקלעו למצב של תת־תעסוקה – מצב בו אדם, הכשיר לעבודה ברמה מסוימת, מועסק בעבודה שדורשת כשירות נמוכה יותר ומצבים כאלה נראים כבר היום בשטח.

התפקיד הדרמטי של המדינה

בניסיון לעכל את התחזיות הקודרות הללו, כדאי להסתכל על תקופות קודמות במשק בישראל שהתאפיינו בנתוני אבטלה גבוהים ולבחון כיצד המשק התאושש מהן. "יש שלושה מצבים שבהם הייתה אבטלה משמעותית בהיסטוריה הישראלית", סוקר פרופ' ג'וני גל מבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית ומרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית בישראל. "הראשונה היא במיתון של שנות השישים שהגיע לשיאו בתחילת 1967, אז שיעור האבטלה (חל"ת לא היה מושג רלוונטי אז) עמד על 12%מהאוכלוסייה שהיו מחוץ לעבודה. אלא שהמלחמה אז הייתה קצרה והניצחון המהיר ביחד עם תחושת האופוריה יצרו שווקים חדשים, הייתה תחושה פסיכולוגית של צמיחה וחזרה מהירה יחסית לשוק העבודה.

"זה משבר שהביא גם התרחבות גדולה במשק ובתעסוקה, עד כדי כך שנעשה מאמץ גדול לשלב נשים בשוק העבודה, מה שהביא, למשל, להשקעה ממשלתית גדולה במעונות יום – כדי לאפשר לנשים לצאת לעבוד.

"המצב השני המשמעותי של אבטלה בישראל היה במחצית הראשונה של שנות התשעים, שנגרם בעיקר כתוצאה מהעלייה ההמונית מברית המועצות והצטרפות של מיליון תושבים למדינה. הרבה מהם היו אנשים בגיל העבודה, חלקם עם כישורים מרשימים ופוטנציאל גדול. אלה השתלבו בהדרגה בענפים שהתחילו לצמוח אז, למשל בהייטק ובמערכת הבריאות, אבל לחלק אחר היה קשה להשתלב בשוק העבודה, במיוחד בגילאים מבוגרים. לכן, זה לקח כמה שנים טובות עד שזה קרה ואחוזי האבטלה התמתנו. בסופו של דבר התרומה של משבר זה לשוק העבודה הייתה גדולה, הוא שכלל ושיפר אותו.

"התקופה השלישית של האבטלה המשמעותית בישראל הייתה בתחילת שנות האלפיים – כשהיה משבר כלכלי על רקע על רקע האינתיפאדה. אז זה לקח יחסית זמן עד שהמשבר הביטחוני הסתיים והתחיל תהליך מורכב של חזרה לשוק העבודה".

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי בהרצליה, ולשעבר משנה לנגיד בנק ישראל, מציע גם מבט בינלאומי. לדבריו, "הפעם האחרונה שהיה סוג של כזה משבר היה בשפעת הספרדית, זה קרה לפני מאה שנה במשק אחר ובעולם כלכלי אחר. העולם הכלכלי של היום הוא גם לא העולם הכלכלי של מלחמת העולם השנייה, למשל, אז 50% מהתעסוקה היה בענף התעשייה – כיום זה שונה לחלוטין – 13% אחוז בלבד, כשרוב התעסוקה היא מסחר ושירותים".

במבט מקומי מצביע אקשטיין על התקופה השלישית שציין גל (תקופת האינתיפאדה בה עמד אחוז האבטלה בשנת 2003 על 11% בממוצע) כמשבר שמאפייניו הדומים ביותר למשבר הקורונה. "הדומה במשברים אלה הם המרכיבים של פחד מאי ודאות שמיד גורם לציבור להפסיק לצרוך", הוא אומר. "באינתיפאדה ראינו שהציבור מפסיק לנסוע באוטובוסים ונמנע מפעילות כלכלית, נרשמה העלייה באבטלה, שהגיעה בשיאה ל–12%, הייתה גדולה מאחוזי האבטלה במלחמות הקודמות לה. האינתיפאדה נמשכה שלוש שנים והכלכלה החזיקה מעמד. ואז אריק שרון פירק את הממשלה, כי היה צריך לקצץ בתקציבים ובנימין נתניהו מונה לשר האוצר ועשו רפורמה ענקית. מאז המשק בצמיחה שהתעצמה בעשור האחרון.

"הגרעון חוב־תוצר הגיע לשיא באינתיפאדה והיינו על סף קטסטרופה, מה שקרה כתוצאה מהפסקת האינתיפאדה בו־זמנית עם מדיניות כלכלית תומכת תעסוקה, הוביל לכך שיצאנו מהמשבר".

מה הייתה אז המדיניות תומכת תעסוקה?

"מה שעשו אז היה להוציא את העובדים הזרים מהארץ, הורידו את דמי האבטלה, קיצצו בקצבאות ילדים, הגדילו את גיל הפנסיה לגברים ונשים ואחר כך המשיכו עם עוד מהלכים של מס הכנסה שלילי ומה שראינו במשך כל השנים האלה מ–2004 ואילך שהמשק צמח, ובגלל שהמשק צמח היה גידול במיסוי ובחוב־תוצר. לכן, צריך לתת המון תמריצים לחזור לתעסוקה והכלכלה של זה פשוטה – היא אומרת שהמדינה נותנת לך בסיס אבל שוק העבודה צריך לתת לך יותר".

אנחנו צפויים לראות קיצוצים מהסוג הזה בימים שלאחר המשבר?

"למדינה יש תפקיד דרמטי – עליה למנוע מאנשים להגיע לפת לחם. קודם כל עליך לדאוג שלכל מי שאין לו תעסוקה תהיה הכנסה מינימלית שהוא יכול לקיים את עצמו ומשפחתו. זה הכרח, וכל מודל כלכלי יצביע על כך ומכאן החשיבות של דמי האבטלה. לכן, כשיש משבר מקרו־כלכלי מהסוג הזה שאף אחד לא צפה אותו ולא יכול לעשות ביטוח כנגדו, המדינה היא שעושה את הביטוח ואיך היא עושה זאת? היא יוצרת חובות שהדורות הבאים ישלמו עליהם, כן".

מי להערכתך יהיו המובטלים החדשים בתקופה שלאחר המשבר?

"רבים מהם יהיו צעירים, כי הרי את מי אתה תפטר – את הוותיקים עם המשפחות והניסיון? לא, אתה מפטר את הצעירים. זה תמיד ככה. הצעירים ואנשים חסרי מיומנויות עם הכנסות נמוכות הם הכי מסכנים בדרך כלל במשברים כאלה. מי שעולה הרבה כסף לארגון כנראה גם מייצר לו כסף, ובדרך כלל לא מפטרים אותו ראשון".

אפשר גם להניח שיהיו ענפים שיתקשו מאוד להתאושש והמשרות שהיו להם ייעלמו. על פי הערכות, רבות מהמשרות שייאבדו בימים שאחרי המשבר הן מתחומי בענף הקמעונאות: בעיקר בקניונים וחנויות, שם מועסקים כ–350 אלף בני אדם.

"ענף התיירות, המסעדות והבילויים יסבלו קשה. כשלא יהיו תיירים יהיו פחות מסעדות ובילויים. ייקח זמן עד שאנשים ירגישו בנוח ללכת לקונצרט או ללכת פעם בשבוע לתיאטרון. סביר להניח שלכל השחקנים הצעירים, מדריכי התיירים וכל מי שעבד בענפים אלה תהיה בעיה והם יצטרכו ללמוד משהו חדש".

כמה זמן זה יימשך להערכתך?

"המושג אחרי המשבר הוא מושג ערטילאי. גם אם נהיה אופטימיים ונגיד שיש חיסון בתחילת 2021 – וזה נקרא אחרי המשבר – עד אז יהיו ענפים שכמעט ולא יצמחו ויהיה פחד מגל שני כמו שקרה במגפות קודמות. מאחר שהירידה בפעילות הכלכלית שאנחנו חווים עכשיו היא ירידה כל כך דרמטית, השאלה מתי נתחיל לראות תהליך של חזרה היא השאלה הקרדינלית.

"ההתמודדות היא דרך שני מונחים – סגר חכם וסגר טיפש. מה שאנחנו חווים עכשיו וברוב המדינות שלא התכוננו למצב הוא סגר טיפש, לעומת מדינות באסיה ובראשן טיוואן, שהכינו מערך שנקרא סגר חכם. המשק שם כל הזמן מתפקד ולא נרשמה נפילה דרמטית בתעסוקה, אלא באחוזים בודדים בלבד".

הסטודנטים ימשיכו ללמוד כשאין עבודה?

את הסברה של פרופ' אקשטיין, שמתייחס לצעירים כמי שמועדים להיות המובטלים החדשים, מגבים גם הנתונים שיוצאים ממשרד התעסוקה, לפיהם שיעור הנרשמים החדשים לאבטלה בני 34–20 הוא 45.4% – כמעט חצי ממחוסרי התעסוקה החדשים (ניתן לראות ייצוג גבוה יותר של נשים בקרב הנרשמים החדשים). עלייה נוספת שמדגישים בשירות התעסוקה היא בקרב קבוצת הגיל הצעירה ביותר עד גיל 20.

נתונים אלה מעסיקים גם את הסטודנטים, כמו שמבטא יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, שלומי יחיאב, שטוען "הממשלה מפקירה את הסטודנטים", ומזהיר מגל דרמטי של נשירות מהאקדמיה על רקע אחוזי האבטלה הגבוהים. לדבריו, 70% מהסטודנטים עובדים במהלך התואר במשרות חלקיות או שעתיות: מלצרים, ברמנים, נציגי שירות, פקידי קבלה, דיילים מאבטחים ועוד. אלה המשרות הראשונות שקוצצו עם תחילת המשבר והותירו אותם מובטלים ועם שכר דירה על הראש.

חשש זה מתחבר לכך שעל פי הערכות המובטלים החדשים יהיו בני מעמד הביניים, משכילים וצעירים שרכשו כישורים – ולפתע נפלטו מהשוק. זאת לצד אוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך שבכל מקרה נמצאים בפערי אוריינות או שפה ויצטרכו עוד יותר להשלים פערים, על רקע ההאצה הדיגיטלית שהמשבר כופה על כולנו.

האם צפויה התקוממות חברתית על רקע נתוני אבטלה גבוהים? קשה לנבא, אך בסקירה של פרופ' אברהם דורון בחן הסוציולוג משברי אבטלה קודמים בישראל והוא דווקא מצביע על תופעה הפוכה – משברי אבטלה גבוהים בישראל לא הובילו למחאות חברתיות או פוליטיות משמעותיות.

פרופ' ג'וני גל מסביר: "יש תנאים שבולמים את הסיכוי שתקום מחאה על רקע אבטלה ויש תנאים שבהם זה נוטה לקרות. כאשר מדובר בקבוצה יחסית גדולה של אנשים שנמצאים ביחד וסובלים מאותה מצוקה, למשל, כשכל כורי הפחם באזור מסוים מובטלים ביחד אפשר לראות התקוממות חברתית על רקע אבטלה. לעומת זאת, הרבה פעמים מצב האבטלה כזה שכל אחד מהמובטלים מרגיש לבד ויש גם תחושה של אשם – מה גם שצריך להקדיש זמן לחפש עבודה. אם יש מערכת ביטחון סוציאלי כמו דמי אבטלה או הבטחת הכנסה זה גורם לאנשים להרגיש שיש להם מה להפסיד אם הם יוצאים להפגין".

‍

פרופ' צבי אקשטיין: "את מי אתה תפטר – את הוותיקים עם המשפחות והניסיון? לא, אתה מפטר את הצעירים. זה תמיד ככה. הצעירים ואנשים חסרי מיומנויות עם הכנסות נמוכות הם הכי מסכנים בדרך כלל במשברים כאלה. מי שעולה הרבה כסף לארגון כנראה גם מייצר לו כסף, ובדרך כלל לא מפטרים אותו ראשון"

הנתון האחרון שיוצא למשל מהעיר אילת, מלמד על אחוזי אבטלה גבוהים, למעלה מ–70%, כשרבים מתושבי העיר מתפרנסים מהענפים שנפגעו קשות – מלונאות ותיירות.

"יכול להיות שבמקום כמו אילת, אם רשת הביטחון לא תהיה מספקת ואם המצב ימשך לאורך זמן, מצב האבטלה יגרום לתסיסה חברתית, וכך גם בענפים מסוימים שיפגעו. לכן, מאוד תלוי איך המדינה תתמודד עם המובטלים לאורך זמן וכמה זמן המצב ימשך".

למצב של אבטלה גבוהה יש משמעויות רחבות על החברה, ולא רק כלכליות. אחד מהם הוא נתון מצמית ממחקר שנעשה לאחרונה באירופה, שאותו מצטט פרופ' אשר אלחיאני במכתב הפרופסורים ובתקשורת, לפיו מעבר לסף אבטלה מסוים כל עלייה ב–1% בשיעור האבטלה מביאה לעלייה ב–0.4% בתמותה באוכלוסייה מטעמים של תזונה לקויה, בריאות רופפת ועוד.

זה הזמן לסטרארט־אפים?

סוגיה נוספת שעולה היא זו ההתנהגותית, והאם משהו ישתנה בתפיסה של בני דור ה־Y והמילניאלס בימים שלאחר המשבר. עד כה, התפיסה הרווחת בקרב בני דור זה היא שמקומות עבודה הם ברי החלפה, ואלה נוהגים להחליף בממוצע מקום עבודה מדי שנתיים־שלוש, מתוך תחושה שהאפשרויות פתוחות. התפיסה שאפיינה דורות ותיקים יותר, שחיפשו קביעות בארגונים גדולים, כשערך הביטחון התעסוקתי היה משמעותי יותר מערכים כמו הגשמה עצמית השתנה.

האם צפוי זעזוע בתפיסה הזאת? ואולי דווקא להפך – מצד אחד מתחדדת בימים אלה ההבחנה בין פרילנסרים ונותני שירותים ובין שכירים – כשברור מי נמצא בימים אלה במצוקה משמעותית יותר מבחינת זכויות וזכאויות לסיוע כלכלי בזמן המשבר. ואילו מצד שני, לפי ארגון העבודה הבינלאומי המשברים הכלכליים הקודמים הביאו לעלייה בשיעור המתפרנסים כעצמאים או בעבודה בשחור. האם הימים שאחרי המשבר יהיו כר פורה ליזמות ופניה לעצמאות?

על פרופ' דפנה קריב, ראש המחלקה ליזמות ומרצה בבית הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, התשובה היא כן – ובגדול. לטענתה, ענף היזמות יעלה בטור אקספוננציאלי (שוב, המילה הזאת) לאחר המשבר. מחוסרי עבודה יגלו שהעולם שלפני הקורונה כבר לא יחזור על עצמו והם יפנו לנתיב בו הם שולטים בגורלם התעסוקתי.

בשבועות האחרונים עסוקה קריב בהעברת וובינרים למאות אנשים מרחבי העולם שרוצים ללמוד כיצד להפוך ממובטלים ליזמים. "זה התחיל בשיחה עם חבר טוב בקונסוליה הגרמנית שאמר לי שהסטארט־אפים בגרמניה בשוק ונעמדו במקום. התחלתי להעביר וובינרים במינכן ומשם זה התגלגל גם לצ'כיה, הודו ואפריקה".

פרופ' דפנה קריב: "אני רואה תשדירי שירות על איך לשטוף ידיים, אז שיהיו תשדירי שירות גם על הכשרות תעסוקתיות עבור המובטלים. צריך לעבוד בזה בהתאם להיצע המשרות הצפוי להיות במשק בימים שלאחר המשבר. סבסוד ההכשרה צריך להיות על בסיס בדיקת הצרכים שיש בשוק"

איך בשיאו של משבר תעסוקתי־כלכלי אפשר לחשוב על יזמות?

"המצב הנוכחי הזוי אבל גם מאוד נוח ליזמות. זה נשמע כאילו אני פנטזיונרית, הרי יש בעיות קשות בתזרימים ובהשקעות אבל יזמים נולדו לתוך קשיים והם מצוידים מראש עם היכולת לשרוד אותם, הם ממציאים רעיונות ויש להם יכולת התאמה מהירה. כתוצאה מזה שהרבה אנשים עכשיו מובטלים כי פוטרו או שיצאו לחל"ת ולא ברור אם יחזרו למשרה שלהם, עלה הרעיון להכניס את מי שבתוך האבטלה היום לתוך עולמות היזמות של מחר".

יש משקיעים בימים אלה?

"קרנות הון סיכון נמצאות עכשיו במצוקה. אז יש קרנות שמחפשות את החברות שעוסקות בתרופה או חיסון לקורונה אבל יש גם סוג אחר של קרנות שיכולות לתת הרבה תקוה למובטלים החדשים. למשל, קרנות שרוצות להשקיע בסטארט־אפ שהוא בשלב הרעיון, כי גם הן לא רוצות או יכולות להשקיע הרבה כסף. כלומר, הן מחפשות מיזמים בשלב מוקדם ומעוניינות להשקיע במוצרים ושירותים שהם ברוח הקורונה, למשל בלמידה מרחוק, ביטחון של קשישים ונושאים הקשורים בחוסן. יש גם תקציבים ממשלתיים ולא רק בארץ שמיועדים ליזמים. ממשלות נדיבות, לפחות תאורטית, ומציעות השקעה בפתרונות.

"לכן, לדעתי, יש מקום לאופטימיות עבור המובטלים החדשים. אבל יש לזה תנאי אחד – הם צריכים לעבוד כרגע, עכשיו, ובשום פנים ואופן לא לחכות ליום שאחרי, כי אז תהיה הצפה".

על פי קריב, יש פרקטיקות שמתאימות לימים אלה: "זה הזמן לפנות לאנשים שבחיים לא יכולת להגיע להם, לכוון הכי גבוה. גם הם מחפשים הזדמנויות ויכול להיות שגם להם אין עבודה בימים אלה. למשל, אם תנסי להגיע לאמן מפורסם בימים אלה – תגלי שזה הרבה יותר קל. אפשר לייצר נטוורקינג שיהפוך להזדמנות ביום שאחרי המשבר. שום צעד לא מגוחך או משפיל, כולנו באותה צלחת.

"הדבר השני שמובטלים יכולים לעשות בימים אלה זה להיות נדיבים – לעשות וובינרים או אחד על אחד חינם, להשתמש בסושיאל כדי לשווק את עצמם וזה מגנט. במקום לשבת בבית בדיכאון ובאבטלה אפשר להכניס את עצמך לעשייה שדורשת זמן, גם אם בהתנדבות, ותהיה צעד אחד לפני כולם ביום שאחרי".

רמי גנאור, מנכ"ל שירות התעסוקה: "אנו מתבוננים בדאגה רבה על העלייה בשיעור המפוטרים אל מול אלו שהוצאו לחל"ת, מגמה שהחלה כבר לפני יותר משבועיים, ומבטאת קושי הולך וגובר של העסקים בישראל להתחייב שיוכלו להחזיר את עובדיהם כשיחלוף המשבר"

בסופו של יום, יזמות זה מרכיב אישיותי, זה יהיה פתרון רק לחלק מהמובטלים החדשים.

"לא לכולם יש את היכולת והדרייב שנדרשים מיזמים, אבל אנשים יכולים להיכנס לעולם הזה גם כעובדים במיזמים. עולם היזמות יכול להפוך לחלק אינטגרלי מהאפשרויות התעסוקתיות. אם מישהו מובטל היום ולפני כן הוא היה שכיר בזארה, בדואר או בארגון כלשהו וזה מה שהוא ראה לנגד עיניו – את החיים כשכיר בארגון או תאגיד, זה הזמן להכשיר את עצמו לשינוי תפיסתי. אנחנו רואים שאחרי משברים, כמו מלחמות, יש גידול בילודה של ילדים ובהולדה של רעיונות".

על פי קריב, זאת השעה להירשם לקורס אחד מיני אלפים שרצים ברשת וחלקם אף מוצעים בחינם. "אבל בסופו של דבר, המדינה היא זאת שצריכה לנתב את המהלך הזה ולהנגיש קורסים מקצועיים חינמיים, ואם היא עוזרת בסבסוד אז שתקצה את המשאבים לתשתיות להכשרות מקצועיות בימים אלה".

"זה דגל אדום", אומרת קריב, "המדינה צריכה להשקיע יותר ולא רק תקציבים. היא צריכה להראות תשומת לב לעניין ולהנגיש את זה. אני רואה תשדירי שירות על איך לשטוף ידיים, אז שיהיו תשדירי שירות גם על הכשרות תעסוקתיות עבור המובטלים. צריך לעבוד בזה ולא רק לזרוק כסף ותקציב.

"צריך להתחיל כבר עכשיו להציע את הנתיב של היזמות בשיתוף פעולה של כל הגופים בישראל שעוסקים בכך ואפשר לעשות את זה מחר בבוקר. המדינה צריכה לקחת אחריות ולעשות שיתופי פעולה עם חברות מסחריות שיעזרו למדינה לנתב בצורה חכמה את ההכשרות המקצועיות, בהתאם להיצע המשרות הצפוי להיות במשק בימים שלאחר המשבר. סבסוד ההכשרה צריך להיות על בסיס בדיקת הצרכים שיש בשוק".

"אין ספק – החלק הכי חשוב בהתמודדות עם אחוזי האבטלה זאת ההכשרה המקצועית", מצדד פרופ' אקשטיין, "אני אומר את זה כבר שנים וגם במסגרת עבודתי כראש הועדה הציבורית לקידום תחום התעסוקה לשנת 2030. הדבר המרכזי בעיקרי המלצות הועדה הוא שיש להשקיע יותר בהכשרה מקצועית. במקום שאזרח יהיה מובטל שילמד מקצוע חדש שיהיה לו ביקוש בעתיד – רק ככה הוא יוכל לחזור לשוק העבודה. למדינת ישראל יש הזדמנות פז להשקיע בדור הזה וזה חייב לקרות כבר עכשיו".