ג

ם אתה חייב להודות שהמצב מבלבל, טורף את הקלפים, אני אומר לפרופ' לארי דיאמונד.
"תסביר", הוא מבקש
תראה, אני מנסה, בגלל חוסר הוודאות שיצרה הקורונה קשה באמת להכריע אם מהלכים שלכאורה פוגעים בדמוקרטיה מתחייבים כדי להשתלט על המצב, או שהם משמשים בסך הכל תירוץ למנהיגים תאבי כוח.

קח לדוגמה שלוש החלטות פוליטיות בישראל בשבועות האחרונים, שלכאורה נובעות מהמצב: הראשונה – להודיע באישון לילה על סגירת בתי המשפט, השנייה – לנעול את הכנסת ולמנוע דיון מכריע, השלישית – השימוש באמצעים טכנולוגיים למעקב אחרי אזרחים, לכאורה כדי להשתלט על הפצת וירוס הקורונה. מהלכים כאלה הם בעיניך לגיטימיים בהינתן המצב המטורף היום?

דיאמונד, כמו לפני כל תשובה, שותק לכמה שניות, מחשב את דבריו. הפעם השתיקה קצרה. "שתי ההחלטות הראשונות הן לגמרי לא נחוצות, אלא אם כן הן מאוד זמניות. וכשאני אומר זמניות אני לא מתכוון עכשיו חודשים אל עבר האופק. שבועיים-שלושה לכל היותר. לי עצמי היו לאחרונה דיונים וירטואליים עם כמות אנשים גדולה יותר ממספר חברי הכנסת בישראל, ואפילו גדולה יותר ממספר חברי בית הנבחרים בארצות הברית. אני לא רואה שום סיבה למה הגופים האלה לא יכולים לפתח מהר טכנולוגיה בטוחה שבה אפשר לדון ולהצביע מרחוק.

"וחוץ מזה, בחייך, עשה לי טובה, ישראל היא אחת המדינות הכי טכנולוגיות וחדשניות בעולם. כנראה שאין עוד מדינה בעולם שיש לה ריכוז גדול יותר של כישרון בחדשנות דיגיטלית פר אזרח. אז אם אתם לא מצליחים בתוך שבועיים-שלושה למצוא נוסחה כדי שהכנסת תוכל להיפגש ולהצביע, או אפילו יותר פשוט – שבית המשפט יקיים דיונים, זה לא בגלל שזה בלתי אפשרי, אלא בגלל שמישהו לא שם את זה בראש סדר העדיפויות".

"המשבר הולך להעמיד במבחן חברות ומערכות פוליטיות באופן יותר משמעותי מכל אירוע אחר מאז מלחמת העולם השנייה, לפחות בארצות הברית. לכם בישראל היו כמובן מאבקי הישרדות יוצאי דופן מאז שנוסדה המדינה, אבל גם אצלכם זו מלחמת הישרדות נוספת בדיוק כמו ששת הימים ויום כיפור"

במבט על המציאות הפוליטית בישראל בשנים האחרונות, נוכח משבר הקורונה, מה החשש הכי גדול שלך ממה שקורה אצלנו?

"החשש הוא אחר ממה שהיה לפני כמה שבועות. עכשיו הכי מדאיג אותי שבגלל המשבר החופש והדמוקרטיה יצומקו בהדרגה ואפילו במהירות, הרבה יותר ממה שנחוץ כדי להילחם בווירוס - בגלל הנטייה הטבעית של מנהיגים במצבים כאלה ובכלל להשיג לעצמם עודף כוח - תוך כדי דילוג קליל על עניינים כמו שקיפות ונטילת אחריות ציבורית. לזה מצטרפת הזווית הישראלית הייחודית שבה ראש הממשלה מרגיש במצור מצד שלטון החוק, וזה עוד בלי להביא בחשבון שבעיות היום-יום הרגילות שלכם לגמרי לא מתכוונות להיעלם".

בחירות בימי קורונה

"אזרח מודאג" היא הגדרה הולמת, אולי אפילו לא משקפת מספיק בימים אלה, ללארי דיאמונד. הוא בן 68, סובל מאסטמה, ונמנה על קבוצת הסיכון המיידית מהקורונה, אבל נדמה שמשהו אחר, גדול יותר אפילו מהבריאות הפרטית שלו, מדיר שינה מעיניו. דיאמונד, פרופסור לסוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת סטנפורד במערב ארצות הברית, מי שמוגדר באמריקה ובעולם כ"דוקטור לדמוקרטיה" – אולי המומחה מספר אחת לעלייתן ונפילתן של דמוקרטיות - חושש בעיקר לבריאות העולם החופשי. גם במדינה שלו.

את הימים האחרונים, מביתו בפאלו אלטו, מנצל דיאמונד כדי להילחם ביוזמה שכבר נלחשת בקול רם בוושינגטון: לדחות בחסות הקורונה את הבחירות האמריקאיות לנשיאות המתוכננות ל-3 בנובמבר. הקרב לא יהיה פשוט. ביום שישי האחרון החליטה המפלגה הדמוקרטית, לראשונה בתולדות ארצות הברית, לדחות את הוועידה המסורתית שבה מוכרז המועמד המפלגתי לנשיאות מאמצע יולי לאמצע אוגוסט.

"מצער מאד שישראל לא הייתה מסוגלת לדרוש מוקדם יותר ובצורה חדה ונחושה יותר מראש הממשלה שייקח אחריות בעקבות האישום נגדו על עבירת השוחד. הדבר הזה נגרר. עצוב שהמפלגה של ראש הממשלה לא דרשה ממנו לזוז הצידה ולא שמה במקומו אדם אחר שהיושרה שלו לא מוטלת בספק"

לצד המלחמה הזאת על הבית, דיאמונד מקפיד לשמור עין בוחנת על מה שקורה בשאר העולם, גם אצלנו. "המשבר הנוכחי הולך להעמיד במבחן חברות ומערכות פוליטיות באופן יותר משמעותי מכל אירוע אחר מאז מלחמת העולם השנייה, לפחות בארצות הברית", מתריע דיאמונד. "לכם בישראל היו כמובן מאבקי הישרדות יוצאי דופן מאז שנוסדה המדינה, אבל גם אצלכם זו מלחמת הישרדות נוספת בדיוק כמו ששת הימים ויום כיפור. מה ששונה, שלא משנה כמה המלחמות האלה שלכם היו קשות והישרדותיות, אני לא חושב שדאגתם במהלכן ממצב שבו ראש הממשלה עלול למות - סיכון שעכשיו הוא בהחלט אפשרי בהינתן שאנשים בסביבתו הקרובה נמצאו חולי קורונה.

"עוד דבר שמיד חשבתי עליו כשהמשבר הזה פרץ, הוא שהווירוס הזה הוא מתנה נפלאה לשליטים שחיפשו תירוץ כדי לרכז אצלם עוד כוח. תסתכל מה קורה עכשיו בפרלמנט ההונגרי, נתנו שם בעצם צ'ק פתוח לראש הממשלה ויקטור אורבן שיכול למעשה לשלוט על פי צו בלי שום בלמים".

למה דמוקרטיות הופכות להיות שבירות כל-כך במצבי קיצון כאלה?

"זו אותה דינמיקה פסיכולוגית וסוציולוגית שקיימת בזמן מלחמה. האזרחים פוחדים, יש סכנה קיומית, ואז ישנו צורך אמיתי, או שישנו תירוץ לצורך אמיתי לכאורה של המנהיג להשיג לידיו עוד כוח, כדי לקבל החלטות מהירות ונחוצות. מה שמביא לכך שהחופש והבלמים והאיזונים הדמוקרטיים נמצאים בסכנה אדירה. זה לא אומר שדמוקרטיות ימותו. הן לא מתו במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולא מתו במהלך מלחמת העולם השנייה, גם הדמוקרטיה הישראלית לא מתה במהלך או כתוצאה ממלחמות ההישרדות שעברתם, אבל זה כן שם את הדמוקרטיה במתח אדיר, ומצבי החירום המלחמתיים האלה כן הופכים עבור מנהיגים עם כוונות רעות את הדרך לרכז אצלם יותר כוח לקלה יותר.

"הבעיה היא שאם בזמן כזה אין לך ראש ממשלה כמו גולדה מאיר, או נשיא כמו אברהם לינקולן, שהתעקש למשל שלא לדחות את הבחירות של 1864 בארצות הברית (שהתרחשו בעיצומה של מלחמת האזרחים). אם אין לך מנהיגים כאלה עם מחויבות עמוקה לתהליכים דמוקרטיים ונורמות, אתה עלול להחליק על קרח מאוד דק".

אשראי למנהיגים תאבי כוח

את הקריירה של דיאמונד, כמעט כולה באוניברסיטת סטנפורד - עוד מימיו כסטודנט לתואר ראשון באמצע שנות השבעים - אפשר לחלק לשתיים. בשנות התשעים, בעקבות נפילת החומה בברלין - ועמה קץ הקומוניזם באירופה - הוא ליווה בהשתאות את הלבלוב הדמוקרטי בעולם. אבל מתחילת המאה הנוכחית, ובאופן מואץ מאז המשבר הפיננסי ב-2008, פרחי החופש האלה החלו לנבול באופן איטי אבל בטוח. דיאמונד עצמו כינה את התהליך הזה האטה דמוקרטית, ממש כמו האטה כלכלית שקורית בזמן מיתון.

הוא מעריך שהמשבר הכלכלי שמתדפק עכשיו על הדלת, ובחלק מהמקומות כבר דחק רגל עמוקה פנימה, יעמיק עוד יותר את המשבר הדמוקרטי הזה. מנהיגים ידרשו עוד כוח ויקבלו, גבולות ייסגרו ומתחים בין המדינות יגברו, כמו ב-2008 הדמוקרטיות המתקדמות והמצליחות תהיינה עסוקות מדי כדי לפקח ולהטיל סנקציות על מקומות שבהם החופש יוגבל בחסות המשבר. לא פחות חשוב מזה, ההצלחה לכאורה של מדינה טוטליטרית כמו סין להתמודד עם הנגיף, עלולה לתת אשראי למנהיגים תאבי כוח.

"אם החברה האזרחית תשתוק, וקולות בעד שלטון החוק, זכויות אזרח ובעד דמוקרטיה ליברלית ייסוגו בגלל המחשבה שאסור להפריע למנהיגים באמצע משבר, נמצא את עצמנו בסכנה של דמוקרטיה מוחלשת במקרה הטוב, וללא דמוקרטיה במקרה הרע"

תן לי להיות פרקליט השטן לרגע. אולי באמת דמוקרטיה היא לא שיטה מתאימה להתמודד עם משבר כזה? אולי השאיפה שלנו לשמר זכויות אדם לא מתאימה להתמודדות עם מגיפה עולמית שכזאת?

"זה לא מתיישב עם הנתונים. קוריאה וטייוואן, למשל, עשו עבודה נפלאה בניהול המשבר. לא החופש ושלטון העם הם אלה שמפריעים לנהל משבר כזה ביעילות, אלא חוסר היכולת לתקוף את המשבר מוקדם וחוסר שיתוף הפעולה בין ממשלות.

"לגבי סין, נראה אומנם שהיא חוזרת לשגרה אבל בעצם לאף אחד אין מושג מה קורה בחלקים גדולים של המדינה. אין לנו מושג כמה אנשים באמת מתו וכמה אנשים נדבקו כי אין שם באמת חופש מידע. אנחנו נוטים להתעלם מהעובדה שזאת לא הייתה הופכת למגיפה אם הסינים לא היו מסתירים את ההתפרצות בגלל חוסר הביטחון שלהם, הפחדים שלהם, והמניעה שלהם את חופש המידע. אם סין הייתה מדינה דמוקרטית שקופה כנראה שהווירוס הזה לא היה הופך למגיפה עולמית שכזאת".

בכל זאת, תראה את התמונות מאיטליה. אנשים גונבים מחנויות, מתעמתים עם שוטרים. איך אזרחים יכולים להמשיך ולהאמין בדמוקרטיה כשאין להם מזומן לקנות לחם? כשהכול סביבם קורס?

"שרידות תמיד קודמת לכל. תאוריית הצרכים של מאסלו הסבירה את פריחת הדמוקרטיות בעשורים הקודמים, ויכולה עכשיו להסביר לנו את הנסיגה של החופש בזמן משבר. אנשים צריכים את הבסיס: בטיחות, ביטחון ובריאות, ובזמן ששרידותם ושרידות המשפחה שלהם בסכנה קשה להם להעריך דברים כמו חופש והגדרה עצמית. אז ברור שצריך לוודא שכלכלה לא מבוססת מזומנים תמשיך לתפקד, אחרת יהיה כאוס מוחלט".

הבעיות הישנות לא יעלמו

מה שקורה באיטליה בגדול, קורה בקטן יותר בישראל. תיקי ראש הממשלה שמילאו את דפי העיתונים ומהדורות החדשות נדחקו בחסות הוירוס לתחתית סדר היום. למי יש כוח לסיגרים, שמפניות ואישום בשוחד, כשצריך לשלוח טופס לביטוח לאומי, ללמד את הילד בבית, וכשהסבא מבודד או חלילה מונשם בבית החולים.

"מצער מאד שישראל לא הייתה מסוגלת לדרוש מוקדם יותר ובצורה חדה ונחושה יותר מראש הממשלה שייקח אחריות בעקבות האישום נגדו על עבירת השוחד", אומר דיאמונד. "הדבר הזה נגרר. אני חושב שנוכח חומר הראיות שנחשף עצוב שהמפלגה של ראש הממשלה לא דרשה ממנו לזוז הצידה ולא שמה במקומו אדם אחר שהיושרה שלו לא מוטלת בספק.

"אני יכול לציין עוד אלמנטים רבים בדרמה הפוליטית של השנים האחרונות בישראל שהם מצערים מאד, אבל איך אומרים - מוטב שאנשים שגרים בבתים מזכוכית לא יזרקו אבנים, ואנחנו בארצות הברית גרים בבית מזכוכית במובן שאנחנו למשל לא מצליחים לגרום לנשיא שלנו לפרסם את הצהרת ההון שלו.

"אבל הנקודה היא שכאשר אתה מתמודד עם משבר בריאותי בסדר הגודל הזה, בארצות הברית ובישראל, זה לא ממש מתאים לעסוק בקידום רפורמות מוסדיות כאלה. גם בארצות הברית השאלה כרגע היא לא איך אנחנו מביאים את הנשיא למסור הצהרת הון, אלא איך נצליח לקיים בחירות דמוקרטיות בנובמבר תחת מגיפה שיכולה להיעצר, ואחר-כך להתחדש, ואולי להתפרץ שוב סביב הבחירות. איך נקיים ועידות של שתי מפלגות בקיץ הקרוב, כשעדיין ישנה סכנה של הפצת הנגיף במיוחד כשאנשים מתקבצים ביחד?

"דמוקרטיה צריכה חוקה, כדי שהיא לא תצטרך לסמוך על הריסון העצמי של הפוליטיקאים. חוקה אומנם לא מבטיחה שרידות דמוקרטית, אבל היא יכולה לעזור. אצלנו למשל החוקה באה לידי ביטוי במשבר הנוכחי בביזור הסמכויות למדינות, מה שאפשר למושלים לפעול כשהנשיא נכשל בלעשות את זה"

"צריך למצוא דרך לקיים את שני התהליכים הדמוקרטיים האלו באופן וירטואלי. ואז נשאלת השאלה איך בית הנבחרים האמריקאי או הכנסת הישראלית או כל גוף נבחר אחר יוכל בעתיד הקרוב להיפגש, לדון ולהעביר חוקים מבלי להסתכן במוות מהנגיף הזה. ובארצות הברית המצב מסובך עוד יותר מאצלכם, בגלל המרחקים הגדולים ממקום למקום. אז השחיתות לא נעלמת, ולא תיעלם, אבל עכשיו צריכים להיות חכמים ולטפל קודם בבעיות הדחופות".

אמרת שהדמוקרטיות לא ימותו. העניין הוא שבעבר הן קרסו, והיום הן גוססות לאיטן עד שהן למעשה מתות. בישראל יש ויכוח האם ישנו תהליך כזה בין אלו שחושבים ש"מבשלים את הדמוקרטיה לאט במים חמים עד שבלי שנרגיש היא תמות", לבין הטוענים שמדובר בהגזמה הנובעת משנאת נתניהו? איפה אתה על הסקאלה הזאת?

"לא הייתי אומר שהדמוקרטיה בישראל מתה, אבל יש בהחלט סימנים לירידה בדרישה לאחריות ממנהיגים ולירידה בכוחו של שלטון החוק כתוצאה, למשל, מכך שההנהגה משתמשת בכל הכלים האפשריים כדי לדכא חקירות משטרה.

"יש גם כמובן קיטוב סביב שאלת החסינות של ראש הממשלה והמלחמות שלו לשרוד פוליטית. זאת הסיבה שלמשל מגזין האקונומיסט ואחרים מציגים איך הדמוקרטיה הישראלית נפגעה במהלך שנות נתניהו. ומעל הכול ממשיכה לרחף בישראל שאלת הגדלת ההתנחלויות ומצב השטחים. ישראל לא יכולה להיות גם יהודית, גם דמוקרטית וגם להחזיק בחזון 'ארץ ישראל השלמה'.

"מתישהו משבר הקורונה הזה ייגמר, וכשזה יקרה בעוד חודשים ספורים עוד בעוד שנה וחצי, הדילמה הזאת לא תיעלם. והיא אפילו תיעשה מסובכת יותר אם כל מיני בעלי עניין ינצלו את המשבר הבריאותי העולמי הזה כדי לקדם את אג'נדת ארץ ישראל השלמה שלהם. שלאף אחד לא תהיה אשליה לגבי הנזק שזה גורם לישראל באירופה, בארצות הברית ובכל מקום. זה לא יחזיק מעמד בטווח הארוך, וזאת הדאגה הכי גדולה שלי לגבי ישראל אחרי המשבר הזה".

"ישראל היא אחת המדינות הכי טכנולוגיות וחדשניות בעולם. אז אם אתם לא מצליחים בתוך שבועיים-שלושה למצוא נוסחה כדי שהכנסת תוכל להיפגש ולהצביע, או אפילו יותר פשוט – שבית המשפט יקיים דיונים, זה לא בגלל שזה בלתי אפשרי, אלא בגלל שמישהו לא שם את זה בראש סדר העדיפויות"

שלא כמו לכם בארצות הברית, לנו בישראל אין חוקה. זה משפיע על יכולת השרידות של דמוקרטיה במצב קיצון כמו הנוכחי?

"זאת הסיבה שדמוקרטיה צריכה חוקה. כדי שהיא לא תצטרך לסמוך על הריסון העצמי של הפוליטיקאים. ככל שיש חורים בחוקה, כך צריך להישען יותר על אתיקה וריסון עצמי של פוליטיקאים - ובמצב קיצון זה פשוט לא מספיק, או עלול שלא להספיק. חוקה אומנם לא מבטיחה שרידות דמוקרטית, אבל היא בהחלט יכולה לעזור. אצלנו למשל החוקה באה לידי ביטוי במשבר הנוכחי בביזור הסמכויות למדינות, מה שאפשר למושלים לפעול כשהנשיא נכשל בלעשות את זה. החוקה גם נותנת סמכות לקונגרס שלנו, שבעזרת העוצמה שלו יכול לאזן ניצול פוטנציאלי לרעה של כוח על ידי הרשות המבצעת".

בית המשפט העליון נמצא בסיטואציה הזאת בין הפטיש לסדן. מצד אחד הרשות המבצעת לפעמים צריכה כוח מיוחד כדי להשתלט על המגיפה, מצד שני היא עלולה לדרוס בדרך את הדמוקרטיה. כיצד עליו לנהוג במהלך משבר שכזה?

"בית המשפט העליון צריך להתרכז בלהגן על החוקה, ובהיעדר חוקה, להגן על חוקי היסוד של ישראל. אסור לבית המשפט לצאת עכשיו מדעתו כדי לתקוף את הרשות המבצעת או להעלות לדרגת משבר חסר פרופורציות עניין טכני או עניין חסר חשיבות יחסית. אבל על בית המשפט להתעקש להגן על נורמות חוקתיות או כמו-חוקתיות. ואם הוא לא יכול לעשות את זה, בגלל שמפריעים לו או מאיימים עליו או מגבילים אותו באמצעות פוליטיזציה, אז זו בעיה נוראית לדמוקרטיה. פולין היא נער הפוסטר של סיטואציה כזאת וגם בהונגריה הסיבה היחידה שלכאורה יש פחות מתח סביב זה היא שאורבן התקדם כל-כך מהר ולמעשה שיתק את הרשות השופטת".

ישראל כנראה מתמודדת בשבועות האחרונים עם אחד המשברים הפוליטיים והחוקתיים הגדולים בתולדותיה. יכול להיות שמשבר כמו הנוכחי יכול לייצר גם הזדמנות?  

"הדבר הכי נורא במשבר זה לפספס את ההזדמנות שהוא יוצר. ממשלת האחדות האפשרית בישראל היא דוגמה להזדמנות שיכולה לנבוט כששיא המשבר הזה יהיה מאחורינו. בזמן הקרוב איש לא יתעסק עם משבר חוקתי ועם רפורמות דמוקרטיות. כולם יעסקו בלנסות לנצח את הווירוס הזה. אבל ייתכן שכבר במהלך הקיץ נראה את הווירוס הזה נעלם, ולכם תישאר עדיין ממשלת האחדות שהוא הביא איתו. ואז, כך אני מקווה, שני הצדדים ינצלו אולי את ההזדמנות לייצר למדינה שלכם את החוקה הזאת שכל-כך חסרה לה מאז היווסדה. אבל זה לא יקרה ללא דרישה מהציבור, אל תצפו שזה יקרה כתוצאה מחזון של אחד המנהיגים הפוליטיים".

"מחיר החופש הוא מאבק נצחי"

איך עושים את זה? איך שומרים על דמוקרטיה בלי ועידות מפלגה? בלי בחירות בקלפי? בלי היכולת להתכנס להפגנה, כשמה שמעניין את האזרחים היא שרידותם המיידית? עם השאלות האלה בדיוק מתמודדים היום פרופ' דיאמונד, והקולגות שלו באקדמיה האמריקאית ובחוגים פוליטיים, בעיקר של המפלגה הדמוקרטית. כמו כולם בעת הזו דיאמונד עושה את זה בשיחות זום מסביב לשעון, כשמאחוריו הרקע של החזית המפורסמת היפהפייה של אוניברסיטת סטנפורד, עם חברים מודאגים מארצות הברית ומהעולם שאכפת להם. את מירב המאמץ הוא מרכז בקמפיין שישכנע את מקבלי ההחלטות בוושינגטון שאת הבחירות לנשיאות האמריקאית בנובמבר חייבים לעשות, גם אם באמצעים כמו המייל, ואת ההצבעות בקונגרס חייבים להמשיך לקיים – מרחוק – כי אחרת, אם יתכנסו, "הרבה חברי קונגרס ימותו".

"אפילו טראמפ, שבעיני הוא דמות מרושעת, התפכח וכתוצאה מההלם לוקח יותר אחריות", אומר דיאמונד. "למרות זאת, הרבה אנשים הולכים למות שלא לצורך בגלל האיחור שלו והזלזול שלו בדחיפות ובעוצמה של מה שקרה. לפחות הוא עושה עכשיו משהו. זה המצב. בעוד מאה שנים אנשים יכתבו על הימים האלה".

"אנחנו נוטים להתעלם מהעובדה שזאת לא הייתה הופכת למגיפה אם הסינים לא היו מסתירים את ההתפרצות בגלל חוסר הביטחון שלהם, הפחדים שלהם, והמניעה שלהם את חופש המידע. אם סין הייתה מדינה דמוקרטית שקופה כנראה שהווירוס הזה לא היה הופך למגיפה עולמית שכזאת"

נוכח המגבלות חסרות התקדים על תנועת אזרחים והתאגדות יש בכלל משהו שאזרחים שאכפת להם מדמוקרטיה יכולים לעשות, חוץ מלשמור על הבריאות שלהם עצמם?

"התשובה הברורה היא כן. אנחנו מפעילים יותר ויותר את הארגונים שלנו ואת הביטוי האישי והקולקטיבי שלנו באופן וירטואלי. אנשים מתאגדים ומביעים את עצמם אונליין, אז לעובדה שאנחנו בתוך משבר אסור לעצור אותנו מלהמשיך ולעשות את זה. זאת הדרך היחידה כרגע להזיז מה שאנחנו צריכים להזיז. אם החברה האזרחית תשתוק, וקולות בעד שלטון החוק, זכויות אזרח ובעד דמוקרטיה ליברלית ייסוגו בגלל המחשבה שאסור להפריע למנהיגים באמצע משבר, נמצא את עצמנו בסכנה של דמוקרטיה מוחלשת במקרה הטוב, וללא דמוקרטיה במקרה הרע.

"אז הייתי אומר שעכשיו יותר מתמיד אזרחים צריכים לעקוב אחרי החדשות, לשים לב למנהיגים שלהם ולהיוועד באופן וירטואלי ברשת החברתית והארגונית שלהם. צריכים לדבר ולהזיז דברים ברשת החברתית ובכל דרך מקוונת אחרת, כמו גם בתקשורת המסורתית. מחיר החופש הוא מאבק נצחי. זה לא אומר להיות תמיד ציניים או תמיד חצופים או אפילו קיטוב מפלגתי זמני. זה אומר להטיל ספק אינטליגנטי, זהיר אך עקבי בכל ניסיון של מנהיגים להגדיל את כוחם, ולהיות מוכנים לאתגר כל שאיפה כזאת שאינה מוצדקת".

‍