ס

ריקת מפת החשיפה לקורונה בישראל, שמשרד הבריאות מפרסם ומעדכן ללא הרף (https://bit.ly/2WCdmaB), מגלה את הנתון המדהים הבא: אל המגזר הערבי הנגיף האימתני כמעט שלא הגיע. פה דיווח בודד מאיזו מסעדה בדליית אל כרמל מה–9/3, שם דיווח מכנסייה בכפר כנא יום לאחר כן, וזהו פחות או יותר. מגדל העמק שאינה רחוקה, מציגה מספר דו־ספרתי של דיווחים וגם בטבריה יש כמה. קפיצה אל הכרמל מראה דיווחים באזור חיפה והקריות אבל הפלא ופלא, שפרעם נקייה, גם סחנין, ירכא, מע'אר. כיצד זה יתכן? ובכן, זה לא. אלא שממש כמו נתוני הרייטינג של הערוצים המסחריים או סקרי דעת הקהל שסופרים לא אחת את הציבור היהודי בלבד, גם בכל הקשור לקורונה, זה לא הנגיף שאינו על המפה, זה המגזר.

"מה אתה חושב, שהיישובים הערביים נקיים לגמרי מקורונה?", מוטרד איימן סייף, שעמד כעשור בראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית (מגזר המיעוטים בהגדרה הרשמית), בין השנים 2008 ל–2018. "הסיבה לכך היא פשוטה: לא מבצעים בדיקות קורונה בחברה הערבית. למה? כי למגן דוד אדום יש מונופול על זה, ולצערנו הרב הוא לא עובד ביישובים ערביים ואפילו לא מגיע אליהם. מי שנותן שירותים ביישובים האלה זה חברות פרטיות.

"זה מצב מסוכן מאוד, שלדעתי יתפוצץ לכולנו בפרצוף כי מדובר על שני מיליון אזרחים, שאני בטוח שאם יאפשרו ויעשו בדיקות בחברה הערבית, יתגלו לצערי מספרי נדבקים לא מבוטלים. אבל, בינתיים אף אחד לא מטפל בזה".

סייף, שבתפקידו בשירות המדינה פעל לקידום פרויקטים כלכליים כגון הקמת קרן השקעות פרטית למגזר העסקי ופרויקטים לקידום תעסוקת נשים, אינו מופתע ממה שנתפס בעיניו כפרק נוסף ביחס המפלה עד כדי התעלמות מן החברה הערבית מצד המדינה. אבל כאשר לזו מתווספים שני פרמטרים אקוטיים נוספים שהוא מאבחן – הראשון הוא שאננות בקרב ערביי ישראל, בעיקר הצעירים שבהם, בנוגע לנגיף, והשני הוא שהרשויות המקומיות הערביות הן החלשות והעניות בישראל ואין להן שום יכולת לתמוך בתושבים שלהן בעת משבר כשזה – והרי לכם מתכון לקטסטרטופה.

"כדי להבטיח שהמגזר הערבי יפנים את ההנחיות בעניין הקורונה, הממשלה הייתה צריכה לתת לו תשומת לב ראויה ולדבר עם האנשים", אומר סייף. "היא לא עשתה את זה כמו שצריך. הממשלה לא פנתה ישירות לחברה הערבית ולא כללה אותה מההתחלה בהעברת המסרים וההנחיות. התוצאה היא שהחברה הערבית לא מעודכנת, ולא מבינה מספיק את חומרת הבעיה".

"הרבה מאוד צעירות ערביות עובדות במשרות חלקיות, זמניות ולא מסודרות בתחומי המסחר והשירותים – והן לא זכאיות לדמי אבטלה. רוב העסקים אצלנו הם עסקים קטנים, שבקושי חיים ונושמים בגלל אלף ואחת סיבות גם בלי קורונה. עכשיו, עם הקורונה, זו מכת מוות לרבים מהם"

‍

‍איך אפשר להחמיץ את זה?

"משדר החירום המתמשך שמשודר בכל בתי ישראל בערוצי הטלוויזיה הישראלים, לא מגיע לכל החברה הערבית. נוצר פער גדול מבחינת הנתונים והמידע שמקבלת האוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה הישראלית".

איך היית מגדיר את המצב כרגע?

"מדאיג מאוד. קודם כל, יש שאננות מסוימת בקרב החברה הערבית, בעיקר אצל הצעירים. עד לפני כמה ימים בתי הקפה ומרכזי הבילוי ביישובים הערביים היו מלאים בחבר'ה צעירים. עכשיו זה משתפר, משטרה ופקחים כבר מסתובבים ברחובות וסוגרים מקומות. אבל תחושת השאננות עדיין קיימת".

הרמאדן יהיה קשה במיוחד

סייף, בעל תארים מתקדמים במינהל עסקים ובתכנון ופיתוח בינלאומי, וכיום יועץ כלכלי, יזם ומרצה באוניברסיטת תל אביב, מזהיר כי הפגיעה הכלכלית בחברה הערבית בעקבות המשבר צפויה להיות אף קשה יותר מזו הצפויה בכלל האוכלוסייה. זאת משום שרבים מהערבים הישראלים עובדים בענפי המסחר ושירותים, ללא כל זכויות סוציאליות.

"הרבה מאוד צעירות ערביות עובדות במשרות חלקיות, זמניות ולא מסודרות בתחומי המסחר והשירותים – והן לא זכאיות לדמי אבטלה", הוא אומר. "מעבר לכך, יש פגיעה קשה מאוד בעסקים: רוב העסקים אצלנו הם עסקים קטנים, שבקושי חיים ונושמים בגלל אלף ואחת סיבות גם בלי קורונה. עכשיו, עם הקורונה, זו מכת מוות לרבים מהם ולא נראה שיש מענה בתוכניות הממשלתיות לעסקים האלה".

"המצב קטסטרופלי. הרשויות המקומיות, בחלקן הגדול, לא ערוכות לפעול בשעת חירום ויתקשו מאוד לספק שירותים בסיסיים לתושבים. ל–55 מתוך 82 רשויות מקומיות ערביות אין בכלל מוקד עירוני 106, מה שאומר שהתושבים אפילו לא יכולים לפנות אליהן"

אם לא קשה דיו, בעוד כחודש, ב–23 באפריל, יתחיל חודש הרמאדן שמתאפיין החג בביקורים רבים, שלא יתקיימו השנה בגלל הקורונה. "החג השנה יהיה שונה מאוד משנים קודמות, אין ספק", אומר סייף. "בדרך כלל, הרמאדן מחייב גם הוצאות גבוהות. נכון שצמים, אבל אנשים משקיעים המון בארוחה המפסקת מדי יום. בדרך אנחנו רואים עלייה חדה בחודש הזה בקניות מצרכים ובקניית מתנות, בגלל כל הביקורים. השנה לאנשים לא יהיה כסף למתנות ולקניות יקרות, והתוצאה תהיה פגיעה בעסקים שנהנו מכך במשך השנים. צפויה פגיעה קשה מאוד בכל החברה הערבית בחג הרמאדן השנה".

הרשויות המקומיות הערביות יכולות בכלל לסייע לתושבים בימים כאלה?

"המצב קטסטרופלי. הרשויות המקומיות, בחלקן הגדול, לא ערוכות לפעול בשעת חירום ויתקשו מאוד לספק שירותים בסיסיים לתושבים. ל–55 מתוך 82 רשויות מקומיות ערביות אין בכלל מוקד עירוני 106, מה שאומר שהתושבים אפילו לא יכולים לפנות אליהן. מעבר לכך, ההקלות למגזר העסקי כוללות גם פגיעה בתשלומי הארנונה, וזה יחריף את הפגיעה ברשויות המקומיות. אין להן כסף בצד, אין להן חסכונות משנים קודמות. הפגיעה תהיה קשה, אם הממשלה לא תדע להיכנס לתמונה בזמן ולספק סיוע".

"הממשלה צריכה לסייע לכלל החברה הישראלית, לא רק לחברה הערבית. ממה שראיתי עד עכשיו, הצעדים שהממשלה הכריזה עליהם ממש לא מספיקים. אם משווים אותם לצעדים שננקטים בגרמניה, צרפת, אנגליה וארצות הברית – זה ממש שמיים וארץ. בגרמניה 15% מהתמ"ג יילך לסיוע לכלכלה, בצרפת מדברים על 12%. בארצות הברית, אני בטוח, ישפכו המון כסף על המגזר העסקי. למה אצלנו זה לא קורה?.

"אתן לך דוגמה: אצלנו אמרו שיפעילו עכשיו את הקרן בערבות מדינה וייתנו הלוואות לעסקים, כדי שיהיה להם תזרים מזומנים. אבל מה? הקרן כבר קיימת ועובדת, כך שלא מציעים כאן משהו חדש. בנוסף לכך, מי שרוצה הלוואה מהקרן ישלם פריים פלוס 3.5% שזה מאוד־מאוד יקר. בגרמניה ובארצות הברית, לשם השוואה, נתנו למגזר העסקי הלוואות בלי ריבית בכלל".

"בני גנץ עשה טעות איומה"

זה אומנם נראה שקרה מאוד מזמן, נוכח משבר הקורונה שהכניס את כל האנושות למגננה ולפרופורציות באשר לחסינותה, אבל רק לפני שבועות ספורים הסתיימה כאן מערכת בחירות שלישית מזה כשנה. בחירות בהן זכתה הרשימה הרשימה המשותפת להישג שיא של 15 מנדטים, אבל בד־בבד גם בחירות שבהן הציבור הערבי ונציגיו ספגו חבטות ולא רק מצדה הימני של המפה הפוליטית.

איך אתה מנתח את ההישג של הרשימה המשותפת? זו הייתה הצבעת מחאה?

"אני לא יודע אם הייתה כאן הצבעת מחאה. הרשימה המשותפת זוכה כיום לפופולריות גדולה באוכלוסייה הערבית, וגם היהודית. אין לך כיום עוד זרם דמוקרטי שמדבר על דו־קיום, שוויון וזכויות אדם.

"המשותפת הלכה הפעם מאוחדת וגם דיברה בשיח אחר. אבל מי שהתחיל את השיח האחר זה הציבור, לא המנהיגים. הציבור הערבי בא ואמר: 'אנחנו רוצים להשפיע, לא רוצים להמשיך לשבת בצד ולהסתכל על האחרים משחקים את המשחק הפוליטי'. לפי סקרים שפורסמו, היה רוב של כ–80% בחברה הערבית להצטרפות לקואליציה כזו או אחרת. המנהיגים של המשותפת הבינו את זה, פעלו בהתאם וקיבלו תמיכה גדולה.

"סיבה נוספת לעליית המשותפת הייתה שכל המפלגות הציוניות לא דיברו לחברה הערבית בגובה העיניים ולא כיבדו אותה. אפילו מרצ והעבודה, שנחשבות מאוד קרובות לחברה הערבית, זרקו את המועמד הערבי שלהן (עיסאווי פריג') למקום ה–11 הלא ריאלי. 40 אלף הקולות שמרצ קיבלה מהערבים בבחירות הראשונות והשניות, נמחקו לחלוטין ועברו כולם למשותפת.

"ראש הממשלה קורא למשותפת 'תומכי טרור' ושוכח שמי שבחר את 'תומכי הטרור' האלה זה הציבור הערבי – אז גם הציבור הערבי תומך טרור? וגם הרופאים והאחיות הערבים, שעומדים בראש המאבק בקורונה בבתי החולים הם תומכי טרור? זה שיח משסה. חלאס"

"אני לא רוצה אפילו לדבר על כחול לבן, שלא ראו אותנו ממטר ואפילו הסיתו נגד החברה הערבית. בני גנץ עשה כאן טעות איומה, כי הוא יכול היה לבוא עם שיח חדש, שלדעתי כן היה מדבר לחלק מהאוכלוסייה הערבית. הליכוד זה הליכוד, עם ההסתה על 'תומכי טרור' והשיח המאוד־מאוד גזעני שקיים במפלגה הזו".

איך החברה הערבית מקבלת את הדה־לגיטימציה לרשימה המשותפת?

"זה קשה, מעליב ופוגע. בחברה הערבית חושבים גם שזה לא פייר, כי אנחנו באמת התקדמנו מאוד בשנים האחרונות בכל מה שקשור להשתלבות בחברה הישראלית. זה התחיל אולי בתחום הרפואי, אבל בקרוב נראה את זה גם בהיי־טק. למרות זאת, בכל מה שנוגע לפוליטיקה פתאום שמים עלינו איקס גדול. כולל כאמור גם מצדה של כחול לבן.

"אפילו שכל 15 חברי הכנסת של המשותפת המליצו על גנץ לראשות הממשלה, נראה שהוא קיבל רגליים קרות והולך לכיוון האחדות. ראש הממשלה נתניהו מנסה, לצערי הרב, להפריד בין המשותפת לבין הציבור הערבי. הוא קורא למשותפת 'תומכי טרור' ושוכח שמי שבחר את 'תומכי הטרור' האלה זה הציבור הערבי – אז גם הציבור הערבי תומך טרור? וגם הרופאים והאחיות הערבים, שעומדים בראש המאבק בקורונה בבתי החולים הם תומכי טרור? זה שיח משסה. חלאס, נגמרו הבחירות ויש כאן מפלגה לגיטימית לחלוטין שצריך לשבת ולדבר איתה".

אתה ממליץ למשותפת לשחק את המשחק הפוליטי?

"בהחלט כן. הם צריכים לשבת עם כל הצדדים ולראות מה הם יכולים לקבל מהם. אין שום סיבה שהם לא יישבו וידברו גם עם הליכוד, גם אם אין באמת אופציה שיתמכו בממשלה בראשות נתניהו".