ה

משבר הכלכלי שאליו שקעה ישראל על רקע מגפת הקורונה העלה לדיון ציבורי את ההשפעה האפשרית על הפריפריה. בין היתר נשמעה ההערכה שישובי הפריפריה אולי נפגעו יותר מהאטת הפעילות הכלכלית, פגיעה שאף תחמיר ככל שיעמיק המשבר, אולם בטווח הארוך הם דווקא ייצאו נשכרים בשל זרימת אוכלוסיה חזקה שתתקשה לשלם את מחירי הדיור במרכז, או אולי סתם תעדיף להתרחק מהערים הצפופות והמדבקות. העובדה שאפשר יותר מאי פעם לעבוד מהבית, הוסיפו המומחים, רק תדחוף את המגמה.

קשה לקבוע עד כמה מבוססות ההערכות הללו גם אם לחלקן כבר יש אינדיקציות ראשוניות בשטח. נכון להיום רוב הישראלים, סדר גודל של כ–60%, מעדיפים להתגורר במרכז הארץ. היתר חיים בפריפריה, שגם היא מתחלקת בין יישובים הנחשבים לגדולים יחסית לבין מה שמוגדר כפריפריה מרוחקת. קרובה או מרוחקת, מחירי הדיור אמנם יחסית נמוכים שם בהשוואה למרכז, אבל כמעט בכל סעיפי החיים האחרים משלמים שם יותר. הרבה יותר. לטובת מי ששוקל מעבר בדקנו את יוקר המחיה במרכז ובפריפריה בשישה תחומים שנוגעים לחיי היומיום של כל אזרח – גובה הריבית על המשכנתא, המחירים בסופרמרקט, מחירי התחבורה הציבורית, תעריף הביטוח לרכב, התמורה עבור תשלומי הבריאות והארנונה. התוצאות חד משמעיות: יקר במרכז, אבל ככל שמתרחקים ממנו – נהיה יקר יותר.

1. משכנתא: 80 ק"מ מתל אביב הריבית קופצת

באוקטובר 2019 פרסמה חטיבת המחקר של בנק ישראל מחקר שמראה כי בפריפריה הריבית על המשכנתאות גבוה יותר. המחקר, שהתבסס על יותר מ–80 אלף משכנתאות שהעמידו הבנקים בשנים 2010–2013, מצא כי הריבית הריאלית על משכנתאות במרחק של עד 40 קילומטרים מתל אביב היתה בשיעור של 1.46%–1.65% (תלוי בדירוג הסוציו־אקונומי של השכונה). לעומת זאת, בפריפריה, כלומר במרחק של 80 קילומטרים ויותר מתל אביב, הריבית על המשכנתא היתה 1.63%–2.01%. כשמדובר במשכנתאות, שברי אחוזים עושים הבדל של עשרות אלפי שקלים.

לצורך המחשה: אם קניתם דירה בשכונה בדירוג סוציו־אקונומי גבוה באזור המרכז ולקחתם משכנתא של מיליון שקל, תצטרכו להחזיר ב–20 שנה 153,699 שקל על ריבית המשכנתא. אם קניתם דירה בשכונה טובה בפריפריה ההחזר שלכם יהיה 172,514 שקל ל–20 שנה – כלומר 18,185 שקל יותר בפריפריה.

אם קניתם דירה בשכונה חלשה בפריפריה, באותם תנאים, תיאלצו לשלם 215,257 שקל על ריבית המשכנתא ל–20 שנה, לעומת החזר של 174,740 שקל אם תרכשו דירה בשכונה חלשה במרכז – פער של 40,517 שקל.

בבדיקה נוספת, שהתבצעה באמצע מאי, נמצא כי בביטוח ישיר מציעים למבוטח מתל אביב הצעה של 2,474 שקל על ביטוח מקיף, בעוד שההצעה למבוטח מטבריה עומדת על 2,831 שקל, ואילו ההצעה למבוטח מבאר שבע היתה 3,236.

מביטוח ישיר נמסר: "הבדלים בהנחות קיימים, אך הם לא נובעים מהבדלים בין אזור המרכז והפריפריה, אלא בשל מצב סיכוני הגניבה ביישובים השונים". ב־AIG העדיפו שלא להגיב.

‍

מה ההסבר?

טליה פרסמן מבנק ישראל, שחתומה על המחקר עם ד"ר ניצן צור אילן, אומרת שבכל מחקר יש גם משתנים לא ידועים. "לדוגמה, אוריינות פיננסית וכושר מיקוח – ייתכן שלאנשים שגרים בפריפריה יש פחות כישורים כאלה, ומשכנתא היא מוצר לא פשוט שמצריך ידע". סיבה נוספת שמציינת פרסמן היא רמת התחרות. "אנחנו יודעים שבפריפריה יש פחות תחרות בין הבנקים. בתל אביב ובערים מרכזיות בגוש דן יש המון סניפי בנקים, והצרכן יכול לקבל מגוון הצעות. לעומת זאת, במקומות כמו ירוחם או ביישובים מרוחקים בצפון יש לפעמים בנק אחד – והתחרות אינה מספקת".

בני בן מובחר: "כשהבנקים רוצים לממש נכס יותר קשה להם בפריפריה והם מתמחרים את זה, ומוסיפים עוד כמה וכמה שקלים, כדי להבטיח את עצמם"

­­בני בן מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון ב–18 השנים האחרונות, מציע עוד הסבר: "בפריפריה יכולת מימוש הנכסים נמוכה יותר. הביקוש לא גדול בהשוואה למרכז, וגם המחירים נמוכים יותר. לכן כשהבנקים רוצים לממש נכס יותר קשה להם – והם מתמחרים את זה, ומוסיפים עוד כמה וכמה שקלים, כדי להבטיח את עצמם".

2. תחבורה ציבורית: בירוחם תשלמו על כל ק"מ הרבה יותר

במדינה שמעניקה סובסידיות נדיבות לחברות המפעילות את התחבורה הציבורית, אפשר היה לצפות למחיר כמעט אחיד בכל חלקי הארץ. אגד, לדוגמה, חתמה בשנה שעברה על הסכם סובסידיות חדש שמעניק לה 10 מיליארד שקל לעשר שנים. יותר מזה: בשל הסובסידיות, כמו גם בשל הדרך שבה מוצעים מכרזים על קווים חדשים, דה־פקטו המדינה היא זאת שקובעת, או לכל הפחות יכולה לקבוע, את מחירי הנסיעה.

אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד: בדיקת "שומרים" מגלה שיש פערים ניכרים לטובת המרכז במחיר הנסיעה, והנה כמה דוגמאות מקווי אגד. נסיעה מתל אביב לחיפה, מרחק של 93.6 קילומטרים, תעלה 21.5 שקל, כלומר 28 אגורות לקילומטר. גם נסיעה מטבריה לכרמיאל תעלה 21.5 שקל, אבל המרחק בין שתי הערים הוא כ–38 קילומטרים בלבד, כלומר כ–57 אגורות לקילומטר.

נסיעה קצרה של כ–8.3 קילומטרים מבאר שבע לעומר תעלה 8.2 שקלים, שהם 99 אגורות לקילומטר. נסיעה מאילות לאילת, עניין של כשלושה קילומטרים, תעלה 4.2 שקלים – 144 אגורות לקילומטר. אין כאן מקריות: בפריפריה משלמים יותר גם על תחבורה ציבורית.

ומה קורה ברכבת ישראל, שהיא, נזכיר, חברה ממשלתית? בחינת התעריפים פר קילומטר וברכישת כרטיס לכיוון אחד, מראה שוב שתעריפי הנסיעות בין הערים הגדולות – תל אביב־חיפה ותל אביב־ירושלים – נמוכים יותר בהשוואה לנסיעות בין יעדים בפריפריה.

נסיעה ברכבת מתל אביב לחיפה תעלה 29 אגורות לקילומטר, בהשוואה ל–68 אגורות לקילומטר בנסיעה מנהריה לבנימינה. המסקנה ברורה: גם נסיעה ברכבת יקרה יותר בפריפריה.

פנינו למשרד התחבורה כדי שיסביר את הבדלי התמחור אולם במקום תשובה התקבלה התגובה הלקונית הבאה: "תעריפי הנסיעות בתחבורה הציבורית לא נקבעים על פי מרחקים בקילומטרים, ולכן לא רלוונטי להשוות באופן זה בין מחירי נסיעות באזורים שונים".

מה ההסבר?

לדברי פרופ' קרל מרטנס, מהפקולטה לתכנון ערים בטכניון, העיוות לא מסתכם רק במחירים גבוהים יותר. מרטנס, שחתום על המונח "צדק תחבורתי", מצביע על סדרי העדיפויות הכלכליים שמנחים את המדינה בהקמת תשתיות ומערכת תחבורה ארצית ומתעדפים את המרכז. "בפריפריה יש פחות משרות והשכר יותר נמוך, ובנוסף כדי להגיע ולעבודה צריך בדרך כלל מכונית", הוא אומר. ובמילים אחרות: למרות שקידום הפריפריה מחייב יותר השקעה בתשתיות של תחבורה ציבורית, המדינה מעדיפה דווקא את המרכז.

פרופ' מרטנס:"בפריפריה יש הרבה יותר ויתורים על נסיעות. למשל, כשאמא מתלבטת האם להסיע את בתה לחוג, או כשאדם חולה שוקל האם לנסוע לרופא מומחה במרכז – ומחליט לוותר. גם זה סוג של חוסר שוויון שבסופו של דבר יש לו מחיר גבוה"

פרופ' מרטנס מצביע גם על "הכמעט נסיעות" שלא נספרות בסטטיסטיקה, וגם להן יש מחיר. "בפריפריה יש הרבה יותר ויתורים על נסיעות. למשל, כשאמא מתלבטת האם להסיע את בתה לחוג, או כשאדם חולה שוקל האם לנסוע לרופא מומחה במרכז – ומחליט לוותר. גם זה סוג של חוסר שוויון שבסופו של דבר יש לו מחיר די גבוה".

3. תמורה לארנונה: עיריות עשירות מול עניות

הארנונה תמיד היתה מקור לאי שוויון בין ערים, אך מנקודת המבט של התושבים השאלה אינה רק מה גובה הארנונה, אלא גם מה מקבלים בתמורה לכל שקל שהם משלמים. על השאלה הזאת מנסה לענות המחשבון האינטרנטי CityTax, יוזמה משותפת של הסטודיו לעיצוב daata, חברות מערכות המידע Arrakis והכלכלן והיועץ המוניציפלי יוגב שרביט. המחשבון מתבסס על נתונים שמגיעים מתקציבי העיריות הפתוחים לציבור, הלמ״ס ומשרד החינוך – ומציג החזרי השקעה על כל שקל ארנונה שהתושב משלם, בהשוואה בין ערים.

בסיטי־טקס לקחו את סל השירותים שהעיריות נותנות – תברואה, חינוך, גני ילדים וכו' – הורידו מכל סעיף את גובה השתתפות המדינה, וחילקו במספר התושבים ברשות המוניציפלית. האתר מבקש מהמשתמשים להגדיר את הפרופיל האישי שלהם, למשל לציין כמה ילדים יש להם, כדי לחשב את התמורה לארנונה.

אנחנו בחרנו לבחון הוצאה של 400 שקל ארנונה בחודש (800 בתשלום דו־חודשי), למשפחה עם שני ילדים, אחד מהם בתיכון והשני בבית הספר היסודי. לפי נתוני סיטי־טקס, בתל אביב תקבלו על כל שקל ארנונה שתשלמו 16.60 שקל, כלומר על תשלום חודשי של 400 שקלים העירייה תשקיע בכם בחזרה 6,652 שקל, סכום שמתחלק לסעיפים כמו חינוך (3,280 שקל), רווחה (649 שקל), שירותים מקומיים (1,026), הוצאות מטה (678), תרבות וספורט (367).

לעומת זאת, בבאר שבע תקבלו רק 11.40 שקלים על כל שקל. בקצרין ההחזר לתושב יהיה 10 שקלים ובאריאל – 8.10 שקלים. הפער הברור לטובת העיר הגדולה (והעשירה) אינו מפתיע. לתל אביב יש בסיס חזק של עסקים שתשלומיהם מממנים חלק ניכר מהסכום הזה. בערי פריפריה קטנות אין את בסיס ההכנסה הזה. את הפער שנוצר, או לפחות את חלקו, אמורה המדינה לסגור מקופתה אך עושה זאת בצורה חלקית מאוד.

‍מה ההסבר?

יוגב שרביט, מייסד CityTax, נחרד מעצם הניסיון להשוות בין קצרין לתל אביב. "צריך להשוות תפוחים לתפוחים", הוא מבהיר, "אתה לא יכול להשוות את תל אביב לקצרין או לעומר, אתה יכול להשוות אותה אולי לחיפה ובאר שבע. קצרין זו מועצה מקומית של עשרת אלפים תושבים. מן הסתם תקבל בקצרין פחות שירותים, כי זו עיר הרבה יותר קטנה. אני, לדוגמה, גר בעומר שנחשב ליישוב חזק ועשיר, עם בתים גדולים וארנונה גבוהה, אבל בתל אביב יש הזדמנויות שבעומר יכולים רק לחלום עליהן".

אז בפריפריה מקבלים פחות?

"הרבה מאוד מהחסרונות של הפריפריה נובעים מכך שזו, ובכן... פריפריה. יש בה פחות אנשים ופחות הזדמנויות. המרחקים גדולים ולכן התלות במכוניות רבה והוצאות התחבורה יותר גבוהות. בנוסף, בדרך כלל יכולת ההשתכרות בפריפריה נמוכה יותר.

"האם המסר הוא שאתה מקבל יותר במרכז? בוודאי. הרי אם זה היה אחרת, הפריפריה לא היתה פריפריה. היא מוגדרת בעיקר על פי התכונות שלה, לאו דווקא על פי המרחק מתל אביב, אם כי ברור שגם למרחק יש השפעה. דווקא מבחינת הקצאת כספים מהמדינה, תושב הפריפריה מקבל יותר מתושב המרכז, אבל המגזר העסקי מאזן את זה. מחוז תל אביב מקבל הכי מעט כסף מהמדינה, אבל הוא עדיין המחוז הכי יעיל. הרבה יותר קל לספק שירותים להרבה אנשים שמצטופפים יחד, מאשר להביא את האנשים אל השירותים כפי שנאלצים לעשות בפריפריה".

4. ביטוח בריאות: משלמים אותו הדבר, מקבלים פחות

הוצאות הבריאות הן אולי הסעיף העגום ברשימה, משום שהמשמעות שלהן עלולה להיות חיי אדם. תושבי ישראל משלמים מס בריאות שאמור להיות שוויוני ונקבע על פי המשכורת של כל עובד. במקביל לחלק מאוד משמעותי מהאוכלוסיה יש ביטוחי בריאות משלימים פרטיים שגם הם (לפי הבדיקה שערכנו) זהים בין המרכז לפריפריה. למרות זאת, דו"חות של משרד הבריאות ושל הלמ"ס מראים כי תושבי הפריפריה מקבלים הרבה פחות בהשוואה לתושבי המרכז. כלומר, משלמים למעשה יותר.

בפריפריה יש פחות רופאים מומחים ופחות רופאים בכלל, יש שם פחות אחיות, פחות מיטות אשפוז, ופחות שירותים פסיכולוגיים – וזו רשימה חלקית. מטופלים שיכולים להרשות לעצמם פונים לביטוחים משלימים של קופות החולים או לביטוחי בריאות פרטיים, שגם בהם יש יתרון למרכז. ל–73% ממבוטחי קופת חולים כללית בתל אביב יש ביטוח משלים, לעומת 65% ממבוטחי הכללית בצפון וכ–60% בלבד ממבוטחי הכללית בדרום.

יש לכך הסבר – תושבי הפריפריה מסתכלים מסביב ומבינים כי יוכלו לנצל פחות את הביטוחים המשלימים בהשוואה לתושבי המרכז, עקב מחסור ברופאים מומחים וזמני המתנה ארוכים לתורים בהשוואה למרכז. רק לסבר את האוזן, מספר הרופאים בפריפריה לא מגיע אפילו למחצית ממספר הרופאים במרכז.

חלף זמן רב מאז שבמשרד הבריאות בדקו באיזה מידה המבוטחים מנצלים את האפשרות לקבל החזרים על ניתוחים פרטיים מקופות החולים. הפעם האחרונה שהנתון הזה פורסם הייתה בשנת 2012. אז התברר כי קופת חולים כללית שילמה למבוטחיה בירושלים, הנחשבת לבירת השר"פ הארצית בשל העדרם של בתי חולים ממשלתיים, החזר ממוצע של 341 שקל בשנה על ניתוחים פרטיים (בחירת מנתח), לעומת 175 שקלים בתל אביב. בהשוואה לשתי הערים הגדולות נרשמו החזרים נמוכים באופן משמעותי למבוטחי הקופה בדרום (145 שקל בשנה בממוצע) ובעיקר בצפון (104 שקל בלבד).

לשם המחשה, קופת חולים מכבי העניקה למבוטחיה ברמת השרון החזר ממוצע של כ–400 שקל בשנה על ניתוחים פרטיים, לעומת 220 שקל החזר ממוצע למבוטחיה בצפון. במילים אחרות: הפריפריה הרחוקה והענייה סבסדה את המרכז העשיר, שנהנה מזמינות עדיפה לשירותים רפואיים. כל זאת למרות שכל המבוטחים בביטוחים המשלימים של קופות החולים משלמים פרמיה דומה.

טל אוחנה, ראשת מועצת ירוחם: "יש בעיה של נגישות ביישובים המרוחקים. אם אני צריכה שירותי בריאות וחייבת לנסוע אליהם, לפעמים גם למרכז הארץ, אז יש כאן עלויות נוספות שאין למי שגר במרכז. למעשה, המדינה משיתה על תושבי הפריפריה עלויות נוספות בגלל כשלי שוק"

המצב חמור עד כדי כך שתושבי הפריפריה מוותרים מרצונם על קבלת טיפול רפואי. לפי סקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם ב–2019, אחד מכל ארבעה תושבים בפריפריה מוותר על טיפול רפואי מכיוון שהוא מצריך נסיעה ארוכה למרכז הארץ. זו בחירה שעולה למטופלים בפריפריה בבריאותם, ובמקרים קיצוניים אף מסכנת את חייהם.

מה ההסבר?

טל אוחנה, ראשת מועצת ירוחם, מכירה היטב את המציאות הזו: "יש בעיה של נגישות ביישובים המרוחקים. אם אני צריכה שירותי בריאות וחייבת לנסוע אליהם, לפעמים גם למרכז הארץ, אז יש כאן עלויות נוספות שאין למי שגר במרכז. למעשה, המדינה משיתה על תושבי הפריפריה עלויות נוספות בגלל כשלי שוק".

5. ביטוח מקיף לרכב: הרבה יותר בפריפריה

הביטוח המקיף לרכב אמור לספק כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה או נזק כתוצאה מתאונה. תעריפי הביטוח המקיף מושפעים בדרך כלל מדגם הרכב, מאפייני הנהג (נשים ישלמו פחות, נהגים צעירים – יותר), הרצף הביטוחי, היסטוריית התביעות שהיא למעשה גם היסטוריית התאונות ברכב ועוד.

האם למקום המגורים של הנהג יש השפעה על התעריפים? תהיו בטוחים שחברות הביטוח לא ימסרו על כך מידע בפרסומיהן השיווקיים. יש חברות שאכן לא מתייחסות לשאלת המגורים בנתונים שהן מבקשות מלקוחותיהן הפוטנציאליים אך יש אחרות שכן. בבדיקות שערכנו בביטוח ישיר ו־AIG, שתי חברות שדווקא כן מתעניינות במקום המגורים של המבוטח, עולות תוצאות מפתיעות. ביקשנו מהן הצעה לביטוח מקיף על סוזוקי קרוסאובר 2019, עם נהג אחד מעל גיל 52, ילד בן 9, עם רצף ביטוחי ובלי תביעות קודמות, בלי תאונות ובלי שלילות רישיון.

בהצעה שקיבלנו מ- AIG קיים פער של כ–13% ו–312 שקלים לרעת מבוטחים בבאר שבע בהשוואה למבוטחים בתל אביב. מבוטחי המרכז ישלמו 282 שקל פחות לעומת מבוטחים מירוחם, ו–272 שקל פחות ממבוטחים מכפר עזה (ראו טבלה). עם זאת, באילת המחירים זהים לאלה שבתל אביב.

בשיחות שלא לציטוט טענו בכירים שקשורים לענף הביטוח כי הפער נובע מהבדלים ברמות הסיכון שקשורות למקום המגורים – תשתיות, גניבות וכו'. גם אם הדברים נכונים – ובכל הנוגע לגניבות לא מצאנו קורולציה ישירה בין ההיקפים בישוב לבין מחירי הביטוח – אין בכך בכדי לשנות את העובדה שתושבי הפריפריה משלמים יותר.

6. מחירים בסופרמרקטים: איפה אפשר לקנות בזול?

אפשר היה לצפות שבעידן שבו כל רשתות השיווק הגדולות פרושות עם עשרות סניפים ברחבי הארץ, לא יהיו פערי מחירים משמעותיים בין המרכז לפריפריה. אבל במציאות, התחרות בין הרשתות מורגשת יותר במרכז, ומתבטאת במבחר גדול יותר – ובמקרים רבים גם במחירים נמוכים בעשרות אחוזים.

שיטת הבדיקה שבה בחרנו שונה מהשיטות שבהם נעשו ההשוואות בעבר. ההשוואה כאן מבוססת על חיפוש המחיר הכי זול שיכול הצרכן להשיג בכלל רשתות השיווק שנמצאות בטווח של עד 8 ק"מ נסיעה מביתו. רדיוס הנסיעה הזה נבחר מתוך הערכה שבפריפריה, שבה מיעוט חנויות יחסי, נדרשת נסיעה של 15–20 דקות במכונית כדי להגיע לסופרמרקט גדול. דגמנו את המחירים בשישה סופרמרקטים כאלה ביישובים בדרום, חלק מבוסססים וחלקם הרבה פחות - קריית מלאכי, חצב, אבן שמואל, ניר בנים, להבים ועומר. במקביל דגמנו את המחירים ברשתות שנמצאות בטווח זהה מכיכר רבין בתל אביב. נדגיש שוב: ההשוואה אינה בין שני סניפים של אותה הרשת, וגם לא בין הרשתות, אלא של המחירים הנמוכים ביותר שיכול להשיג צרכן שמחפש לקנות בזול בטווח מסויים מביתו. התוצאות חד משמעיות: המבחר העצום של רשתות במרכז מוריד את המחירים.

בסוגריים נוסיף כאן כי סקר שפרסמה לאחרונה רשות התחרות הגיע למסקנות הפוכות וקבע כי המחירים בסופרמרקטים בפריפריה נמוכים ב–2.5% בממוצע בהשוואה למחירים במרכז. הסקר התבסס על נתוני חברת המסחר האלקטרוני והמידע השיווקי StoreNext ובדק כ–20 אלף מוצרים ב–580 סניפים, בין ינואר 2016 ליולי 2018. זהו סקר רחב היקף אולם שימו לב לשתי הסתייגויות משמעותיות: הראשונה היא שהסקר לא בדק איפה יושג המחיר הכי נמוך את אותו המוצר אלא את המחיר הממוצע שלו. ובמילים אחרות: הממוצע בין חנות בכיכר המדינה לרמי לוי ארבעה קילומטרים משם, דוחף את המחירים כלפי מעלה. ההסתייגות השנייה היא שהסקר מתבסס רק על נתונים שעולים לרשת, נתונים שבמקרים רבים לא כוללים מבצעים על המדפים שאותם ניתן לראות רק בביקור פיזי בסניפים. זוהי נקודה משמעותית שכן באזורים מרובי תחרות ישנם הרבה יותר מבצעים נקודתיים שאינם מתקיימים בחנויות אחרות של אותה הרשת.

‍

‍

אילן שוחט:"בתקופתי כראש עיר ראיתי שהתושבים אצלנו משלמים עשרות אחוזים יותר בגלל שאנחנו מבודדים. בכל פעם שדיברו בתקשורת על המחירים הגבוהים בפריפריה, רשתות השיווק התיישרו, אבל אחר כך, חזרו להעלות מחירים"

מה ההסבר?

אילן שוחט, שהיה ראש עיריית צפת בין השנים 2008 ל–2018, וגם כיום גר בעיר, מסביר שרשתות השיווק והמזון רואות בתושבי הפריפריה סוג של קהל שבוי שאפשר למכור לו ביוקר. "בתקופתי כראש עיר ראיתי שהתושבים אצלנו משלמים עשרות אחוזים יותר בגלל שאנחנו מבודדים. בכל פעם שדיברו בתקשורת על המחירים הגבוהים בפריפריה, רשתות השיווק התיישרו, אבל אחר כך, חזרו להעלות מחירים. התופעה הזאת עדיין קיימת".

"לאנשים כאן אין מספיק אפשרויות בחירה והם רחוקים ממקומות מרכזיים", ממשיך שוחט, "אם הם רוצים לקבל מחיר טוב, הם חייבים להיכנס למכונית ואז זה כבר עניין של זמן ודלק, ולא תמיד זה שווה את מחיר הנסיעה".

שוחט מספר שכראש עיר הוא מצא דרך יעילה להילחם במחירים הגבוהים. "קניתי מכספי סל מוצרים ברשתות השונות ופרסמתי את המחירים במודעות במקומונים. גיליתי שהצפה של מידע ונתונים לתושבים זה הנשק הכי יעיל נגד המחירים היקרים בעיר. כשמתחילים לפרסם מחירים ולהשוות ביניהם, במיוחד כשזה בא מגורם רשמי כמו העירייה, אנשים מתחילים לבדוק וככה מתחילה תחרות".

בן מובחר סבור שכדי לשנות את המצב דרושה התערבות של הרגולטור. "הממונה על ההגבלים ומשרד הכלכלה צריכים לכפות על הרשתות שמחיר של שמפו או של קילו עגבניות בתל אביב, יהיה בדיוק כמו בנתניה ובדיוק כמו בקריית שמונה. אגב, גם במחירי הדלק אני רואה פערי מחירים. כנראה שיותר קל להיטפל לאנשים שלא נחשפים לכל הנתונים וחיים את החיים השקטים שלהם בפריפריה. למה הם עושים את זה? כי הם יכולים".