אף שעבור ישראל ישנה חשיבות גדולה למתקפה חסרת התקדים של ארה"ב השבוע בתימן, התהליכים שהובילו להסלמה לא התחילו בהכרח במלחמה בעזה. אמנם, מעורבות החות'ים (בשליחות איראן) בסכסוך הישראלי-פלסטיני ללא ספק הגבירה את העימות עד לרגע שבו נשיא ארה"ב טראמפ איבד סבלנות ושחרר את הרסן נגד ארגון הטרור. אבל עבורו, אפשר גם לומר שמדובר בסוג של חשבון פתוח - כזה שהתחיל עוד בקדנציה הראשונה שלו, ואפילו עוד לפניה, בשלהי כהונתו של הנשיא אובמה. 

לפני כן כדאי להזכיר את ההקשר הגיאופוליטי הרחב יותר: שינוי המדיניות האמריקאית ביחס להתעצמות של איראן, שהחות'ים מהווים את אחת מזרועותיה החזקות ביותר כיום. תחקיר נתונים שפרסמנו באוגוסט האחרון הראה עד כמה שינויי הממשל, בין אובמה לטראמפ ואז לביידן, השפיעו על כלכלתה של איראן, וכפועל יוצא על כוחה הצבאי - ובעיקר את הפערים בין הממשלים. את הנתונים ההם פרסמנו בזמן כהונתו של ביידן, כך שממשל טראמפ נראה על הגרף כמו "הפסקה" בין שני ממשלים דמוקרטיים. כיום, ממשל ביידן נראה כמו הפסקה בין שני ממשלי טראמפ, כאשר בצד השני של המשוואה נמצאת סעודיה - ובהקשר רחב יותר, הציר הסוני-מערבי מול הציר השיעי-איראני.

הקשר נוסף, ואולי חשוב יותר מבחינת האתוס של טראמפ כנשיא עם אוריינטציה עסקית, הוא "השיבוש" שמביאים החות'ים, גם היום, לסחר העולמי - והנזק הכלכלי הגדול שמגיע בעקבות שיבוש זה. בתחקיר נתונים שפרסמנו לפני כמה חודשים הראינו כיצד החות'ים הסלימו את השיבוש בהדרגתיות מאז תחילת המלחמה בעזה, ואיך הם השיתו נזקים אדירים על נתיב הסחר בים האדום.

אלא שכאמור, האירוע הזה לא התחיל ב-7 באוקטובר 2023. ראשיתו בין השנים 2014-2015, במסגרת מלחמת האזרחים בתימן, שבה החלו החות'ים (או בשמם הרשמי "אנסר-אללה") להתפשט מצפון-מערב תימן לאיזורים נרחבים בדרומה עד להשתלטות על נמלים הסמוכים למצר באב אל מנדב בים האדום. 

אם תעלת סואץ היא שער היציאה מהים האדום אל הים התיכון ומשם אל המערב, מצר באב אל מנדב הוא שער הכניסה, ולכן הוא קריטי לתנועה הימית בציר הזה, המהווה קיצור דרך משמעותי ממדינות המזרח אל אירופה.

המתקפות הראשונות של החות'ים בים האדום לא איחרו לבוא. באוקטובר 2016 תקף ארגון הטרור ספינה מאיחוד האמירויות ובהמשך תקף עוד ארבעה כלי שיט עד סוף השנה. בשנת כהונתו הראשונה של טראמפ באותה הקדנציה, ובעקבות עימות מול הקואליציה בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות, החות'ים תקפו בעיקר כלי שיט ממדינות אלו, ויצרו בעיקר מאזן אימה חדש בים האדום.  

לקראת סוף כהונתו, ולאחר שהפסיד בבחירות, הורה טראמפ להכניס את ארגון הטרור החות'י אנסר-אללה לרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב. חודש לאחר מכן, הנשיא ביידן הסיר אותם מהרשימה. וב-2023, עם תחילת המלחמה בעזה, זינקו מתקפות החות'ים בים האדום והתרחבו מכלי שיט ישראלים, לכאלה המזוהים עם ישראל ואז לכאלה שרק עוברים בנמלים בישראל, ואז גם לכלי שיט המזוהים כבעלי קשר עם ארה"ב ובריטניה. 

ב-2024, המעגל התרחב עוד והתקיפות הגיעו לשיאים חסרי תקדים. 

בהמשך, עברו התקיפות מהים האדום לטילים בליסטיים וכתב"מים לעבר ישראל עצמה, אבל עם כניסתו מחדש של טראמפ לבית הלבן בינואר השנה, ובחסות הפסקת אש בין מדינת ישראל לארגון הטרור חמאס, הודיעו החות'ים על הפסקת התקיפות. למרות זאת, נתוני תעבורת הספינות במצר באב אל מנדב מראים כי התנועה הימית לא השתקמה גם כשלושה חודשים אל תוך הפסקת האש.

כתוצאה מכך, גם התנועה בשער היציאה של הים האדום - תעלת סואץ - לא השתקמה עדיין, ואפשר לראות שהנתיב המועדף גם היום הוא "כף התקווה הטובה", נתיב ארוך שמאלץ את הספינות לשוט מסביב לאפריקה ומאריך את זמן ההגעה ליעד ביותר משבוע, שלא לדבר על עלויות דלק ותוספות סיכון בביטוח, ומשם לנזק כלכלי לא רק למצרים, אלא גם לכלכלה העולמית.

לסיכום, את המתקפה הנוכחית של ארה"ב בתימן, שלפי חלק מהדיווחים אף כוונה כלפי בכירי ארגון הטרור החות'י, אפשר לראות גם דרך המעגל האזורי הרחב (הציר האיראני-שיעי לעומת הציר הסוני-מערבי), וגם דרך הפריזמה, המשמעותית מאוד לטראמפ כנשיא, של מלחמות סחר ושיבושים כלכליים. 

בנוסף לכל אלה, נראה שיש במתקפה הזו סגירה של מעגל שנפתח כבר לפני קרוב לעשור; או לכל הפחות תחילתה של מערכה עצימה, שאינה מוכנה להשלים עם הטרור החות'י.